ליגת שוקי ההון – הנטייה להגביר את הסיכון

הטבע הוא להגדיל את הסיכון עד לנפילה, המצליחים לאורך זמן מפתחים מנגנונים חיצוניים שישמרו עליהם מפני הגברת יתר של הסיכון

סיכונים שנואים על רוב המין האנושי. בהיותנו מאוימים בסביבה של חוסר ודאות, נעשה הכל כדי להכניס את המציאות לתוך תבנית מוכרת לנו, וכך הוודאות תרגיע את החששות שלנו. כאשר אנו לוקחים סיכון ומצליחים, הנטייה הטבעית היא להאמין שהסיכון הצליח לא בעקבות מזל מיוחד, אלא בזכות היכולת הטבעית שלנו, ולכן בפעם הבאה נהיה מוכנים לקחת את אותו סיכון לפחות, ואף להגביר אותו במעט, שכן סביבת הסיכון כבר מוכרת לנו. כך אנו מגבירים את הסיכון עוד ועוד עד לנפילה.

*

תבנית זו צריכה להיות מוכרת היטב לאוהדי מנצ'סטר יונייטד לדוגמה. אלכס פרגוסון במשך שנים הצליח להשיג אליפויות, בלי להשתתף במרדף אחר השחקנים היקרים ביותר על פני כדור הארץ. בכל פעם שהקבוצה זכתה בעוד אליפות, בהתבסס על שחקנים שנקנו לפי התבנית המוכרת, הסיכוי שמנצ'סטר יונייטד ירדפו אחרי שחקן יקר, ירד בהתאמה. העונה הראשונה בה מנצ'סטר סבלה מההצלחה בתקופה בה המדיניות התגבשה, הינה העונה הנוכחית. פתאום סגל השחקנים של מנצ'סטר יונייטד לא מצליח להשיג נצחונות רבים יותר מכפי שניתן לנחש בהתבסס על שווי השחקנים בסגל. רק לאחר הנפילה ניתן לחשוב שהמדיניות תבוא לכדי חשיבה מחדש, ואכן רכישת מאטה בחלון ההעברות מרמזת שהמדיניות הקודמת נמצאית תחת בדיקה. זה טיבו של עולם.

*

את הנטייה הזאת אנו מכירים היטב גם בסביבה העסקית. כאשר נוחי דנקנר לדוגמה, "הצליח" בהימור שלו על קרדיט סוויס, הנטייה הטבעית שלו היתה להגדיל את ההימור. מנכל"ים של חברות נוטים להוציא מכונות שלהם לשוק, גם לפני שהמכונה בשלה לחלוטין, וככל שההימור הצליח, כך הסיכוי הוא שהמכונה הבאה תצא לשוק בשלה אף פחות. כל הימור כזה מזכה את המנכ"ל ביתרון הfirst mover בשוק, ולכן גם אם הלקוחות נאלצים להתמודד עם מכונות בעלות תקלות מרובות, במידה והעניין נמצא תחת שליטה, הלקוחות זוכים אף הם ליתרון של מי שנע ראשון, וכך כולם מקבלים על עצמם את הסיכון הגדול יותר בפעם הבאה.

נטייה זו תניב פירות, עד המכונה שתצא, ולא תגיע לבשלות תוך פרק זמן סביר, והנזקים שיגרמו כתוצאה מהתקלות, יעלו על התשואה מכך שנתח השוק הראשוני נתפס, או בהשוואה לעלויות שנחסכו כתוצאה משימוש במכונה משוכללת יותר. כמובן שבתיאוריה, תפקיד שאר המנהלים, או הדירקטוריון הוא להזהיר מפני הגדלת הסיכון, אך במציאות, הסיכוי שמנכ"ל מצליח ייתקל במנהל זוטר יותר, או דירקטור, שמערער על התבונה בהגדלת הסיכוי הוא נמוך, שכן כולם מושפעים מהצלחת ההימור.

*

הלילה בסופרבול נחזה במפגש בין מי שמטרתו לגרום לצד השני להגביר את הסיכון, קרי הסיאטל סיהוקס, ובין מי שינצח בתנאי שייקח את הסיכונים הנכונים, קרי פייטון מאנינג. האתגר של דנבר יהיה להמשיך ולשחק מהלכים ארוכים המתבלים ריצות ומסירות קצרות, גם כאשר המהלכים מסתיימים לאחר מספר קצר של מהלכים, או כאשר שחקני ההגנה של סיאטל יפגישו בין שחקני הכשרון (פייטון מאנינג והרסיברים שלו) ובין האדמה הקפואה בניו ג'רזי. פייטון בניגוד לאיליי לדוגמה, הוא מנהל סיכונים מצטיין. נראה אם תכונה זו תעמוד לו גם הלילה.

הורד (2)

הגיוני או קטנוני?
סופרבול. תחזית

5 Comments

ניינר 2 בפברואר 2014

מה ההימור שלך גיל?
לי ממש אין מושג אבל מקווה שעם כל הכבוד להגנה של סיאטל, פייטון והרסיברים שלו יצאו עם ידם על העליונה. דקר הולך לתת יום מפלצתי

גיל שלי 2 בפברואר 2014

אני מאמין שהפעם זה של פייטון, למרות שזה ממש אמונה, לא שום דבר רציונלי

אביאל 2 בפברואר 2014

פוסט מעולה, פשוט לא ייאמן כמה מנהלים כורים את הבור של עצמם, תופעה פסיכולוגית מרתקת.

אריק 2 בפברואר 2014

עד שהגיע אברמוביץ יונייטד הוציאו הכי הרבה. גם לאחר מכן הם לא חסכו יותר מדי… להפוך את יונייטד ששילמה על פלאייני 30 מיליון באוגוסט למועדון שהתרגל לא להוציא כסף זה אונס של המציאות. אם פלאייני שווה 30 חלון קודם למה שמאטה לא יהיה שווה 37? לא שינוי מגמה, בשום צורה.

פורנו-הוליק 3 בפברואר 2014

פרגוסון אולי לא קנה את השחקנים היקרים בעולם, והוא בהחלט הוציא מהסגל שלו במסגרת הליגה האנגלית בשנים האחרונות יותר ממה שהוא שווה, אבל…

הוא בהחלט הוציא סכומים גדולים על שחקנים כמו פרדיננד, קאריק, קאגווה, יאנג, רוני, וואן פרסי.

כל הנ"ל הגיעו ב 20 מיליון +, ולגבי פרדיננד וקאריק – בזמנו 20 מליון של היום היו סכום הרבה יותר משמעותי.

שלא לדבר על משכורות…

הוא לא הוציא הכי הרבה, אבל הוא בטח לא היה סקוטי קמצן.

Comments closed