ליגת שוקי ההון – לחפש את המטבע מתחת לפנס

משחק הדמעות, זה המשחק שמשוחק היום בכלכלה העולמית

החיים קשים לקרנות הגידור למיניהן. אין כמעט קרנות מניתיות שמצליחות לנצח את המדדים בוול סטריט, זה לא מפתיע, אך סטטיסטית תמיד אמורות להיות אלה שמבצעות יותר טוב, ואלה שפחות, השנה בעיקר יש פחות. קרנות המקרו למיניהן נאבקות קשה להגיע ל0. יש סיבה אחת מרכזית לכל אלה, המושג שוק חופשי כבר לא קיים יותר בעולם, מאז שהפד השתלט על לוח התוצאות.

*

נזכיר את דברי הכלכלנים המובילים כאשר פצחו בהרחבה הכמותית. אנחנו נכנס לעידן של אינפלציה מטורפות. האמון באגרות החוב הממשלתיות יאבד. מתי יגיע הזמן שבו הכלכלנים יבינו שכל התזות שלהם היו כתובות על הקרח? שנים של הדפסת כסף, האינפלציה לא מגיעה, גם כאשר ההדפסה היא תופעה עולמית ולא אמריקאית.

פה בישראל הנגיד (אם היה כזה) היה צריך לפצוח בהדפסה כמותית משלו. כאשר המדינה מעוניינת להחליש את המטבע שלה, אין צעד יעיל יותר, ראו את יפן. כאשר איגרת החוב ל10 שנים היא בשלושה אחוז מעל אגרות החוב הקצרות, ישנה עוד הצדקה. אך הנגיד החדש שייכנס יהיה כלכלן, הם הרי יודעים שרק מדינות כמו יפן וארצות הברית יכולות להרשות לעצמן הרחבה כמותית, איום האינפלציה, איבוד האמון וכל החרטא, אפילו סטנלי פישר לא העז, אז אין למה לצפות.

במקום זה אפשר לרדוף את הפיצוציות, שם נמצא הכסף הגדול, אם לא ישלמו שם במזומן אז מליארדים של שקלים יכנסו לכיסי המדינה, ההגדרה המילונית של לחפש את הכסף מתחת לפנס. אין מה להאשים את פקידי האוצר. הם למדו כלכלה, הם מאמינים במה שהם למדו, והם מתעסקים כל היום באקסלים, חייבים לכסות את הבור. חבל של למדו מהOECD, כאשר קשה, ניתן להגדיר מחדש את הגדרות הצמיחה במשק, להוסיף מרכיבים חדשים שיגדילו את התוצר הלאומי, ואז שר האוצר יכול לחגוג את גדילת התוצר, וכתוצאה מכך את הקטנת החוב (שכמובן לא הוגדר מחדש) אל מול התוצר הלאומי הגולמי. הכלכלנים באמת מאמינים בעניין הזה של לטפל במדחום במקום בחולה, והמדהים הוא שאף אחד לא כותב על הבלוף, להיפך מקיימים דיונים האם היה צריך פחות מיסים בגלל שמודדים בצורה שונה את התוצר. אולי היה צריך פחות מיסים כי לא באמת חשוב אם היחס חוב לתוצר הוא 4% או 4.5% לשנה? אולי?

בפעם האחרונה שבדקתי, כאשר האמריקאים הגדילו את החוב שלהם, התשואה על אגרות החוב הארוכות שלהם היתה בשפל חסר תקדים (כלומר מכרו את ההתחייבויות האמריקאיות לציבור במחירי שיא, ויכלו ללוות כסף לעשר שנים ב1.6% בערך), ואילו עכשיו כאשר הרפובליקאים הצליחו להכריח את הממשלה לקצץ בהוצאות, והחוב ביחס לתוצר נמצא בשפל, התשואות על אגרות החוב קפצו ל3%, זה לא עולם הפוך, פשוט אין קשר בין מחט ל…

