ליגת שוקי ההון – מה עושים כדי שברכה לא תהפוך לקללה

אם לא נמנע זאת בהתנהגות נכונה, כל ברכה תהפוך לקללה

התודעה שלנו היא דיכוטומית למדי. בא לברך יצא מקלל, כלומר למרות שהתכוון לברך הוא למעשה הטיל קללה, בעוד שבמציאות כל ברכה יכולה להיות קללה.

*

הדוגמה הראשונה צצה במוחי בעת שהחלפתי דעות עם טל בן יהודה בפייסבוק. טל ממשיך לאחוז בתקווה הקלושה שבלאט ימשיך במועדון הכדורסל של דני פדרמן (המועדון שחלקכם מכירים כמכבי תל אביב), גם לאחר השנה הנוכחית. לאחר שהוא קרא אצל הדוברת של דני פדרמן ידיעה על התעניינות של צסק"א מוסקווה בשירותי דייוויד בלאט לעונה הבאה, טל"בי שאל אם לדעתי יש כאן ידיעה מושתלת. עניתי שבטוח שפדרמן מכין את הקרקע להצעת חוזה לעשר השנים הבאות, והענקת אחוזים בקבוצה לבלאט. הוספתי וטענתי שאין צורך בכך. כאשר מכבי מנוהלת על ידי מנהלים כה מוכשרים, חשיבות המאמן פוחתת, אך מיד נזכרתי בג'רי ג'ונס.

ג'רי ג'ונס קנה את הדאלאס קאובויס בתקופת שפל, בסוף קריירת האימון האגדית של טום לנדרי. ההחתמה החשובה ביותר של ג'ונס היתה החתמתו של מאמן הקולג' ממיאמי, ג'ימי ג'ונסון. ג'ימי ג'ונסון בנה קבוצה, לקח אליפויות, וג'רי ג'ונס אמור היה להיות מרוצה עד השמים. אך ג'ונס רצה הוכחה שהקרדיט מגיע לו ולא למאמן שלקח. לכן ג'ונסון התפוטר, וג'ונס דאג להוכחה האולטימטיבית. הוא העסיק במקום ג'ונסון את בארי סוויצר, מאמן שאם היה עובר מבחן אייקיו, ייתכן ולא היה מגרד את ה80 מלמטה. ואכן, הדאלאס קאובויס לקחו אליפות גם עם הדחליל הזה. אך האליפות הזאת היתה הקללה הגדולה שנחתה על מר ג'ונס. מר ג'ונס אכן הוכיח לעצמו, שהוא אמן פוטבול מהולל. מאז הקאובויס צועדים מכשלון לכשלון, אך ג'ונס לא משחרר את המושכות. גם כאשר ניסה להביא איש פוטבול כמו פארסלס, ג'ונס לא היה מוכן לשחרר בזכות ההוכחה הזאת. הברכה היא קללה, אלא אם ניתן לשלוט בהיבריס המגיע עימה.

*

משרד האוצר יודע למשוך אליו את הצעירים המוכשרים ביותר שלומדים כלכלה. הידיעה שתקופה טובה במסגרת משרד האוצר, תתן לבוגר הצעיר במסגרת עבודה מרתקת, גם עתיד מובטח בחברות טובות לאחר מכן. אך גם ברכה זו יכולה להפוך לקללה. את סיפור ניר גלעד לא צריך לפרט. אחרים שוכחים את זהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך בעבר, אשר לא חיכה זמן רב לאחר פרישתו מתפקידו כדי לקבל מיליונים על עסקת תיווך ממר נוחי דנקנר, אחד האנשים אשר אמור היה לפקח עליהם פיקוח הדוק. משרד האוצר מושך את המוכשרים באמצעות הבטחה לעתיד טוב, אך האם הברכה של משיכת האנשים המוכשרים הללו, שווה את הקללה?

בסוף השבוע התפרסם בגיליון דה מרקר סיפורה של לי דגן. אני יכול לכתוב כאן, שכבר בעת פרישתה של לי דגן, ידעו לאמר לי בבתי ההשקעות שהגברת תקבל משרה בכירה בחברת ביטוח גדולה. תפקידו של הממונה על שוקי ההון, בדומה לתפקיד נגיד הבנק המרכזי והמפקח על הבנקים הוא תפקיד מורכב. מחד תפקידו לדאוג שהמוסדות כמו הבנקים וחברות הביטוח יהיו יציבים דיים כדי לעמוד במשברים גדולים. מאידך, ככל שנדאג לשמר את החוזק של מוסדות אלה, נמנע תחרות אשר תיטיב עם הלקוחות של מוסדות אלה.

גברת לי דגן הובילה צעדים חשובים שדאגו לכאורה ליציבות של חברות הביטוח. היא היתה הרוח המניעה מאחורי עודד שריג אשר מנע מחברות הביטוח להמשיך את הבטחת המקדם בביטוח המנהלים לגיל פרישה. המקדם הינו מושג פשוט. אם נניח שתוחלת החיים מתארכת מעבר לציפיות שלנו, הרי עדיף לנו לקבל היום הבטחה שהסכום שנחסוך יחולק על פני הפער בין גיל הפרישה שלנו, וגיל המוות הצפוי לנו סטטיסטית. עודד שריג בדחיפתה של לי דגן דאג שמא חברות הביטוח לוקחות על עצמן סיכון גדול מדי, וביטל את הבטחת המקדם. באותו רגע הפך את כל האנשים שקבלו הבטחת מקדם בשנות התשעים של המאה הקודמת, ובתחילת שנות האלפים ללקוחות שבויים של חברות הביטוח בהן היו להם ביטוחי מנהלים. באותו צעד נמנע מאותם לקוחות האפשרות להתמקח על דמי הניהול המופרזים, או הפרמיות הגבוהות מדי במכשיר. כלומר בדאגה ליציבות חברות הביטוח נפגעו הלקוחות פגיעה אנושה.

