ליגת שוקי ההון: איך מודדים הצלחה של כלכלה ולמה

אולי צריך לעשות למקצוע הכלכלה ריבוט כללי

אזזהרה, הפוסט הזה חתרני במיוחד, ומבוסס על אינטואיציות ולא על מחקר מעמיק.

*

כאשר מדברים איתנו על כלכלות מצליחות ופחות מצליחות בדרך כלל מדברים איתנו על צמיחה. השאלה היא למה? איך צמיחה מוצאת את ביטויה ברמת החיים שלנו? האם ישנם נתונים חשובים יותר? מי בכלל החליט על צמיחה בתוצר הלאומי הגולמי כחזות הכל?

*

נשיא ארצות הברית ברק אובמה נשא עוד נאום השבוע (אם הוא היה נשיא כמו שהוא נואם, ארצות הברית היתה מדינה שהרבה יותר טוב לחיות בה). כאשר ברק אובמה נשא נאום באותו מקום בשנת 2005, הוא תקף את בוש על הפערים בחברה האמריקאית, על כך שבוש דואג רק לשכבה מאוד מצומצמת באוכלוסיה, הוא כבר אז אמר שאם הוא ייבחר לנשיא, הוא יהיה הנשיא של מעמד הביניים. מאז עברו שמונה שנים. ההכנסה של משפחה ממוצעת היום בארצות הברית נמוכה יותר לעומת הנתונים ב2005, למרות שהתוצר הלאומי הגולמי גבוה יותר (היתה צמיחה מאז), ואחוז ההכנסות השייך לאחוזון העליון בארצות הברית נותר בעינו. לפי אובמה ישנם הרבה אשמים בכך, כמובן שלא הוא.

*

אם תפקיד הכלכלה לאפשר חיים נוחים יותר למספר רב יותר של אנשים, למה לא מודדים כלכלה על פי ההכנסות של משפחה ממוצעת? למה הפערים בין השכבות לא חשובים יותר מהמספר חסר המשמעות של צמיחה בתוצר הלאומי הגולמי?

*

הרי מדידת הכלכלה לפי הצמיחה בלבד, היא כמו מדידת קבוצת כדורגל לפי כמות השערים שכבשה באותה שנה, בלי להתחשב בכמות השערים שספגה, ובתוצאות משחקיה. למה המקצוע שסיפק את האנשים שהגיעו לנוסחאות הסטטיסטיות המסובכות של מדידת תפוקה של שחקנים (המוני בול על כל ענפיו), לא מסוגל לספק מדד רציני יותר למדידת כלכלה. אם כבר תוצר, למה לא תוצר לנפש? (כמובן שהתשובה תהיה החוב, החוב הנו חוב לאומי, לא חוב לנפש). כולם חושבים שיפן נמצאית במשבר כלכלי עמוק כבר שנים בגלל צמיחה שלילית על פני שני עשורים, אך אם הצמיחה היפנית היתה נמדדת בדולרים אמריקאיים ולא בינים, פתאום היינו רואים שהצמיחה ביפן לא היתה רחוקה בעשורים אלה מהצמיחה בארצות הברית, אם כך למה הם  במשבר עמוק כל כך, הדורש הימורים כה כבדים מצד ממשלתם?

אין עוררין על כך שבשני העשורים האחרונים, מצבו של האזרח היפני הממוצע (וגם זה שנמצא על החציון האמצעי), טוב בהרבה לעומת מצבו של האזרח האמריקאי הממוצע, ועדין המשבר הכלכלי ביפן הוא אקוטי, בעוד שבארצות הברית מתגאים בהתאוששות מהמשבר.

*

מקצוע הכלכלה הומצא לפני הרבה מאות. במאה ה18 אם לא היית בן לשכבה מאוד דקה של עשירים, לא למדת באוניברסיטה. כלומר מעמד מאוד מסויים הכניס את המקצוע למסלול, ומאז כל מי שמנסה לערער על המסלול, צריך להיות אאוטסיידר מוחלט. מרקס היה כזה, אך התזות שלו פחות רלוונטיות בעולם בו נשיא גולדמן הוא שכיר, ובעל המכולת הוא הקפיטל.

