לא התחרינו לעומת לא נלחמנו, זה כל ההבדל

מתי נתחיל להתחרות, ונפסיק להלחם

במסיבת העיתונאים לאחר התבוסה הבוקר, אריק ספולסטרה קבע נחרצות, הגיע לנו לא התחרינו, ולא היינו מפוקסים. מאמן ישראלי היה קובע, לא נלחמנו, ההבדל הלשוני הזה משקף הבדל תרבותי מהותי.

*

שי אבוטבול בדרבי השלישי, רצה להדגים לאוהדי הפועל, עד כמה הוא נלחם עבורם, וניסה לשבור את הרגל של זהבי. מייקל ג'ורדן האיש התחרותי מאז ומעולם, לא היה מבזבז אנרגיות על זוטות כאלה. הבדל ראשון, להלחם זו הדגמה של השחתת אנרגיה, להתחרות זה להשקיע את האנרגיה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

אני יוצא גולני, אצלנו רוח הלחימה היתה חשובה במיוחד. הגאווה על הרובאים שמסתערים ללא פחד, ובעיקר ללא מחשבה, היתה גדולה במיוחד. נדמה לי שבסיירת מטכ"ל או בשייטת לא דברו הרבה על רוח לחימה, דברו על עליונות מול חיילי אוייב פחות מקצועיים. לחימה אמורה לפצות על חוסר מקצועיות. מייקל ג'ורדן הסביר שמעולם לא פחד, ומעולם לא היה צריך לחשוב על המהלך המכריע, שכן הוא תרגל אותו באין ספור שעות אימון.

התחרות מקדשת את ההכנה למשחק, הלחימה באה לפצות על חוסר הכנה, באמצעות משהו נוסף, האלתור מול המקצוענות.

*

רפאל נדאל הוא הטניסאי המתחרה האוליטמטיבי, הרוח שלו לא נתנת לשבירה, אך לא מדובר ברוח לחימה. נדאל יודע בדיוק אחרי איזה כדורים לרדוף, הוא לא קופץ קפיצות, מזנק זינוקים, הוא מגיע או לא מגיע לכדורים. אני זוכר עונה שבה עודד קטש רצה להדגים רוח לחימה. במשחק נבחרת ביד אליהו מול יוון, עודד זינק, חטף כדור, נפצע באצבע, וישראל הרוויחה כדור והפסידה משחק. אותו דבר בדיוק קרה בגמר הגביע המפורסם, בו עדי גורדון קלע על טום צ'יימברס את סל הנצחון. עודד היה כוכב על במשחק, ושלט בו, עד שזינק ופצע את אצבעו, אז המומנטום עבר לירושלים. הנה לחימה ותוצאותיה.

*

בקיצור, אולי די כבר עם ישראל מלחמה, עדיף להתחיל לסגל את התחרות כמילה וגישה עדיפה.

images

איזה כיף זה להיות אוהד חיפה
הרוצח מטאוסון (פיינלס 3)

66 Comments

B. Goren 12 ביוני 2013

תמיד חשבתי שלסמנטיקה יש משמעות כי הרי חיים ומוות ביד הלשון. תודה גיל.

תולעת 12 ביוני 2013

חוץ מזה שהשיח העברי סביב ספורט הוא מיליטנטי, הוא גם חסר מאד – יש המון מונחים מקצועיים בסיסיים שאין להם מילה מדויקת או מונח מוכר.

גיל מזימבבואה 12 ביוני 2013

הקריאה "ישראל מלחמה" מגעילה ולעולם לא היתה לי ברורה.

גיל שלי 12 ביוני 2013

גדול, חבל שזו באמת הגישה השלטת פה, מצדה

אריק החדש 12 ביוני 2013

מעולה.
אני תמיד נבוך במשחקי הנבחרת עם "ישראל מלחמה"
גם "להתאבד על המגרש" נשמע לי נורא.
תחרותיות שבאה עם מאמץ עד טיפת האנרגיה האחרונה
נכונה יותר.

אריק החדש 12 ביוני 2013

תולעת
תפרטי בבקשה למה את מתכוונת .

תולעת 12 ביוני 2013

אני מתכוונת למונחים כמו –
interception
key pass
possession (בהקשר של התקפה שאינה התקפת מעבר)
cross
clearance

שאין להם תרגומים טובים בעברית

red sox 12 ביוני 2013

יש כ"כ הרבה מונחי ספורט בלי מילה מתאימה בעברית, דווקא את אלה הבאת כדוגמא??
איטרספשן היא חטיפה. אין יותר מדוייק מזה. היה אפשר לתרגם כ"חטיפה של נסיון מסירה אווירית"…
פוזשן בהקשר של כדורסל מתורגם בד"כ כהחזקת כדור, שזה תרגום מילולי יבש שדי עושה את העבודה.
cross – מסירת רוחב. לא בדיוק התרגום המדוייק אבל אני נוטה לחשוב שדווקא לא פחות נאמן לאמת מהמקור.
לי דווקא הכי צורם שאין מילה עברית הולמת למונח אסיסט בכדורסל… וגם לace, דרופ-שוט והמון מושגים אחרים בטניס.
– See more at: http://debuzzer.sport5.co.il/shely/archives/4655#comment-11214

תולעת 12 ביוני 2013

חטיפה היא הפעולה המושלמת, אינטרספשן יכול להיות גם פעולה חלקית ("הפרעה" למהלך ולא סיומו ע"י העברת הכדור לקבוצה שלך).

