טרנספורמציות

רוב האנליסטים היו מסבירים לריינוס מיכלס למה הטוטל פוטבול ייכשל

העולם אוהב את המהפכנים הגדולים. ריינוס מיכלס בכדורגל לדוגמה, ביל וולש בפוטבול, דין סמית' וארבע הפינות בכדורסל, אלברט איינשטיין ועד לסטיב ג'ובס. אך כאשר תבואו במקום העבודה שלכם עם ניתוח אסטרטגי מבריק, המנהלים והעובדים שמסביב ישאלו אתכם, תהליך לוגי יפה, אך מה עם הנתונים שמוכיחים שאתם צודקים. באמת שאלה יפה, איך ריינוס מיכלס לדוגמה היה יכול להוכיח שהטוטאל פוטבול יהפוך את הולנד מגורם לא קיים בכדורגל העולמי, לאימפריה, בהתבסס על סטטיסטיקות של שיטות אחרות?

*

זאת בדיוק הנקודה הבעייתית עם חשיבה מחוץ לקופסה. מחד חשיבה מחוץ לקופסה היא מצרך נדיר ואף מבוקש, אך החשיבה מחוץ לקופסה מאוד מאיימת על הדרכים המקובלות, על התזות הקיימות, ובעיקר על אלה שמתעקשים לא לחשוב בכלל, ואנשים אלה מהווים את הרוב בכל מקום בו תסתובבו.

בכל תהליך ישנה אבולוציה רגילה, כלומר תהליך שניתן לתמוך אותו בסטטיסטיקות כאשר משערים את ההתפתחות לעתיד, וטרנספורמציות שמשנות את כל מה שקרה קודם לכן, ולכן גם אין נתונים שיוכיחו את תקפות התזה, עד לבחינת הטרנפורמציה בדיעבד.

*

קחו לדוגמה את המצלמה הדיגיטלית ושינוי כל התעשיות הקשורות בצילום. איך ניתן היה להוכיח שאנשים לא יזדקקו עוד לסרטי צילום, בהתבסס על נתונים קיימים לפני הצילום הדיגיטלי שהולך ישירות לנתוני מחשב? אני זוכר גם את כל האנליסטים שהמליצו לאפל להתרחק מיצירת מכשירים סלולריים, מאחר ומדובר בשוק שהוא תחרותי מדי והמרווחים נמצאים בו בירידה חדה. איזה אנליסט היה מסוגל להסביר את שיתרחש מרגע ששוחררה הגרסה של האייפון, ואיך הפיכת המכשיר הסלולרי ממכשיר שנועד לשיחה למכשיר שהוא גייטווי לאינטרנט, תשנה את כל התעשייה, ותעניק לאפל את הבכורה בשוק בו לא היתה קיימת לפני?

אנחנו אוהבים את המהפכנים, אך שונאים את השינויים הגדולים. אנחנו תמיד רוצים לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה, ולכן כאשר יבואו אלינו עם ניתוח המסביר שהעולם הולך להשתנות, נדרוש לראות הוכחה, ולא נסתפק בתהליך הלוגי המסביר את השינוי האפשרי. הנקודה היא שחשיבה אסטרטגית אמיתית לא יכולה להתבסס אך ורק על ניתוח העבר מתוך המספרים שלו. אילו המאמנים בפוטבול האמריקאי היו מבססים את שיטת המשחק שלהם על בסיס הסטטיסטיקות של שנות השישים והשבעים, הקווטרבק היה ממשיך להיות זה שנותן לרץ מנוחה באמצעות פצצות ל50 יארד, ולא המצב המוכר לנו כיום בו הריצה מטרתה לאפשר את המסירה.

images

בחירה, או הדרך שלא נבחרה...
לקראת המשחק נגד סיטי

15 Comments

childish 25 בדצמבר 2013

אחלה טור

ניינר 25 בדצמבר 2013

כרגיל מרתק. ביל וולש הוא אחד האנשים שהכי הייתי רוצה להכיר

איציק 25 בדצמבר 2013

אני חושב שבפוסט זה יש בילבול בין הוככת ההיתכנות של פריצה טכנולוגית ובין ההיתכנות של החדרת לשוק. אלו שתי שאלות שונות לגמרי. ההיתכנות של ביצועי המצלמה הדיגיטלית והעדיפות ברוב המיקרים על פני המצלמה האנלוגית (במיוחד בהעברת התמונות למחשב) הינה ברורה ומידית הן מתמטית והן פיזיקאלית. השאלה היתה של המחיר ושל מוכנות הציבור להחליף את האנלוגית בדיגיטלית (אני מדבר על הציבור הרחב, ולא על מיקצוענים אשר עדיין צריכים את האופטיקה האיכותית). אימות של אדם באצעות סריקת הרישתית לא פחות אמינה מהקלדת קוד סודי. זה שהטכנולוגיה קיימת עדיין לא אומר שהיא תתקבל בציבור כיוון שהציבור לא מסכים לפלישה חודרנית לעיין שלו, גם אם בפועל חדירה זו לא מזיקה. כלומר החדירה לשוק אינה נובעת מחוסר יכולת היתכנות טכנולוגית כי אם בגלל עכבות פסיכולוגיות שאותן קשה לנבא מראש, אך סקרים יכולים לעזור בניבוי.

שגיא 25 בדצמבר 2013

זה בעיקר שאלה של נוחות. אם ההמצאה תוסיף נוחות למשתמש, אז היא תתפוס, אם לא אז לא.
מצלמה דיגיטלית הרבה יותר נוחה ממצלמת פילם, לכן השינוי הזה תפס בגדול. סריקת עין במקום הקלדת סיסמה היא המצאה לא נוחה. אנשים צריכים לקנות עוד מוצר שהם לא ממש חייבים וגם כשיהיה להם את זה, קרוב לוודאי שיעדיפו להקליד סיסמא כי זה יותר נוח.

