ליגת שוקי ההון – מריאל מדריד ועד אלינו, הטווח הקצר פוגע בכולם

הבעיות שנוצרות מחשיבה לטווח קצר

המשחק שנערך בברצלונה אתמול, שמכונה בפי רבים אל קלאסיקו, הפגיש בין שתי הקבוצות היקרות ביותר בספרד. בשורות ריאל מדריד שיחק גארת' בייל, איש ה91 מיליון אירו, ובברצלונה ניימאר שנקנה במחיר מציאה של 57 מיליון אירו. נדמה לי שלפחות אתמול, לא נמצאה הצדקה למחיר היקר יותר של מר גארת' בייל. אולי בגלל השוק הוולשי הענק, המחיר של בייל היה גבוה יותר, אך יש לזכור שגם ברזיל יכולה להוות שוק לא קטן, אומנם לא גדול כמו זה הוולשי, אבל בכל זאת הכלכלה הברזילאית מתקדמת.

*

כחלק ממלחמת הדיאדוכים במדריד, נחשפו החובות העצומים של הקבוצה. נכון, הקבוצה גם מרוויחה יותר מ20 מיליון אירו בשנה, אך הוצאות כמו הרכישה של בייל מגדילות את החוב, ומרחיקות את האפשרות לצמצם אותו. מבחינה זו, ריאל מדריד נוהגת כמו חברות מוכרות בישראל. אין הפניית רווחים לצורך הקטנת החובות, וההנחה היא שהבנקים במדריד תמיד ישמחו להעמיד הלוואה, לצורך פרעון ההלוואה הקודמת (גלגול החוב בשפה מקצועית).

מי שרגוע מאחר וריאל מחזיקה בנכסים אשר תמיד ניתן לממש אותם, בעת הצורך, על מנת להשיב את החוב, טוען טענות דומות לאלו שחשבו שכדאי לקנות אג"ח של אי.די.בי בשנת 2011. אי.די.בי החזיקה בנכסים אדירים כמו סלקום ושופרסל, נכסים אשר הניבו רווחים יפים בכל שנה. אך רווחים אלו לא שימשו להקטנת החוב, רווחים אלו שימשו לתשלום דיבידנים. כאשר הלחץ הגיע, הסתבר שהנכסים לא היו ברי מימוש במחיר כדאי, וכולנו יודעים איך זה ייגמר כנראה.

צריך לזכור ששחקני כדורגל הם נכסים עם פחת מואץ. גארת' בייל גם בחלומות הורודים ביותר, לא יניב לריאל מדריד 100 מיליון אירו בעת מכירתו, אם יימכר לקבוצה אחרת. ההנחה שהבנקים במדריד תמיד יהיו שם, היא הנחה לא מבוססת דיה.

*

הנזקים הנגרמים לכלכלה מרכישה באמצעות מינופים גדולים, לא תמיד ברורים לכולם. מינוף הוא דבר חיובי, כאשר הוא נעשה במידה. אך צריך לזכור שכמו כל דבר בחיים, מנת יתר זו בעיה רצינית. בישראל לדוגמה, היו גופים ספציפיים עם נגישות לשוק ההון, ולכן גופים אלה היו כמעט היחידים שבאפשרותם היה לגייס הון במחירים נמוכים באופן יוצא דופן. גופים אלה לקחו הלוואות גדולות כדי לקנות נכסים מניבים, ספקי שירותים כמו רשתות סלולריות.

מה קורה כאשר רק גופים מסוג מסוים, ממונפים בצורה חזקה, יכולים לקנות ספקי שירותים. בארצות הברית לדוגמה, וול מארט מוכרת את עצמה באמצעות הסלוגן, מחירים נמוכים, כל יום. רשתות חכמות לא יתחרו בוול מארט באמצעות חיתוך עלויות, אף אחד לא מסוגל למכור מוצרים במחירים נמוכים יותר מוול מארט, שמסוגלת לחתוך את הספקים שלה למחירי ריצפה, ומשלמת משכורות רעב לעובדיה.

