ליגת שוקי ההון – מרכילות לשינוי

כשנחליף את השיח הכלכלי ממי אשם למה לעשות, ירווח לכולנו

הפוליטיקאים בישראל לקחו שיעורים מפרימו, ומתייחסים לכלכלה באותה צורה בה מדווחים על מכבי תל אביב כדורגל. מאחר וההנחה היא שאיש במילא לא יבין, מעדיפים להתייחס לדופקים ונדפקים, במקום להתייחס למדיניות. הדבר שמפתיע אותי בעניין זה, הוא שאין לשר האוצר יועץ פוליטי חכם מספיק, וכך שר האוצר מוצא את עצמו במגרש בו אין לו שום סיכוי, אלא להפסיד את המשחק.

*

כאשר שר האוצר יאיר לפיד מתגאה בכוונתו להמשיך את הטבות המס לחברות הענק, הוא מכניס את עצמו לתוך שיני מתנגדיו. ישנו עיוות בסיסי לעניין הטבות מס אלה, הביקורת לא צריכה להגיע לפתחן של החברות, הביקורת צריכה לפול לרגלי אלה שבחרו לתת את הטבות המס כפי שניתנו. וכאן הבעיה האמיתית בישראל, הבעיה היא שאין מדיניות כלכלית אמיתית, יש רק תגובה למצבים בלי שום קווים מנחים.

*

יאיר לפיד הוא שר האוצר, לא פקיד באוצר. יאיר לפיד לא אמור לשלוט במספרים, יאיר לפיד צריך לשלוט ביד המכוונת. שר האוצר הוא לא מי שקובע אם שלושה מיליארד או שני מיליאד ילכו לתקציב הבטחון, שר האוצר אמור לקבוע איזה חלק מהעוגה יילך לבטחון, איזה חלק מהעוגה יילך לחינוך, ומי שצריך לתרגם קביעות אלה למספרים הם פקידי האוצר. בישראל המצב הפוך, פקידי האוצר מנחים את השר לגבי המספרים, והשר נלחם את מלחמתם בממשלה.

יאיר לפיד גורס שהטבות מס לחברות הענק הוא צעד שמעודד צמיחה. ייתכן והוא צודק, השאלה היא כיצד הטבות המס יעודדו את הצמיחה? על שר האוצר לזהות את הגורמים שעוצרים את הצמיחה הנתונים לשליטתו, ולטפל בהם. שר האוצר לא יכול להשפיע על מצב המקרו בעולם, שר האוצר יכול לבחון מהם הכלים הנכונים לטיפול בבעיות בישראל, אך כדי לעשות זאת, הוא צריך תחילה להבין מה הן הבעיות.

*

לי יש את הדעה שלי. הבעיה העיקרית בישראל, דומה לבעיה העיקרית בעולם. המדינה היחידה בקרב הכלכלות המפותחות, בה החלק של המשכורות בכלכלה נשאר כשהיה בעשרים השנה האחרונות, היא גרמניה. בכל שאר המדינות, קרה מה שכלכלנים סברו שלא ייתכן, חלקן של המשכורות בכלכלה ירד לטובת ההון. כאשר אני בוחן את עצירת הצמיחה, נדמה לי שאפשר להבין את מה שהIMF הוכיח מזמן. אי השוויון הוא מעצור על צמיחת הכלכלות. אי השוויון בחלוקת ההכנסות הוא תוצאה של ירידת חלקם העובדים בכלכלה לטובת בעלי ההון. לו אני הייתי שר האוצר, הדבר הראשון שהייתי מטפל בו, הוא הגדלת חלקם של העובדים בעוגת הכלכלה הישראלית.

מרגע ששר האוצר הגדיר את השוויון בחלוקת ההכנסות כמטרה, ניתן לבחון את הכלים להשגתה. בפוסט הקודם שלי הסברתי כיצד הגדלת המינופים עזרה ליצירת אי השוויון. חלוקת המינוף לגורמים רבים יותר, תוביל לשוויון גדול יותר. התניית הטבות המס לחברות הגדולות בחלוקה שוויונית יותר של ההכנסות (להגדיל את החלק של העובדים הרגילים, ולקרב אותו לחלקם של הבכירים למשל), תוביל להגדלת השוויון בחלוקת ההכנסות. ההנחה היא שהגדלת השוויון בהכנסות תוביל להגדלת העוגה, ולכן גם העשירים לא אמורים להפגע מצעדים אלה.

