סקירת NFC מזרח – בוקרים ואינדיאנים

שתי קבוצות חזקות שיתמודדו על מקום בפליאוף

פילדלפיה איגלס נמצאים בשנה בה אין מהם ציפיות רבות. השינוי מאנדי ריד לצ'יפ קלי מעורר הרבה עיניין, אך סגל השחקנים צעיר, ההגנה הופשטה משחקניה הותיקים, כך שעונה חיובית תחשב להצלחה. כמובן שיש לזכור שמדובר בNFL כלומר הבלתי אפשרי הוא אפשרי. לוח משחקים קל יותר לעומת יריבותיה לבית (בזכות הסיום במקום האחרון בשנה שעברה), וסגנון משחק אשר לא מוכר לשאר היריבות שכן מדובר בשיטה חדשה לחלוטין עשויה לעזור לאיגלס.

שתי הקבוצות שאסקור כאן נמצאות במצב שונה לחלוטין. הרדסקינס היו במצב של האיגלס בעונה שעברה, אך לאחר עונה בה הפתיעו וסיימו ראשונים את הבית, ולאחר שעולם הפוטבול כולו למד להעריך את הפוטנציאל האדיר הקיים בגריפין השלישי, ונזכר ביכולת האדירה של שנהאן להפיק משחק ריצה דורסני ללא תלות בשאלה מי נושא את הכדור, מעלה את הציפיות העונה. הקאובויס תמיד מעורר ציפיות, ג'רי ג'ונס מוכן ומזומן להכניס את היד לכיס, בכל זאת מדובר בקבוצה עם ההייפ החזק ביותר באמריקה. אך יש לזכור שג'רי ג'ונס זה ברכה וקללה. הוא מחפש דומיננטיות בקבלת ההחלטות, מעסיק מאמנים שיהיו יס מנים כלפיו, ובעיקר לא הוכיח את עצמו כמי שיודע לבנות קבוצה, אלא כמי שמתאהב בכוכבים.

דאלאס קאובויס – הג'איינטס משקיעים לפי קווים בקבוצה. ג'ונס משקיע בנוצץ, תראו את האצטדיון של הקאובויס, וראיתם כיצד ג'ונס בונה את הקבוצות שלו. אם תחפשו את הכוכבים בNFC, תראו שרבים מהם משחקים בדאלאס קאובויס, והם פזורים לרוחב הקבוצה כולה.

קווטרבק – טוני רומו האיש והשאלה. טוני רומו דומה הרבה יותר בתכונותיו לויק ולגריפין השלישי מאשר לאיליי. רומו קווטרבק נייד (כמובן שלא ברמת האתלטיות של השניים שהזכרתי), שאוהב לתפקד מחוץ לפוקט, מעמיס סטטיסטיקות יפות בכל שנה. אך השאלה שנשאלה בפוסט הקודם, האם הקווטרבק מסוגל לסחוב את הקבוצה לגביע הקדוש, לא נענתה על ידי רומו. להיפך, לפני שנתיים הוא יכול היה לגמור את הג'איינטס בדאלאס, ובדאון שלישי מסר לאוסטין הפתוח לחלוטין מסירה ארוכה מדי, ואז איליי.

שנה שעברה הבוקרים הגיעו למשחק מכריע מול הרדסקינס, ורומו ירד ברמתו לעומת כל המשחקים הקודמים בהם היה בשיאו. בפליאוף הראשון שלו, הוא השמיט את הכדור שהחזיק עבור הבועט, והקבוצה הודחה. בשני, הוא בחר לסוע לחופש מדובר לפני המשחק מול הכחולים בשבוע הביי שלו, ואיליי.

בקיצור, רומו קווטרבק נחמד, אך הוא ההיפך הגמור מאיליי. אין בו את הקסם הזה שמעורר בטחון בשחקנים שלידו, הוא נותר עם סימן השאלה גם לאחר שקיבל חוזה ענק מג'ונס הנדיב. כמו כל שנה בשנים האחרונות נשאלת השאלה, אולי השנה, אולי.

תופסים – בריאנט, אוסטין ווויטן הם שלישייה אדירה. אפשר לגרוס שבריאנט הוא התופס הטוב בבית, ווויטן הוא הטייט אנד הטוב בבית. אין ספק שכלים אלה עוזרים לסטטיסטיקות של רומו. אך כמו שנראה בשאר העמדות של הקאובויס, יש כאן בעיית עומק. בעוד שוויטן ישחק גם עם רגל ויד אחת, והוא לא מפספס שום משחק, אין זה נכון לשאר. כל פציעה משאירה את הקאובויס בבעיה גדולה.

