ליגת שוקי ההון – הקשר בין התיאוריה למעשה

המציאות מסבירה את עצמה לאובמה

אם הייתי נוקט בסגנון של פיני גרשון, הייתי משתמש רבות במונחים, אפס, טמבל, שקרן, גם על אובמה וגם על ברננקי. ברם, אני בניגוד לפני גרשון, מבין שמדובר בעולם מורכב, ובמשוואה בה מיליוני נעלמים, ולא רק האחד הגלוי לעין. לכן ננתח את הפעולות של השניים, בלי לתת להם ציונים מיותרים. למי שיש ספק, הפעולות של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, וראש הפד, בן ברננקי, קשורות בטבורן.

*

ביום רביעי בשבוע שעבר, הפד הפתיע את השוק, כאשר הודיע על אי הקטנת כמות ההדפסה החודשית, בנימוקים שהכלכלה החלה להאט את צמחיתה, הריבית לטווח ארוך קפצה גבוה מדי כתוצאה מתחושת השוק לגבי הפסקת ההדפסות, ציפיות השוק להעלאת הריבית לטווח הקצר כבר ב2014, ובעיקר נימוק חשוב במיוחד, המשבר בוושינגטון סביב תקרת החוב והתקציב הבא.

*

הפד תקוע, ואין לו מושג איך לצאת מתכנית ההרחבה הכמותית הגדולה בהיסטוריה. מאחר והפד שיחק עם המדחום, לציפיות השוק, ולתחזיות הפד לגבי העתיד, אין שום יכולת ניבוי משמעותית יותר מיכולת הניחוש בטוטו של כל אחד מאיתנו. מסתבר שכאשר משחקים עם התוצאות, והן לא משקפות בכלום את מצב הכלכלה, אי אפשר להסתמך עליהם כאשר מנסים ללמוד מהן את המתרחש, ולחזות את שעתיד להתרחש. כן אני אחכה עמה דקות שתרימו את הלסת מהרצפה, ממש מדהים העניין הזה.

למדנו השבוע שוב, שלמונח צמיחה אין שום רלוונטיות לרמת החיים של האוכלוסיה בשום מקום בעולם. בארצות הברית מתגאים בחזרה לצמיחה. ההכנסה הממוצעת של משפחה במונחים ריאליים לעומת זאת, חזרה לרדת, והגיעה בשעה טובה ל1988. כן הבנתם נכון, במונחים ריאליים, הההכנסה הממוצעת למשפחה יותר נמוכה ממה שהיתה בשנת 1989. דרך אגב, בלי לבדוק את זה אמפירית, זה אומר שההכנסה של משפחה בחציון (הממוצע זה סך ההכנסות של המשפחות חלקי מספר המשפחות, מספר שמוטה בעקבות ההכנסות של משפחות באפט וגייטס לדוגמה, בעוד שהחציון הוא ההכנסה של המשפחה שנמצאית בדיוק באמצע בין באפט ובין ההומלס בסנטראל פארק), נמוכה בהרבה.

ככה זה כאשר את כל פירות ה"צמיחה" שחווים בארצות הברית, אוספים האחוזון העליון, בעלי המניות הגדולים, בעוד המשפחות העובדות הרגילות ממשיכות לאסוף חלקים קטנים יותר ויותר מהעוגה. המדיניות של ברננקי נועדה לשמור על הסטטוס קוו, מדיניות זו היא שמאפשרת את המספרים המדהימים האלה. הדבר המדהים הוא, שאפילו כלכלנים כמו פול קרוגמן, לא מצליחים להבין שמדיניות ברננקי תומכת בחלוקת העוגה המעוותת, מאחר והם מרוכזים במודלים הכלכליים שלהם, ופחות בנעשה בשטח ממש.

*

הנשיא אובמה מבין את התוצאות של מדיניות הפד. לכן רצה למנות את סאמרס לפד, כדי להביא להפסקת ההדפסה הכמותית, משבר בבורסה לפני בחירות אמצע הכהונה, ואפשרות להטיל את האחריות על הרפובליקנים. כלי נוסף לכך היה אמור להיות הבאת התקיפה בסוריה לאישור הקונגרס, מתוך שאיפה ששוב הרפובליקנים יחשפו את עורם האמיתי, וכך לרוץ לבחירות עם הסיסמה, הרפובליקנים מוכנים לדפוק אתכם הבוחרים, כדי לדפוק את הנשיא השחור שלכם.

