מיסטר אוקטובר מול מלחמת אוקטובר

מיסטר אוקטובר שלי הוא סאדאת

רונן דורפן שיתף אותי בפרט טריוויה מגניב, מסתבר שמיסטר אוקטובר רג'י ג'קסון למד באותו בית ספר עם יוני נתניהו. אני עדין משוכנע שאם תדברו עם ביבי נתניהו על מיסטר אוקטובר הוא מיד ידבר על האיום הקיומי שהוכח במלחמת אוקטובר, ולאחר מחשבה קצרה, מסתבר שבעוד שאוקטובר בשביל האמריקאים זה הפליאוף של הבייסבול, בשבילי זו המלחמה ששינתה את מהלך חיי.

*

באוקטובר 1973 הייתי ילד בן ארבע בברוקלין בארצות הברית. אח של אמי, קובי אפשטיין לעומת זאת עוד הספיק לבקר בביתו שבתל אביב, לפני שקראו לו לעלות מהר לרמה. הוא היה בהשלמה החילית של קורס הקצינים של התותחנים, ומהרו להרכיב מהם ומעוד כמה חיילים שאספו מהגורן ומן היקב סוללה שעלתה לטווח את הסורים בתל פארס. בלילה הם קבלו פקודה לרדת מהעמדות ולהתגלגל אחורה, פרט קטן היה חסר בפקודה, העובדה שהסורים כבר נמצאים מאחוריהם. כאשר הסוללה נעה על הכביש, היא עברה בתוך חניית טנקים סוריים. מההלם התותח הראשון והשני עברו, אך התותחים השלישי והרביעי כבר חטפו את האש, לא לפני שנופפו לשלום למי שחשבו שהם טנקים ישראלים. דוד שלי קובי, היה מפקד התותח השלישי.

*

הורי לקחו אותי מארצות הברית לישראל, ברגע שנודע שדודי נעדר. אני לא יכול לכתוב שאני זוכר את הימים האלה, אך אני זוכר מצוין איך ביליתי את הקייצים והחופשים הגדולים שבין כתות ג ועד כיתה ו'. את כל ספרי המלחמה חיסלתי. עז 77 של קהלני, מלחמת יום הדין של חיים הרצוג, רעידת אדמה באוקטובר של זאב שיף, סבירות נמוכה של שלמה נקדימון. כילד חיפשתי להבין את מה שאי אפשר, למה דוד שלי מת. היינו עולים לרמה בסוכות לאנדרטה של שרידי תותח מפויח, ביום אחרי יום הכיפורים היינו הולכים לקבר בקריית שאול, וביום הזכרון גם. בקיצים הייתי עסוק בין טורנירי ספוג סל עם עצמי, במסע להבנת המחדל, בחיפוש אחר האשמים, בנסיון להבין איך זה יכול להיות.

*

כבר כילד ידעתי שנבחר ישראל בכדורסל עוד הספיקה לשחק עוד משחק באליפות אירופה בספרד לאחר פרוץ המלחמה ולחזור. משום מה רק עכשיו אני קולט שבזמן שאצלנו התחוללה המלחמה בארצות הברית התנהל הפליאוף של הבייסבול, זה כנראה מה שעניין את אבא שלי באותם ימים, עד שהגיעה הידיעה על המלחמה.

*

כבר בגיל צעיר החלטתי שאני אהיה חייל קרבי, בצפון תל אביב זו לא היתה החלטה מובנת מעצמה. במחזור שלי מתוך 100 בנים אולי חמישה עשר החלו ביחידות קרביות. מה שהניע אותי לקרבי לא היה הרצון לחוות חוויות של גברים, וגם לא שאיפה להתעצמות אישית או חישול הגוף והנפש. המקור להחלטה נבע מאותה המלחמה. מצחיק אותי כיום שרק בצבא הבנתי שבעצם לא ניתן היה להבין או להאשים אף אחד, המוות של החיילים הוא תוצאה של התהליך. היום מצחיקים אותי אלו המבכים את המחסור בהרתעה, במכה אחת אנושה שתלמד אותם. לא שמתי לב שהמכה שחטפו המצרים והסורים במלחמת ששת הימים לימדה אותם שלא להתעסק איתנו יותר, ואילו הקושי של מלחמת יום כיפור, הקרב האימתני בו גם המצרים והסורים נחלו הצלחות, דווקא לאחריו הגיע ההסכם עם מצרים, והשקט בגבול הסורי.

עדין, קראתי רבים תוך כדי צוק איתן שהסבירו שעד שלא נכה את הפלשתינאים כמו שהאמריקאים ובנות הברית הכו בגרמנים במלחמת העולם השנייה, לא יהיה לנו שקט. מצחיקה אותי ההצלחה של ביבי להחזיר את כולנו כל הזמן למלחמת העולם השנייה, בזמן שיש לנו את העבר הלא רחוק שלנו. מכות אנושות שמחטיפים לצד השני לא יוצרות שקט, הרתעה, הן יוצרות רצון עז לנקום. כנראה יש דברים אחרים שיוצרים את השקט, אך אנשים עדין מסרבים להכיר באמת הפשוטה הזאת.

*

הסטטוס קוו שהחל ב1967, החל להשבר ב1973, ובצורה מוזרה דווקא הסכם השלום עם המצרים, החזיר את הקפאון לתהליך, והותיר את הסטטוס קוו על כנו. באוקטובר 73 הסטטוס קוו רעד, זה אוקטובר בשבילי.

189

ההפסד בבאזל
שאלון חשבון נפש לשנת 5775

125 Comments

דורפן 2 באוקטובר 2014

לא אותו בית ספר – אותה כיתה!
מוויקיפדיה
At Cheltenham High School he was a classmate of Yonatan Netanyahu, who 12 years after graduation led the Israeli raid on Entebbe, in 1976.

דורפן 2 באוקטובר 2014

ולעניין היותר חשוב ״המכה האדירה שתגרום לפלשתינאים להבין״ היא המכה שתביא חרם כלכלי על ישראל. הדוגמאות – רוסים, גרמנים, אמריקאים – מתעלמים מנקודה פשוטה. ישראל איננה מעצמה עולמית.

אבל בסופו של דבר – כל דבר שנעשה על ידי הממשלה הנוכחית. יציאה למבצע, הפסקתו, פיצויים לעוטף עזה – הכל בסופו של דבר נועד בכדי לענות על השאלה האחת ״מה עשית היום עבור ההתנחלויות״.

יניר 2 באוקטובר 2014

הייתי מחדד " מה עשית היום כדי להגדיל את הסכוי להבחר שוב?"

אסף THE KOP 2 באוקטובר 2014

כמה שיותר יש לקוות.

אופיר 3 באוקטובר 2014

למה?

אסף THE KOP 3 באוקטובר 2014

למה לא ?

אופיר 3 באוקטובר 2014

חסרים חלקים בארץ ישראל שצריך להשקיע בהם?

אסף THE KOP 5 באוקטובר 2014

זאת לא סיבה לייבש את הישובים בשטחים המשוחררים.

אופיר 5 באוקטובר 2014

במקום זה עדיף לייבש מדינה שלמה.
על הז*ן שלי, אלה כבר לא הצרות שלי.

אסף THE KOP 5 באוקטובר 2014

חלילה.
רק את הקיבוצים.

Gil Zimbabwe 2 באוקטובר 2014

כמה נכון!! היהודים בדרא״פ שואלים כל הזמן למה אנחנו לא מכים אחת ולתמיד, וכל פעם מחדש אני מסביר להם את ״המכה הכלכלית״ שתבוא אחריה.

ערן (המקורי) 2 באוקטובר 2014

+1 דורפן

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

+1

רוגל 3 באוקטובר 2014

המונח כיתה איננו כמו שאתה רגיל אליו בישראל. בכיתה של הבת שלי יש 700 ילדים. במהלך היום היא משובצת עם ילדים שונים בכל אחד מהשיעורים.

MOBY 4 באוקטובר 2014

מה שאנחנו קוראים מחזור

אריאל גרייזס 2 באוקטובר 2014

הלו הלו, ביבי יודע מי זה דרק ג'יטר!

איציק 2 באוקטובר 2014

גיל,
אתה כותב היום על מה שקרה אז ומאז מתוך השקפת עולם שלך שהיא השקפה של השמאל. יש כאלו שרואים זאת עפילו שמאלה ממך, ואחרים ימינה ממך. אני לא מכיר הרבה אנשים שאירוע זה או אחר, אם זה אסון כמו פיגוע, מלחמה, מבצע או אירוע חיובי, כמו הסכם שלום עם מיצרים או ירדן, אשר ישנה את דעתם. לרוב זה הוכחה וחיזוק לדעתם. לכן כאשר אתה מעביר ביקורת כמו שכתבת (ואני לא מליץ יושר של ביבי, נהפוך הוא, ובכלל יש לי בעיה עם רוב יושבי הבית ההוא שבו "מנוהלת" המדינה), מבחינתי זו חוסר הבנה של המציאות והמסכנות במיקרים רבים הן הפוכות לחלוטין. אביא רק דוגמא אחת:
העובדה שאפילו במילחמה בה המיצרים נחלו הצלחות (ולמרות שהם חוגגים זאת כניצחון, שהוא תעמולה לעמם), בסופו של דבר הם רוסקו הביאה אותם למסכנה שאין להם סיכוי להשיג משהו במלחמה ולכן בחרו בשלום. כלומר ככול שנרסק חזק יותר הסיכוי לשקט עתידי ואולי אף לשלום גדול יותר.
ד"א, באותה קלות אני יכול לכתוב את הטענות של צד שמאל (למרות שלא אזדהה איתו) ואפילו של השמאל הקיצוני.
כלומר, אין כמעט קשר בין אירועים לאמונה בצידקת הדרך. כל האירועים, כמעט תמיד, יהוו הוכחה לצידקת דרך זו.