קרוס זה באמת מסירת רוחב אבל באיזור ספציפי במגרש. וכשאומרים על קבוצה שהיא "מתמסרת לרוחב" לרוב לא מתכוונים שהיא הרבתה בהגבהות לרחבה.

"התקפה של החזקת כדור" יכול תיאורטית להיות מתאים אבל הביטוי לא כ"כ שגור.

מתי 12 ביוני 2013

לא הכל אפשר או צריך לתרגם. בכל שפה יש חלקים "חלולים" שנובעים מאופיה ומאופי התרבות שהיא מגיעה ממנה. חוצמזה תחשבו כמה מגוחך יהיה לנסות לעברת מילה כמו טאצ'דאון.

מישו 12 ביוני 2013

דווקא לinterception יש: יירוט (של ניסיון, של מסירה, זה מתאים)..
Key pass זו מסירת מפתח, התרגום היבש די עובד כאן
Cross- כדור רוחב, לא חושב שזה ביטוי כל-כך לא שגור או לא מתאים, הוא מתאר נכון את הפעולה. אפשר לומר שיש הבדל בין כדור רוחב ומסירת רוחב, כדור רוחב לא מתאר בהכרח מסירה מדויקת, אלא הגבהה או מסירה שטוחה לאזור הרחבה מאחד האגפים…

ל-Possesion באמת לא שמעתי שום מילה מתאימה… בעיקר בגלל ש possesion מתייחס לכל החזקת כדור, גם אם זו התקפה מתפרצת וגם אם התקפה עומדת כמו שאוהבים לקרוא לזה אצלנו.

בדרך clearance מתורגם אצלנו כ"הרחקה", למרות שאז זה עושה עוול למושגים אחרים שמזוהים עם המילה הזו. לפעמים (בכדורגל) יש שדרים שאומרים "ניקוי" (הבלם X מנקה, לדוגמא), אבל זה תמיד נשמע עקום.

אני מסכים עם red sox שדווקא אסיסט ומושגים בטניס הם מאוד מאוד חסרים, אולי גם בגלל שהוא ענף פחות פופולרי. דרך אגב- שמעתי שדר שאמר מתישהו שהתרגום ה"עברי" לאסיסט הוא "מסירה מובילה".

מישו 12 ביוני 2013

או endzone

תולעת 12 ביוני 2013

"חן עזרא מאבד לא מעט כדורים במרכז השדה אבל מוסר הרבה מסירות מפתח"
אמר אף אחד אף פעם :)

מישו 12 ביוני 2013

Like
הבעיה במשפט הזה נעוצה בעיקר בחן עזרא, ולא בגלל שהוא לא מאבד ברבה כדורים

IDO 12 ביוני 2013

טור פצצה.
אתה כותב את זה כי SA עשו טרור למיאמי? הם פשוט הרגו/חיסלו אותם היום. נקווה שביום שישי תגיע וידוא הריגה…. יש מצב שבישראל כולם פשוט מצטטים את ג'ון רמבו כל הזמן או שלא הבנתי נכון מאיפה אני בא?

אצלי ביחידה (חיל מטרולוגיה בחיל אוויר) למשל, לא היה שיח כזה כמו אצלך, התחרינו אחד בשני מי ייצא הביתה ליותר זמן. אז נראה לי שפספסתי משהו.

בקשר לראפא – בהתחלה הוא כן רץ אחרי כל כדור, אבל זה עבר לו, יש לו יותר מדיי שכל לבזבז על שטויות כאילו.

גיסנו 12 ביוני 2013

מדוייק ביותר.

על השיח המיליטנטי כבר היה דיון לא מזמן, לא אכנס לזה שוב.
אבל זה כ"כ מדוייק.

וזה מה שמרגיז, שכאן כל מיני ברקוביצ'ים ולוזונים משוכנעים שמספיק "רוח לחימה" ו"לשחק כמו גברים" כדי להצליח, ואז מתפלאים שלא מגיעים לכלום.