אך הבעיה של אובמה היא פשוטה. אין לו את היכולת לפעול מתוך עימות אמיתי. הוא שקל את כל התוצאות האפשריות, והחליט לסגת משתי העמדות שלו. כך סאמרס לא יהיה הפד, וכך גם וויתר על התקיפה בסוריה. עכשיו הרפובליקנים מרגישים על הסוס, והעבירו החלטה בקונגרס ששללה את היכולת של אובמה לממן את הפעולה המשמעותית היחידה שביצע בכהונתו, רפורמת ביטוח הבריאות. זו פעולה הצהרתית בלבד, שכן אין לקונגרס יכולת להעביר חוק כזה בלי הסנאט שנמצא בשליטה דמוקרטית, ובסוף הנשיא יכול להטיל וטו על חקיקת הקונגרס.

אך יש בכך הצהרת מלחמה חשובה מצד הרפובליקנים. שוב עולה עניין תקרת החוב, ושוב ארצות הברית מצויה תחת איום של הפסקת תשלומי הממשלה, ללא אישור של הרפובליקנים בקונגרס. לדמוקרטים שלא מבינים את זה, המדיניות של ברננקי מאפשרת לרפובליקנים לשחק את המשחק הזה. כאשר בלוח התוצאות הכל טוב, הרפובליקנים יכולים לקצץ את הוצאות הממשלה בצורה לא הגיונית, ולצעוק מכל במה, שהנה תראו, קיצצנות את הוצאות הממשלה, אובמה איים בקטסטרופה, אבל הכל טוב.

זהו עולם המציאות. הגיע הזמן שיכירו בו בארצות הברית.

Real_World_26_title.jpeg

נאום בחירות - דור בלוך
התבוסה בדרבי

8 Comments

מתן גילור 22 בספטמבר 2013

גיל, יפה מאד.
אני חושב שאתה קצת חד מדי עם המשפט "למונח צמיחה אין שום רלוונטיות לרמת החיים של האוכלוסיה בשום מקום בעולם." יכול להיות שהמתאם הרבה יותר קרוב לאפס מאשר ל-1, אבל הוא בכל זאת חיובי, בטח לאורך שנים. מן הסתם שאם סעיף כמו הוצאות הריבית על החוב (שיעור הריבית מושפע ישירות מיחס חוב/תוצר, שכמובן שמושפע מהצמיחה) קטן במאות מליוני אם לא מליארדי דולרים בשנה, הוא יושקע במקום אחר או שהמיסים יופחתו. אמנם הרוב מגיע לשכבות החזקות, אבל בכל זאת יש גם קצת שזולג מטה.
אני רק אדגיש מה אני בא לומר. הנתון צמיחה הוא לא רלוונטי, אלא הנתון תוצר (או תוצר לנפש). צמחיה היא כולה בכמה התוצר הנוכחי גדול יותר מזה שהיה כאשר כדור הארץ היה באותו מקום בפעם הקודמת. אני חושב שבאופן די מובהק ניתן לומר שגם מצבן של השכבות החלשות טוב יותר ככל שהתוצר לנפש גבוה יותר. זה לא אומר שבהכרח עשירון שלישי בארה"ב חי טוב יותר מעשירון שלישי בשוודיה, אלא שהוא חי טוב יותר מעשירון שלישי בהודו.

ד"א, גרשון היה מת על אובמה וברננקי – זה שילוב של מוקה עם בן הדת שההוא שהכל נהיה בדברו.

גיל שלי 22 בספטמבר 2013

מסכים איתך, אך הייתי שמח אם היו מחליפים את המונח צמיחה כמורה הנבוכים במושגים כמו – הכנסה חציונית למשפחה, לנפש, פריון וכדומה. ההשטחה שנעשית בזכות המונח צמיחה באופן כוללני היא מכוונת.
קח לדוגמה צמיחה בישראל 2013. אם אחוז שלם שייך לנובל אנרג'י ולתשובה, מה זה חשוב שאנחנו צומחים ב3.2% השנה?

