שנה חד פעמית להגנת סיאטל

תנצרו את ההופעה של הגנת הסיהוקס מאתמול, לא תראו אותה שוב בקרוב

הסופרבול של אתמול היה מהדורה חוזרת של הסופרבול בו הרייבנס שחטו את הג'איינטס, וכן הסופרבול בו הברס הרסו את הפטריוטס. המשותף לברס ולרייבנס הוא שההגנה של קבוצות אלה נותרה חזקה גם בשנים לאחר מכן, אך מעולם לא הצליחה לשחזר את הדומיננטיות המוחלטת של עונת הזכייה בסופרבול. אם אני צריך לנחש (ולמרות שאני לא צריך, אני עדין מנחש), בשנה הבאה סיאטל תהיה קבוצה חזקה, אך הגנתה לא תגיע לרמה הזו ולכן גם לא נראה את פיט קרול עם חיוך כזה מחורבן בפברואר שנה הבאה.

*

כאשר הג'איינטס התכוננו למשחק מול סיאטל במהלך העונה, הם חשבו שהגנת סיאטל היא הגנה שנותנת הזדמנות למהלכים גדולים. מאחר וסיאטל לא משתמשים בטריקים טקטיים, ומסתפקת בכיסוי אגרסיבי של אחד על אחד, הרסיברים של הג'איינטס חשבו שיש להם הזדמנות לגבור על הכיסוי, ולהצליח בגדול. הם חשבו שמה שהם רואים בוידאו זו אגרסיביות על גבול החוקי של הסיהוקס. איך זה נגמר, כולם יודעים. סיאטל משחקת את הcover 3 במהלך כל המשחק. הם מזמינים את היריבה לגבור עליהם באמצעות עליונות פיסית, אך אין שום יריבה שבאמת יכולה להתגבר על ההגנה הפשוטה הזאת לכאורה.

הסיבה היא שבהגנה של סיאטל אין שום חור. הקו הקדמי מסתפק בארבעה שחקנים, ועדין יוצר לחץ על הקווטרבק מדי מהלך. הקורנרס מכסים את הרסיברים המובילים באחד על אחד, ואין שום מהלך עמוק מולם. הסייפטיס הם בגודל של ליינבקרס ומהירים כמו קורנרס, כך שמסירות דרך האמצע הם התאבדות. הליינבקרס מסוגלים לעצור בקלות את הרצים שחודרים איכשהוא את הקו הקדמי, אך לא מסתפקים בכך, מסירות לטייט אנד הושלמו מולם בשיעור הצלחה של 38% במהלך העונה. בקיצור, אין שום חוליה חלשה.

*

אך זוהי בדיוק הסיבה שאני משער ששנה הבאה ההגנה של סיאטל לא תשחזר את השנה הנוכחית. לא ניתן יהיה לשמור את כל השחקנים הללו לעוד שנה. ומאחר והשחקנים שיילכו יוחלפו על ידי שחקנים מוכשרים פחות, בשנה הבאה יהיו חוליות חלשות. ההגנה של הברס ב85 היתה חד פעמית, אך ההגנה של הג'איינטס היתה ההגנה החזקה ביותר בסיכום העשור. הסיבה, הג'איינטס היו חזקים במיוחד בחלק ספציפי של ההגנה (לורנס טיילור, קרל בנקס, הרי קרסון), וביל בלצ'ק חיפה באמצעות הטקטיקה על החולשות היחסיות בשאר העמדות. כך אמנם לא ניתן להגיע לרמה של השיא, אך ניתן להשאר ברמה גבוהה יחסית לאורך הרבה שנים.

*

למרות שמדובר בעונה חד פעמית, נראה לי שהעונה הזאת אכן חקקה בסלע את המגמות החדשות בפוטבול. הקווטרבק הוא לא כל יכול. קבוצות שישקיעו את הכסף בצורה מרוכזת בהתקפה, יתקשו לזכות בפרס הגדול. הטקטיקה המתוחכמת מפנה את דרכה לאתלטיות בלתי נתפסת, ולכן קווטרבק כמו פייטון פשוט לא מצליח לגבור על הגנה שכזאת, לא ניתן לפרק בה את החלק החלש, הוא איננו.

