בנים של…

האם הסטיגמה נכונה?

בשנים האחרונות נפטרו בארצות הברית בעלי קבוצות מפורסמים. מתחלף דור. זו הזדמנות מצויינת לבחון את ביצועי הבנים של, ולראות האם התדמית אכן מוצדקת. לפני שנבחן את הדוגמאות, חשוב לזכור עובדה סטטיסטית, הסיכוי להכשל גדול בהרבה מהסיכוי להצליח. (טל פרנקל, קורא פוסטים ועורך דין בשאר הזמן, הוא זה שאשם בכתיבת פוסט זה)

*

מי שמלא באדיקות אחר דרישות הסטיגמה על כל פרטיהן, הוא הבעלים המפורסם לשמצה של הניקס, מר דולאן היקר. מר דולאן קיבל את הניקס במתנה, כחלק ממאבק קשה מול אביו, מאבק שבסופו הופקר הMSG על כל חלקיו בידי הבן הסורר. מר דולאן אלכוהוליטט בעברו, מיד הרגיש צורך להראות שאלכוהוליטים לשעבר גם יכולים, ומינה את איזייה תומאס כאחראי על כל חלקי קבוצת הכדורסל. לאחר שנים של הישגים מדהימים (היכולת לשלם את סך המשכורות הגבוה בליגה, ולא להריח את הפליאוף, היא אכן יכולת ייחודית למר תומאס), נכפה על דולאן להביא איש בעל יכולת לנהל את הקבוצה, דוני וולש. מיד עם הגעתו של וולש, דולאן היה צריך להוכיח שהוא קובע את הכיוון, ולא התרח הזקן שהובא לניקס. כך דולאן הביא לסיום קדנציה קצרה של האיש שהוציא את הניקס מהמסלול לשום מקום, וכנראה החזיר את הניקס לאותו מסלול מקולל.

דולאן מקיים בעצמו את כל התיאור המקובל, חסר כל יכולת פרט למזל להוולד למשפחה הנכונה, הרצון להוכיח שהיכולת קימת (זה מאוד קשה כאשר היא לא קיימת, אך עובדה זניחה זו לא משפיעה על הרצון כמובן), צורך בלתי פוסק בתשומת לב וההסכמה לשלם על כך, וחתירה בלתי פוסקת להרס המתנה שקיבל.

*

אולי בצורה פחות קיצונית (אולי לא בטוח) אפשר לציין באותה קבוצה את לוני הרציקוביץ המפורסם. עוד בן של, שלא הצליח בגדול בעת שליטתו בקבוצת הכדורגל הצהובה, לא הרשים ביכולותיו גם בעסקיו האחרים, אך לזכותו ניתן לציין שבניגוד לדולן, בשלב כלשהוא הוא וויתר על הבלתי אפשרי. אולי הלחץ בישראל גדול יותר, אבל לזכות לוני הרציקוביץ ניתן לאמר שאחרי הנזק האדיר שגרם לקבוצה הצהובה, הוא וויתר על זכותו לקבירת הקבוצה לחלוטין, ומסר את המושכות.

*

הבנים של סטיינברנר ובאס האגדיים. לאלו שפחות מכירים, סטיינברנר לא היה איש אהוד במיוחד בניו יורק, אך לזכותו ניתן לזקוף שתי תקופות מרשימות מאוד בהיסטוריה של הינקיס, אחת בשנות השבעים במיליניום הקודם, ואחת בסוף המילניום הקודם, ותחילת המילניום הנוכחי. סטינברנר היה מוכן להוציא כל סכום, ואפילו הסכים לחיות בשלום עם אותו מנג'ר, ג'ו טורה, עד שהביא את הינקיס חזרה למעמד של ריאל מדריד עם הישגים בבייסבול האמריקאי (כלומר ריאל מדריד בכדורגל, אבל כזאת שגם זוכה באליפויות בסוף השנה, ולא רק ביכולת לקנות את השחקנים היקרים ביותר מדי שנה). מאז פטירתו של הדמות המיתולוגית, הקבוצה מצויה בידי בנו, ואין הישגים דומים תחת הקדנציה הנוכחית, ולמען האמת אין גם סימנים להצלחה כזו בעתיד הנראה לעין.