גיל שלי 2 באוקטובר 2014

דווקא ידוע היום שסאדאת רצה הסדר גם לפני מלחמת אוקטובר, מי שקיבל את השכל היו כנראה אנחנו, בכל מקרה ברור שאתה צודק וכל המסקנות שלנו מושפעות מהשקפת העולם שלנו. עדין, אני מתקשה לקבל תימוך לוגי לכך שמכה חזקה דיה תביא שקט, אלא אם הכוונה במכה חזקה דיה היא להרוג את כולם

איציק 2 באוקטובר 2014

הטיעון הלוגי שלך קשה לי. אם נהרוג את כולם, אם מי נדון? חייבים להשאיר מישהו…

אלעד 2 באוקטובר 2014

איציק, כשלמדתי באוניברסיטה שמעתי הרצאה מאוד מעניינת, דווקא מצד מרצה הידוע בדיעותיו הימניות, לגבי החשיבות של ההישג המצרי ביום כיפור לעניין תהליך השלום. ועזוב עכשיו אם מדובר בתעמולה שלהם כלפי פנים. המצרים השיבו להם את הכבוד לאחר המפלה בששת הימים, ועם ההרגשה הזו (ועם מנהיג מאוד חזק ונחוש, סאדאת, שזה משהו שחסר היום) הם יכלו ללכת לתהליך שלום מול ישראל ולא מעמדת נחיתות.
דווקא אחרי ששת הימים הייתה תקופה ארוכה של התשה, שהייתה גרועה מהמלחמה עצמה.
בהקשר הזה, לדעתי גיל צודק. ככל שתרסק ותשפיל את האויב, הסיכוי שלך לחסל את ההתנגדות שלו ינמך. החמאס ורצועת עזרה חטפו מכות אנושות בכל אחד מהסבבים בשנים האחרונות. מכל סבב כזה הם רק יצאו נחושים יותר ועם תמיכה גדולה יותר. וזה נוגד את האינטרס הישראלי.

איציק 2 באוקטובר 2014

אלעד,
לא אתוקח איתך, ולו מהסיבה שעם הרבה ממה שכתבת אני מסכים איתו. לדעתי הבעייה עם עזה זה לא שהמקל גדול מידי, כי אם כיוון שהגזר קטן מידי (לפחות אופטית). כאשר אומרים למישהו שאם תפסיק אני אשאיר אותך בחיים, זה לא מספיק. לפעמים המוות עדיף על החיים שישארו. אך אם תתן לו כבוד וחיים שיהיה לו שווה להפסיק בשבילם אז הוא בהחלט "עלול" להפסיק לירות. זה לא נכון לגבי פנאטים שלהם שום גזר ושום הפסקת מכות לא תעזור. את המצב הזה צריך ליצור לאחרים. הכתיבה של "לפחות אופטית" בסוגרים לא היתה מיקרית, כיוון שהגזר יכול להראות קטן ומקולקל אם אתה לא מציג אותו כראוי, מדבר עליו בשפה רפה ומנפנף ממרחק שבשבילו צריך את האבל. זה מה שביבי עושה בגלל… הוא מספר על גזר, שלדעתי יכול להיות מאוד טעים, רק מה, אחרי שמקשיבים לביבי בא להקיא. כלומר הבעייה לא באיכות הגזר, כי אם בזה שמנסה למכור אותו.

אלעד 2 באוקטובר 2014

לדעתי מה משיושיע אותנו זה שני מנהיגים חזקים שלא ידאגו לישבן הפוליטי שלהם. לא רואה כאלו באופק (בצד הפלסטיני אני פחות מכיר).

איציק 2 באוקטובר 2014

אני אספר לך על הצד הישראלי לפחות. כשיקום פה מישהו שלא מפחד על התחת שלו, כמו בגין, שרון. ואני כרגע לא מדבר על האם אני מסכים איתו או לא. הוא רק ירויח! כלומר כל מי שמפחד, בסופו של דבר יפסיד. גם כשהוא מנצח, הוא עסוק באינטריגות הישרדות. בשביל זה שווה לנצח???

אלעד 2 באוקטובר 2014

בהחלט נכון. הכישלון של ביבי שהוא עסק במשך 3 קדנציות בהישרדות פוליטית. אפילו עכשיו, כשהוא מתקרב כבר לסוף הדרך הפוליטית וכביכול אין לו מה להפסיד, הוא מעדיף את אי ההחלטה על פני ההחלטה.

אביאל 2 באוקטובר 2014

איציק – שרון מסר את עזה בשביל התחת שלו להזכירך.

אביאל 2 באוקטובר 2014

אלעד – אם תסתכל על עשרים השנים האחרונות במזרח התיכון ההחלטה הטובה ביותר היא לא לקבל שום החלטה – בוא נחשוב מה היה קורה אם הגולן (שאגב לשמאל הרבה יותר נוח איתו, למרות שהכיבוש שלו הרבה יותר מוחלט מיהודה ושומרון, בכל זאת שיהיה לאן לטייל בחגים) היה מוחזר לסוריה או מה היה קורה עם הקאסמים היו מגיעים גם ליהודה ושומרון ללא שליטה ישראלית בה.

אלעד 2 באוקטובר 2014

לסטטוס קוו יש נטייה מוזרה שהוא הולך ונהיה גרוע עם הזמן. האיום הטילי רק הולך ומחמיר, והפער בינינו לאויב הולך ומצטמצם, כי אנחנו לא יכולים להזיק לו יותר ממה שאנחנו מזיקים (מה ההבדל בין פצצת 3 טון לפצצת 2 טון כאשר מטילים אותה על בית שגם 100 קילו יספיקו). גם הגדרות כבר לא עוזרות, כי עוקפים אותן או מלמעלה או מלמטה. אז אני לא מקבל את העמדה שאי-החלטה היא ההחלטה הטובה ביותר כי השנים האחרונות מוכיחות שכל סבב רק כואב לנו יותר.

איציק 2 באוקטובר 2014

אביאל, אפילו פעולה אפורטוניסטית יכולה להיות טובה מנסיון השרדות פאתטי. שרון הוכיח שכאשר הוא מחליט לפעול הוא פועל, לטב ולרע. שמיר החליט כאסטרטגיה להמתין, זה משהו אחר לגמרי ממה שביבי עושה. אצל שמיר זו היה משהו שהוא האמין בו והצהיר עליו. ירצו יקבלו, לא ירצו יצביעו נגדו. אצל ביבי אין כלום, הוא מנסה לשמור על השילטון. אם הוא יצטרך לפעול, הוא יפעל (זוכר את מקרה משעל) בלי לראות מטר קדימה; אם יצטרך ללכת לכיוון השני, גם בסדר. הכי חשוב שהכיסא ישאר חם מחום תחתו.

אביאל 2 באוקטובר 2014

אלעד – איך שלא נסובב את זה לא אני ולא אתה נוכל לדעת מה היה קורה בדיעבד, מה שכן – שהרוחות סוערות סביבנו צעדים בעלי משמעות גורלית משמעותיים עוד יותר, לכן אף אחד לא יחתום על הסכם שלום שכל המדינות הסובבות אותו גועשות, שמחכה בצד כוח כמו דעאש ושמאחורה קטאר וסעודיה משחקות בקוביות.

איציק – שרון כן פחד על התחת שלו, הוא היה אדם מושחת והוא פחד שיעיפו אותו מתפקידו כראש ממשלה בעקבות האי היווני – בגלל זה הוא הפך את סיסמת הבחירות שלו – ׳דין נצרים כדין תל אביב׳ ותקע סכין בגב של הבוחרים שלו, הכל כדי לחמוק מהאשמות של שחיטות. אני לא רואה כאן מעשה גבורה, לא כל מי שפועל בדורסנות הוא אחד שחותך עניינים, זה בסדר להיות דורסן שאתה גנרל במלחמה גורלית, זה הולך ומאבד צורה כאשר אתה מטעה ראש ממשלה (בגין) ושאתה מפנה גב לבוחריך (ההתנתקות) – לא רואה כאן שום דבר חיובי, בדיוק להפך – פחדנות לשמה.

איציק 2 באוקטובר 2014

אביאל, נתק את סיפור האי-היווני מהדיון. אני חושב שיש אמת אך זה לא הגיע לבדיקה. שרון היה בעל תכונות בעייתיות מצד אחד, אך היו לו תכונות מנהיגות רציניות משולבות בעשייה. לביבי יש פה חלקלק שעבד זמנית, היו לו הצלחות כמספר 2 (שר האוצר), אך הוא אימפוטנט כמספר אחד.

אביאל 2 באוקטובר 2014

איציק – כמו שכתבתי קודם, במצב של המזרח התיכון כיום אין שום סיבה לקחת החלטות היסטוריות – תסתכל על זה באופן מורחב ולא רק על ישראל – מי בדיוק יהיה ערב לישראל ? על הפלסטינים אי אפשר לסמוך, עם האביב הערבי לך תדע מה יקרה לשלטונות ואם תוסיף את דעאש, אל קעידה, המצב בסוריה ואת קטאר אין שום סיכוי שמישהו יתן לך ערבויות לבטחון המדינה שלנו מהצד הערבי – בקשר לצד הבינלאומי ראינו מה קורה באוקראינה ואיך מכרו אותם לפוטין בזול – כרגע אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו ולא יכולים להרשות לעצמנו עזה 2 ביהודה ושומרון כי שם זה הרבה יותר קריטי – מהדיונים איציק אני יודע שאתה מחזיק פחות או יותר באותה הדעה לכן אתה צריך דווקא להבין את חוסר ההחלטיות של נתניהו – גם במחקר של מדעי המדינה העניין של חוסר החלטה מתקבל כסוג מוסכם של החלטה ואין בו שום פסול במציאות שבה אנחנו נמצאים, הסיבה הבסיסית לכך – אנחנו חיים ברמת חיים מערבית (פחות או יותר) והשכנים שלנו הם הסובלים העיקרים מהמעשים, לכן אני לא רואה שום סיבה שאנחנו נמצמץ ראשונים.

איציק 2 באוקטובר 2014

אביאל, לא לעשות במודע זה מקובל, אבל להתקפל לחליל של לחצן תורן זה לא, לא לעשות במודע, זה חוסר חוט שידרה. זו הבעייה העיקרית שלי עם ביבי, לא חוסר המעש. הלואי והוא היה מודע, וחלק מתורה סדורה. אז לפחות יוכולתי להסכים, להתנגד, לדון. אצלו, כלום!!!

