ליגת שוקי ההון – ידיד בית המשפט

יש דרישה יתרה לגאונים. האינטרס שלנו הוא שהגאונים יהיו יזמים, עורכי הדין, מנהלי הבנקים, פקידי האוצר, עדיף שיהיו אנשים מהשורה

בית המשפט הביע את תמיהתו על עסקאות האשראי להם זכתה חברת אי.די.בי על שלוחותיה השונות. חבר כנסת מיקי רוזנטל (העוזר הפרלמנטרי שלו פנה אלי אני מחכה לפגישה עמו), ביקש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את חלוקת האשראי ללא בטוחות למקורבים ולחברות של…

*

רבותי, אין צורך להתפלא, וגם אין מה לחקור. כיצד גברת רקפת רוסק עמינח הצטיינה בבנק לאומי בתפקידה הקודם? היא היתה מנהלת האשראי של הבנק בדיוק בתקופה בה הדרך להצטיין היתה לתת כמה שיותר אשראי לחברות הקשורות לנוחי. כמובן, כאשר ממקדים את כל האשראי בגדולים, לא נשאר לקטנים, אך זה לא נורא, הביצועים והקושי במתן אשראי, אמנם בריבית נמוכה יותר לחברות שאין שום סיכוי שיקרה להם משהו רע, הם טובים וקלים הרבה יותר מלבדוק בציציות של אלפי חברות קטנות ובינוניות שזקוקות לאשראי.

אין בכך כדי לקבוע דבר רע על רקפת רוסק עמינח. היא מצאה את השיטה להצטיין בעבודתה. כאשר נותנים לחברות ענקיות הקשורות לאחת הפירמידות, ההנחה היתה שמדובר בעסקאות ללא סיכון. מה כבר יכול לקרות לנוחי? בנק ישראל אמנם מגביל מקסימום מסוים של אשראי לגוף אחד, אך זה מה שיפה, יש גוף אחד שנקרא אי די בי אחזקות, אחר שנקרא אי די בי פיתוח, יש גנדן, יש טומהוק, נכון, כולן שייכות בדרך כזאת או אחרת לנוחי, אך כולן חברות שונות.

*

חבר טוב שלי היה סגן נשיא בגולדמן זקס. הוא מספר על חברה ישראלית שחיפשה לבדוק קבלת אשראי מבנקים בחו"ל. לאחר שגולדמן בדקו ובדקו, הם מצאו כמה בנקים שהיו שמחים לתת אשראי בריבית X. הבעיה היחידה היא שבישראל הריבית שנדרשה ממנו היא בדיוק חצי. גודלמן בקשו מהחברה אם תוכל, שתלווה עוד קצת כסף, ותעביר לגולדמן, אפילו הם לא הצליחו לגייס חוב בריבית כל כך נמוכה.

זו היתה ועודנה הבעיה בישראל. העיוות שדברתי עליו רבות (הרבה מאוד כסף של גופים מוסדיים ובנקים, שמוענק למעט מאוד חברות ישראליות), הוא הגורם לכל האשראי הקלוקל. אין זו אשמתו של אף אחד, זו היתה השיטה.

הגורם לבעיה הוא פשוט. בישראל בודקים את השורה התחתונה של הבנקים ושל הגופים המוסדיים. אף אחד לא התווה בדיקות לדרך. בכך הרגולציה צריכה לעסוק. הבדיקות צריכות להתרכז לא בתוצאות קצרות הטווח של הגופים הפנסיוניים. הגיע הזמן שחוסך פנסיה יפסיק לבדוק את התוצאות של הגוף הפנסיוני בו הוא חוסך מדי חודש. אדם בן שלושים יצא לפנסיה עוד ארבעים שנה, מה זה חשוב מה התשואה החודשית האחרונה שלו בקרן הפנסיה? מתי יבינו שתשואות חודשיות הן עניין של מזל? זה בדיוק אותו דבר כמו לבדוק מאמנים מדי משחק, האם היה צריך לפטר את פרגוסון לאחר התבוסה לסיטי בשנה שעברה?

