סן אנטוניו 1

מסתבר שיש דרכים שונות לנצח את ההיט, לספרס יש דרך משלהם

סן אנטוניו ראתה את כל הסדרה של ההיט מול הפייסרס, ובחרה בפילוסופיית משחק שונה לחלוטין. הריבאונד התחלק שווה בשווה. כשההיט הלכו נמוך, כך גם סן אנטוניו. כשלברון עבר לפארקר בדקות האחרונות, פארקר נח קצת, והאחרים קלעו. ובהתקפה האחרונה, פארקר פשוט הסתובב והסתובב, עד שאיבד את לברון, את הכדור, את העמידה וקלע את הסל המנצח.

*

במשחק הזה לא יבוא בטענות ל"צוות המסייע". ווייד על אף שכבר לא עובר שחקנים בצעד הראשון, נתן משחק טוב, אם כי לא היה פקטור בכלל בדקות ההכרעה. בדקות האחרונות כל הכדורים הלכו ללברון, והוא זה שפיזר את הכדורים, או קלע, או איבד ולא פעם אחת.

ההגנה של סן אנטוניו ברבע האחרון בהרכב נמוך, היתה הגנה של ענקים.

*

כאשר אנשים מפרקים את המשחק של דנקן לגורמים, הם לא רואים גדולה. הם צודקים, הגדולה שלו היא לא ביכולת ספציפית, אלא במכלול. בינתים הוא בגיל 37 נותן גיים וואן ענק, ולא מחסל בכך את פארקר או ג'ינובילי, או משהו אחר. סן אנטוניו ניצחו משחק עם אחוזי קליעה לא מרשימים וכאשר שחקני ההיט נותנים את רמתם הרגילה, למרות שלברון היה פחות דומיננטי מכרגיל. אלו בטח לא חדשות רעות לפופוביץ.

*

תהיה לנו אחלה סדרה

images

עוד פארקר ביטר (פיינלס 1)
ווינרים ולוזרים

79 Comments

בני תבורי 7 ביוני 2013

גיל, איפה אתה שם את הסל המטורף של פארקר, הכנה נכונה? הבנת משחק? פילוסופיה? פוקס?

גיל שלי 7 ביוני 2013

all of the above
הדבר החשוב היה להוריד מהשעון כמה שיותר, ובסוף היכולת והמזל שחקו תפקיד. גם אם היה מפספס אחרי מאבק על ריבאונד, לא היה נשאר להיט הרבה זמן, ועד היום ההיט לא גדולים במהלך אחרון בפיגור של 2.

שמעון כסאח 7 ביוני 2013

פוקס, זה פופוביץ' אמר

"We were fortunate"

ניצן פלד 7 ביוני 2013

אם ההתקפה האחרונה של הספרס הייתה נעשית על ידי מיאמי, זה מה שהייתי כותב:
לא יכול להיות שיש לקבוצה שיטה שעובדת, והיא מחרבת הכל בשביל מהלך אחרון. זה מייצג את כל מה שרע בכדורסל של הליגה, שנשלט על ידי כוכבים, שמכתיבים הכל. קבוצות מפרקות לעצמן מהלכים ומומנטום בשביל "ללכת על בטוח" עם הכוכב שלה. איתו תחיה או תמות. זה כדורסל טיפש.

ובכן, סן אנטוניו היא שעשתה את זה – ואני עדיין אומר את זה. התקפה טפשית ומסוכנת ולא אופיינית. היו צריכים להריץ התקפה נורמלית. יצאו בפוקס היסטרי.

אלעד 7 ביוני 2013

ללמדך שתמיד יש את המרכיב הראנדומלי. אנשים הם לא מכונות.

גיל שלי 7 ביוני 2013

ניצן – פארקר רצה להגיע ל6 שניות יל שעון הזריקות כדי להתחיל את ההתקפה. משם הוא אילתר, וגם אם היה מפספס לא נורא. איבוד זה הדבר הכי גרוע בהתקפה כזו, יותר מסירות יותר אופציות לאבד כדור

ניצן פלד 7 ביוני 2013

גיל ואלעד –

אני מבין שהרעיון באמת היה פשוט להימנע מהאפשרות לאיבוד במסירה, להשאיר את הכדור בידיים של המכדרר הכי בטוח שלך, ולהגיע לשניות האחרונות ביתרון 2, אז גם זריקה שתצא החוצה ותוביל למאבק על הריבאונד תשאיר ליריבה לכל היותר 3-4 שניות, עם כדור אחרון ובפיגור 2.
שזה אומר שהסיכון כאן הוא סביר. וזה עסק של ניהול סיכונים.

