די כבר עם הצאן לטבח

מתי נתבגר ונבין שהשואה היא מושג גדול בהרבה מהגבורה

קראתי אתמול את הטור של דניאל שחק על קארוי קרפטי המתאבק היהודי הונגרי. משפט אחד בטור גרם לכתיבת פוסט זה. שחק תיאר את קרפטי כיהודי אחד שלא שתק.

הגישה שלנו כישראלים לנספי השואה גזורה מעצם הגדרת יום הזכרון לשואה ולגבורה. מדוע כל כך חשוב לנו נושא הגבורה בעניין? האם אכן מרד גטו ורשה צריך להיות מועלה על נס בעוד שאר נספי השואה זוכים לזלזול מסוים, שכן הם הלכו כצאן לטבח?

***

יורם קניוק כותב על הגישה ה"צברית" לעולים מאירופה בספרו המצוין תש"ח. אנחנו בעצם תמיהתנו מדוע יהודי אירופה לא נלחמו בצוררים הנאצים, מפגינים בורות איומה וחמור מכך התנשאות מטומטמת. יהודי אירופה לפני שנשלו למחנות ההשמדה, סבלו בגטאות מתנאי מחייה מחפירים, רעב, והתעללות יום יומית. מרד גטו ורשה נערך לאחר שיותר מ85% מתושביו כבר נשלחו להשמדה. לפי הערכות מחמירות במרד גטו ורשה נהרגו 17 גרמנים, ישנם כאלה שטוענים שמספר זה מוגזם. מה שברור הוא שאחוז השרידות של תושבי גטו ורשה היה הנמוך ביותר לעומת כל יושבי הגטאות האחרים.

האם זה הוגן מצדנו לשפוט את הנספים? האם אכן זה מוסרי לקבוע עבור היהודים שנותרו בגטו ורשה, שטוב מותם כגיבורים לעומת סיכוי שרידותם? למה אנחנו נאחזים ב"גבורה" גם לאחר כל השנים בהם הפגנו את "עוצמתו" של הישראלי, היהודי החדש והגאה. אולי הגיע הזמן להתבגר ולהבין את שעברו יהודי אירופה?

***

תשעה מכל עשרה יהודי פולין נרצחו בשואה. חמישה מעל עשרה פולנים נספו במלחמת העולם השנייה. להלחם בצבא החזק ביותר באותה תקופה היה קשה מנשוא גם לצבאות נושאי נשק, הציפיות מיהודים מזי רעב להפגין גאווה יהודית ולהלחם לפני מותם בידיים חשופות בצוררים הנאצים היא ציפייה מופרכת הנובעת מצורך שלנו כישראלים להגדרה אחרת. טוב נעשה אם נפסיק לחפש את הגבורה בשואה, ונתחיל ללמוד את השיעורים על כבוד האדם באשר הוא אדם.

image

געגועים לסבא אבי / גמר יורו 96 revisited
אין יתרון לגודל

63 Comments

יוני (המקורי, מפעם) 8 באפריל 2013

בשואה, כמו בהרבה אירועים בהיסטוריה, מעורבת הרבה פוליטיקה שקובעת את הזכרון או לפחות משפיעה עליו. בסופו של דבר, על מרד גטו ורשה לומדים הרבה יותר מאשר על מרד גטו וילנה או על הישגי הפרטיזנים. בעיקר כי היו אנשים שדחפו ללמד את זה.

אם מדברים על שואה ו-גבורה, בעיניי גבורה היא היכולת לשרוד כמה שנים בתת-תנאים, לא פחות מאשר החלטה להילחם בנאצים תוך ידיעה שתמות שם, ולמעשה אז יהיה סוף לסבל.

רותי 10 באפריל 2013

כל מילה בסלע! די לשימוש המסולף בפרק ההיסטוריה הנוראית הזה. תודה על הפוסט

ארז (דא יונג) 8 באפריל 2013

מסכים לגמרי גיל, אבל מושג הגבורה הוא כל כך מרכזי באתוס הצברי ישראלי של דור המייסדים (וגם אחריו) שלא רק גיבורי מרד גטו ורשה נמצאים בו (ובצדק), אלא גם חבורת סהרורים פנאטיים כמו אנשי מצדה (או גמלא, לחובבי הז'אנר), שכל תלמיד עברי במדינת ישראל לומד עליהם כגיבורים אולטימטיביים.