אביאל 3 באוקטובר 2014

איציק – אני בהחלט יכול להבין אותך, אבל נתניהו לא צריך לעמוד מול מקרופונים ולהצהיר שהוא לא מקבל שום החלטה, כאשר שמיר פעל ככה הוא קיבל את ועידת מדריד על הראש, האם שמעת פעם מאיזה דמות ציבורית שהוא נמנע מלקבל החלטה ? תראה למשל את האסטרטגיה של יש עתיד – קופצים על כל כותרת בעיתון כדי לייצר מצג של פעילות ועשייה שהיא למעשה סתם עשיית כותרות בפועל – הצחיק אותי מאוד הדיון של טביב בועדת הכנסת כאשר הוא הסביר (במילים שלו) איך עובד שוק חופשי לחברת הכנסת עדי קול שפתאום החליטה שהיא אשת ספורט ותיקה עם ניסיון במכירת כרטיסים.

איציק 3 באוקטובר 2014

הוא לא צריך, אך הוא עומד ומזגזג. הוא לא צריך, אך לפחות שיקראה עיקביות. הוא לא צריך, אך לפחות שנראה שהפעולות שלו הם פרי מחשבה ולא פרי לחצים כל פעם מצד אחר. אני מחפש משהו משלו שלא כמו חלקיק בתוך נוזל שהתנועה הבראונית שלו נגרמת מהתנגשויות בחלקיקים אחרים, ולא בגלל תוכנית סדורה.

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

אביאל גם לבנות בהתנחלויות זה החלטות היסטוריות, קביעת עובדות בשטח, וכו'…
אני לא רואה ש"במצב הנוכחי במזרח התיכון" יש לביבי בעיה עם זה.

אביאל 3 באוקטובר 2014

קשקשן – אני לא רואה שום התנחלות חדשה, אני רואה התנחלויות שגדלות כדי לספק מקום לקצב גידול האוכלוסיה שלהן – האבסורד הגדול הוא להתלונן על 2000 ומשהו יחידות בניה בגבעת המטוס בירושלים – שטח שבשום הסכם שלום (גם כאשר ברק ויתר על הכל בקמפ דיויד) לא יגיע לפלסטינים וזה ברור גם להם זה אבסורד אחד גדול או בורות גדולה של העיתונות, של שלום עכשיו ובעיקר של האמריקאים שמתיימרים בתגובה שלהם להבין את מצב העניינים.

יוני (המקורי, מפעם) 2 באוקטובר 2014

הייתי באנדרטה לזכרם במהלך מילואים ברמה"ג, כתותחן. או אולי באנדרטה דומה, של סוללה שלמה שחוסלה בשניות מטווח אפס. דודך נהרג בדרום הרמה?

גיל שלי 2 באוקטובר 2014

אני חלש בגיאוגרפיה, אבל תל פארס זה לא בדרום הגולן, היו הרבה סיפורים כאלה במלחמה הזאת כנראה

יוני (המקורי, מפעם) 2 באוקטובר 2014

לא שמתי לב לפארס. אגב, זה נחשב קו תלים אחורי, מה שמראה את המצב של הצבא ברמה בתחילת המלחמה הזו.

אלון 2 באוקטובר 2014

לדעתי אתה מתכוון לסוללה ב' של 405, בזלת שחוסלה כמעט לגמרי במלחמה הזאת. אבל כן, לא חסרים סיפורים.

Zofo 2 באוקטובר 2014

ספר זאת להוא שגנב את דעת הקהל במשך 30 שנה…
קהלני משהו..

רן הנרגן 3 באוקטובר 2014

הגדוד היה פרוס בדרום הרמה שזה האזור שמדרום לקו של תל פארס פחות או יותר.סוללה אחת של הגדוד נשטפה על ידי שיריון סורי בהפתעה בעודה פרוסה. שאר הגדוד החל במסע מערבה במטרה להחלץ ולתפוס עמדות חדשות. חיפוש אחרי סיפורו של אורי מנוס הסמגד יתן פרטים נוספים. למיטב ידיעתי רק הגדוד הזה נפגע ביומים הראשונים ברמה.

שלו 2 באוקטובר 2014

אני לפעמים האם במקום לנסות כל הזמן שהפלסטינאים יבינו, ננסה לראות האם אנחנו הבנו.

אסף THE KOP 2 באוקטובר 2014

אני הייתי רועה ברעיון המשוגע של הבאת אלפי מחבלים מטוניס לישראל וחימושם בנשק סוג של שבירת הסטטוס קוו. גם נסיגה חד-צדדית מעזה שהביאה עלינו אלפי טילים הייתה סוג של שבירת הסטטוס-קוו.

אבל טוב שתמיד אפשר להאשים את ישראל בניסיון שלא לשנות את הסטטוס-קוו.

ונעבור לחידון נושא פרסים *:

לאחר נאום נתניהו בעצרת האו"מ מי טען ש""נאום נתניהו הוא אותו נאום מוכר של איומים והפחדות והשוואה בין דאע"ש, חמאס ואירן. השוואה שאף אחד בעולם לא קונה"

1. חסן רוחאני בנאום "יום אל-קודס".
2. אבו מאזן בעצרת "הנכסה".
3. זהבה גלאון בחלוקת פרס "מפעל חיים" לנתן זך.
4. נתן זך בערב שירה וסטנד-אפ.
5. כל התשובות נכונות.

* בין הפותרים נכונה יוגרל מקום בפהגנה השבועית בבילעין והזכות לידות אבנים על חיילי צה"ל.

אסף THE KOP 2 באוקטובר 2014

רועה = רואה
בפהגנה = בהפגנה

Zofo 2 באוקטובר 2014

אם יש משהו שביבי יודע לעשות זה להעלות את שמו של אחיו.
זה מה שנשאר לאיש העצוב הזה.

ניר 2 באוקטובר 2014

נראה לי שיש הרבה אנשים עצובים שכל מה שנשאר להם הוא להעלות את שמו של ביבי.

אני לפחות לא ראיתי אותו משתמש בשם אחיו לשווא, ואני יודע ממשפחות שכולות שלא מצביעות לו (גם אני אגב לא) שהוא כן מזכיר אותו בפגישות אתם, באופן כנה של אדם שמכיר את המצב הזה.

שלמה 2 באוקטובר 2014

אני לא מרגיש בנוח לסנגר על דעות של אנשי ימין, אבל הם יכולים לשאול אותך בדיוק באותה מידה למה ללכת כל כך הרבה שנים אחורה?

הרי רק לפני קצת יותר מעשור יצאה ישראל למבצע צבאי רחב היקף בשטחי יו"ש שהתוצאה שלו הייתה הצלחה מסחררת (מיגור כמעט מוחלט של הטרור ושקט חסר תקדים).

אביאל 2 באוקטובר 2014

גיל – יש שיגידו שאם העולם לא היו עוצר אותנו והיינו מגיעים לקהיר או דמשק היית מחסל אחת ולתמיד את האיום הערבי.

בכל מקרה, האיומים של אז שונים לחלוטין, למנהיגי מצרים, סוריה וירדן אכפת מהאזרחים שלהם ובקיצור להם היה מה להפסיד, לחמאס (כמו לדעאש אגב) אין מה להפסיד, לחיזבאללה גם לא היה מה להפסיד אבל עם הפיכתו לממוסד יותר ויותר הוא שוקל יותר ויותר את הפעולות שלו מול ישראל ומספיק להיזכר בדברים של נסראללה אחרי לבנון השנייה אחרי שהדחייה הופגזה.

ובקיצור ההשוואה לדעתי כאן לא מתאימה.

אלעד 2 באוקטובר 2014

אביאל, קשה לי להאמין שאתה מאמין לפיסקה הראשונה שלך.

אביאל 2 באוקטובר 2014

אלעד – בדיוק כמו שבעלות הברית והסובייטים הגיעו לשערי ברלין ובכך תם העידן הנאצי, אפשר לומר ששליטה על עיר בירה היא הכנעה מוחלטת של האויב, עם תודעה מספיק חזקה כדי לגרום לו שאפילו המחשבה על עוד מלחמה לא תצוץ בראשו.

שלא תתטעה, לדקה לא חשבתי לשלוט על קהיר או דמשק, אלא מספיק לראות צבא זר חונה בפתאי עיר הבירה שלך כדי להבין שעשית טעות.

אלעד 2 באוקטובר 2014

איך בדיוק צבא של כמה עשרות אלפים אמור לשלוט על כאלו שטחים? אפילו שטח קטן בדרום לבנון הפך עבורנו לביצה קטלנית של 18 שנה, ולא עזר לחסל שום איום ערבי שם.

אביאל 2 באוקטובר 2014

אלעד – הצבא במלוא כוחו לא מונה עשרות אלפים זו נקודה ראשונה, דבר שני לא מדובר על בגדד של הפלישה האמריקאית השניה, דבר שלישי לא שולטים בכל העיר אלא עומדים בפתאיה, זה מספיק כדי להוריד מדינה עוינת על ברכיה ולגרום לה להבין שאין בכוחה להכניע את המדינה השניה בשום צורה.

איציק 2 באוקטובר 2014

אביאל,
כאיש ימין לאיש ימין, האם זו השאיפה שלך, להוריד מדינה עוינת על בירכיה? אני לא מאמין שיש השקפה ימנית שדוגלת במדיניות זו. אני חשבתי שהמטרה היא לחיות בשלום עם שכנינו עם החזקת השטח המירבי האפשרי בידינו (כמובן שהינו רוצים את כל השטח, אך ברור שאין זה אפשרי במצב הנוכחי אלה אם אתה רוצה את כל החברה משם איתנו, וגם אז לא בטוח שזה אפשרי).

אלעד 2 באוקטובר 2014

אני לא אומר שאין הגיון כללי בדבריך, אבל ברור לך שזה לא ריאלי כמו שההשוואה בין מדינה קטנה כישראל לצבאות העצומים של בעלות הברית היא לא ריאלית.
כמו כן, העידן הנאצי תם עוד לפני שהצבאות הגיעו לשערי ברלין. זו הייתה רק החותמת הסופית על כניעת גרמניה.
אבל במזרח התיכון – אם היינו מגיעים לדמשק (כמו שכמעט הגענו עשור לאחר מכן) פשוט היינו מתבוססים בבוץ יותר עמוק ונקלעים למלחמת התשה יותר מתישה.