ועדיין – חורה לי לראות את הספרס מפרקים וזונחים את מה שהם עושים הכי טוב לטובת מהלך אישי כל כך, שיכול היה להיגמר רע מאוד מבחינתם.

אלעד 7 ביוני 2013

מצד שני איזו מסירה של ג'ינובילי לשלשה של גרין. הוא אפילו לא הסתכל – הוא ידע שגרין צריך להיות שם. את זה לא תראה אצל הרבה קבוצות בדקות מכריעות של משחק כזה.

קיש 8 ביוני 2013

שתי התקפות לפני זה, בפיגור שתיים אחרי חזרה מפיגור גדול (יחסית), לברון מסר – ואפילו שימי ריגר אמר שזה פשוט לא מקובל.
הדקה האחרונה היא ההבדל בין לברון לבין שחקנים גדולים אחרים, שמבינים את המשחק ברמה אחרת ויודעים את תפקידם בו – ג'ורדן (בראש הרשימה), אבל גם קובי ואפילו פרקר.
לברון כאילו העדיף להגיד בדיוק את ההיפך – עשיתי את המהלך ה"נכון" – וכנראה שבגלל זה הפסדנו. פרקר עשה מהלך שאולי "מזכה" אותו בתגובה שלך, אבל הוא ניצח את גיים וואן של סדרת הגמר, בחוץ, מול הפייבוריטית הגדולה ביותר בספורט העונה.
ואני גם בטוח שהמהלך הזה היה מתוכנן בקפידה, ושפופ אמר בדיוק מי מקפיץ, מי בא לפיק אנד רול, ובאיזו שנייה בדיוק להתחיל את המהלך.
סן אנטוניו היא שיעור לכל מועדון ספורט איך לבנות את עצמו.

אריק 7 ביוני 2013

ניצן, אתה קצת נסחף עם הביקורת לאחרונה, ההתלהמות של הערסים בכתבה על לברון קצת הכניסה אותך למצב רוח לוחמני כנראה :)

היתה שם כוונה לבצע מהלך, מיאמי שמרו נכון ועברו על כל החסימות שהיה צריך לעבור, ותוך כדי חסימה אחורית שהיתה אמורה להיות אופציה שניה, פארקר איבד את הכדור, הסתבך, והשאר היסטוריה. תסתכל שוב על המהלך, היה שם תרגיל, לא הייתה כוונה לבודד את פארקר.

ניצן פלד 7 ביוני 2013

לאריק –

קודם, תרשה לי לומר שאין לי ספק שאיפושהו, גם אם בתת המודע, ללינצ'טרנטים כאלה יש השפעה עליי לפחות ל-24 או 48 שעות.

אז אולי אתה צודק כאן… :)

ולעניין – אתה צודק. היה תרגיל. זה היה "הורנס", עם שתי חסימות על האלבו (מצטער על ריבוי המונחים), אבל עדיין הכוונה הייתה שפארקר יכדרר כמה שיותר.

ולמרות זאת – הנה מה שכתבתי כאן בתגובה קצת למעלה:
"
אני מבין שהרעיון באמת היה פשוט להימנע מהאפשרות לאיבוד במסירה, להשאיר את הכדור בידיים של המכדרר הכי בטוח שלך, ולהגיע לשניות האחרונות ביתרון 2, אז גם זריקה שתצא החוצה ותוביל למאבק על הריבאונד תשאיר ליריבה לכל היותר 3-4 שניות, עם כדור אחרון ובפיגור 2.
שזה אומר שהסיכון כאן הוא סביר. וזה עסק של ניהול סיכונים.

ועדיין – חורה לי לראות את הספרס מפרקים וזונחים את מה שהם עושים הכי טוב לטובת מהלך אישי כל כך, שיכול היה להיגמר רע מאוד מבחינתם.
"

(פשוט העתקתי-הדבקתי כי זה רלוונטי גם למה שאתה אומר)

איציק 7 ביוני 2013

ניצן,
מה שכתבת היה נכון אם היו בפיגור. כאן היה מצב של יתרון והיה צריך להוריד שעון. SA הצליחו, הסל הוא רק בונוס. אם מיאמי היתה עושה זאת, גם זה היה נכון. בונוסים בפוקס מתקבלים בברכה (לפחות מצד אחד), אבל המטרה הראשית הושגה גם ללא הסל.

