ליגת שוקי ההון – בטר פלייס וחוק השלוש שניות

תפקיד הרגולטור הוא להגביל את החזקים, לא לבחור את המנצחים

ממשלות כל העולם מתאפיינות בתכונה משותפת. המחשבה שיכולתם לנבא את העתיד, היא יכולת גדולה מיכולת הניבוי של האדם הרגיל, מאפיינת את הממשלות ובלי שום הצדקה מיוחדת. התפקיד של ממשלות הוא לקבוע סדרי עדיפויות, היה עדיף לכולנו אילו היו נמנעות מבחירת מנצחים עתידיים.

*

בטר פלייס הינה דוגמה נפלאה לתוצאות של בחירת מנצחים. הממשלות יכולות לקבוע שהאינטרס המשותף של אזרחיהן הוא שמכוניות יצרכו פחות אנרגיה ויזהמו פחות, אך מנין הבטחון שדווקא הדרך של שי אגסי היא הדרך הנכונה בתזמון הנכון? הדרישה שעלתה מכוונה של חברתו, למעשה מקבעת את הגישה הזו. אך הדרך האידיאלית של הממשלה היא לתמרץ את כולם להפחית את צריכת האנרגיה של רכבים, ולקבוע מכסות לזיהום, ושאחרי זה הטוב ינצח.

כך זה גם אמור לעבוד בספורט. כאשר ג'ורג' מיקן שלט ללא מיצרין מתחת לסלים בתקופתו, הומצא חוק השלוש שניות. המחוקק לא קבע באיזה דרך יש לשמור את מיקן, הוא רק קבע מגבלות אשר נועדו לאזן את המשחק (level the playing field), וזהו תפקידו הקלאסי של הרגולטור, כמו גם תפקידה של הרשות המבצעת. כאשר ברור שעודף כח גורם להטייה ברורה לכוון מסויים, כדאי לאזן זאת באמצעות תקנות חדשות.

אותו דבר נכון לחוקי האינטפירנס בפוטבול. הNFL לא המציא את הווסט קוסט אופנס, וזה לא תפקידו, הליגה החליטה שאסור להפריע לתופס לתפוס את הכדור לפני שזה מגיע אליו, כדאי לעודד את הקבוצות לזרוק, את הטקטיקה והקבוצה המנצחת, הNFL לא קבעה. למעשה חוץ מוופ"א כמעט כל ההתאחדויות לא קובעות מי תהיה המנצחת (וזאת כמובן עקיצה לאוהדי ברצלונה, אני חלק מכם אז לי מותר).

*

משום מה לממשלות יש נטייה לבחור גם מנצחים. כאשר הממשלה קובעת מי המנצח, לא הטוב מנצח אלא המקושר, ובדרך כלל מדובר בנצחון פירוס בסוף היום. בהחלט ייתכן שבעוד כמה שנים, כולנו ניסע במכוניות הנטענות חשמלית, ולא מתודלקות בדלק, אך איני מוצא שום הגיון לקבוע שדווקא דרכה של בטר פלייס היא הדרך הנכונה לכך, או הזמן הנכון. זה מאוד נכון לעודד מכוניות אשר מזהמות פחות במיסוי מופחת, וייתכן אף שנכון היה לעודד את בטר פלייס לבחון את דרכה, כמו גם כל חברה אחרת אשר היתה מגיעה עם תכנית לייצור מכונית שתזהם פחות.

בטוח אין שום סיבה שממשלות בעולם יחליטו שחייבים להציל את בטר פלייס.

*

זהו גם הפשע הגדול של הבנק הפדרלי בארצות הברית. כתוצאה מהשפל הגדול, הבנק המרכזי האמריקאי הגיע להחלטה שאסור לתת לבנקים להפסיד. אם כך, היה צריך להוציא את הבנקים מהליגה, כלומר אם אסור להם להפסיד, אסור להם גם לנצח. כאשר מטים את המשחק, העיוותים שנוצרים מבזבזים את הכסף. לכן גם חברות ממשלתיות הן חלק מהעבר, שכן ממשלה לא יכולה להיות גם שופט וגם שחקן.