*

הבדיקה צריכה לעסוק בדרך בה הגופים משקיעים את כספם. כיצד זה יכול להיות שכל כך מעט אנשים מתעסקים בניהול ההשקעות גופא בגופים המוסדיים? (התשובה פשוטה, כאשר יש מעט מנהלים, כל אחד מקבל הרבה יותר כסף). הרגולציה צריכה לדאוג שבכל גוף השקעות תהיה מחלקה האחראית על מתן אשראי לגופים קטנים, מומחה אמיתי לקרנות גידור, מקצועיות אמיתית בדרך בחינת הגופים בהם מושקע הכסף. הרגולציה צריכה לעסוק בכח האדם שעובד בגופים האלה, ובמחלקות שלהם, ולא בתוצאות של הגופים. אז גם הריכוזיות תרד. כאשר הפתרון הפשוט של מתן אשראי לגופי הענק (שבדרך כלל מנוהלים על ידי אנשים שיכולים לסדר את מנהלי ההשקעות /אשראי בקריירה הבאה שלהם), ירד מהמדף, לבנקים ולגופים המוסדיים לא תהיה ברירה. הם יהיו חייבים לפזר את ההשקעות/אשראי גם בחו"ל, גם לעסקים קטנים, גם בהשקעות הון סיכון.

כיום הדרך היא פשוטה, מעט אנשים מעבירים את הכסף לנהול אצל החברים של….

*

למדינה יש אינטרס שהמליונרים שבה יגיעו מקרב האנשים שהיו מוכנים לקחת סיכונים גדולים, ויצרו עסקים חדשים שמעסיקים הרבה עובדים. למדינה יש פחות אינטרס שעורכי דין יהיו מיליונרים, מנהלי בנקים, מנהלי גופי אשראי וכיו"ב. התקופה בה ארצות הברית צמחה בצורה היציבה ביותר (מסוף מלחמת העולם השנייה עד שנות השבעים של המאה הקודמת) היתה התקופה בה הבנקים היו בטעם וניל (תרגום מאמריקאית לפליין ונילה). אין צורך שהגאונים הגדולים יהיו מנהלי בנקים או עורכי דין, עדיף שיפתחו עסקים חדשים. תחכום יתר בבנקים גורם לבועות אשראי הגוררות את כל המפלות. האינטרס הציבורי הוא שמנהלי גופי האשראי יהיו אנשים שמרנים ולא יוצאי דופן.

*

האינטרס הנוסף של מדינתנו הוא שבמשרד האוצר יעבדו אנשים מבוגרים כקריירה אחרונה, ובתגמול הולם במיוחד. נערי האוצר הם מוכשרים ביותר, אך הם חושבים על האוצר כמדרגה בדרך לקריירה עשירה במקום אחר. לכן ישנם גופים בארץ שמתמחים בתשלום משכורות עתק, ליוצאי אוצר למינהם. מספיק לתלות את הגזר מול העיניים של כל העובדים הנוכחיים, הם כבר ידעו מה לעשות. הדרך למנוע את העיוותים בתחרות היא דאגה שהשופטים (אנשי הרגולציה ופקידי הממשלה) יהיו ניטרליים ככל שניתן. האם הייתם שמחים למצוא ששופט המשחק בין מכבי תל אביב ומכבי חיפה השבוע, התמנה לאחר כמה שנים למשרת מאמן מכבי תל אביב?

*

ההבנה שצריכה לנחות אצל המחוקקים שלנו היא שתפקידם של פקידי הממשלה, זהה לתפקידם של שופטי בתי המשפט, ושופטי משחקי כדורגל. ככל שהחוקים יהיו נוקשים יותר, והשופטים יהיו נטולי פניות, כך הסיכוי לתחרות טובה יותר, ולכלכלה בריאה יותר עולה. המשכורות הנמוכות באוצר עולות לנו ביוקר. עדיף שהאוצר יהיה מקום לקריירה של שלושים שנה שבסופה פרישה. עדיף שעובדי האוצר יהיו מנהלים ברי ניסיון, ולא צעירים מבריקים.

