הטלפון צלצל סבתא שלי הבינה ראשונה

רות סוף

הטלפון צלצל. אני זוכר את השולחן בסלון לידו ישבתי. הצלחתי רק להגיד מה? והתחלתי לדמוע, סבתי מיד החלה לדמוע איתי, היא כבר הבינה. ישי מת אומר לי דוד אפריאט בצד השני של הקו, ומבקש שאני לא אתחיל…

סבתא שלי הבינה כי היא הכירה, ההורים שלי גם. ההבנה של מי שכבר עבר את זה מקרוב היא אחרת, יום הזכרון עוטף את המוות במן נייר צלופן של מתנות, אך אין למוות משמעות, כל מוות הוא פשוט סוף, ואתה מבין את זה רק כשזה מתקרב.

*

בסוף טירונות יחידה עלינו ללבנון, החבר'ה חיכו להתקל, כמו החברים בקבוצת הכדורסל שחיכו שהאימונים יגמרו ותתחיל הליגה. רק אני לא חיכיתי, אני כבר ידעתי מה זה להתקל. הכרתי את הסוף, הכרתי את חוסר המשמעות, אך כל זה עדין היה רחוק מחברי.

*

 

לצערי גם הם הבינו. כשישי אליאש מת, רונן ז'ורנו ירד עם הצוות שלו ללוויה, רונן היה בן צוות שלי שנשאר לקצונה, וחזרנו ברכב הביתה. החבר'ה של ישי מהצוות עמדו בוכים ליד הקבר, החבר'ה מהצוות שלי עוד היו קצת מנותקים רגשית, אחרי כמה חודשים גם רונן נהרג, וגם עליהם נחתה התחושה, זה אחרת כשזה קרוב.

*

בלילה התכנסנו כולנו חיכינו ללוויה למחרת, כרגיל רק אני דמעתי קצת, למזלי הספקתי לדמוע הרבה בבית לפני שנסעתי לבית בו חיכינו ללוויה. עיני חברי נותרו יבשות עד שראו את הארון, למוות יש תכונה כזו, למי שלא מכיר, הוא תמיד נוחת עליו בהפתעה, העצמה שלו לא מובנת. כשיצא הארון הם קלטו, הם כבר לא היו צריכים אותי כמתווך, הם הבינו את הסוף.

*

למוות אין משמעות, ושלא יספרו לכם סיפורים. מוות מתאונה, מוות ממחלה, מוות ממטען שמתפוצץ הם כולם אותו דבר. המוות נשאר לא מובן, המוות נשאר חסר משמעות, ושלא יספרו לכם שמתים למען משהו. מי שמת מת, וזה לא משנה באיזה נסיבות. ימי הזכרון לא נועדו למתים, הם נועדו לגרום לנו להאמין שהמתים מתו למען משהו, אך כל המתים מתים אותו דבר, כל המיתות הם סתם.

*

המשמעות היחידה של המוות היא כאב, אין משמעות אחרת.

(לזכר דודי קובי אפשטיין, רונן ז'ורנו, שאול חילביץ, שחר כהן, ישי אליאש, ישראל מעטוף, חברי לעורב גולני)

images

באויר המכאיב
יום הזכרון, 2014

25 Comments

אסף שלום 4 במאי 2014

דמעות בעיניים. מרגש. מדויק

יניר 4 במאי 2014

כמה נכון

רועי 4 במאי 2014

חודר ללב.

אלכס דוקורסקי 5 במאי 2014

נכון. חודר ממש, גיל.

סימנטוב 4 במאי 2014

מתקשה להביע את הכאב, שלא תדע עוד צער.
מסכים עם כל מילה.

אנדר 5 במאי 2014

כואב.

ובכל זאת, בכל הכבוד (באמת), אולי אפשר שתהיה קצת פחות כוללני ונחרץ, וקצת יותר סובייקטיבי לגבי המשמעות של המוות. יש – לצערי – מספיק הורים/אחים/חברים/בנים ובנות שכולים בסביבה של כולנו, ולכל אחד תחושה והרגשה אחרת לשכול. גם אם חווית אובדן זה לא אומר שיש לך בעלות על התחושות, ההרגשות והמחשבות של השכול. (את התחושה האישית אני מכבד, אבל זה לא מה שהיה פה)

אני מאוד ממליץ לך לקרוא את ספרה של מרים פרץ 'שירת מרים' (שאני לא מאמין שיש צורך להזכיר מי היא)

אני מקווה מאוד מאוד שלא תפגע מדבריי, ושתאמין שאני מכבד את תחושותיך. (ושוב, אם היית מצמצם את הפוסט לתחושותיך לא הייתי חש צורך להגיב. ואם זה אכן כך ולא הבנתי נכון אני מתנצל מראש).