גיל שלי 12 ביוני 2013

הודעה לכל המגיבים המשבחים. בצד ימין יש כפתור שנקרא SHARE ולמטה לייק. זה יעזור לתפוצה אם אתם אהבתם, ותודה על המחמאות

אריק החדש 12 ביוני 2013

תולעת
תודה

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

יפה מאוד. זה מזכיר לי לגבי גולני שכשהיינו איתם בלבנון, איכשהו כשהיה אירוע, תמיד היו נפגעים בצד שלהם ואילו כשאלו היו נח"ל או צנחנים, הם היו יוצאים הרבה יותר בזול.
היינו חולים על הגולנצ'יקים, חיות היינו קוראים להם, כי זה מה שהם היו – היו יורים עליהם אז הם היו מסתערים ישר בלי לחשוב, והחיזבאללה למדו את זה מהר מאוד ופשוט שמו להם מטענים. זה ההבדל בין מקצוענות לבין סתם לחימה.
מצד שני, כשאין לך מה למכור, כמו בספורט הישראלי, כל מה שיש לך זה לחימה

חנן 13 ביוני 2013

זאת הודעה כל כך מנוכרת. עצוב.

אריק החדש 12 ביוני 2013

אריאל
כל מילה

אלעד 12 ביוני 2013

מעביר לפה את התגובה שלי מהפוסט של דורפן:

"גיל, זה ידוע שדרך השפה אפשר ללמוד הרבה על התרבות. למשל, באמריקה הלטינית יש בערך 791 צורות שונות להגיד "אני אוהב אותך" (בהגזמה קלה). אני בטוח שבאנגלית בתצורה האמריקאית שלה יש בערך אותו מספר של מילים נרדפות ל"תחרות" (למשל – hustle, מה התרדום לזה בעברית?). בעברית אכן יש לא מעט דרכים לציין מצב של לחימה. השנים האחרונות אפילו הצמיחו הרבה דרכים לתאר טרור בצורות שונות.
אני לא אנתרופולוג, אבל אחת הדרכים לחקר תרבויות היא להבין את השפה, וגם את המילים הדומיננטיות בה."

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

אחד הדברים שאני אוהב להגיד זה שבעברית אין מילה מתאימה לaccountability. ולא סתם

אלעד 12 ביוני 2013

אבל יש הרבה דרכים לתאר מישהו שעשה עיסקה לא בסכום-אפס (תחמן, קומבינטור, ממולח…)

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

אינדיד

red sox 12 ביוני 2013

יש כ"כ הרבה מונחי ספורט בלי מילה מתאימה בעברית, דווקא את אלה הבאת כדוגמא??
איטרספשן היא חטיפה. אין יותר מדוייק מזה. היה אפשר לתרגם כ"חטיפה של נסיון מסירה אווירית"…
פוזשן בהקשר של כדורסל מתורגם בד"כ כהחזקת כדור, שזה תרגום מילולי יבש שדי עושה את העבודה.
cross – מסירת רוחב. לא בדיוק התרגום המדוייק אבל אני נוטה לחשוב שדווקא לא פחות נאמן לאמת מהמקור.

לי דווקא הכי צורם שאין מילה עברית הולמת למונח אסיסט בכדורסל… וגם לace, דרופ-שוט והמון מושגים אחרים בטניס.

red sox 12 ביוני 2013

זו תגובה לתולעת כמובן…

red sox 12 ביוני 2013

כבר כתבתי לך פעם במקום אחר: accountability בעברית זה אחריותיות (בניגוד לresponsibility שהיא כמובן אחריות).
הראשונה מתייחסת לנשיאה בתוצאות ובהשלכות של מעשה או מדיניות והחובה לתת דין וחשבון על פעולות שבתחום סמכותו של בעל תפקיד. השנייה מתייחסת לתחום שבו יש לבעל התפקיד סמכות לביצוע הפעולות.
במילים אחרות, אחריותיות היא ההכרה בעול שטומנת בחובה האחריות והנכונות לשאת אותו.

זה שהיישום של המילה הזו כ"כ נדיר בקרב דוברי העברית זה כבר סיפור אחר…

אלעד 12 ביוני 2013

זה לא סיפור אחר, זה כל הסיפור כולו…

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

אני לא מכיר מישהו שמכיר את המילה הזאת, שלא לדבר על להשתמש בה. זה נשמע כמו מילת אקדמיה מומצאת.
חוץ מזה, מתי אתה שולח לי כבר אימייל? יש לי בקשה ממך:
ariel.greisas בג'ימייל

מישו 12 ביוני 2013

אפילו בויקיפדיה באנגלית התרגום למילה הזו מורכב מ-4 מילים אחרות… לא פשוט. אבל לאמריקאים אין מילה ל"חוצפה". ניצחנו (?)

גיסנו 12 ביוני 2013

באנגלית אין אפילו מילה נורמלית ל"בתיאבון"….