הגיע הזמן להבין אין שוק חופשי, מספיק להסתכל על מחירי הנפט. כאשר האמריקאים יתרגזו יותר מדי על הרוסים, מחירי חבית נפט ייפלו ל50$ חבית, זה הכל עניין של החלטה. היום מחירי החבית נושקים ל110$ כי זה אינטרס אמריקאי מובהק. זה מצדיק את המחיר היקר של קידוחי הנפט בעומק הים, זה מגדיל את היתרון התחרותי של לייצר בארצות הברית (מייקר את מחירי ההובלה מסין, חבית נפט באמריקה זולה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם בגלל האיסור על הייצוא, תעשיות כמו דאו כימיקלס נהנות מסובסידה ענקית בזכות זה). מי שחושב שיש שוק חופשי בנפט, שיילך לקרוא את הספרים על אמרנט, ואיך איש אחד קבע את מחירי הגז, עד שהעסק התפרק.

*

בסין באותו זמן, הנשיא החדש עאלק נלחם בשחיתות. כל הממשלות המקומיות במדינה המציאו גופי אשראי, מאחר ובחוק הם לא היו מסוגלות להעניק הלוואות. גופי אשראי אלה הלוו למקורבים, ששילמו לקבלנים קרובי משפחה, שהקימו בתים שלא גרה בהם נפש חיה, סללו כבישים לשום מקום, השקיעו בתשתיות שאיש לא צריך, וב2014 צריכים להתחיל להחזיר את החוב לגופים שקמו, כלומר לרשויות המקומיות. כמובן כמו שבישראל קל לרדוף את הפיצוציות, בסין יותר קל לתפוס את בו ולהעמיד אותו לדין בגין שחיתות, במקום לטפל בכל הפונקציונרים שמחזיקים את המפלגה הקומוניסטית בסין.

*

בעולם בו המשקיעים מתעסקים במשחקי נחושים על מתי הפד יצמצם את ההדפסות ומתי יפסיק, מתי שלושה אנשים יחליטו מה יהיה מחיר הנפט, האיש שאחראי בסין לקבוע מה היתה הצמיחה, מי יהיה הקאנצלר החדש בגרמניה ואיך זה ישפיע על הגוש האירופי והיורו,בעולם כזה צריך לשנות את ההגדרות, לא מדובר במשקיעים, מדובר במנחשים. בהצלחה במשחק הלוטו.

*

נ.ב – בשבוע שעבר ציינתי שקיימים מחקרים כלכליים המוכיחים שאי שיוויון בהכנסות מהווה מעצור על הצמיחה. כלומר כאשר מנכ"ל מרוויח פי אלף מהעובד בחברה, זה לא תורם לצמיחה חזקה יותר, באמת מדהים. מדובר במחקר של הIMF ורצ"ב הקישור http://www.nytimes.com/2012/10/17/business/economy/income-inequality-may-take-toll-on-growth.html?adxnnl=1&pagewanted=all&adxnnlx=1378983764-EcD3d3ivyH96SVuK+K6RCg&_r=0

research published last year by the I.M.F

השורה התחתונה לעצלנים

Reducing inequality and bolstering growth, in the long run, might be “two sides of the same coin,” research published last year by the I.M.F. concluded.

אחרי זה תספרו לי שהכלכלה זה מדע, כן ככל שההכנסות של האחוזון העליון יהיו גדולות יותר הטפטוף מטה יגדיל את הצמיחה סיפרו לנו, וואלה, אולי הכלכלנים ממציאים תיאוריות שמתאימות לסוג מסויים של בנקאים?

images (2)

מן הפח אל הבאך 3 - כבוד הנשיא
יומן האליפות של הג'איינטס (2) - לפני המאנינג בול

27 Comments

oded 15 בספטמבר 2013

הכל נכון, ועדיין אני חושב שיעד הוצאה קשיח הוא חשוב ולו רק כדי להתמודד עם התמריץ המובנה של ממשלות לבזבז כסף

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

מסכים איתך לגמרי, השאלה איפה לקבוע אותו. הקו הוא לא ברור בכלל, על התזות של מהי רמה סבירה של יעד ההוצאות לא שוות כלום

oded 15 בספטמבר 2013

מסכים

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 15 בספטמבר 2013

אז מה יהיה גיל, איפה שמים את הכסף?