דברים דומים מאוד ניתן לאמר על ג'רי באס האגדי. האיש ידע לבנות את הלייקרס כמועדון השנוא ביותר, אך המצליח ביותר בספורט, בדיוק כמו הינקיס. למרבה הצער (טוב לא ממש צער יותר השמחה מרוננת הלב), עם פטירתו עושה רושם שגם הלייקרס הולכים בדרך כל בשר, ואין שום סימנים המעידים שהבן של טוב כמו אביו, וראו המינוי של מייק דנטוני לדוגמה.

*

קבוצות שהורשו בהצלחה בספורט האמריקאי הן הפיטסבורג סטילרס והניו יורק ג'איינטס, כלומר לא תמיד הבן של יקבור את העסק, יש סיבה לתקווה.

*

לגבי השאלה של הבן של הבן, שאלה העולה במכבי תל אביב בכדורסל (דור שלישי במשפחת פדרמן), נותיר לזמן לאמר את שלו, אני כתבתי מספיק.

The rich kid waits for his father to die – Lou Reed Berlin

10-Filthy-Rich-Kids-Who-Are-Spoiled-Brats

אלן אייברסון בפרספקטיבה של עשור
לקראת ההפסד ליונייטד

44 Comments

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2013

מעניין, לפי הכותרת חשבתי שאתה הולך לדבר על בנים של ספורטאים, בעקבות ההצלחה של הבן של רוני רוזנטל. שזה שווה טופיק נפרד בפני עצמו.
אני חושב שמוקדם לבחור חלק מהבנים של. למשל, הבנים של סטיינברנר לא קיבלו מספיק זמן להוכיח את עצמם ונתקעו עם חוזים מופרכים שאבא שלהם חתם (איירוד, למשל). לגבי לוני – האם הוא היה בן של בעלים של מכבי? לדעתי לא, סתם קיבל אימפריה בהורשה ואז קנה את מכבי, כך שקצת קשה לדבר עליו, לא?

גיל שלי 6 בנובמבר 2013

עם לוני הרחבתי, הוא בן שירש אימפריה כלכלית, וקנה עם הכסף את מכבי, אין מספיק דוגמאות בישראל.
בפירוש ציינתי שעוד אין מספיק כדי לשפוט, לא את הבן של סטיינברנר, ולא את באס, אך לא מצאתי סיבות לאופטימיות מיותרת (יותר נכון, מצאתי סיבות להרבה אופטימיות שהקבוצות לא יצליחו במיוחד)

austaldo 6 בנובמבר 2013

יהיה מעניין לראות מה יעשו היורשים של ג'רי ג'ונס או מארק קיובן.

אה, כן – עם כל הכבוד להצלחה של מישפחת מארה, הכי טוב שיצא משם זו רוני מארה

גיל שלי 6 בנובמבר 2013

קראתי שהיא שחקנית, מה טוב בה, אפילו תמונה לא ראיתי?

austaldo 6 בנובמבר 2013

היא שחקנית נהדרת. מסוג השחקנים שגם אם הם ישחקו בתפקיד של עציץ זה יהיה מעניין.

matipool 6 בנובמבר 2013

היא שיחקה את ליסבת סלאנדר ( אם אני זוכר את השם המדויק ) בגרסא האמריקאית של נערה עם קעקוע דרקון .

ירוק 6 בנובמבר 2013

גיל, שתי האחיות לבית מארה (רוני וקייט) שחקניות מעולות (לא ראית את "בית הקלפים"?), וגם נראות מעולה. בעונה כזו של הכחולים שלך, אולי כדאי שתתנחם בהן…

תום 6 בנובמבר 2013

אחותה שחקנית יותר טובה.