אריק 7 ביוני 2013

הסל של פארקר היה מזל נטו, גם הוא הודה בזה, גם פופ הודה בזה. לפעמים צריך גם כזה.

לא היה פה שום עניין של הכנה, הבנת משחק או פילוסופיה – התרגיל התפקשש לחלוטין, פארקר איבד שיווי משקל ורק בגלל זה לברון התפתה להתקרב אליו ולאכול את ההטעייה, ופארקר אמנם ענק אבל לשחרר זריקה עם כמה מאיות שניה על השעון (לא עשיריות….) זה לא עניין של יכולת, זה פשוט מזל.

אבל איזה כיף שהיה לו (ולנו) המזל הזה :)

יואב בורוביץ' 7 ביוני 2013

יכולת גרידא

מתן גילור 7 ביוני 2013

נתחיל מהסוף – ברשותך, הפוסט השני שלי בסדרת "אפקט העדר":
http://matangilor.wordpress.com/2013/06/07/%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%A8-%D7%97%D7%9C%D7%A7-2-%D7%9E-5-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%9D/

לעניינינו:
1. לברון היה טוב. לא מצוין, רק טוב. בשבילו זה לא מספיק. לברון צריך להיות מצוין, כי הוא שחקן היסטורי. שחקן היסטורי זה לא רק אחד שעושה 10-18-18 ב-50% אפקטיבי. זה לא רק שחקן שנותן משחק הגנה אדיר, זה לא רק שחקן שמפנה שחקנים לשלשות פנויות בדקות האחרונות, זה לא רק שחקן שמנהל את כל המשחק לעיתים מההיי-פוסט ולעיתים מהלאו-פוסט. זה שחקן שקולע סל שיכול להתברר כסל אליפות 0.01 שניות לסוף שעון התקפה 5.2 שניות לסוף המשחק. אז אולי קצת נסחפתי ופארקר הוא לא מה שקוראים שחקן היסטורי, אבל הוא בהחלט נותן פלייאוף היסטורי.
2. משלחת חיפוש לרבע הרביעי של דווין וויד תצא מסכות המציל בעוד שעה קלה.
3. הלוואי שמישהו ילחין את הזריקה של דאנקן. זה הדבר הכי יפה והכי מכוער בכדורסל גם יחד.
4. לסיכום, מי שעושה עכשיו סיכומים לסדרה הוא גנב דעת.

שבת שלום.

משה 7 ביוני 2013

1. פרקר-3, לברון-1 , פרקר שחקן פחות מפומפם אך לבטח בשלב הזה של הקריירות של שניהם היסטורי לא פחות מג'יימס, בניטרול גורמי השיווק.
2. אני ספרתי לפחות 3 מהלכים מפסידי משחק של ג'יימס בחמש הדקות האחרונות וזה לא שהוא מאוד השתדל לנצח את המשחק הזה(דהיינו לקח אותו אליו). להאשים את וייד זו האופציה הקלה.

מתן גילור 7 ביוני 2013

1. ראסל 11, ג'ורדן 5 – נו באמת…
2. אני ספרתי יותר מ-3 מהלכים מנצחי משחק שלו (בהתקפה ובהגנה, לרבות ריבואנד קריטי, ופינה 3 שחקנים לשלשה פנויה רק במאני-טיים). ג'ימס לא עשה מה שהיה צריך לעשות ואני ממש לא בא להגיד שכן, אבל הוא לא ברח. הוא ניהל את המשחק (כנראה באופן שגוי, כיוון שהיה צריך לזרוק יותר). וויד לעומת זאת לא עשה מספיק תנועה ולא ביקש את הכדור. על בוש אני בכלל לא רוצה לדבר.

ד"א (ולזה לא אליך, אלא אל כל מי שטוען כך), יש עוד מקומות בסקלה בין "הופעת מייקל ג'ורדן" לבין "נחנק ולוזר". היום הוא היה איפשהו באמצע, כנראה קצת יותר קרוב לערך השני. שחקן שלוקח אחריות (אפילו אם מפשל) הוא לא אחד שאפשר להגיד אליו "נחנק".

