ליגת שוקי ההון – תכנית דה באזר והמגיבים להקטנת אי השיוויון

תכנית חדשה לחלוקה טובה יותר של ההכנסות בישראל

בסוף השבוע קראתי שתי כתבות חשובות שמתכתבות עם הצעות שהועלו בעבר בבלוג זה. הכתבה של אשר שכטר בדה מארקר – http://www.themarker.com/markerweek/1.2288108

הכתבה של טלי שמיר בכלכליסט –

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3628120,00.html

*

אני מציע את הפוסט הזה כזירה בה אני אעלה את הבעיות הקיימות כיום בתגמול בישראל, אציע כמה פתרונות, ואתם בתגובות תשפרו ותוסיפו משלכם. כך נגיע לתכנית שאולי יכולה לתרום משהו לשר האוצר יאיר לפיד.

*

כפי שכתבתי בפוסטים בעבר, הבעיה בישראל היא לא בעיית אבטלה, אלא בעיית איכות המשרות. בישראל ביחס לעולם המפותח, וגם ביחס לעולם המתפתח, קל למצוא עבודה באופן יחסי. הבעיה היא למצוא עבודה שמשלמת משכורת טובה מספיק. אחת הדרכים לפתור את בעיה זו היתה דרכו של עמיר פרץ, שהעלה את משכורת המינימום לקול הנהי הגדול שליווה פעולה זו. בדיעבד ניתן לראות שהעלאת משכורת המינימום לא הביאה להגדלת האבטלה בישראל, לא פגעה בצמיחה ולא הביאה לסגירת מפעלים.

לכן הצעד הראשון שהייתי מציע כדי להלחם בתופעה של אי השוויון בחלוקת ההכנסות הוא קביעת משכורת מינימום ברמה גבוהה מספיק כדי שאדם עובד יקבל משכורת גבוהה מספיק כדי שלא יזדקק לתשלומים סוציאליים נוספים. משכורת המינימום צריכה להיות מוצמדת למדד. מי שיבואו בזעקות על תחרותיות, זעקות אלה אולי רלוונטיות לגבי מפעלים המייצאים לחו"ל, הן בטח לא רלוונטיות לחברות שירותים מקומיות. מי שיבוא בזעקות על העלאת יוקר המחייה, אתם כנראה לא מאמינים בכוחות השוק. המחירים בישראל נקבעים לפי השוק הרי, ומכאן שהעלאת משכורת המינימום ברשתות השיווק לדוגמה, לא אמורה להביא להעלאת מחירים, אולי להקטנת הרווחים של רשתות השיווק.

העלאת משכורת המינימום גם לא באמת אמורה להביא לפגיעה ברווחיות. המחקרים מראים שעובד המקבל משכורת המאפשרת קיום בכבוד, יהיה יעיל יותר מזה המקבל משכורות רעב. הוא ידאג למקום העבודה יותר, יהיו פחות גנבות ברשתות השיווק, ובקיצור כל מה שיכולים ללמד אתכם בטריידר ג'וס.

*

צעד שני המוצע בפוסט זה הוא קביעת מס חברות נמוך יותר, ומס נמוך יותר על דיבידנדים לחברות המגבשות תכנית תגמול המבוססת על עקרונות אחידים לכל עובדי החברה, כלומר כולל הנהלה בכירה. הכוונה היא כמובן לא לכך שהמנכ"ל יקבל משכורת זהה למזכירה שלו. הכוונה היא פשוטה. במידה והחברה חושבת שכדאי לתגמל את המנכ"ל באופציות, אזי מאוד יכול להיות שכדאי לתגמל כך גם כל עובד בחברה. היחס צריך להיות סביר, ולפי סולם המשכורות בחברה. כלומר אם המנכ"ל מקבל פי חמישים מעובד מסוים, כך גם האופציות שלו יכולות להיות עד פי חמישים מהערך של אותו עובד.

*

צעד שלישי הוא שינוי מטרת החברה. מטרת החברה היא לא להשיא תשואה גבוהה ביותר לבעלי מניותיה, אלא להשיא תשואה גבוהה ביותר האפשרית לכל המרכיבים החשובים בה. כלומר, חברה צריכה לדאוג לאינטרס של בעלי המניות שלה, העובדים שלה והצרכנים שלה. חברה שתבנה תכנית תגמול המייעדת את רווחי החברה לחלוקה בין בעלי המניות לבין העובדים לפי ענף, כלומר יחס חלוקה של 50% לבעלי המניות ו50% לעובדים שיחולקו בבונוסים לדוגמה (כך קורה בגולדמן זקס למשל), תזכה להטבות מס חברות ודיבידנדים.