המדינה היא כמו קבוצת כדורגל. מסי צריך להיות יזם. פויול צריך להיות פקיד אוצר.

fifa_2012

חוגגים 40 להיילה, גדול הרצים
הלייקרס לאן? לכיוון דוויט הווארד!

16 Comments

אורן29 1 במאי 2013

קראתי בעניין (כרגיל), אבל יש לי הערה עקרונית אחת לנקודה עקרונית אחת שהעלית:

אתה כותב "אין מה לחקור… אין זו אשמתו של אף אחד, זו היתה השיטה". אני חושב שאתה טועה באופן עקרוני. שריפות (ושיטות) אינן קורות- הן נגרמות. מישהו עשה את חישובי הריבית האלה. מישהו (או מישהי) החליט שאפיק מתן האשראי הזה הוא תקין ורצוי. אנשים שונים בארגונים כלכליים שונים הניעו את השיטה הזו.

ונניח שכל אלה אינם אשמים, אלא פשוט זרמו בכיוון שהשוק הפיננסי איפשר להם. הרי צריך להיות רגולטור שיבין את ההשלכות. שיתריע, שיעצור, שיצלצל בפעמונים. איפה הוא היה?

האנלוגיה הטובה ביותר מתחום הספורט, לדעתי, היא זו של ארקדי גיידמאק. הוא הפציע בחיינו בהיסוס מסויים בהתחלה, כספונסר של הפועל ירושלים כדורסל, ואז, מאמצע העשור הקודם, התנפל על הציבוריות הישראלית במלוא הכוח: בית"ר ירושלים, סכנין, עיר האוהלים למפוני מלחמת לבנון השניה. כסף, כסף ועוד כסף. ארקדי אומר. ארקדי מבקר. ארקדי תוקף את ראש הממשלה (ממש קסיוס קליי נגד חלפון). ארקדי מלך ישראל.

כשגיידמאק קרס (ביבבה, עם צליל שריקת האויר היוצא מהבלון), היה כאן לקח שצריך היה ללמוד- בועת ה"כסף החדש" סופה להתפוצץ. אין דרך קסמים לנהל הרבה כסף בצורה חסרת אחריות, ולהישאר לעמוד על שתי רגליים. מה שקרה לגיידמאק קרה, מאוחר יותר, לכל הטייקוניה המקומית. בתפקיד בית"ר ירושלים: אנחנו, האזרחים.

ועדת חקירה לא צריכה בהכרח לערוף ראשים. מעשים רעים הם תוצאה של פעולות שנעות על הסקאלה שבין טיפשות לרשעות. אם תמצא הועדה רשעים- אז כן, שתערוף את ראשם. אם תמצא הועדה טיפשים- אני חושב שנסתפק בהפקת לקחים והתווית מסלול לישומם. לטפשים נטפח על הראש, ונתקדם הלאה.

גיל שלי 1 במאי 2013

הכוונה שלי היתה שאין צורך לחקור, כי ברור שהשיטה היתה מוטה. היא היתה מוטה בגלל שהמחוקק היה מושפע מבעלי אינטרסים. במקום לחפש אשמים, צריך לתקן את ההטייה לדעתי. זו בכל אופן כוונתי

חיפני לשעבר 2 במאי 2013

אפשר גם וגם. אפשר לנזוף ברקפת על זה שכשהייתה ירידה מתחת לקו האדום של חלק מהבטוחות היא לא ביקשה חיזוק שלהן. אפשר להאשים אותה בזה שכשאיידיבי הפכה מחברת אחזקות סולידית לקזינו קרדיט סוויס היא לא עשתה דבר, וכמובן אפשר גם להגיד שההלוואה ללא בטוחות היתה מהלך לא תקין שמישהו צריך לשלם עליו.