אלעד 7 ביוני 2013

אפשר לסכם הכי טוב בתגובה של שימי ריגר, כשג'ימס בפיגור 4 מצא את בוש חופשי ל-ג-מ-ר-י לשלשה. מה ריגר אומר? "הוא לא היה צריך למסור, הוא צריך לעשות הכל לבד". לברון איכשהו תמיד נמצא ב lose-lose situation.

נחשון שוחט 7 ביוני 2013

אני לא מסכים במקרה הזה עם שימי. המסירה לבוש היתה מהלך כדורסל חכם, ועם קלאסה.

מתן, המשפט שלך על הזריקה של דאנקן נפלא.

אלעד 7 ביוני 2013

ברור שאני לא מסכים. נתתי את זה כדוגמא שלילית, שמצד אחד מהללים את הפירגון והקבוצתיות בס"א, אבל נותנים בראש ללברון כשהוא עושה את הפעולה הנכונה, שהיא הרבה פעמים למצוא את השחקן הפנוי.

נחשון שוחט 7 ביוני 2013

אלעד, כך הבנתי. אני מסכים אתך.

אדם בן דוד 7 ביוני 2013

גם לי הפריע הריגר "מייקל לא היה מוסר בחיים…"
אההמ…פקסון מישהו…אההממ…סטיב קר מישהו?

אלעד 7 ביוני 2013

פקסון זה אפילו לא מייקל. זה היה כאוס שבסופו גרנט מצא איכשהו את פקסון לזריקה. ג'ורדן אפילו לא היה באזור.

ניצן פלד 7 ביוני 2013

שני דברים קטנים:

1) לפקסון לא מייקל מסר… :)

2) לברון הוא האיש של המהלך הנכון. אוהב קבוצתי ומשתף. הוא בנאדם כזה מחוץ למגרש (כך מספרים) וברור לגמרי שהוא כזה על המגרש. זה האיש.
אבל לברון לא מבין שמה שנכון לרבע השני – למשל, אקסטרא פאס כשאתה חצי פנוי כדי שמישהו אחר יקח זריקה כשהוא לגמרי פנוי, וגם על הדרך יכניס אותו למשחק ויקנה לו ביטחון – לא תמיד נכון לרגעי סיום של משחק צמוד.
אין כאן מקרה כמו של הספרס, שלדעתי צריכים תמיד לשחק את השיטה שלהם, גם במהלכים מכריעים, במקום ללכת לאחד-על-אחד (כמו שעשו היו וניצלו בפוקס).
לברון הוא עליונות פיזית וטכנית שלא נראתה מעולם בענף הכדורסל. ומהלך של מסירה לבוש הפנוי, גם אם סביר שהוא מהלך הכדורסל הנכון, הרי שברגעים קריטיים של משחק צמוד, כשהאופציה היא או שלשה פנויה של בוש או ללכת עד הסוף לטבעת כשמתחת לסל מחכה לך רק שומר אחד – הרי שהמסירה לבוש היא המהלך הלא נכון.
זה לא עניין שלברון תמיד בלוז-לוז סיצ'ואיישן. למרות שזה די נכון לגביו.
זה כן עניין שלברון הוא לא חיית מאני טיים טבעית.
ולכן, לפעמים הוא בזון והולך בכוח ומחסל. ולפעמים הוא לא בזון של חיסול וחושב שזה רבע שני, ומוסר להסאלם/בוש התורן, כדי שההאסלם/בוש התורן יקח זריקה 100% פנויה, לעומת האפשרות של לברון לזרוק על שומר.

3) המסירה של ג'ורדן לקר, אגב, הגיעה אחרי שסטוקטון בא אליו ועל מייקל, שלא היה במהלך של חדירה, היו שני שומרים, וקר – צלף מחונן – נשאר פנוי לגמרי, לזריקה קלה ל-2. להשוות את זה למקרה של היום – בו האופציות היו או שלשה פנויה של בוש, או חדירה של לברון על דאנקן – זה ממש לא לעניין.

אלעד 7 ביוני 2013

הניתוח נכון בסך הכל, אבל רק להעמיד דברים על דיוקם – הוא ממש לא עמד לבד מול שומר אחד. בכלל, ס"א עשו עבודה טובה בלצופף את הצבע מולו. ככה שהמסירה לבוש הייתה מאוד מתבקשת. צריך לזכור שהוא לא משחק נגד קונוסים, ובצד השני יש מאמן שועל.

