ליגת שוקי ההון – כסף יש, איך להפוך אותו למקומות עבודה, זו השאלה?

העיוות הראשוני בעולם הוא פשוט, התזה הכלכלית שהשקעה תוביל לצמיחה טובה יותר בכל מצב. אני דן בפוסט זה בשאלה, האם אכן מדובר באקסיומה.

בנקאי השקעות הוא עדין מקצוע מבוקש בקרב בוגרי MBA בארצות הברית, גם לאחר המשבר הקולוסאלי של שנת 2008. בעקרון, אלן גרינספאן (נגיד הבנק הפדרלי בזמן שהמציאו את כל מכשירי האיגוח שהובילו למשבר הפיננסי הגדול) תמך ביצירת מכשירי האיגוח של המשכנתאות בנימוק של שכלול שוק האשראי. ההנחה היתה שאשראי הוא דבר חיובי, השוק יודע לווסת את כמויות האשראי בצורה הטובה ביותר, אם נייצר מכשירים מתוחכמים יותר, ניתן יהיה להקצות יותר אשראי בצורה בטוחה יותר.

*

המשבר הפיננסי של שנת 2008 היה אמור לשים סימני שאלה על חלק גדול מהאמור בפסקה הראשונה. סימן שאלה אחד צריך להיות מוחלף בסימן קריאה, ברור לכל בר דעת שמכשירי האשראי אכן נפחו את כמויות האשראי שהוקצו לרכישת בתים בארצות הברית, אך בבירור גם לא יצרו סביבת אשראי בטוחה יותר אלא הפוך לחלוטין. אי אפשר לשים סימן שאלה על עובדה זו (למרות שבמהלך קמפיין הבחירות בישראל שמו סימני שאלה במקומות ברורים אף יותר, אז אולי אסייג, אי אפשר לשים סימן שאלה בצורה רצינית מעל עובדה זו).

סימן שאלה אחר הוא במקום של האם נכון שעל מנת להביא לצמיחה צריך להגדיל את כמויות האשראי במשק. ההנחה הרווחת מאז תחילת שנות השמונים היא שכדי להביא לכלכלה צומחת, כדאי להביא לסביבת אינפלציה יציבה ונמוכה, אשר תאפשר הקצאת אשראי רב יותר בצורה בטוחה יותר (בתנאים של אינפלציה גבוהה, אשראי פחות בטוח, והתנודתיות מפחידה את נותני האשראי).

*

בסביבת הריבית הנוכחית כולם אמורים להכיר בכך שאין מחסור אמיתי באשראי במשק (למעשה כל משק שבו הריבית היא אפסית). כאשר יש עודף הון גדול כל כך, וקשה להשיג תשואה כלשהיא על ההון, רבים ישמחו לתת הלוואות על מנת לקבל החזר כלשהוא על כספם (כמובן בהנחה שהסבירות להחזרת ההלוואה הינה גבוהה). אולי צריך להציב סימן שאלה אחר כאן, האם יצירת שוק אשראי משוכלל יותר, והגדלת אפיקי האשראי בצורה חופשית, יביא לצמיחה טובה יותר?

באופן עקרוני אני מסכים עם חסידי השוק החפשי, כלומר שוק חופשי ומשוכלל באמת, אשר אינו נתון לעיוותים, יכריע בכל שאלה מסוג זה בצורה הטובה ביותר. כלומר, לדעתי אנו צריכים לבדוק האם אין כאן עיוותים פוטנציאליים אשר מעודדים את יצירת האשראי ומעבירים את הסיכון לאחרים בצורה סמויה, כדי לשרת אינטרסים חיצוניים לשוק.

נדמה לי שבמקרה זה התשובה ברורה, כן. ברגע שהמסקנה שהתקבל ב1929 היא שיש לדאוג לקיום הבנקים בכל מחיר כמעט, הרי שמעודדים את הבנקים לקחת סיכונים, שכן ברור שהממשלה תקפוץ להציל אותם בזמן של משבר. אוסיף עוד עיוות, בוגרי מחלקות הכלכלה באוניברסיטאות יחפשו מקומות עבודה רווחיים במיוחד בבנקים להשקעות. כלומר, למקצוע הכלכלה עצמו קיים אינטרס סמוי לעודד יצירת מכשירי אשראי משוכללים אשר ייצרו אם לא צמיחה במשק, מקומות עבודה רווחיים לבוגרי הכלכלה.

