פוסט תודה לאיליי

איליי לא מסוגל לחבר עונות יציבות בהן הוא מוביל את הקבוצה מאנד זון לאנד זון ומגיע למאזן של 13:3 כמו בריידי ופייטון. עדין אין אף קווטרבק שהיה לוקח את הג'איינטס של 2011 לאליפות במקומו, ואין אף אחד שהיה מנצח בסופרבול את הפטס המושלמים ב2007 בנעליו, רק תשאלו את נייט סילבר

באחת השיחות שלי עם גרייזס ניסיתי להסביר את כוונתי כאשר הצהרתי שאני לא בטוח שהג'איינטס היו לוקחים את הסופרבולים שלקחו עם בריידי או עם פייטון. ברור שמדובר בשני קווטרבקים טובים מאיליי לאין שיעור, אך הקומבינציה המיוחדת של האליפויות שלנו מול הפטס דרשו קווטרבק מסוג אחר לחלוטין. כמובן שזו תחושת בטן, ניסיתי להדגים את הטענה עם המסירה לטיירי. המסירה לטיירי היתה כנגד כל חוקי הקווטרבק, זה היה דאון שלישי, איליי השתחרר בדרך נס מסאק, ואז הוא השליך מסירה לאמצע המגרש (big no no לקווטרבק) ועוד למי? לשחקן שאמנם תפס ט"ד כמה דקות קודם, אך זה היה רסיבר רביעי ברוטציה, בלי תפיסות במהלך העונה, רסיבר שהפיל כל מסירה לכיוון שלו באימונים לפני הסופרבול. ועדין, ההמשך ידוע.

גם בהמשך הדרייב עד לתפיסה של בורס, איליי מסר מסירה קריטית לסטיב סמית', רוקי שהיה פצוע יותר מחצי עונה, וכזה שגמר את הדרייב המרשים של תחילת המשחק עם כדור שהגיע אליו לידיים והפך לאינטרספשן.

איליי רחוק מאוד מפייטון, אבל איליי מוכן ללכת עם האינטואיציה שלו, בזמן שפייטון ילך עם הניתוח הקר והמבריק של המהלך. הג'איינטס היו צריכים את התכונה הזאת, שבלטה גם במסירה למנינגהאם בכיסוי כפול, כמה שנים לאחר מכן, אם המסירה הזאת לא היתה כליל השלמות, היא היתה גומרת את הסיכויים של הג'איינטס במשחק.

*

עכשיו הגיע נייט סילבר והוכיח סטטיסטית את תחושת הבטן שלי.נייט סילבר ערך מחקרים סטטיסטיים והגיע למסקנה החד משמעית, איליי הוא קווטרבק הקלאץ' בפליאוף הטוב בהיסטוריה. אני מאוד חלש בסטטיסטיקה אז לא אנסה להתווכח עם המסקנה של מר סילבר, זה שנחשב כיום לאיש הבולט ביותר בארצות הברית בתחום, רק אשאיר לכם את הקישור כדי להווכח אני לא עובד עליכם.

http://fivethirtyeight.com/features/the-most-clutch-postseason-quarterback-of-all-time-is-eli-manning/?ex_cid=espnFB

*

בשנת 2003 נסענו אני ומשפחתי לשלוש שנים לארצות הברית, כדי שאשתי תלמד מנהל עסקים באוניברסיטה אמריקאית, פלוס שנת נסיון. אני נהלתי כספי משפחה וחברים באמצעות המחשב, וגידלתי את הילדים. בינואר של אותה שנה הג'איינטס הפסידו את ההפסד הבזיוני ביותר בתולדותיהם בפליאוף לניינרס של ג'ף גרסייה ואוונס, 38:35, לאחר שהג'איינטס הובילו באלוהים זוכר כמה נקודות. השנה הראשונה שלי בארצות הברית היתה שנתו האחרונה של ג'ים פאסל כמאמן ראשי בNFL, השנה בה הג'איינטס עם הקו הקדמי ההגנתי המוכשר ביותר בליגה, התפרק לרסיסים, יחד עם הקבוצה, וכך הג'איינטס "זכו" בבחירה השלישית בדראפט.

הג'איינטס זרקו את פאסל ואת כל המתאמים מיד בתום השנה, ובחרו בטום קופלין, האיש והשעון (יש זמן שנקרא קופלין טיים, צריך להגיע לישיבות חמש דקות לפני הזמן, אחרת זה איחור שעולה בקנס), כלומר הג'איינטס הלכו על משמעת.