חברה שתהפוך כל עובד העובד בחברה מספר שנים לבעל מניות בחברה, תקבל גם היא הטבות מס. בקיצור הטבות המס יחולקו לא לפי הלוביסטים, אלא לפי בניית תכניות תגמול ההופכות את העובדים ובעלי המניות לשותפים בעלי אינטרס זהה.

*

כמובן הייתי קובע בחוק תקרה לתשלום למנכ"ל ולבכירים אחרים, לפי הענפים במשק. אין סיבה שמנכ"ל חברת ביטוח או בנק, יקבלו משכורת העולה על X. הייתי קובע תקרת השתכרות לבכירים בחברות הנהנות מתחרות מוגבלת בזכות הרגולציה. כמובן האמור נכון רק לחברות ציבוריות. מי שרוצה סיכוי בלתי מוגבל שיהיה בעל מניות, עצמאי, שייקח סיכון. העובדה היא שכאשר מדובר בחברות פרטיות, בעלי החברה בדרך כלל נותן תגמול אחר לבכירים, לעומת חברות ציבוריות. הסיבה היא פשוטה. לפעמים בחברות ציבוריות, האינטרס לשלם משכורות עתק לבכירים אינו גזור מטובת החברה בלבד. כל החברות אשר נהנות מחסמים על התחרות, צריכות להגביל בתקרה את משכרות המנהלים בהן.

*

אלו צעדים המוצעים על ידי. אתם מוזמנים להוסיף משלכם. אתם גם מוזמנים לתקן את הצעדים שלי. אולי בסוף נגיע למשהו ששווה קריאה. גם הספר הזה שווה קריאה שלכם

פיקטי

 

לערער על הנבדל
מרתון בכורה נהדר לבקלה

39 Comments

רועי 6 באפריל 2014

חחברה ציבורית הכוונה לחברה שנשסחרת בבורסה? .
אני מבין נכון?.
מסכים איתך בגדול.
דבר נוסף. עובד שמקבל שכר נורמאלי סביר להניח שירכוש יותר מוצרים.
ויזיז את הכלכלה קדימה.

גיל שלי 6 באפריל 2014

רועי – כן חברה ציבורית היא חברה הנסחרת בבורסה

עופר 6 באפריל 2014

גיל
לטעמי חסרות הצעות המתייחסות לתיקונים הנחוצים במשק לא רק מן הפן הכלכלי אלא מהפן של יחסי הכוחות בין עובד ומעביד:
להפוך ועדי עובדים לנורמה מחייבת (אולי באמצעות חקיקה?)
שינוי בסיס ההתאגדות כך שיהיה לא לפי המעסיק אלא לפי המקצוע (מה שפותר באבחת חרב אחת את בעיית עובדי הקבלן)

גיל שלי 6 באפריל 2014

הבעיה היחידה שיש לי כיום עם ועדים היא ההסתדרות. אני הייתי אוהב הרבה יותר ועדים של מקצועות לפי הגדרתך, שיחפשו האחדת האינטרסים של העובדים עם החברה, כלומר ידאגו לחוזי עבודה שיאפשרו לעובדים הטובים להנות מהצלחת החברה. ההסתדרות כיום דואגת בעיקר לנציגי הועדים ולהסתדרות עצמה. הרבה יותר מדי פעמים רואים מצב שראש הועד זוכה לתנאי עבודה נהדרים, ודואג להסתדרות, על חשבון חלק מהעובדים, לכן הצעתך מאוד טובה

מתן גילור 6 באפריל 2014

גיל, מסכים עם מה שכתבת. אני הייתי מתנה את הטבות המס בעוד 2 קריטריונים לפחות:
1. תשלום מלא על ימי מחלה, בכפוף לאישור רפואי, החל מהיום הראשון (לפי צבירה של 1.5 ימים לחודש כחוק).
2. הגדלת ימי החופשה מעבר לקבוע בחוק בשיעור של X% (לדעתי ה-X הזה צריך להיות סביב 20%, נוכח לוח החושפות הנדיב של מערכת החינוך בישראל).