גורביץ' 2 באוקטובר 2014

כי בלבנון כל המטרה של הנוכחות הצבאית הייתה לספוג את הש במקום יישובי הגבול, ולא לשלוט בשטח.
עד שאחרי 17 שנה הגיע גמד אחד עם ביצים מברזל והחליט שהנשק של האויב מתקדם וקטלני מדי והדיע הזמן לגמור עם הפארסה הזאת.
גיל – פוסט יפה

אביאל 2 באוקטובר 2014

איציק – שום שאיפה, הצגתי עמדה שנראת לגטימית בזמן מלחמה – הכנעת האויב – לא צריך להיות היסטוריון צבאי גדול כדי להבין שהמפלות הגיעו כאשר הצבאות הגיעו לשערי הערים הגדולות – לא היה צורך בשום אופן להיכנס לתוך קהיר, דמשק או רבת עמון – מספיקה ההבנה בקרב הדרג המדיני (של האויב) בסיטואציה כזאת שהלגטימיות שלו מתבטלת והרי המטרה במלחמה לפי קלאוזביץ וגם על פי הדין הבינלאומי הוא להביא להכנעה מוחלטת של הצד היריב.

אלעד – זה לא ריאלי בימנו, בדיוק כמו שבימנו לא ריאלי שאף צבא של השכנות שלנו לא יילחם נגנדנו במלחמה קונבציונאלית, דיברתי באופן תיאורטי ובהתאם לרוח התקופה ההיא, אל תשכח שהסורים נכנעו שהיינו לא רחוקים מדמשק ושהמצרים פחדו פחד מוות שנחצה את התעלה (מה שדיין רצה לעשות) – כך שתיהן הגיעו לשולחן הפסקת האש.

גורביץ׳ – לבנון זה עניין אחר לגמרי, לא היה שם שלטון יציב כמו במצרים, סוריה או ירדן – לבנון זה בוץ׳ כי לא נלחמנו שם נגד צבא מסודר אלא נגד ארגוני טרורגרילה ועל כן היה הצורך להחזיק את השטח, בדיוק כמו עזה של ימנו או דרום לבנון של החיזבאללה.

איציק 2 באוקטובר 2014

לא נכון, קלאוזוביץ' טען ש"מלחמה זה המשך המדיניות באמצעים אחרים." רוצה לומר, שאתה משתמש במלחמה להשיג את המטרות שלך. כניעה יכולה להיות מטרה, אך היא לא המטרה היחידה האפשרית. לכן גם הגעה לפאתי הבירה אינה תמיד מה שמכוונים אליו.

אביאל 3 באוקטובר 2014

איציק – קלאוזביץ׳ טען שבזמן מלחמה יש להביא כמה שיותר מהר ובכל אמצעי להכנעת האויב – אין פה משחקי דמה פוסט מודרניים של איזה פחד פסיכולוגי ובטח שמדובר בסכסוך הערבי-ישראלי – אם היו חונים בשערי קהיר, דמשק או רבת עמון היתה סבירות גבוהה שהדברים היו נראים אחרת – אחרי כיפור היינו כמעט 100 קילומטר מדמשק מאז יש דממה עם משטר אסד.

איציק 3 באוקטובר 2014

המושג הכנעה של האויב אצלך יותר מידי חד מימדית. אני מניח שהאמירה שלו שהמלחמה היא המשך המדיניות מסבירה יותר מכל מה הכוונה הכנעה של האויב. הכנעה, זה להביא את האויב למצב שבו תוכל למקסם את התוכניות המדיניות שלך, ולא להעמיד אותו על הברכים וכל חייל וחייל יוציא מגבת לבנה ויזרוק אותה לכיוונך.

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

אביאל – תיקון קטן, אין שום דממה עם משטר אסד – הוא פשוט העביר את המלחמה ללבנון.
גם במלחמת לבנון נלחמנו נגד הסורים, וכמובן שכל השנים נגד החיזבאללה

אביאל 3 באוקטובר 2014

איציק – שים לב להבדל – אצל קלאוזוביץ׳ בהמשך המדיניות וכו׳ המטרה העיקרית הזו מתחברת בראש ובראשונה לכך שהצבא צריך להיות נתון במלואו לגורם המדיני ואל לו לפעול על פי ראות עיניו (רואה רק דרך הכוונת וכו׳).

בזמן מלחמה, כמו שאמרתי גם בהקשר של אמנות המלחמה השונות – המטרה המרכזית המדינה היא להביא להכנעה מהירה ככל הניתן ובכל האמצעים של האויב.

זו הנקודה, המשפט שנתת מתייחס באופן כללי ללפני ואחרי המלחמה ומה שאני מדבר עליו נוגע לפעולה בזמן המלחמה.

קשקשן – לפי האנלוגיה שלך אנחנו בסכסוך עם כל מדינה מוסלמית שמעבירה בצורה כזו הוא אחרת כספים לארגוני הטרור – צבא אסד אכן עזר, מימן וכו׳ אבל לא היתה לחימה מסודרת בין צבאות בגבולות המדינות – אכן זו האבולציה של הסכסוך הערבי-ישראלי, מלחימה קונבציונאלית שבה הם הבינו אחרי 67 ו73 שאין לה סיכוי לנצח ללחימה א-סימטרית, החל מתמיכה בארגוני הטרור הפלסטינים ועד לחיזבאללה בלבנון ולחמאס בעזה שהן כיום הזירות ״החמות״ בסכסוך.

איציק 3 באוקטובר 2014

אביאל – אתה טועה בגדול!!!
1. אסור בכול האמצעים. יש אמצעים שבהם לא משתמשים, כמו אב"כ או מצרר. אלו מגבלות שהמדינות לקחו על עצמן למרות שהיכולת קיימת. לא יודע, אבל יתכן שגם בתקופת קלאוזוביץ' הי מגבלות מקובלות.
2. הצבא לא מנסה להכריע, הוא מנסה לבצע את הוראות הממשלה. אם הוא היה מנסה להכריע, אז את עזה היה אפשר לחרב תוך יום אחד עם תוצאות הרבה יותר כבדות לעזתים, אך זו לא היתה המטרה המדינית. הרוסים יכלו להיכנס לאוקראינה ולהגיע לקייב מהר מאוד, אך הם מעדיפים את מאזן האימה כדי לקבל את מבוקשם (בנתיים לפחות). לכן, תפקיד הצבא זה לא הכרעה כי אם מימוש הדרישות המדיניות (גם הכרעה יכולה להיות מימוש אך לא בהכרח).

אביאל 3 באוקטובר 2014

איציק – הכוונה כמובן בכל האמצעים החוקיים, ציינתי שמדובר באמנות המלחמה בהן גם מצוינים כללי המלחמה, אבל כמו שאמרתי – במהירות האפשרית ובכל אמצעי (חוקי).

איציק 3 באוקטובר 2014

זה עדיין לא פותר את הייחס השגוי שלך לגבי הכניעה.

Yavor 2 באוקטובר 2014

פארס זה בטח לא קו תלים אחורי, זה על הגבול. בגלל מיקומו בקצה הדרומי של קו התילים הוא שולט בתצפית ובאש על הרבה מדרום רמת הגולן, ולכן לעיתים משוייך לגזרה זו

אריאל גרייזס 3 באוקטובר 2014

כן, הוא אמצע רמת הגולן פחות או יותר אבל מדרום לו אין יותר מדי תילים ושם היתה החדירה הגדולה של הסורים. זאת אחת הנקודות שלא מתייחסים אליה יותר מדי כשבאים לדון בהצלחה של חטיבה 7 במלחמה הזאת מול "הכשלון" של 188 – לחטיבה שבע היה קו תילים מאוד יעיל לעמוד ולהגן ממנו, 188 היו פזורים במקום שהרבה יותר קשה להגן ממנו כי הוא הרבה יותר מישורי והם גם היו בכוחות מאוד מצומצמים (מן הפחות ידועות זה שהאוגדונר (רפול, אני חושב) ביקש מיאנוש לשלוח דרומה כח גדול לתמוך ב-188 ויאנוש פשוט התעלם מהפקודה הזאת)

ערן (המקורי) 2 באוקטובר 2014

פוסט חזק, גיל.
והסיפור האישי של משפחתך ושלך- מרגש.

איתמר 3 באוקטובר 2014

זו טעות גדולה לייחס למציאות הדינמית והמשתנה (גם אם היא איננה נתפסת על ידינו ככזו משום שאנו לוקים בעיוורון חלקי או מלא והתקשורת נמנעת מלספק לנו מידע אמין אודות המתרחש) את המשמעות של ססטוס קוו.
המשך הכיבוש, לדוגמא, איננו מבטא מצב של סטטוס קוו משום שמדי יום נעשים בשטח מהלכים ופעולות שההצטברות שלהם מייצרת מסה קריטית שתמנע לבסוף כל אפשרות לחלוקת הארץ ולהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל (מהלך הכרחי שימנע את קצו של המפעל הציוני).
בין 67 ל – 73 התרחשו כל כך הרבה אירועים שהיו אמורים לנפץ את הגישה שקידשה את הסטטוס קוו המדומה אבל המנהיגות אז, ממש כמו בימינו, העדיפה להאחז בצדקנות כוזבת ובביטחון עצמי מופרז (הערכת יתר של יכולות צה״ל והערכת חסר של יכולות האויב) שהביאו את האסון.
לא למדנו דבר מאז 73.
מומלץ ביותר לקריאה : http://www.ha-makom.co.il/nagmash1

אביאל 3 באוקטובר 2014

אני תמיד חייב להבין משהו אחד בנוגע לתפיסה שהשמאל השריש היטב בתקשורת – שאם ישראל מרחיבה התנחלויות היא למעשה תגרום למדינה דו לאומית – על סמך מה ? איך מ67 ועד היום לא קמה מדינה דו לאומית ? ולמה שבמאה השנים הקרובות זה יקרה ? האם מישהו באמת רואה (או רוצה בישראל) שליטה מחדש על שכם, טול כרם, ג׳נין, רמאללה וכו׳ ? האם ישראל באיזה סיטואציה בכלל יכולה לספח אותם מחדש ? ובמידה וכן, למה שהיא תעשה את זה ?