בהכנות לדראפט פיטר קינג כמעט גמר אחרי שנפגש ברוברט גלרי, שחקן קו קדמי התקפי שקינג התרשם מנימוסי השולחן שלו, ושחקן שנחשב לפרוספקט בטוח להחשב לגארד אחד הטובים בליגה, אם לא הול אוף פיים לדעתו של קינג. חוץ מגלרי, היו שלושה קווטרבקים שנחשבו לבחירות סיבוב ראשון בטוחות, איליי, ריברס וביג בן.

אקורסי הסביר לבעלים של הג'איינטס שהוא הולך על איליי בכל מחיר. הטענה של אקורסי בוססה על נסיון כואב, והכרות עמוקה עם ג'וני יונייטס. הנסיון הכואב נבע מכך שאקורסי בחר בג'ון אלווי לשחק בקולטס כאשר הוא היה אחראי על הדראפט שם, אך הבעלים של הקולטס הסכים לוותר על אלווי בגלל לחצים של אלווי והסוכן שלו. אקורסי רצה באלווי מאחר וטען שהוא עומד במבחן יונייטס, מי אתה רוצה כקווטרבק בקבוצה שלך, כאשר הקבוצה נמצאית בפיגור ארבע נקודות, שתי דקות לסוף הסופרבול, והכדור אצלה. אקורסי חשב שכל הקווטרבקים המצוינים למעלה הם פרוספקטים מעולים, אך הוא חשב שאיליי הוא הקווטרבק שעומד במבחן יונייטס בצורה הטובה ביותר.

הסיבה לכך היתה שאקורסי ראה באיליי שחקן שמתגבר על קבוצת קולג' נטולת כשרונות, ונטולת שיטה, ועדין מצליח לחבר מסעות מרשימים תחת לחץ פיסי מטורף.

*

הג'איינטס מכרו את ביתם הקטנה ועוד כמה בחירות דראפט לסן דייגו, וקיבלו את איליי, הצ'ארג'רס בחרו בריברס.

*

בעונה הראשונה של איליי, הג'איינס ויתרו על קרי קולינס, האיש שהוביל אותם לסופרבול רק כמה שנים קודם, זה שהוביל את ה41:0 על מינסוטה של קולפפר ומוס, קווטרבק שביצע קאםבק מרשים ביותר. הם הרימו מהרצפה את קורט וורנר, קווטרבק שנחשב גמור בליגה, לאחר שספג יותר מדי מכות מאחר ונטה להחזיק בכדור יותר מדי זמן. לאחר שבעה משחקים בהם הג'איינטס היו במאזן סביר, קופלין החליט להושיב את וורנר שהציג יכולת מרשימה אך לא מדהימה, והרים את איליי מהספסל לתשעת המשחקים האחרונים. אליי היה זוועה, אך במשחק האחרון של העונה חיבר מסע מרשים נגד הקאובויס לקאםבק הראשון שלו לנצחון במסע האחרון של הרבע הרביעי.

*

איליי הגיע לקבוצה עם שחקנים כמו טיקי ברבר וג'רמי שוקי, שחקנים שהרגישו בעלות על ההתקפה, ולא ששו לתת את ההתקפה לידיים של הבן של ארצ'י. הם לא נתנו לו כבוד, למרות שאיתו הם הגיעו לפליאוף בבית שנשלט לחלוטין על ידי האיגלס של ריד. בעונת 2007 איליי רשם את המשחקים הגרועים ביותר בקריירה שלו, למשל מול מינסוטה, ג'רמי שוקי, מארק בוורו המודרני, נפצע סמוך לסוף העונה, טיקי ברבר פרש לפני תחילת העונה, וההמשך נכתב בספר הספרים.

*

זהו איליי, הוא לא יפה במיוחד, הוא לא מרשים במיוחד, הוא רק השחקן שנתן לי את רגעי האושר הגדולים ביותר בספורט, לי ולכל אוהדי הג'איינטס. אין עוד אחד כמוהו, למרות שיש רבים טובים ממנו.

ראו הוזהרתם
הבאלון ד'אור כמטוס מאלזי

30 Comments

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

מאחל לך עוד הרבה שנים עם איליי. באמת.
ומה שמפתיע אותי במחקר הזה של סילבר, שהוא לא שם שם איזה שהיא אמירה על המוגבלות הסטטיסטית של המודל שלו בהסתמך על כמות הדגימה הנמוכה. אני לא רואה איך אפשר להשוות מספרים של ק"ב ששיחק 27 משחקי פלייאוף לאחד ששיחק 11 כאלו. בכל מקרה, אני לוקח את הק"ב שמדורג שישי ברשימה כל יום בשבוע

שי 13 בינואר 2015

גודל הדגימה תמיד נכלל בחישובים כאלה. לכן יש שורה תחתונה שאומרת מה הסיכוי שמדובר בביצועים מקריים.

