ליגת שוקי ההון: יש עובדים ויש עובדים

מה אפשר ללמוד מהדוח של מנצסטר יונייטד

מנצ'סטר יונייטד שחררה את הדו"ח הרבעוני שלה לבורסה ביום חמישי. הכנסות הקבוצה עלו ב30%  ברבעון השלישי כתוצאה מעלייה בהסכמי החסויות. בסעיף ההוצאות שכר השחקנים עלה ב25% כתוצאה מהחתמת שחקנים חדשים (הכל לעומת הרבעון השלישי אשתקד) ועלייה בשכר לשחקנים הקיימים. סך ההכנסות הרבעוני של מנצ'סטר יונייטד עמד על 91.7 מיליון פאונד.

*

חברת אפל הנפיקה בשבוע שעבר אגרות חוב בסך 9 מיליארד דולר אמריקאי. לחברת אפל ישנם 60 מיליארד דולר נזילים, לכאורה מוזר. הסיבה להנפקת אגרות החוב היא החלטת אפל לחלק 17 מיליארד דולר כדיבידנד. על מנת לא להביא את הכסף לארצות הברית ולשלם מס, חברת אפל העדיפה להנפיק אגרות חוב, במיוחד כאשר הריבית שתשלם על אגרות חוב אלה אפסית. כך אפל תוכל לשלם את הדיבידנד בארצות הברית, ללא הכנסת כסף לאמריקה.

זה הסיפור העולמי על רווחים כלואים. חברות בינלאומיות נהנות מהיכולת להכיר ברווחים במדינות בהן מדיניות המס מקלה, וכך הן לא מייבאות את הכסף לארצן ומשלמות מס חברות. זו לא תופעה ישראלית, אלא תופעה עולמית. כמו בישראל, כך גם בארצות הברית, אפשר להלחם בתופעה זו באמצעות חקיקה, אך זו נמנעת על ידי לוביסטים חזקים. יתרה מכך, האינטרס של כל המדינות הוא להגיע להסדרים בינלאומיים בנוגע למיסוי חברות, כך שהמס יהיה פחות או יותר אחיד, וכל חברה תשלם את המיסים במדינה בה הרוויחה את הכסף, אך כמובן החברות החזקות מצליחות למנוע שיתוף פעולה כזה.

*

לכאורה שני הסיפורים אינם קשורים, אך תתפלאו הקשר הוא הדוק. כאשר הכח הוא אצל העובדים, במקביל לעליית ההכנסות, גם המשכורות עולות בהתאם, בדיוק כמו במקרה של שחקני מנצ'סטר יונייטד. שימו לב, המשכורות עלו כמעט באותו אחוז בהן עלו ההכנסות. זה כמובן לא המצב אצל שאר העובדים בעולם. בבנקים כמו גולדמן זקס, מצב העובדים דומה למצב השחקנים, כאשר יש הפסדים, בעלי המניות נושאים בהם, כאשר ישנה הגדלה בהכנסות, הבונוסים עולים בהתאמה מלאה. אך לרוע המזל, שאר העובדים האמריקאיים כמו גם אחיהם בישראל, לא נהנים מעליות דומות. הגיע הזמן לחלק הטבות מס לפי קריטריונים שונים.

*

גיא רולניק ברשימתו בדה מרקר הביא גרפים מעניינים מאוד על אחוז הרווחים של החברות בתוצר האמריקאי, לעומת אחוז המשכורות בתוצר האמריקאי. בעוד הגרף הראשון עלה בחדות, הגרף השני ירד בחדות. כבר יותר מעשור, ההכנסות של החברות עולות, בעוד המשכורות לא חוות עליות דומות, להיפך, המשכורת הריאלית של העובד הממוצע בארצות הברית כיום, נמוכה מזו שהיתה נהוגה לפני עשר שנים.

בישראל המשכורות בתחום ההייטק שומרות על ערכן בצורה ריאלית, אך אין זה המצב בכל הסקטורים. בכל מקרה גם עובדי ההייטק לא נהנים מעליית ההכנסות כמו שנהנים מהם מנהלי הגופים המוסדיים, והבכירים למיניהם הנהנים מהעלייה בהכנסות באמצעות הבונוסים על סוגיהם השונים.

