ליגת שוקי ההון – מושגים והגדרות

אני חש כי קיים בלבול רב בהגדרת מושגים בכל הנוגע לשוקים וכלכלה. פוסט זה נועד לסייע מעט למבולבלים למינהם.

*

שוק השכר – הבה נדמה את שוק השכר לשוק מוצרי החלב. ההקבלה הנכונה היא בין המעסיקים ורשתות השיווק. המעסיקים קובעים את גובה המשכורות, רשתות השיווק קובעות את מחיר המילקי. משכורת של מהנדס תכנה צעיר יכול שתנוע בתוך טווח מסוים, טווח שנקבע על ידי השוק. כמובן המעסיק יכול לשלם פי חמישה במידה והבן שלו הוא המתכנת, אך לנסות לשלם חמישית מהשכר לא יילך באותה קלות, שכן סביר להניח שהוא לא ימצא מועמד מתאים במחיר זה. כך גם במקרה של המילקי. רשתות השיווק יוכלו להטות כלפי מטה את המחיר כפי שירצו, אך כלפי מעלה ישנה מגבלה, אחרת פשוט לא יקנו את המילקי, כך עובד שוק. טווח המחירים של המילקי ייקבע בשוק, הבחירה של המחיר הספציפי תעשה על ידי כל רשת שיווק בנפרד.

ההקבלה של המועסקים היא לצרכנים. הצרכן אינו קובע את מחיר המילקי, הוא יכול לקנות את המילקי  ברשת שיווק אחרת, או לוותר על המילקי בכלל.  כלומר, לצרכן יש השפעה על מחיר המילקי בהתנהגות, אך אין לו יכולת לקבוע את מחיר המילקי. אותו דבר ניתן לאמר במקרה של המועסק. המועסק אינו קובע את גובה שכרו. שכיר שידרוש שמונים אלף שקל לחודש עבור משרת מתכנת תכנה צעיר (הכוונה לג'וניור, זוטר) יכול להמשיך לדרוש שכר כזה במשך שנים רבות, אך אין סבירות גבוהה שיקבל את השכר הנדרש גם אם מדובר במתכנת הטוב ביותר בהיסטוריה. שכרו של מהנדס תכנה זוטר נע בתוך טווח מסוים שהשוק קבע, והמעסיק אמור להכיר. הבחירה של המועסק היא האם לקבל את המשרה, או לחפש את אותה משרה בחברה אחרת, או לחפש עבודה אחרת. כמו בשוק הכרמל, למועסק עשויה להיות השפעה על המחיר, אך המועסק אינו קובע את המחיר.

משום מה רבים נוטים להתבלבל כאשר מדובר בשוק השכר, אפילו למשל בממונה על ההגבלים העסקיים. שוק השכר הוא שוק של מעסיקים, האינטרס של השכירים הוא שיתקיים שוק משוכלל בו המעסיקים יודעים מהו טווח השכר בכל מקצוע ומקצוע. השקיפות של השכר כלפי השכירים עצמם היא בבחינת nice to have, אך אין בשקיפות זו כדי להשפיע ממשית על השוק עצמו. בכל מקרה רמת המידע על השכר שונה לחלוטין. השכיר עצמו יסתפק בדרך כלל בידיעה של מרכיב השכר ברוטו. המעסיק צריך לדעת את השוק של כל מרכיבי השכר. באופן פרדוקסלי, בדרך כלל אי הכרת השוק תעבוד לטובת השכיר, שכן פועלים כאן כמה כוחות. הנטייה של כל אחד מאיתנו היא להעריך את עצמנו ביתר מלכתחילה. החברים שלנו במידה וישתפו אותנו בשכרם, יטו או יעגלו את המספר כלפי מעלה. אי הכרת השוק תגרום לנו להטות את המספר שנדרוש כלפי מעלה, כדי שלא נצא פראיירים.

*

מחאה חברתית – אני לא כל כך מבין מחאה חברתית שמופנית כלפי חברות. חברות אמורות לרצות למכור במחיר הגבוה ביותר האפשרי, ולהרוויח כמה שיותר. חרם צרכני הוא כלי לגיטימי לחלוטין, הוא לא קשור במחאה חברתית, הוא קשור לניצול הכח של הצרכן בשוק. התארגנות לחרם צרכני עשויה להוביל להורדת מחיר מוצר מסוים, או מוצרים מסוימים, אך אין בין זה ובין מחאה חברתית דבר וחצי דבר.