ניצן פלד 7 ביוני 2013

אלעד –

אני עכשיו פתוח עם המסך של המחשב בפריז על רגע המסירה.
מי שעומד בין לברון – שכבר בתנועה אל הסל – לבין הטבעת, הוא טים דאנקן, שבעצמו נמצא בתנועה ולכן בעל סיכויים נמוכים לעצור את לברון בלי פאול.

הברירות שלו היו או להמשיך עם המומנט לטבעת מול דאנקן שכבר בתנועה, או למסור לסנטר שלו לשלשה פנויה. המהלך הנכון כאן הוא ללכת עד הסוף.

matipool 7 ביוני 2013

אחרי הקליעה ההיא של פקסון , ג'ורדן אמר : "יש לו ( לפקסון ) יותר כדורסל מלכולנו" .

משה 7 ביוני 2013

1. הטענה היא שלברון אולי ייזכר על הישגים אישיים(אם אני מסכם את 10 השנים הראשונות שלו), פרקר על תרומתו המכרעת לקבוצה היסטורית. זה לא רציני באותה מידה לגמד את ההישגים של פרקר.
2. אם אני פופוביץ' אני רוצה את בוש עם כל ה-45% שלו בפלייאוף זורק משלוש בהתקפה מכריעה, עניין של כמה ביצים יש לאיש(ולדעתי אין לו). אחרי שרציתי את זה אני שולח ללברון זר פרחים בתודה על זה שקיים לי את המשאלות. יש שחקנים שלוקחים זריקות בדקות האחרונות וכאלה שפחות. הדוגמא הכי מוכרת :
http://www.youtube.com/watch?v=6yjeBPPIp_8

אלעד 7 ביוני 2013

וואו, תארו לכם את המשחק הזה בעידן האינטרנט. איזו צליבה פיפן היה עובר

Udi 7 ביוני 2013

בגלל שלברון שחקן הסטורי הוא לא יכול להרשות לעצמו לקלוע רק 8 נק' במחצית השניה. אין מה לעשות למרות הטריפל דאבל המדהים שלו זה פשוט לא מספיק!

אריק 7 ביוני 2013

1. תיקון – לברון עשה 43%, לא 50%, וגם לא היה כזה גדול בהגנה – גם פארקר, גם דאנקן וגם לנארד חגגו עליו לא מעט.
3. אם מישהו ילחין את הזריקה של דאנקן יצא שיר של גרוניך.
4. גנב דעת זה ביטוי נחמד ומתומצת. הייתי בוחר בהגדרה אחרת :)

מתן גילור 7 ביוני 2013

אבל כתבתי במפורש "אפקטיבי", כיוון שזה הנתון המעניין ולא הנתון שתמיד מציגים. גם בו, ד"א היתה לי טעות וזה בעצם 47%.

אני לא חושב שחגגו עליו. כן, שדאנקן מול מטר מהסל אין לו הרבה מה לעשות, אבל אני חושב שמכל השחקנים על המגרש ה (בשתי הקבוצות) הוא היה שחקן ההגנה הטוב ביותר (לרבות 16 כ"א בהגנה).

עמית זילברבוש 7 ביוני 2013

מתן,
מותר לכתוב כמעט כל דבר שרוצים על כל נושא שרוצים ובאיזה צורה שרוצים אבל יש דבר אחד שאסור בשום צורה לעשות וזה …
להוריד לג'ורדן אליפות אחת :)

מתן גילור 7 ביוני 2013

לפי מה ששמעתי עליו, יש סיכוי שהסתבכתי :)

עכשיו הזכרת לי גם משהו (אין לי מושג לגבי רמת האמינות שלו):
2 חברות של חמי וחמותי נסעו לטיול בארה"ב. כשהם עלו במעלית במלון נכנס כושי (הכינוי במקור) ענק עם כלב. כשהמעלית התחילה לעלות הוא צעק "sit" ושתי הנשים מיד התיישבו על הרצפה, עד שקלטו שהוא התכוון לכלב.
יום לאחר מכן, כאשר הן הגיעו לסגור חשבון בקבלה נאמר להן שהחשבון שולם במלואו ויש להן הודעה.
על הפתק היה כתוב (בתרגום כמובן): "בחיים לא צחקתי ככה, מייקל ג'ורדן."

אלעד 7 ביוני 2013

זאת מעשיה אורבנית…

ניצן פלד 7 ביוני 2013

מעניין אם הסיפור הזה רץ בעוד מדינות. מישהו רוצה לגגל את זה בכל מני שפות ולגלות? :)

אלעד 7 ביוני 2013

שמעתי את זה כבר במספר וריאציות. אף פעם לא עם מייקל ג'ורדן…

ניצן פלד 7 ביוני 2013

אה לא? אני דווקא שמעתי את זה פעמיים שלוש, ותמיד איתו.