*

במקום שהשיח הפוליטי הכלכלי יתמקד במי דפק ומי נדפק, עדיף לשכלל את השיח לשאלה מה דופק את הצמיחה, האם הצמיחה נמדדת נכון, ומה המדיניות הכלכלית (בהנחה שאכן קיימת כזו). הפנייה לחוש הצדק היא פנייה פוליטית מוצלחת, פנייה לסיסטם 1 כפי שפרופסור כהנמן מגדיר זאת. הגיע הזמן לנטרל את הרגשות בשיח הכלכלי, ולראות כיצד ניתן לשפר את הכלכלה של כולם. נכון לנתח מה היו הטעויות שהביא להגדלת הפערים, אך לא נכון לצאת בהאשמות. התפקיד של מי שנהנו מהגדלת הפערים הוא לדאוג לעצמם, התפקיד של הרגולטורים הוא להבין את הפגמים שנוצלו במערכת, ולתקן אותם, לא להאשים האשמות שלא מובילות לשום מקום. בסופו של יום, לוקחי המינופים נדפקים על ידי המכשיר שהניף אותם, אין צורך להתמקד בשאלת הענישה, יש צורך לשאול כיצד ניתן לתקן את העיוות.

*

מתן גילור פרסם פוסט מעניין על סכנת אינפלציה בעולם, אני השבתי לו שלדעתי הסכנה הגדולה היא דווקא הדפלציה, למי שמתעניין הנה הקישור

http://matangilor.wordpress.com/2013/11/10/%D7%96%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%99%D7%94/

distortions

ערב שכולו קונצרט צהוב
תנו לשחר לנצח - יניב פרנקו

21 Comments

מתן גילור 10 בנובמבר 2013

פוסט מעולה.
אני חושב שלא ניתן לפטור מהמצב גם את העובדים או יותר נכון את ראשי ארגון העובדים הגדול במשק. כן, היו מקומות בהם נלחמו בחברות כח האדם וזה מצוין. עם זאת, המצב לפיו מזכירה שמרוויחה 6,000 ש"ח לחודש כבר 10 שנים תשבות כדי להעלות את השכר של מפעיל עגורן מ-60,000 ש"ח ל-63,000 ש"ח קורה לא פעם. לעומת זאת, אין שום סיכוי שהוא ישבות כדי להעלות את השכר שלה. הוועדים הגדולים (נמל, רכבת, חשמל וכיו"ב) דופקים את שאר הוועדים, לא רק כי הם שמים עליהם פס, כפי שהעשירים שמים על העניים, אלא שהם מעצבים דעת קהל שמתנגדת בכל תוקף לוועדים, אעפ"י שמרבית הוועדים הם וועדים לא גדולים שמצליחים, ולו במעט, לשפר מצבם של אנשים קשיי יום.

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2013

הבעיה עם הועדים זה בדיוק ההבדל בין תיאוריה למציאות. בתיאוריה, ועדי עובדים הם דבר נהדר שדואג לעובדים. במציאות, כמו בכל מקום, אנשים דואגים רק לעצמם ומי שיש לו יותר מרוויח יותר ונוצר בדיוק המצב שאתה מתאר.

סימנטוב 10 בנובמבר 2013

עובדי הנמל דואגים לעצמם זה ברור (כדקה אל תוך הסרטון):
http://www.youtube.com/watch?v=T-j5XWo1fPI#t=56

איציק 10 בנובמבר 2013

מתן,
אני לא בטוח, אבל נראה לי שמה שאתה כותב מייצג נאמנה את הוועדים בארץ. בעולם זה לא תמיד כך ויש ועדים שנלחמים בצורה יותר בריאה והם גם לוקחים אחריות על העובדים שלהם. למשל ועד נהגי המשאיות בארה"ב.
בארץ תפקיד הוועדים הוא בערך כמו של ש"ס בפוליטיקה. באמצעות פופוליזם לשפר את מצבם של אלו שמצבם טוב, ואת הרוב להשאיר בחושך, ולנצל את מצבם להעלאת כוחם.
כשהיתי צעיר, חשבתי שהועדים הם אם כל רע וצריך להרוס אותם. כשהתבגרתי, הבנתי שהם הכרח אם רוצים שלעובדים יהיה סיכוי מול השלטון. כשהתבגרתי עוד (ואולי התפקחתי) אני מבין שצריך עוד ועדים שיעמדו מול הועדים, ואז נצטרך לועדים שיעמדו מול הועדים שעומדים מול הועדים… וכך הלאה. אני לא רואה במדינה שלנו שיטה שתעבוד ולא תהפוך עם הזמן לשיטת הקומבינה… :-(

אריאל גרייזס 10 בנובמבר 2013

תשמע, אתה כבר כמה חודשים אומר שלפיד צריך להגדיר אסטרטגיה כלכלית ולא להתעסק במספרים ובאקסלים, ובנאום האחרון שלו הוא ניסה לעשות בדיוק את זה.
אפשר להתווכח על הגישה, שלדעתי יש בה אינפנטיליות מסוימת, אבל הוא עושה את מה שאתה רוצה.
הבעיה היא שלדעתי הוא נאיבי מדי, לא מבין מספיק, מכדי שהוא יוכל לשנות את המערכת בכיוון שהוא רוצה.