בעולם בו חברות סטרט אפ רבות מצליחות ליצר תשואה גבוהה על כסף מושקע, ללא יצירת מקומות עבודה רבים, השאלה היא האם יצירת אפיק נוסף של אשראי שמוביל לתשואה ללא יצירת מקומות עבודה רבים, כמו מקצוע הבנקאות להשקעות, אכן מהווה שוק משוכלל, שבו מקבלי הרווחים הינם הנושאים בסיכונים. נדמה לי שהתשובה הברורה היא לא. משקיעים בחברות סטרט אפ מודעים לסיכויים הנמוכים להרוויח, ומסכנים אך ורק את ההון שלהם. הסטרטאפיסטים של מכשירי האשראי מסכנים כסף של קרנות פנסיה, ולא את מקומות העבודה שלהם, מאידך הרווחים יפלו בכיסיהם.

*

בעידן הנוכחי בו עודף הכסף גדול כל כך, עדיף לדאוג לרגולציה שבה אפיקי האשראי יוסתו אל עבר אפיקי השקעה שייצרו גם מקומות עבודה, אי אפשר להשאיר את המלאכה לשוק, שכן הראיתי שהשוק לא משוכלל דיו, מאחר והממשלות נושאות בסיכון, צריך להגביל את הסיכוי של הבנקים, וכן לעודד את חלוקת ההון בצורה טובה יותר. הסיבה שהשוק לא מווסת כמו שצריך את ההון פשוטה גם היא. התזה שהשוק המשוכלל ידע להסיט את ההון אל עבר המכשירים הטובים ביותר לצמיחה של המשק, כלומר עדיף שההון יושקע שכן השקעה תוביל לתשואה טובה יותר על הכסף, היא תזה שלא עומדת במבחן המציאות. מאחר ועיוותו את השוק בצורה קיצונית לטובת ההון (משכורות לא עולות, תנאי מיסוי מועדפים להון על פני משכורות, בילבול אינטרסים בין בעלי הון ומנהלים בכירים על חשבון עובדים זוטרים יותר וכדומה), יש צורך לתקן את העיוות ברגולציה.

*

חלק גדול מתיקון העיוות הראשוני המתואר בחלוקה בין הון לעבודה נעשה כבר בימים אלה, התחזקות ועדי העובדים בכל העולם, העלאה של משכורות מינימום בכל העולם ועוד. צריך לדאוג לעוד תיקון, ביטול מירבי של מכשירי אשראי שמעבירים את הסיכון לאחרים, אך את הסיכוי לכיסי יוצרי המכשירים. הדרך לכך היא פשוטה בעיני, קביעת רגולציה של מה מותר לבנקים לעשות, ולא מה אסור.

על העולם החדש בועדים ומשכורות מינימום תוכלו לקרוא בראיון שנערך איתי בדה מארקר –

http://www.themarker.com/wallstreet/1.2580024

 

כדורגל לעם!
הניצחון על טוטנהאם

14 Comments

אריאל גרייזס 15 במרץ 2015

מצוין!

עומרי 15 במרץ 2015

הרגולציה על הבנקים בארה"ב מתגברת. לא חושב שניתן להתווכח על העניין הזה. תשואות של 20% וצפונה על ההון העצמי, כפי שנראו טרם המשבר, לא נראות באופק, רוב הגופים יסתפקו בקצת יותר מחצי מכך. זה לא קורה בחלל ריק – דרישות הון ליבה מחמירות, הגבלות קשות על היכולת להשקיע בנכסי סיכון, מיסוי ועוד.

בארץ המצב יותר בעייתי, עם תשואות על ההון נמוכות בהרבה שלא מונעות מפוליטיקאים לתקוף את הרווחיות "האדירה". חלק גדול מהבדלי התשואות לא קשור לרגולציה אלא ליעילות. אם כחלון היה אמיץ עד הסוף הוא היה אומר חד וחלק שאלפי עובדים בלאומי הם גם חלק מהבעיה כי הם נהנים מתנאים מופקעים.

גיל שלי 15 במרץ 2015

הרגולציה בארצות הברית לא טובה מספיק, ובקשר לישראל אני מסכים איתך לגמרי

תומר (הוותיק) 15 במרץ 2015

אני רק הערה.
(טוף, כמה הערות).
ראשית לגביי סטארטפים, נושא קרוב לליבי, חוץ ממקרי קיצון כמו וואטס אפ רוב הסטטרטאפים יוצרים מקומות עבודה, זה קצת פופוליסטי לטעון אחרת.
(מיקרוסופט הייתה פעם סטארטאפ, גוגל הייתה סוארטאפ, פייסבוק, וסתם כמה חברות שקמו בשנים האחרונות דרופבוקס,גופרו, אובר, איירביאנבי…)
זה עשרות ומאות אלפי מקומות עבודה ושלא לדבר על שכירים מיליונרים.
זאת מלבד התרומה שלהם לאנושות (מה היינו עושים בלי היכולת להכיר נשים בטינדר?!?, סתם, ברצינות, הסטטרטאפים תורמים חדשנות שמזיזה את העולם קדימה).
מה שאי אפשר להגיד על המערכת הבנקאית כפי שהיא מתנהלת היום.
לגביי ההצעה שלך לבצע רגולציה שתגיד לבנקים מה מותר ולא מה אסור, היא מעניינת אך קשה מאוד ליישום, מה אם הצעה לפתיחת השוק שלהם לתחרות אמיתית? סתם לדוגמה, מימון המונים ככלי שיכול להחליף את המנגנונים של הלוואות מבנקים ככלי להקמת עסקים (הרגולציה בארהב מגבילה את הסכום שאפשר לגייס כך, אם יגדילו הם יהוו תחרות אמיתית).