*

המשבר של 2008 בעיני היטה את תנועת המטוטלת. בכל העולם חוו את התוצאות של רכוז העלייה בתוצר בידי מיעוט קטן, על חשבון הרוב. אך עדין בארצות הברית באמצעות המדיניות של הפד האמריקאי, מנסים לעצור את התנועה. באמצעות הדפסת הכסף, מנסים לייצר תחושה שהכל כרגיל, הנה הבורסה מגיעה לשיאים חדשים, אך הכסף המודפס לא מגיע לידי האנשים העובדים, אלה גם סובלים כתוצאה מהגדלת מיסים, והפחתת השירותים שנדרשת בגין העלייה בחוב. אך אפילו בארצות הברית, ישנה עלייה בהכרה שרק חלוקה שוויונית יותר של ההכנסות תביא לצמיחה מחודשת.

*

מעניין שכאשר האנליסטים הם העובדים, מאוד הגיוני לחלק את ההכנסות שווה בשווה בין הבונוסים לעובדים, ובין בעלי המניות. כך זה גם בענפי הספורט המקצעוניים בארצות הברית. בדרך כלל תקרת המשכורות נקבעת על פי יותר מ50% מההכנסות. אך אותם אנליסטים מזהירים מפני עליית משכורות שתביא לאינפלציה חלילה. כדאי שיבינו הקברניטים הכלכליים, תקרת המשכורות וחלוקת ההכנסות בין הבעלים ובין העובדים מהווה רעיון מוצלח גם בשאר הסקטורים בכלכלה.

אני הייתי ממליץ למדינות לקבוע הקלות מס לחברות שיקצו יותר מאחוז מסויים של הרווחים לעובדים. כלומר, בדומה לתקרת המשכורות בפוטבול האמריקאי, ומדיניות המיסוי של הקבוצות בביסבול האמריקאי, חברה שמקצה את הרווחים חצי בידי בעלי המניות, וחצי באמצעות בונוסים לכל העובדים (ולא רק אצל הבכירים), תרוויח כתוצאה ממיסוי נמוך יותר על רווחי החברה. הגיע הזמן שהבכירים יבינו שהם בכירים הרבה בגלל יד הגורל, ולא בהכרח בגלל יכולת יוצאת דופן שלהם, בדיוק כמו השחקנים. טוב יעשו אם ידאגו למזכירה בדיוק כפי שהם דואגים לעצמם.

images

אפילו פפה נגדו
תחזור תחזור

7 Comments

עומרי 5 במאי 2013

אין לממשל האמריקאי את היכולת להילחם בפאסיביות של אפל בהחלטתה שלא לייבא כסף לארה"ב.
זו תהיה חתירה תחת עקרונות יסוד בדיני חברות ובדיני מיסוי כולל אמנות שארה"ב חתומה עליהן (הידע שלי בתחום מוגבל, ובכל זאת מקצה הקרחון הידוע לי – זה בלתי אפשרי).
הרווחים הללו לא הושגו על אדמה אמריקאית. אלה מוצרים שנמכרו ברחבי העולם ולמדינות ריבוניות קיימת הזכות למסות חברות הפועלות תחת חוקיהן כפי שהן רואות לנכון.

לדעתי ללובינג יש קשר מוגבל לעניין הזה. אם הלובינג של החברות היה באמת אפקטיבי הוא היה משיג להן 'הפוגה' כמו ב-2005 עת איפשרו להן להזרים מיליארדים לתוך המדינה תוך תשלום מס מופחת מאוד.

גיל שלי 5 במאי 2013

עמרי – הדרך להגיע למסוי טוב יותר היא שיתוף פעולה בין המדינות. באירופה כופים את שיתוף הפעולה הזה באמצעות הסיוע של הגוש. גם לארצות הברית יש דרכים, כשהם רצו לגבות מאזרחים שהבריחו כסף לשוויץ, הם ידעו יפה מאוד לשים על זה יד.

עומרי 5 במאי 2013

זה שונה. הכספים בשוויץ היו של אמריקאים שהרוויחו כספים בארה"ב ובכלל ולא שילמו עליהם מס באף מקום (כולל שוויץ) תוך שימוש בשוויץ כמקלט מס.