ואם הבעיה היום שכל הצמיחה מגיעה מההון ושכר העובדים לא מרגיש את זה, האם זה לא אומר שאפשר לפתור את הפערים הללו בצורה מאוד פשוטה על ידי מיסוי מסיבי של הון על חשבון מיסוי של עבודה?

גיל שלי 10 בנובמבר 2013

ביל גרוס הציע להשוות את המיסוי על הון ועבודה. זה רק חלק מהעניין, צריך לטפל בכל הגורמים. הגורם מספר אחד לתופעה הוא הריבית הנמוכה שמובילה לאשראי זול. צריך לדאוג שהאשראי ינווט בצורה יותר שוויונית, ולהגדיל את נחלק של העובדים בשוק ההון, לדוגמה באמצעות קרנות הפנסיה

מיקיג' 10 בנובמבר 2013

זה הרפרנס שלך? ביל גרוס? כי אם כן אני עושה רוויינד ומוחק את הפוסט הזה מהראש שלי.

מיקיג' 10 בנובמבר 2013

היית מעניין, והרסת עם חזרה על מנטרת הריבית הנמוכה שלך. שתי הערות.
1. גם גדולי המצדדים בריבית נמוכה היום לא עושים את זה מאהבה. האלטרנטיבה של ריבית גבוהה כמענה למשבר כמעט החריבה את אירופה של הבחור הצרפתי האדיוט של טרום דראגי, ודחתה את ההתאוששות שלה ב-5 שנים לפחות.
2. האמן לי, גם בשנים של ריבית גבוהה מאד ההון הלך והשתלט על כל חלקה טובה. זה לא קשור לריבית נמוכה, וזה קרה הרבה לפניה. השנים של תאצ'ר הן שיעור טוב.

גיל שלי 10 בנובמבר 2013

מיקיג' – אני לא חושב שהריבית הנמוכה היא גורם, אני חושב שאנחנו נחיה בסביבה של ריבית נמוכה לעוד הרבה שנים. מסכים שהגורם העיקרי להגדלת הפערים היה המדיניות של רייגן ותאצ'ר. הריבית הנמוכה מאיצה את התהליך, שכן זה יוצר אבחנה מאוד ברורה בין אלה עם הנגישות לאשראי, ובין אלה שלא.

ג'וש 10 בנובמבר 2013

איפה צולמה התמונה המדהימה?

גיל שלי 10 בנובמבר 2013

אין לי מושג, מצאתי בחיפוש בגוגל תחת distortions

מיקיג' 10 בנובמבר 2013

1. דפלציה ואינפלציה הן אסון כלכלי.
היתרון של האינפלציה: באינפלציה די ידועה דרך ההתמודדות. המחיר כבד, האמצעים ברורים אבל. בדפלציה מסובך בהרבה.
היתרון של הדפלציה: עד היום עוד לא קרה שדפלציה דחפה לאסון בקנה מידה קולוסאלי, היסטורי, בלתי נתפס. האינפלציה כן.
2. השתלטות ההון על העולם המפותח היא דבר נוראי, ערכית וכלכלית גם יחד (העניין המרתק פה הוא איך זה קרה ומתי – החל מהתגובה למשבר הנפט וכלה בסוף עידן תאצ'ר – ולמה?). בכל מקרה, הכיוון שלך ממשיך להניח כלכלת צריכה – גם אם אתה לא אומר זאת בפירוש. וזה חתיכת חולי הרסני, כלכלת צריכה, אבל זו רק דעתי.