גם אלמנט נוסף שלא נלקח בחשבון הוא יחסי הכוחות הפנימים פלסטינים, האם האליטות של יהודה ושומרון (ובהחלט לפי המחקרים הסוציולוגים על הרשות הן קיימות ומושרשות היטב) יסכימו לוותר על כוחן ולעבור לשליטה ישראלית בה כל היתרון היחסי והכוח (מעשי השחיתות שלהם) שלהן יסתיימו ? האם בניו ואחיניו העשירים של אבו-מאזן ושל יתר צמרת הרשות הפלסטינית יסכימו לוותר על מקורות הכנסה או על כוחם בשביל לעבור לשליטה ישראלית ?

אני חייב פעם להבין מאיפה מגיעה ההנחה הזו ?

אריאל גרייזס 3 באוקטובר 2014

לא הבנתי את השאלה – בשביל מדינה דו לאומית צריך שליטה צבאית על שכם? ראית שליטה צבאית על תל אביב?
הסיבה שמאז 67 עד עכשיו לא קמה מדינה דו לאומית היא שהיתה יכולת תיאורטית לפחות לעשות הפרדה בין שתי המדינות. היכולת הזאת הולכת וקטנה ככל שמוקמות עוד התנחלויות. באיזה שהוא שלב אנחנו נקבל מדינה ששולטת על שטח שבו יש אזרחים חסרי זכויות והעולם יצעק אפרטהייד אפרטהייד (אם הוא עוד לא עושה את זה כרגע) ואתה תיאלץ או להפרד – מה שהולך ונהיה בלתי אפשרי – או לתת להם זכויות. והנה לך מדינה דו לאומית.

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

+1

אביאל 3 באוקטובר 2014

אריאל – תעבוד קצת על ההגדרות שלך למדינה ריבונית, מה קשור שליטה צבאית בת״א ? האם לדוגמא אתה יכול להחליט מחר ששכם היא חלק מישראל בזמן שיש שם מוסדות כלכליים, חברתיים ובעיקר בטחוניים שלא נתונים למרות הריבון הישראלי ?

ולחדד את השאלה – למה שפתאום כל תושבי יהודה ושומרון יוספחו למדינת ישראל ? למה לא עושים את זה כבר היום ? למה לא עשו את זה כבר ב67 ? איך נגיע מזה שיש כרגע – מדינת ישראל ריבונית ורשות פלסטינית עם אוטונומיה מסוימת למדינה אחת ? מהו אותו ״שלב״ שהזכרת ? איך הוא נראה ואיזה הוכחה יש לך בכלל שהוא יקרה ?!

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

הסיבה שאין מדינה דו לאומית היא שיש כיבוש (או אם נרצה מונח פחות נפיץ פוליטית – משטר צבאי). ההנחה שמה שתפס 47 שנים כ"מצב זמני" יוכל להמשיך ככה לנצח היא אופטימית במקרה הטוב ונאיווית במקרה הרע, בטח לאור העובדה שישראל עושה כל שביכולתה לגרום למצב להיות בלתי הפיך עם ההתנחלויות.
לכן – או שתהפוך להיות דו לאומי, או שתפסיק להיות דמוקרטיה, או שתצא מהשטחים. הנסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה הוא בלתי סביר. אין באמצע.
גם אנשים הגונים בימין כמו רובי רבלין למשל מבינים את זה, וגם כאלה בימין הקיצוני באמת שלא ממש מעניין אותם דמוקרטיה

כמובן שלדמגוגים כמו בנט או ביבי זה לא מפריע

אביאל 3 באוקטובר 2014

קשקשן – תיאוריה מצוינת, תסביר לי איך תקרה בפועל ? מה יהיה הטריגר ? האם אתה רואה גם את לוין, אלקין, בנט ושאר חבריהם מציעים חוק לסיפוח שטחי A לדוגמא ? אני לא רואה מצב כזה – גם בתוכנית המעט הזויה של בנט רק שטחי C נשארים אצלנו ואיתם מתווספים כמה עשרות אלפים של תושבים פלסטינים לישראל.

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

לא הבנתי מה התיאוריה שלי שאמרת שהיא מצוינת.

אני טוען שמתישהו האשליה/הכחשה של "דמוקרטיה" תתנפץ, כי כמה זמן אפשר להגיד שאנחנו "זמנית" שולטים על מליונים אחרים בלי זכויות, ובינתיים אנחנו "דמוקרטיה"? זאת אשליית ה"סטטוס קוו"
ואז יהיה הסדר כפוי או אפרטהייד והחרמה כלכלית, או מלחמת אזרחים.
מה יהיה הטריגר? מי יודע…

אביאל 3 באוקטובר 2014

קשקשן – התיאוריה לפיה יתקיים דומינו – ישראל מרחיבה התנחלויות(או ממשיכה את המצב הנוכחי)-מעבר למדינה דו לאומית-אפרטהייד-החרמות-סופה של ישראל

אבל אתה מתעלם מהנקודה, אני שואל איך ועל פי מה נקבע שזה שישראל מרחיבה התנחלויות (שטחי C בלבד אגב, אבל זו עובדה שנוח להתעלם ממנה בשיח התקשורתי) היא תגיע למצב בו היא תצטרך לספח את כל השטחים ולהפוך למדינה דו לאומית ?

ולחדד בפעם המאה, מה צריך לקרות כדי שישראל תהפוך שוב לזו השולטת ברמאללה ? ומי בדיוק יתן לה לשלוט ? האם ישראל תעשה את זה בכוח הזרוע ? או שהרשות הפלסטינית תוותר על הכל, תרים ידיים ותחזיר שהיא רוצה להסתפח לישראל ?

ֿמהי הנקודה שישראל הופכת משלטון צבאי בשטחים לשלטון מדיני ואיך זה יקרה ? זה מה שאני שואל, לא על מה ההשלכות של מצב כזה, לא על דמוקרטיה ולא על מילים גבוהות, מתי זה יקרה, איך ולמה ?

ג'וג'וסיאן 3 באוקטובר 2014

אביאל, ישראל שולטת על 4 מיליון פלסטינים שאין להם זכויות אזרח. הסיבה היחידים שהעולם נותן לזה לקרות בלי סנקציות (שים לב, רוסיה כבשה חלק מאוקראינה וכבר יש עליה סנקציות) זה התפיסה שהכיבוש זמני. ברגע שהעולם יפסיק להאמין שהכיבוש הוא זמני (ויש כמה תסריטים אפשריים לזה) ישראל תהיה חייבת להחליט מה היא עושה עם 4 מיליון פלסטינים בלי זכויות אזרח. מה היא יכולה להחליט? לאזרח אותם (=מדינה דו לאומית), לתת להם מדינה (מרגע לרגע נהיה פחות סביר) או אפרטהייד (=כמו עכשיו רק רשמי). בהנחה שיבחרו אפרטהייד (וזה הכיוון כרגע), ישראל תתמוטט בשלב כלשהו (כלכלית, צבאית) ואז תהיה מדינה דו לאומית.
זה התסריט פחות או יותר.

קשקשן בקומקום 4 באוקטובר 2014

כמו שג'וגו' אמר

אביאל 4 באוקטובר 2014

ג'וג'וסיאן – אתה מתעלם לגמרי מהמצב בשטח וכן מהתפיסה הבינלאומית של שטחי B ובעיקר C – העולם בשום מצב לא רואה את השליטה בשני השטחים האלה כשליטה ישראלית – מה גם שזהו רוב השטח ולא חיים בו ישראלים אלא רק פלסטינים, המחלוקת כיום היא לגבי שטחי A בהם ישראל שולטת בשלטון צבאי מלא – אף אחד לא רואה את רמאללה, ג׳נין, טול כרם ואת יתר הערים המרכזיות של הפלסטינים כשטח בשליטת ישראל – מדובר בשטח אוטונומי שהוא פחות או יותר לפי המשפט הבינלאומי בחזקת הריבון הפלסטיני (הרשות) – מוכר וידוע ובכל רמה מסוימת של מעמד במוסדות הבינלאומיים.

לבוא ולהגיד שהעולם חושב שזה זמני ושעוד מעט הוא ישנה את דעתו זה לא יותר מניחוש, אמנם בכל סבירות מסוימת אבל כרגע עדיין ניחוש.

איזה סנציות יש בדיוק על רוסיה ? למעט כמה בכירים שלא יכולים להיכנס לארה״ב ולאיחוד האירופי וכמה נכסים מעוקלים אין שום השפעה, גם המקרה שונה לחלוטין, קרים ומזרח אוקריאינה הם שטחים ריבוניים ומוכרים על ידי כל מדינות העולם, יש סבירות גבוהה יותר שישראל תחטוף על הגולן (שהם פחות או יותר במצב של חצי האי קרים מבחינת המשפט הבינלאומי) מאשר המצב הסבוך של יהודה ושומרון.

גם מי בדיוק יעשה את אותן סנקציות ? ארה״ב ? אתה רואה איזה מצב שבו הסנאט או הקונגרס מעבירים סנקציות על ישראל ? האיחוד האירופי ? הוא עסוק בעיקר בניסיון להתניע את הכלכלה שלו ואני לא רואה בשום מצב את גרמניה (מנהיגת האיחוד דה פקטו), את צרפת (עם כוחו העולה של ימין) או את בריטניה של קמרון מחליטים על סנקציות, חרם או אמברגו על ישראל.

אביאל 4 באוקטובר 2014

עוד נקודה – איזה אפרטהייד מתקיים כרגע ? היחידים שמופלים הם ערביי מזרח ירושלים שגרים בשטח שישראל מכירה בו כשלה אבל מצביעים למעשה בבחירות הפלסטיניות.