גיסנו 12 ביוני 2013

אירוני בהתחשב בזה שזו האומה עם אחוז עודף משקל אחד הגבוהים בעולם

wazza 12 ביוני 2013

וגם לסתם

אלעד 12 ביוני 2013

אגב, מה שהורס אותי תמיד בראיונות של שחקנים אמריקאיים אחרי או לפני משחקים, שהם תמיד מבטיחים לתת 110% ולעבוד קשה ולהצליח.
למה זה מצחיק אותי? כי העבודה הקשה לא בהכרח צריכה להיות פיזית או לקפוץ גבוה יותר, או לרוץ מהר יותר. העבודה הקשה יותר היא להבין את התרגילים, לבצע אותם בשלמות, לעשות חילופים מתאימים בהגנה…
לרוב אלו ש"נותנים 110%" הם אלו שמשחקים את המשחק בצורה הכי שגויה האפשרית.

נחשון שוחט 12 ביוני 2013

ג'ורג' אוררוול הסופר האנגלי החשוב כתב ש – Sports is like war without the shooting, ואתוס הלחימה הזה טבוע היטב גם בתרבות הספורט האמריקאית (כמשל, וללא הקשר מילולי ממשי).

הטיעון שאתה מעלה מעורר מחשבה. בהתחלה חשבתי שאתה מדבר על עצם הקישור המיליטריסטי, אבל כשלקחת אותו לכיוון של איכות ההכנה/מוכנות מול "הרוח" – כאן אני חושב שהאבחנה המוצעת לא תופסת, בכל שלושת המובנים.

1. בספורט, מעשית – האם משחק השפעת של ג'ורדן או משחק ההתייבשות של סמפראס נגד קורטצ'ה ברבע גמר ה – US Open הם לא ביטוי לרוח ורצון ולתכונות שהרבה מעבר למוכנות הפיסית (כשהדברים משתבשים)? ואלו שתי דוגמאות קיצוניות מבין אלפי דוגמאות למקומות שבהם המושג החמקמק הזה שנקרא "רוח" כן עושה הבדל משמעותי (נכון מאד שהוא לא יכול לבוא כתחליף להכנה, אבל הוא בוודאי טבוע באתוס, וחשוב).

2.בספורט, מילולית – סבסטיאן קו לאחר ההפסד לסטיב אובט בגמר האולימפי ב – 800מ' במוסקווה 1980 (ה – 800 היה המקצוע שלו) ולקראת ה – 1,500 – Tomorrow is another day. And another battle. (דוגמה מפורסמת אחת מבין מאות שניתן למצוא בקלות).

3. שמעתי השבוע הרצאה מעולה של האלוף גרשון הכהן. הוא דיבר עם מפקדים של גדודי צנחנים אז הכותרת היתה "צנחנות", אבל המסר הבא תופס באותה מידה לגבי גולני. הוא הציג טבלה שבה על הציר האופקי מצוינת רמת המוכנות ועל הציר האנכי "ההזדמנות". הוא הסביר שצבא אינו יכול להתנהל בצפייה ל – 100 אחוז מוכנות ו – 100 אחוז הזדמנות. זה מתאים למבצע אסטרטגי נקודתי ומיוחד, שאליו מתאמנים חודשים ארוכים וממתינים לתנאי ביצוע מושלמים, אבל במצבי לחימה רגילים – במקומות שבהם מכריעים מלחמות – התפיסה הזו היא מתכונת לתקלות, לאי-ביצוע משימות ולאי-ניצול הזדמנויות. המסר הוא לא על חשבון איכות ההכנה באימונים כמובן, אלא הוא מתייחס למקום שבו נבחנת יכולת הביצוע. בידיעה שתצא בדרך כלל ברמת מוכנות (מודיעין, זמן לימוד וכו') של 40-60 אחוז, אבל מה שיכריע זה התכונות השורשיות, האיכות הבסיסית של היחידה, וזה קשור באופן הדוק לערכים, למוטיבציה הפנימית ולאותה דבקות במשימה. מעבר לכך, הכל ישתבש, יהיה חוסר וודאות, התכנית לא תצא אל הפועל – ויידרשו יכולת אילתור, אומץ לב, ואותה נכונות לפעול גם שלא על בסיס המוכנות המושלמת ותנאי ביצוע מושלמים. בין השאר הוא הסביר כיצד צה"ל התפתח מצד אחד מהמסורת הבריטית של צבא גדול שמבוסס על סדר, ארגון ומשמעת, ומצד שני מרוח הפלמ"ח. ההרצאה היתה מרתקת.

האם משחק כדורסל או כרורגל חשוב דומה יותר למבצע של סיירת מטכ"ל או לסדרת קרבות של גולני? לא יודע. נראה לי שאיפשהו באמצע. ברור לי שיש שלב שבו אתה לא יכול לסמוך על התכנית, מתוחכמת ככל שתהיה, ושיש גם שלב שבו השאלה "מי רוצה את זה יותר" היא חלק חשוב מהסיפור.