מחאה חברתית אמורה להיות מופנית כלפי מי שמשפיעים על השוק, לא כלפי המשתתפים בשוק. המחאה החברתית תהיה אפקטיבית אם תופנה כלפי הרגולטור של השוק שיוצר את התנאים בהם השוק מוטה כלפי המוכרים לדוגמה. מחאה חברתית שמתבלבלת ומוחה כנגד משתתף בשוק משחקת לידי הרגולטור אשר מטה את השוק. כך מצאנו את המחאה החברתית של 2011 חולפת בלי להשפיע כלל, או אפילו יתרה מכך, ההשפעה של המחאה החברתית התבטאה בעליית כוחה של מפלגת יש עתיד, מפלגה אשר בינה ובין מטרות המחאה החברתית אין דבר וחצי דבר. על מנת להשפיע באמת, המחאה החברתית צריכה להיות מוגדרת בצורה מדויקת ביותר. היא צריכה להיות מופנית כלפי התנאים הספציפיים שמטים את השוק. כדאי מאוד שמובילי המחאה יבינו מה הם התנאים המטים, וינסו להציע תנאים חדשים, או לפחות להגדיר את התנאים הדורשים שינוי. מחאה חברתית לא מפוקסת סופה שתעשה הרבה רעש, אך לא תוביל לשום שינוי. המחאה החברתית היא אך תוצאה נוספת של המצב הכלכלי, על מנת שתהפוך לגורם לשינוי, יש צורך להגדיר את המטרות בצורה מדויקת הרבה יותר.

אני מצרף הפניות לשני ראיונות שנערכו איתי בנושאים של הפוסט.

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3642077,00.html

http://www.themarker.com/career/1.2453901

וזה השיר המועדף על בני אביתר (6), הוא כבר מבין שכולנו עבדים

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הורד

ברוכה השבה, אני חושב
טאלנטיקוס - גיל גרינגרוז

53 Comments

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2014

הבעיה היא שהשוק הישראלי הוא לא שוק משוכלל ופה הקשר בין מחאה חברתית למחירים של המילקי – הקשר הון שלטון והריכוזיות במשק היא זאת שמאפשרת את קיומו של שוק לא משוכלל. חבל רק שלפיד מבין את זה בדיוק הפוך ומציע לפקח על מוצרים במקום לעשות את ההיפך ולפתוח את השוק לתחרות אמיתית.

גיל שלי 12 באוקטובר 2014

זו בדיוק הטענה שלי. המחאה החברתית במתכונתה הנוכחית משחקת לידי אלה שמנסים להשאיר את הסדר על כנו. צריך להגדיר את השוק מחדש

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2014

אני חושב שנואשנו מזה שהאנשים בשלטון ידאגו לנו

ירושלמי 12 באוקטובר 2014

גיל, מה לדעתך צריך לדרוש מהרגולטור? שיקים משטרת מותגים שתעניש אנשים שמשלמים יותר מידיי על מוצרים שאינם מוצרי יסוד ועל תשלום מופרז למותגים?
האם הפתרון הוא לא בידיים של הקונה עצמו?
אני לדוגמא שינתי הגרלי צריכה בעקבות הכרה עם השוק עצמו.
(לדוגמא בספר "לא רציוני ולא במקרה" של הפרופסור דן אריאלי יש פרק שלם העוסק ברעיון ה"חינם" או ה"אחד פלוס אחד" ומדגים את חוסר ההגיון שלנו במקרה דנן.
עוד דוגמא, בהכירותי עם אחת ממנהלות השיווק של אוסם ושטראוס נודע לי שהחברות עצמן "משלמות" לרשתות הקמעוניות בכך שהן מעסיקות סדרנים שיסדרו את המוצרים על המדפים במקם שהרשתות יעשו זאת בעצמן, אפשרות זאת מקנה להם את הזכות לשים את מוצריהם בקדמת המדפים ובמקומות האידיאליים, ובכך נחסכים מהקונים חלופות יעילות וזולות יותר של מאות מוצרים בסל קניה רגיל).