התחרות בוול מארט תהיה על יצירת אווירת קנייה אחרת. חלק מאווירת הקנייה תעשה באמצות תשלום משכורות גבוהות יותר לעובדים, ואלו בתורם אמורים להעניק טיפול טוב יותר לקונים בחנויות. התחרות לא תהיה מי משלם לעובדיו ולספקיו הכי מעט. התחרות תתבסס על השקעה לטווח ארוך, וציפייה ששירות אחר, יביא לאפשרות לגביית מחירים גבוהים יותר בעתיד, וכך לייצר ערך עבור בעלי המניות לטווח הארוך.

*

כאשר עסקים נקנים בהלוואות ענק, אין טווח ארוך. הלחץ הגדול ביותר הוא השבת ההלוואה. כדי להחזיר את ההלוואה, צריך לחתוך עלויות. אין השקעה לטווח ארוך בעובדים, יש רק דרכים שצריך לחפש, איך לשלם פחות. אין זה פלא, שבענפי ההייטק לדוגמה, השכר הריאלי עלה מאוד מאז שנת 2003, בעוד שבענפי השירותים המצב הוא לא ממש כזה. כאשר הבעלים של ענפי השירותים צריכים להתמקד בצורך של החזרת הלוואות, אין סיכוי שתהיה רשת שתבנה עצמה בצורה שונה.

העובדים מאבדים את המשמעות שלהם, לעומת המשמעות של המנוף הפיננסי. כך בענפי השירותים נמצא שוק משכורות לא תחרותי. לעובד אין כח מיקוח, שכן כל השחקנים עסוקים בהחזרת הלוואות, לא בהשקעה לטווח ארוך. זהו הנזק האמיתי של ענף הפנסיה שלנו, והדרך בה הוא מנוהל. ענף הפנסיה מנוהל כאשר המטרה העיקרית שלו היא אספקת אשראי זול, לחלק קטן מהשחקנים. המטרה של ענף הפנסיה צריכה להיות אחת ויחידה, לשמור על הכספים שלנו לטווח ארוך, בדרך הטובה והבטוחה ביותר.

הנזק האמיתי בנהול הפנסיה הנוכחי הוא לא חוסר תחרות בדמי ניהול, הנזק האמיתי הוא ביצירת מפלצות ממונפות שמתחרות אחת בשנייה באמצעות מנופים פיננסיים ענקיים. הפנסיה שלנו נגזרת מהמשכורות שלנו. הדרך הבטוח ביותר לפנסיה בטוחה, היא להרוויח משכורת יפה בעת ההשתכרות. הפניית תשומת הלב לדמי הניהול, מסיטה את תשומת הלב מהמקום החשוב באמת, מה עושים עם הכסף שלנו. כאשר משתמשים בכספי הפנסיה כדי לאפשר רכישות ממונפות באשראי זול, יוצרים מפלצות זוללות דיבידנדים, מפלצות שמורידות את השכר במשק, לא מעלות אותו. כאשר האשראי מחולק בין הרבה גופים, המינוף יהיה במידה סבירה, יתאפשר תכנון להשקעה ארוכת טווח, והחשיבות של העובדים תעלה. שוב אני מפנה לענף ההייטק בישראל. לא תמצאו שם גופים הממומנים בהלוואות ענק, גופים שרק חושבים על דיבידנד לצורך החזרת ההלוואה. בדרך פלא, שוק המשכורות בהייטק הוא שוק תחרותי, לעובד יש כח מיקוח.

פה קבור הכלב.

*

בעבר הפנסיות שלנו ממנו את בית הפועל, בדומה לבנקים הספרדים שמממנים את ריאל מדריד. אני לא מציע חזרה לעבר, אני מציע שוק משוכלל אמיתי, זו הדרך להבטיח לנו השקעה לטווח ארוך בגופים, ולא חשיבה לטווח קצר.

images (1)

סינדרום קאמפ נואו
נצחון התקווה על הניסיון

23 Comments

קורא 27 באוקטובר 2013

התזה שלך לא נכונה בהייטק, גם ההייטק- ממונף, הוא פשוט ממונף בצורה אחרת.

מאיפה הקרנות מביאות את הכסף שלהן? מה טווח ההשקעה של הקרנות?