לדעתי לפחות, גם במישור הצבאי וגם בספורט, פשוט אי אפשר לעשות אבחנה דיכוטומית בין איכות האימון וההכנה לבין הרוח והמוטיבציה. לא רק ששתיהן דרושות, אלא ששתיהן משפיעות אחת על השניה ושלובות זו בזו (הרוח והמוטיבציה מתבטאות גם בנכונות להתאמן קשה יותר כדי להגיע לרמת המוכנות הנדרשת).

ולסיום משפט נוסף שרצים אוהבים לצטט: The will to win is nothing without the will to prepare to win

זה שבכדורגל הישראלי הצהרות מתלהמות מכסות על מחסור תמידי בשני הרכיבים – זו כבר בעיה אחרת, יותר מהמשפחה של הצהרות מתרברבות ריקות של מנהיגי מדינות נחשלות.

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

אני חושב, אולי, שלא הבנת נכון את ההרצאה של גרשון הכהן. זה נכון שבמלחמה דברים מתפקששים ולא עובדים לפי התוכנית. ואז ינצח לא מי שבא עם יותר רוח לחימה, ינצח מי שאצלו הבסיס הוא הטוב יותר.
גרשון הכהן מגיע משריון (אני יודע, הוא היה מח"ט שלי) ובשריון נשענים בצורה מאוד מאוד חזקה על תרגולות. אם תעשה את התרגולת מיליון פעם, כשיגיע הקרב אתה תעשה את זה בצורה אוטומטית. מי שיותר מתורגל – שם תותח על מטרה מיליון פעם, התאמן על כיבוי שריפות 100 פעם – הוא גם זה שינצח בסוף.
אותו דבר לגבי ספורט והספורטאי הישראלי. הספורטאי הישראלי לא יודע את הבסיס. הוא בקושי מתאמן עליו. סגירה של שחקנים, הרמה מדויקת וכו'. כל רוח הלחימה לא תעזור לך אם אין לך את הבסיס

נחשון שוחט 12 ביוני 2013

אריאל, אני די משוכנע שהבנתי את ההרצאה, ואפילו מיתנתי את המסר.

הטענה שלו היתה מרחיקת לכת הרבה יותר (וגם כעת אציג גירסה מרוככת שלו): שצבא צריך ברובו להתבסס על סדר וארגון (במודל הצבא הבריטי), אבל להקפיד לשמור בצד יחידות במסורת הפלמ"ח (את זה גם הבריטים ידעו לעשות). באופן הברור ביותר, לא רק שהוא לא דיבר על קידוש התרגולת, אלא על המאפיין החשוב ביותר שלדבריו מבדיל יחידות כמו הצנחנים ושאותו הכרחי לשמר, של פעולה מחוץ לתבנית ועל סמך אתוס של מוטיבציה (גם במובן הפרוע יותר). כל זאת עם הרבה דוגמאות מההיסטוריה של צה"ל – כולל תפקיד המפתח שהיה לחטיבת שריון 14 בקרב צליחת התעלה -אתוס הפוך לחלוטין לאידיאל ההכנה המושלמת).

כל זה לא בא להמעיט מחשיבות הנושא שציינת. זה פשוט לא היה נושא ההרצאה.

גיל שלי 12 ביוני 2013

אני לא בא לטעון שאין ערך ללחימה, יש לה ערך בגולני, לא בספורט. כאשר הלוחם נתקל במארב, הלחימה וגם היסודות יוציאו אותו מזה.
אייזיה על הקרסול, מייקל החולה, לא סתם נלחמו, הם מקדו את האנרגיות במקומות הנכונים, הפוך מהמושג "לחימה" של שייע לדוגמה.
הנקודה היא שהרבה פעמים חושבים שאפשר לחפות על חפיפניקיות אם רק נרצה יותר, עדיף לרצות יותר באימון מאשר במשחק

נחשון שוחט 12 ביוני 2013

עם המשפט האחרון אני מסכים לגמרי.

קבל עוד ציטוט, של ג'ון פארקר:
These matters were settled much earlier: weeks, months, years before, they were settled on the training fields, on the ten-mile courses, on the morning workout missed here or made up there…Heart had nothing to do with it. In the final straight, everyone has heart.”

מסוג הציטוטים שאתה אומר עליהם: זה כל כך נכון, אבל כל כך לא נכון. ובכל זאת מעולה כדי להעביר את המסר.

איציק 12 ביוני 2013

גיל, נראה לי שמה ששיע עושה זה קצת עמוק ולא "לחימה." מה שמיקל או אייזיה עשו, זה גם מה שצריך לעשות בלחימה, לא לבזבז אנרגיה על דברים שלא יועילו לך. צ'אק נוריס יכול לרוץ על גייס שלם לבד לירות ולפגוע בכולם והם יפספסו אותו, או שצה הוא יסיט לבד את הכדורים שלהם. במציאות שייע היה שולח את כולם לרוץ מרתון בשיא המהירות מההתחלה ועד הסוף (נחשון יכול להסביר למה זה יעבוד ב-100 מטר הראשונים ומה יקרה אחר-כך), ויספר שנתנו את הכל מהרגע הראשון ועד שהשחקנים נפלו מהרגלים, כל הכבוד להם. מי שיתנהג כך בלחימה גם יפול מהרגלים מהר מאוד, רק הוא גם לא יקום. לכן המונחים הללו נשמעים פחות טוב "נלחמנו" או יותר טוב "נאבקנו" בעצם אומרים בהרבה מיקרים עבדנו בפול גז מההתחלה, כאשר עדיף היה להחליף זאת, השקענו את המאמצים שלנו בצורה חכמה כדי להגדיל את סיכוי ההצלחה.