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

לא שמים, כרגע הדולר הוא המטבע הכי חזק בעולם, חוץ מהשקל, אז פק"מ זה אחלה השקעה

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 15 בספטמבר 2013

תודה. מכרתי את כל תיק המניות שלי שעבד יפה בחצי הראשון של השנה ובינתיים הכסף סתם שוכב בפק"ם, אבל אחרי התשובה שלך אני רגוע שזה מה שצריך לעשות.

מתן גילור 15 בספטמבר 2013

גיל שלום, אחלה פוסט.
אני מניח שכתבת "לא באמת חשוב אם היחס חוב לתוצר הוא 4% או 4.5% לשנה?" התכוונת לגרעון השנתי. חוב הוא סכום אבסולטי ולא שנתי.
פק"מ זו השקעה הפסדית. התשואה נמוכה מהאינפלציה. עדיף להשקיע באג"ח צמוד בריבית 0% מאשר בפק"מ (יש מספיק אג"ח בסיכון נמוך מאד).

לעניין אי השוויון בהכנסות – זה לא מדויק לייחס זאת לכלכלנים. לפחות לפני כמה שנים, כשעוד הייתי באוניברסיטה, הדעה הרווחת היתה ששוויון תורם לצמיחה ואי שוויון פוגע בה (למעט משק בתחילת דרכו). נראה לי שחוסר ההסכמה שלך עם אותו "סוג" של כלכלנים הוא לא על תרומת השוויון לצמיחה, אלא על הדרך להשיג שוויון זה.

ואחרון חביב – הגבי הדפסת כסף בישראל. זו התאבדות פוליטית. לא משנה איך זה ישפיע באמת. מספיק שמחירי הדירות יעלו במקביל ואותו נגיד יהפך במהרה לאויב הציבור. אני לא חושב שיש אדם שזה מספיק חשוב לו בכדי שמשפחתו תסבול מההפגנות מול הבית. אם זה היה לו מספיק חשוב הוא היה נכנס לפוליטיקה ולא לבנק ישראל הסטרילי בהרבה.

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

מתן – אתה צודק בהנחותיך. מסכים גם שעדיף צעודות סל על מקמים.

איציק 15 בספטמבר 2013

מעולם לא הרגשתי יותר מטומטם מאשר אחרי קריאת פוסט זה (וקראתי פה ושם בחיי) :-( אולי אני צריך להרשם ללימוד כלכלה, ואחרי זה לקרוא אותך כדי להבין שלמדתי שטויות.
ואם בכול זאת הבנתי שמשהו לא הבנתי אז זה המשפט הבא "חבל של למדו מהOECD, כאשר קשה, ניתן להגדיר מחדש את הגדרות הצמיחה במשק, להוסיף מרכיבים חדשים שיגדילו את התוצר הלאומי, ואז שר האוצר יכול לחגוג את גדילת התוצר, וכתוצאה מכך את הקטנת החוב (שכמובן לא הוגדר מחדש) אל מול התוצר הלאומי הגולמי." איך הגדרות שרירותיות יכולות להטיב או להרע מצב. הרי בכול מקרה ההכנסה היא מה שנכנס, ההוצאה זה מה שיצא, וההפרש הוא החוב. בזה שבהגדרות מלאכותיות "תגדיל" את ההכנסות, חובות צריך לשלם. היכן הבאג הלוגי אצלי?

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

כל השאלה היא מה מוגדר כהכנסה ואיך מודדים אותה. פשוט החליטו שכל השנים התעלמו מהכנסות שנבעו כתוצאה מכל מיני פעולות חשבונאיות, ותראה איזה יופי מסתבר שהצמיחה יותר חזקה

איציק 15 בספטמבר 2013

זה בדיוק מה שלא הבנתי. מה זאת אומרת מה נקרא הכנסה? אם יש לי חשבון בנק, ואני מוציא תמצית חשבון, יש לי מספרים בפלוס (סכום של כולם זו ההכנסה), יש לי מספרים במינוס (סכום של כולם זו ההוצאה) ויש לי את היתרה (לא משנה אם בזכות או בחובה). סכום של היתרה עם ההכנסה פחות ההוצאה זה המאזן החדש. היכן יש מקום למשחק? זה שמישהו מבטיח לשלם בעוד חודש יחשב כהכנסה בעוד חודש, אם אני אמור לשלם עוד יומים יחשב בעוד יומים כהוצאה. כל עוד הפעולות לא בוצעו הם כמו כתיבה על הקרח מבחינתי (אולי צריך להתחשב, במיוחד בהוצאות, אבל הן לא ודאיות).

