ליגת שוקי ההון – תעצרו את הרכבת אני רוצה לרדת

נגמר העידן של החברים של

בשבוע האחרון הרבה מנהיגים ופסבדו מנהיגים, ברחבי העולם וגם בישראל, הפגינו חוסר הבנה טוטאלי בעולם החדש. בטורקיה ארדואן החליט שהמלחמה בטוויטר לא מספיקה לו, והוא החליט לחסום גם את יו טיוב בארצו. ברוסיה פוטין החליט להחרים את האיפד, לפתוח חברת אשראי מקומית אשר תתחרה בויזה ובמאסטרקארד, ובקיצור לנסות להוכיח לאמריקאים שהוא יכול לשוב לימים של ברית המועצות, ולנהל כלכלה מקומית סגורה, שתסתמך על יחסי סחר המנותקים מהעולם המערבי.

בישראל פואד בן אליעזר, מתמודד אשר זכה משום מה לתמיכת מפלגת העבודה על תפקיד הנשיאות, החליט שהוא נלחם בטחנות רוח, ודורש מוואלה להסיר את הטור השבועי של אלדד יניב מהאתר, טור שעסק בשיטות המיוחדות של פואד, זה שמצטייר בארץ נהדרת כדובון חביב ולא מזיק, ובפועל הוא מלך המסדרונות והתככים הפוליטיים. בתגובה יצאו עיתונאים רבים אשר החליטו לשתף את הפוסט של אלדד יניב אצלם בפייסבוק.

*

כל אלה לא מבינים שהעולם שבו הם חיים, נעלם מזמן. בעולם שלהם, התקשורת היא כלי הנתון לשליטה. מספיק לדעת לשבת על הצינור הכספי, או במדינות פסבדו דיקטטוריות כמו טורקיה ורוסיה, לשבת על השאלטר ממש, וכך יש לך שליטה על הידיעות של ההמונים. טורקיה לדוגמה מאוכלסת על ידי יזמי רשת רבים. היכולת הטכנית לחסום את האינטרנט בפני העולם החיצוני היא בלתי קיימת כיום. ההישג היחיד של ארדואן היה להגביר את תשומת הלב של מחוברי האינטרנט למתחולל ברשת. הכפריים שמהווים את מרכז התמיכה בו, במילא לא גולשים ביוטיוב, וממעטים אם בכלל לבקר בטוויטר, ולכן החסימה של אתרים אלה במילא לא משפיעה עליהם. אך ארדואן חי בעולם בו התקשורת המיינסטרימית היא איום שניתן לשלוט בו, ומנסה ליישם את אותן טקטיקות על הרשתות החברתיות. אולי כדאי שישתה איזה קפה טורקי קטן ויתעורר.

הסיכוי של פוטין לקיים כלכלה רוסית סגורה ומשגשגת דומה לסיכוי של הונגריה לזכות במונדיאל הקרוב. הונגריה היתה נבחרת הפלא ב1954, אך החידושים הטקטיים של הנבחרת ההיא, כבר מזמן לא רלוונטיים לכדורגל הנוכחי. רוסיה כמדינה מושחתת אשר ממשיכה לרכז את הכח בידי שכבה מצומצמת המקורבת לשלטונות, לא תצליח לשרוד סנקציות כלכליות חריפות, בדיוק כמו איראן. במקום לנצל את המשאבים הטבעיים כרשת ביטחון שתאפשר להשקיע בתשתיות, בחינוך, פוטין העדיף להעביר את ההנאה מהכסף מאוליגרכים מסוג מסוים, לידי אוליגרכים המקורבים אליו. כך הכלכלה הרוסית נתקעה במקום, וממשיכה להסתמך על ייצוא משאבים בדיוק כמו סעודיה למשל.

בעולם בו ארצות הברית כבר הגיעה לעצמאות אנרגטית, הכח בידיים של רוסיה וסעודיה הוא לא מה שהיה. פוטין יכול לאיים ככל שירצה בניתוק אירופה מהגז של גזפרום. פוטין גם למד שהאיומים של האירופים לא מפחידים. בזמנו הבנקים השוויצריים היו הראשונים לאיים, הם איימו שפוטין יודע שאסור להכניס את חודרוקובסקי לכלא ולהלאים את יוקוס, שכן רוסיה שבאותו זמן יצאה מפשיטת הרגל שלה (פשיטת רגל שהגרמנים כבר הספיקו לאיים שתגרום לנזקים כבדים ליחסי המדינות), תנותק מהעולם. פוטין צחק והלאים.

