אוהדת גרמניה ביציע ישראלי (פוסט אורח של נעם ג'ן נב)

נועם ג'ן נב בפוסט אורח על רשמים של אוהדת כדורגל

פוסט אורח לקראת החג 
.מחשבות ממסעי עם הג'ינג'י לעולמות מקבילים
יש לי אחד בעבודה, קוראים לו ג'ינג'י. זה כמובן לא השם האמיתי שלו, למרות שאם זה היה תלוי בי הדברים היו נראים אחרת. אני והג'ינג'י בכלל לא צריכים להיות חברים. מה כבר יכול לקשר בין ילד שכונות ירושמלי לקיבוצניקית
שמו"צניקית מהצפון, בין מי שמתחיל כל בוקר בקריאת תהילים ומי שכבר עברה על חצי מכתבי דוקינס. מי שאומר מאעתיים ומי שאומרת וואט דה פאק
יש רק דבר אחד – כדורגל. טוב, האמת יש עוד דברים, אבל פחות קל להגדיר אותם. כדורגל זה פשוט. אתה אוהב כדורגל? גם אני אוהבת כדורגל. וזה מספיק כדי שניקח אוטו ביחד ונעשה את הדרך הארוכה, לפחות מנטלית, מירושלים לתל
אביב בשביל משחק של נבחרת ישראל מול נבחרת גרמניה, הצעירות
….
 אפילו את אותם הקבוצות במשחק אנחנו לא אוהדים. ג'ינג'י בא לעודד את ישראל למרות שהוא לא בדיוק מודה בזה, הוא אומר שהוא בא לראות כדורגל טוב ולי לא ממש ברור למה הוא מקווה למצוא אותו דווקא כן. הוא כנראה יותר נגד גרמניה מאשר בעד ישראל, וגם זה מובן לי באופן הפוך כי הגישה שלי לכדורגל ישראלי היא אני שונאת את כולם ואת בית"ר יותר, הוא מיושבי היציע המזרחי באופן קבוע. אבל זה לא העולם האמיתי – זה עולם מקביל. עולם של 90 דקות, עם טיפה לפני וטיפה אחרי. עולם עם חוקים ברורים, עם אויב ברור, לפעמים זמני ולפעמים קבוע, עם מצד דרך ברורה לדעת מי המנצח ומי המפסיד ומצד שני עדיין מספיק דברים להתווכח עליהם. עולם שעבורי באחד הדברים האהובים עלי – תחושות אמביוולנטיות
….
וכאוהדת כדורגל, אוהדת, אמביוולנטיות היא דבר שחייבים להתרגל אליו במהירות
לא קל להיות אוהדת כדורגל. השאלות נופלות עלייך מכל מקום. פסח הוא החג לשאלות, אבל במשך כל השנה אני רגילה לקושיות מכל עבר. לפעמים זה אפילו רק מבמטים. הגבות התחילו להתרומם כבר כשהלכנו לאכול לפני, חמץ אחרון בשביל ג'ינג'י לשבוע, בשבילי לכמה שעות. כל הבנים בפלאפל היו עם פרצוץ תוהה- בחורה עם חולצת כדורגל? של גרמניה? ומעיל של שאלקה? ומדברת עברית?! הם בטח חשבו שנפלתי מאיזה כוכב
.זה לא פייר, אבל אילו הייתי בן היו אולי מגלגים עיניים, שואלים אותי איך אני יכולה, בעצם יכול, לעודד את גרמניה. למרות שגם זה אולי היה מובן יותר – אין גבר שאוהד רק את ישראל
?מה שבטוח, המילה למה בטח לא הייתה מופיעה שם. אבל כשאת בת כולם רוצים לדעת, למה את אוהבת כדורגל, ולמה דווקא אותם, למה התחלת, בגלל שהם חתיכים נכון? את גם משחקת? את יודעת מה זה נבדל
.ומה אני כבר יכולה לעשות, אני מחייכת, עונה, לפעמים בסרקסטיות, תמיד מנסה להוכיח את עצמי להראות שאני לא פחות אוהדת מהם. וכן אני יודעת מה זה נבדל, ומומחית בלהסביר את זה לאחרות
וכמו תמיד יש צד שני. להיות אוהדת כדורגל זה מאוד קל. כי השאלות האלה, הזלזול האוטומטי מכם מצד אחד, והמשיכה שאתם מרגישים מצד השני לאטרקציה של בחורה שיכולה לצעוק ולקלל ולפצח גרעינים כמוך נותנת לנו את החופש לעשות הכל. בדרך לירושלים אספנו טרמפיסטית, חברה שלי שהכרתי בזכות הכדורגל. היא אוהדת ארגנטינה, אז על המונדיאל היא מנסה לא לדבר ואני מנסה להעלות בכל אפשרות. על הליגה האנגלית אנחנו דווקא מסכימות לשתוק, כי היא סקאוסרית ואני גונרית. היא הייתה אמורה להיפגש עם חברה, אבל החברה התעקבה בעבודה ובכל מקרה הכרטיסים היו חינם. אז היא נכנסה רק לקצת. בסוף החברה שלה, גרמניה עם ראסטת וקעקוע של מגן דוד הצטרפה אלינו לכל ה92 דקות