אתה כנראה צריך לעבור על ההגדרה של האפרטהייד – ראשית, גם אם נניח שהמצב כרגע הוא מדינה דו לאומית ושישראל שולטת מהנהר לים עדיין יש רוב ליהודים בשטח ככה שההגדרה שלך נפלה, נמשיך בזה שיש ממשל אוטונומי שהוא השולט למעשה (אזרחית ובטחונית) ברובה של האוכלוסיה, בו מתקיימות בחירות עצמיות, עם מוסדות מדיניים מוכרים על ידי ארגונים בינלאומיים – מה לזה ולאפרטהייד ? תעבור על ההגדרות ותפסיק לקרוא כותרות של עמירה הס.

MOBY 3 באוקטובר 2014

לא הבנתי את הפיסקה האחרונה.
סטטוס קוו למיטב ידיעתי הוא שמירה על המצב הקיים. אין שום שמירה כזו בשום שטח שמוכל בו או לא מוכל בו הריבונות הישראלית.
ואסף-אתה באמת חושב שנתניהו הוא ראש ממשלה טוב? או הרע במיעוטו?

איציק 3 באוקטובר 2014

הוא לא טוב, ולא הרע במיעוטו, הוא היחיד שיש. כמה עצוב.

MOBY 3 באוקטובר 2014

אני מסרב להאמין בכך ומוטב שגם אתה. נכון, זה לא נמצע מול עיננו (אז ידיעות היה פותח במסע יחצנות שמן הסתם היה הורס אותו…..) אבל יש מועמד טוב יותר. עם יכולות החלטה והנהגה שגם לא יושחת או הושחת בשירות הציבורי.

איציק 3 באוקטובר 2014

זה שהוא מסתתר אפיה שהו, לא רואים אותו ואין לנו גישה אליו, מבחינתי הוא איננו. יש המון אנשים ראוים, אך אף אחד מהם לא רוצה להזדהם בפוליטיקה הנוכחית.

אסף THE KOP 3 באוקטובר 2014

הוא עדיף על כל מועמד אחר.

איציק 3 באוקטובר 2014

אתה צודק, וזה מה שעצוב בכול הסיפור, שלא ימין/שמאל/מרכז לא הצליחו להעמיד מועמד עדיף מחסר חוט השידרה הזה.

שלו 3 באוקטובר 2014

אסף
הניסיון לקחת כל דבר לימין ושמאל קצת מעייף,
בטח לאור העובדה שמי שכבש את יהודה שומרון, רצועת עזה ורמת הגולן היתה מפלגת העבודה והיא גם זאת שסירבה להתדיין עם הצד השני במקרה של מצרים וסיני.
היא זאת שאחראית למלחמת יום הכיפורים שיצרה את השבר הגדול ביותר שמדינת ישראל חוות עד אז.
היא זאת שהתחילה את מפעל ההתנחלויות.
מ 1977 אנחנו חווים את שלטון הימין (למעט תקלות סטטיסטיות של רבין וברק), שלטון שבבסיסו יצג את ישראל השנייה, הפריפריאלית.
מאזמצבם הכלכלי של תושבי הפריפריה רק הורע.
אתה יכול לכתוב מליון פעם זהבה גלאון היא מייצגת במקרה הטוב 5% מהאוכלוסיה.
השמאל במדינת ישראל, כולל המיעוט הערבי הוא אולי 30% וזה לאחר הרבה מוגזמת.
כמו שביבי בנאומו באו"ם דיבר לציבור מסויים מאוד.
זהבה גלאון מנסה בציפורניים להלחם על מספר קולות מצומצם שהולך ומתמעט.
ועוד מעט יוכרז כזן נכחד.
הממשלה הזאת היא מהימניות שהיו למדינת ישראל,
ועדיין ללא כל התנגדות פוליטית עם מרחב זמן של חודשיים, בקיץ (שזה זמן יחסית נוח למלחמה, לא צריך לדאוג לבתי הספר) החליטה לא לכבוש את עזה.
האם הצד השני למד משהו?
האם אנחנו למדנו?
לא בטוח.
רק עוד סבב כמו שאמר שר הבטחון.
ודי נראה לי שהממשלה הבאה תראה ותחליט אותו הדבר.

גלן 3 באוקטובר 2014

אין ימין ואין שמאל. יש בור גדול של חרא שכלם באזור חפרו.

איציק 3 באוקטובר 2014

תהייה רגוע, הבור לא יספיק, יהיה עודף חרה אחרי שיספיק לכולם.

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

+1

MOBY 3 באוקטובר 2014

תיקון מצבם של הפריפריה לא הורע. הוא עדיין לא בשיוויון למרכז אבל הוא בדרך . המהלך האחרון של סער עם חלוקת המשאבים בניה של מכללות אפילו באריאל!!! אזורי התעשיה בתל חי וקרית גת. באר שבע והאזור בת ים ותנופת הבינוי שם.
אבל טוב לתת סיסמאות.

אריאל גרייזס 3 באוקטובר 2014

מצטער, אבל זה פשוט לא נכון. מצבה של הפריפריה לא השתפר בכלום בשנים האחרונות. זה יפה שמקימים אזורי תעשיה בפריפריה, אבל לך תבדוק כמה סטודנטים שלמדו בבאר שבע נשארים לעבוד שם. לך תבדוק כמה מהנדסים באינטל גרים בקרית גת.
בדיוק כמו עם הפערים החברתיים, אולי מצבה של הפריפריה השתפר מעט, אבל מצבן של הערים הגדולות השתפר בהרבה והפערים רק הולכים וגדלים. היכולת של מישהו שגדל בפריפריה לצאת ממנה לא השתפר בכלום בשנים האחרונות.

איציק 3 באוקטובר 2014

זה לא מדויק, המצב של באר-שבע משתפר לא רק במובן של תעשייה ותשתיות תחבורה (כבישים ורכבות) אך גם במובן התרבותי, וזה לא פחות חשוב. אבל כדי להיות הוגן, הסיבות העיקריות לשיפור של באר-שבע (והסביבה) היא בכך שרוביק דנילוביץ' התברר כבולדוזר במובן החיובי (קטן אבל בולדוזר), והכי חשוב זו עיר הבה"דים שמאלצת את כולם להשקיע אחרת הינו באותו בוץ כמו קודם.

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

אז כן מדוייק להוציא את ב"ש?

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

אין הרבה מהנדסים באינטל מקרית גת, מישובים מהדרום יש אבל לא הרבה ורובם ותיקים …כביש שש דפק את הדרום ;)

איציק 3 באוקטובר 2014

זה לא מדויק כי באר-שבע זה בכול זאת מטרופולין של הדרום, ומה שקורה בה משליך על כל הסביבה. ראה את הפיתוח בתשתיות של נתיבות, אופקים, לכיוון ערד, דימונה, מיצפה, כביש שש. הרבה מהתושבים שם עובדים בבאר-שבע ולהפך ולכן גם מתצבם השתפר במידה מסויימת. אני מאמין שפרק התעשיה ליד האוניברסיטה שכב הביא הרבה הי-תק ועוד יביא יגרום להישארות חלק מהסטודנטים. הוא גם מוסיף עבודה של שירותים ועבודות שאינן עתירות ידע. אם עיר הבה"דים תצמח, אז ההשפעה של זה תהיה עוד יותר קריטית. הבעייה שלי שזה לא עיניין של מדיניות של הממשלות כי אם אילוצים. היה צריך לשחרר שטחים לבניה במרכז, נאלצו להעביר את הבה"דים לבאר-שבע, יצא שזה לטובה. זה לא בא כאסטרטגיה. כלומר גם שיפור נוסף אם יקרה, יקרה במקרהף וזה מאוד חמור.

איציק 3 באוקטובר 2014

כביש שש ממש לא דפק את הדרום, וכך גם הרכבת שהשתפרה (לא מספיק אבל בכול זאת). זה הביא לתנועה דו כיוונית. הרבה תושבי דרום עובדים במרכז (אני כדוגמא, ואני רואה כמה עולים איתי ברכבת כמעט כל יום), וכן הרבה נעים מהמרכז לכיוון דרום. אין לי שום בעייה עם זה. כל עוד זה לא חד כיווני, זה בסדר גמור.

סימנטוב 3 באוקטובר 2014

ברור שיש התקדמות, אני גר במושב בדרום ואני מרגיש את זה (מצד אחד בני הבכור לומר בשער הנגב בי"ס שיש בו השקעה עצומה ומצד שני בני הצעיר לומד בבי"ס פרטי שהקימו הורים בכדי להבטיח שיש איכות). השאלה היא אם הפער מהמרכז גדל. רוב הצעירים אחרי האוניברסיטה עוברים למרכז
לגבי כביש שש זה היה בהקשר לאינטל (לכן הדגש הקריצה, כפי שאתה מכיר…)

איציק 3 באוקטובר 2014

אני חושב שהפער קטן. סגירת הפער איטית מהרצוי, ולדעתי הפער אף פעם לא יסגר עד הסוף, אך בהחלט יש שיפור. אך אני חושב שהבעיה העיקרית היא לא סגירת הפער כי אם מדיניות של הממשלות. סגירות הפער הם בגלל אילוצים שהמדינה נאלצת לבצע ולא כמדיניות סדורה. מחר, אם לא יהיה אילוץ, הפער שוב יגדל.

MOBY 3 באוקטובר 2014

מצטער, אבל אתה פשוט טועה!
רק מי שלא מכיר את ישראל השניה של 1977 יכול להצטער על דברים שהוא לא יודע. נכון, העבודה לא הסתיימה, אבל מצבם לא רק השתפר אלה אף מדברים אליהם ולא מעליהם. קרית שמונה שבית קרקע קיבלת חינם לפני 30 שנה היום הוא נמכר במיליון או מיליון וחצי. מיג״ל, אזור התעשיה בתל חי והחממות בקצרין ועוד מקומות. גורמות לאנשים טובים להישאר. ההרחבות בכפר בלום ועוד.
אני לא טוען שהכל דבש. להגיד שמצבם לא השתפר אלה הורע זה זריית חול.
שלומי ותנובה עם בראודה, קרית שמונה עם תל חי, אפילו ירוחם ודימונה עם המדרשה וחלוקת המשאבים הפחות מפלה (לא יותר שוויונית). יש שיפור, ויש תוכניות. אפשר יותר ויותר מהר.

