ליגת שוקי ההון – המחלה ההולנדית ( פוסט של מתן גילור)

בעוד שבכדורגל אני כולי תקווה שנדבק במחלה ההולנדית, בכלכלה כדאי שנלמד ממנה שיעורים כיצד להמנע ממנה

המחלה ההולנדית צוינה בפוסט שלי על ציפי פרימו. מתן גילור חשב ובצדק שראוי להרחיב בנושא (גם אביאל), ולהלן הרחבתו. המחלה ההולנדית בכדורגל שבה לקתה מכבי תל אביב הנה חיובית ומועילה (ברכות לבנו של המשיח קרויף), בעוד המחלה ההולנדית בכלכלה היא כינוי לקללה במסווה של ברכה. מחר אכתוב פוסט על יפן והצעדים שלה להרחבה מוניטרית. אבה ראש הממשלה בצירוף קורודה נגיד הבנק החדש הם כנראה יוצאי גולני. הם החליטו שמה שלא הולך בכח, ילך ביותר כח. זה יחכה להלן הפוסט של מתן (כדאי שיתרגל למקום שני המקום הראשון בליגה הישראלית בכדורגל תפוס)

***

במהלך שתי העונות האחרונות לכהונתו של רוני לוי כמאמן מכבי חיפה, הקבוצה היתה חולה. גם מכבי תל אביב היתה חולה בדיוק באותה המחלה. המחלה שלהן היתה תלות כמעט מוחלטת בשחקן אחד. במכבי חיפה, היה זה יניב קטן, ומכבי תל אביב, אבי נמני.

הדומיננטיות והמנהיגות של השחקנים הללו היתה כה בולטת, כך שכל המשחק נשען עליהם. הם תמיד היו אופציית המסירה הראשונה, ובנוסף היו היחידים שלקחו אחריות בשעות משבר.

מאמני הקבוצות היריבות למדו את הקונץ, ולכן הופעל לחץ על שני הכוכבים, כל אימת שעשו תנועה לקבלת הכדור, קל וחמר כאשר היה ברגליהם.

כאשר השניים היו טובים, הקבוצה נראה מצויין. הם הצליחו להשתחרר מהלחץ ובבת אחת ניטרלו 2-3 שחקנים של היריבה, על פי רוב מהקישור האחורי. אך אליה וקוץ בה: כאשר השניים לא היו טובים, הלחץ עליהם הוביל לאיבודי כדור רבים. שאר שחקני הקבוצה הורגלו שהכוכבים לוקחים עליהם את כל האחריות, כך שגם ביום חלש שלהם, שאר השחקנים ברחו מהכדור, ועוד יותר מכך לא היו מסוגלים להתמודד מנטלית עם המצב.

הפרויקט המרכזי שאלישע לוי לקח על עצמו, עם הגעתו למכבי חיפה, היה הבראת הקבוצה, תוך התמקדות בבנייתו של ליאור רפאלוב. אלישע טיפח אותו, חינך אותו ובעיקר גרם לו להבין שהוא המזור למחלה.

לאלישע לקח שנתיים וחצי לרקוח את השיקוי. ואז, אחרי תבוסה כואבת במשחק העונה, כאשר הקבוצה בשפל מנטלי והשחקן המרכזי, יניב קטן, יוצא לחופשת מחלה של חודשיים, זה התפרץ. אלישע שהבין שלא לעולם חוסן בגזרת קטן, קצר את פירות ההשקעה. רפאלוב השיב עם 10 שערים ב-15 משחקים (ליגה וגביע), בישולים רבים וניהול המשחק.

*

כמו בכדורגל, כך גם בכלכלה. לא לעולם חוסן. הישענות על ענף אחד, ללא פיתוח האחרים מובילה למשבר. השקעה נכונה, מובילה לאליפות.