אולי שווה אפילו להוסיף משהו שקשור לשעות עבודה, כדי שלמעסיק ישתלם יותר להעסיק עובד נוסף מאשר להכריח אחר לשעות נוספות, אבל אני לא סגור על המודל של סוגיה זו.

גיל שלי 6 באפריל 2014

יש לנו בחברה את סקר ההטבות. יש שם 20 פרקים שנוגעים בדיוק בנקודות האלה. אכן שווה שמשרד האוצר יעיין בסטנדרטים המקובלים, ויהפוך אותם לנורמות מחייבות.

b 6 באפריל 2014

אני לא מבין את העניין של צבירת ימי מחלה. אתה חולה? לך הביתה

דסקל 6 באפריל 2014

בוא ניקח את המודל של תקרת השכר בספורט האמריקאי + תשלום מס יוקרה. רוצה לשלם 5 מיליון שקל בחודש למנכ"ל שלך (לא משנה איך) – סבבה, בוא תשלם 5 מיליון גם לרשות המיסים או לשאר העובדים שלך.

או שאפשר לאמץ מה שעושים בבן אנד ג'ריס, למשל, שם אף עובד לא יכול להרוויח יותר מ-30% ממה שמרוויח העובד בעל השכר הנמוך ביותר. לפי דעתי גם יש חוק בפינלנד שאומר משהו דומה.

רוצה לעלות לעצמך את השכר? סבבה – תעלה לכולם

no propaganda 6 באפריל 2014

ההצעה השנייה שלך מאוד מגבילה את האפשרןת לתגמל לפי תרומה. עלול להביא למצב שבו משלמים לאנשים לפי ותק ולא לפי איכות העבודה שלהם. כמו שקורה בחברות ממשלתיות. אלו דברים שפוגעים במוטיבציה של האנשים שתורמים הכי הרבה לחברה.

red sox 6 באפריל 2014

אני מניח שהכוונה לפי 30?

no propaganda 6 באפריל 2014

מסכים מאוד עם המודל. אני הייתי מוסיף גם הגבלה על האחוז מהמשכורת שיכול לבוא באופציותמניות, כדי שהמנהלים יחשבו יותר על הטווח הארוך.

האם אתה חושב שהצעד האחרון ייגרום לכך שפחות חברות ירצו לצאת לבורסה, בגלל ההגבלה בשכר?

אלכס 6 באפריל 2014

גילוי נאות: אני אכן לא מאמין בכוחות השוק. אני חציל אם שופרסל לא יגלגלו את המשכורת לקונה, וישתמשו בכסף שלהם למנוע תחרות במקום זאת.

אני גם חושב שאולי שווה לשקול לא להוריד מסים כלל, אלא בצורת תגמולים. ז"א, לא להוריד מס חברות, אלא לתת פטורים אגרסיביים לחברה שעומדת ביעדים שהגדרת למעלה בשולשת השנים האחרונות (מכל נקודת זמן).

אולי אותו הדבר לגבי מס הכנסה – קצבאות וכאלה בצורת הטבות מס אגרסיביות.

כל מה שזרקתי פה חצי אפוי, אבל אני חייב לזוז.

בכל מקרה מעניין. המטוטלת בהחלט זזה.

אבישי (הרמתגני) 6 באפריל 2014

כל חברה (פרטית וציבורית) צריכה לתת ייצוג הולם לעובדים בדירקטוריון החברה. הנציגים ייבחרו על ידי העובדים, והם יכולים להיות עובדי החברה או מיופה כוח. ככל מהחברה יותר גדולה (כמות עובדים, מחזור כספי, או כל מדד אחר) ייצוג העובדים בדירקטוריון יהיה גדול יותר.

איציק 6 באפריל 2014

אני מבין שמקומות כמו בתי חולים, בתי-ספר, מוסדות אקדמיים, או משרדי הממשלה אינם בלופ של הפוסט הזה, אך כדי שהתמונה תהייה שלמה צריך איכשהו לטפל גם בהם. גם שם יתכנו אנומאליות כמו שכר מנהל בית-חולים גדול פי 30 משכר עובד אחר. אין לי מושג איך עובד תיגמול בבית חולים או משרד הפנים, אך גם שם צריך להסדיר אותו.