*

ומכאן לכמה מילים על שחיתות. בסוף השבוע בדה מרקר ובחדשות ערוץ 10 היו כתבות על השחיתות ברשויות המקומיות. אני יודע שקיימים מהנדסי עיר הזוכים בהטבות נרחבות ברכישת דירות בפרוייקטים, ולאחר מכן מקלים מאוד עם הקבלנים הבונים. אני גם יודע שישנם פקידים במס שבח אשר אם הם חברים של הקבלן, כל הפקידים האחרים במס שבח יסתכלו בעין לא יפה על אותו קבלן, משום שהם כבר יודעים. ישנם מידעים המשותפים לכולם, ובכל זאת שום דבר לא קורה. מנהל מקרקעי ישראל היה מוקד שחיתות במשך שנים על שנים, כמו גם משרד הפנים. אם יאיר לפיד מחפש להשפיע באמת, כדאי שיטפל בשחיתויות, שם יש הרבה יותר כסף לעומת אינסטלטורים שלא מוציאים חשבוניות.

images

ג'יימס יקלע. תעצרו את האסלם
היילייטס נוספים מה - Prefontaine Classic

23 Comments

Martzianno 2 ביוני 2013

חברת ״בטר פלייס״ היא בסך הכל חברת תשתיות. זיהום סביבה הוא רק עלה התאנה שהם התכסו בו בדרך להשתלט על התשתית של תחנות ההטענה.
המרחב הציבורי יתמלא בסוללות ריקות בגודל של מקררים קטנים? זה לא בעייה של בטר פלייס.
שי אגסי הוא יזם נחמד שעשה שירות טוב לכל תחום הרכב החשמלי, מהקורקינט ועד המכונית.
ברגע שהאחים עופר השתלטו לו על הביזנס זה היה רק עניין של זמן עד שיעיפו אותו.

Martzianno 2 ביוני 2013

אהה כן – הדבר האחרון שהם צריכים זה סיוע ממשלתי. מספיק עם השטות הזאת!

יריב 2 ביוני 2013

המדינה לא יכולה שלא להשתתף בשוק. קודם כל, המדינה היא הצרכן הכי גדול. מעבר לזה, היא מתעלת הרבה מאוד כסף גם שלא כצרכן (למשל, למחקר מדעי). יכול להיות שמה שקרה עם בטר פלייס לא היה נכון (אני לא יודע מה בעצם היו ההטבות שהם קיבלו), אבל גם הלוואות בתנאים מועדפים לחברות מסוימות, למשל, עשוי להיות כלי נכון בתנאים המתאימים. השוק הוא לא הפתרון המושלם, ולפעמים המדינה לא יכולה רק לשנות את החוקים והיא צריכה להתערב באופן ישיר.

גיל שלי 2 ביוני 2013

מסכים. למדינה יש תפקיד אך אסור לה להעדיף חברות ספציפיות אלא דרכים

יריב 2 ביוני 2013

לפעמים אין ברירה, לפעמים אין הבדל בין חברה לדרך. כלומר, אפשר להחליט שהמדינה מסייעת באופן כלשהו לכל החברות שמשווקות רכבי כביש בעלי מנוע חשמלי בלבד, אבל למיטב ידיעתי רק חברה אחת עשתה את זה בישראל (כמובן שבעולם יש עוד, בפרט טסלה).

גיל שלי 2 ביוני 2013

הנקודה היא שלא צריך לבחור את הרכב החשמלי, מנין לנו שזה הפתרון? צריך להגדיר מה המטרה (פליטת גזים, צריכת דלק אפסית וכו) ושהשוק יגיע לפתרון. למה צריך להעדיף את בטר פלייס על היברידיות? מי קבע שדווקא בבטריות צריך להשקיע? בזה אף ממשלה לא מבינה, היא מבינה מה היעדים שלה

יריב 2 ביוני 2013

יש קשיים משמעותיים באכיפה אם מגדירים הכל מנקודת המבט של היעדים, מכיוון שהרבה יותר מסובך להגדיר את היעדים מאשר להגידר פתרון. בשוודיה יש מיסוי כבד על אלכוהול, אבל אין מיסוי כבד על סמים (חוקיים) אחרים. למה? כי זה הרבה יותר פשוט ומספק כמעט את כל מה שצריך מהרגולציה הזו.