*

בשלהי העשור השישי של המאה הקודמת, נתגלו בים הצפוני, בשטח הטריטוריאלי של הולנד, מצבורים עצומים של גז טבעי. ההכנסות מיהרו להגיע והובילו לייסוף ניכר בשער החליפין של הגילדן ההולנדי. הווה אומר, ירידה בכדאיות היצוא ועליה בכדאיות היבוא, קרי פגיעה קשה במאזן התשלומים. דבר אשר הוביל להגירתן של תעשיות שלמות מחוץ להולנד, ועקב כך פגיעה קשה בתחרותיות וזינוק באבטלה.

זאת ועוד, המשק כולו נהיה מוכוון גז. מקומות עבודה רבים התווספו לענף והשקעות רבות, לרבות בתשתיות, נעשו בו.

כלומר, מלבד ענף הגז, המשק ההולנדי התקדם לעברי פי פחת.

כאשר ההכנסות מהגז פחתו ובשילוב התהליכים שפורט לעיל, המשק ההולנדי נכנס למיתון ובעקבותיו לשפל.

*

בשבוע שחלף, החל לזרום לחופי ישראל גז מקידוח 'תמר 1', ובהמשך צפוי להגיע ארצה גז מהמאגר 'לויתן', הגדול בכמעט פי 2 משלש המאגרים בקידוח 'תמר 1'. ההערכות מדברות על הכנסות של עשרות מיליארדי שקלים למשק בשנה, במהלך 2 העשורים הקרובים. עבור המשק הישראלי, מדובר על גידול מז'ורי (אף על פי שלא מדובר על מהפכה בסביבה הפיסקאלית).

*

ישראל נשאית! החל מיום 30 במרץ 2013, ישראל הינה נשאית של "המחלה ההולנדית". כעת מקבלי ההחלטות ומתווי המדיניות הכלכלית יבחנו, האם הם יתנו למחלה להתפרץ, או שמא הם ירקחו את התרופה המתאימה.

*

להלן מספר הצעות לפעולות אותן ניתן לנקוט, על מנת לפחית את הסיכוי למחלה:

  1. הקטנת החוב הממשלתי – הדבר יאפשר חופש פעולה בעיתות משבר, קיטון בתשלומי הריבית וכך הפניית תקציבים לשימושים אחרים.
  2. השקעה בתשתיות ובחינוך, בעיקר בענפי "הידע", בהם לישראל יש יתרון יחסי.
  3. השקעה בחו"ל – מעבר לפיזור סיכונים, מדובר על הגנה מפני ייסוף וכן שמירה על מאזן תשלומים חיובי.
  4. "החייאה" של סדרות הגלבוע (אג"ח ממשלתי במט"ח), מאותם השיקולים בסעיף 3 לעיל.

יודגש, שנכון להיום, החלק הארי של רווחי הגז ישאר בידי המגזר העסקי, דבר אשר יקשה מאד על ניתובו ויישום ההמלצות כאמור. הואיל וישנה בעיתיות בהלאמת המאגרים, בין היתר בשל יצירת חשש אצל משקיעים זרים להשקעות עתידיות במשק, ובהעלאת התגמולים (שהרי תגמולים אינם מתאפיינם בסביבה של חוסר ודאות), הדרך היעילה ביותר להעביר חלק ניכר מהרווחים לידי המדינה ואגב כך הציבור, הינה העלאת נטל המס על רווחים אלה. היות ועולם המיסים מתאפיין בחוסר ודאות (על אף שחוסר ודאות מוגזם גורם נזקים למשק), לא יהיה ניתן לטעון נגד העלאת נטל המס. זאת תוך חקיקה, אשר תמנע ביצוע מניפולציות חשבונאיות לצורך הצגת רווח קטן ואף הפסד לצורך מס.

 את התגמולים אפשר להעלות לגבי תגליות עתידיות.

*

נסכם בקצרה:

 העלאת נטל המס על רווחי הגז מאפשר:

א.      מהלכים למניעת ייסוף ופגיעה במאזן התשלומים = תרופה.

ב.      מהלכים להכנת המשק ליום שאחרי = חיסון.