גיל שלי 8 באפריל 2013

דווקא ביהדות המשוגעים של מצדה מקבלים את היחס הראוי, יתרה מכך אני זוכר דיון מלפני שלושים שנה בה היחידה שתמכה בסהרורים ממצדה היתה גאולה כהן בעוד חנן פורת ויוסי שריד עמדו בצד השני שהצדיק את המרד עד לחורבן המקדש

yaron 8 באפריל 2013

אתם טועים בהגדרתכם את מורדי מצדה כסהרורים. לטענתכם אם המורדים לא היו מתאבדים הרומאים היו עוצרים אותם, מעבירים אותם לכלא סיציליה ומאפשרים לנציגי הצלב האדום לבוא ולבקרם… האמת היא שהם היו נאנסים ונטבחים בתוך מס' דקות.
"ההתאבדות" של אנשי מצדה היא בעצם ההתבצרות. נכון שאם היו מוותרים על כל הרעיון מלכתחילה ו"מתיוונים" היו חייהם ניצלים, אבל האם עצם ההתמרדות כנגד הרומאים הזויה?

ארז (דא יונג) 8 באפריל 2013

כן, מאד הזויה.
לא היה באמת סיכוי לנצח את האימפריה הרומית סביב שיא כוחה. עדיף היה להוריד את הראש ולא לעשות מעשים כמו המרד הגדול ומרד בר כוכבא שהביאו, בסופו של דבר לחורבן וגלות בת 2000 שנה.

yaron 8 באפריל 2013

עצוב שאתה אומר את זה ביום השואה…
תזכיר לי איפה כל העמים שבחרו ללכת בדרך שלך?

ארז (דא יונג) 8 באפריל 2013

בעיניי יותר עצוב שבל"ג בעומר מעלים על נס את אחד האחראים לאסונות הגדולים ביותר שקרו לעם היהודי.

אכן, רוב העמים מאותה תקופה נטמעו ונעלמו.

אבל לא הבנתי, האם אתה טוען שמרד בר כוכבא, שהביא למותם של מאות אלפי יהודים, להחרבת כל היישובים היהודיים ולגלות של עוד מאות אלפים הוא אחת מהסיבות לכך שהעם היהודי שרד ולא נטמע ?

כי במשך כמעט אלפיים שנה בהם חיו היהודים בגולה בלי לנסות למרוד העם היהודי הצליח לא רע במשימה לא להתבולל ולהעלם.

yaron 8 באפריל 2013

ארז,
דיברתי על מצדה ולא על מרד בר-כוכבא, למרות שבעיקרון אני מאמין שגם למרד בר-כוכבא חלק בהישרדות העם היהודי. אבל זה לא הנושא.
שאלתי אם עצם ההתמרדות (במצדה) הזויה?
לדעתי מי ששבוי במיתוסים הם אלה שחושבים שאנשי מצדה בחרו להתאבד…
כפי שציינתי, עצם הבחירה שלהם להתבצר היתה סוג של התאבדות אבל זה לא אומר שלא היתה לגיטימית. גם לדבוק בארץ ישראל זה סוג של התאבדות…
ההתבצרות וההתנגדות הן הגבורה בסיפור מצדה ולא ההתאבדות.
לגבי ההתאבדות עצמה – בשלב הזה לא נותרו להם יותר מדי ברירות. הם היו שם עם נשיהם וטפם וברגע שהרומאים התקרבו זאת כבר לא היתה שאלה של גבורה אלא שאלה של פחד. הם ידעו בדיוק מה צפוי להם…

Yavor 8 באפריל 2013

ירון
היו יכולים, אבל, להילחם ולא להתאבד, כפי שעשו באמת בגמלא – את זה "קל" יותר לשבח ולהעלות על נס