איציק 6 בנובמבר 2013

הרבה פעמים אומרים שהגנטיקה מדלגת על דור, וברוסית אומרים שהטבע נח על הילדים. כלומר, המבחן הוא בנכדים, אם ישאר להם משהו אחרי הבנים.
יש סיפור שרכבת ירדה מהמסילה, ושואלים את הקטר מה קרה. הוא עונה שהיה חתול על המסילה. שאלו, אז למה לא דרסת אותו. תשובתו היתה: ניסיתי אך הוא ברח מהמסילה :-)
נראה שפשוט יותר מידי ילדים מקבלים במתנה רכבות ומאוד רוצים לדרוס חתולים, אחרת אין הסבר לביצועים אלו.
מעניין היה לשאול את הילדים הללו האם הצליחו, ולראות האם הם מודעים לכישלונם או זה רק מזל רע… ואולי בכלל הצלחה לאור המצב שהייה, ויכל להיות גרוע בהרבה…

טל פרנקל 6 בנובמבר 2013

נושא באשמה בגאון. כולם כשלונות מצערים. אבל אני תוהה אם זה הוגן לשפוט אותם מול ההורים – הנחת היסוד שעומדת בבסיס התיאוריה הזו היא שאם ההורה היה מנהל מוצלח, הוא הצליח להעביר לבן, בדרך כלשהי, את יכולותיו.

תרשה לי לפקפק בהנחה הזו. למעשה, אני רוצה להציע לרגע תזה הפוכה – אם יכולת הניהול לא עוברת גנטית, הסיכוי של "הבן של" להיות טוב כמו ההורה או יותר טוב ממנו קטן יותר מסיכויו של סתם אדם. אלו לא רק הציפיות הגבוהות שקשה לעמוד בהן, אלא העובדה שחינוכו של "בן של" כמנהל נעשה בד"כ בחסות אדם דומיננטי שממעט לשחרר חבל. כשהחבל משוחרר, כבר מדובר ברצועה קרועה שמותירה את "הבן של" מתנדנד באוויר מעל התהום – בדיוק כמו בסרט מצוייר שבו דמות רצה מעל התהום עד שהיא מגלה שהיא בעצם באוויר.

איציק 6 בנובמבר 2013

דווקא חשבתי על טיעון אחר. בהמשך להנחתך, אם יכולת הניהול לא עוברת גנטית, כי אם מתפלגת סביב איזושהי תוחלת, אז מנהלים מצליחים נמצאים הרבה מעל ערך זה. הסיכוי שגם הילד באקראי יקבל ערך כה גבוה נמוך יחסית. אם ההורה אינו מנהל מוצלח, הסיכוי של הבן להגריל גן מוצלח ממנו בניהול גדל בהרבה.

טל פרנקל 6 בנובמבר 2013

איציק – גנטיקה היא דיון מורכב, אבל דבר אחד ברור – הבן לא יכול לקבל גן שאין להוריו לתת לו.

איציק 6 בנובמבר 2013

אבל הוא יכול לקבל מהצד השני

טל פרנקל 6 בנובמבר 2013

מהאמא. לא יודע אם היא הייתה מנהלת מוכשרת :-)

אני לא מסכים עם התזה הבסיסית שלך – נהפוך הוא – אם מדובר במשהו שניתן להורשה גנטית, ברור של-"בן של" יש סיכוי טוב יותר לקבל את זה.

איציק 6 בנובמבר 2013

זה ברור, אבל ההנחה שלך, ואיתה המשכתי, היא שתכונה זו לא ניתנת להורשה. שים לב, גם אתה ובעקבות זאת גם אני הנחנו שתכונה זו לא עוברת גנטית, ולכן התכונה הזו לא תלויה ביכולתיהם של הוריו.
אם נניח שתכונה זו כן עוברת, הדיון ישתנה לחלוטין, ועדיין הסיכוי לרשת תכונה זו מצד ההורה בעל התכונה הזו היא 50% ואם התכונה היא רציסיבית אז היא גם לא בהכרח תתגלה (לא יודע אם לתכונות אופי יש גם גנים רציסיבים ודומיננטיים כך שהמשפט האחרון נכתב מתוך הנחה שכן). לכן בכול מקרה הסיכוי של הילד להיות בעל כישורים בעלי אותה איכות כמו של ההורה לא גבוהים במיוחד. זה לא אומר שבחומים אחרים הוא לא יעלה מעל יכולות הוריו (אני רואה זאת כל יום מחדש :-)).