השאלה היא על מי קיימת אחריות הצריכה הנבונה? האם עליי כצרכן או שאני מצפה מהמדינה שתחנך אותי לצרוך נכון בכל המובנים ולהגדיל את החסכון שלי (מה שבסופו של דבר יפתור את הבעיה הכלכלית המרכזית -> רכישת דירה).
מעניין אותי לדעת גם איך זה קורה במדינות אחרות, האם נכונה המחשבה שלי שהצרכן האמריקאי הוא נבון וחסכן יותר מהישראלי? או שזו סתם תחושה?

ירושלמי 12 באוקטובר 2014

בטעות שורשר לפה.
למרות שאין דבר כזה בטעות.

גיל שלי 12 באוקטובר 2014

לטעמי אין הכרח באחריות צרכנית. השינויים הדרושים הם בכיוון פתיחת חסמים של תחרות

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2014

קודם כל, הצרכן האמריקאי נבון הרבה הרבה יותר מאשר זה הישראלי. אבל הסיבה לזה היא פשוטה מאוד – הוא יודע שאם מישהו לא יתן לו את מה שהוא רוצה, הוא יכול ללכת למקום אחר ולקבל אותו.
בארץ, למעט במקרים בודדים, אין לנו את האופציה הזאת. ופה בדיוק נכנס הרגולטור. התפקיד של הרגולוטור הוא לוודא שקיימת תחרות הוגנת. בארץ קורה בדיוק ההיפך – יש קרטלים על קרטלים של מחירים מתואמים ואין כמעט תחרות.
זה נכון שאנחנו צריכים להיות צרכנים יותר נבונים אבל הרבה פעמים אין לנו כמעט את האופציה הזאת.

Amir A 12 באוקטובר 2014

זה כל כך נכון. במרחק של חמש דקות נסיעה יש לי ארבעה סופרמרקטים ואם אני אמשיך ואסע עוד 15 דקות יצטרפו אליהם עוד חמישה נוספים. כתוצאה מכך בכל יום שישי נוחתים לי בתיבת דואר 5 פמפלטים ובהם המבצעים השבועיים בכל אחת מהחנויות. וזה קובע איפה אני אלך לקנות. רק לדוגמא, בדרך כלל המחיר כאן לקילו חזה עוף נקי הוא 33 שקלים אבל לא קיים שבוע שלא תמצא באחת מהחנויות האלו מבצע שבו אותו הקילו נמכר ב-15 שקלים.

קשקשן בקומקום 13 באוקטובר 2014

הצרכן הישראלי טיפש.
מילקי או קולה זה לא גבינה לבנה.
אני יודע שזה קצת בוטה אבל מי שלא מסוגל לא לקנות מילקי כי זה במחיר מופקע – מגיע לו לשלם.
יש רשימה קטנה של מוצרי יסוד שאפשר להכניס לפיקוח. אבל לא קורנפלקס, לא מילקי ולא במבה הם מוצרי יסוד. אל תקנו

Zofo 13 באוקטובר 2014

+1 לקשקשן

ואריאל, נא הסבר :"הצרכן האמריקאי נבון הרבה הרבה יותר מאשר זה הישראלי"

שוב אנחנו בתקופת מכירות?

אהד 13 באוקטובר 2014

קשקשן- מצטער אבל זה שטויות. הכל יקר! זה לא עניין של להימנע ממצרך אחד או שניים – זה עניין של להימנע מהכל. המים יקרים, מעדני החלב, הממתקים, השתייה הקלה, הלחמים, הירקות, הביצים.. מה שאתה מציע זה לחיות על לחם שחור, גבינה לבנה ופתיתים כל החיים וזה אף אחד לא יכול.
הבעיה היא לא בצרכן הישראלי כמו שמקשקשים, אלא בשוק.

אביאל 12 באוקטובר 2014

אריאל – פיקוח על המחירים הוא אקט רגולטרי טוב מאוד, בטח ובטח שמדובר על מוצרי בסיס – גם הכלכלנים הימניים ביותר מסכימים על הנושא הזה – הרעיון מאחוריו הוא החשוב – החכמה היא לדאוג לרווחיות נאותה (לחברה) על מוצרים שיש בכל בית, על מנת לדאוג לסל הבסיסי של האזרח הממוצע – דווקא משום שמדובר על מוצרים עם ביקוש קשיח יחסית, בטח בשכבות החלשות.