אריאל גרייזס 8 באפריל 2013

אין ספק שמושג הגבורה מודגש יתר על המידה, אני מניח שזה נובע מרצון לבנות מיתוסים (ל"ג בעומר, למשל, לא היה יום של חגיגה אף פעם עד למאה הקודמת כשמיתוס בר כוכבא תפס את מקומו), בגלל שהרבה יותר קשה לתפוס את המספר הזה שש מיליון, ובעיקר – כי אנחנו לא רוצים להאמין שכל כך הרבה אנשים נרצחו בלי שהם ניסו לעשות משהו נגד זה

yaron 8 באפריל 2013

למה אתה חייב לקשור אחד לשני???
מה הקשר בין הגישה ה"צברית" שזילזלה ושפטה את הניצולים ניצולים לבין ציון גבורתם של ניצולים ונספים רבים? אתה יוצר מצב שבו כל העצמה של מעשה כזה היא בעצם שיפוט של כל ה"לא גיבורים". האם תיאורו של קרפטי כיהודי אחד שלא שתק שופט את כל אלה ששתקו?
מה רע בלהעלות על נס את גבורתם של מורדי גטו וורשה? או הפרטיזנים, או חסידי אומות העולם?
מה רע בלהגיד "לא עוד!" ?
גבורה בדר"כ מתגלה במצבים מטורפים או בלתי שפויים ואנו מעלים אותה על נס בדיוק בשל כך. הכבאי שקופץ ללהבות כדי להציל תינוק, או האזרח שרץ לפסי הרכבת כדי לעזור למישהו שנתקע וגם הקצין שקופץ על רימון עושים דברים "לא שפויים" בזמן שאני מתבוננים ומשתאים (וזה בסדר) מגילויי הגבורה.

גיל שלי 8 באפריל 2013

כאשר קובעים "הנה יהודי שלא שתק" מביעים דעה על כל אלה ששתקו. מעשי גבורה לדעתי הצנועה לא קשורים לשואה. הם קשורים למקרים הפרטיים אותם אתה מתאר.
להגיד לא עוד זה בסדר, אבל מה לא עוד? לא עוד השמדת יהודים? לא עוד טבח בני אדם? אנחנו מתמקדים רק בפן היהודי, וחבל.

yaron 8 באפריל 2013

שוב, בלבול לוגי קל…
כשאתה אומר "הנה יהודי שלא שתק" אתה בהחלט מציין שהיו הרבה יהודים שכן שתקו, ואתה גם מעלה על נס את גבורתו שלו, אבל אין כאן ביקורת.
האם כשאנו מעניקים פרס או מדליה לרופא מצטיין שהציל חיים במצב מאוד קשה למשל, האם אנו מבקרים את כל חבריו הרופאים שלא הצטיינו באותה סיטואציה?
העיטור לכבאי שקפץ ללהבות והציל משפחה מבקר את חבריו שעמדו משתאים וחיכו שייצא מהתופת?
אולי נפסיק לתת אותות הצטיינות בכלל כדי לא לפגוע ב"לא מצויינים"?

גיל שלי 8 באפריל 2013

אתה קובע שהמורדים מצטיינים קביעה שאני חולק עליה. יתרה מכך אתה כמעט קובע שרק המורדים מצטיינים כך שהבעיה הלוגית היא לא שלי

yaron 8 באפריל 2013

לא קבעתי שהם מצטיינים, קבעתי שהם גיבורים. גם על כך אתה חולק?
הדוגמא לגבי עיטורים ופרסי הצטיינות היתה רק כדי להדגיש שזה דיי מגוחך לחשוב שבכל הענקת פרס (או ציון גבורה) ישנה ביקורת על אלה שלא קיבלו אותו.

יאיר אלון 8 באפריל 2013

אני חושב שאתה מפספס פה את הנקודה.
הנצחת הגבורה והכתיבה עליה היא משהו שהרבה יותר קל להתחבר עליה. ואולי בעצם קל הרבה יותר לכתוב עליה.

אבל עצם הכנסת המילה גבורה ליום הזכרון וההתעסקות בה היא חשובה. מבלי קשר לביקורת על היהודים האחרים.
דווקא בגלל הקושי ואולי חוסר היכולת להתקומם ולמרוד בולטים אלו שכן עשו זאת.
זה לא מוריד כהוא זה מהערכה והצער על אלה שנספו. אף אחד בימנו אני חושב כבר לא חושב שהיה אפשר לפעול אחרת.
ודווקא בתוך כל המצב האבסורדי האלה אלה שכן הצליחו להתעלות ראויים לספר אודותיהם.

גיל שלי 8 באפריל 2013

מי קובע שיהודי גטו ורשה שמרדו התעלו? מה זאת התעלות במצב כזה? אנחנו שבויים במיתוסים ועל זה הפוסט

יאיר אלון 8 באפריל 2013

הם ניסו לשנות את המצב. הם עשו משהו שאחרים לא העזו לעשות.
ומפה ההתעלות שלהם.