הברכה בהעסקת העובדים המוכשרים הינה בעייתית כאשר אנו מוצאים את המפקח בשירות המפוקח בזמן כה צמוד לתום כהונתו. מאחר והתפקיד הוא לאזן במאזנים עדינים באופן יוצא דופן, גם אדם טהור באופן יוצא דופן, ימצא את עצמו מטה את המאזנים בצורה לא מודעת, בעקבות האפשרות שיום אחד ימצא עבודה בחברת ביטוח לדוגמה. כיצד אפשר לאזן איזון כה עדין בידיעה זו?

*

אחרון חביב תגליות הגז בחופי ארצנו. לכאורה ברכה גדולה. על המחלה ההולנדית פרטתי ומתן גילור פירט אף יותר בעבר. אפשר להוסיף גם את ההוצאות הבטחוניות הכבדות, למרות שהנכס לא שייך למדינה. מדוע המדינה מאבטחת על חשבונה אינטרס פרטי של אחרים? מאחר והמדינה משוכנעת שמדובר באינטרס אסטרטגי שלה. אך שוב, כאשר בורכנו, עלינו לדעת לנקוט בצעדים המתאימים. כל ברכה תהפוך לקללה, אלא אם נדע למנוע זאת בהתנהגות נכונה.

הורד

הניצחון (!) בפאלאס
הפסל של דניס ברחקמפ. שיווי משקל

9 Comments

איציק 22 בפברואר 2014

האם אין זה תפקידו של המחוקק למנוע תופעות אלו. מי שעבדה מול חברות הביטוח לא תוכל לעבוד למשך שנתיים, כדוגמא, בחברות ביטוח. מי שעסק מול הבנקים, לא יקבל שנתיים תפקיד בבנק. זה אמור, לפחות חלקית, למנוע תופעות עליהם אתה מדבר.

גיל שלי 22 בפברואר 2014

כיום יש תקופת צינון בחוק. אך גם כאן יש בעיה. לדעתי משרד האוצר צריך לשלם משכורות גבוהות אך לדאוג לכך שהוא יהווה תחנה אחרונה.

איציק 22 בפברואר 2014

אם אתה חושב שהאוצר צריך להיות תחנה אחרונה אז צריך להעסיק מבוגרים שכבר עשו את הונם בחוץ ולא צעירים שאפתניים. אני לא בטוח שחוקית זה אפשרי, הרי אסור להפלות לפי גיל.

גיל שלי 22 בפברואר 2014

אני מאוד הייתי רוצה אנשים כאלה בתפקידי המפתח. לא צריך להפלות. תהפוך את תנאי העבודה לכאלה שימשכו את אותם אנשים, ואז הם ייבחרו על בסיס הכישורים שלהם

עומרי 22 בפברואר 2014

יש פיתרון לתופעות כמו לי דגן – לאסור עבודה בגופים המפוקחים למי שמגיע לדרגה מסוימת בגופי הרגולציה, נקודה.
צעירים בוגרי כלכלה עדיין יימשכו לאגף התקציבים או לחשב הכללי בהמוניהם משום שהעבודה שם היא מעניינת מאוד, משמעותית ומתגמלת באופן שמאפשר חיים נוחים.
אם נאבד 10% מכמות קורות החיים האיכותיים שמעוניינים להתקדם מעבר לשנתיים-שלוש באגף – SO BE IT

כלכלה זה לא עסק לגאונים. הרבה יותר חשוב שהמצפן המוסרי והערכי של העוסקים במלאכה יהיה במקום הנכון.

אלון 22 בפברואר 2014

אתה לא מבלבל בין ענתבי לזהר גושן?

גיל שלי 22 בפברואר 2014

כן אתה צודק. אתקן, תודה

IDO 22 בפברואר 2014

בדיוק השתתפתי בפורום על אותו נושא בדיוק, איזה קטע.

נושא הדיון היה מה תעשו אם פתאום תמצאו מאה אלף בחשבון הבנק שלכם?
מנסיון רוב האנשים יפסידו את זה תוך שנה ויכנסו לחובות.

קולגה שלי וידיד טוב נכנס כספק בטרגט אוסטרליה ותוך שנה קיבל התקף לב ונכנס לחובות… ותוך שנתיים איבד את העסק. אבל קידום זה טוב, זה השאיפה שלנו, לא? אז למה זה קורה???

אולי גיל יוכל לכתוב על עליות מדרגה בחיים ובעסקים (אם עוד לא כתב על זה) זה האמא של כל הברכות/קללות

מתן גילור 22 בפברואר 2014

מצוין.
זוהר גושן הוא לא עוד יו"ר רשות לני"ע, אלא (כנראה) האדם המשפיע ביותר על הממשל התאגידי בחברות נסחרות, מאז הוקמה הבורסה.
ד"א, המצב ההפוך (בא לקלל ויצא מברך) הוליד את אחד המשפטים המפורסמים בתורה: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל."

Comments closed