הרי גם הקרנות רוצות להיפגש עם הכסף תוך עשר שנים במקרה הטוב ותוך חמש שנים במקרה הגרוע. הן פשוט מבינות שכדי לעשות את הטווח הזה כדאי שהן ייקחו את העובדים הכי טובים לחמש-עשר שנים, יימכרו את החברות ואז לא אכפת להן מה קורה עם העובד – מצידן שהוא יפוטר. מבחינה זו, החיים של עובד הייטק הם טובים, אבל רק לעשור, ואז הוא מוצא את עצמו בחברה אחרת, ואז הוא מגיע לגיל 40 ואין לו איפה לעבוד.

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

חוץ מזה שרוב עובדי ההיטק לא עובדים בחברות סטארט אפ, לנו יש בסקר לדוגמה 275 חברות שמעטות מאוד מהן שייכות לקרנות

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

קורא – מינוף זה טוב אבל במידה. כשאני משתמש במינוף אבל בעיקר בהון שלי כדי לקנות חברה, אני יכול להתחשב בטווח הקצר, אך לחשב את כל החישובים על בסיס הצלחה ארוכת טווח. כשקניתי עסק ב90% מכספי הלוואה, אני צריך לחשוב כל הזמן על איך אני מחזיר את ההחזר החודשי, אין לי אפשרות לחשוב על הטווח הארוך.
זה כל ההבדל כולו

אהד 27 באוקטובר 2013

ריאל או ברצלונה לא תיפולנה ובזה הן שונות משמעותית מאי די בי. פשוט אין סיכוי. בקטע הזה הן דומות הרבה יותר לחברת החשמל.. מאשר לחברה פרטית גדולה.
במידה ויגיע היום בו הבנקים יחליטו משום מה לגבות את החובות ואי אפשר יהיה להגיע עם הקבוצות להסדר חוב מקובל על כל הצדדים, ברור שממשלות ספרד וקטלוניה ייקחו על עצמן את כיסוי החובות.
אני חושב שהנפילה הכלכלית של ולנסיה הראתה את זה בצורה הטובה ביותר. שתי האימפריות ראו כיצד ממשלת ולנסיה לא נותנת לקבוצה הגדולה ליפול והסכימה לתת לה תמיכה (גם אם כרגע אין בה צורך).

עמי 27 באוקטובר 2013

אני מקוה (ומאמין) שריאל וברצלונה יפלו בסוף כלכלית. אני לא מאמין בשום גוף (קבוצת כדורגל, מדינה, משפחה, חברה, עיתון) שחי מעבר לאמצעיו הכספיים וסומך על איזה בנק או גביר עשיר שיממן אותו.

גם על בית"ר ירושלים אמרו שתמיד הליכוד יממן אותה. על הפועל תל אביב אמרו שההסתדרות תממן. שהעירייה תממן.
גם על יוון אמרו שגוש היורו יממן אותה. כן, הוא מימן קצת. אבל בעלי החוב שם ספגו תספורת של 75%.

לכן אני מעריך כל כך את ארסן וונגר וארסנל שצמליחים ללכת נגד הזרם ולפעמים גם נגד הקולות הפופוליסטים מהיציע. הם חושבים בצורה כלכלית, לא משתוללים עם רכישות הזויות, ועדיין מעמידים (כמעט) כל שנה קבוצה טובה ואטרקטיבית.

אהד 27 באוקטובר 2013

מקווה או מאמין? גם אני סולד מתופעות מדריד וברסה ומקווה שהן תיפולנה, פשוט אני לא רואה את זה קורה.. ברסה שווה עבור ממשלת קטלוניה לפחת מאות מיליונים בשנה (ואולי אף יותר) וכנל גם ריאל. להשוות את ביתר והפועל ת"א אליהן זה לא הגיוני, דווקא הדוג' של יוון טובה. האיחוד ספג מכה כלכלית רצינית כדי למנוע את הקריסה המוחלטת של יוון, בגלל ההשלכות של דבר כזה על אירופה.

עומרי 27 באוקטובר 2013

המשכורות בהייטק גבוהות משירותים משום שזה תחום מוטה מאוד למשאב האנושי, כאשר האנשים המתאימים למלא את צרכי החברות מצויים במשורה (מהנדסי תוכנה, חשמל וחומרה טובים הם מצרך במחסור).
בנוסף, יש עליהם תחרות גלובלית משום שהתחום הוא גלובלי.

חברות שירותים שואבות לרוב את כוחן מרשיונות, הון מושקע, מותג חזק וכו' והמשאב האנושי שלהן הוא חשוב, אבל לא קריטי.