כאן מדובר בחברה הולנדית – אפל הולנד. או אירית. או ווטאבר. שפועלת ממדינת המקור ומקיימת את חוקי המס שלה.
אולי בהסכם סחר עתידי בין הגוש לארה"ב יכניסו עניין של שת"פ, אבל תמיד יימצאו מדינות אחרות. האמריקאים אפילו לא מצליחים להתמודד עם הבדלי המיסוי ומערכת משפט החברות בין הסטייטים עצמן, כאשר חברות רבות ובהן אפל משתמשות בנבאדה כמקלט מיסוי או בדלאוור כמקלט אישיות משפטית.

מתן גילור 5 במאי 2013

"הגיע הזמן שהבכירים יבינו שהם בכירים הרבה בגלל יד הגורל, ולא בהכרח בגלל יכולת יוצאת דופן שלהם."

גיל, מצוין. מסכים מאד.
אני רק רוצה להתייחס לציטוט הנ"ל שלך.
אני מניח שאתה יודע את זה, אך לטובת הקוראים הבקיאים פחות בתיאוריה, אכתוב זאת.
התיאוריה הכלכלית-חברתית מכירה בשתי אסכולות אשר מייצגות את הקיצון "בתנועת המטוטלת".
1. האסכולה הגרמנית – האנשים אינם שווי יכולות ושווי הזדמנויות (נו, בכל זאת גרמנים…) לפיכך, מוטיב המזל מהווה את החלק הארי של ההצלחה בחיים (לאיזה משפחה נולדתי, מהם היכולות המולדות שלי, איזה צירופי מקרים קרו לי וכיו"ב). בהתאם לזאת, האסכולה גורסת שיש לחלק את ההכנסות באופן שווה, כיוון שזה שאני נולדתי עם פחות אינטלגנציה ממך, לא אומר שאני בעונש.
2. האסכולה האמריקאית – קיים שוויון די גדול בין האנשים, בבחינת שוויון הזדמנויות. החלק הארי של ההצלחה נובע מעבודה קשה וקבלת החלטות נכונה. בהתאם לזאת, אם הדעתי לעמדה מסוימת (בכירה) עם שכר מסוים (גבוה), כנראה שזה מגיע לי ולא מגיע לעובד הזוטר.

לצפות שארה"ב תפעל בהתאם לרוח הנושבת בה זה לא רציונאלי.
לקוות, לעמות זאת, תמיד אפשר.

ארבם 5 במאי 2013

מעניין ותמציתי.
מצרף לינק לצומסקי שמסביר – בתמציתיות אופינית – כיצד המגזר הפיננסי הפך ב-40 השנים האחרונות לרימה שאוכלת מבפנים את המגזר היצרני על מנת לייצר רווחים עצומים לשכבת הברונים השודדים של האלפיון העליון על חשבון ה-99.9% הנותרים.
http://www.youtube.com/watch?v=_uuYjUxf6Uk
מרתק ולו מהטעם שצומסקי (בהיותו בלשן) מקפיד מאוד על דיוק ומפריד בין קפטליזים תאורטי לקפטליזם-כפי-שהוא-במציאות.

עופר 5 במאי 2013

אתה מתכוון לחומסקי?

קורא 5 במאי 2013

הבעיה הגדולה היא שכדי לגבות מס מחברות צריך שיתוף פעולה בין המדינות השונות, כאשר למדינות אין שום אינטרס לשתף פעולה אלא להפך. אם טבע תבוא לסקוטלנד ותגיד לה שהיא עוברת אליה ומעבירה את הייצור אליה, בתמורה לכך שהיא לא תשלם מס שם בכלל, סקוטלנד קופצת על המציאה בשתי ידיים. המדינות בעולם נמצאות בתחרות על משיכת חברות ענק כי החברות האלה עוזרות מאוד לתעסוקה במדינות.

בנוסף, עוד לא דיברנו על הסיפור של ההכנסות, שנובעות מכל העולם, וגם על העניין של מכירת מוצרים בתוך החברה ממדינה למדינה כדי להקטין את הרווחיות במדינות מסויימות בהן המסים גבוהים. בקיצור, בעיה סבוכה מאוד.

Comments closed