מתן גילור 6 באפריל 2014

איציק, שים לב על מה גיל מדבר. הוא לא בא לפתור את כל תחלואי השכר של המשק הישראלי, אלא בא להציע פיתרון חלקי ע"י הטבות מס. אתה מעלה שאלה לגבי מלכ"רים, אשר אינם משלמים מס ואינם מחלקים רווחים, ועל כן אינם יכולים להיכלל במודל. עבורם, היכולת לנקוט בשיטת הגזר יותר בעייתית וכנראה שיש להפעיל את דוקטרינת המקל.

איציק 6 באפריל 2014

מתן, אני מסכים חלקית, אך מה שניסיתי לומר, ויתכן ואני טועה, הוא שחייבים להיות כלים שלובים, ובלי לפתור את שתי הבעיות ישארו לקונות (אשר תמיד ישארו) והטבות המס' עצמן שיטיבו עם העובד במגזר העיסקי יגרמו לכך שחלק ממרויחי העתק יעברו למקומות ציבוריים או ציבוריים למחצה (אולי רפאל או תעשייה אוירית שנדמה לי שיש בהם שליטה ממשלתית), ניהול בתי חולים (אולי לא הבכירים אך דרגי הביניים). הרי גיל התחיל משכר מינימום שזה בדיוק לפתור חלקית את בעיות השכר וחוסר השוויון במשק. אצטט מהפוסט של גיל "אני מציע את הפוסט הזה כזירה בה אני אעלה את הבעיות הקיימות כיום בתגמול בישראל…" גם המגזר הציבורי הוא חלק ממקבלי התגמול…

גיל שלי 6 באפריל 2014

מתן צודק בזה שהפוסט אכן דן בעיקר בשיפור מדיניות התגמול בחברות ציבוריות. אני מסכים איתך ששווה להשקיע עבודה בשיפור התגמול במגזר הציבורי. אני חושב שבפירוש יש מקום לשינוי המבנה גם במגזר הציבורי, אך לשם כך צריך מגילה הרבה יותר ארוכה, פוסט של 650 מילה לא יספיק

איציק 6 באפריל 2014

פוסט בהמשכים…
אלף לילה ולילה שמעת ;)

Amir A 6 באפריל 2014

האם הבעיה היא אי השוויון או יוקר המחיה? מצידי שהמנכ"ל ירוויח פי 1000 ממני כל עוד המשכורת שלי תאפשר לי לפרנס את המשפחה בכבוד. מדוע בישראל ליטר בנזין עולה 2.2 דולר ואילו בקונטיקט היקרה רק דולר בודד? או טויוטה קורלה החדשה שתעלה לי 16,500 דולר ואילו בישראל היא תעלה 36,500 דולר? ומחיר הבשר שבסופרמרקט המקומי כאן הוא זהה אולי למה שתמצאו בישראל רק אצל רמי לוי? והמע"מ שכאן הוא 6% ובישראל 18%
וכל זאת כאשר השכר החציוני בארה"ב למשפחה הוא בסביבות 53,000 דולר ובישראל 22,400 דולר. (ודרך אגב, מדוע לא מדברים על השקר הגדול של השכר הממוצע במשק? הרי השכר הממוצע חסר משמעות במשק מעוות ובגלל זה השכר הממוצע בישראל הוא 9,500 ש"ח לחודש אבל השכר החציוני, שהוא מדד יותר משקף במשק מעוות, הוא רק 6,500).
בקיצורו של דבר, לדעתי אי השוויון לא צריך להיות המטרה בפני עצמה. הוא רק כלי בכדי להשיג משהו אחר (מחיה בכבוד) והשאלה היא אם אין דרכים אחרות להשיג את זה?

גיל שלי 6 באפריל 2014

לדעתי אי השוויון הוא המטרה וכל השאר הם אמצעים. הקטנת אי השוויון תביא גם לצמיחה טובה יותר (צמיחה היא סטטיסטיקה פחות מעניינת בעיני, במאה ה19 היתה צמיחה נהדרת והפועלים חיו חרא), וגם לעליית רמת החיים עם הזמן. פתרון יוקר המחייה יגיע עם פתיחת כמה שיותר ענפים לתחרות.

austaldo 6 באפריל 2014

זה בדיוק העיניין – המנכ"ל לא יכול להרוויח פי 1000 אם זה לא על חשבון העובדיםבעלי המניותהמדינה… מישהו משלם את זה. בעולם שבו המשאבים הם אינסופיים מצב כזה היה יכול להתקיים – בעולם האמיתי זה פשוט לא יקרה. בעולם האמיתי ככל שהכלכלה יותר שיוויונית ככה היא יותר חזקה.