עומרי 13 בינואר 2015

הסטרץ' של איליי החל מסוף נובמבר בעונת 2011 היה סטרץ' של קווטרבק עלית אמיתי. בניגוד ל-2007 לא הייתה לו הגנה מדהימה, רק טובה.
לאחר אותה עונה סברתי שהוא בדרך לאיים על האמויפי בשנים הקרובות, אבל הוא פתח במסע רגרסיה. בטוח שמישהו כמו OBJ לא יזיק לו בשלב האחרון של הקריירה.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

אני חושב שעונה אחר כך הוא נתן עונה סדירה מעולה והדיבורים על זה שהוא אחד מהחמישה הטובים בליגה, שצחקו עליהם בתחילת אותה עונה, נראו אמיתיים.
דווקא העונה האחרונה שלו היתה אחת הטובות שלו, בטח סטטיסטית. אבל הקבוצה מסביבו פשוט לא מספיק טובה. ואם קופלין באמת ישאר, אני לא רואה אותם הולכים לשום מקום בקרוב, בטח בבית שיש בו שתי קבוצות עם הרבה יותר כשרון משלהם

ניב 13 בינואר 2015

מקסים גיל ומעלה כמובן שאלות פילוסופיות כגון האם איתם היה בכלל צורך בשחקן קלאץ'? האם בכלל היו מגיעים לסופרבול וכו'..
מאחר ואני נטול כל הבנה ודיעה (נניח שהן קשורות), תרשה לי להתייחס רק לכתיבה..
מקסים.

ניינר 13 בינואר 2015

אחלה פוסט וגם הגיוני ומנומק ועדיין-איליי הוא ללא עוררין הפוקסיונר הכי גדול בתולדות הNFL.

רוני 15 בינואר 2015

איך הגעת לזה?
בריידי הוא ללא ספק האיש בעל המזל הגדול ביותר בתולדות ה NFL. לאיליי כנראה היה מזל עם המסירה לטיירי (המסירה למנינגהאם היא פשוט הוצאה לפועל ברמה הכי גבוהה), אבל בריידי נבחר לקבוצה עם הגנה אימתנית, מאמן גאון (ורמאי לא קטן) ובועט עם קרח בורידים. הקורטבק הראשון נפצע בדיוק בזמן כדי לתת לו הזדמנות ,הוא משחק בבית הכי חלש בליגה בהרבה שנים ככה שגם את המשחקים הרעים אפשר לנצח וגם כשהוא כבר עמד לעוף מהפלייאוף הטאק-רול הציל אותו. אין ספק לאיש יש כשרון ומוטיבציה אדירה לנצחון, אבל צריך גם הרבה מזל בחיים. דרך אגב, ראית את אשתו?

בני 13 בינואר 2015

וורנר שיחק תשעה משחקים ואיליי שיחק שבעה באותה עונה

גיל שלי 13 בינואר 2015

צודק, אתקן

Tal 13 בינואר 2015

נהנתי מאוד, במיוחד מתיאור תהליך הבחירה באיליי ושנתו הראשונה בקבוצה..

לא נכנסתי למחקר, אבל הוא לא מחקר רציני אם המקום הראשון מהסוף הוא לא הק"ב האגדי של האיגלס שהיה גם לשחקן הראשון שפיזית מקיא מרוב לחץ במהלך הדרייב. אני מת על מקנאב

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

מקנאב לטעמי הוא אחד הק"ב היותר אנדרייטד בהיסטוריה. נכון, היו לו כשלונות, בעיקר בפלייאוף. אבל הוא עדיין היה לוקח את פילי לפלייאוף שנה אחר שנה והוא עדיין הגיע, אם אני זוכר נכון, לשלושה או ארבעה גמרי NFC רצופים. כדי להגיע לזה אתה צריך גם, מה לעשות, לנצח בפלייאוף כמה פעמים. העובדה שהקבוצה שלו הגיעה מרחק 3 נקודות מהפטס של 2004, שלטעמי היא אחת הקבוצות השלמות בהיסטוריה, מדבר רק לזכותו. אפילו שהוא הקיא בהאדל