shohat 6 בנובמבר 2013

הנושא המורכב של בנים הפוסעים בצעדי אבותיהם המצליחים הוא מרתק. כבר כמה שבועות שאני מריץ רעיון לפוסט שנקודת המוצא שלו היא ניק מונטנה, שהוא היום הקוורטרבק (הדי בינוני) של טוליין (ואולי עכשיו נתת לי מוטיבציה… נראה).

אגב, גם בסן פרנציסקו הבעלות היא סאגה משפחתית. הבעלות על הקבוצה עברה מאדי דה-ברטולו – שהיה הבעלים בתקופת תור הזהב אך הסתבך בצרות משפטיות – לאחותו דניס ובעלה ג'ון יורק. כיום הבעלים הרשום וה – CEO הוא בנם של השניים, ג'ד יורק (אחיינו של דה-ברטולו).

http://en.wikipedia.org/wiki/Jed_York

אלון 6 בנובמבר 2013

גם הבן של אלווי לא יצא משהו. אומרים שהבן של רנדל קאניגהאם יהיה ק"ב מצויין.

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2013

לא יצא משהו זה אנדרסטייטמנט. הוא אפילו לא הצליח להיות ק"ב באריזונה סטייט, קולג' שהתנאי שלו לקחת אנשים לשחק אצלו זה שיהיה להם דופק..

no propaganda 6 בנובמבר 2013

אחד משמעותי שפיספסת( לא אמריקאי ) זה מאסימו מוראטי הבן של אנג'לו מוראטי שהיה הבעלים של אינטר בשנות ה60 כשהם זכו פעמיים בגביע האלופות. כשמאסימו ירש את האימפריה של אביו הוא השקיע המון כסף באינטר והיו הצלחות מסויימות כמו הזכייה בגביע אופא 1998 וגמר גביע אופא 1997. בסופו של דבר הוא גם הביא לאינטר את ליגת האלופות שכל כך חשק בה.
מה שמעניין זה שנתיים אחרי ההישג, מוראטי איבד את החשק לאינט ועכשיו מכר 70 אחוז ממנה טייקון אינדונזי.

מצד אחד מוראטי הביא לאימטר הישגים, מצד שני כרגע הם במצב די עגום.

גל ד 6 בנובמבר 2013

לגבי ג'רי באס – להבנתי הבת שלו, ג'יני, זוכה להערכה רבה ברחבי הליגה, ובעולם העסקים בכלל, בעוד שהבן ג'ימי נחשב ל… לא כ"כ חכם.

אבל הד"ר הוריש את ניהול הקבוצה לג'ימי. כך שככל הנראה הוא אחראי בעקיפין למצבה הנוכחי של הקבוצה.

מה שמוביל אותנו לנקודה שהבלוג נוגע בה מדי פעם – מה חלקה של היכולת לעומת המזל בעולם העסקים?

איציק 6 בנובמבר 2013

ואת ג'וני הוא הוריש לפיל ;)

גל ד 6 בנובמבר 2013

מה שמוכיח שלכל הפחות, היא יודעת לבחור מאמנים.

איציק 6 בנובמבר 2013

מזל שלא ניסו אותה בתור סקאוטרית :-)

תום 6 בנובמבר 2013

לסטיינברנר אין שום קשר להצלחה של היאנקיז בסוף שנות ה-90. היסודות להצלחה של השנים האלו נבנו בזמן שהוא היה מושעה מבייסבול בתחילת שנות ה-90.