בכלל, מניין לנו שהפתרון הוא בצמצום פליטות גזים ולא בפרוייקטים של קליטתם? אולי בכלל הפתרון לבעיות הכרוכות בפליטת גזים צריך להיות הנדסה אקולוגית? כמו שהממשלה יכולה להגדיר יעד במונחי פליטות CO2, כך היא יכולה להגדיר כיעד במונחי שיעור מינוע ברכב חשמלי. זה לא מה שהיא באמת מעוניינת בו, אבל מה שהיא באמת מעוניינת בו הוא מעורפל הרבה יותר מדי ("שיהיה טוב לאזרחים"?)

רועי מ 2 ביוני 2013

יכול להיות שאתה צודק יריב.

רועי מ 2 ביוני 2013

בכלל הרעיון שלהם היה עקום.
זה היה כישלון עם תמרורי אזהרה גדולים.
זה נכון שתפקידה של ממשלה לפקח . זה עדיף . הבעיה במדינה שלנו שאם יחליטו להוציא את החשמל מהממשלה אנחנו האזרחים נדפק זה ברור. כי ימכרו לאחד שישחד איזה פקיד שהוא חבר של מישהו אחר שמקורב.
הפיקוח לא יעבוד כרגיל והמחירים יעלו. פחות תחזוקה בתשתיות כי צריך ליעל (באמת צריך) דרך אגב בודק של חברת חשמל גובה 540 ₪ בשוק הפרטי זה פי 3. הם פשוט לא יעילים.

גיל שלי 2 ביוני 2013

דרך אגב אין לי בעיה עם חברת החשמל. כל הרעש שעושים סביב המשכורות שלהם זה בולשיט אחד גדול. המשכורות שלהם זו הדרך של בנט ואחרים להסיט את האש לזוטות. הוצאות הכח אדם בחברת החשמל זניחות לחלוטין. אם היה שוק חשמל אמיתי, היתה לי בעיה שהממשלה היתה בוחרת את המנצח מראש

אלון רייכמן 2 ביוני 2013

שמע, בטר פלייס היתה מיזם עסקי שהיה לו את כל הפוטנציאל גם להרוויח ים של כסף וגם לנקות את האוויר שלנו, להפחית מעט את התלות שלנו במדינות שפחות מחבבות אותנו, ולמתג אותנו כמעצמה סביבתית וטכנולוגית בעולם.

יש בי אמונה אמיתית שמדובר במהמורה בדרך ותקווה גדולה שהחזון לא ייקבר באופן סופי. הפתרון: לחזור לשולחן השרטוטים ולחשוב על תוכנית חדשה, עם אותם עקרונות, והפעם כזו שתחזיר למשקיעים את ההון ששמו, פלוס איזו ערימה יפה נוספת כדי לחזק את ידיהם על שהיו אנשי חזון והימרו, שוב, על תוכנית שלא הצליחה בעבר.

גיל שלי 2 ביוני 2013

הרי זה בדיוק מה שניסיתי לאמר. הממשלה לא צריכה להחליט לתמוך בחברה משה, הממשלה צריכה לפרט כיצד כל מי שיוביל לכיוון, יקבל הטבות. צריך להגדיר את הסטנדרד הרצוי, כמה מוכנים לתמרץ, ולתת לשוק לעשות את השאר

יריב 2 ביוני 2013

מה אתה חושב על ההלוואה של הממשל הפדרלי לטסלה, למשל?