*

בקיצור במקום שהעם ידרוש צדק חברתי, עדיף שהעם ידרוש מונחים חדשים, ומדדים חדשים להצלחה. במקום צמיחה תמדדו פערים, אולי במקום תוצר לנפש תמדדו הכנסה של משפחה ממוצעת. אולי במקום שברננקי ידאג מהצמיחה והאינפלציה, עדיף שידאג לכך שהמשכורת הריאלית של העובד הממוצע תהיה במגמת עלייה, ולא ירידה כפי שהיא כיום. יש סיבה למה הליקופטר בן, שהבטיח לזרוק כסף מודפס מהליקופטרים על אנשים, העדיף לזרוק את הכסף המודפס על הבנקים. אם היו זורקים את הכסף ברחוב, האנשים החזקים יותר, האתלטיים יותר, היו מגיעים אליו, מי קבע שלהם מגיע פחות?

*

מקצוע הכלכלה איים עלינו שההרחבה הכמותית האמריקאית תביא עלינו היפר אינפלציה עד ל2013, היום האינפלציה למרות שנים של הדפסת כסף, נמצאית מתחת לרף 2%, ובמגמת ירידה מתמדת. ברננקי תירץ את המדיניות שלו, בכך שהוא רוצה להאבק בדפלציה, אך עדין מתגאה בהצלחה מסחררת של מדיניותו, במיוחד כשמשווים את ארצות הברית לאירופה. כל זה מתאפשר בגלל ההגדרות המעוותות של מקצוע שמתיימר להיות מדע, והוא לא קרוב בעומק שלו לפילוספיה, ובטח לא מודד כמו הפיסיקה, אולי את הכלכלה צריך להשמיד ולהתחיל מחדש?

חברי נעם קדם הפנה אותנו לקישורים הבאים:

http://m.guardiannews.com/world/2012/dec/01/bhutan-wealth-happiness-counts

http://en.m.wikipedia.org/wiki/Gross_national_happiness

images

איך שומרים על המוטיבציה (ראיון עם בוריס גלפנד)
בעצב תעלי לליגת האלופות

25 Comments

fish & chips 27 ביולי 2013

עולם ישן עד היסוד נחריבה

שר האוצר הבא של ישראל

פאקו 28 ביולי 2013

נראה לך שיהיה לו סיכוי להגיע לעמדה הזאת עם כזה שם משפחה?

fish & chips 28 ביולי 2013

למה מה רע בשם משפחה שלו ?

וחוץ מזה , גם שם משפחה גרוע , לא יאפיל על
החוכמה , התבונה , האור , הצדק , הנשגבות , וטוב הלב שיש באדם הגדול הזה

וגם אם יחליטו שיש לו שם משפחה לא טוב , נחזיר עטרה ליושנה
ויקרא שמו בישראל – רובספייר

פאקו 28 ביולי 2013

חס וחלילה שם משפחה לא טוב. העניין הוא שאתה מדמיין לעצמך את המטעמים שהיריבים הפוליטים והעיתונאים יכינו, כאשר יתברר שהמועמד לשר האוצר ייקרא – שלי?
לרמזים, חפש כותרות על סופו במדורי הספורט.

fish & chips 28 ביולי 2013

וכי מה היא יריבות פוליטית ? , אם לא כותרת לעיתון ולחדשות הערב היומיות , שנאכלות להם כאילו היו חיטה בזמן גולודומור

באשר לדר שטירמרים , אין חדש תחת השמש ,
כל עוד היא של העמים …

איציק 27 ביולי 2013

אני חושב שהרבה ממה שכתבת מעניין ונכון. השאלה היא האם יש לכך ביסוס מדעי, כלומר מודלים אמינים אשר יכולים לתת פרדיקציה טובה לביצועים עתידים. כאשר מדברים על צמיחה כפי שמגדירים היום, אני מניח שיש מודלים די טובים (ואולי אני לגמרי טועה) שכאשר מזינים אותם בנתונים נכונים הם נותנים חיזוי סביר שהכלכלנים מסוגלים לחיות איתו ולנתח אותו. אז במקום לטפל בבעייה שלך (או שלי האזרח) הם מטפלים בבעיות שהם יודעים לפתור פחות או יותר. זה קל יותר, בטוח יותר והממשל תמיד יוכל להציג זאות כהישג.

גיל שלי 28 ביולי 2013

Spot on

austaldo 27 ביולי 2013

אני כבר הרבה זמן אומר שהכלכלה העולמית צריכה להשתנות מכלכלה מוכוונת צריכה לכלכלה מוכוונת איכות חיים. שינוי המושגים שאתה מדבר עליו יהיה צעד חשוב בכיוון הזה.
לא שאני אופטימי…

יניר 28 ביולי 2013

אני לא בטוח שהכלכלה הכי מצליחה היא בהכרח הכלכלה הכי צומחת הרי מדינה אפריקאית שפתאום מגלה נפט יכולה לצמוח בטירוף אך עדיין היא לא נחשבת כמצליחה.
אם הייתי צריך לבחור מדד אחד הייתי בודק תל"ג ועם זאת כנראה שצריך לשקלל מספר פרמטרים כדי להגדיר הצלחה