Tal 13 בינואר 2015

אני מסכים, אני חושב שהוא אחד השחקנים המרגשים שראיתי. אחד השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, ויותר בזכותו מאשר בזכות אנדי ריד פילי הצליחה כ"כ לפני כעשור.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

הא, אוקיי, זה נשמע שקראת לו צ'וקר. מה שקצת נכון, כמובן, אבל קצת לא פייר שהסטיגמה הזאת דבקה בו. עם מאמן טוב יותר אולי היה מגיע רחוק יותר. אנדי ריד היה פשוט מנהל משחק מחורבן

סימנטוב 13 בינואר 2015

מקסים גיל אני כמעט לא צופה בNFL בכל זאת נהנתי

גיל 13 בינואר 2015

זה מדגם קטן מדי ומבוסס על שני אאוטליירים גדולים שמטים את התוצאות. הבעייה עם החישוב של סילבר הוא שהוא לא לוקח בחשבון את העובדה שאיליי לא בפלייאוף הרבה מהשנים שהוא משחק וזה צריך להחשב כנתון נגדו.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

הוא לא צריך לקחת בחשבון, מה שהוא ניסה לבדוק זה מי הכי קלאץ' בפלייאוף, לא בכלל. המדגם של איליי אכן קטן מדי. המדגם של פייטון קצת פחות..

גיל 13 בינואר 2015

אוקיי אבל עצם השאלה בעייתית אם כך. הרי בהרבה השוואות סטטיסטיקות מדברים על השוואות כששחקן שיחק לפחות כך וכך משחקים. משום מה כשזה מגיע לפוטבול ובמיוחד לפלייאוף לא עושים את זה. אני מבין שזה בגלל שגם ככה אין הרבה משחקים גם לשחקנים הטובים ביותר אבל זה נתון שצריך להלקח בחשבון. לשון אחרת, האם עם איליי יגיע לפלייאוף שוב שנה הבאה אנחנו צריכים לצפות לעוד לומבארדי בגלל שהוא כזה קלאץ'? אני מאוד בספק.

גיל שלי 13 בינואר 2015

ברור שכן

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

תשמע, אם משתמשים בפרמטר סטטיסטי שבודק מה הסיכוי שאותו ק"ב היה משיג את המאזן הזה באמצעות המזל בלבד – ופרמטר כזה לוקח בחשבון את גודל הדגימה (סוג של מרווח בר סמך, אני מניח). עדיין, אני לא רואה שום מקום להשוואה בין דגימה של חמישה פלייאופים ו-11 משחקים לבין 12 פלייאופים ו-27 משחקים. הרי גם לבריידי היה מאזן 9-0 אחרי שלושת הפלייאופים הראשונים, כמה זה משמעותי?
בהשוואה בין בריידי לפייטון יש הרבה יותר בשר, לשניהם יש יותר מ-20 משחקים בפלייאוף, שזה עונה פלוס וזה כבר יותר ואלידי סטטיסטית.
בכל מקרה, בואו נזכור שמאזן 8-3 בפלייאוף אומר שהוא עף הביתה ביותר פלייאופים מאשר הוא זכה בהם. אז כנראה שאפילו איליי לא מושלם

גיל שלי 13 בינואר 2015

חס וחלילה, רק פייטון מושלם, שלמות זו קללה

גיל 13 בינואר 2015

אבל זו בדיוק הנקודה, גם אצל בריידי ומאנינג המדגמים די קטנים בסך הכל. גם שים לב שלא בודקים את ביצועי הק"ב עצמם אלא את הקבוצה ומדביקים לק"ב את הרקורד הזה שזה גם משהו בעייתי כשלעצמו.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2015

לא נכון , תקרא לעומק, הם מוציאים את היכולת של הקב ומסמלצים מה היה קורה עם קב ממוצע.
ומצטער, 24 משחקים זה ואלידי סטטיסטית לגמרי. זאת דגימה מספיק גדולה

גיל 13 בינואר 2015

אבל זו סימולציה כזו היא תאורטית לגמרי. נניח היית מחליף את בריידי במאנינג בכל השנים בפטריוטס, היית מצפה שהוא גם יפסיד כל כך הרבה? אני לא. ועל סמך מה קבעת ש24 משחקים זו דגימה מספיק גדולה? רק בגלל שזה מספר יחסית גדול ל10? דווקא בגלל שהמספר הזה מתפרש על 15 שנה צריך לקחת בחשבון את כל המשתנים שקשורים אליו (משהו שעידו ניסה לעשות). כלומר, צריך לנתח על פי סט משתנים קבועים את כל המשחקים.