ובכל זאת, הנה דוגמא מאלפת לתזה שלך לגבי איך להתחרות עם וול מארט

http://www.businessweek.com/articles/2013-06-06/costco-ceo-craig-jelinek-leads-the-cheapest-happiest-company-in-the-world

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

לא ניסיתי לקבוע שהמשכורות יהיו גבוהות באותה מידה. ניסיתי לטעון שהתחרות תשתנה וחלק מהמתחרות יבחרו לשלם יותר, וכך יווצר שוק משוכלל בעבודה

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

אחלה דוגמא. קוסטקו היא באמת רשת נפלאה, זה מורגש כשקונים שם

דנטה 27 באוקטובר 2013

הי גיל,

הדיבידנדים הם לא המרכיב הכי משמעותי באופן הפעולה שאתה מתאר:

הפנסיה פועלת כמו שהיא פועלת לא בגלל ההלוואות.
שרשרת הערך שם מעוותת –
לקוח הקצה (אתה ואני) לא מבין, ובמקרים רבים לא רוצה להבין.

ולכן כל הפנסיות לא מתעסקות בשיפור השירות, פשוט כי הוא לא מהותי בקבלת ההחלטות.

לעומת זאת, הן משקיעות בשיפור שני דברים אחרים:
הערוץ – סוכנים, סוכנויות.
וחיתוך עלויות כמענה לדרישות רגולציה ולצורך ביתרון לגודל.

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

דנטה – הכוונה היא שקרנות הפנסיה הלוו את כספי הפנסיה שלנו למעט מטוד גופים, ובעלי אותם גופים הם שמשכו את הדיבידנד. רק לארבעה חמישה גופים גדולים במשק היתה נגישות אמיתי להלוואות מהמוסדיים

אביאל 27 באוקטובר 2013

גיל שלי – אתה צריך לבחון כל עסק בתוך התחום שלו, ריאל מדריד בתור קבוצת כדורגל היא בטופ של הטופ. למרות החובות, הגידול המואץ בהכנסות, בשידורי הטלווזיה, בכספים של ליגת האלופות ובכדורגל בכלל משדרים עתיד ורוד. אם תשווה את ריאל לקבוצות אחרות (בטח בליגה הספרדית) המצב שם מצוין על אף החובות.

המבט על קבוצות כדורגל כעסק מרוויח הוא בעייתי בהחלט, רוב הקבוצות פשוט לא מרוויחות, אפשר לדבר על החוקים החדשים של אופ״א אבל ריאל עומדת בתקנות ומרוויחה בפועל כסף על אף הקניות הענקיות.
עוד עניין, לא הבנתי מאיפה המידע שריאל לא מקצצת את החוב שלה ? גם מספיק מבט ביציע הכבוד של הברנבאו לראות שאף בנקמוסד אחר לא יגרום לריאל ליפול.

איציק 27 באוקטובר 2013

גיל,
אתה מדבר על מה טוב לנו, העובדים (שכר גבוה יותר), הצרכנים (שרות טוב יותר). לחברות זה לא מזיז את קצה ה… אותם מעניין הרווח, ולרוב, כאן ועכשיו. אם הם משיגים את זה עם הורדת שכר והורדת רמת השרות, הם יעשו את זה, והם עושים את זה. אתה כצרכן, לרוב לא תלך לרשת עם שרות טוב יותר אשר עולה יותר, כיוון שקיצצו לך בשכר ואין לך אפשרות לשלם יותר, ולכן חברות עם שרות טוב לרוב יפלו. זה יוצר מעגל קסמים. החברות יודעות זאת, ומנצלות זאת. אני לא מאמין שלאזרחים יש מספיק כוח להלחם בזה בלי עזרת הרגולטור. ביחד אולי ניתן לשבור את המעגל, רק השאלה האם לרגולטור בכלל יש עניין בכך. הרבה פעמים נראה שגם לו האזרח לא מזיז את קצה ה…