מעיין אוהד מכבי 6 באפריל 2014

מסכים מאוד עם ההצעה בנוגע לשכר המינימום, עם זאת, יש בעייתיות מסוימת מאחר שמצב כזה יכול להגדיל את האבטלה ואז למעשה כל הכסף על הטבות סוציאליות שנחסכו ישמש באופן כמעט מיידי למובטלים החדשים.

אישית, אני סבור שדרך נכונה נוספת היא "להצמיד" את השכר של כל העובדים במשק המשתכרים עד רף מסוים (נניח עד פעם וחצי מהשכר הממוצע במשק, או עד שלוש פעמים משכורת מינימום) למדד המחירים לצרכן. אחת הבעיות המרכזיות במשק שלנו היא שהשכר כמעט אף פעם לא מתעדכן בהתאם לעליית המחירים.

אני מתחבר גם להצעה בדמות הענקת הטבות מס לחברות שייאמצו מודל תגמול שמשלב את העובדים וקובע רף כלשהו לשכר בכירים.

באבא ימים 6 באפריל 2014

הערה לעניין מטרות החברה –

סעיף 11(א) לחוק החברות קובע:

״תכלית החברה
תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה,וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה,בין היתר,את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור״

בעלי מניותיה לא מוזכרים בסעיף ולכן אין מניעה לקבוע הוראות ספציפיות שיקטינו את אי השיוויון (כמו כללי תגמול, תמריים או הטבות מס). סעיף תכלית החברה מנגד הוא סעיף כללי ושינוי ההוראות הכלליות באופן שתכלית החברה לא תהיה ברורה או באופן שיקטין את שיקול הדעת של המנהלים מה החברה יכולה או לא יכולה לעשות זה הזמנה לליטיגציה אין סופית.

גיל שלי 6 באפריל 2014

מסכים, ההגדרה בחוק היום היא טובה, צריך לדאוג שיישמו אותה בצורה טובה יותר

איש הפח 6 באפריל 2014

בענייני פערי שכר, אני חושב שצריכה להיות הגבלה של שכר הבכירים בצורה קשיחה למחצה.
בחלק הקשיח להגביל את שכר הבכירים לפי X מהשכר הנמוך ביותר בחברה.
במידה והחברה מעוניינת להעניק לבכירים תשלום נוסף הוא יגיע מהדיבידנדים של החברה ולא יהיה תשלום מוכר.

יניר 6 באפריל 2014

קודם כל הצהרה כללית: אכן הגדלת השוויון או הקטנת אי השוויון היא מטרה חשובה אך עדיין צמיחה היא מטרה יותר חשובה.ועם זאת שתי המטרות יכולות להיות מושגות זו בצד זו.
כמה הערות:
1. יש מגמה חדשה בעולם שתופסת תאוצה בשם SRI, ( social responsible investements) שבה חברות נבחנות ונמדדות לא רק על פי התשואה לבעלי מניותיה אלא לכל בעלי העניין כולל עובדים, ספקים, לקוחות, הסביבה ,אוכלוסיות חלשות וכו. הכוונה היא לא פילנטרופית והעקרון הוא שחברות מסוג זה שלוקחות בחשבון את כל בעלי העניין הם החברות החזקות שישגשגו לאורך זמן.יש מדדים ברורים לתפיסה זו הייתי שמח אם זה ייושם גם בארץ.
2.הגבלת שכר בכירים ביחס לשכר העובדים. אני בעד , ברמות האלו ,אף אחד לא ישכנע אותי שאלי יונס יהיה מועיל יותר גם אם יקבל רק חצי משכרו הנוכחי. אבל הסתייגות אחת- הייתי מוציא את האופציות החוצה מהמשוואה.לגבי אופציות לכל העובדים אני בעד.
3. שכר מינימום קיים כבר- צריך פשוט לייצר מנגנון הצמדה מדויק יותר מתוספת היוקר שבעצם שוחקת את השכר לאורך זמן. זה דווקא שינוי פשוט יחסית לביצוע