קשקשן בקומקום 8 באפריל 2013

הם לא ניסו לשנות שום מצב. הם ניסו להרוג כמה שיותר נאצים תוך כדי מותם שזאת מטרה נעלה (אבל לא משנה שום מצב – מות של 15 או 80נאצים לא שינה כלום, ואני חושב שהנקודה של גיל היא שאין לנו שום מקום לשיפוט אם זה יותר נעלה מלקפוץ מרכבת ולהציל את עצמך או סתם להתחבא.

בר 8 באפריל 2013

אני התחתני אם נצר לאריסטוקרטיה של הגבורה סבתא של אישתי היא רוזקה קורצאק שהיתה פרטיזנית מגטו ווילנה ביחד אם אבא קובנר ולמעשה הראשונה שהגיעה לארץ עוד בסוף 44 כדי לספר מה קרה בארופה, ואני חושב שלה ולחבריה יש חלק נכבד מסיפור הגבורה הזה כי הם אלה שדחפו בזמנו לקיום יום השועה ולכל מפעלות הזיכרון שלה (היא באופן אישי הקימה את מורשת). אבל אני חייב להביא קטע קצר שהיא כתבה ביום השואה ב67 על הרלוונטיות של הביטוי "כצאן לטבח".
"ואמנם אז בתנאי הגטו, מול האשליה הגדולה של ההמוניםשאיכשהוא יחזיקו מעמדויעברו את המלחמה ומול פונאר שבה הושמדו אלפי יהודיםהיה הכרח לומר זאת ומותר היה לנו לזעזע ולהמריד את היהודים ולהביא לכך שלא יאמינו לאוייב. אבל כאשר אומרים זאת כאן במציאות של היום, הרי משמעות הדברים היא אחרת, ויש בדברים מסוג זה משום קביעת עובדה, שבאה לבטא רגשי נחיתות מול עמים אחרים, ואפילו הייתי אומרת שיש בזה מן ההאשמה העצמית המהולה בקצת בושה ואי נוחות…"

גיל שלי 8 באפריל 2013

תודה

yaron 8 באפריל 2013

תודה על הציטוט בר

קשקשן בקומקום 8 באפריל 2013

אני ממש שומייע את המבטא.
תודה

בר 8 באפריל 2013

בהרחבה קטנה היא כלכך רגישה למונח "כצאן לטבח" כי היא חתומה על הכרוז המקורי של אבא קובנר בגטו ווילנה שקרה לא ללכת כצאן לטבח הם למעשה הראשונים שהשתמשו בביטוי הזה בהקשר של השואה

yaron 8 באפריל 2013

השאלה שהפוסט הזה בעצם מעלה היא האם זה בסדר לקרא לה "הנה אחת שסרבה ללכת כצאן לטבח"… ובכלל האם זה בסדר לחפש ולהעלות על נס סיפורי גבורה מהשואה…

מיכל 8 באפריל 2013

מסכימה מאוד גיל.
בכלל זכרון השואה בארץ מעוות לדעתי.

מפספס את המסר המרכזי שלו לטובת לאומנות רעה.

MOBY 8 באפריל 2013

לא כל כך מובנים המשפטים שלך. למעט הראשון.

דניאל שחק 8 באפריל 2013

יש פה בתגובות דיון בכמה מישורים. ראשית, בטקסט שלי באתר ערוץ הספורט לא הייתה שום כוונה לשפוט איש, אלא רק ניסיון להדגיש את ייחודו של קרפטי ולהבדיל אותו מהסיפורים אותם אני מביא לציבור הקוראים שלנו בכל שנה בשל הסמליות של נקודת הזמן הזאת (70 שנה למרד גטו ורשה).
שנית, עובדה כואבת היא שמרבית יהדות אירופה הובלה למוות כמעט ללא התנגדות. האם היינו נוהגים אחרת כאנשים במצבם? אין לי בכלל את הכלים לשפוט, לדמיין או לשער, ולא לאיש מאיתנו.
חוץ מזה, עלה פה הדיון על הצורך במוטיב הגבורה ומיהו גיבור. גם לכך אין לנו את הכלים לתת תשובה, אבל אני עדיין מאמין שהצורך בסיפורי גבורה ובמוטיבים לאומיים עדיין לא חלף. אולי זה יקרה יום אחד, בעתיד הרחוק. ומאחר שחלק גדול מהקוראים בעמודי הספורט הם עדיין צעירים שמטבע הדברים מתרחקים יותר ויותר מזכרון השואה, גם הבלחות הגאווה הלאומית האלה עדיין חזקות ומשפיעות