עם מי עוד יש את זה?

יריב 7 ביוני 2013

http://www.snopes.com/racial/mistaken/hitfloor.asp

אם כי בסיפור הזה אין כלב.

אסף 7 ביוני 2013

עם לברון, אבל אז הן לא יושבות.

תומר חרוב 7 ביוני 2013

אסף, ענק.

matipool 7 ביוני 2013

לא חשוב אם זה אמיתי . סיפור גדול !

איציק 7 ביוני 2013

עמית, עד כמה שאני זוכר, רק 5 טבעות היו רשומות על שמו, בשישית הוא היה לא רלונטי וזכה בה מין ההפקר ;)

גיל שלי 7 ביוני 2013

שנה שעברה אוקלהומה הובילו 1:0 באמת טיפשי לסכם. לאור מצבו הבריאותי של ווייד אהמר שראינו את המשחק הכי טוב שלו בסדרה

אריק 7 ביוני 2013

לא חושב שזה הימור מושכל. ווייד עוד יתן משחקים טובים יותר, הבעיה של מיאמי כרגע היא שגם לג'ינובילי יש עוד הרבה לאן לשאוף.

שמעון כסאח 7 ביוני 2013

שלושה רבעים הספרס רדפו אחרי מיאמי ושריר בפנים לא זז, הרוטציה המשיכה, ספליטר וניל זרקו, מה אנחנו בסדרת גמר?

כאשר אתה מאמין בעצמך ואין חשש בלב יהיה קשה לפגוע בך לאורך זמן, מיאמי יזדקקו ליותר ע"מ לשמור על התואר.

סוסמעץ 7 ביוני 2013

לייק

Macrovipera lebatina 7 ביוני 2013

צודק

אריק 7 ביוני 2013

מדויק. האופי שלהם מדהים. קבוצה בדמותו של פופוביץ'. תענוג.

גיל 7 ביוני 2013

זו תגובה מדויקת ביותר וזה היתרון הגדול של הספרס. פותחים, מחליפים, זה לא משנה. הם ישחקו בכל הכוח וירדפו אחרי כל כדור כל המשחק עד שלקבוצה השנייה תצא הנשמה.

הרפז 7 ביוני 2013

זו הפעם הרביעית שמיאמי מפסידה את המשחק הראשון בסדרה.
בשלוש הפעמים הקודמות נגמר ב-1:4.
מציע לכולם להירגע.

גיל 7 ביוני 2013

זו הפעם ה24 שהספרס עולים ל1:0 בסדרה וב20 מ23 הפעמים האחרונות הם ניצחו את הסדרה אז אפשר להיות רגועים.

אלעד 7 ביוני 2013

זו הפעם החמישית שהספרס בגמר. ב-4 הקודמות הם ניצחו. אז…
(למרות שזו פעם ראשונה שהם לא מגיעים כפייבוריטים)

גיל 7 ביוני 2013

המצחיק הוא שאנשים מנסים למצוא כל מיני אמונות תפלות כאלו כדי לנבא את העתיד. לפני המשחק הראשון נגד ממפיס אמרו שעכשיו הספרס מקבלים יריבה שהיא סיוט עבורם ויש סיכוי גבוה שיתרון הביתיות שלהם יעבור לממפיס. אחרי שהם ניצחו אמרו שממפיס הפסידו במשחק הראשון בסדרות הקודמות אבל ניצחו את הסדרה. אחרי שני ניצחונות אמרו ששנה שעברה הם הובילו 2:0 והפסידו 4 רצוף. אחרי המשחק השלישי כבר שתקו.

אלעד 7 ביוני 2013

שכחו שהשנה זו שנה אי זוגית

אלעד 7 ביוני 2013

רק דבר קטן לגבי ההשוואות בין לברון לג'ורדן:
אם ג'ורדן היה משחק היום במיאמי, אז ב-6 הדקות האחרונות לכל אחד, כולל השחקנים של הספרס, היה ברור שמיאמי תנצח בסוף. רק מהמחשבה הזו ס"א הייתה מפסידה את המשחק. ללברון אין את ההשפעה הזו.
כדי שמיאמי תזכה, וזה עדיין מאוד אפשרי, הם צריכים להביס את ס"א, כך שבדקות האחרונות זהות המנצחת תהיה ברורה.