אך היום מדובר בעולם אחר. האמריקאים מסוגלים לממש את האיום הכלכלי. הרוסים לעומת זאת תלויים עוד יותר ביחסי הסחר העולמי כדי להתקיים. פוטין יכול לאיים פיסית, אך כלכלית אין לו זכות קיום ללא הקשרים ההדוקים עם העולם, בדיוק כמו הסינים. העולם הישן בו פוטין חי, הוא עולם שכבר לא קיים.

*

ואחרון חביב פואד שלנו. פעם הספיקו יחסים קרובים עם נוני, ומנוף כלכלי כנגד עורך הארץ ומעריב כדי להשתיק סיפורים לא נעימים. היום אי אפשר להשתיק את הרשתות החברתיות. כל פעולת השתקה תפעל כבומרנג. כך האיום על וואלה בתביעה, יצר פוסט בעל חשיפה גדולה בהרבה ברשתות החברתיות. האם פואד חושב שקיים חבר כנסת אחד אשר לא נחשף לפוסט של אלדד יניב. מה יצא לו מהאיום על וואלה? מחשיפה מועטה לקוראי דף הבית של וואלה, הפוסט של אלדד יניב זוכה למאות אלפי חשיפות ברשת החברתית. אני מזמין את פואד לראות כיצד רשת של 300 איש בלינקדאין שלי, הופכת לרשת קשרים עם כמעט שישה מיליון בני אדם. זו הכלכלה החדשה, זו המציאות החדשה. הכח עובר ביחד עם הידע, לרשות הרבים. זה רק עניין של זמן עד שהכלכלה תתאים את עצמה.

rigby

 

 

לקראת המשחק נגד טוטנהאם
לא הפסד מפתיע

26 Comments

עידוקוליס ליפשיץ 30 במרץ 2014

זה השיר:

https://www.youtube.com/watch?v=gBtj-zj0C5o

עידוקוליס ליפשיץ 30 במרץ 2014

ולעניין, פוטין אולי מנותק מהמציאות – ימים יגידו.
בינתיים, במשך כ-15 שנים, זה עובד לו לא רע בכלל.

לא יודע אם המחשבה לטווח הארוך עדיין מדאיגה אותו.

ארדואן באמת מצטייר כחובבן.

ופואד, נו טוב. אהבתי את האנקדוטה. ואמנם היו הרבה שיתופים בפייסבוק, אבל זה עדיין פחות חשיפה מאשר הפוסט עצמו של אותו אלדד יניב. ובין כה וכה, כיוון ההאשמות עבר מנושא מסוים לנושא אחר לגמרי.

אורן29 30 במרץ 2014

בקטנה ממש ממש: פסקה שניה, שורה שניה, "החליט שהוא נלחם בתחנות רוח"- צ"ל "טחנות רוח".

לכל שאר הטקסט אין לי ולו בדל טענה כלשהי :-)

גיל שלי 30 במרץ 2014

תודה,תוקן

אזרח 30 במרץ 2014

עוד בקטנות: אצלם ולא אצלהם, רשת בטחון ולא כרית בטחון. ובנפילת פואד ננוחם.

גיל שלי 30 במרץ 2014

תוקן גם כן, תודה רבה

גל ד 30 במרץ 2014

מישהו צריך ללמג את פואד על אפקט סטרייסנד.

למעשה זה צריך להיות באיזה קורס מבוא לחיים הציבוריים.

גל ד 30 במרץ 2014

*ללמד

ערן 30 במרץ 2014

פוסט חד

רועי מ 30 במרץ 2014

יפה.
פואד זה אסון. חייבים לבטל את המוסד הזה.
הכול פוליטיקה מסריחה ואין באמת נשיא לא פוליטי.

