המטוטלת זזה

אזהרה למנהלים, אם לא תתנהג יפה, רובין הוד יבוא

הבוקר ערכנו את כנס הלקוחות השנתי שלנו. בכנס זה הצגתי מצגת הסוקרת את המצב הכלכלי העולמי (מי שקורא את הפוסטים שלי כבר מכיר את הסיפור בעל פה). התראיינתי למעין מנלה בכלכליסט ובראיון סקרתי כמה נקודות שהעלתי בהרצאה

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3624539,00.html

 

 

*

ישנה נקודה שאותה רצית להדגיש יותר בפוסט זה. הרעיון המרכזי בהרצאה היה פשוט. מאז 2008 העולם עבר למסלול חדש. אם נניח שחסכון מוריד מהצמיחה היום, כדי להשאיר פירות לעתיד, הרי שאשראי לוקח מהצמיחה בעתיד כדי לספק צרכים של היום. בשנות ה80 שינו את הרגולציה בבנקים בארצות הברית כדי לפתור מחנק אשראי, יצרו אשראי בלתי מוגבל בהמצאות שונות ומשונות, כלומר לקחו מהעתיד כדי להגדיל את הצמיחה בשנים אלה, וב2008 הגענו בעולם המפותח על העתיד, welcome to the future.

*

אין פלא שבשנות ה80 במקביל לפריחת מוצרי האשראי למינהם, הלכו וגדלו הפערים בהשתכרות עד לנקודת הקיצון בה אנו נמצאים היום. ההרצאה שלי הסבירה שכל התופעות העולמיות של מחאה כנגד שכר הבכירים, דאגה להטבות הסוציאליות כפי שהתבטא בAOL, דאגה לפנסיה לא בטוחה, הכל נובע משינוי המסילה בה נוסעת הכלכלה למסלול איטי יותר. הבאתי דוגמאות מהארץ, אם מ2003-2008 השכר הממוצע בהיטק עלה ב25.8% אל מול אינפלציה של 5% (השנים של היציאה ממשבר ההיטק ועד למשבר האשראי העולמי הגדול), הרי שבשנים 2009-2013 השכר הממוצע בהיטק עלה ב11.5% בזמן שהאינפלציה עלתה כמעט באותו שיעור בדיוק. העניין הוא פשוט, כאשר היה בשר לכולם, לאף אחד לא הפריע שהבכירים עושים יותר. כאשר הכלכלה עברה למסלול החדש, כולם מרגישים שהעליות הנכרות בהשתכרות לא מובטחות כלל וכלל, ולכן בכל העולם מסתכלים לצדדים כדי להבין להיכן הולך הכסף.

*

הטענה היא פשוטה, המטוטלת הגיעה לנקודת הקיצון. הטיפול בשכר הבכירים בישראל נעשה באמצעות תיקון 20 שלא עשה דבר. אך ישראל איננה אי בודד בים. חברות רבות בעולם כולו מבינות שאם לא יטפלו בשוויון בהקצאת ההכנסות, הרגלוטור ימצא את הדרך לעשות את זה בשבילם. דוגמה קטנה, נניח שאופציות הן דבר חיובי כדי לתמרץ בכירים, החברות החכמות מבינות שאם זה כלי טוב לתמרוץ בכירים, הרי זה כלי טוב לתמרוץ כל העובדים. הרעיון הוא פשוט, חברה שלא תלמד בכוחות עצמה לשתף את כל עובדיה בהצלחתה, הרגולטור (כלומר הרוב הניכר שלוחץ כיום על הפוליטקאים לחזור לשיטת רובין הוד) כבר ימצא את הדרך לקחת מהכיס של האחוזון העליון ולהעביר לשאר הכיסים, פשוט בגלל שזה יהיה משתלם פוליטית. הרשתות החברתיות מנטרלות את היתרון של חסימת המידע מהציבור, ולכן הציבור ימצא את הדרך לעמוד על שלו.