איציק 10 בנובמבר 2013

שתי שאלות:
1. מדוע שר אוצר צריך לדבר בנתחים (אחוזים) ולא במספרים. אם ידוע (או ניתן לחשב) שסך הפעילויות (או פעילויות MUST) לפי הגדרת הממשלה עולים כך וכך כסף, אז זה הסכום שצריך להקצות ללא קשר לגורמים אחרים. אם המדינה מחליטב ששכר הגננות חייב לעלות במיידי ב-50%, אז הוצאה זו ידועה, וזה לא אומר זצריך בהתאם לקצץ בשכר המורים, מיחשוב, או במשרד החקלאות. שר האוצר צריך לדעת בפרמטרים כללים, בהן ההוצאות העיקריות, כמובן לא כל טנק וטוש, אל לדעתי גם במספרים. המספרים נובעים מהמדיניות לדעתי לא פחות מהאחוזים. את האחוזים אחר-כך ניתן להתאים שיהיו בהתאם למספרים הריאליים.
2. ההנחה שלך במשפט "במקום שהשיח הפוליטי הכלכלי יתמקד במי דפק ומי נדפק, עדיף לשכלל את השיח לשאלה מה דופק את הצמיחה…" היא שלא בממשלה, לא באופוזיציה ולא אצל בעלי ההון אין שום דבר אישי כי אם הכל עינייני. הרי ברור לכולם שלא כך הדבר, תמיד יהיה מישהו שינצל טיעונים עינייניים ושיח עינייני לדיון במי דפק את מי, והוא יהפוך לבילתי נמנע כי זה עסיסי והעתונאים ישר ירימו את הכפפה. לכן, ההצאה הזו חסרת סיכוי והדיון צריך להיות על איך ממקסמים ביצועים בעולם שבו רוב הדיון (הציבורי לפחות) ברובו צהוב.

גיל שלי 10 בנובמבר 2013

טל – אני לא חושב שזה סימפטום, אני חושב שזה גורם. זה נובע כתוצאה מאלוקציה לא נכונה של האשראי לדעתי, כאשר מעטים מקבלים יותר מדי, הנטייה היא לבזבז את האשראי במקומות לא יעילים.
ברגע שלפיד יגדיר את הפערים כמטרה, יטפלו בסיבות.

מתן גילור 10 בנובמבר 2013

גיל, אני מוסיף קישור לפוסט נוסף – סיכום המשחק של מכבי ת"א-פרנקפורט ע"י דגש:
http://bit.ly/HKKeEu

austaldo 10 בנובמבר 2013

בסוף זה תמיד מגיע לאותו הדבר – חוסר שיוויון.
שר האוצר מדבר על כלכלה שמבוססת על חדשנות. עשרות מחקרים מראים שככל שחברה היא שיוויונית יותר ככה היא יותר חדשנית ויצירתית. לך תסביר את זה ליאיר לפיד…

yaron 10 בנובמבר 2013

לפני המון המון זמן (שבוע…) יצא דוח מבקר המדינה שבו הוא מבקר לא את עצם הענקת ההטבות אלא את זה שאין שום מנגנון שבודק למה מנוצל הכסף והאם ההטבות באמת ייצרו מקומות עבודה. אבל שוב, זה היה ממש מזמן…

Amir A 11 בנובמבר 2013

לפני כמה ימים ראיתי תוכנית טלוויזיה מרתקת על התפתחות המערכת העיסקית בארה"ב מאז מלחמת האזרחים. חלק ניכר מהתוכנית עסק ב- STANDARD OIL שהקים ג'ון רוקפלר ושהפכה להיות קרטל היסטרי. ב-1911 בעקבות תביעה של הממשלה כנגד ההתנהלות הקרטלית של החברה הורה בית המשפט לפרק אותה ל-34 תת חברות. אפשר היה לחשוב שזה צעד לטובת האזרח הפשוט. צעד שיאפשר תחרות ויוביל לפתיחת השוק והורדת מחירים. חלק מהחברות החדשות אנחנו מכירים היום בשמות שברון ואקסון מובייל. האירוני זה שלג'ון רוקפלר היו זכויות בכל תת החברות האלו וכתוצאה מהפירוק האמור של STANDARD OIL הוא הפך לעשיר יותר ממה שהוא אי פעם חלם.
בקיצורו של דבר, אפשר להוסיף חוק טבע נוסף: במרבית המקרים העשירים יהפכו עשירים יותר.

אריאל גרייזס 11 בנובמבר 2013

השאלה במקרה הזה היא לא האם רוקפלר התעשר, אלא האם האזרחים הרוויחו מהפירוק הזה, שזאת המטרה.
צריך להזהר לא להתבלבל בין המטרה לאמצעים – המטרה בשיוויון היא לא להפוך את העשירים לעשירים פחות, אלא לצמצם את הפערים בינם לבין העניים. אם אותם עניים יוכלו לקנות דלק בהרבה יותר זול ובכך יצטמצם הפער – סו בי איט

Amir A 11 בנובמבר 2013

כן, זה ברור. עדיין, הסיפור משעשע (או לא, תלוי בנקודת המבט)

Comments closed