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

זה מה שיפה במקרוכלכלה. בניגוד לחשבון הבנק שלך, שם המספרים הם ערטילאיים. כסף הוא לא מונח ריאלי. לכן, כאשר קשה, ניתן להגדיר מחדש את המושג הכנסות, וכך להוסיף כסף להכנסות המדינה, בדיוק כמו שניתן להדפיס כסף ולשלם.
זה לא שונה מזה שיום אחד אגדיר ששנייה זה בעצם שתי שניות, ואשבור את השיא העולמי של בולט, שכן הוא רץ בשניות הישנות, כלכלה

איציק 15 בספטמבר 2013

כלומר הבדיחה הישנה, נכונה בכלכלה:
אדם שואל את אלוהים: מה זה בשבילך מיליון שנה?
עונה אלוהים: זה רגע.
שואל האדם: ומה זה בשבילך מיליון דולר?
עונה אלוהים: אפילו לא סנט.
מבקש האדם: תן לי בבקשה סנט.
עונה האלוהים: רק רגע.

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

:-)

מתן גילור 15 בספטמבר 2013

איציק, ממש, אבל ממש, לא נכון.
אין ולא צריך להיות קשה בין תנועת המזומן לחתך ההכנסות/הוצאות.
בסיס המזומן הוא אחת המניפולציות הגדולות ביותר בהיסטוריה של החשבונאות. לשמחתנו, הדיווח עבר מזמן לבסיס צבירה, כך שהדיווח של המדינה לא מתנהל כמו חשבון הבנק שלך.

רק תאר לעצמך מצב שהמדינה היתה חותמת הסכם בזיוני כלשהו למכירת קרקעות על פני 20 שנים. הקרקע היתה נמכרת במחירי סוף עונה. הרוכשים היו נדרשים להעביר את הכספים מראש (כמקדמה) ובמשך 20 שנים הם היו מקבלים את הקרקעות.
אם היית מכיר בכל המזומן כהכנסה, המצב פתאום היה נראה מצוין. בשנים הבאות היה מתגלה הברוך.
בסיס הצבירה מגן מפני כאלו מניפולציות (למרות שהוא חשוף למניפולציות אחרות, כדוגמת שינויים בשווי ההוגן, עליהם כתבתי כאן: http://matangilor.wordpress.com/2013/06/29/%D7%93%D7%99%D7%91%D7%99%D7%93%D7%A0%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%9D/ אבל הן מניפולציות הרבה פחות מסוכנות, קל וחמר ברמת מדינה שמאמצת את שיטת העלות, ככול הידוע לי).

איציק 15 בספטמבר 2013

OK זה כבר משהו, זו דוגמא שהבנתי :-)

אביאל 15 בספטמבר 2013

איציק – הדרך הכי טובה להבין וללמוד כלכלה היא לקרוא את הפיננשיל טיימס ואת הוול סטרייט ג'ורנגל ואם בעברית אז את גלובוס, יותר טוב מכל חוג לכלכלה.

איציק 15 בספטמבר 2013

תודה, כתבתי בהומור מר, כי בכלכלה אני כנראה כישלון מאוד חרוץ :-(

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

מתן – אתה מכיר את השינוי שביצעו בדרך מדידת התוצר בOECD, זה משהו שקשור למדידת התרומה של השקעות לתוצר, ומשהו שקשור להגדלת החלק של חדשנות.
קראתי על זה לפני חצי שנה, ושכחתי מה הם שינו, רק שהשינוי הגדיל בדיעבד את התוצר הגולמי של ארצות הברית ביותר מאחוז.
אשמח אם תפרט את זה בתגובות, ובכל מקרה זה מגוחך להצהיר על מדידה חדשה כסוג של הישג

מתן גילור 15 בספטמבר 2013

אני לא מכיר את השינוי ב-OECD. אני מכיר את השינוי במדידה של הלמ"ס (אולי זה קשור – אין לי מושג). בגדול, הם הרחיבו את היריעה בכל מיני סעיפי צריכה (פרטית וציבורית). אחד הסעיפים הגדולים, כפי שציינת, היא צריכה ציבורית לגבי השקעות.
הואיל ותוצר שווה לצריכה פרטית (משקי בית+מגזר עסקי) + צריכה ציבורית + השקעה + יצוא – יבוא, פעם שהרחבת את הגדרת הצמיחה הגדלת את התוצר.