*

זו היתה מהות ההרצאה שלי היום. למעשה רציתי פשוט לענות למתן גילור, אני כן עושה את כל שביכולתי כדי להשפיע על המעסיקים. היום דברתי אל מנהלי שכר והטבות, מנהלי משאבי אנוש ומנכלים. אני מניח שהמסר יגיע. הבעיה האמיתית היא לא בפנסיה, לא בכך שיעקב פרי זכה לבונוס שמן, ולא בכך שהפנסיה של השופטים היא גבוהה מדי. הבעיה היא שבגלל שהרבה מדי מההכנסות נשאר במעט מדי ידים, התגמול של הרוב לא גבוה מספיק. מי שלא ידאג בעצמו לחלוקה חכמה יותר של ההכנסות, ימצא שאחרים ידאגו לכך במקומו.

20140218_102112-1

חיים בישל דייסה - אסף מיכאלי
עונת המלפפונים 32: איזה בובה

25 Comments

אנונימוס 18 בפברואר 2014

מעניין. השאלה אם יש לזה גם מקבילה בספורט. האם מי שלא ידאג לחלוקת הכנסות שיוויונית יותר ייענש?
מכבי נענשה על ההתנהלות שלה בישראל וקיבלה את הפיינל פור. אבל אני לא חושב שזה מייצג.
לא נראה שהקבוצות העשירות הולכות להיפגע בצורה כלשהי מההתחזרות שהולכת בשוק השחקנים, פשוט מכיוון שהן אוכלות לקבוצות הקטנות את האוהדים.

תומר הוותיק 18 בפברואר 2014

כמה נקודות:
1.בתור מי שתיקון 20 משפיע עליו,אני לא מבין למה אתה אומר שהוא לא עושה שום דבר.
2.ברור שכולנו רוצים שכולם ירוויחו כמה שיותר וכמה שיותר שיוויני,הבעיה היא איך לעשות את זה,הקומוניזם לא הצליח כל כך…
3.לא ברורה לי הפרקטיקה של ההצעה שלך (כי מלבד האמירה של שחווים בשכר לא קראתי משהו אחר), שכולם יקבלו בול אותו שכר? המזכירה בקבלה לעומת בן אדם שאחראי על קבוצה של 20 אנשים? לעומת המנכ״ל?
הרי זה יוביל לבעיות מסוג אחר…

גיל שלי 18 בפברואר 2014

תומר – תקרא את הכתבה, זה ממש לא מה שאני אומר. אני אומר שאם לדוגמה נותנים בונוס דל משכורת חודשית לתמרוץ, כדאי לתת בונוס גם למזכירה שעבדה בהתמדה לפי גובה המשכורת שלה.

אלכס (החיקוי) 19 בפברואר 2014

2. כן כי ברור שהחלופה היחידה ללתת כת כל המשכורת לאחוז קטן מעובדי החברה זה קומוניזם.

יהודה 18 בפברואר 2014

לא מבין את שכר הבנקאים כאשר כל הסיכון על האזרחים.
למה מנכ"ל לאומי יכולה להגיע ל6 או 7 מליון שקל
למה מנכ"ל הפועלים יכול להגיע ל7 או 8 מליון שקל.
למה לא מינו את יוסי שריד דירקטור – כי הוא לא היה מאפשר משכורות כאלו.

אריק האחר 18 בפברואר 2014

יהודה שאלה מצוינת
ואני אחדד יותר את אותה שאלה
יש מאות מנהלים שהיו לוקחים את התפקיד
בחמשים אחוז פחות .
תן למנהלים הללו לנהל ותבדוק את הביצועים
בסוף שנה ומזה יגזר הבונוס הנוסף.

no propaganda 18 בפברואר 2014

זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות. פתרונות כאלה גורמים למנהלים לחשוב לטווח קצר. עדיף משכורת גבוהה ובונוס נמוך, אז לפחות המנהל רוצה בטובת החברה לטווח ארוך כי משתלם לו להשאר בגלל המשכורת הגבוהה. אם רב המשכורת בבונוסים אז מקריבים את הטווח הארוך בשביל הטווח הקצר.