מתן גילור 7 ביוני 2013

זו הנקודה החשובה ביותר בהבדלים ביניהם!
באחד מפסקי הזמן הציגו נתונים השוואתיים. הנתונים הראו שמייקל קולע יותר, אך ביעילות נמוכה יותר וג'ימס הוביל את קבוצתו הרבה יותר פעמים בשלוש הקטגוריות באותו משחק. אם מסתכלים על הנתונים היבשים עד לגיל 30 קשה להגיד מי יותר גדול, אבל לג'ורדן יש דברים מעבר למספרים שג'ימס טרם הגיע אליהם וספק אם יגיע.

אלעד 7 ביוני 2013

זהו שהנתונים היבשים אף פעם לא יספרו את הסיפור. הם לא יראו איך היריבים של ג'ורדן עושים במכנסיים מהידיעה שאין מצב שהם מנצחים משחק צמוד מולו.
ואני אומר את זה בלי טיפת ביקורת על לברון. פשוט חשוב להגיד לטובת הדור שלא ידע את יוסף (אגב, כשונא שיקאגו בדם אני מכיר טוב מאוד את התחושה המייאשת שבסוף הם ינצחו, לא משנה מה).

איציק 7 ביוני 2013

עזבו, התקפה אחרונה, צריך סל, יש שלוש אפשרויות ג'ורדן, מילר, לברון.
1. למי היתם נותנים לקחת את הכדור האחרון: ג'ורדן, לברון, מילר.
2. למי היתם נותנים לקחת את הזריקה האחרונה: מילר, ג'ורדן, לברון.
לברון בשום מצב לא הבחירה הראשונה ותמיד אחרי מיקל. זה ההבדל.

אלעד 7 ביוני 2013

מילר לא בדיון בכלל. אם אתה מדבר על זריקה אחרונה שים כבר את רוברט הורי. מילר הוא מהאלה שמרוב שזוכרים את הסלים הגדולים שלו, שוכחים שהוא לא זכה בכלום. ובת'כלס ברגעים הבאמת קובעים הוא לא פעם נעלם.

איציק 7 ביוני 2013

אכן להורי היו כמה סלים גדולים, אבל הוא לא שחקן ברמה של HOF, ורג'י לא נחנק, לפעמים לא הצליח. אני לא מסכים עם מה שכתבת. כמו הורי היה אפשר לשים את פקסון או קאר, אבל כמו הורי הפ מחוץ לסקאלה לחלוטין.

Nativ 7 ביוני 2013

רג'י לא זכה בכלום רק כי מייקל היה באיזור…
בגלל ג'ורדן אף אחד לא זוכר את הקבוצה הכי גדולה של אינדיאנה, של 98, הרבה יותר גדולה מזו שהגיעה לגמר ב2000 ובטח מזו של היום.
http://youtu.be/h18Ejq2Qwx8

יואב ר 7 ביוני 2013

לברון לוקח 18 ריבאונדים – יכול להיות שזה משהו שפופוביץ כיוון אליו? משהו בסגנון של "אם משהו ממיאמי לוקח ריבאונד, שזה יהיה לברון", ככה שהוא יתחיל את התקפת המעבר ולא יסיים אותה (וכך אחוזי ההצלחה של התקפות המעבר יקטנו…)

אלעד 7 ביוני 2013

זה משהו שהנהלת מיאמי כיוונו אליו, כשהם לא הביאו גבוה אחד נורמלי שיעשה עבודה מתחת לסל.

אדם בן דוד 7 ביוני 2013

מצחיק :>

ניצן פלד 7 ביוני 2013

:)

משיח 7 ביוני 2013

אז סוויפ כבר לא יהיה, ממשחק למשחק הגדולה של הספרס מתבררת זן ואומנות משחק הכדורסל, סה"כ זה די פשוט מוסרים קצת זורקים קרוב לסל ככל האפשר קולעים יותר מהיריבה והולכים הביתה, פשוט

ארנון 7 ביוני 2013

אתה לא יכול לבטל את האפשרות לסוויפ עד שכל קבוצה מנצחת לפחות משחק אחד.