MOBY 3 באוקטובר 2014

חוץ מזה שהטענה היא שמצבם לא הורע אלה השתפר.
אי אפשר להגיד שאני פשוט טועה ואז להמשיך ולהגיד שהוא השתפר מעט בגלל…….

אביאל 3 באוקטובר 2014

אריאל – שלו דיבר מ77 ומשם בהחלט יש התקדמות.

הבעיה שאתה מתאר לגבי הפריפריה הוא עניין גלובלי ובטח לא קשור לישראל, בישראל הוא מובהק בהרבה כי היא בסך הכל מדינה קטנה שאפשר בזכות תחבורה ציבורית יעילה ומהירה להגיע מהמרכז לפריפריה בזמן סביר – התפיסה המרכזית של התחבורה הזו, בטח עם מחירי הדיור היא שאנשים יגורו בפריפריה ויעבדו במרכז – בערך כמו בכל מדינה מתוקנת.

שלו 3 באוקטובר 2014

מובי,
בפריפריה אני מבין קצת.
נצרת עילית העיר העברית ליד נצרת, סובלת מנטישה המונית.
בתי הספר שם שהיו המרכז החינוכי של העמק נמצאים בתהליך של סגירה, בגלל מיעוט תלמידים והתחזיות לעתיד קודרות.
וזו רק הפריפריה הגאוגרפית.
בתוך הערים ישנה פריפריה תרבותית.
אני הייתי מצפה אחרי 47 שנות שלטון ברוטו, ויותר מ 40 שנות שלטון נטו שהמפלגה-תנועה של ישראל השנייה תשיג יותר.
שהפער בין צפון לדרום תל אביב,
בין מנהל לעובד,
בין המגזרים,
בין המגדים, יקטן.
היום הליכוד היא מפלגה שמייצגת את בעלי ההון.
היא בטח לא מה שז'בוטינסקי חלם עליו.

אביאל 3 באוקטובר 2014

שלו – מה שמפתיע בכל התיאוריה שלך, חלקה אכן נכון, הוא שכמעט כל בעל הון שפורס את משנתו הפוליטית יוצא נגד נתניהו, לא הבנתי איך זה מסתדר אם זה שהליכוד מייצג את בעלי ההון, מה גם שהתמיכה של הליכוד הולכת וקטנה ככל שהאזור עשיר יותר.

יש גם את העניין הבסיסי, ישראל השניה היום מקבלת את ההזדמנויות שהיא לא קיבלה תחת השלטון הקודם – שהעניין המדיני יהפוך למשני ביחס לעניין הכלכלי אתה בהחלט תראה את השינוי בישראל השניה לכיוון השמאל החברתי, אבל זה עניין ידוע בסוציולוגיה שהחלשים יותר הם לרוב גם ימניים (מדינית) יותר – למה ? אני מניח שיש מרחב ניכר של מחקר סוציולוגי-פסיכולוגי בנושא.

שלו 3 באוקטובר 2014

האמת שלא כל כך אכפת לי מי בשלטון,
יותר אכפת לי שהליכוד יפעל לטובת אנשיו.
אני לא נמצא במקום שאני צריך עזרה או שאני חי בפרפריה מתוך מצוקה.
אבל אני עובד עם אנשי פריפריה, והייתי רוצה שיראו אותם.
וכן לאט לאט ביבי הצליח להרחיק כל אי אלו שעושים למען הפריפריה.
והקיף עצמו בדני דנונים ומירי רגב, שהם הקול של הליכוד היום, וחבל.

אביאל 3 באוקטובר 2014

שלו – נתניהו הוא הראשון שהיה מעיף את דנון ורגב אם היתה לו האפשרות, גם ככה מרכז הליכוד עצמו בוחר בו רק כי הוא דומיננטי בציבוריות ללא מתחרים, דנון ורגב הם האופוזציה הפנימית לנתניהו – הם חלק ממאפיין עיקרי שהטרור עושה בחברות – מרחיב את הקצוות.

כמו שאמרתי קודם, אנחנו חיים במדינה בה העניין הבטחוני עדיין גובר על החברתי-כלכלי והסיבות מובנות בהחלט.

איציק 3 באוקטובר 2014

הדנונים והרגבים בפנים כיוון שביבי במודע רמס אנשים כמו בני בגין ומיכאל איתן. הם העזו לחשוב עצמאית ולהיו ישרים, ולכן הם בחוץ ודנונים ורגבים בפנים. פשוט מאוד, חד וחלק.

MOBY 3 באוקטובר 2014

שלו אולי אתה מבין יותר ממני בפריפריה אבל הדוגמה שלך די מוזרה.
1. נצרת עילית סובלת מראש עיר מושחת ברמות גבוהות, לא מבין איך בוחרים אותו אבל שיחות שאני שמעתי בין ראש עיר מכהן ובין נציגי החוק בעיר היו קרובים לשיחות ששומעים בסדרות הטלוויזיות הידועות.
2. נצרת עילית סובלת מהגירה של אוכלוסיה מהעיר הקרובה ביותר אליה ומכפרי הסביבה. דבר המוביל להופעה של גורמים קיצוניים נוספים סטייל הליברמנים. ההקצנה הזו גורמת לבריחה מהעיר. מעניין שאחותה מהעמק עפולה או מגדל העמק לא סובלות מהתופעות שאתה מדבר. נכון שהגאוגרפיה היא שונה וגם ראשי העיר.
3. לצערנו או לא לצערנו התנועה המרכזית החליטה להפריט את השלטון המרכזי ולתת את הכוח בידי השלטון המקומי בחינוך בתרבות ובתשתיות הדבר הוביל להקמה של תיאטראות נוספים למעט בתל אביב חיפה וירושלים (הצפון הילדים ועוד) גם החינוך האזורי בחלקו השתפר פרויקטים של למידות עטיפות ידע וחקלאות בדימונה וירוחם למשל. אבל עליה וקוץ בה. אם השלטון המקומי לא מצליח לגייס את הכסף מתושביו על מנת לתת להם שירותים כולם נפגעים.
4. אפילו בנצרת יש פיתוח של חממות טכנולוגיות באזור התעשייה ליד הר הקפיצה יש כמה פרויקטים מעניינם שמושכים אליהם את מיטב המוחות באזור, ואפילו מחיפה.

שלו 3 באוקטובר 2014

ראשית מה שכתבת נכון.

גילוי נאות – אני עובד תחת מנהלת בית-ספר שהיא בתו של ראש העיר המטולוגי של נצרת עילית, וקולגה של בת זוגו של ראש העיר הנבחר אך לא מכהן.
אקצר ואומר שראשי הערים הללו לא מגיעים מאותו מחנה.
כיוון שאני לא תושב המקום, אני לא צריך לבחור צד.

1. על 1 אני לא מעוניין להגיב הן בגלל שאני מכיר את המעורבים, הן בגלל שאני שומר את עצמי מלדעת דברים שלא מועילים לי ומקובל עלי מה שאמר/יאמר בית המשפט).

גילוי נאות 2
אני עובד גם ביקנעם עילית ולכם אני רואה הבדל בין מה שאפשר לעשות כשרוצים וכשלא רוצים.
אם היו בונים מרכז תעשיות כמו ביקנעם, גם אזור זה היה מתפתח.
לא סתם כביש 6 מסתיים במחלף תות….

MOBY 3 באוקטובר 2014

שלו כביש 6 מסתיים כרגע במחלף תות, עוד חצי שנה-שנה הוא יצפין מעבר ליקנעם.
הרכבת שתחבר את בית שאן (דרך עפולה) לחיפה תצמצם עוד את הפערים ותשנה את בית שאן עפולה (שוב) את יקנעם ועוד.
אפשר לא לאהוב את הליכוד אפשר לגחך ולצקצק. אבל הפערים מצטמצמים גם הגאוגרפיים.
רוצים להיכנס בנתניהו? תיכנסו על חוסר היכולת להחליט ולהנהיג. הצוות שמסביבו (אפילו בבחירת הנשיא החדש) מראה שהוא יודע לעשות את העבודה גם בלי ההובלה הזו.

שלו 3 באוקטובר 2014

לא רוצה להיכנס בנתניהו ובטח לא בליכוד.
מאוד רוצה שיעשו טוב ולא יתיחסו אל האזרח כאילו הוא מטרד.

אביאל 3 באוקטובר 2014

שלו – כמה דברים:

א.את ממשלת השרון השניה אפשר להגדיר שמאל מרכז, כנ״ל את ממשלתו של אולמרט – היא בוודאי לא משתייכת לימין המדיני בשום הקשר מחוץ לזה שכמה מראשיה וחבריה היו אנשי ימין לשעבר.

ב.לפי איזה נתונים אתה מחליט שמצבם של תושבי הפריפריה הפך לרע יותר מאז 77 ? אמנם הפערים התרחבו אבל כולם עלו באיכות ורמת החיים שלהם, המוביליות החברתית בישראל היא מהגדולות בעולם המערבי – מספיק שתסתכל על רשימת עשירי ישראל ותראה כמה מהאנשים העשירים והחזקים ביותר במשק בישראל הגיעו מהפריפריה, תשוו את זה למדינות הנאורות של צרפת ואנגליה ואז תסיק מסקנות. תוסיף לזה את אנשי הצבא הבכירים, מהמשטרה, מהמגזר הציבורי והפרטי ותראה שיש מוביליות בריאה בישראל, אמנם יש עוד הרבה מאוד עבודה, אבל זה בטח עדיף מאלה שריססו את סבתא וסבא שלהם שהם ירדו מהאונייה וההזדמנויות היו רק בידיהן של המקורבים.

ג-דעותיה של זהבה גלאון אכן מייצגות אחוזים של אזרחי ישראל, אבל אתה שוכח את מרכיב ההשפעה התקשרותית, שם לדעותיה ולדעות השמאל בכלל יש השפעה גדולה בהרבה ביחס לחלוקת ימין-שמאל בציבור.