אריק האחר 18 בפברואר 2014

לא כתבתי משכורת נמוכה ובונוס גבוה.
משכורת מכובדת באופן יחסי למשכורות המטורפות והמוגזמת,
ובונוס שנתי לפי ביצוע שגם אותו צריך לתחום בצורה סבירה.
הביאו לטבע מנהל בשכר מטורף וזרקו אותו בבעיטה מכוערת
פתאום הוא לא הגאון ששוב את המשכורת ?

אריק האחר 18 בפברואר 2014

ששוב/ששוה

אלכס (החיקוי) 19 בפברואר 2014

+1

יוני (המקורי, מפעם) 18 בפברואר 2014

הרצאה שלמה בשביל שמתן יהיה מרוצה? חשבתי שהוא מסתפק במועט.

מתן גילור 18 בפברואר 2014

אני כוונתי יותר לטור קבוע באקונומיסט וכתבות שער בפובס, אבל אתה בכיוון הנכון ;)

יוני, יש אנשים מחפשים כל החיים רגע של אהבה. לי יש בבית אהובה ושני אהובים ואני לא מוכן להסתפק בקמצוץ פחות מזה, כך שלא הייתי קורא לעצמי "מסתפק במועט".

וגיל – אתה גדול :)

יוני (המקורי, מפעם) 18 בפברואר 2014

הלו, גם לי יש אהובה ושני אהובים קטנטנים… וגיל אכן גדול.

shadow 18 בפברואר 2014

צריך להנהיג תקרות שכר בכלכלה בדיוק כמו באנביאיי,
כשחריגה ממנה תהיה כרוכה במס מותרות גבוה מאוד.

הייתי אומר שגם צריך תקרה קשיחה שאותה לא ניתן לעבור.
אין שום סיבה שאדם כלשהו בעולם ירוויח משכורות של יותר מחצי מליון דולר בשנה(וגם זה המון) ויחזיק בהון של מיליארד דולר(וגם הרבה פחות מזה).
אין בזה שום היגיון.

אני לא כלכלן ואין לי שום הבנה בפיננסים אבל בטוח שיש דרך לגרום לזה לעבוד.

נניח לדוגמא שאם התקרה היא לא יותר מ100 מליון דולר הון עצמי, אז אדם שמגיע לסכומים האלה יהיה חייב לבזבז/לתרום כסף כל הזמן כדי לא לעבור את התיקרה וככה יובטח שהכסף יוזרם כל הזמן החוצה.

ברור שצריך מלא חוקים יאכפו את זה וכמובן שידאגו שהכסף אכן עובר החוצה ולא לחברות בת או עסקי משפחה וכאלה, אבל נראה שהרעיון ברור.

תומר הוותיק 19 בפברואר 2014

בסוף ייתפס כאילו אני איזה קפיטליסט חזירי אבל אני חייב להגיב לנקודה שלך, בן אדם שעשה את המאה מיליון דולר שלו בדרך כלל מייצר עוד ערך לחברה בדוגמת עובדים בחברה שהוא מעסיק ומיסים.
בדרך כלל כדי להגיע להון כזה על האדם לייזום ולקחת סיכון כאשר הגמול הוא ההחזר הכלכלי.
כאשר אתה שם תקרה לדבר הזה אתה עושה פגיעה בכל שרשרת הערך (קצת כמו הקומוניזם…)

IDO 19 בפברואר 2014

ומה אם זה שירש?

עופר 19 בפברואר 2014

מבחינה כלכלית נטו הרבה יותר משתלם לקחת מאה מליון ולחלק אלף שקל ל מאה אלף אנשים ממוצעים מאשר להשאיר את אותם מאה מליון אצל אדם אחד. כשמדובר באדם ממוצע המשקיע בחוגים לילדים, אוכל, קניית מוצרים וכד' 100% מההכנסה הולך לצריכה המקדמת את המשק. המולטימליונר משקיע בכל מיני מקומות שלאו דווקא מקדמים את הכלכלה ועושה עם הכסף הזה כסף מכסף, וחלק ממנו הולך למוצרי יוקרה.

shadow 19 בפברואר 2014

שמע אני אומנם לא כלכלן אבל יודע טוב מאוד מה זה קומוניזים וההצעה שלי לא דומה, אפילו לא קצת לקומוניזם.