MOBY 7 ביוני 2013

אחד המהלכים שזכורים לי הוא: רבע ראשון 5-6 דקות במשחק, איבוד כדור של הספרס, יציאה למתפרצת, דאנקן השחקן הראשון בהגנה הודף כדור לחוץ פארקר השני להגנה קופץ החוצה להציל את הכדור ושחקן שלישי של הספרס תופס אותו.
הגנה קבוצתית
התקפה אינדבידואלית.
לי יצא הוואו הראשון לבוקר.

ארנון 7 ביוני 2013

איזה כיף של משחק פתיחה!
מיאמי קלעו באחוזים גבוהים יותר, לקחו יותר ריבאונדים ומסרו יותר אסיסטים. זה לא עזר מול הסטטיסטיקות "הקטנות" – חסימות, חטיפות, איבודים.
במשחק הבא אני צופה שלברון ישחק יותר לכיוון הסל, ומנגד השלשות של הספרס יתחילו להיכנס, כך שהאיזון ישמר. ואז, כמו שכתבו כאן, זה למי יש יותר קרח בורידים בדקות הסיום. ונראה שכאו יש יתרון לחבר'ה של פופוביץ'.

ניינר 7 ביוני 2013

הבחור ההוא, מספר שש, התאדה לגמרי ברבע האחרון. לספרס יש כאן הזדמנות הסטורית לאייד סופית את החבורה המגעילה מסאות' ביץ'. בינתיים הלגאסי של מספר שש נראה כמו הרבע האחרון הלילה. מספרים לא רעים אבל חיתול מלא בשיט וברכיים רועדות.

יוסי 7 ביוני 2013

הקוסמוס כל כך מלא אהבה!, כאן על כדור הארץ אין כלום, זוכה בה רק מי שמצליח לעלות לגבהים שמימיים.

אני פשוט לא יכול להפסיק לחשוב על ג'ורדן האלוהי, כמה נמוך לברון לעומתו. הצל הענק הזה עוד לא התחיל לדהות ולו טיפה.

כמה שלברון טוב, כמה שהוא חכם, אתלטי, וכו', וכמה אני מייחל שהוא יפסיד!

דרך אגב, בניגוד לאחרים אני עדיין חושב שזו משימה כמעט בלתי אפשרית לנצח את ההיט, מבחינת יכולת וכישרון. המשתנה היחיד שאני לא יודע הוא הלכידות החברתית שם.

משה 7 ביוני 2013

חשבתי מאז הבוקר על אלופות ה-NBA שיצא לי לראות בשלושים השנים האחרונות(פלוס מינוס) והגעתי למסקנה שאלא אם יקרה משהו קיצוני בשנים הקרובות(רצף כלשהו) מיאמי היא הכי פחות מרשימה ולבטח הכי פחות מרגשת(אותי). זו קבוצה שלא נשאה בחובה כל בשורה חדשה מבחינת משחק או תשוקה. הלייקרס של מג'יק, הסלטיקס של בירד, הבד בויז של דטרויט, שיקאגו(כל מילה מיותר), יוסטון עם הדומיננטיות של אולאג'ואן והסוויפ מול שאקיל הצעיר, סן אנטוניו עם המשחק הקבוצתי והיעיל, דטרויט הקשוחה של לארי בראון ואפילו דאלאס עם שחקן אירופי שמוביל קבוצה לאליפות והלייקרס של קובי על גלגוליה. מה אני אמור לזכור ממיאמי ? מה הקסם או בשורת המשחק שהם הביאו ? איזה משחק מונומנטלי הם השאירו אחריהם ?

אלעד 7 ביוני 2013

לדעתי אין שום דבר מיוחד באף אלופה מאז ס"א של 2005

אסף 7 ביוני 2013

בשורה חדשה מבחינת משחק: סמול בול.
משחק מונומנטלי: משחק 6 מול בוסטון.

רון 7 ביוני 2013

ומה עם בוסטון שעם הרבה רצון לנצח ותו לא (והגנה רצחנית בראשות תיבודו הנהדר)

רון 7 ביוני 2013

מופנה לאלעד

אלעד 7 ביוני 2013

לא זכור לי שהתרגשתי מהם יותר מדי, חוץ מזה ששמחתי בשביל גארנט. אלופה. לא הביאה משהו חדש במובן שמשה דיבר עליו.

matipool 8 ביוני 2013

הסלטיקס של גארנט הביאה לי הרבה רגעי אושר , מחסור בשעות שינה ודמעות שמחה בגיל ארבעים . מה אפשר לבקש יותר מזה ? וגם הגנה רצחנית כמובן .

Comments closed