גיל שלי 8 באפריל 2013

נהניתי לקרוא את הטור שלך ונהניתי ממנו

י. בז'ז'ק 8 באפריל 2013

לא הבנתי מה לא נכון כאן.
הרוב המכריע הלכו כצאן לטבח ומסרו את ילדיהם לשוחט בלי להרים אצבע של מאבק.

חשוב לזכור את זה כי זו דמותו האמתית של העם היהודי כפי שהתעצבה בגולה.

מתן גילור 8 באפריל 2013

גיל, תודה.
עד לפני מספר שנים, נטייתי היתה לחשוב שאני לא הייתי "הולך כצאן לטווח".
היום אני יותר מפוקח ויש לי 2 תובנות:
1. אין לי שום כלי לשפוט מה באמת הייתי עושה באותו מצב.
2. אף על פי סעיף 1, הייתי מעדיף להיות מובל כצאן לטווח ובלבד שלא אשאיר את ילדי לבדו במציאות שכזו. לדעתי, אלה שוויתרו על בריחה או מרד, בכדי להישאר עם בני משפחותיהם ולהקל עליהם ולו במעט את ימיהם האחרונים בגהינום הגרמני, גיבורים לא פחות מאף אחד אחר.

קשקשן בקומקום 8 באפריל 2013

here here

MOBY 8 באפריל 2013

כל מי ששרד בשואה הוא גיבור, כל מי שקפץ, ברח נטש עלה ושרד הוא גיבור.
כל מי שנרצח בשואה הוא גיבור, כל מי שחיבק החזיק ידיים או סתם פחד פחד מוות הוא גיבור. כולם גיבורים ואת כולם יש לזכור.
יד ושם מנציח את השואה הוא מזכיר גם את הגבורה ה"אקטיבית" (גם כי היא הייתה נדירה ובגלל חוסר הפרופורציה.
ללכת עם הילד שלך לתאי הגזים זו לא פחות גבורה מלקפוץ על רימון.
אבל.
כדי להבין את זה צריך ניסיון חיים מסוים ויכולות נפשיות שלא לכולנו יש אותם.

ניר 8 באפריל 2013

להלן ניתוח מרתק של התמונה המופיעה בפוסט הזה:

http://igalsarna.wordpress.com

גיל שלי 8 באפריל 2013

מסכים אכן ניתוח מבריק

רומן 8 באפריל 2013

מסכים עם כל מילה!
צורת חשיבה מאוד מעניינת

חיים שדמי 8 באפריל 2013

טקסט מצוין וחשוב ביותר. הציונים לא ייתנו שיפריעו להם לשכתב היסטוריה, הן כעובדות והן כגישה.

ניר 8 באפריל 2013

שמע, גם במשפט אחד אתה יכול להביא את רוח "העיר" של שנות התשעים ממש כמו ברשימות הארוכות.

אסף THE KOP 8 באפריל 2013

תתאסלם שדמי

D! בארץ הקודש 8 באפריל 2013

לא חייבים להתאסלם.
אני פשוט ויתרתי על היהדות. זה יותר טוב

אסף THE KOP 8 באפריל 2013

השאלה היא לא האם אתה ויתרת, אלא האם הסביבה שלך הפסיקה לראות בך אחד כזה.

yaron 9 באפריל 2013

השאלה היא למה מי שוויתר על היהדות מתעקש להמשיך לשבת כאן ולקטר…

ג'וג'וסיאן 9 באפריל 2013

תזכיר לי למה מה שהסביבה רואה בך חשוב?

אסף THE KOP 9 באפריל 2013

כי זה מה שקובע אם מתאים להם לשחוט אותך או לא.