ועכשיו לעניין הסיכון וכל השאר.

אין שום בעיה עם הסיכון. השאלה היא האם אתה חושב שמאה מליון לבן אדם אחד לא מספיק לו לחיים של 300, 400 שנים בכיף?

לגבי הטיעון השיקרי הנפוץ ביותר שאנשים כאלה עוזרים ביצירת מקום עבודה ושהכסף מחלחל למטה, ובכן זהו שקר.

ידוע כבר מספיק זמן שדווקא העסקים הקטנים והבנונים הם מנוע הצמיחה של הכלכלה ולא העסקים הגדולים.

כמו שכתבו מעליי אנשים שיש להם הרבה כסף בדרך כלל משקיעים אותו בכסף ולא ביצור.

סתם לדוגמא המשבר בהדסה. מה לדעתך היה מועיל יותר לכלכלה עובדים שמרוויחים 3000 שקל יותר בחודש או שמנהל/רופא בכיר יקבל 6 מליון שקל בשנה?

מעיין אוהד מכבי 19 בפברואר 2014

מסכים בהחלט. הבעיה המרכזית במשק הישראלי, בעיניי, היא שהשכר של מרבית העובדים לא מתעדכן בהתאם לעליית המחירים.

אין בעיה או מניעה שהבכירים יתוגמלו. זה מקובל בכל העולם והתגמול בישראל אפילו נמוך יותר בהשוואה "אבסולוטית" (כלומר אם נתעלם מכל מיני גורמים כמו יוקר מחיה, משכורות ממוצעות בחו"ל וכדומה).

עם זאת, אי-השוויון הוא בעיה רצינית ועמוקה מאוד בכלכלה שלנו. אם ניתן היה לפתח מנגנון בו חברות יחויבו לשתף גם את העובדים שלהן או לחילופין בו כל המשכורות בגובה שבין שכר המינימום לשכר הממוצע יתעדכנו למעלה בכל עלייה של מדד המחירים, אז יותר אנשים יהנו מהצמיחה המדוברת.

פנדה 19 בפברואר 2014

לדעתי צריך לחלק את זה לשתיים: חברות ייצרניות וחברות שירותים.

חלק נכבד מהחברות היצרניות יכולות פשוט לעבור לייצר במדינה אחרת, לא לשלם מיסים פה וגם לא לשלם משרוכות פה. ואת זה המדינה לא רוצה. לכן צריך לפתות אותן להישאר. זה נכון בכללי, אבל אם נצתמצם חזרה לנושא שלנו – יש גבול לכמה הגבלות והתערבות הן יסכימו לסבול בנושא מבנה השכר בתוך החברה.

בחברות השרותים זה לא יקרה, כי שופרסל/סלקום/בנק לאומי/ביטוח ישיר וכו' לא יכולים פשוט לקום וללכת. הלקוחות בארץ, הפעילות בארץ, המיסים בארץ. לכן אפשר לתת להן תמריצי מקל/גזר – לתת קריטריונים ובסוף שנה לתת מענקים/הקלות במס חברות לחברות שמבנה השכר שלהן הכי התאים לקריטריונים ומצד שני – סנקציות לחברות שהיו בתחתית הדירוג. (לדעתי צריך בכלל להעלות את מס החברות לכלל מגזר השירותים).