וככה היינו שם ארבעתנו, שלוש בנות ואחד ג'ינג'י, בתוך ערבוביה של ארחי ישראל, פה ערבי ופה יהודי. כולם בכחול לבן, עם צעיפים שנמכרו בכניסה, שאריות של המשחק נגד פורטוגל. לשניה לא הרגשתי לא בטוחה. המשחק לפני שנה
של שאלקה נגד מכבי חיפה לימד אותי לקח חשוב – תלבשי חולצת כדורגל והכל יסלח לך. הצעקות בגרמנית, השמחה כשנפסל גול, התמונות המתמקדות באזור אחד בגב השחקנים, הבדיחות על פדופיליה (חוקית) מעשית או מחשבתית,  ובעיקר שלט שנכתב באודם שמבקש מלואיס הולטבי את החולצה שלו
בסופו של דבר אפילו הצלחתי לגרום כל הסובבים אותי לצעוק את השם של הולטבי איתי בתקווה שישים לב, ולאחד מכן, אולי פשוט כי הם לא קלטו שהצעקות בשפה הלא מובנת הם בעד גרמניה לא נגד, גם להצטרף אלי ועל הגרמניה האמיתית, בעידוד היריבה להבקעת גול נוסף. זה לא פייר, אבל כבת, אני יודעת שזה יסלח לי, אני יודעת שיש לי את הכח הזה פשוט לשלוח חיוך, לענות לכל הקנטה לפעמים בסרקטיות ולפעמים בניסיון להוכיח את עצמי, פשוט להיראות לא מאיימת ובסופו של דבר להרגיש שאני נהנית הרבה יותר, נהנית מכל העולמות
ואחרי כל ההומלה, אחרי החגיגה, היה שם כדורגל. בערך. שתי הנבחרות לא הבריקו, אבל בגלל ציפיות גבוהות בצד אחד ונמוכות בצד שני אחת נראתה טובה והשניה פחות. ישראל הייתה יכולה די בקלות לקחת את המשחק הזה בלי שהדבר יחשב נס חג פסח. אבל בסופו של דבר ההפסד שלהם לימד אותי מושג חדש בעולם הכדורגל שלא הבנתי לחלוטין קודם – אופי. ידעתי מה זה אופי של אוהדים, כשהם לא מפסיקים לשיר לעולם, כשהם מקללים אבל מיד אחר מכן נשבעים אמונים ואהבה לעולמים. אתמול הבנתי גם מה זה אופי של קבוצה. לא באמת הגיע לגרמניה לנצח, אולי גם הם ידעו את זה. יכולתי לראות את העצבים, את המתח, את התסכול שלהם. ובכל זאת הם המשיכו, וזה הצליח להם, בדקה ה90, ה92
….
גם הבנתי למה האיצטדיון היה כל-כך מלא. למרות שהתבאסתי, חלמתי על עשרה צופים בקושי כי ככה יהיה לי קל להתבלט. הם אומנם לא היו באים אם זה לא היה חינם, אבל נראה לי שבסופו של דבר עבור רבים מהם זה היה יותר מהישראליות של נותנים תיקח. זה היה כדורגל ישן, כדורגל של הילד של השכנים שפתאום מגיע לבמה של דה וויס. אני לא יודעת האם במשחק של בית"ר, שאני כבר חודש מבקשת מהג'ינג'י שיקח אותי, הייתי יכולה לעשות את כל זה, להתנהג ככה למרות שאני בת, למרות שזה נסלח לי כי נו יאללה, מותר לה
אבל זה עולם מקביל, גם לעולם האמיתי וגם לעולם הכדורגל האמיתי. זה המקום בו נערים בני 22 מתאמנים בלהיות בגדולים, וילדים בני 5 מתאמנים בלהיות אוהדים. זה מקום של שחרור, של חופש. אולי בגלל זה נקבע המשחק ליום לפני ערב חג הפסח
….
גם את ערב החג  אני הולכת לבלות ביקום מקביל. אני הולכת לעשות סדר פסח כהלכתו בפעם הראשונה, ועוד בהתנחלות. גם את זה אני אעשה בבית של מישהו שלא היינו אמורים להיות בקשר כזה חברי עד שאני מצטרפת אליו לחג הכי משפחתי. אבל זו ירושלים ויותר מזה, זה האופי שלי. אני מחפשת את הדברים האלה, את העולמות הלא מוכרים והשונים, המשונים שיש בהם משהו לא רגיל ואולי אני גם נהנית מתחושת הזרות מצד אחד, ותחושת הקבלה והחום של אנשים שהם שונים על פני השטח, אבל בסופו של דבר עמוק בפנים הם בדיוק כמוני, אותו כדור בגישה כל-כך שונה. פסח הוא החג לשאלות אבל גם לתשובות. אחרי הכל, עוד לפני שהגברים בפאב, ובבלומפילד ואפילו בפלטינס ארנה
התחילו עם החקירות, אני התחבטתי בעצמי בנושאים האלה. אבל אולי, עכשיו כשאני מתחילה לגלות מדוע העולם הזה קוסם לי כל כך הגיע הזמן לשאול את עצמי איך לא הבנתי קודם עד כמה הוא מתאים לי
image
זה בין ארוניאן לקרלסן
אתגר הפנטזיה - בולט נגד רודישה / נחשון שוחט