גיל שלי 22 בספטמבר 2013

ואם זה חשוב בשביל יחס חוב תוצר, אולי עדיף להתחיל למדוד כמה מיסים המדינה גובה בשנה במקום הצמיחה? כך יתברר שצמיחה ששייכת בעיקר לאחוזון העליון, לא מביאה איתה הגדלת הכנסות המדינה, אולי הפוך

מתן גילור 22 בספטמבר 2013

נשאלות כמה שאלות:
1. האם זה לא עלול לגרום למובילי המדיניות הפיסקאלית לנסות למקסם את ההכנסות ממיסים ע"ח משטר מס פרוגרסיבי?
2. האם זה לא עלול לגרום למצב בו קיטון בהוצאות או גידול בהכנסות ממקורות אחרים לא יוביל להורדת נטל המס כדי לא לפגוע בנתון הנבחן?
3. האם זה לא יפגע בכל ניסיון למדיניות מס עם שיקולים בט"א?

בסופו של דבר, נקיטת מדיניות אנטי-מחזורית בצד ההוצאות ועמידה ביעד גירעון מכתיבים את ההכנסות ממסים.
בהתאם לזאת, זה נתון שיותר בעייתי למדוד לפיו התפתחויות כלכליות, אפילו מצמיחה.

מה שכן, לצורך שקיפות ולשפיטת הציבור, בהחלט ראוי לפרסם מה הפער בין חלקו של כל עשירון בתוצר לבין חלקו בתשלומי המיסים.
לעניות דעתי, יהיה זה ניחוש מושכל לאמר שהעשירונים 1, 2 ו-10 "יהנו" הכי הרבה, בעוד 5-8 "יממנו" את אחרים.

שי 22 בספטמבר 2013

אם כבר כלכלנים "אופוזיציונריים", מה סטיגליץ אומר? ומה שלום רמת התעסוקה האמריקאית, אני מניח שעדיין חרא? לא להאמין איזה קיבולת לכסף יש לתאגידים ריאליים ופיננסיים בימינו…

yaron 22 בספטמבר 2013

השאלה האמיתית היא כמה צמיחה אמיתית יש, וכמה צמיחה מלאכותית שנובעת מהדפסת כסף משולחת רסן.
אני חושב שאובמה יותר מעוניין בלהגיד "רציתי את סאמרס" מאשר בסאמרס עצמו… אותו כנ"ל לגבי סוריה…
מבחינתי סאמארס היה מסך עשן ולא יותר מזה. שני מועמדים ששונים בתכלית השינוי זה מזה ושמרדימים את כל המערכת ומייצרים מצג שוא כאילו באמת יש כאן התלבטות, עד שאחד פורש ומפנה את הזירה… נו באמת… הרי אם אובמה רצה את סאמרס בגלל המשנה הכלכלית שלו, הוא לא יקבל מישהי בעלת גישה הפוכה רק בגלל שסאמרס "הסיר את מועמדותו"…

yaron 22 בספטמבר 2013

ושוב,
got gold?

אסף THE KOP 22 בספטמבר 2013

*** אזהרה – מי שלא יודע/ת לצחוק לפעמים מבדיחות שובינסטיות גסות, שלא י/תמשיך ***

ההבדל בין תאוריה למעשה:

ילד ניגש לאבא שלו ומבקש ממנו שיסביר לו את ההבדל בין תיאוריה למעשה.

עונה לו האבא: "גש לאחותך ושאל אותה האם הייתה מוכנה לשכב עם גבר זר תמורת מליון שקל"

שואל הילד את אחותו והיא עונה לו "כמובן !".

חוזר הילד לאביו עם התשובה. "עכשיו לך תשאל את אימא שלך את אותה השאלה".

הולך הילד ושואל את אימו. "בודאי" היא עונה.

חוזר הילד לאביו ואומר לו שגם האמא תסכים.

אומר לו אביו: "ובכן בני, בתיאוריה אנחנו עכשיו משפחה של מיליונרים, בפועל – אנחנו תקועים עם שתי שרמוטות בבית"

Comments closed