אביאל 6 באפריל 2014

בראש ובראשונה החזרת כושר הייצור התעשייתי בישראל – זה כולל החזרה של חינוך מקצועי עם דגש על ייצור של טכנולוגיות עילית. זה הבסיס המרכזי שארצות הברית מתבססת עליו מאז המשבר והדבר צובר תאוצה, בטח שעלות הייצור בסין הולכת וגדלה עם השנים (צפוי גם להימשך). המודל המועדף הוא המודל הגרמני, של יצירת מרכזי מצוינות וייחודיות בייצור התעשייתי, אני חושב שהשילוב של תעשייה עם טכנולוגיה מתקדמת (היי-טק, ביוטכנולוגיה, קלין טק) יכולה להיות הקטר החדש של המשק, בטח ובטח אם הדבר יתבסס על חברות בינוניות, עדיף לתת הטבות מס ותמיכה לחברות מהסוג הזה מאשר לתאגידים הגדולים.

אז מה שצריך בגדול זה עובדים מקצועיים, משכורות גבוהות יותר, החלשה של השקל (זה עובד מצוין בשוויץ) וכן שימוש בכספי קרנות הפנסיה לבסס את התעשיה הזאת.

יניב פרנקו 6 באפריל 2014

מסכים מאוד .
החינוך המקצועי שלמירב הבנתי נמצא ברפורמה מחודשת במשרד החינוך הוא מפתח .

איציק 6 באפריל 2014

אביאל,
אאם הכוונה בכח אדם מיומן של הנדסאים וטכנאים זו בעייה רצינית. המכללות הטכנולוגיות בישראל גוססות. מכווה שמישהו יצליח להנשים אותם. מאז עליית המכללות האקדמיות המון מקומות עבודה, מסיבות הכי שגויות שיש, מעדיפות לקחת מהנדסים ממכללות לתפקידי הנדסאי וטכנאי. הם מקבלים עובד שלא הוכשר לכך ולא רוצה בכך (אף אין לו בררה, צריך להתפרנס). העובד ממורמר כיוון שלא בשביל זה למד 4 שנים, ולא מעוניין בכך. באירופה הנדסאי וטכנאי אלו מקצועות מבוקשים ורק כאן זה הופך לסוג של משהו שבהרבה מקומות מעקמים את האף.

ברק 6 באפריל 2014

ראשית, מוזר לי שכולם מתעלמים מעניין הפנסיה. צריך לקבוע תקרות וטווח מצומצם מאד של דמי הניהול וכן לתת הטבה (למסות אחרת) לקרנות שגובות דמי ניהול רק מהתשואה.

שנית, מס רווחי ההון צריך להיות גם כן פרוגרסיבי.

זיק 6 באפריל 2014

לדעתי פעולה על המיסוי בשתי הקצוות יכולה לסייע, בייחוד אם יקבעו תנאים מתאימים גם להטבה וגם לענישה.
יצירת מפתח של מכפיל תגמול מהנמוך לגבוה, ומיסוי אלים של כל נגזרת שכר מעל המותר, יכולה לשמור על פרופורציות.
בנוסף הטבת מיסוי בצורת פקטור על הוצאות השכר, לחברות ששומרות על המפתח שנקבע.
אם המדינה רוצה לעודד עליית שכר, שווה לה לטעמי לדחוף גם היא יד לכיס בטווח הקצר בצורת הטבת המיסוי, וזאת בהנחה שהגדלת השכר תגדיל את הפריון לעובד.

אגב, בגדול עידוד של הגדלת השכר על ידי מתן מענק על השגיות, יכולה להיות מאוד נכונה, אבל חייבים להודות על האמת שבתחומים רבים מאוד קשה לאמוד את הנושא.

צביקה 7 באפריל 2014

חפשו ביוטיוב או בכל מקום אחר את הסרט הנפלא בו שר העבודה לשעבר בממשל קלינטון הראשון – רייך מרצה את משנתו שעוסקת בדיוק באי שיוויון בחברה האמריקאית. הסרט שולל את התיאוריה כאילו חלוקה צודקת של רווחים פוגעת בתחרותיות ובצמיחה. השנים הטובות ביותר של המשק האמריקאי היו בשלושים שנים שאחרי מלח"ע השנייה בהן השיוויון היה הגדול ביותר והעבודה הייתה מאורגנת – לאיגודים היה הכי הרבה כוח.
הסרט הוקרן לאחרונה ביס דוקו