Amir A 8 באפריל 2013

טור מדכא.
בכל פעם שאני שומע:
"איש היה בישראל,
בר כוכבא שמו.
איש צעיר גבה קומה,
עיני זוהר לו.
הוא היה גיבור,
הוא קרא לדרור,
כל העם אהב אותו,
הוא היה גיבור!
גיבור! "
בא לי לצעוק. על התפיסה שהגבורה העיקרית שיש לפארה היא זו שעומדת על שלך ללא פשרות, ללא התחשבות בסיטואציה שבה היא מתקיימת, וללא לקיחה בחשבון של התוצאות שילמנו ועוד נשלם מחיר יקר.

ניר 8 באפריל 2013

לכל עם נורמלי יש במיתולוגיה שלו גיבורים, ורבים מהם גיבורים שלא באמת היו צריכים לעשות את מה שעשו (אבל אין כנראה אף עם שחופר על העובדה הבסיסית הזו כמו עם ישראל).

הסיבה היא שבחיים לפעמים כן צריך לעשות את הדבר הלא הגיוני, לעמוד על עיקרון ולהתריס מול החזק ממך גם כשאפשר להמשיך לחיות תחתיו באופן סביר. בדרך כלל תצא בר כוכבא, אבל לפעמים תצא צ'רצ'יל, או וושינגטון.

Amir A 8 באפריל 2013

נקודה מעניינת. אני מניח שהבעייתיות שיש לי עם בר כוכבא נעוצה בשלושה דברים עיקריים:
1. במנעד שבין סיכויי הצלחה לסיכויי כישלון הוא אפילו לא נקודת קיצון. הוא נמצא מחוץ לסקאלה (אבל אני מודה שזה עניין כמותי ולפיכך פחות מעניין).
2. הוא לא נבחר לייצג את העם (אבל זה בדרך כלל המצב עם מורדים למינהם)
3. בתור חילוני המניע למרידה נראה לי בעייתי (אבל זו בעיה שלי כבר ולא שלו)

או במילים אחרות – Touché

ניר 8 באפריל 2013

אני חייב להודות לך על רגע נדיר של חסד – גרמתי למישהו באינטרנט כמעט לשנות את דעתו :)

Amir A 9 באפריל 2013

שמגיע אז מגיע. התגובה שלך גרמה לי לעצור ולחשוב במקום לשלוף מהמותן איזו תגובה פבלובית, דבר המאפיין 99.99% מהתגובות באינטרנט.

אביאל 9 באפריל 2013

Amir a – לשפוט אישים או אירועים בעבר ובטח שמיתוסים בכלים מודרניים זה פשוט לא נכון ודיי עושה צחוק מכל הסיפור. בר כוכבא לא היה מנהיג שנבחר ? איזה אסון וטרגדיה.

Amir A 9 באפריל 2013

אם כך, אז להזכיר אותו באותה נשימה יחד עם צ'רצ'יל או וושינגטון גם עושה צחוק מכל הסיפור, לא?

yaron 9 באפריל 2013

"במנעד שבין סיכויי הצלחה לסיכויי כישלון הוא אפילו לא נקודת קיצון. הוא נמצא מחוץ לסקאלה" אהבתי…
ועכשיו ברצינות:
מרד בר כוכבא הוא מרד שערכו יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.‏‏[1] בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא, אשר זכה לתמיכת חכמי דורו ובראשם רבי עקיבא. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד קשה. מאות אלפי יהודים נהרגו והיישוב היהודי בארץ ישראל כמעט והוכחד. תקופת שלוש השנים שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה תקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, עד הקמתה של מדינת ישראל.
לאור ניתוח המקורות שנוגעים לסיבות לפרוץ מרד בר כוכבא, רואה המחקר שתי סיבות אפשריות שהובילו למרד: בנייתה של איליה קפיטולינה וגזירת המילה. המחלוקת בין החוקרים היא אילו מסיבות אלה הובילו למעשה לפרוץ המרד: בנייתה מחדש של ירושלים כעיר אלילית או גזירה מטעם הקיסר האוסרת על המילה – או שמא שתי הסיבות גם יחד.