ניתאי 15 במרץ 2015

גיל, לא תפנק אותנו בפוסט בחירות?

גיל שלי 15 במרץ 2015

נראה לך שאני יצור עם יכולת איפוק כה גבוהה? ברור שארגיז פה רבים

ניתאי 15 במרץ 2015

מעולה.
אם אני עוקב נכון בינתיים בקרב כותבי דה בזאר ספירת המנדטים היא:
יאיר לפיד – 60 (אלפסי ובן יהודה).
מרצ – 30 (תבורי).
ליכוד – 30 (קרמר).

אסף the kop 15 במרץ 2015

גיל
אני ממליץ שתרשום על ההסתה הפרועה של השמאל ועל סתימת הפיות של התקשורת והגיבוי שיש לה מצד מערכת המשפט.

http://m.nrg.co.il/online/1/ART2/683/599.html?hp=1&cat=404&loc=13

גיל שלי 15 במרץ 2015

הצעתך נדונה בכובד ראש ונדחתה ברוב דעות

אסף the kop 15 במרץ 2015

אין בעיה.
רק זכור שהזהרתי כאשר זה יתפוצץ לכולנו בפרצוף.
שא ברכה.

גיל שלי 15 במרץ 2015

אם היית בפייסבוק, היית מבין שכל עניין התיקשורת איבד מחשיבותו מזמן מזמן

צור שפי 15 במרץ 2015

מה זאת אומרת ״אם היית בפייסבוק״? יש לי פייסבוק, אני לא נכנס לפיד כל שעה, לפעמים גם לא כל יום, ומה שאני בעיקר מקבל שם זה כל מיני עדכונים על חיי החברה של אנשים שאני מכיר יותר או פחות טוב, בדגש על הנכדים החדשים שנולדו להם או חופשות משפחתיות בתאילנד. הנושא הפוליטי כמעט לא מופיע ככה שהתקשורת עדיין מהווה מבחינתי את הזירה העיקרית בלי קשר לאם אני מסכים עם אסף או לא (ואני לא).

מעיין אוהד מכבי 16 במרץ 2015

אציין שבעיניי הכתבה הזאת ובכלל הסוגיה הזאת מתעסקת בהגברת השוויון. בסופו של דבר, אם הרווחים של הבנקים היו מתחלקים בין יותר גורמים (למשל, קרנות פנסיה שמשקיעות באג"חים היו מקבלות תשואה גבוהה יותר או סבירות גבוהה יותר להחזר, ובמקביל יותר עובדים היו נהנים מהכנסות העתק של הבנקים), הייתה פחות בעיה ופחות לחץ ציבורי ופחות רגולציה.
ועדים הם דרך אחת לווסת את חלוקת הרווחים. מצד שני, תלות מוחלט בוועדים יכולה גם לשתק ולפגוע בקידמה, ולעיתים אף לעודד שחיתות (ד"ש לנמלים ולחברת החשמל, והאמת שגם ההתייחסות בתגובות לכמות עובדי הבנקים בישראל לא רחוקה מהמציאות).

להערכתי, המטוטלת תנטה יותר לכיוון של ועדים חזקים, עד שאלו יהפכו לחזקים מדי ואז תידרש רגולציה לרסן אותם, וחוזר חלילה. למה? כי השווקים אינם מושלמים. אגב, מחוויה אישית של אנשים קרובים אליי, לא תמיד ועדים מביאים עימם תוצאות חיוביות. ועדים, כמו גם העלאת שכר המינימום, מיטיבים בעיקר עם אלו שנמצאים בתחתית סולם השכר, ולרוב זה בא על חשבון מעמד/דרג הביניים.
וכן, אני מסכים עם האמירה של בנט שאיפה שקיים ניהול טוב ומתגמל (למשל חברות היי-טק), אז אין צורך לעובדים להתאגד בועד.

גיל שלי 16 במרץ 2015

אני מסכים עם כל מילה שכתבת בתגובה הזאת

Comments closed