*

בואו נלמד מההולנדים איך לשחק כדורגל ונסיק מהטעויות שלהם איך לא לנהל כלכלה.

image

לקראת הדרבי
געגועים לסבא אבי / גמר יורו 96 revisited

14 Comments

עומרי 7 באפריל 2013

נדמה לי שמהלכים A וB יכולים להביא לתמורות חיוביות אבל יביאו כמעט בהכרח לייסוף השקל. מעבר לזה, ברמה הפוליטית והאסטרטגית זה לא מומלץ שהממשלות הקרובות יקחו החלטות השקעה של כספים ששייכים גם לדורות הבאים – עשרות מיליארדי שקלים ש'נפלו' על המדינה משמיים ואף אחד לא באמת יודע מתי תזדקק להם באמת בעתיד.

קרן השקעה מדינתית מכוח חוק היא הפתרון האופטימלי לדעתי. עשיתי עבודת מחקר בנושא בחברת המחקר בה עבדתי בעבר. יש מודלים שעובדים נפלא בעולם. המודל הנורבגי כמובן אבל בעיקר המודל הצ'יליאני (הכנסות מנחושת).
בצ'ילה המדינה יכולה לקחת רק את רווחי הקרן הריאליים בצורה מאוד מוגבלת.

מתן גילור 7 באפריל 2013

עומרי שלום, תודה על תגובתך המלומדת.
A לא בהכרח יגרום לייסוף (ראה רוסיה, בה יחס חוב תוצר נמוך מ-10%, אך הרובל אינו מטבע חזק), אך אכן סביר להניח שכך יקרה, ולכן נדרשים גם שאר המהלכים ע"מ לאזן ייסוף זה. קיטון בחוב, אך החלפתו באופן חלקי בגלבוע ימתן את הייסוף. בנוסף B ישלים את החוסרים שינבעו מהייסוף (יגרום לקיטון שקלי בהשקעות החיצוניות על סכום דולרי זהה). בסופו של דבר צריך לבחון עלות-תועלת. ייסוף שנובע מגידול זמני בהכנסות הוא בעייתי. ייסוף שנעשה תוך מהלכים מאזנים ונובע מקיטון בחוב תועלתו, על פי רוב, גדול מעלותו. הרי לא יתכן שלא נשאף להקטין את החוב הממשלתי (לא רק בהקשר כאמור), אך יש לעשות זאת בצורה חכמה.
לגבי החלק השני – כל ממשלה מקבלת החלטות הרות גורל שעלולות להשפיע על דורות רבים. ד"א, קיטון החוב הוא בדיוק העברת הכספים מהדור הנוכחי לדור הבא.

עומרי 7 באפריל 2013

אוקיי, הבנתי. תודה.

לעניין ההשקעות – הנורבגים עברו עשורים שלמים של השקעות מוגברות, עד שבתחילת שנות ה-90 לא נותר להם במה להשקיע (כי הם יצרו את המדינה המופתית בעולם) אז הם שינו והקצינו את חוק קרן הפנסיה מהכנסות הנפט והחלו לחסוך לדורות הבאים.
יתכן שגם זה מודל שמתאים לישראל.

גיל שלי 7 באפריל 2013

עמרי – A יביא לחיזוק השקל. לדעתי אנחנו מתקרבים למצב שאפשר גם להתחיל להדפיס כסף בדומה ליפן ארצות הברית ובריטניה, ובכל מקרה הייתי מתערב בשוק ומוכר שקלים תמורת דולרים במקום פישר

פראליה 7 באפריל 2013

קח בחשבון שכל התערבות בשוק המטבע, הן ביפן והן בישראל, נכשלה בטווחים הבינוני והארוך, להתערבויות מסוג זה השפעה פסיכולוגית קצרת טווח. מעבר לטווח זה, השוק מוכיח שהוא חזק מכל בנק מרכזי.

מבלי להכנס להפסדי הענק של בנק-ישראל, התערבות של הבנק המרכזי מייצרת סביבה נוחה לכניסת כסף ספקולטיבי. (אשר בניגוד להנחה הבסיסית, היא אינה תופעה שלילית).