רק כדי לסבר את העין, הצגה מחדש ושינוי המספרים למפרע הם אינם דבר נדיר, לברות בחברות נסחרות (אולי בעיקר בהן).

וכן, החשבונאות דורשת להתייחס לשינוי במדיניות חשבונאית כישום למפרע, אבל זה בהחלט לא מחוייב המציאות להתייחס לשינוי החשבונאי כשינוי בתנאים הכלכליים שהוא מתיימר להציג.

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

קשור – השינוי של הלמ"ס נעשה בעקבות השינוי בתקינה בOECD, המדינה היחידה שהשינוי הזה גרם בה לרעש הוא ישראל כמובן, אף מדינה אחרת לא התייחסה לשינוי במדידה כמשהו שדורש שינוי במדיניות, רק בישראל

מתן גילור 15 בספטמבר 2013

*פעם שהרחבת את הגדרת הצריכה…
בינתיים, בישראל, זו רק התקשורת. הממשלה טרם ביצעה שינוי כלשהו שידוע לי בעקבות השינוי במדידה.
אם אכן תבוצע הקטנה בנטל המס בשנים הבאות, כתוצאה משיפור כלכלי, יהיה מעניין לבחון מה היה המצב בשיטת המדידה הישנה.

יניר 15 בספטמבר 2013

על זה נאמר " דגים עפים , ציפורים שוחות"

ועדיין, אנחנו עדיין לא בשלב הסיכומים וצריך להזהר מלקבוע כי חוקי הכלכלה לא רלוונטיים יותר.
הדפסת כסף והגדלת גרעון, הם צעדים בעייתים גם אם בנקודת זמן מסוימת נראה שהשוק לא מגיב לזה.
מה עוד שהכסף לא מחלחל כלפי מטה באופן שוויוני אלא נתקע דווקא במוסדות הפיננסים וחברות האחזקה שלא ממש מקדמות את איכות ורמת החיים של כלל הציבור

ניב 15 בספטמבר 2013

גיל תודה על הפוסטים האלו. בתור הדיוט שלא ממש פותח את מוספי הכלכלה בעיתונים (ובטח שלא למד כלכלה באוניברסיטה) אני מוצא אותם מאוד מעניינים ומחכימים, יחד עם התגובות המוסיפות של מתן גילור, אם כי לא תמיד אני מכיר את המושגים והמונחים המקצועיים שאתם משתמשים בהם.
פוסט שהיה מעניין אותי (ואולי עוד כמה) הוא על נתיבי השקעה מומלצים כמו פק"ם, אגרות חוב, קרנות למיניהן (ואולי בכלל עדיף להשקיע בחו"ל?), נדל"ן וכו' ומה היתרונות והחסרונות שבכל אחד מהם.
אולי זה קצת מוגזם אבל גם אם יהיה על הרמה השטחית ביותר זה יכול לפחות לתרום להבנה של מה לעשות עם הכסף שלי?

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

ניב – אין לי כל כך מושג במה להשקיע היום, בטח שלא אמליץ על משהו ספציפי, אבל אם יש לך שאלות על אפיקי השקעה שונים, תעלה אותם בתגובות ואענה לך

אביאל 15 בספטמבר 2013

גיל – יש מרצה מצוין באוניברסיטה העברית, כלכלן במחלקה לסוציולוגיה, מיכאלו שלו (אני למדתי אצלו בכלל במסגרת מדע המדינה). הוא תמיד היה אומר שהמהלך של הכלכלנים האמריקאיים (ניאו ליברליים) – להוציא את הפוליטיקה מהכלכלה הוא למעשה המהלך הכי פוליטי שיש ואני חושב שהדברים והדוגמאות שאתה מביא מוכיחים את זה לחלוטין.

גיל שלי 15 בספטמבר 2013

נשמע שהייתי שמח לקחת אצלו קורס

Comments closed