נדב 13 בינואר 2015

יש רק בעיה אחת עם המחקר – שקבוצה נבנית למען הק'ב ולכן אם היה ק'ב אחר, ברור שהוא היה מצליח פחות

shohat 13 בינואר 2015

הפוסט כתוב מאד יפה ומבהיר היבט את נקודת המבט שלך. איליי זכה להצלחה חלומית בשתי הזדמנויות – אין ספק שסיפק קתרזיס לאוהדים שלו, לעומת קוורטרבקס שהפגינו דומיננטיות ועקביות משך שנים – כאשר ההצלחה באופן אירוני הופכת גם לנטל, הצפיות כל כך גבוהות שכל הצלחה היא יותר הקלה מאשר קתרזיס.

קראתי בעניין רב את הניתוח של סילבר. אני לא חושב שהוא מתיימר לטעון משהו חד-משמעי אלא מציע פרספקטיבה מסוימת, במובן מסוים משתעשע לו, בא עם אמירה מקורית (וגם פרובוקטיבית), וצוחק על עצמו שהוא לא מצליח להיפטר מהוסטטלר… אפשר להעיר לא מעט הערות על המתודולוגיה, ובכל מקרה זה מדד מאד מסוים ומאד משוער (הערכת הסתברות הזכיה עם קוורטרבק מחליף?).

אפשר להסתכל על זה גם ככה: קח את שתי העונות הטובות ביותר של כ"א מהקווטרבקס המובילים – מונטנה, בריידי, וורנר, המנינגים, בארט סטאר, אלוויי, פלאקו ועוד. עצור. דרג. איפה איליי לפי זה? יפה, עכשיו תוסיף עונה שלישית הכי טובה. דרג שוב. איפה איליי בדירוג? תוסיף רביעית. כנ"ל. האם הוא עדיין מס' 1? קונטנדר? האם עונות 3-5 של איליי (בפלייאוף) שקולות לעונות 3-5 של כמה מהאחרים? אם לא, אז בעצם יוצא שככל שאתה מצליח יותר פעמים, לאורך זמן, אתה פחות קלאצ'. יש בעיה במודל כזה.

בעיה נוספת היא שבמודל יש bias חזק, בהגדרה, לרעת קוורטרבקס שמגיעים בעמדת עדיפות. כלומר, אם אתה/הקבוצה שלך חזקים כל העונה – וגם בפלייאוף – אתה פחות קלאצ'. אבל למה קלאצ' חייב להיות אנדרדוג?

למה קלאצ' זה זריקת על המזל לקסדה של טיירי ולא ג'ו מונטנה שתשעים יארד מהאנד זון שתי דקות לסיום אומר להאריס בארטון – "תגיד שמה בקהל, זה לא ג'ון קנדי?", מרגיע את החברה' ומוביל דרייב כמעט מושלם?

הכל בעיניי המתבונן. הזווית שסילבר נותן מעניינת, אבל מאד מסוימת וצרה. מאפשרת להשתעשע, לא מסקנה חד-משמעית.

גיל 13 בינואר 2015

נכון מאוד. אני חושב שמעמדת הפייבוריט כמעט תמיד יש לך רק מה להפסיד כי הציפיות גדולות ובהרבה פעמים לא מציאותיות. מה שלא נלקח בחשבון זה שהעונה הרגילה כוללת הרבה משחקים נגד קבוצות חלשות ובינוניות ולכן מאזן טוב קצת מטעה. בפלייאוף בהגדרה משחקים נגד הקבוצות הכי חזקות ודווקא למועמדות בכירות יש בעייה כי הן משחקות נגד קבוצה עם מומנטום גדול אחרי ניצחון בויילד קארד.

עידו ג. 13 בינואר 2015

נאמרו כאן לא מעט דברים לגבי המחקר המאד יפה של סילבר. אני רוצה להדגיש דבר אחד להבנתי שהוא חשוב מאד. גודל המדגם של כל שחקן בפלייאוף הוא מאד קטן (כמו שגיל ציין) וזה למיטב הבנתי לא נכנס לתוצאות.
קצת הסבר על השיטה:
המדד העיקרי בו סילבר משתמש להשוואת היא שיטת דירוג ELO שבה להשוות בין הקבוצות על סמך תוצאות עבר וחוזק הירביות הפרשים וכו זה נותן מד יחסי לחוזק הקבוצות מאד בדומה לדירוג שחקני שח. ההבדל ב-ELO בין שתי קבוצות משמש כמדד לחיזוי תוצאות המפגש ביניהן על פי נוסחא מאד פשוטה. Pr(A) = 1 / (10^(-ELODIFF/400) + 1). רק כדי לשים דברים בפרספקטיבה זו נוסחא שכפרדיקטור לתוצאה האמיתית/עתידית מצליחה ב-51% המקרים בערך.