Amir A 9 באפריל 2013

ירון, קצת פטרוני מצדך לתת לי שיעור בהיסטוריה של מרד בר כוכבא. בנוסף, מן הראוי שאם אתה מעתיק מובאה מילה במילה מאתר אחר, תציין את זה ותיתן לאתר האחר את הקרדיט המגיע לו.

yaron 10 באפריל 2013

לא התכוונתי לתת שיעור, אלא להגיב לקביעה חסרת הביסוס של אמיר.
לגבי קרדיט – אני מסכים אבל כשזה מוויקיפדיה אני מחפף…

איציק 8 באפריל 2013

אני חושב שהבושג גבורה לא מפורש נכון. גיבור אינו תמיד צודק, אך הוא עושה משהו שהוא מאמין בו כנכון (לא כל פעולה כזו היא גבורה אך כל גבורה – כמעט – בא מתוך אמונה שהדבר נכון). לכן, בתנאים שהיו, לוחמי הגטאות הם גיבורים; אלו שנשארו עם ילדיהם ונשרפו איתם הם גיבורים; אלו ששמרו על אמונתם בסתר, גיבורים; אלו שגנבו אוכל מחוץ למחנות, הם גיבורים. לרוב האנשים בגטאות היו מעשי גבורה על בסיס יומי, אם כדי לשרוד ואם לתת ולו מעט נחמה להולכים למסעם האחרון. מעשים קטנים כגדולים אלו לא היו מתקיימים כלל ואף לא עולים על הדעת במצב נורמאלי. כך שיש משמעות גדולה במילה "גבורה" והיא אינה קשורה לאיזה מעשה שכולם מהללים, כי אם לפעולות הקטנות שבוצעו על ידי כל אחד ואחד במצבים שאנחנו אפילו לא מסוגלים להתחיל לדמין. לא לנו לשפוט מי גיבור ומי לא, בשבילנו הם כולם גיבורים.

באבא ימים 8 באפריל 2013

התאריך בו יוצא יום השואה נקבע לפי התאריך העברי של מרד גטו ורשה, אחד מן האירועים הכי פחות מאפיינים של השואה.

אסף THE KOP 8 באפריל 2013

למה גבורה ?

פשוט מאוד.

כי סבא שלי, אחרי שאשתו ובנו נרצחו בליטא, חבר לפרטיזנים ובמשך שנות המלחמה הסתתר ביערות והרג בגרמנים ובעוזריהם.

כי סבא שלי, אחרי המלחמה, הקים משפחה חדשה בארץ ישראל. כי צאצאיו מונים 2 בנים, 6 נכדים ו-10 נינים ועוד היד נטויה.

כי כמו סבא שלי יש הרבה סבאים וסבתות אחרות.

קפיש גיל ?

קשקשן בקומקום 8 באפריל 2013

אסף זאת הנקודה. אני חושב שמה שגיל (ורבים אחרים פה) מנסים לאמר – הוא לא נגד "הגבורה". הוא נגד מה שהממסד והחינוך מגדירים פה כגבורה, לא בהכרח מעשים גדולים יותר או קטנים של אנשים במציאות נוראה כדי לשרוד ולעזור לאחרים לשרוד – אלא התפיסה שרק לוחמה אקטיבית ונסיון להרוג נאצים היא גבורה.

וסבא שלך אכן היה (מאחל שעדיין) גיבור. ושהנכדים יתחילו לזוז – מה זה 6 נכדים ורק עשרה נינים?

אסף THE KOP 8 באפריל 2013

קשקשן,

ליום הזה קוראים השואה והגבורה.

קודם כל השואה, ולאחריה, רק לאחריה – הגבורה.
לא קוראים ליום הזה יום הגבורה בשואה ולא יום הגבורה.

בושאה היו כאלה שהלכו "כצאן לטבח", כי הם לא היו יכולים למכונה הגרמנית והיו כאלה שניסו להשיב מלחמה. שום "ממסד" לא מנסה לזלזל בראשונים ושום "ממסד" לא מנסה להבליט רק את האחרונים.

yaron 9 באפריל 2013

קח בחשבון שחלק ניכר מהמגיבים כאן היו מעדיפים שייקראו לו יום השואה. גבורה לא מתאים להם…

איציק 9 באפריל 2013

ממש לר נכון, ישנם שכן חושבים שגבורה מתאים. אני לא בטוח שהרוב רוצה את ביטול המילה "גבורה" מהשם. מה שכן, יש מחלוקת על המושג "גבורה" בהקשר של השואה.

ויינר 9 באפריל 2013

זו הגישה הישראלית, קצת כמו הספר של בן כספית על גלעד שליט – הגיבורים האמיתיים מתו ובסוף שליט חזר הביתה. להיות גיבור זה לפעמים להיות טיפש, חד וחלק.

Comments closed