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

לפי התיאוריה הזאת גם ממשלת בגין היתה ממשלת שמאל. הימין המדינה התנגד להחזרת סיני כל עוד הוא לא היה בשלטון.
שרון – אבי ההתנחלויות, הוא בלי שום ספק ימין.
את ממשלת אולמרט באמת ניתן להגדיר כממשלת ימין/מרכז עם ליברמן בצד אחד ואהוד ברק (שמאל???? חחחח) משמאל

אביאל 3 באוקטובר 2014

קשקשן – לבגין היתה הזדמנות היסטורית להוציא ממפת האיומים את האויב הגדול של ישראל מאז קום המדינה, לא סוריה ובטח לא ירדן היווה את האיום המרכזי על ישראל, אלא מצרים, מנהיגת העולם הערבי באותה העת – מה גם שלגבי סיני (כמו הגולן אגב) הנושאים של החוק הבינלאומיים ברורים ונהירים הרבה יותר ביחס ליהודה ושומרון (זו נכבשה אגב מירדן שסירבה לקבל אותה חזרה, כמו שמצרים סירבה לקבל את עזה הכבושה) ולכן אכן היתה כאן יוזמה שאיחדה ימין ושמאל.

שרון הוא אכן אבי ההנתחלויות, אבל הוא מכר את משנתו המדינית ככל הנראה כדי שהתקשורת ״תשכח״ מפרשת שחיטות שאיימה על המשך שלטונו (נאום האתרוג של אמנון אברמוביץ׳), כך הוא הפך את עורו.

אולמרט הלך לבחירות עם הסיסמא של ההתנתקות הגדולה – מי שהצביע לו לא היו מצביעי ימין ותיקים אלא המרכז-שמאל הישראלי – זו ממשלת מרכז-שמאל מבחינת המצע המדיני וזה לא באמת משנה מי היו השותפות המרכזיות – אם נלך לפי האנלוגיות שלך קצת קשה להסביר איך המפד״ל היתה השותפה הראשונה של כל ממשלות מפא״י.

איציק 3 באוקטובר 2014

קשקשן,
אני לא מבין למה כל הזמן אומרים ששרון היה ללא ספק איש ימין. האיש עשה סיבוב גדול בחייו. התחיל כאיש של בן-גוריון, שבר ימינה עם שלומציון, היה חישוקאי, זז לימין הפרגמטי ושבר למרכז עם קדימה. הוא שינה את דעתו מספר פעמים, יש שיומרו פקגמטיזם, אחרים אפורטוניזם. אתה יכול לזקוף זאת לזכותו או לחובתו, אך הוא לא איש שמאל ולא איש ימין, הוא אריאל שרון לטוב ולרע.

שלו 3 באוקטובר 2014

אביאל,
א. גם בגין ביצע "פעולות" שמשום מה משויכות לשמאל. אבל מה לעשות שאת רוב תהליכי השלום הניעו או ביצעו אנשי ימין. ואת מפעל ההתנחלויות הגה והתניעה זה שיש לו מרכז על שמו לשלום…
ב. אני לא קובע, אני טוען שהפריפריה מקבלת פחות תשומת לב, אני רואה את איכות ההוראה בפריפריה, את ירידת המשאבים שהיא מקבלת. את המדדים שהיא נמדדת. זה יכול להיות מאוד נחמד לתאר את הפריחה הכלכלית והישובים המבוססים בצפון. במציאות יותר ויותר ערים ואזורים הופכים להיות דו לאומיים שלא לומר מפסידים את הרוב היהודי שלהם. כשזה קורה מרצון אין לי בעיה עם זה, כשזה בניגוד לרצון האוכלוסייה זאת חבית חומר נפץ.
נצרת עילית היא עיר שהייתה פנינה, היום התושבים שם או מבוגרים ומבוססים או עולים חדשים שיברחו ברגע שיכלו. לי אישית זה כואב.
ג. היום בתקשורת יש לא מעט אנשי ימין, חוץ מזה כנראה שהתקשורת לא ממש משפיעה אם כוח הימין רק גדל עם השנים, בטח בזמנים שכל אחד צורך את התקשורת הרלוונטית אליו.

אביאל 3 באוקטובר 2014

א.אני אישית רואה את העניין המצרי, כמו שפירטתי לתגובה של קשקשן כעל מפלגתית, עניין היסטורי יוצא דופן שמתעלה מעל לחלוקה של ימין-שמאל ומוביל לשלום ואכן אין שום סכסוך צבאי עם מצרים מאז גם אם אין באמת שלום בין העמים, אבל על זה אני מוכן להתפשר בהחלט.

ב.בהחלט הפריפריה מקבלת פחות תשומת לב ועדיין גרוע יותר להיוולד בפריפריה מאשר במטרופוליטין מהזווית הכלכלית-חברתית – אכן יש עוד הרבה מאוד עבודה לעשות ולסדר את חוסר הצדק המשווע, אני רק טענתי שהפריפריה על אף מצבה הנוכחי עדיין התקדמה מאז 77 – שם היא קיבלה לפחות את ההדמנות (גם אם לא המלאה) לעומת מה שהיה קודם לכן, כמעט שום הזדמנות – המוביליות החברתית בישראל היא מהגבוהות בעולם המערבי.

ג.בהחלט יש שינוי, אבל מספיק היה לשמוע את ההקלטה של יונית לוי לגבי נאום נתניהו באו״ם ואת ההשתלכויות של ידיעות אחרונות בנתניהו כדי להבין שהכוחות המרכזיים בתקשורת עדיין נוטים הרבה יותר שמאלה מאשר הדעה – אני לא טוען שהתקשורת צריכה להיות בהתאם לציבור, אלא לשמור למראית עין על אובייקטיביות ועל הזדמנויות שוות לשני הצדדים – מה שלא מתרחש היום.

קשקשן בקומקום 3 באוקטובר 2014

אביאל, אשאל ככה:
לדעתך – אם בגין היה באופוזיציה הוא היה תומך בהחזרת סיני? יותר מזה- שמיר, מספר 2 שלו, תמך?
לגבי השטחים – ירדם הודיעה שהיא לא מוכנה לקבל אותם אחרי ששמיר טירפד את הסכם לונדון ב 87, לא לפני…

אביאל 4 באוקטובר 2014

קשקשן – זו שאלה שלא אני ולא אתה יודעים את התשובה .עליה, גם אמר שרון שמה שרואים משם לא רואים מכאן וזה מתחדד עוד יותר שאתה באופוזציה.

בקשר לירדן, היו מגיעים עם המלך חוסיין עוד לפני מלחמת יום כיפור, כבר אז הוא הבין שהוא לא צריך עוד כמה מיליוני פלסטינים תחת שליטתו.

רון 3 באוקטובר 2014

כדאי להוסיף לרשימת הספרים את "על בלימה" של אבירם ברקאי.
סיפורה של חטיבה 188 במלחמה, שכמו שאריאל הזכיר עמדה על הגבול עם פרוץ המלחמה וחטפה את כל הצבא הסורי על הראש בזמן שחטיבה 7 היתה העתודה שלה והתמקדה בצפון הרמה.
גם הסיפור של כח התותחנים של הדוד שלך שניסה לסגת מתל פארס (זה נחשב דרום הרמה) מופיע שם בפרוט.

יורם אהרוני 3 באוקטובר 2014

גיל. עד כמה שאני זוכר, נבחרת ישראל כבר סיימה את משחקיה באליפות אירופה כאשר פרצה המלחמה אבל הטלוויזיה הישראלית העבירה במוצאי יום הכיפורים בשידור ישיר את משחק הגמר באותה אליפות בין יוגוסלביה לברית המועצות! שידורי ספורט מחו"ל היו אז דבר חדש יחסית. תחנת הלווינים בעמק האלה שאיפשרה שידורים כאלה, נחנכה רק שנה קודם לכן ואירוע הספורט הגדול הראשון ממנו הועברו שידורים ישירים היה המשחקים האולימפיים במינכן 1972. בין השנים 1968 – 1972 הועברו שידורי ספורט ישירים בטלוויזיה הישראלית רק של משחקים שהתקיימו בישראל, וגם זה מעט מאד. משחקי אליפות העולם בכדורגל 1970, שודרו בישראל כמה ימים אחרי שהתקיימו. אחד הדברים הזכורים לי מאותה תקופה הייתה העובדה שאצל חלק מקבוצות הליגה הלאומית בכדורסל (הליגה הראשונה דאז) גויסו כל השחקנים למילואים למלחמה (או שממילא היו חיילים בשירות סדיר) ואילו במכבי תל אביב אף אחד לא ממש גויס. זאת בניגוד למצב שהיה שהיה במלחמת ששת הימים בה נפצע אחד משחקני מכבי ונאלץ לפרוש מפעילות (גולוביי). גם שחקני מכבי בשירות סדיר כמו מיקי ברקוביץ', לא ממש היו בצבא. מיקי שובץ בתחילה לבה"ד 20 כבוגר בית ספר מקצועי אך הוא הועבר לפיקוד הנח"ל ביפו שם לא היה לו כל תפקיד. הוא היה בא רק פעם אחת בחודש לקחת את המשכורת (משכורות החיילים שולמו אז במזומן). פתיחת הליגה נדחתה אך גם זה לא עזר הרבה לקבוצות שהיו להן שחקנים במילואים כי השחרור מהמילואים התחיל רק כחצי שנה אחרי המלחמה. הוחלט לבסוף לפתוח את הליגה אך שלא יהיו ירידות ממנה. היו כמובן גם שחקנים שנהרגו במלחמה, ביניהם כמה מהליגה השנייה, וכאלה שנפצעו בה, כולל גדעון רייס מגבעת ברנר/נען אותו ראיתי שוכב ברמב"ם כאשר באתי לבקר את בן דודי שנפצע, רמי לימון, שלפני גיוסו לגולני, שיחק בליגה הלאומית.

אסף THE KOP 3 באוקטובר 2014

גמר חתימה טובה לכל קוראי וכותבי "דה-באזר" ולכל עם ישראל.

אנונימוס 4 באוקטובר 2014

15 מתוך 100 שהולכים לקרבי נשמע לי המון. בהתחשב בכך שבאוכלוסייה החילונית משהו כמו רבע-שליש לא מתגייסים, ושמתוך מצבת החיילים בצבא רק משהו כמו 10% הם קרביים, 15% שהולכים לקרבי לא נשמע מעט

Comments closed