שנות השמונים היו מלאות בהגנות ברזל, במיוחד בNFC מזרח. ההגנה של הכחולים והרדסקינס היתה מלווה במשחק ריצה שאיפשר את הדומיננטיות ההגנתית. הNFC מערב הוא כיום הNFC מזרח של שנות השמונים, והליגה תצטרך להתאים עצמה לכך. במקום טקטיקות מתוחכמות יתר על המידה, נראה את הקבוצות מזמינות את הצד השני לגבור עליהן בכח מול כח. בליצים שייכים לעולם האתמול. קורנר שמהווה אי בפני עצמו יכול שיהא שווה יותר מרסיבר כמו בראיינט או אפילו מגהטרון בשכר. הדגש עבר להגנה, והתרופה תגיע באמצעות קו התקפה שסולל את הדרך לריצה. הדרך לגבור על ההגנות האלה תהיה להכריח את ההגנה להעלות עוד סייפטי לקופסה, וכך לייצר הזדמנויות מסירה. העונה הזאת היתה העונה שבה אחוז המסירות היה הגבוה ביותר בתמהיל ההיסטורי, כמו גם אחוז השלמת המסירות, והיארדים שנצברו במסירות. אך זו עונת השיא האחרונה של העידן הישן. המטוטלת שבה לנוע.

*

מעניין לראות אם הניינרס הם הכחולים של שנות השמונים, אולי הם יצליחו לשמר את הרמה ההגנתית שלהם, אך הסיהוקס הם בפירוש הברס. אולי קרול הוא לא דיטקה, אך גם הוא לא יצליח לשמור אותם בשיא הזה לאורך זמן, תשאלו את ריי לואיס.

stock-photo-dru-pick-famous-alps-mountain-near-chamonix-france-79490146

כמה הערות על המשחק בווסט ברום
דילמת הממזר - עידו גבעון

33 Comments

7even 3 בפברואר 2014

המנצחת הגדולה שלי היא סקרלט ג׳והנסון.
אמרה ביי ביי לארגון שאמר לה להחרים חברה
כלשהי רק בגלל שהיא מאזור מסויים בישראל
שלא בא להם בטוב.
כשרואים מה קורה במריבות על שטחים ברחבי העולם
אפשר לקרוא לזה בשתי מילים – צביעות גועלית.

תודה לך סקרלט

וכמה חבל שפריסקו לא עלו לריקוד הגדול
עם איך שדנבר נראו הם היו יכולים לקחת את זה

גיל שלי 3 בפברואר 2014

אולי, אך התנועה לחרם על ישראל קיבלה יחסי ציבור חינם גם היא. יש לסקרלט ג'והנסון סוכן שקובע מה טוב בשבילה, לא הייתי מיחס לה דווקא את כל ההחלטות בנושא הזה

7even 3 בפברואר 2014

לעניות דעתי יח״צ שלילי.
אנשים לא מטומטמים

צור שפי 4 בפברואר 2014

החרם צבוע ולא מוצדק אבל צריך לדייק: מישור אדומים זה לא "מאיזור מסויים בישראל", זה לא בישראל.

shohat 3 בפברואר 2014

גיל, כרגיל הניתוח מאד מעניין. גם אני נוסטלגי למשחק של שנות ה – 80. הדומיננטיות של ה – NFC היתה מרשימה מאד. בכל המקרים היא כללה שילוב בין הגנה לבין התקפה, גם אם רכיב אחד בלט יותר. ההגנה של הניינרס מאותה תקופה היא אנדרייטד. כך גם ההתקפה של הברס משנת הסופרבול, שדורגה שניה בליגה בנקודות, ראשונה בריצה (וולטר פייטון בעיקר) – גם ט.ד. וגם יארדס.

