ליגת שוקי ההון – סוגים שונים של אמביציה והצטיינות

יש אמביציה להיות הטוב ביותר, ויש אמביציה שיחשבו שאתה הכי טוב, זה לא אותו דבר

הראיון של מנכ"ל בנק לאומי לישראל, גברת רקפת רוסק עמינח בעובדה, עורר הרבה הדים. אני חייב להודות שאני לא נמניתי עם צופי התכנית, ולכן לא אגיב על דברים שנאמרו, אך כן אשמח לחוות את דעתי על אמירות שנכתבו לאחר מכן.

*

שמעתי ברדיו את האמירה על האמביציה של גברת רוסק עמינח. מסתבר שלפי פרשנית מסוימת האמביציה נכרה היטב. מבחינתי זהו דבר מובן מאליו. ישנם הרבה מאוד עובדים מוכשרים בכל מקום. מי שמגיע להיות מנכ"ל של חברה בסדר גודל של בנק לאומי, צריך שיהא לו מנוע מיוחד שדוחף אותו בחוזקה אל התפקיד. אך יש לזכור שישנם סוגים שונים של אמביציה. יש מי שמכוון על ידי אמביציה יוצאת דופן למלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר. זו למשל האמביציה שמבחינה בין ספורטאי על ובין כאלה שלא הגיעו לרמות הגבוהות.

אך לא זו האמביציה שמתארת את מי שהתקדמו לתפקיד המנכ"ל בחברה בהכרח. כדי להתקדם לתפקיד המנכ"ל אולי כדאי שתהיה מצויד גם באמביציה מסוג זה, אך אין מדובר בהכרח. כדי להתקדם במקום העבודה עד לתפקיד הגבוה ביותר, צריך לרצות להגיע למקום הגבוה ביותר, צריך לרצות להתבלט על רקע של עובדים אחרים (לא בהכרח בגלל עבודה טובה יותר, כל סוג של התבלטות היא בסדר), צריך לטוות את רשת הקשרים הנכונה, בקיצור צריכים להיות מאופיינים בתכונות אופי רבות אשר לא קשורות בהכרח לרצון להיות הכי טוב במה שאתה עושה.

*

לכן גם מצחיקות אותי הביקורות על רקפת רוסק עמינח והדיאט קולה. הגברת לא היתה מגיעה להיות מנכ"ל הבנק בלי רשת הקשרים, בלי  ה"חברים", בלי הקשרים המיוחדים עם לווים גדולים במיוחד כמו נוחי דנקנר. כמובן מאחר והגברת הגיעה לתפקיד המנכ"ל לאחר התפקיד אל אחראית על האשראי של הבנק, גם את התפקיד הזה יש להניח שביצעה מתוך מטרה להתקדם הלאה. ספורטאי גדול צריך לרצות לנצח כדי להיזכר כאחד הגדולים. כדי להתקדם לתפקיד המנכ"ל לא בהכרח צריך לנצח, אך צריך להיות מאוד תחרותיים, צריך לרצות להגיע למקום אליו הרבה אחרים רוצים להגיע, ולנצח אותם, זה לא בהכרח קשור ברצון לבצע את העבודה הטובה ביותר, זה לעשות את העבודה בצורה כזאת שתקדם אותך בחברה.

*

דרך אגב, יש בכך כדי להבחין בין מנכ"לים שהתקדמו בתוך מקום העבודה, ובין אלה אשר היו יזמים ונהלו את מקום העבודה אותו יצרו. המשימה העיקרית של היזמים היתה לפתוח עסק משגשג עד כמה שאפשר, הכוון שלהם היה שונה לחלוטין. גם נושא התחרות בין הבכירים על מי ישתכר את המשכורת הגבוהה ביותר, היא בדיוק חלק מהמיצים התחרותיים המניעים אותם אל עבר התפקיד הנכסף, כאן שוב בולט הרצון להתבלט, לכן המחשבה שמנכ"ל יגביל את המשכורת של עצמו היא טיפה מגוחכת, הרי המנוע שלו מוביל אותו לרצות להתבלט במשכורת על פני מנכ"לים מקבילים.

צריך לזכור את סוג האמביציה כאשר מפתחים את הציפיות. לראשות ממשלה  נבחרים האנשים שרצו להיות ראש ממשלה, לאו דווקא האנשים המוכשרים ביותר במדינה, למנכ"ל נבחרים אנשים אשר ראו במשרה את חלום חייהם, ועשו את כל מה שנדרש כדי להגדיל את הסיכויים להיבחר. ישנם מנהלים מעולים בדרג הביניים אשר ביצעו את עבודתם בצורה מושלמת, ומעולם לא התעסקו בשאיפה שלהם להגיע הלאה.