הרעיון שהעלו פה של לתת תקרת-שכר ומעליה לשלם מס מותרות לא שונה ממדרגת מס-הכנסה נוספת – שזה הגיוני למי שמשתכר מעל מליון-שניים בשנה לדעתי, בדגש על "מעל" כי מדרגת מס כזו לא צריכה לתפוס לדעתי את מי שמרוויח "רק" מליון-שניים בשנה, כי אלו משכורות הוגנות עבור בכירים (הרמטכ"ל ורופאים בכירים למשל – מרוויחים משכורות באיזור הזה).

עופר 19 בפברואר 2014

חברות יצרניות יכולות לייצר למשק הישראלי ולהיות בבעלות ישראלית (לאומית, פרטית או ציבורית). חברה שמכוונת למשק הישראלי לא תעזוב. על כן לפחות בחלק מן החברות המאיימות בעזיבה, אפשר בשקט להקים חברה ישראלית שתעשה את העבודה.
יש תחומים בהם משתלם לחברות בינלאומיות גדולות להיות בארץ כי יש לנו יתרון איכותי בהם, הייטק למשל.
מעבר לזה אולי צריך לחשוב פחות בכיוון של חברות אלא של עסקים קטנים ובינונים. הם לא יעזבו את הארץ.

shadow 19 בפברואר 2014

אני כתבתי על תקרת שכר ויש הבדל משמעותי בין תקרת שכר לבין מדרגת מס.

ההבדל הוא יש גבול לכמה בן אדם צריך להרוויח. זה לא מדרגה זה 100 אחוז מס מעל סכום מסויים.

בנוסף החלק של השכר בעיניי הוא היותר שולי במה שאמרתי, כי בעיני הנקודה החשובה יותר היא ההון שבן אדם צריך להחזיק בשביל לחיות חיים שלמים. גם אם אלו חיי רווחה.

שוב אני לא מדבר כרגע אפילו על הגבלה של מעל 10 מליון דולר לצורך העיניין. אני מדבר על הגבלה של 100 מליון או 500 מליון.

כבר היום אם תהיה הגבלה כזו הרבה מאוד כסף יוזרם בחזרה אל השוק ואל האנשים, כי רוב הכסף מוחזק אצל מעט מאוד אנשים.

סתם שני אנשים שקפצו לי לראש. קרלוס סלים וביל גייטס מחזיקים ביחד הון של 140 מליארד דולר.

ברור לשנינו ששניהם היו מתקיימים נהדר גם עם חצי מליארד דולר כל אחד.

זה אומר שהיית יכול להחזיר לשוק/לחברה/לאנשים 139 מיליארד דולר.

אתה מבין בכלל את המספר הזה? תקרא אותו שוב 139 מיליארד דולר.

רוצה מספר עוד יותר מטומטם?

לפי פורבס יש בעולם בשנת 2013 1426 אנשים עם הון של מילארד דולר ומעלה.
כולם ביחד שווים 5.4 טריליון דולר!!!!!! זה 5400 מיליארד דולר.

5400000000000 דולר. תספור את האפסים. עכשיו תנסה להבין כמה כסף אתה יכול להחזיר לשוק כל הזמן.

תום 19 בפברואר 2014

העשירים של היום שכחו את מה שהאצולה הצרפתית למדה על בשרה בימי המהפיכה.

עידוקוליס ליפשיץ 19 בפברואר 2014

המטוטלת עוד לא זזה.
אולי אם אנשים בעמדות כח כמוך (גיל שלי) ימשיכו להגיד שהמטוטלת זזה, עומדת לזוז או צריכה לזוז – אז אולי ביום מן הימים היא תזוז.
ישר כח, המשך בדרכך.

ויקטור מורוז 20 בפברואר 2014

אני לא חושב שהמטוטלת זזה. הקולות שנשמעים לגבי חלוקה שווה יותר של ההון לא מעניינת את בעלי ההון ולא את נבחרי העם. אני גם לא מאמין שתהיה רגולציה בעניין מכיוון שהכל פוליטיקה. בעלי ההון "תורמים" לפוליטיקאים במסעות הבחירות שלהם, ואז האינטרסים שלהם מקבלים ביטוי בהחלטות הממשלה.

Comments closed