מבחינה סטטיסטית, ההיחלשות של הברס בשלוש השנים אחרי הסופרבול (בכולן היתה אלופת ה – NFC מרכז והפסידה בפייאוף לרדסקינס פעמיים ולניינרס), בעונה הרגילה לפחות, בולטת דווקא בהתקפה.

ההגנה דורגה 1, 4, 1 (בניקוד) והמשיכה לייצר סאקס בלי סוף.
עמודי התווך שלה נותרו בקבוצה: סינגלטרי במרכז, דנט, דן המפטון, מקמייקל, וגם הליינבקרס אוטיס ווילסון (עד 87 כולל) ווילבור מרשל (עד 87 כולל).
ההתקפה לעומת זאת, ירדה מדירוג 2 ל – 13,9, 18 (במדד נקודות).

נכון שהדומיננטיות הדורסנית של הגנת הפלייאוף ב- 85 (מה שאתה מכנה בצדק "הדומיננטיות המוחלטת") היתה חד-פעמית. כנראה שמומנטום מהסוג הזה קשה לשחזר והוא תלוי גם בקונסיסטנטיות של ההתקפה (גם בכך שהיא מאפשרת להגנה לנוח מדי פעם). 1985 היתה שיא מוחלט, אך הרמה הכללית של הגנת הברס לא נחלשה באופן משמעותי וקשה לתלות בה את הסיבה לכך שאותה הקבוצה לא חזרה לסופרבול.

גיל שלי 3 בפברואר 2014

אני מסכים איתך, ההגנה של הברס נותרה חזקה, אך לא התקרבה אפילו לרמת הדומיננטיות שלה ב85. אותו דבר אפשר לקבוע גם לגבי בולטימור, וזו בדיוק הנקודה. משום מה, הגנות מהסוג הזה קשה מאוד לשחזר.
גם הברס גם הג'איינטס וגם הרדסקינס היו בנויים על הגנה וריצה, רק לניינרס היתה הגנה חזקה במיוחד וגם אחד ג'ו מונטנה. אבל אפילו הוא רוסק על ידי הג'איינטס בפליאוף לדוגמה (רוסק פיסית פעמים)

נחשון שוחט 3 בפברואר 2014

הניינרס והג'איינטס של שנות ה – 80 היו קבוצות מאד מאוזנות, פשוט עם יותר מדד כלים.

את הקטע ההיסטורי הזה אתה תאהב במיוחד (ג'ו מונטנה ב – SNL אחרי התיקול של ג'ים ברט ב – 3-49) –

http://www.youtube.com/watch?v=NH_qCH4PeZ4

אגב, באותו משחק היה פאמבל של ג'רי רייס (נדמה לי) ממש על סף האנד זון במצב של 3-0 לסן פרנציסקו. אחרי המשחק שאלו את ל.ט. איך המשחק היה נראה אם רייס היה משלים את הט.ד. התשובה: "אה, אז היינו מנצחים 49-10".

גיל שלי 3 בפברואר 2014

ברט ב91 היה בניינרס. בפליאוף הוא נכנס חזק בהוסטטלר וכמעט הוציא אותו מהמשחק. במהלך הבא לאונרד מארשל הוציא את מונטנה מהמשחק לשנתים ולמעשה הפריד אותו מהניינרס

בר 3 בפברואר 2014

טוב אם מדברים על הברס של שנות השמונים נותר לי רק להמליץ בחום על הספר הבא, אם משהוא רוצה פגישה אם ריצי הכותב שיגיד…
http://authorrichcohen.com/monster.htm

ליאור גילדר 3 בפברואר 2014

וואו, רציני? אני אשמח מאוד. ריץ' כהן כותב מדהים. Tough Jews הוא ספר מדהים, ואני לא יכול לחכות לקרוא את הספר על שיקגו.