הקו ההתקפי – כיאה לג'ונס, אם לא מדובר בעמדה נוצצת, למה להשקיע בה. העמדה החלשה ביותר של הקאובויס, לא מסוגלת לשמור על רומו, ולא מצליחה לפלס דרך לרצים ובייחוד ב20 יארד האחרונים. השנה הקאובויס ניסו לחזק את החלק הפנימי הקו באמצעות הדראפט, נותר לראות באיזו מידה של הצלחה.

רצים – דמרקוס מוריי הוא רץ מעולה. גם תופס טוב, גם חזק, אם רק היה לו קו התקפי חזק…

אחריו כלום

קו קדמי הגנתי – הקאובויס עוברים לארבעה שחקני קו קדמי. שוב יש כאן את שחקן ההגנה הטוב בבית אולי, דמרקוס ווייר. בחלט עמדה חזקה של הקבוצה, אך לא אחידה ברמתה, כל פציעה (כרגע שני שחקני אמצע הקו פצועים) יורידו את הרמה.

קו אמצעי – שון לי הוא שחקן אמצע קו מעולה, ברוס קרטר ליינבקר מעולה.

קו אחורי, פינות יש, אם כי צעירים, סייפטיס כנראה לא צריך בג'רי וורלד. בקיצור, הקאובויס יכולים להתחבר לאחת הקבוצות הטובות בליגה אם כל השחקנים יגמרו עונה שלמה, ואם המאמן ג'ארט יוכיח שהוא מסוגל, ואם רומו יקבל משהו מהשמים. יותר מדי אם, בסופו של יום ג'רי הורג את עצמו עם המאמנים שלו, ועם חוסר ההבנה שלו שהחוליה החלשה בשרשרת קובעת את חוזק הקבוצה שלך, ולא התליון.

וושינגטון רדסקינס – שאנאהן הוא מאמן גדול שמתמחה במשחק ריצה, הבן שלו למד ממנו ומשמש כמתאם ההתקפה. שנה שעברה הוציא תוצאות נפלאות מהסקינס והפתיע את הבית עם סגנון משחק שמתאים לגריפין.

קווטרבק – השאלה הגדולה בבית, האם הרדסקינס ממשכנים את העתיד עבור הסיכוי שגריפין הוא באמת איש ביוני. הוא נפצע בינואר, והוא חוזר כבר בספטמבר. וגריפין הוא לא פוקט פאסר, כלומר ההחלטה של הרדסקינס תעמוד למבחן בכל משחק. אני חושב שבארגון נורמלי היו נותנים לגריפין יותר זמן להחלים. הימורים יכולים להצליח, אני לא הייתי רוצה להמר על הנכס החשוב ביותר שיש לקבוצה. אם יסיים שישה עשר משחקים או קרוב לכך, קבוצה מסוכנת, וכן אולי קווטרבק שיכול להגיע לארץ המובטחת. איך אמר גידי גוב, אם קראו לה, אם

תופסים – פייר גרסון ופרד דייויס הטייט אנד יכולים להיות מצויינים, אך לא נוטים לגמור עונות שלמות.

רץ – מוריס מעולה, אצל שאנהן תמיד יהיו טובים.

קו התקפי – הנקודה החזקה של שאנהן תמיד.

קו קדמי הגנתי – לצד קופילד שהגיע מהג'איינטס ומשמש כאחד משחקני הקו הפנימי הטובים בבית, אין הרבה ממה לפחד, הקו הבא הוא זה שמאיים על הקווטרבק.

קו אמצעי- קו חזק מאוד של הסקינס. יש עומק, יש כוכבים כמו קריגן ואורקאפו שחוזר מפציעה.

קו אחורי – נו שוין, לא משהו.

ההגנה של הסקינס מספיק טובה כדי לעזור להתקפה מעולה להגיע לפליאוף, כל העונה של הסקינס תקום או תיפול על הבריאות של גריפין.

images (1)

27 סיבות להתלהב מנבחרת הכדורסל
שנה טובה

9 Comments

ניינר 4 בספטמבר 2013

חוזר ואומר שזו השנה של הקאוגירלס ורומו ב NFC EAST

יואלזיניו 4 בספטמבר 2013

גיל,

אני בדרך כלל לא מגיב אבל קורא כל פוסט שלך בשקיקה, נהנה ולומד. תודה רבה.
שתהיה לך שנה נהדרת!
אני מרגיש שגם לאיגלס תהיה שנה כזאת. עד שילמדו אותם הם ינצחו מספיק כדי להיות בפלייאוף.