גיל שלי 7 באפריל 2013

מסכים לגמרי שמדובר בפתרון לטווח קצר עד בינוני. השוויצרים הצליחו יפה עם קביעת הגבול התחתון ביחס מול האירו. הצליחו גם בברזיל. הסיבה היחידה שהיפנים לא המשיכו במדיניות היתה הלחץ של שאר המדינות. כיום למעשה כל העולם נמצא בתחרות מי יחליש את המטבע שלו בצורה הכי קיצונית, היפנים עכשיו מובילים על הבריטים ועל האמריקאים

יוני (המקורי, מפעם) 7 באפריל 2013

איזו עברית. לא הרחבת מספיק, לטעמי, על הנושא הכלכלי, אבל נהניתי מכל מילה.

מתן גילור 7 באפריל 2013

תודה. אתה מוזמן לשאול. כשאחזור הביתה, אשתדל לענות על כל מה שתשאל.

D! בארץ הקודש 7 באפריל 2013

מתן,
אני מקווה שזה ישמע כמו שאני מתכוון לזה.
לא תמיד צריך לקשר הכל לספורט. אני לא חושב שהקשר הזה תורם פה למשהו.
הפוסט עצמו, הדברים עליהם הוא מדבר והרעיונות שהעלת מרתקים מספיק, גם לטמבל מוניטרי שכמוני.

מתן גילור 7 באפריל 2013

זה לא אני.
פשוט בפוסט האחרון שפרסמתי באתר לא היה אזכור למכבי חיפה.
כשהנחתי את האצבעות על המקלדת היא כבר הכניסה את הקטע הזה לבד (כמו לוח סיאנס).
הייתי קונה חדשה, אבל אני מניח שגם היא תחדל מאובייקטיביות מהר מאד.

D! בארץ הקודש 7 באפריל 2013

:)

D! בארץ הקודש 7 באפריל 2013

דרך אגב,
אם זה כנראה עוד הייתי מסתדר
אבך ככה לדחוף לנו את נימני לתוך השימחה

red sox 8 באפריל 2013

הלקח העיקרי מהמקרה ההולנדי (שעסקתי בו לא מעט) אינו נוגע בהכרח לאפיק ההשקעה הרצוי של רווחי הגז, אלא דווקא בשאלה במה *לא* להשקיע.
התשובה היא: לא בגז.
כלומר: יישות (מדינה, חברה, קיבוץ…) הנהנית מרווחי עתק פתאומיים שמקורם בסקטור או במוצר בודד, צריכה להשקיע אותם בפיתוח של סקטורים או מוצרים אחרים, שאינם תלויים ישירות במשאב החדש.
המטרה: שדרוג של המשק כולו, יצירת "חיסון" וגיבוי למקרה של משבר או ירידת ערך המוצר (במקרה של גז טבעי המשבר יכול להיות גם פוליטי ולא בהכרח כלכלי), וחשוב לא פחות – מיקסום כמות הנהנים מהרווחים ומניעת שבו קבוצה קטנה מתעשרת מאוד על חשבון שאר ענפי המשק הדועכים לאיטם.

red sox 8 באפריל 2013

אגב – המונח "Dutch Disease" משמש על פי רוב לתיאור מצב של דעיכת המשק בטווח הארוך כתוצאה מעלייה ברווחים שמקורם במשאב טבעי, אבל יכול להיגרם גם מהסתמכות מוגזמת של מדינה על כל מקור אחר של מטבע חוץ: משלוח כספים של "עובדי חוץ" הביתה (Remittance – בפיג'י, בפיליפינים, בהאיטי ובהונדורס בין היתר), סיוע של הבנק העולמי וגופים אחרים לאחר אסון טבע וכו'.

כמו כן, נא לא לבלבל בין המושגים "קללת המשאבים" ו"המחלה ההולנדית" שהיא תופעת-משנה אחת מני רבות שלה.

Comments closed