בר 3 בפברואר 2014

הוא קרוב משפחה, הוא מגיע לישראל פעם בשנתיים שלוש. אבל אם אתה באזור ניו-יורק אז תגיד הוא בחור מאוד נחמד…

עומרי 3 בפברואר 2014

מכירים את הקטע עם פייטון ועם בריידי שלפני כל משחק חשוב שלהם אומרים שהמורשת שלהם secured
וששום דבר שיקרה לא ישנה את זה?

אז אתמול קרה משהו. כתם בוהק על הקריירה וערב שלא יישכח עוד שנים.

אריאל גרייזס 3 בפברואר 2014

לא מסכים. אתה יודע בדיוק באיזה צד של המשוואה אני נמצא, אבל גם אם בריידי היה שם אתמול הוא היה חוטף בראש.
הסיפור של המשחק אתמול זה סיאטל, לא דנבר. כמו שגיל אמר, אנחנו בסופו של עידן

עומרי 3 בפברואר 2014

תשמע, אני קורא בהנאה את הניתוח של גיל ומסכים עם כל מילה.

אבל זה לא סותר את הלגיטימיות שבהפניית זרקור להופעה מדהימה בחולשתה של קווטרבק שבשבועיים האחרונים היו שכינו אותו הגדול בתולדות המשחק.
אני יודע שכאוהדי בריידי אנחנו שונאים שעושים לנו את זה אחרי הפסדים. ואם זה היה הפסד סביר לא הייתי נכנס לשם. אבל זה בדיוק מה שאני אומר – זה לא הפסד סביר, זו השפלה שלא נראתה מאז משחק 6 בגמר הNBA ב2008.

המשחק הזה הוא כתם על קובי והמשחק היום הוא כתם על מאנינג.
אם לא מתייחסים לנקודה הזו אז כל אלפי המילים שנשפכו על זוויות שונות בקריירות של השניים בשנים האחרונות היו מיותרות (לא שאני פוסל שזה אכן כך).

לגבי בריידי – כן, הפאטס בתצורתם בסוף העונה הנוכחית היו מוכים אתמול שוק על ירך. אבל לא בחצי מהפאטליות שראינו אתמול מדנבר.
מספיק לראות את התגובה של בריידי ב-2012 להגנה אלימה מאוד של ניו יורק שהדהימה אותו ברבע הראשון.

גיל 3 בפברואר 2014

זה נכון רק לגבי אלו שמחפשים מתחת לפנס כל הפסד שלו בפלייאוף ומדביקים את כל האשמה לו.

אריאל גרייזס 3 בפברואר 2014

מה שמעניין בהגנה של סיאטל, בניגוד להגנות שמנית (שאפשר להוסיף להן גם את טמפה של 2002, גם היא לקחה אליפות ונעלמה), זה שקשה להסתכל עליה ולסמן שחקן או אפילו שניים ככאלו שאם תוציא אותם מההגנה היא תהיה משמעותית פחות טובה. אין פה ריי לואיס כזה, הול אוף פיימר שמסומן לגדולה מהשנה הראשונה שלו. זה פשוט שילוב של הרבה מאוד שחקני הגנה מאוד טובים.
אני חושב שאנחנו פשוט נמצאים בצד השני של המטוטלת. אחרי שנים שהליגה הלכה לכיוון של המסירה, נמצאה סוף סוף התשובה

urlacher 3 בפברואר 2014

אני חושב שגם סינגלטרי היה מצוין כחלק ממערך ולא מפלצת ויישות בזכות עצמו כמו LT וריי לואיס
אני עדיין בשוק מהמשחק אתמול
אני לא מצליח להבין מה קרה. באמת שסיאטל לא נראו כל כך מדהימים כל השנה אבל יותר מזה אני לא זוכר קבוצה שעשתה כל כך הרבה טעויות במשחק כל כך חשוב כמו דנבר אתמול. כולם היו רעים שם.
חבל שאחרי עוד עונה כל כך קצרה כבר באמצע הרבע השלישי התחלטתי לחשוב על "יש לי עוד 7 חודשים להעביר!"
הגיע לסיאטל. עצוב לי על מאנינג

עומרי 3 בפברואר 2014

יש גם מטוטלת ברמת המיקרו – אחרי סופרבול 42 כל הליגה החלה במרדף אחרי DE איכותיים. הם הפכו לגביע הקדוש של התמודדות עם הבריידים והמאנינגים של העולם. ראינו המון בחירות גבוהות הולכות לעמדה הזו.