oded 5 במאי 2014

נראה לי שבמהות בלוג היא חוויה אישית ולכן למעשה בהגדרה מדובר בראיה של גיל את הדברים.
לא רוצה לדבר בשם גיל אבל מההיכרות הקצרה שלי איתו (מקריאת הבלוג בלבד) נראה לי שהוא לא מתיימר לקחת בעלות על הרגשות של אף אחד…

fish & chips 5 במאי 2014

אתה לא צריך לדבר בשמו , הוא עושה את זה טוב בעצמו

" למוות אין משמעות, ושלא יספרו לכם סיפורים "

" המוות נשאר לא מובן, המוות נשאר חסר משמעות, ושלא יספרו לכם שמתים למען משהו "

אין מה להעלב , להיות מופתע או לכעוס

אלה פשוט עוד ביטויים כנים של אדם שתפישת עולמו היא התערבות וקביעת חיי הפרט

fish & chips 5 במאי 2014

ואם כבר טור על הנופלים … דווקא בטור כזה אין שיר ?

ואם כבר הגות על החיים ועל המוות …

https://www.youtube.com/watch?v=USN-mknddnM

גיל שלי 5 במאי 2014

גם אנדר וגם fish צודקים וזה בסדר זו האמונה הפרטית שלי. אני מכיר גם כאלה שמאמינים שמי שנהרג במלחמה יושב הכי קרוב לאלוהים כלומר מאמינים שיש משמעות. מותר שלכל אחד תהיה האמונה שלו

צרפתי 5 במאי 2014

המת, מת. למותו ולרצונו יש או אין משמעות רק בעייני החיים.

חברי הטוב משכבר הימים 5 במאי 2014

זה וויכוח אחר, ולא בהכרח קשור.

יוני (המקורי, מפעם) 5 במאי 2014

מרגש.

מיה לביא 5 במאי 2014

תודה גיל

אריק האחר 5 במאי 2014

כואב ומרגש

אביאל 5 במאי 2014

עצוב ומרגש.

אדם בן דוד 5 במאי 2014

זה כאב אינסופי. בעיקר להורים.

D! 5 במאי 2014

מכיר את התחושה של הרצון להיתקל.
לא יצא לי בסופו של דבר.
ובדיעבד, מספר חודשים אחרי השירות – ביחד עם חברים לצוות – הגיעה ההבנה שטוב שכך שזה עדיף ולא דומה לרצון לשחק אחרי האימונים.

לצערי, כן מכיר מעט את התחושה של לאבד מישהו (ואפילו לא הכי קרוב) כך בחטף – אני חושב שמהשמעות של המוות תלויה, כמו כל דבר אחר, בנקודת המוצא והרצון של החווה.

נתי 5 במאי 2014

תוצאת המוות הינה אכן סוף של חיים מחד, וכאב אינסופי למשפחה מאידך. ובמובן זה אכן המשמעות היחידה של מוות היא כאב – כל מוות.
אבל,
למעשה של וויתור על החיים -או יותר נכון השלכתם מנגד- למען מטרה נאצלת, יש ויש משמעות. לבחירה של מיטב בנינו ואחינו להיות מגש הכסף יש ייחוד שצובע את חייהם בצבע מיוחד.
ומכאן גם הצורך בייחוד יום מיוחד להם והתייחדות החברה כחברה עם זכרם.
ולמשמעות בחירה זו אני חושב שכולנו יכולים להיות שותפים. בין אם נחשוב שבמעשה זה נתקדשה נשמתם ובין אם נחשוב שלא נותר מהם דבר ומעתה כל קיומם הוא רק בזיכרון אהוביהם. שאם לא כן, הרי שלא רק למוות אין משמעות כי אם גם לחיים…

אנדר 5 במאי 2014

אמנם להתנסח כמוך לא ידעתי, אך זו בדיוק הייתה כוונתי. תודה

שחר ד. 5 במאי 2014

הצלחת להחזיר אותי לרגעים שאני מנסה להדחיק…

אי אפשר לתאר את הרגע הנורא הזה שאתה רואה את הארון, זה כאילו מישהו נותן לך מכה עם פטיש ענק בראש ואומר לך – תתעורר! זה אמיתי…

חיים שדמי 5 במאי 2014

אחלה טקסט

חובק 5 במאי 2014

עדיין חתמת ב"לזכרם". עדיין חשוב לך לזכור אותך. עצוב לך שהלכו.
גם לנו. זוהי מהות היום הזה בעיקרה. פחות הסיבה.

עם זאת, אח שכול אמר היום בטקס המרכזי שהידיעה כי המוות הוא תוך כדי שירות בכוחות הביטחון עדיין מנחם במעט. אני לא יכול להתווכח עם זה, אפילו שאותו אח שכול הוא ראש הממשלה.

שחר 5 במאי 2014

מה שהכי עצוב שהקבוצה ממתינה למצטרפים חדשים.

עפר ויקסלבאום 5 במאי 2014

כל מילה, גיל.
כל כך מיותר.
כל כך חסר משמעות.
מאז שג'ים תיאר את זה, לפני חמישים שנה, כלום לא השתנה.
כדור בקסדה,
בום, נגמר.
https://www.youtube.com/watch?v=6LSCoBk8hgU

Comments closed