גיל שלי 4 בספטמבר 2013

תודה רבה יואל. שנה טובה ומבורכת לך ולכל שפחתך ולכל קהילת החולים שקוראים דהבאזר

Tommy Tutone 4 בספטמבר 2013

יש סיכוי שאם ייתנו לצ'יפ קלי זמן בסוף הוא ייבנה משהו גם מצליח וגם מגניב בפילי. העניין, שלא ייתנו לו. הקהל ישרוק בוז וירצה תוצאות כאן ועכשיו.
בכלל, זה הבעיה של המתחרים של הג'ייאנטס, יש להם קבוצות לחוצות שנדלקות ונכבות באותה מהירות וחוזק. טונה כשרון ואפס סבלנות.

גם הרדסקינס, שעלו לפלייאוף דרך הביצת זהב שנפלה לידם בדראפט שעבר, כבר ממהרים לבקש לראות ממנה תרנגול גדול ויפה. רק שייצא מזה עם שתי רגליים שלמות, התרנגול. גם שם הלחץ מדבר. הפלייאוף שנה שעברה אולי עלה להם ביוקר עם הברך של גריפין. ובלי גריפין, נראה לי שכולם יודעים, זה חוזרת להיות קבוצה של מאבקי השרדות. ככה שהם בלחץ. או נס ובריאה שנייה או שוב מחפשים איך לבנות קבוצה ועם מי.
על הקאובויס אין מה לדבר, גם לחץ וגם החלטות תמוהות. כמה זמן לוקח לקלוט שרומו הוא בזבוז זמן. אבל למאמנים לא נותנים קרדיט בשיט.
הג'ייאנטס השנה בהליכה. לא רואה את נס AP לגריפין, ובלי הריצה שלו/עם עוד פציעה שלו, הסיכון גדול מדי, והרדסקינס תתמוטט. שאר הקבוצות, לא בכיוון בכלל עדיין.

באבא ימים 4 בספטמבר 2013

הבעיה הגדולה של האיגלס בהתקפה היא בעמדת הקוורטרבק. מייקל ויק לא מגלה סימנים של אינטליגנציה וניק פולס לא מגלה סימנים של כשרון. שאר החלקים טובים (רצים וקו קדמי) או סבירים (תופסים – לא העילית אבל אתה אף פעם לא יודע מה תקבל מדשון ג'קסון).

הבעיה הגדולה של האיגלס בהגנה היא ההגנה.

כרגע הדבר הכי מבטיח בקבוצה זה ה special teams

הג'יאנטס פיבוריטים ברורים. לא מקום שקופלין אוהב להיות בו.

ונסיים ברגע שלאחריו התחילה הנפילה של האיגלס הם 12 מ – 30 אחרי המשחק הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=RKGi9eIxKQY

שנה טובה…

באבא ימים 4 בספטמבר 2013

12 מ – 34

יאיר 4 בספטמבר 2013

בקשר לדאלאס-
מבחינת 3 תופסים מובילה יש להם בהחלט קייס ל3 שלישייה הכי טובה מחוץ לאטלנטה. בקשר לריצה אז מורי הוא רץ טוב מאוד הבעייה שלו פחות מהקו היא שהוא שביר מאוד ולא הוכיח שהוא מסוגל לגמור עונה. כרגע הוא באותו מצב כמו מקפאדן.
הקו התקפה שלהם הוא אכן נוראי ולהוסיף את העובדה הזאת לקווטרבק שלהגיד שקבלת ההחלטות שלו היא בעייתית זה אנדרסטיימנט (שכחת לציין שלחופשה שלו בשבוע הביי הוא יצא עם ג'סיקה סימפסון ו200 צלמי צהובונים). התקווה שלו (ושל קבוצת הפאנטזי שלי) שהברגים של דז בריאנט באמת מוברגים סוף סוף במקום ואם מצב הסקנדרי בבית הזה יהיה מספיק לזרוק גבוה סטייל קולפפר/סטאפורד בשביל שהוא יתפוס.
ההחלטה לתת לרומו חוזה ענקי אכן תתקע אותם בבינוניות להרבה שנים. אני בכלל לא מושכנע שקייל אורטון מנצח איתם פחות משחקים ממה שרומו מנצח השנה.