איציק 25 בדצמבר 2013

לא מדובר על נוחות ביתית כי אם במקומות כמו כספומט/בנקומט ועוד. אתה פשוט ניגש, מציב את הראש בעמדה ותוך שניה מאומת ויותר מאובטח. הבעייה כאן אינה הנוחות כי אם העובדה שזה פולשני ואנשים חוששים, לא משנה עד כמה זה בטוח. אולי עוד 20 שנה החשש הזה יפוג והדור הצעיר שמחצין את הכל לא יחשוש מזה.

רועי מ 25 בדצמבר 2013

כרגיל מעשיר ידיע וזוויות שונות.

סימנטוב 25 בדצמבר 2013

מעולה כרגיל!! תודה

עורב סגול 25 בדצמבר 2013

באמצע העשור הקודם יצרני הטלפונים התחרו בייצור מכשירים שיהיו קטנים, קלי משקל וזולים. הגאונות השיווקית של ג'ובס היתה ליצור הייפ סביב מכשיר גדול, כבד ויקר.
תחזיות על כך שהטלפון יהווה אמצעי הגישה לאינטרנט ניתן היה למצוא כבר בסוף שנות ה90

צרפתי 25 בדצמבר 2013

העולם אוהב את המהפכנים הגדולים… בדיעבד, אחרי שהצליחו.
חשיבה מחוץ לקופסה לעולם תיתקל בחשדנות ולמעשה תידחה על ידי המערכת שמטבעה, בנויה על המשכיות ועל ״מה שלמדנו בקורס…״ מהפכות מגיעות מהשוליים ולא מהמרכז.

עדי אבני 25 בדצמבר 2013

אבל זה גם הפוך- פריצות דרך צריכות קרקע פוריה בשביל לקרות. זה לא במקרה שאת האבולוציה, לדוגמה, גילו שני אנשים במקביל, אחד ללא קשר לשני. יש איזשהו "צייטגייסט", "רוח התקופה", שמאפשרת לפריצות הדרך להתקבל. אני מאמין שהטוטאל פוטבול לא היה מתקבל בלי הקטאנציו לפניו. שהאייפון לא היה קורה עם המוקיה לא היה מגיע למיצוי היכולות להקטין ולהוזיל.

גיסנו 26 בדצמבר 2013

איך אומרים? "תזמון זה עניין של טיימינג".

רבות מהטכנולוגיות שיכבשו אותנו מחר קיימות כבר שלשום, פשוט לא בתצורה שתאפשר שיווק המוני במחיר יחסית אפשרי.

הרי האינטרנט היה קיים בצבא האמריקאי כבר בשנות ה 80; אני נתקלתי במסך באיכות HD לראשונה בשנת 98 (במוזיאון טכנלוגיה בניו יורק) ואני מניח שזה היה קיים עוד לפני; ביל גייטס הציג טאבלט לעולם כבר בשנת 2002; היו טלפונים ניידים (עצומים ומגושמים) גם כן לדעתי כבר בשנות ה 80;

בטכנולוגיה, זה פשוט עניין של תזמון נכון למתקפת השיווק שמביא למהפכה.

בספורט, לעומת זאת, מהפכה שכזו נמדדת אך ורק ע"י הצלחה, שקל יותר לכמת. כי הטוטאל פוטבול המהפכני הביא לאייאקס 3 אליפויות אירופה רצופות ואת הולנד לגמר המונדיאל. הטיקי-טאקה המשופר של גווארדיולה הביא לעונה עמוסת תארים ודומיננטיות באירופה שלא נראתה שנים. ולפעמים הצלחה בכדורגל זה פשוט משחקים מרובי שערים ששובים את הקהל גם אם הם לא מביאים בהכרח לזכייה בתארים, זדנק זמאן סטייל. בספורט אמריקאי אני לא הכי מבין אז אני לא יכול לתת דוגמאות.

אלון רייכמן 26 בדצמבר 2013

יופי של טור – במיוחד לאור התקופה הנוכחית בה אנו חיים – שמאופיינת בשלל טרנספורמציות ונקודות מפנה טכנולוגיות, רשתות חברתיות ושלל הפתעות.

אברם 26 בדצמבר 2013

מעניין מאד.
מצד שני כאשר נתקלים בתרחיש דומה במציאות השאלה הנשאלת היא האם כדאי לסכן את כל מה שעשינו עד היום, כל מה שנצבר על מנת לרדוף אחרי חלומות או הזיות או קונספציות שלא בהכרח יתגשמו.
יזמים הם דוגמה קלאסית לאנשים שמוכנים לקחת את הסיכון וסטראטאפיסטים הם חוד החנית. המציאות לעיתים מתעתעת (כתבה מכלכליסט הנקראת "מחלת הסטראט אפ):
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3617486,00.html

איתן מסוארי 29 בדצמבר 2013

יש בתואר שני במנהל עסקים תחום שלם שנקרא טכנולוגיה קוטעת. התאוריה מתארת חדירה של טכנולוגיה חדשה לשוק ואיך היא מתפתחת או גוועת באיבה. תנאי הכרחי אבל לא מספיק הוא היות הטכנולוגיה זולה מקודמתה ואם לא זולה, נותנת תמורה גבוהה יותר באופן משמעותי.
במשך הזמן, מחיר המוצרים בטכנולוגיה החדשה ירד עם התיעלות גורמי הייצור וחידושים נוספים בתחום. אבל על מנת להכנס לשוק, יש לתת תמורה הולמת על מנת לקיים שוק התחלתי.

דוגמא להצלחה: דיסק און קי.
דוגמא לכשלון: בטרפלייס והמכונית החשמלית.

Comments closed