גיל שלי 2 במאי 2013

חיפני לשעבר – אני ממש לא חולק עליך, אני רק חושב שלא זה מה שחשוב. נראה לי שאתה לא עקבת אחרי הפוסטים שלי לפני שנתים וחצי כשהתרעתי על עסקת קרדיט סוויס והמשמעויות הכבדות שלה. אני מסכים עם כל מה שאתה כותב.
דרך אגב אשמח לשמוע ממך איפה אתה כותב על שוקי ההון, ואם מעניין אותך לדבר, אז כמובן אשמח גם
יום טוב
גיל

שי 1 במאי 2013

מצויין.

יניר 1 במאי 2013

אמן ואמן

בני תבורי 1 במאי 2013

פחד איך שזה עובד, ולחשוב רק כמה כסף המדינה מוציאה על מרדפים אחרי אלפרון.

אדם בן דוד 1 במאי 2013

אף אחד לא רודף אחרי אלפרון, תנוח דעתך.
בתפקידי יצא לי לעבוד עם ומול "נערי האוצר" – הם כמעט כולם אידאליסטים, חדורי מוטיבציה ורצון אמיתי לעשות טוב למדינה. באמת. אני הייתי ממש המום עד כמה. הבעיה היא קובעי המדיניות. הבעיה היא לא הנערים אלא אלה שנשארו והתקדמו והם על סף המעבר. אנשים כמו בכר, וגרוע מכך אנשים כמו בייגה שוחט שמאז שפרש משלל התפקידים בהם מכר אותנו למיני מקורבים הוא מתפרנס מלכהן כדירקטור בחברות שלהם. הפיסקה שחסרה היא הפסקה שנוגעת לחברי הדירקטוריון- הם אלה שמבקרים ומשפעים הכי הרבה על פעילות החברות. הם אלה שיכולים מעשית לקבוע עובדות בשטח. והם אלה שמהווים את החונטה המושחתת והאפטית ביותר- רק רגולציה אמיתית בנושא דירקטורים ((חברות צולבת, תקופות צינון, ובעיקר אחריות אישית במקרים של התרסקות) תעזור. חוץ מזה – תודה, תמיד מעניין לקרוא את הבלוג. (וכמובן שאת שלך, בני.)

גיל שלי 1 במאי 2013

אתה צודק לגמרי בכל מה שכתבת. העניין הוא שאם פקידי האוצר היו מבוגרים אחרי תפקידי נהול, גם מי שיתקדם לעמדות בכירות יהיו כאלה שיגמרו את הקריירה במשרד האוצר, זו הכוונה.
צינון זה מאסט וצינון ארוך, בתמורה צריך לשלם טוב לכל מי שעושה שם עבודת קודש.
בייגה וניר גלעד זה בדיוק כמו הקונגרס מן הדמוקרטי שדפק להילארי קלינטון את ביטוח הבריאות הממלכתי, כדי לקבל אחר כך תפקיד באיגוד חברות הביטוח הרפואי בארצות הברית בשביל 5 מיליון דולר בשנה. להשתין מהמקפצה ואף אחד לא מזיז לו.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 1 במאי 2013

הבעיה זה שתוחלת הרווח גדולה מדי. הנפילה של נוחי דנקנר תהיה רק אחרי שהוא כבר משך מיליארדים מאיידיבי ושאר החברות, הוא יצטרך לאבד קצת אבל הכסף נשאר אצלו.
אותו דבר לגביי גברת עמינח, כשהבנק מרוויח היא עושה בונוסים מטורפים, כשהוא מפסיד זה מכה קלה בכנף בשבילה, היום אין שום דרך שבה היא יכולה להפגע, כמה שנים אחרי זה. את הכסף שלה היא עשתה.

מתן גילור 1 במאי 2013

גיל, מצוין. תודה רבה.
מעניין אותי לשמוע את דעתך להצעה הבאה:
במקום להכריח את הבנקים ולהגביל אותם באשראי לגדולים, ניתן פשוט להשתמש בהטיית יחס הרזרבה, בדיוק כפי שעשו בכדי להוריד את מחירי הנדל"ן.
רוצה לומר שעל כל X ש"ח פיקדון הם יוכלו לתת X ש"ח הלוואה לקבוצה/חברה ציבורית/חברה מעל מחזור או רווח מסוים/או כל דבר אחר שתבחר, ולתת 3X (לדוגמא) לכל מי שאינו נכלל בקריטריונים שהוצבו.
אני חושב שכלי חזק מאד וחבל שלא עושים זו יותר שימוש.