אחד 6 בנובמבר 2013

בעולם מושלם אף קבוצת ספורט לא הייתה שייכת לאדם אחד.
לא מבין איך אפשר לאהוד קבוצת ספורט שנמצאת בידיים פרטיות.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 6 בנובמבר 2013

מעניין איך קראפט ג'וניור ייכנס לנעליים הענקיות של אבא שלו

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2013

לדעתי מצוין. אתה רואה אותם כל הזמן ביחד, אם מתעלמים מנושא הגנטיקה, שלדעתי לא קיים, נראה לי שהוא למד ממנו מצוין

דניאל 6 בנובמבר 2013

לגבי הדיון של הורשה גנטית דיברתם על גן רציסבי ודומיננטי והאם הגן הזה אכן עובר בתורשה . יש הרבה מאוד דברים על הורשה גנטית שאנחנו לא יודעים עליהם מספיק בעיקר על גנים של תכונות אופי בניגוד לגנים של מחלות שבהם הידע קצת יותר רחב . למשל ייתכן מאוד שתכונת אופי מורכבת מכמה גנים ולא מגן אחד ואם יש לך את הגן או חלק מהגנים לא בטוח שהם יבוא לידי ביטוי הרי לא כל הגנים שלנו באים לידי ביטוי אצלנו . ישנה אפשרות שלצורך העניין ישנו גן ניהול וללוני יש אותו אך חסר לו גן אחר שמקודד לאנזים שמבטא את הגן הזה . כל זה בלי להכנס לסיפור של אפיגנטיקה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94 ) שרק עכשיו מתחילים להבין אותו.

מקווה שזה מסביר יותר מאשר מבלבל , כי גנטיקה זה די מתיש במיוחד הורשה . הנקודה היא שמה שיש להורים לא בהכרח יהיה לילדים עם צידוק מדעי (:

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2013

מעניין מאוד. האפיגנטיקה הזה, זה פעם ראשונה שאני שומע עליו והוא קצת מטריד – זה משהו מוכח? עוד לא ברור לי מההסבר הקצר פה איך יכולה להיות הורשה שלא דרך הגנים. אני הולך לקרוא עוד קצת

דניאל 7 בנובמבר 2013

מוכח חלקית , הכוונה היא שיודעים שיש עוד גורמים בהורשה מלווד הגנים עצמם יש חשיבות לביטוי הגנים ופה נכנסת האפיגנטיקה איך קורא שגן X בא לידי ביטוי ולא גן Y . פשוט לא מבינים לגמרי איך זה עובד אני מציע לך א. לקרוא את הוויקפדיה באנגלית ולקרוא את רפרנס 2 ו-3 מהעמוד אם בא לך להשקיע .
זה תחום מרתק והוא מראה שככל שאנחנו מגלים יותר אנו מבינים כמה אנחנו מורכבים ויודעים מעט מאוד על איך אנחנו מעוצבים ונבנים .

אם בא לך בכלל להיות מוטרד עוד קצת בגוף שלך יש יותר תאים (cells)חידקיים מאשר תאי בן אדם וכך גם DNA וזה תחום שממש בחיתוליו על ההשפעה של חיידקים על צורת ההתנהגות שלנו מה שמוכח בתחום הזה בנתיים הוא שהחיבה שלך למזונות ספציפייפ נקבעת על ידי חיידקי מע' העיכול שלך

אריאל גרייזס 7 בנובמבר 2013

מגניב, תודה. בן אדם יושב באקדמיה כל היום ובסוף מקבל יותר ידע דרך טוקבקים באתר ספורט..

טל פרנקל 7 בנובמבר 2013

מוכר. הנקודה הרלוונטית שצריך לזכור היא לא "שמה שיש להורים לא בהכרח יהיה לילדים" – אלא שאפילו אם לילדים יש את "זה" – לא בטוח ש "זה" יתבטא באותה צורה אצלם ואצל ההורים – וזה לפני הדיון האם "זה" מורכב מגן, או קומבינצית גנים.

