טוב לתקופתו

גם להצלחה יש גבולות

נתקלתי בידיעה שמרדית' וויטני אנליסטית הבנקים שעבדה באופנהיימר בשנת 2008 ונחשבה לכוכבת של תקופתה, איבדה מחצית מלקוחותיה ונשארה עם עובד אחד. פרט נוסף שאולי יעניין אתכם בביוגרפיה שלה, הוא עובדת היותה נשואה לכוכב בWWE , אל תשאלו עלי לשמו, גדול עלי, אם זה מעניין אתכם תחפשו בגוגל.

*

עוד אחד שעשה מיליארדים באותה שנה היה ג'ון פולסון. האיש עשה מיליארדים כתוצאה מהיותו מעורב בעסקאות הבנקאיות בכל נושא מוצרי האשראי המיועדים למשכנתאות. האיש הרכיב רשימות של משכנתאות ביחד עם גולדמן, מכר אותם למשקיעים בעולם (גם בישראל גם בגרמניה), ומיהר לבנות מוצרים אשר יהנו מהתפרקות הרשימות שהרכיב. עצם העובדה שהצליח לעשות מיליארדים הפך אותו למומחה כלכלי בעל שם. מאז הקים קרן גידור, פרסם את השקעותיו ברבים (רבים מאנשי ההשקעות בישראל חיכו בשקיקה למכתביו המפורסמים כדי לחקות אותו במעשיהם), והפסיד עשרות אחוזים למשקיעים. בנוסף, הוא הצמיד את ההשקעה לזהב, מאחר וטען כמו מומחים רבים נוספים, שההרחבה הכמותית של ברננקי תביא אותנו בקרוב להיפראינפלציה, בקיצור השנה המשקיעים שלו מופסדים 65% על השקעתם, לאחר שהפסידו גם בשנים הקודמות.

*

בארי סוויצר לקח אליפות עם הדאלאס קאובויס שנה לאחר עזיבתו של ג'ימי ג'ונסון, זה לא עשה אותו מאמן פוטבול ענק בעיני המומחים, הוא לא מצא עבודה לאחר תקופתו בדאלאס. יש משהו שאנשי הספורט מבינים, ואנשי השקעות מבינים פחות. הצלחה חד פעמית, לא מעידה בהכרח על כשרון יוצא דופן, ולכל כוכב יש תנאים נוספים אשר אפשרו את ככובו. העניין הוא כשמדובר בכסף, אנשים מאבדים את יכולת החשיבה הרציונאלית, ומיד מעריצים את מי ששיחק אותה בגדול.

*

השנה נוכל ללמוד מעט יותר על כשרונו של גווארדיולה כמאמן כדורגל, על כישוריו של ג'ורדי קרויף כמנהל במכבי תל אביב. רבים נוטים לשכוח שלכל הצלחה יש קונטקסט. גם אם כולנו נסכים שמוריניו הוכיח עצמו כמאמן כדורגל מעולה, לא יהיה חכם לקחת אותו כמאמן כדורסל. יש תחום בו מוריניו מבין, והיכולת העילאית שלו היא לקחת קבוצה עמוסה בכשרון, ולהוציא ממנה את המקסימום בפרק זמן נתון. לקחת את מוריניו, ולא לתת לו את התנאים להצלחה, יהיה טפשי.

פיל ג'קסון מזכיר את מוריניו. אם יש לך קבוצה עם כוכב על אחד לפחות, פיל ג'קסון יידע להוציא ממנה את המקסימום. לקחת את ג'קסון לאמן את הניקס למשל, יהיה בזבוז אדיר, אני בספק שג'קסון היה לוקח על עצמו את המשימה. ג'ון פולסון הצליח בסביבה מסויימת, וההצלחה שלו שכנעה אותו והרבה מאוד נוספים, שהכשרון שלו חוצה גבולות ותחומים.

ההיבריס מחלה קשה, רק תשאלו את נוחי.

images

ועדת זליכה - סיכום לא אובייקטיבי (שלומית גיא)
לא סיפור מסובך

9 Comments

יויו 9 ביולי 2013

היכולת של ג'ורדי לשמור בקנאות על השקט התקשורתי במועדון היא אחת מהסיבות להצלחתו הגדולה בתפקיד, וההצלחה של הקבוצה בכלל.
הנה דוגמא עדכנית:

http://www.ice.co.il/article/view/364075

פאקו 9 ביולי 2013

נהדר. אמנם תרגיל בסיסי של שירותי ריגול נגדי, אך יפה שמיישמים אותו גם כאן.