על פי המדד והנוסחא הזו סילבר חישב מה היה הסיכוי של כל ק"ב להגיע למאזן פלייאוף מסוים ומה היה הסיכוי של הקבוצה עם ק"ב ממוצע. על סמך ההנחות הנ"ל הוא הריץ מספר גדול של סימולציות (וזה המקום היחידי בו גודל המדגם היה יכול להיכנס כפרמטר אבל הוא לא מפרט) . על פי מספר הסימולציות שבהם הק"ב הממוצע השיג את המאזן שהיה בפועל הוא קבע את הסיכויים להצלחה עם ק"ב ממוצע.

הטבלה הבאמת רלבנטית היא האחרונה שם סילבר מתקן את ה-ELO של הקבוצה כדי להוריד את ההשפעה של הק"ב על ה-ELO שלה.
עבור כל ק"ב גודל המדגם הוא קטן ואני חושב שזה ניתוח מאד יפה בדיעבד ולכן לא מפתיע שאיליי שנתן שתי ריצות סופרבול מדהימות כנגד הסיכויים הוא הק"ב הקלאץ' ביותר בפליייאוף. מצד שני אני הייתי ממליץ לא להסתכל על התוצאות הנ"ל כמדד לתוצאות עתידיות.

התוצאה האמיתית המפתיעה כאן היא שאם היית מחליף את פייטון בק"ב ממוצע אז הקבוצות שלו היו מצליחות להגיע ל13-11 שלו רק ב-9% מהמקרים. זאת אומרת שמאנינג הביא את הקבוצות שלו הרבה יותר רחוק ממה שהיו יכולות. מה שלא פחות מרשים הוא שלמרות שלניינרס היו קבוצות אדירות בשנות ה-80 אם היית מחליף את מונטנה בק"ב ממוצע הם היו יכולים לשחזר את ההישגים שלהם רק ב-0.2% מהמקרים.
עוד תוצאה מפתיעה -הקולטס עם קרטיס פיינטר או מי שלא היה להם בעונת הטאנק פור לאק היה מצליח להבי את הקולטס לאותם הישגים בפלייאוף שלאק השיג ב-10% מהמקרים.(שוב צריך לזכור מדגם מאד קטן).

אם למישהו יש תובנות על איך גודל המדגם נכנס בתוצאות אני אשמח לשמוע.

גיל 13 בינואר 2015

זה מזכיר לי את הפוסט שכתבתי בזמנו על יקומים אלטרנטייבים ושיא החבטות של ג'ו דימאג'ו. גם שם עשו סימולציות וגילו שרצף כמו שהיה לו הוא די צפוי אבל מה שלא היה צפוי זה שהוא זה שיחבוט כל כך הרבה פעמים רצוף. כלומר, אם היינו משחקים את כל משחקי הפלייאוף הרבה מאוד פעמים אז הרבה יותר סביר שאיליי לא היה זוכה בשני סופרבולים אבל זה בדיוק העניין. גם מאורעות עם סיכוי נמוך מתרחשים כל הזמן. אז היו עשרות ק"ב דומים לאיליי שלא השיגו כלום אבל לא היה המזל לזכות פעמיים באליפות.

עידו ג. 13 בינואר 2015

הבחירה של הצ'ארג'רס בריברס ושל הג'ייאנטס באיליי נבעה לא רק מהטרייד אלא בגלל שאיליי (בעיצת אביו) התנהג כמו פרימדונה והודיע שלא ישחק בצ'ארג'רס. מהבחינה הזו הוא לגמרי עומד במבחן האלווי שעשה אותו דבר לאקורסי כשהוא לא הסכים לבוא לשחק בקולטס (שוב פעם האבא מאחרוי הקלעים). איך שגלגל מסתובב לו.

Eyal 13 בינואר 2015

אני דווקא חושב שמבחן התוצאה הראה שהאבות צדקו במה שהם עשו, אלווי הגיע לחמישה סופרבולים, לקח שניים ונבחר להיכל התהילה. איליי זכה בשני סופרבולים לעומת ריברס שהגיע לגמר הafc

Comments closed