יניר 30 במרץ 2014

נקודת המוצא שלך היא מוטעית לדעתי. ארדואן, פוטין ובעצם כל מנהיג אחר שואף לדבר אחד. המשך שלטונו.
אתה יוצא מהנחה שמה שמוליך אותם זה טובת העם והמדינה.
התקדמות כלכלית או תקשורת חופשית לא בהכרך תוביל את המנהיגים להבחר שוב.
ופואד- אילו לא הייתה לו דמות בארץ נהדרת הוא היה מושלך מזמן לפח הזבל של ההיסטוריה

גיל שלי 30 במרץ 2014

אני מסכים איתך לגמרי, אבל ארדואן ופוטין גורמים לעצמם נזק, לא פחות מאשר למדינתם

יניר 30 במרץ 2014

גם פוטין וגם ארדואן נתפסים בעיני העם שלהם כמנהיגים חזקים שעומדים על שלהם מול ה"צרים עליהם לכלותם". בדרך כלל זה מספיק כדי להבחר שוב

גיל שלי 30 במרץ 2014

ארדואן ופוטין הצטיירו בעיני אזרחי טורקיה ורוסיה כמי ששיפרו את המצב הכלכלי שלהם. כיום לאור הצעדים שהם נוקטים, ולאור המצב הכלכלי המתדרדר במדינות אלה, ספק אם יזכו לתמיכה דומה למרות צעדי האכבר גבר שהם נוקטים

פה איתמר 30 במרץ 2014

אפשר לינק לכתבה שהוסרה בוואלה?

גיל שלי 30 במרץ 2014

http://bit.ly/1hC3e2s
כשירות לציבור קוראי דהבאזר

פה איתמר 30 במרץ 2014

תודה.

קורא 30 במרץ 2014

הבעיה העיקרית היא שפוסטים בפייסבוק לא מזיזים לאף אחד. למעשה, מחאה חברתית של מאות אלפי איש לא שינתה כלום – אז מה יעשה כבר איזה פוסט בפייסבוק?

וחוץ מזה, אלדד יניב הפך לילד הזה שצועק זאב זאב ואף אחד לא מקשיב לו.

גיל שלי 30 במרץ 2014

חולק עליך קורא. הפוסטים לא מזיזים לאף אחד, הידע שהציבור צבר כן. התהליכים קורים הרבה יותר לאט, לכן נראה כאילו המחאה הציבורית לא שינתה כלום, אבל לדעתי זה לא נכון. עצם זה שהנושא של אי שוויון הפך להיות נושא עולמי, עצם זה שהאקונומיסט מקדיש מגזין אחרי מגזין לקילקולי השיטה או מקורביזם לפי הגדרת רולניק, מעיד שדברים משתנים.
אני יכול להעיד על זה גם מתפקידי בחברה שלי. המודעות היום גדולה הרבה יותר, ודברים קורים אבל לאט

שי 30 במרץ 2014

אלדד יניב כותב הרבה, כשהוא גם מחליף כל פעם מפלגהמסגרת אבל התכל'ס הוא על מעט מאוד אנשים. פואד הוא היחיד שאלדד יניב מהווה איום על המשך הקריירה שלו. יחד עם החשיפה הגדולה של הטורים שלו בוואלה אני חושב שיניב יכול להיות מרוצה.

איציק 30 במרץ 2014

לא מסכים אם המשפט "הסיכוי של פוטין לקיים כלכלה רוסית סגורה ומשגשגת…" את פוטין המילה משגשגת לא מעניינת ומצב העם לא מזיז. מצידו שרוסיה תהיה כמו צ. קוריאה כל עוד המנהיג יהיה מבסוט (קרי פוטין עצמו). לכן אם הוא חושב שהוא יכול ליצור כלכלה רוסית סגורה בה העם יסבול והוא יזכה לפולחן אישיות זה מספק אותו. זה נראה קשה, אבל זה אפשרי במיוחד כשרוב העם איתו (הכפרים, הקולחוזים, העיירות ועוד), יש גל לאומניות ושינאת זרים. כל זה ביחד מאפשרים לו לחשוב איך שאתה מתאר עם סיכויי הצלחה סבירים.

no propaganda 30 במרץ 2014

לדעתי אתה לא מעריך את פוטין והשאיפות שלו בצורה נכונה.
פוטין ממש לא רוצה להיות מנהיג צפון קוריאה במדינה מבודדת. הוא מנסה להקים את הברית האירו-אסיאתית ועוד המון דברים אחרים שאמורים לשמש אותו ואת כלכלת רוסיה.
מה שרקא באוקראינה, לאו דווקא היה מה שפוטחן רצה. הייתה מדינה שראשיה היו פושעים אבל עבדו עם פוטין ופתאות יש שם מהפיכה( אני מתקשה להאמין שלא הייתה שם יד מכוונת של המערב ) שפוגעת ישירות באינטרסים שלו, גם הכלכליים וגם האסטרטגיים עם סיכון של ספינות מערביות בקרים. אז הוא פעל, בצורה האופטימלית עבור רוסיה, לקח את בשטח האסטרטגי, המערב הפריח כמה איומים חסרי בסיס לאויר והכל נגמר.