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

תקרא את הכתבה על הקוסטקו שעמרי צרף. יש מקום מוגבל בתחרות על מי הכי זול, ולאורך זמן קשה להחזיק עסק בתחרות כזאת אלא אם יש לך את הכח של וול מארט.
מתחרה חכם ידע לייצר ערך מעבר לחסכון של עשרה שקלים בקנייה. הוא יתחרה במגרש אחר, אצלי לא תחכה שעה בקופות, אצלי יהיה לך נעים לקנות, אצלי יארזו לך את המצרכים, וגם תשלם טיפה יותר. כשההלוואה לא יושבת לך על הצוואר, אפשר להשקיע יותר כסף בטווח הקצר, כדי לקצור יותר כסף בטווח הארוך, וזה כולל את היחס לעובדים

איציק 27 באוקטובר 2013

זה נכון רק אם לצרכנים יש את עשרת השקלים העודפים. יש מקומות בהם זה מתקיים, אך במקומות רבים (והם רבים יותר ויותר) האנשים מעדיפים לשפוך לסל שלהם את המוצרים בלי שיערזו, להמתין שעה בקופה דחוסה, ומעברים צרים, רק כדי לחסוך את עשרת השקלים. כיוון שהמחנק הכלכלי גדל אז יש יותר ויותר כאלו. תמיד ישארו כמה שיוכלו לשלם יותק עבור שרות טוב יותר, אבל בגדול, זה נהייה יותר ויותר קשה.

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

יש מקום לכל הסוגים. ברור שרמי לוי מצליח, ברור גם שהקייס העסקי להקמת עוד רמי לוי הוא פחות טוב מאשר לנסות לעקוף את התחרות במקום אחר. רשתות אלה הן רק דוגמה אחת. בכל עסק, לחתוך משכורות ועובדים זה טוב רק לטווח קצר, לטווח הארוך לפעמים כדאי לשלם טוב לעובדים, ולהצליח בזכותם. לא כל העסקים אמורים לעבוד כך, אבל ככל שיהיו יותר עסקים עם הסכלות לטווח ארוך, יהיו יותר עסקים מהסוג הזה

עומרי 27 באוקטובר 2013

יש מגמה של הקצנה, שתואמת למגמת הקיטוב בחלוקת ההכנסות – עסקים סופר מצליחים ויעילים שפונים לעניים, ומעסיקים עניים, כמו מקדונלדס, רמי לוי, וול מארט ועוד
ומולם פורחים עסקים שמראש מסמנים את העשירון העליון כמו אמריקן אקספרס, דיאג'או (ג'וני ווקר, גינס, סמירנוף), הול פודס וכו ומתבססות על שירות יוצא מגדר הרגיל או מוצרים מובחנים באיכותם.

אי השוויון הוא אסטרטגיית השקעה מצויינת. גם דירה במרכז תל אביב נכנסת להגדרה הזו.

מנגד, חברות שבונות על מעמד הביניים מתקשות יותר וזה ניכר בתוצאות.

גיל שלי 27 באוקטובר 2013

אביאל – ריאל זו קבוצה קלאסית שלא רואה מעבר לקצה האף. הם פוגעים בבסיס שלהם באמצעות הפערים שנוצרים בליגה הספרדית, הם קונים שחקנים בלי שום קשר לאיזשהוא ערך אמיתי (גארת' בייל).
בקיצור – הם מתמקדים בשבוע הבא, זה יכול להצליח המון זמן, אבל עדין זו לא הדרך הנכונה לבנות עסק טוב. לעניין החובות, המצב של ספרד כמדינה בהחלט משחק פה תפקיד. הבנקים הספרדיים לא חזקים מספיק כדי להחזיק את ריאל מדריד לאורך זמן, ובמצב הפוליטי הנוכחי, לא בטוח שממשלת ספרד תקפוץ להציל אותם במצב כזה