Udi 12 ביוני 2013

גיל אני כל כך מסכים איתך.
היה פה פוסט פעם (אני לא זוכר של מי) שדיבר ממש על הנושא הזה וההבדלים ביננו לבין גרמניה.
כל כך חבל שזה השיח פה בארץ. הכל רק מלחמה( בעיטה- פצצה, בעט- טיל, הגנה – מבוצרת) ויש עוד הרבה.

ארז 12 ביוני 2013

אני חושש שאני ממש לא מסכים עם רוב מה שנכתב בפוסט. אתה מזכיר את גולני, ואני מניח שאתה יודע שמטרת האימונים היתה לא להחדיר רוח לחימה בטירונים, אלא לגרום להם לבצע פעולות לא-טבעיות כמו להסתער מול אש באופן לא-מודע (כי אם חייל צריך להיות מודע למעשיו קשה להאמין שיבצע אותם). במובן הזה אין הבדל בין אימוני לוחם לאימוני ספורט, שניהם מתאמנים לבצע סדרה של פעולות באופן אוטומטי.

עכשיו לגבי הספורט. קל להצביע על כדורגלינו ולטעון שהם לא מגיעים להישגים בגלל שאצלנו מדברים על לחימה ואצל הגויים מדברים על תחרות. זה לא ממש נכון. אצל הגויים (בעיקר אמריקנים) בעיקר מדברים על לנצח. הנצחון שם הוא לא מטרה, הוא הכל. בארצנו רווית השיח הצבאי מכנים את זה "דבקות במשימה לאור המטרה", אבל זה אותו רעיון.
והרעיון הזה הוא פשוט, הנצחון מקדש הכל. מותר למלא את קו ההגנה שלך בגורילות ולשלוח אותם למעוך את הקוורטרבק היריב ולעזאזל הספורטיביות. גם לא זכור לי ששחקנים כמו רוי קין או אנדוני גויקוציאה נתפסו כתחרותיים וספורטיביים במיוחד למרות ששניהם שיחקו בליגות אירופאיות. מהעבר השני, קאנטונה וזידאן היו שני שחקנים שמשחקם והתנהגותם שידרו אצילות וקלאסה, ושניהם הגיבו כאחרוני הבריונים כשמישהו עלה להם על העצבים.

קל להצביע על הרמה הנמוכה והאלימות הגבוהה בארץ ולטעון שמדובר בפועל יוצא של מדינה שחיה על חרבה. אלא שזה לא עומד במבחן המציאות. אנגליה של המאות ה18 וה19 היתה כובשת אכזרית ואלימה מעין כמוה, ובני המעמד הגבוה שם התאמנו מגיל צעיר בענפים סופר אלימים כאגרוף, סיף, וירי ועם זאת האנגלים יצרו ענפי ספורט "אציליים" כמו גולף וקריקט. מנגד, קנדה ואוסטרליה, שתי המדינות היותר רגועות ונחמדות בעולם מתהדרות בהוקי קרח ו"אוזי רולס פוטבול" כספורט לאומי – שניים מענפי הספורט היותר אלימים.

אז נכון, רפאל נדאל לא כיסח מעודו שחקן יריב, אבל מה לעשות וטניס הוא לא ספורט מגע. עדיין לא חסרים לנו שחקנים שהעיפו כדורים לכיוון נערי הכדור, קיללו כל דבר שזז ואפילו העיפו מחבטים. כיסוחים ועבירות ברוטליות קיימים בכל ענף ובכל ארץ, רק ש"שם" קוראים לזה "תחרותיות", ופה "מלחמה". האמת? אני מעדיף את ה"מלחמה". לפחות לא מנסים לצייר תמונה יפה של המציאות.

אמיר ברמן 12 ביוני 2013

אנקדוטה סמנטית נוספת בשפה העברית, שכמו ממחישה יקום מלואו.
בעברית ספורטאי בענף שפורט קבוצתי נקרא "שחקן", ממש כמו עמיתו מעל בימות התיאטרון.
באנגלית ספורטאי בענף ספורט קבוצתי נקרא 'Player', ואילו עמיתו מבית התיאטרון נקרא 'Actor'.
אמנם לא אומר הרבה, אך מעלה חיוך והתהיה האם לכך התכוון המשורר.