מן הסתם לפוטין לא אכפת מהעם שלו, אבל זה נכון לגבי 100 אחוז מהשליטים בעולם, בין אם דמוקרטים ובין דיקטטורים. פוטין דווקא מאוד מעוניין ביחסים טובים עם המערב וניתן לראות את זה בקלות בהתנהלות שלו בנושאים שלא קשורים ישירות לאינטרסים של רוסיה: ארצות הברית נכנסה לעיראק, הוא שותק. נאטו עושה מהפיכה בלוב, הוא שותק. נאטו רוצה מהפיכה בסוריה, עד כאן, יש לרוסיה בסיסי צבא אסטרטגיים שם, אז אסור.

בסה"כ, קשה לי לראות את פוטין כמנהיג ראש בקיר כמו שאתה מתאר אותו כאן.

איציק 30 במרץ 2014

אני לא מצייר אותו כראש בקיר. אני מצייר אותו כאחד שהעם לא מעניין אותו לא כמו שאתה כותב שגם לדמוקרטים לא איכפת (מעניין מה אתה חושב על הרפובליקנים ;) ). הוא מוכן להעמיד את טנקים מול האזרחים ולהפעיל אותם, מה שכנראה לא נכון למערב. הוא רוצה להיות המנהיג החזק השני לצד מנהיג ארה"ב וגם אחרי לכתו של מנהיג ארה"ב.
לגבי המקרה של לוב, דינו אינו כמו של עירק. בלוב היה הסכם בין רוסיה למערב שהם מספקים נשק אך הם לא מתערבים פוליטית. המערב הפר את ההסכם ולכן עכשיו פוטין לא מאפשר להם להתערב בסוריה. הוא לא מאמין להם יותר.
פוטין לא מעדיף להיות כמו מנהיג צ. קוריאה אבל הוא לוקח זאת כאופציה מעשית להערכתי. הוא רוצה ברית אירו-אסיאתית רק בתנאי שהוא יהיה המנהיג של הברית ולכן זה לא פשוט. אולי זה בסוף יקרה אבל זה לא מובן מאליו.

no propaganda 30 במרץ 2014

במערב אף אחד לא יכול לשים טנקים מול אזרחים, כי הצבא לא יסכים. ברוסיה הצבא עלול להסכים למרות שגם זה לא 100 אחוז. הוא באמת רוצה להיות המנהיג החזק השני לצד נשיא ארצות הברית, לא רואה למה זה דבר שהוא בהכרח רע, זה בטח עדיף על זה שהמנהיג החזק השני יהיה נשיא סין.

לגבי לוב, עצם העובדה שהיה הסכם מראה בדיוק את מה שאני אומר, שפוטין מעוניין בקשרים חזקים עם המערב וכל עוד הם לא נכנסים לעניינים ישירים של רוסיה, הוא תומך גם אם בשקט. עצם העובדה שהם הפרו את ההסכם מראה מי פה מנסה ליצור משברים.

כן הוא רוצה להיות המנהיג של הברית, מה רע בזה? זה ללא כל ספק לטובתה של רוסיה.

שלא תבין אותי לא נכון, אני ממש לא מחסידי פוטין ורחוק מאוד מהאנשים שאומרים תראו איזה גבר גבר פוטין לעומת אובאמה האימפוטנט אבל הזלזול בפוטין הפוליטיקאי והשוואתו לאנשים שקיבלו את השלטון בירושה מאבא ואומרים לאנשים שהם צריכים להסתפר כמוהם, לא ברור לי.

איציק 30 במרץ 2014

אני לא ניסיתי לטעון שכל מה שכתבת זה רע. אני גם לא חושב שהמערב הם צריקים גמורים ופוטין הוא הרשע האולטימטיבי. אני רק אומר שצריך כבדהו וחשדהו עם משקל רציני לחשדהו. אין שום רע ברצונו להיות המנהיג השני ביחד עם אובמה או ברצונו להיות המנהיג של הברית. הדבר הרע מבחינתי הוא בכמה רחוק הוא מוכן ללכת בשביל זה. משום מה זה מפחיד אותי.

יוני (המקורי, מפעם) 30 במרץ 2014

נקווה שאתה צודק. קשה להיות אופטימיסט בימים אלו.

Comments closed