ליבר 9 ביולי 2013

גדול.
באמת דיברנו בינינו החבר'ה איך זה ש ONE מביאים פתאום את כל הסקופים על מכבי ובאופן מפתיע אשכרה פוגעים.
ג'ורדי עשה להם תרגיל יפה.

אהד 9 ביולי 2013

מסכים לכל מילה, חוץ מהקטע של גוארדיוליה. מה תגיד ההצלחה שלו בדיוק? הוא עבר מהקבוצה הכי טובה בעולם לקבוצה שכיום, היא הכי טובה בעולם. הדבר נכון בעיקר לשחקני כדורגל והרבה מועדונים לא מבינים את זה. יש שחקנים שפשוט דורך כוכבם בנסיבות מסוימות ואחרי שקונים אותם בסכומים מגוחכים, העניין מתגלה.

שי 9 ביולי 2013

למה בעצם אתה מחיל את ההשוואה על מאמנים ולא על שחקנים? הרי אנחנו לרוב מפרגנים לשחקנים שנותנים עונה טובה, ובצדק. קייפרניק למשל, האם יש מישהו שחושב שהוא צריך לפתוח את העונה הבאה על הספסל של קבוצה כלשהי?
נראה לי מדוייק יותר לומר שאנחנו נוטים להסתכל על השורה התחתונה, במקום על איכות קבלת ההחלטות. כשמנהל השקעות כלשהו, פולסון או מי שלא יהיה, הרוויח המון, אנשים לא עצרו לשאול אם זה בא בסה"כ מהשקעות בעלות סיכון גבוה במיוחד. ואותו דבר כשברצלונה סיימה את הסיבוב הראשון עם תיקו אחד ו-18 נצחונות אנשים בעיקר חילקו לוילאנובה מחמאות, מלוות בכוכבית קטנה על ההגנה הלא יציבה (הפציעות של פויול הן לא תירוץ, רק הם הגורם שחשף את הבעיה…). אבל קבלת ההחלטות של טיטו הייתה אמורה להיבחן בשילוב מוצלח יותר של פברגאס, בהצלחה של סונג – הרכש הגדול שלו, בלגרום לטיקי-טאקה לעבוד גם בלי צ'אבי ואו אינייסטה ושאר נקודות התורפה הידועות.
הסיבוב הראשון אמנם התאפיין בשילוב יותר כלים בהתקפה של ברצלונה, כך שהיא לא הסתמכה רק על ההתקפות ה"קלאסיות" שלה כמו אצל פפ, והיא באמת כבשה המון, אבל הרבה בעיות נשארו וזה עלה לה בהמשך בכל ההפסדים לריאל ותצוגות הנפל ב'צמפיונס.

אלעד 9 ביולי 2013

צץ לי פתאום רעיון לניסוי מעניין, בזמן שקראתי את הפוסט. פיל ג'קסון לרוקטס!

no propaganda 9 ביולי 2013

דווקא מוריניו בשיא שלו כשהקבוצה שלו היא בעלת כישרון בינוני+. ההצלחות הכי גדולות שלו באו בפורטו ואינטר ושם למרות שהיו קבוצות טובות מאוד הן היו רחוקות ממפוצצות בכישרון. גם בצ'לסי וריאל הוא הצליח אבל לא באותה רמה( יש אפילו כאלה שאומרים שבריאל הוא נכשל ) ודווקא בקבוצות האלה היה המון כישרון. מוריניו בשיא כשהוא יכול לשחק אותה אנדרדוג, ככה השחקנים שלו באמת נותנים את המקסימום, כהוא נהיה יותר מדי פייבוריט הקבוצות קצת יורדות ברמה וזהקצת הזה מונע מהן את ליגת האלופות.

ניינר 10 ביולי 2013

גם אני הייתי לוקח אליפות אחת לפחות עם הקאובוייז לאחר פיטורי ג'ימי ג'ונסון. בארי סוויצר הוא BOZO THE COACH

ארז 10 ביולי 2013

אתה מצביע פה על אחת הבעיות הגדולות במה שמכונה "שוק ההון" שהיא למרות שהם מתעסקים פה בסכומי עתק, חברות ענק ופרנסה של אלפי ומליוני איש, המנטליות היא בדיוק זו של מי שפותח פיצוציה באלנבי במטרה "לעשות מכה".

Comments closed