אבל עזבו ביולוגיה, אנחנו פה בלרדת על בנים של :-))

גיל 6 בנובמבר 2013

מה שבטוח שבנים של הם פטפטנים הרבה יותר מההורים. אני לא בטוח שאפשר וצריך להשוות בנים להורים. הרי אפשר לטעון שההורים הצליחו לא בגלל כישרון יוצא דופן אלא תוצר של נסיבות ומזל שקשה לשחזר. האם היאנקיס היו טובים בגלל סטיינברגר או שבגלל שהיה להם מזל בדראפטים בשנות ה90? הרי לפני זה הם לא זכו בכלום במשך שנים. באותה מידה גי'ם אירסאי אולי מוצלח יותר מאבא שלו בניהול הקולטס בגלל שהיה לו אחד בשם מאנינג. בפיטסבורג נראה שיש יציבות לאורך השנים וזה דווקא כן אפשר לייחס לערכים של המשפחה.

איציק 6 בנובמבר 2013

נכון שלמזל יש השפעה, אבל היכולת לנצל את המזל בכל זאת קיימת אצל אנשים מסוימים יותר מאשר אצל האחרים. וזו בעצם השאלה, מה יכולת ניצול המזל. אין לי תשובה, רק תהייה…

גיל 6 בנובמבר 2013

אז איך תשפוט מנהל כמו סטיינברגר? במשך 20 שנה היה קרקס בקבוצה שלו, הוא אפילו פיטר ושכר מאמן אחד במשך 6 פעמים. ואז בסוף שנות ה90 יצר שושלת, או שמא זה היה המזל?

איציק 6 בנובמבר 2013

האם אתה טוען שהוא סידר את הכוכבים, או שהוא פשוט הצליח פעם לנצל את הסידור שלהם (מטאפורית כמובן). אני לא מאמין שיש מנהל שמצליח רק בזכות עצמו, יש מידת אקראיות בעיניין ואם נופלים קלפים גרועים ניתן למזער את הנזק. מנהל טוב יצליח למזער אך לא יוכל להצליח. מנהל גרוע יחרבש עסק עם קלפים טובים. אבל גם למנהלים יש עקומת למידה. כלומר מנהל שהיה גרוע יתכן ואחרי 20 שנה ילמד להיות מנהל מבריק. כמו-כן ישנם מצבים הפוכים. כך לדוגמא את דויד סטרן, בשנים האחרונות הוא היה מנהל טוב, אך לא כמו בשנים הראשונות שלו
להבדיל, קח את שאול איזנברג, בהתחלה הוא היה מנהל גרוע, ועכשיו… ;)

איציק 6 בנובמבר 2013

נ.ב.: ג'רי קראוס GM גאון עם השושלת שבנה או מזליסט???
אולי שניהם???

ניב 6 בנובמבר 2013

גנטי או לא, האופי הוא סך החוויות שעיצבו אותנו למי שאנחנו כיום. רוב בעלי הקבוצות בנו עצמם מכלום (אני מעריך), הקבוצה היא הפרס, ההוכחה בעיני עצמם שהם עשו את זה. רובם ילכו רחוק מאוד להצלחת קבוצתם כי הם רואים בה שלוחה שלהם.
הבנים של.. שקיבלו קבוצה מאבא, הם דומים לבני הדור השני של הקיבוצים, הם מרגישים מחוייבות יותר למורשת של הוריהם מאשר לקבוצה, הם לא יעשו את ההקרבה העצומה שמצריכה בניית קבוצה, פשוט כי הם לא יודעים איך. הם מעולם לא עמדו בקשיים האלה וכשאתה בא מנקודת מוצא של לנסות להוכיח לאחרים ולא לעצמך, הכישלון קרוב מאוד.