אסף רביץ 28 ביולי 2013

אתה בעצם מציע לשנות את השפה, להחליף אוצר מילים.
שינויים כאלה לא מגיעים מלמעלה אלא מלמטה, מכאן, מהרבה אנשים שמאמצים אוצר מילים חדש. העם לא צריך לדרוש מונחים חדשים, הוא צריך ליצור אותם ולאמץ אותם. רק בסוף של התהליך מגיע גם שינוי במדיניות. הבעיה היא שאלה תהליכים ארוכים מאוד, של עשורים, אולי עידן המידע יצליח לקצר אותם.
בתחום של הכלכלה, אני מרגיש שהתהליך הזה קורה בשנתיים האחרונות, הרבה יותר אנשים מתחילים לדבר בשפה חדשה שמערערת על הנחות המוצא הישנות. בעשרות השנים האחרונות בלטו השינויים שהביא שיח הזכויות, אולי עכשיו מתחיל שיח הכלכלה. זה ההישג החשוב באמת של המחאות בארץ ובעולם.

אביאל 28 ביולי 2013

גיל, לדעתי התפיסה של הצמיחה כפרמטר המרכזי מגיע ממקום מאוד פשוט, שכמו כל הכלכלה, הציפיות לעתיד הן שמעצבות את ההווה וזה בערך כל הסיפור. האופק הוא הקובע, על פיו נותנים משכנתאות והלוואות וכל המערכת הכלכלית מבוססת עתיד, לכן הצמיחה כל כך קריטית לכלכלה, כסוג של מדע שתפקידו לנסות לתת חיזוי ברמה מסוימת ולהיות מוכן (בהתאם לדברים שאמרת, בפיזיקה זה מדויק ובפילוסופיה אין באמת כלים אובייקטיבים להוכחה).

בכל מקרה, אני בהחלט מתחבר לגישה שלך, למרות המחלה היפנית בשני העשורים האחרונים, יפן היא עדיין מדינה שאזרחיה חיים חיים ארוכים וטובים יותר מאשר ממרבית העולם ובצמרת של המדינות המודרניות. אבל אם נחשוב קצת יותר לעומק נראה כי הדאגה של הכלכלנים מהמצב העתידי ביפן אכן מצדיקה את הפרמטרים הכלכליים.

אביאל 28 ביולי 2013

ובקשר למרקס, התרומה שלו חשובה הרבה יותר ממעמד הפועלים, סוציאליזם וכו', הוא הכניס לשיח הכלכלי (והחברתי בכלל) את העניין של יחסי ומאבקי כוח, אפשר לומר שדרך חשיבה זו שינתה את הדרך בה אנשים תופסים את החיים בכלל ולכן מרקס כל כך מהפכני ובעל משמעות.

עורב סגול 28 ביולי 2013

גיל. המדד המקובל הוא לא תמ"ג לנפש? זה אמנם לא הכנסה למשפחה, אבל די קרוב.

גיל שלי 28 ביולי 2013

התמ"ג לנפש לא מודד שום דבר מיוחד. ראה מקרה הגז, ההכנסות מתחלקות בממוצע על פני כל האוכלוסייה, אך ההכנסה החציונית לנפש לא תשתנה כלל.

MOBY 28 ביולי 2013

שינוי שפה מצריך מהפכה ישנה וטובה. מהפכה שבה ראשים עפים או צארים/מלכים הופכים מוקצים או ברי מינן. קשה לשער מי ומה ישרוד מהפכה שכזו ולנבא מתי תפרוץ.
לא בטוח בעולם שסביבנו כמה תועלת תצמח ממנה. בכל מקרה מרתק.
אני יותר ויותר שומע אנשים שטוענים שלפיד פועל נכון… אני לא מצליח להבין אותם. גיל, אתה יכול?

גיל שלי 28 ביולי 2013

אביאל ואיציק – הגדרתם יפה את הטענה שלי למקצוע כלכלה. החשש מהעתיד גורם למקצוע לרבע את המעגל. אין יכולת אמיתית לנבא דברים התלויים בהתנהגות אנושית. המקצוע מתעסק לכן במדידת תוצאות שיתאימו לסכימות במקום הבנת גורמים הנתונים למחלוקת עמוקה. מאחר שכך, מאוד קשה לסטוט מהמסלול, גם כשברור שהמשוואות לא רלוונטיות.