בשנתיים האחרונות תשומת הלב מוסטת לשאט דאון קורנרים – עם השינויים בחוקה והשיפוט שכל כך מוטה לכיוון התקפות בכל הקשור לPI ועבירות הולדינג, שחקני קו אחורי כמו של סיאטל שמסוגלים לסיים משחק נגד דנבר בלי פאולים בכלל לאורך יותר משלושה רבעים הם מצרך מבוקש מאין כמוהו שמשנה קבוצות.

זו גם הסיבה מדוע אני סבור שטאליב חייב להישאר בפאטס (על חוזה סביר ותוך שימוש מדוד לאורך העונה). היכולת שלו העונה לשתק חבר'ה כמו חוליו, ג'ימי גראהם, ודמאריוס תומאס באופן נקי קריטית להצלחה הגנתית בליגה הנוכחית.

גלן 3 בפברואר 2014

יש מספיק דאטה לקבוע שההגנה של הברס ברצף הייתה הכי טובה בשנות השמונים. בכל מטריק הם מכניסים לעשרייה הכי גדולה בהיסטוריה שלוש קבוצות.

גלן 3 בפברואר 2014

ספציפית הברס של ב5 86 ו 88 בין עשר קבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה. לביליצק אפס כאלו.

גלן 3 בפברואר 2014

85 86 88

גיל שלי 3 בפברואר 2014

גלן – כתבתי במפורש שהם נשארו הגנה חזקה, וסטטיסטית אכן היו ההגנה הטובה בליגה. אבל ב86 הם חטפו בבית 27 נקודות מהרדסקינס, אחרי זה אותה התקפה של הרדסקינס הצליחה לשים 0 נקודות על הלוח מול הג'איינטס בגמר הקונפרנס. ב88 הם חטפו 29 נקודות מהניינרס. בקיצור, סטטיסטית הם היו עדיפים על הרדסקינס והג'איינטס, אך הטבעות שלא הגיעו לניינרס הגיעו אל הקבוצות האלה.

יריב 3 בפברואר 2014

חלוקת השכר (במונחי תקרת שכר) של הסיהוקס:
התקפה – $69,391,998
הגנה – $52,634,831
מיוחדות – $2,792,500

של הברונקוס:
התקפה – $66,366,162
הגנה – $48,818,532
מיוחדות – $5,793,833

כלומר, אנחנו לא רואים פה שהברונקוס השקיעו בהתקפה על חשבון ההגנה (ביחס לסיהוקס).

גלן 3 בפברואר 2014

ממתי ניצחון בסופרבול קובע שושלת הגנה בליגה? אתה יודע מי ההגנה הכי חזקה והיסטורית סטטיסטית לפי הדרוגים השונים? הרייבנס 2006. אלא מה – עם סטיב מקניר ברד זון לא מובטחות לך טבעות. עם ראסל ווילסון ולינץ כנראה שכן. עם וולטר פייטון בשיאו ומקמהון כנראה שכן ואם שפייטון מפמבל ודאג פלוטי נחטף אז אתה מפסיד לרדסקינס . מצטער, לא קונה את התיאוריה שלך. שושלת ההגנה הכי גדולה היתה הברס ואני לא מכיר הרבה שחולקים על כך.
לפעמים אתה צריך איזה פרקציית התקפה ומזל כדאי להגיע לטבעת.

וסינגלטרי – הוא אולי לא שינה את המשחק אבל הוא היה ההעוגן. שחקן ההגנה של השנה ב 85 ו 88.