חיים הצהוב 7 באפריל 2014

אני מסכים לגביי שכר המינימום אבל לדעתי הבעיה במשק היא יותר פשוטה.
אתה מסתכל על הנושא בתור כלכלן אבל אני מסתכל על הנושא בתור בעל עסק, לדעתי הבעיה כיום במשק היא הקושי להחזיק עסק, העסק שלי עובד בצורה יוצאת מן הכלל וכל שנה אני מצליח לעלות את המכירות הבעיה הגדולה היא שאני לא רואה שום דבר מזה.
הבעיה הכי גדולה בארץ זה שיש גנבים בשירות המדינה בכל מקום: מכון התקנים (האחראי מס 1 לרוב המחירים הגבוהים שיש למוצרים בארץ), ארנונות מנופחות, רשות המיסים (אם הם באים לביקור אתה תקבל קנס בין אם עברת על החוק או לא), דמי שכירות גבוהים, מכבי אש, מכס ונמל.
יאיר לפיד ושאר הכלכלנים חושבים שאם תעלה או תוריד אחוז ממס החברות אז זה ישנה משהו, זה לא! עד שהעסקים בארץ לא יצטרכו לממן אלפי פרזיטים במגזר הציבורי אין סיכוי שהמצב במשק משתפר.
המהלכים שצריכים לעשות הם יותר רחבים ומשמעותיים מלעלות מיסים או להוריד אותם, צריכים לעשות הפרטה משמעותית לכל המגזר הציבורי וחייבים לאחד רשויות (עדיין לא הבנתי מדוע חולון ובת ים הם לא אותה עיר).
אני נחשב עסק בינוני ובשנה האחרונה הוצאתי 250,000 שקל על מכון התקנים (אם הייתי חי בגרמניה הסכום היה מסתכם ב10,000-20,000.
אני מת להעסיק עוד עובד אבל במקום זה אני מממן את ציפי ורביטל ממכון התקנים את משה מהנמל ושמחה מהעירייה.

גיל שלי 7 באפריל 2014

עד היום השמיצו אותי רבות בפוסט זה, אך אתה קראת לי כלכלן, אין השמצה גדולה מזו :-).
אין לי מושג בכלכלה, אני בעל עסק כמוך. לגבי מכון התקנים, אתה צודק בבירור. כך גם לגבי שינוי השירות הציבורי. השירות הציבורי צריך להמדד כשירות ולספק אותו.
אני יכול לספר לך סיפור קטן. עיריית תל אביב שוכרת מאיתנו שטח קטן. קראתי שיש לעירייה עודף ענק, והם בכל זאת העלו את הארנונה השנה.
זה לא מנע מהעירייה לפגר בתשלום שכר הדירה בטענה שאין לה כסף כמובן

חיים הצהוב 7 באפריל 2014

סליחה על ההשמצה:-)
עד שלא תבוא מרגרט תאצ'ר ישראלית אנחנו נמשיך לממן משרדים ציבוריים כושלים, מדי פעם ישימו לנו פלסטר בדמות הורדת אחוז ממס החברות ואנחנו כמו ילדים קטנים נחשוב שהפלסטר הזה ירפא אותנו

יוני (המקורי, מפעם) 7 באפריל 2014

דיון מעניין. לגבי עיריית תל אביב, אני לא מבין למה העירייה צריכה עודף כל כך גדול. לשלם לפנסיות עתידיות? זו חברה ציבורית? מדובר במיליארדים. כנ"ל קק"ל עם התחקיר החדש. זה פאקינג כסף שלנו.

גיל שלי 7 באפריל 2014

יוני – אני אוסיף על מה שאתה כותב. עיריית תל אביב מוכרת זכויות בנייה נוספות. הכוונה היא שאם בתב"ע אתה יכול לבנות 6 קומות, אתה יכול לקנות מהעירייה זכות לבנות עוד 2 קומות, זכויות ששייכות לעירייה במקומות אחרים. הצחוק הוא, שהעירייה רוצה יותר מדי כסף עבור כל מ"ר כזה, כך שאין יזם נורמלי שקונה את הזכויות. וכך נלחמים בישראל במחירי הדיור

D! בארץ הקודש 9 באפריל 2014

יופי של פוסט גיל
ושרשור תגובות מצויין.

חבל ששום דבר לא הולך להשתנות בקרוב. אולי כשמפלגת דה-באזר תגיע למאסה קריטית.

יהיה נחמד לחזור לשרשור הזה כל כמה זמן ולראות מה ממנו מצא את דרכו אל החברה והמשק

Comments closed