אהד 27 באוקטובר 2013

לא מבין מאיפה הנחרצות הזאת… כל עוד הבנקים הספרדים לא יקרסו, הם כנראה לא יגבו מריאל את החובות.. כל עוד ספרד כמדינה לא תקרוס, היא לא תיתן לריאל לפשוט את הרגל (שוב, ע"ע ולנסיה).. כדי שריאל תגיע למצב של איום כלכלי, גם הבנקים בספרד יצטרכו לקרוס וגם ספרד עצמה צריכה להגיע למצב של פשיטת רגל. גם אז, צריך לזכור שריאל היא בבסיס עסק רווחי ועל כן למפרקים של הבנקים יהיה עקרונית עדיף לשמור עליה כעסק מצליח ומכניס שמתחרה בטופ האירופאי.
צריך לזכור גם את מיליוני האוהדים של ריאל שמהווים כוח פוליטי עצום (אני רוצה לראות פוליטיקאי ספרדי מסביר בטלוויזיה איך הוא נתן לה לקרוס) וחשוב מזה, את העובדה שהיא מכניסה לכלכלת ספרד מיליארדים כל שנה.
אני גם לא מבין את הטענה של הפחת. דווקא לקבוצות כמו ריאל יש יתרון בכך שהן מסוגלות להשביח שחקנים רק בשל העובדה שהם שיחקו (או חיממו את הספסל) אצלה. קאיחון, מסוט אוזיל והיגוואין הם רק דוגמא לכף. ערכו של קסיאס ירד אולי בשנה האחרונה, אבל הוא עדיין גבוה יותר מהמחיר שבו הוא הגיע לקבוצה (0 ש"ח). כנל בנזמה, קראבחאל וקסמיירו.

עומרי 27 באוקטובר 2013

מכיוון שאנחנו לא מבקשים לנתח כדאיות השקעה בריאל מדריד, זה לא כל כך רלוונטי להבין אם היא עלולה לקרוס או לא. במאמר מוסגר, עם כל הכבוד לריאל, לא מדובר בצבא ספרד או בחברת החשמל של המדינה.
הבנקים הפרטיים בספרד בהחלט יכולים לסגור לה את הברז, בהתבסס על תחשיביהם העסקיים.
השמיים לא יפלו ובתי הקברות מלאים בעסקים וישויות שאמרו שהן חזקות או גדולות מכדי ליפול.

לגבי ערך השחקנים, את צודק בדוגמאות שהבאת, אבל במועדון כמו ריאל שמפורסם בנכונותו ונטייתו לקנות שחקנים ביוקר, בשיא או קרוב אליו, תהיה ירידה נטו בערך השחקנים משנה לשנה באופן כמעט ודאי.

קסיאס אומנם הגיע בעלות 0 אבל אם היה נכס פיננסי סביר להניח שלפני אי-אלו שנים היה משוערך לשוויו האמיתי באותו זמן, שווי שהיה מאבד ערך רב בשנתיים האחרונות.

עומרי 27 באוקטובר 2013

קבוצות ספורט אכן נבחנות קודם כל לפי ההצלחה הספורטיבית. זה מתקשר לפוסט של אברהמי שהזכיר את דונלד סטרלינג כאיש עסקים טוב שנכשל בספורט.
מבחינה עסקית הוא הצליח בגדול עם הקליפרס. אין על זה ויכוח.

אצל ריאל המצג הוא הצלחה ספורטיבית ועסקית כאחד. עם הספורטיבית אני לא מתווכח. הקבוצה מציגה יכולת גבוהה מאוד כבר כמה שנים, ובמקרה מתחרה מול הקבוצה הטובה בהיסטוריה של הכדורגל.

ההצלחה העסקית היא סימן שאלה. כן – ההכנסות צמחו מאוד בשנים האחרונות והאסטרטגיה השיווקית עובדת מצוין בשווקים מתעוררים.
מנגד, לדעתי הרווח התפעולי בו הקבוצה מתגאה הוא פיקציה. אני מנחש שהשחקנים מוצגים בדוח כעובדים ולא כנכסים. לו היו מוצגים כנכסים (והם הרי סחירים, מבוטחים, רובם נקנו בעשרות מיליוני יורו) היה הכרח להעריך את שווים מדי תקופה ולהפחית ירידת ערך. בכמה ירד ערכו של פפה מאז שנרכש? קסיאס בשנתיים האחרונות? צ'אבי אלונסו בן ה-32? בייל?
מנגד נוצר נכס איכותי כמו וראן, יש מאין. אבל זה מעט מדי.

לו היו משולבים הנתונים הללו ומופחתים מהרווח התפעולי תמונת הרווחיות של המועדון הייתה שונה.

שחר 27 באוקטובר 2013

כסף זול זה דבר משחית לאורך זמן,לדוגמה מערכת הביטחון בישראל שנהפכה לגוף מסואב ומושחט.

עידוקוליס ליפשיץ 29 באוקטובר 2013

אני ממש אוהב את הטורים שלך בנושאי כלכלה!

Comments closed