לכן זה מגוחך לצפות שמנכ"ל בנק לאומי יחשוב על נוחי ועל מסעודה באותה צורה, הוא לא היה מגיע לתפקידו אילו היה מורכב בדרך הזו. אין שום צורך לבקר את המנכ"ל על מי שהוא, או אפילו על חבריו. צריך לבקר את המנכ"ל על דרך עשיית העבודה. צריך לייצר מסגרת רגולטורית שבה למנכ"ל אין השפעה על המשכורת שלו. צריך לדאוג במסגרת הרגולציה שהבנקים הגדולים לא ילכו בדרך הקלה של הקצאת אשראי לגדולים בלבד, ולקיחת עמלות מהקטנים. צריך לייצר את הסביבה בה האמביציה שהביאה את המנכ"ל לתפקידו, תהפוך לאמביציה לבצע את התפקיד בדרך שתשרת טוב ביותר את לקוחות הבנק, עובדי הבנק ובעלי המניות בבנק. זה לא מובן מאליו בכלל.

images

 

 

שכונה
על ההפסד של הקבוצה ההיא למוריניו

10 Comments

ניינר 27 באפריל 2014

אתה צודק אבל עדיין הגברת הזו מביאה לי את הסעיף

יניר 27 באפריל 2014

נקודת המוצא שקצת נשכחה בדיון הזה היא פשוטה: רקפת רוסק עמינח מחויבת קודם כל לבעלי המניות שלה והיא צריכה לעשות את המקסימום כדי למקסם את רוחחיהם בטווח הקצר והארוך.
לגיטימי מבחינתה לצפות לקבל שכר מקסימלי.
תפקיד בעלי המניות והרגולטור לוודא רמת שכר שפויה. מבחינת מוניטרית עדיף היה לה לקבל מנוחי חלק מחובותיו ולוותר על חלק כי האלטרנטיבה הייתה להפסיד את הכל. בקטע הזה, מחאת הציבור שהניעה אותה לוותר על המהלך הזה , דפקה את בעלי המניות שלה

גיל שלי 27 באפריל 2014

זו דוגמה טובה להחלטה שהעדיפה את טובת המנכל ויחסי הציבור שלו על פני טובת הבנק

אביאל 27 באפריל 2014

יניר – לכן יש הבדל גדול בין משכורות של דרג בכיר בחברות ציבוריות ומשכורות של דרג בכיר בחברות פרטיות, לא תשמע אף אדם מדבר על משכורת המנכ״ל בחברה פרטית גם אם הדבר יוודע בציבור.
מי שמחזיק את רוב מניות הבנק הוא הציבור דרך המוסדיים, אלא חלשים מאוד בהתנהלות שלהם אל מול הלווים.
מה שמפתיע בסיפור הזה סציפים הוא שבניגוד למוסדיים, הבנקים לא מוותרים בקלות על כסף ובטח לא נמנעים לקחת ערבויות אישיות גם מהטייקון הגדול ביותר ועל כן התהייה לגבי רוסק-עמינח והקשרים שלה עם נוחי דנקנר.

no propaganda 27 באפריל 2014

צודק בהחלט.

זה נורא עד כמה האנשים הנדחפים, העסקנים והקומבינטורים יושבים בכל התפקידים הבכירים על חשבון האנשים המוכשרים.

זה נכון, בבנקים, בפוליטיקה, בצבא ועצם כמעט בכל מקום.

austaldo 27 באפריל 2014

לפעמים אני חושב שבמקום להלחם על חוק שכר מינימום צריך ללכת לכיוון השני – חוק שכר מקסימום שחל על כולם כולל כולם (אלא אם כן זו חברה פרטית שלא ניסחרת בבורסה). אני לא חושב שיש מישהו שעושה איזשהי עבודה ששווה משכורת של יותר מ 3 מליון שקל בשנה (ואני אקסטרה אקסטרה לארג' כאן). אם החזירות לא משתלמת – לפחות מעל רמה מסויימת – כל שאר הבעיות יפתרו מעצמן…

אביאל 27 באפריל 2014

austaldo – אל תיהיה תמים, זה שאתה אישית לא חושב ככה לא צריך להכליל את העניין של השלוש מיליון, יש מנכלי״ם שמרוויחים בכבוד כל מיליון ומיליון מהכסף שלהם.
אתה גם נמצא בשוק גלובלי. מספיק לראות לאן המדענים והחוקרים שלנו הולכים כי אין פה תקציבים וכי יש עליהם תחרות בינלאומית.

austaldo 27 באפריל 2014

בישראל 2014 אין אף מנכ"ל של חברה ציבורית, בנק או כל חברה אחרת שניסחרת בבורסה ששווה את השכר שהוא מקבל. אפילו לא אחד. אני לא מדבר על בעלים של חברות פרטיות שלא ניסחרות בבורסה שאז הם לוקחים על עצמם את כל הסיכון וזכותם לשלם כמה שהם רוצים. בלי להכיר אותך ובלי לדעת מה הרקע שלך אני אומר לך שאם אתה תנהל את בנק לאומי הוא עדיין יהיה ריווחי (אולי אפילו יותר ריווחי כי אין לך את הקשרים עם כל מני דנקנרים שתצטרך למחוק להם חובות).
ואתה מביא דוגמא ממש לא לעיניין – מה הקשר למדענים וחוקרים? הוד חזירותה רוסק-עמינח היא מדענית?

shadow 27 באפריל 2014

מסכים במאה אחוז.

צריך תיקרת שכר ותקרת הון. בכל החברות ולכל האנשים.

כמו שיש בליגת הנ.ב.א. ברור שחקנים טובים יותר מרוויחים יותר אבל יש גבול לכמה הם יכולים להרוויח.

שקיפות 27 באפריל 2014

לדעתי כל הבעיה כאן היא שהגברת עומדת בראש בנק שנתן הלוואה של 500 מיליון שח ללא בטחונות, כאשר אדם מן המניין ניגש אל בנק לאומי ומבקש ממנו הלוואה של 10 K הבנק מבקש לראות תלושי משכורת שלו ושל הוריו וכו'.
נשאלת השאלה למה האשה הזו ממשיכה לעמוד בראש המערכת לאחר שרשמה הפסדר חסר אחריות עצום כזה.
ולמה אילנה דיין לא שאלה אותה על כך.

Comments closed