גיל שלי 3 בפברואר 2014

אנסח מחדש. הגנה דומיננטית שזכתה בטבעת בזכות חיסול ההתקפות המתנגדות, זו הגנה חד פעמית. בכל מקרה, הסטטיסטיקה הכי מעניינת מבחינתי זה בעיקר סקורינג דיפנס, ואפילו הברס של 88 לא התקרבו לדומיננטיות של הברס 85

עומרי 3 בפברואר 2014

צריך לעשות את הדירוגים הללו תוך התחשבות בחוק היריבות. לFOOTBALL OUTSIDERS יש את מדד הDVOA שלהם שמהווה מהפיכה קטנה ביכולת לדרג קבוצות.

יש גם דברים שלא רואים בסטטיסטיקה. או לא רק בסטטיסטיקה. לטעמי, הגנה מהחזקות בהיסטוריה היא פיטסבורג סטילרס 2005-2010 – 2 טבעות ועוד סופרבול שרשומים קודם כל על שמה בעידן בו שינויים חוקתיים הקשו על הגנות חדשות לבקרים.

גלן 3 בפברואר 2014

זה בשקלול

אייל 3 בפברואר 2014

קודם כל תודה רבה על הפוסט (משתתף בצערך על ההפסד של פייטון) אבל יש דבר אחד ששונה אצל סיאטל שבאמת יכול לשים אותם בשונה מהברס וזה החוזק של הסקנדרי שלהם, אני יודע שסמית קיבל MVP אבל לדעתי הוא היה מגיע לצ׳נסלור במשחק הזה פשוט כי הם כיסו את דנבר לחלוטין, בשונה מהגנות הברזל של שנות השמונים הכוח של סיאטל נבע אך ורק מסופרסטארים שמשחקים מעולה מאחורה, הם יצרו מהלכים והם המרתיעים האמתיים של הקבוצה הזאת

יריב 3 בפברואר 2014

בפועל, זה עושה את מצבם לפחות יציב. בסוף השנה הבאה הם יצטרכו להגדיל את השכר של שרמן, למשל, ב 10עד 15 מיליון דולר (הוא על חוזה רוקי, 700 אלף). הם לא יוכלו להשאיר את הקבוצה הזו ביחד.

אייל 3 בפברואר 2014

לא מתיש לפרשנים כל פעם מחדש להכריז על מהפכה?
סיאטל ניצחה כי היא היתה קבוצה הרבה יותר חזקה. גם על הנייר וגם מבחינת הביצועים השנה דנבר לא באותו קליבר, בטח לא כשהיא מחוררת מפציעות (כשסיאטל הכי בריאים שהיו כל השנה). גם אם מסתכלים על הקבוצות שכל אחת מהן היתה צריכה לעבור, הNFC השנה פשוט הרבה יותר חזק…
אגב, הניתוח שסיאטל אמורים להיחלש כי הם לא יצליחו לשמור על שחקנים לשנה הבאה לא מאד הגיוני, כי יש להם יחסית מעט שחקנים חזקים שנהיים free agents השנה, הנאגלה הראשונה הגדולה היא בסוף שנה הבאה של שחקנים שמשתחררים, ויש להם בינתיים עוד מקום בתקציב… בעצם מה שסיאטל הראו זה שאם אתה מצליח עם המון המון מזל וכנראה גם הרבה שכל כמובן (אבל בטוח הרבה מזל) להביא בבחירות דראפט נמוכות שחקנים מעולים שנותנים תפוקה של שחקני עלית במחירים נמוכים, אתה יכול לבנות קבוצה מאוזנת ומאד חזקה. מהפכה? לא חושב, כי באותה מידה אם ראסל ווילסון היה משחק כמו המקום בו הוא נבחר בדראפט (סיבוב שלישי – מקום 75) ויחד איתו עוד כמה שחקנים שהביאו ככה לא היינו מנהלים את השיחה הזאת על סיאטל…
אגב, למי שהשווה גלובאלית את כלל ההשקעה בהגנה לעומת בהתקפה של שתי הקבוצות, בלי לשים לב הוכחת את הטענה ההפוכה למה שטענת. כן, שתיהן משקיעות אותו דבר, אבל בדנבר יש כוכבים גדולים שאוכלים אחוז מאד משמעותי מהשכר, כשסיאטל מקבלת אותה תפוקה או אפילו יותר משחקנים יותר זולים.