15 Comments

רועי מ 26 במרץ 2013

נחמד.
ואין בעיה כמה שיותר נשים ביציע מבורך.
תגיעי גם לכדורסל.

נועם 28 במרץ 2013

תודה. אם כדורסל עדיין יש לי קצת בעיות, אבל נראה. לפני כמה שנים טובות הייתי יכולה להישבע שאני בחיים לא יראה כדורגל…

בני תבורי 26 במרץ 2013

איזה יופי, עד כדי כך שאני בקלות יכול לשכוח שמדובר בגונרית. השמוצניקית בהחלט מוסיף, ורק שתדעי לך שאין על ההגדה שלנו.

אלעד אחד 26 במרץ 2013

אתה מתכוון להגדה שבה אחת התשובות ב"מה נשתנה" היא "שבכל הלילות יושבים הורים לחוד וילדים לחוד הלילה הזה כולם ביחד" (לא סגור על הניסוח המדויק)?

בני תבורי 26 במרץ 2013

לא, מאז כבר עברו ללינה משפחתית…

ניתאי 26 במרץ 2013

לא מכיר את מה שאתה אומר, אבל ההגדה הקיבוצית היא אחד הדברים שאני יותר אוהב מהמצאות הקיבוץ (ובזו שאני מכיר אין את המשפט הנ"ל).

נועם 28 במרץ 2013

שומרים חזק…

פסח בקיבוץ הוא הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו נראה לי. אולי אחרי הכדרים באים על הדשא אחרי ארוחת ערב בחופש הגדול, וקפה גן ו… אוקי אני מתגעגעת להמון דברים. והאמת מי שלא שר אחד מי יודע בסדר קיבוץ, לא יודע שמחה אמיתית מה היא.

ג'וני 26 במרץ 2013

נשים דווקא אוהבות כדורסל אבל כדורגל? כתבה שכל מטרתה יחסי ציבור לכדורגל התקשורת יודעת שהענף לא מעניין אף אחד בארץ והתוצאות לא משקרות .

D! בארץ הקודש 26 במרץ 2013

עד היום התאפשקתי אבל בואנה בן אדם (/מכונה) אתה ע נ ק . לגמרי ענק.

רועי 26 במרץ 2013

אוי ג'וני

ישרון 27 במרץ 2013

1.תשמע אחי אני לא מכיר אותך אבל לפי התגובות שלך והתגובות אליך אפשר לבנות פרופיל אחי זה בערך אתר הספורט היחיד שהטוקבקים מתנהלים בדיבור לעניין ועם תרבות דיון 2.ליגת העל (בכדורסל) ממש לא בכזה רמה כמו שאתה מציג ועדיף לראות אפילו מכללות מאשר את חוסר הטקטיקה וההגנה של הליגה שלנו

matipool 26 במרץ 2013

יפה .

אריאל גרייזס 27 במרץ 2013

נחמד מאוד, אבל לא היתה מזיקה קצת עריכה (בעיקר טעויות כתיב וכו')

נועם 28 במרץ 2013

צודק. זה נכתב מהר כדי שיעלה לפני החג, ומהעבודה (כלומר בלי וורד). נסיק מסקנות ונשתפר להבא ;)

יעל 27 במרץ 2013

יפה מאד.

Comments closed