ההגנה שלהם מצד שני רק תשתפר מהעזיבה של רוב ריאן. הדיווחים הם שקיפין הולך לנסות לשחק שם מערך מעניין אם 2 CB שמשחקים חזק בליין. יש לדאללס את הCB הכי טובים בבית וגם את הליינבקרים. על פניו הם נראים הכי טוב בבית.

בקשר לוושינגטון-
רוב הקבוצות שמתנהלות נכון בליגה שלחו האביב את מאמני ההגנה שלהם חזרה לקולג' בשביל ללמוד איך מתמודדים עם האושפן. מהראיונות שעשו עם מתאמי הגנה בקולג'ים(למי שמעניין היו כתבות טובות באתר של SI ובגרנטלנד) הסבירו שבשביל להתמודד עם הZONE READ של קווטר בק שהוא גם איום ריצה כדאי לשחק 3-4 (גם הג'יאנטס וגם דאלאס לא משחקות ככה) ובעיקר שבסוף בשביל שהמספרים יסתדרו לאורך הקו חייבים להמר ולהשאיר את הרסיברים בכיסוי 1 על 1. ולקוות שהQB לא יהיה מספיק מדויק. וכאן נכנסים RG3 וקפרניק לתמונה והאפשרות שלהם להיות בלתי עצירים בימים טובים שלהם (וRG3 יותר מדויק לפחות כרגע מקפרניק, וגם מאיליי).
שנה שעברה הגנות לא ידעו איך לאכול את האופשן ואפשרו כמעט תמיד את האופציה של אלפרד מוריס רץ ל6 יארד השנה כבר יעצרו את זה יותר . אבל ישאירו לו רסיברים פנויים ואני מאמין שהוא יודע איך להתמודד איתם ובבית הזה רק לקאובויס יש CB שבאמת יכולים לשמור ב1 על 1. ואני מאמין שהוא מספיק מדויק ומספיק חכם בשביל למצוא את הרסיברים שלו (למרות שהם רחוקים מלהיות כוכבים).
אתמול כתבת שרק איליי יש את היכלת והקבלות בשביל שהקבוצה תאמין בו שיקח אותה לארץ המובטחת. אחרי שנה שעברה הרד סקינס מאמינים לגמריי בRG3 ההגנה שלהם שהיתה שנה שעברה נוראית על הנייר (וגם במציאות בתחילת העונה) אחרי הפציעה של אורקפו שיחקה עם המון אמונה וכל הקבוצה התחילה לחשוב במנטליות של מנצחים (המאמן היה האחרון שהסתגל). השנה הם עקרונית אמורים להיות טובים יותר בהגנה. משנה שעברה.

בקשר לברך. אני לא יודע על מה אתה מסתמך בקשר לזה שהחזירו אותו מוקדם מדי (עכשיו לא אחרי הפציעה מול בולטימור) אני אמנם לא אורטופד אבל בסבב בשנה חמישית הציון שלי היה לא רע וזה לא היה כל כך מזמן. וממה שאני יודע חצי שנה להתאושש מניתוח זה יותר מסביר. ד"א אדריאן פיטרסון נפצע בשבוע האחרון נותח אצל מנתח (שהשווה את תהליך השיקום שלהם ואמר שההיה דומה) וכולנו ראינו כמה הוא חזר מוקדם מדי…
יכול להיות שהוא לא יחזור לעצמו. זה ניתוח שחזור רצועה שני על אותה ברך (למרות שאם הניתוח הצליח מבחינה טכנית כמו שדווח אז העובדה לא אמורה לשנות מבחינת השיקום) בפעם הקודמת הוא חזר מהניתוח לפרס היזזמן והרוקי ההתקפי של השנה. אם הוא יתאושש ככה מהניתוח הזה אז הבית הזה סגור לשנים הקרובות. (שנה הבאה הם סוף סוף יתחילו לשחק בלי קנסות על התקרה)

רדסקינס,
קאובויס/ג'יאנטס
פילי.

ניב 4 בספטמבר 2013

וויטן הוא האס, רומו הוא נסיך אבל בהחלט לא מלך והבעיה של דאלאס שאין לה ג'וקר. בחפיסת הקלפים הזו ג'ונס שוב יפסיד את התחתונים. (מזל שיש לו מספיק תחתונים במגירה)

גיל 5 בספטמבר 2013

אין מה לתת לRG3 להחלים כי הוא בריא לחלוטין. הוא אולי לא בכושר משחק ויפצע מהר מאוד אבל זה לא קשור לבריאות שלו. בסופו של דבר הוא צריך לשחק מתישהוא אז עדיף מההתחלה. ופילדלפיה לדעתי יהיו טובים.

Comments closed