גיל שלי 28 ביולי 2013

וגרוע מכך הנטייה להתעסק עם תוצאות במקום גורמים מובילה להתעסקות עם לוחות התוצאות במקום בתהליכים

אלכס 28 ביולי 2013

כמה נקודות:
1. אני שמח שיש אדם מתוך המערכת הכלכלית (מבחינתי) שמצביע על זה.

2. יש ביקורות על ה- GNH והעיקרית שבהם היא שזה סוביקטיבי – ז"א שניתן לשנות את המדד הזה ע"י פרופגנדה לדוגמא. כמובן שאני סתם מתלונן – אין לי רעיון יותר טוב, ובשמחה אאמץ את זה על פני המדדים והשיח שקיים היום.

3. יוצא לי גם להשתתף בשיח מתחוםפ הרפואה שמזכיר לי את זה. "היום אתה בא לרופא עם סימפטום והוא מנסה לטפל בסמפטום בלבד מבלי לתקן את מקור הבעיה". מהשפט הזה מזכיר לי את מה שאמרת שמגדירים מדדים ומאותו הרגע מתעסקים בהם, גם אם הם לא משפיעים על דבר.

4. עשית לי שמח עם הפוסט הזה.

שי פרנסיסקו 28 ביולי 2013

דבר מענין ששמעתי פה (קליפורניה) השבוע, אחד הדברים שנמדדים זה לדוגמא ההוצאות הרפואית. כך שככול שאנשים חולים יותר ומוצאים יותר על תרופות, ההכנסות והתל"ג עולה. מה שאמור להצביע על צמיחה ואיכות חיים טובה יותר, אבל בשטח זוהי הרעה במצב.

שי 28 ביולי 2013

אני חושב שאתה קצת מטעה בפוסט שלך. הרי הכלכלה המודרנית היא מבוססת צמיחה, ולכן זה הנתון הבודד החשוב ביותר בעבור קובעי מדיניות. הכלכלה צומחת – החוב קטן, יש יותר תוצר לחלק, יש אווירה שמעודדת יזמות והשקעות. הכלכלה לא צומחת – ההיפך מכל זה. המטרה הראשית של כל שרי האוצר והכלכלה למיניהם היא לדאוג שתהיה צמיחה בטווח הקצר והארוך, בדיוק כמו שכל מאמן שואף שהקבוצה שלו לא תספוג הרבה, אבל פשוט חייב לדאוג שהיא תבקיע מינימום של שערים שאפשר לעבוד איתו.

האלטרנטיבה לזה, מהמעט שידוע לי, היא כלכלת רווחה (welfare economics). זה היה הנושא של הרצאה מיוחדת שארגנו לעצמם אנשי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, לפני קצת יותר משנה אם אני זוכר נכון. הרעיון שם הוא לבנות את הכלכלה כך שתתבסס ישירות על רווחה אנושית בתור המדד הישיר לביצועיה.

וכהערת אגב: מי שמסתכל על צמיחה לפי ערכים של המטבע המקומי בלבד הוא סתם בור. הרי הנתונים האלה מושווים בכל העולם בדולרים. רצוי גם להתייחס לנתונים ריאליים ולא נומינליים (שם אין תחרות לצריכה של האזרח האמריקאי הממוצע!)

מתן גילור 28 ביולי 2013

ראשית כל, אעפ"י שהחוב לאומי, צמיחה ריאלית לנפש הוא נתון רלוונטי בהרבה.

שי, שמע, אני חושב שאתה צודק חלקית.
אם אני מבין נכון את דבריו של גיל (וגיל, אנא תקן אותי אם אני טועה) הוא לא מבקש שנוותר על הצמיחה כליל, אלא שאם נרד רק טיפטיפונת מעקומת התמורה נוכל לנוע רבות לעבר שוויון ואיכות חיים תוך ויתור קל על צמיחה.
לכל הפחות, שווה לשקול את הויתור הזה. יכול להיות שניתן להפיק תועלת חברתית רבה תוך עלות כלכלית מינימאלית וביצוע תהליכים מתאימים.

גיל שלי 28 ביולי 2013

מתן קלעת לדעתי ואוסיף, תחזית הצמיחה בישראל ל2013 כולל הגז היא 3 8% אז מה? אחוז שלם לא מגיע כלל למדינה אלא לנובל ותשובה. הצמיחה היא נתון אחד. הגיע הזמן שנתייחס לעוד כמה נתונים

גיל שלי 28 ביולי 2013

3.8% כמובן

wazza 28 ביולי 2013

כאשר ראיתי את הלינקים ששמת נזכרתי שכבר קראתי על זה פעם
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1563206

IDO 29 ביולי 2013

cheers wazza

Comments closed