עידן 2 ביוני 2013

הממשל הפדרלי לא הלווה כסף לטסלה, הוא הלווה לכל חברות הרכב האמריקאיות, בתוכם גם לטסלה

יריב 2 ביוני 2013

ה DoE הלווה רק לפורד, ניסן וטסלה. פורד לא השתמשה בכסף למכוניות חשמליות (אלא לשיפור יעילות שרכבים מונעים בדלקי מאובנים, בעיקר), אבל זה לא משנה את הנקודה. הממשל הפדרלי בחר מספר מצומצם של חברות והלווה להן כסף כדי לקדם את צמצום הזיהום מכלי רכב, הוא לא עשה את זה על ידי שינוי תנאי השוק (למשל, מיסוי על מנועים או דלקים לפי חישוב הזיהום).

שמעון כסאח 2 ביוני 2013

מסכים.

חבל שנכשל, אני מקווה שהחזון לא ייזנח ובסופו של דבר הנעה חשמלית למכוניות תשלוט בכיפה.

קורא 2 ביוני 2013

הבעיה העיקרית של מדינת ישראל היא העדר תשתיות תחבורה, ובטר פלייס היא ממש לא הפתרון. הפתרון הוא רכבת בתל אביב ורכבת נורמלית מהפריפריה לתוכה, אלא שמשום מה מדינת ישראל לא עושה אפילו צעד בכיוון הזה, מאחר והיא נהנית בטווח הקצר מהמסים שמשלמים לה על רכישת מכוניות חדשות.

לכן יש מדיניות של עצימת עין, כשהפה אומר שרוצים פחות זיהום אוויר אבל בפועל לא עושים שום דבר בשביל למנוע אותו.

קורא 2 ביוני 2013

ואגב, באותה הזדמנות, תחבורה נורמלית גם היתה מפוצצת פה את בועת הנדל"ן.

אביאל 2 ביוני 2013

אני חושב שבסופו של דבר בצורה מסוימת טוב שבטר פלייס עצמה הפסידה, גם כי אם היא היתה מצליחה היא היתה עלולה להפוך למונופול כאן בארץ ואחד כזה שקונה חשמל בזיל הזול ומוכר אותו לצרכנים בהרבה מאוד כסף (דומה למה שחברות המים המינרלים עושות).
מה שכן, אני מקווה שהיא אכן תסלול את הדרך לאחרות לפחות ממה שקשור להיבט הסביבתי.

גיל שלי 2 ביוני 2013

יריב – כל עוד מוגדרים קריטריונים לפי צרכים של המדינה ולא של היברות זה בסדר מבחינתי כמו שלא היתה לי שום בעיה עם החילוץ של גנרל מוטורס וקרייזלר בדרך בה חולצו

יריב 2 ביוני 2013

מה שאתה אומר הוא שהקריטריונים צריכים להיות מנוסחים בצורה "עיוורת" לחברות? אני מנחש שגם במקרה של בטר פלייס נכתבו קריטריונים כאלו (אם כי כמובן שאינני יודע). אם אתה מתכוון לניסוח הקריטריונים במובן של כלים ומטרות, הרי שטענתי היא שממילא יש רצף בין המטרה האולטימטיבית ("שיהיה טוב לאזרחים" או משהו כזה) לבין הכלים בצורתם הקיצונית (אוסף של פעולות פרטניות). לכאורה פעולת הממשלה תהיה מדויקת יותר ככל שהקריטריונים יתקרבו לקצה של המטרה, אבל את מה שבין המטרה לקריטריון צריך לנתח רק פעם אחת, את מה שבין הקריטריון לכלים צריך לנתח עבור כל בקשה, נעשה בלתי מעשי מאוד מהר (וזה לפני הפיכת המרכיבים המשפטיים לחזות הכל, מה שמחייב להוציא את שיקול הדעת מהחלק שמעבר לקריטריונים ודוחף אותם עוד חזק יותר לעבר צד ה"כלים" של הרצף).

אנונימוס 2 ביוני 2013

השחיתות האמיתית היא בכלל במסי החברות, הרווחים הכלואים והגז, בזמן שרודפים פה אחרי בעלי בסטות בשביל 1000 שקל.
מרקס צוחק מקברו. תודעה כוזבת ביג טיים

Comments closed