אריאל גרייזס 6 בנובמבר 2013

ועדיין, גם בין בעלי הקבוצות שהצלחת הקבוצה היא שלוחה של עצמם, אתה רואה הבדלי ניהול עצומים.
קח את ג'רי ג'ונס מול בוב קראפט – שניהם דור ישן שבנו את עצמם מאפס והקבוצה מבחינתם היא צעצוע שהם מאוד אוהבים. כל כך אוהבים, שהם השקיעו מיליונים על מיליונים לבנות לה איצטדיון (אם אני זוכר נכון, האיצטדיון של הפטס הוא היחיד שנבנה בלי כסף ציבורי בכלל).
ועדיין, איזה הבדלי ניהול של הקבוצה. ג'רי ג'ונס מנהל כל דבר ועושה החלטות מקצועיות בעוד קראפט לוקח איש מקצוע ונותן לו לנהל את הקבוצה בלי להתערב.

ניב 6 בנובמבר 2013

נכון, אבל שניהם גם הביאו את הקבוצה שלהם למקומות הכי גבוהים שיש. ג'ונס אחראי לאחת הקבוצות המפחידות בהיסטוריה של הליגה, והוא עדיין עושה הכל על מנת שהקבוצה שלו (שאם אני זוכר נכון היא הקבוצה עם השווי שוק הכי גדול בארה"ב, וזה רק בזכותו), תגיע הכי רחוק שיש. הבדלי ניהול יש בכל עסק, אבל צריך מישהו שבאמת מאמין כדי ללכת עד הסוף, ולאורך זמן.

ניב 6 בנובמבר 2013

ומה שבעצם רציתי להגיד זה שבשביל הגוד פאדרס הקבוצה זה חלק מהם ובשביל הבנים אלו צעצועים.
ילד שמוצא צעצוע חדש, מאוד קל לו לזרוק אותו וללכת לחפש אתגר חדש. החברה האלה, לא רק הדור הישן, אלא גם קיובן, אברמוביץ' ואולי אפילו גולדהאר (צריך לחכות 5 שנים לפני שהוא יכנס לקטגוריה הזאת), יעשו טעויות, אבל יקחו את כל האחריות עליהם, כי הם כאלה. הם יפטרו מאמנים ויקללו אותם וישנאו אותם, אבל הם לא יתחבאו מאחורי גלימה, מאחורי כתבי חצר ועורכי הדין של אמא ואבא. זה אופי. לרוב הילדים שגדלו עם כפית הזהב בפה אין את האופי הזה.
בשביל פדרמן הבן, שאני מאמין שהפוסט הזה כוון אליו, מכבי היא צעצוע. הוא מנסה להוכיח את שוויו לאחרים, אבל זה מרגיש מזוייף ולא אמיתי, זה עדיין מרגיש כמו צעצוע.
כמו כל דבר, גם עם באס הבן ופדרמן הבן וכל החברה מלבד החברה של ניו-יורק שהם מקרה פרטי של הד קייסס, אם יתמידו לאורך זמן, הקבוצה תהפוך לחלק מהם והצל של האב ישכח

גיל 6 בנובמבר 2013

ואולי בכלל אנחנו בוחנים פה מנהלים בצורה שגויה? ג'רי ג'ונס שהוזכר פה לא הוביל את הקאבויס לאליפות כבר הרבה זמן, אבל מצד שני ההצלחה הכלכלית שלהם עצומה. הם אחת הקבוצות הכי פופולאריות בליגה בלי קשר למיקום שלהם.

איציק 7 בנובמבר 2013

דרך אגב, לפעמים לא הכל שחור. ריק ברי שלח ל-NBA המשך די מוצלח, ברנט. אולי לא כוכב כמוהו אך בהחלט בורג בשתי זכיות.
מעניין האם ידועים מקרים שהורים ניסו להרים עסק וכשלו והילדים הרימו אותו (כלומר מצב הפוך). אני מניח שעל זה יודעים פחות, כי על לא יוצלח לא כותבים ועל מצליחן כן, ורק אז מתחילים לעקוב אחרי השושלת.

אריאל גרייזס 7 בנובמבר 2013

גם סטפן קרי בדרך להיות יותר טוב מאבא שלו, לדעתי

Comments closed