אמיר ברמן 12 ביוני 2013

סליחה על טעויות ההקלדה.
להלן הטקסט המתוקן:
אנקדוטה סמנטית נוספת בשפה העברית, שכמו ממחישה יקום ומלואו.
בעברית ספורטאי בענף ספורט קבוצתי נקרא "שחקן", ממש כמו עמיתו מעל בימות התיאטרון.
באנגלית ספורטאי בענף ספורט קבוצתי נקרא 'Player', ואילו עמיתו מבימת התיאטרון נקרא 'Actor'.
אמנם לא אומר הרבה, אך מעלה חיוך והתהיה האם לכך התכוון המשורר. – See more at: http://debuzzer.sport5.co.il/shely/archives/4655#comment-11217

ארז 12 ביוני 2013

מה לעשות וספורט לא ממש חדר לשפה העברית עד לאמצע המאה הקודמת, בעוד שבאנגליה ספורט קיים בשפה מאות שנים. כך באנגלית יש הבדל בין umpire, referee ו judge, (כמו שיש למשל lawyer, advocate, notary, solicitor) ובעברית יש רק "שופט".
אגב, מאותה סיבה יש actor, thespian ועוד כמה לשחקן תאטרון באנגלית.

אמיר ברמן 12 ביוני 2013

זה עדיין לא מסביר למה כשכבר הופיעו ענפי ספורט הכדור בשפה העברית, העוסקים במלאכה לא הוגדו באופן שונה.
יתר שכן מה, אני מניח שמקורו של המונח "שחקן" הוא מהמילה משחק (Play) ולא מ (Act) כך ששחקנים כדורגל הם שותפים במשחק הכדורגל.
האם ייתכן שישנה דלות שפה בספורט הישראלי?

אריאל גרייזס 12 ביוני 2013

יש דלות שפה בעברית בכלל, לא רק בספורט. צריך להיות כנים עם עצמנו – השפה העברית מחזיקה משהו כמו רבע מהמילים שהשפה האנגלית, למשל, מחזיקה. וזה די ברור למה – בתור שפה, העברית היא מאוד עתיקה אבל היא היתה מתה ולא התפתחה במשך 2000 שנה. כלומר, ההתפתחות שלה היא של 100 שנה בלבד. אי אפשר להשוות את זה להתפתחות של שפות שהיו חיות במשך כמה מאות שנים.

איציק 13 ביוני 2013

אני חושב ששלונסקי לא היה מסכים איתכם. הוא טען שעברית שפה מאוד עשירה עם יודעים להשתמש בה כראוי. הוא טען יותר מזה. הוא טען שהיא כה עשירה שכל שיר ניתן לתירגום לעיברית ללא עיבוד משמעות ובשמירת מיקצב השיר. לשאלה איך היה מתרגם את המילה "קולטורה" (תרבות) ללא עיבוד מיקצב, ענה ללא השהיות "קול תורה". בתירגום ליצירה "יבגני אוניגין" של פושקין השתמש במילים "אתה" ו"הינך" להבדיל בין הצורה המכובדת כמו שפונים להורים, מבוגרים ומכובדים להבדיל מפניה לחברים. לכן קל לנו לומר שעיברית שפה דלה, אך אולי אנחנו אלו שדלים בשפתנו…

יניר 12 ביוני 2013

הפתרון- לא לתת ליוצאי גולני וצנחנים להשתלט לנו על התקשורת. רק בוגרי גל"צ ודובר צה"ל.
ואגב, הקהל, כל קהל רוצה לראות את הקבוצה שלו מנצחת או לפחות נלחמת ( תחרותית…). לא נלחמת-איבדת את הקהל

גיל שלי 12 ביוני 2013

אני מעדיף שיתחרו, לא יעשו הצגות שאכפת להם במקום.
לא שמתי לב שיוצאי גולני השתלטו על התקשורת

אלעד 12 ביוני 2013

אני זוכר שהייתי בארה"ב בעיצומה של מלחמת המפרץ השנייה.
היה משחק פוטבול מכללות, וקלן ווינסלו נתן ראיון שבו הוא תיאר את המשחק כקרב ואת השחקנים כ"לוחמים" (I'm a fucking soldier). איך שחטו אותו בתקשורת…. במשך השבוע הקרוב רק התעסקו בזה שהלוחמים האמיתיים נמצאים בעיראק, ושהוא חצה את הקוים עם ההשוואות…
האמריקאים יודעים לצאת מפרופורציות כשצריך

בני תבורי 12 ביוני 2013

והמשתמשים הכבדים ביותר בטרמינולוגיה של מלחמה הם אלה שעשו טירונות של עשרה ימים, מתוכם שמונה בבית. אירוניה.

ארז 12 ביוני 2013

ואת היומיים טירונות עשו עם פטור מהליכה.
ואם כבר פטורים, תמיד כיף להזכר בגיא צרפתי שבתקופת שירותו הצבאי הוציא פטור מהליכה על דשא.