דווקא מגיל ציפיתי להתייחסות יותר כלכלית ופחות מליצית למה שראינו, מוזר שדווקא כאן השארת את החשיבה כלכלית בבית…

גיל שלי 3 בפברואר 2014

מוזר, ישנתי הלילה שעתים בדיוק, אני מתפלא שהצלחתי לכתוב משהו קוהרנטי

יריב 3 בפברואר 2014

מה שטענתי הוא שאין הבדל בין השקעה מרוכזת בהתקפה להשקעה מפוזרת, אני לא חושב שאפשר לטעון שהוכחתי את ההפך. אני לא חושב שיהיה מי שיטען, אפילו אחרי המשחק הזה, שההתקפה של סיאטל טובה מזו של דנבר, וההתקפה של דנבר זולה (מעט) יותר. העניין הוא, בדיוק כפי שציינת, שלסיאטל יש מספר שחקנים שהם משלמים להם הרבה מתחת למחיר השוק. בפוטבול, עם תקרת השכר הקשיחה (למדי) הדרך היחידה לבנות סגל חזק הוא לשלם מתחת למחיר השוק, ואת זה אפשר לעשות רק בשלוש דרכים (שאני יכול להעלות בדעתי):
1) לבנות על שחקנים בחוזה רוקי, מסיבוב שני והלאה. שחקנים כאלו מקבלים שכר כל כך נמוך (במונחי הליגה) שאם אתה מקבל שחקן טוב בסיבובים האלו אתה מרוויח עליו עודף משמעותי. פוטנציאל הרווח בכלי הזה הוא עצום, הודאות נמוכה.
2) שחקנים טובים כל כך שגם בתשלומי השכר הגבוהים ביותר המקובלים בליגה אתה עדיין מקבל אותם יחסית בזול, בפועל מדובר פה בעיקר בקוורטרבקים (אין עוד שחקן בודד עם השפעה כל כך גדולה על המשחק). פוטנציאל הרווח פה תלוי בשחקן המדובר, הוודאות גבוהה. (במידה רבה זה דומה למצב ב NBA, אלא ששם בגלל חוזי המקסימום יש הרבה יותר שחקנים כאלו).
3) שחקנים לא מוכרים, שאף אחד לא מעוניין בהם, אבל אתה בכל זאת מזהה אותם (איך? לא יודע) כבעלי יכולת גבוהה. ברגע שיש קבוצות אחרות שמתחרות איתך על שחקנים, אין לך כמעט סיכוי לקבל אותם בזול.

סיאטל בנו קבוצה באופן מוצלח במידה יוצאת דופן על העקרון הראשון, אבל כלל לא ברור לי שהם יצליחו להמשיך לבנות עליו, אם לא יש להם רק עוד שנה או שנתיים לעבוד. דנבר בנו קבוצה באופן די ברור על העקרון השני, וזה ימשיך לעבוד להם כל עוד מאנינג ברמה גבוהה, כמו שזה עובד לסיינטס, לגרין ביי ולפטריוטס (הפטריוטס גם נוטים לאגור בחירות דראפט נמוכות, אם אני זוכר נכון).

גיל 3 בפברואר 2014

אני חושב שצריך לחכות עוד כמה שנים כדי לראות אם אכן הייתה מהפיכה. לדעתי, המהפיכה האמיתית היא דווקא בעמדת המאמנים מהקולג'ים שמביאים חשיבה חדשה ומוציאים מים מהסלע עם מה שיש להם. זו אולי תהיה המהפיכה האמיתית.

Comments closed