לגבי שאלתך לקראת בסיום – אפילו כבר בתחילת העונה הבאה – כן!!!

גיל שלי 1 במאי 2013

הצעה מעולה

נתי 1 במאי 2013

גיל,
ראשית, אני מסכים איתך במישור העקרוני-שדיסקסנו אותו בעבר- של מסלול ארוך טווח לנערי האוצר והפקידות הרלוונטית,
אבל: ראשית, זה חייב להיות מותנה בצינון ארוך טווח לבעלי משרות בכירות.
שנית, אנחנו הציבור מהווים בעיה רצינית: עבור ההסכם הקודם של עובדי בנק ישראל לא היו מאז ומעולם ביקורות על כך שרמות השכר מופרזות ומוגזמות? האם הסביבה הציבורית כאן תאפשר הסכמי שכר משודרגים לנערי האוצר?
שלישית, וזו הנקודה המרכזית לדעתי: קל לרדת על רקפת, או מוסדי כזה או אחר, בוודאי ממרום כסאו של שופט מכובד (בית המשפט מביע תמיהה). אבל, האם כשדברים התגלגלו לפתחו של בית המשפט הוא נהג אחרת? מי אישר הפחתות הון לפרטנר? לבזק?
בא אדון שופט, שמבין בכלכלה ובניהול סיכונים כמו שאני מבין במשפטים, מסתמך על חוות דעת של מומחה ששוכר -סורפרייז סורפרייז- הטייקון בכבודו ובעצמו!!! מי מביע תמיהה על השופטים הנכבדים? האם הם אשמים פחות מרקפת רוסק?
ונקודה אחרונה-אולי כהצעה למחוקקים אתם תפגש: יפה אמרת שהרווח השנתי לא צריך להיות מדד. אבל מעניין שבדוח שמקבלים הביתה דווקא זה מה שהאוצר ביקש לדווח!!
זה חשוב אבל משדר משהו לא נכון. אותו דבר עם התשואות שמשרד האוצר מפרסם.
במקום זה ובמקום ההצעה שלך שאמורה להגביל את אופן השקעת הגופים הפיננסיים (הכושל כשלעצמו) הייתי רוצה לראות פיקוח על אופן קבלת ההחלטות, שקיפות ועדות ההשקעה וכד'.
במילים אחרות פרסום פעם בשנה של דירוג הגופים המוסדיים לפי רמות השקיפות ואופן קבלת ההחלטות. מעין דירוג אצל מי תהליכי סוקס מיושמים ברמה הכי גבוהה.
כך יאמר האוצר/בנק ישראל: אני סומך על הגופים לפי הסדר הבא.

נתי 1 במאי 2013

עוד הערה בשולי הדברים:
כחובש כיפה סרוגה אני רוצה להאמין שפניה ליו"ר ועדת הכספים ולבנט במקביל יכולה לעבוד. הם משדרים שהקשר עם הבוחר חשוב להם מאד.
לא פופולרי להיות חובש כיפה באתר הזה (לא הבלוג שלך, שכנים אחרים…) אבל אולי בכל זאת הם יהיו קשובים.

אביאל 2 במאי 2013

גיל – באמת שאיתך זה נשמע כל כך פשוט, עד שזה פשוט לא מובן איך אף אבל באמת אף אחד לא רואה את זה ככה.

אני דווקא מצטרף כאן לנתי, אני לא חושב שרוזנטל הוא הפתרון כי הוא כבר שחק את המסר השלו וצעק יותר מדי פעמים זאב זאב, עם זאת פניה דווקא לביצועיסטים תיהיה נכונה יותר.

גיל שלי 2 במאי 2013

אביאל ונתי אשמח להפגש עם בנט בנושא. תרימו את הכפפה, כמובן גם כל משהו ביצועי אחר מתאים בעיניכם

Comments closed