שמעון כסאח 12 ביוני 2013

היה לי חייל שהוציא פטורים מרמה"ג, תנחשו באיזה אזור הוא גר.

אלעד 12 ביוני 2013

רגע, אז כשהוא שיחק הוא היה חייב לרוץ? וטוטו תמוז לא בא אליו בטענות?

אבי ש 12 ביוני 2013

אם בישראל ישקיעו בספורט כסף בכמות שמשקיעים במדינות אחרות, נגיע להישגים גם אם המאמנים ימשיכו לקשקש במטפורות של מלחמה והקרבה, ואפילו אם ידברו על ספורט במושגים של אוריגמי.

נתי 12 ביוני 2013

מאכזב מאד.
אחד היותר פופוליסטים/דמגוגים שלך-פינות לא מוכרות (לפחות לי) אצלך, ומכאן האכזבה.
כי זה פשוט להיתפס לראיון אחד, פאקינג אחד!!, וכרגיל, שוב לאפיין את הישראלים כלוחמניים וכו' וכו'.
אם הייתי רוצה ממש להתדיין כאן הייתי יכול להביא אינסוף ציטטות אמריקאיות המתייחסות לספורט בהקשר של fight ולא competition אבל אני בטוח שאתה תכיר אותן טוב ממני.
אני גם יכול לשאול למשל, אם לפי ההיגיון הזה, ועל סמך ריאיון של לברון לפני 3 ימים המדבר על fight בהקשר הספורטיבי, האם האוכלוסייה השחורה בארה"ב דומה יותר לישראלים?
אני יכול גם לשאול, האם מיום היכנסו למגרשי הטניס של נדאל (איך מכולם בחרת דווקא אותו) המומחים לא משמיעים אזהרות שסגנון משחקו בהכרח יגרור פציעות והיעדרויות ממושכות, כפי שאכן קרה ברבות השנים?
אני יכול להמשיך עוד ועוד אבל אין טעם. כי לקחת אנקדוטה, התבטאות של ספולסטרה והפכת אותה למייצג.
לצורך העניין, אפילו אם רוצים להקיש על תרבות אז כבר עדיף להסתכל לא על מה שספולסטרה אומר אלא אופן הצגת דבריו בכלי התקשורת. אני בטוח שתגלה פער בצורת ההתבטאות שלו לבין הכותרת שעורכים נותנים לדבריו.
אם כבר אפשר לדבר על צורת ההתבטאות שלו באופן כללי, כי להרגשתי הוא חריג בצורת דיבורו, ולדון האם השפה שלו מתאימה לשחקניו, האם זה משפיע על מנהיגותו וכד'.
הבעיה שזה לא יגיד שום דבר על ישראליות…
(נא לקחת בהומור, קצת כבדים פה באתר לפעמים)

גיל שלי 12 ביוני 2013

נתי – לא כתבתי על הפן המליטריסטי יותר על הפרטאץ

בלינדר 12 ביוני 2013

רגע, ואם האמריקאים משתמשים במילה STEAL שזה לגנוב, משהו לא חוקי, (גם בבייסבול וגם בכדורסל) אומר שהתרבות האמריקאית מעודדת עבריינות?

תומר חרוב 12 ביוני 2013

תמיד כדאי להיזכר כשמדברים על שפה וספורט
http://www.youtube.com/watch?v=qmXacL0Uny0

בלינדר 12 ביוני 2013

+1

באבא ימים 12 ביוני 2013

חשבתי על המערכון הזה לאורך קריאת הפוסט. אחרי הכל – הוא די מפריך את הטענה של הפוסט. אף אחד לא יטען ברצינות שבגלל שבפוטבול השפה ועולם הדימויים הם מיליטריסטיים, השחקנים לא מתכוננים ברצינות.

שחר דמרי 12 ביוני 2013

נראה לי שגם הקטע הזה מתאים מאוד לפוסט
דרך אגב, פטריס אוניל נמצא גבוה מאוד ברשימה של הקומיקאים שאני הכי אוהב (הרבה מעל קרלין)
https://www.youtube.com/watch?v=B25ywedwU04

משיח 12 ביוני 2013

אני הבנתי מהפוסט שהפואנטה היא שכדאי שנבחרות ישראל וספורטאים ישראלים יתמקדו יותר במטרה (השגת ניצחון) ופחות בדרך (לחימה)

נכון שבהרבה מקרים הטרמינולגיה מתבלבלת אבל יש עוד דרכים להשגת ניצחון מאשר לתת הכל על המגרש אנסה להסביר בדוגמא – הקרב של עלי נגד פורמן אולי קרב האיגרוף המפורסם ביותר בהיסטוריה עלי קיבל מכות רוב הקרב התיש את יריבו ובסוף ניצח לטעמי עדיף מאשר לתקוף בכל הכח מההתחלה ולהפסיד

Comments closed