אריאל גרייזס 13 באוקטובר 2014

זה אקט מאוד בעייתי כי הוא מונע תחרות חופשית. מי החליט פתאום שמילקי צריך פיקוח? ואיך זה שפתאום מוכרים אותו בשקל?
פיקוח הוא חשוב כאשר יש אינפלציה מאוד גבוהה או כשיש מוצרי יסוד בעייתים. אבל מה שלפיד עושה זה סתם פופוליזם. להכריז על פיקוח איך שיש איזה מוצר שבוכים עליו.
יש פה חברות שעושות קופה על הגב שלנו כי אין להן תחרות. זה נובע ממונופולים ונובע מלובי חקלאי חזק. פיקוח זה לא הפתרון להם

אהד 13 באוקטובר 2014

אריאל, אתה צודק וטועה. הנחת היסוד שלך שיש תחרות חופשית היא לדעתי מוטעית. אני כן מסכים איתך שאו שפותחים את השוק לחלוטין לייבוא מחול או שמכריזים על פיקוח אמיתי, של 1000 מוצרים (משחות שיניים, מוצרי היגיינה, חיתולים, מוצרי מזון וכו').

אביאל 13 באוקטובר 2014

אריאל – מצטרף לאהד, אין באמת שוק פתוח – בטח בענף הקמעונאות שהוא תלוי גודל – זה גם עניין מצחיק שאף אחד לא טורח לומר בהקשר של עניין המילקי וברלין – הסופרים שם בתחרות מטורפת שאפילו פוגעת בהם בטווח הארוך – לעומת זאת אם יטרחו לבדוק את מחירי הסלולארי או האינטרנט הביתי בברלין הארץ זולה בהרבה.

בכל מקרה, סל מוצרים בסיסי רחב צריך להיות מפוקח, אם לא בשביל מעמד הביניים אז בשביל העניים – ולא, הוא לא אמור לכלול מילקי.

אדם בן דוד 12 באוקטובר 2014

מסכים כמעט עם הכל.
רק לא עם המסקנה.
בשוק של ישראל, החברות, רשתות השיווק והרגולטור הן כמעט אותו גורם.
יש קבוצה קטנה מאוד של אינטרסנטים שידם שלוחה עמוק בתוך כל אחת מהקבוצות, והאנשים המנהלים עבורם את הקבוצות מדלגים מתפקיד לתפקיד מכובע לכובע.
המחאה של 2011 הייתה חייבת להישאר לא ממוקדת כדי להצליח לסחוף כמה שיותר קהלים.
והיא בהחלט התליחה לייצר שינוי.
שינוי בתפיסה, במודעות.
שנים על גבי שנים עשקו אותנו.
מאז שביבי התחיל להפריט את המדינה ולמכור אותה למקורבים עבר עשור.
היום הקרקע קצת יותר בשלה למחאה ממוקדת.
(דרך אגב, אני גם בתחושה שעמוד הפייסבוק שה"הצית" את הדיבור הנוכחי הוא ספין- כמו רבים מהמגיבים בפוסטים אחרים בדה באזר).

אני גם מסכים עם גרייזס (וכואב מראש את כאבו מההפסד הצפןי לו היום בקרב על ראשות הבית)- השוק כל כך קטן שרק תחרות אמיתית מבחוץ תפתור את הבעיה.

b 12 באוקטובר 2014

גיל בלימודי כלכלה, שהם לא משהו קדוש, נהוג להתייחס לשוק העבודה הפוך.
אני כעובד פוטנציאלי מעמיד את עצמי למכירה למעסיקים. המעסיקים בוחרים האם לקנות אותי במחיר אותו אני דורש. זה מתיישב טוב עם זה שכאשר חברות זקוקות יותר לסוג מסוים של עובדים (לדוגמה מתכנתים), אז הביקוש לעובדים אלה עולה וגם המחיר שהחברה תשלם להם.
אריאל, שוק שמתקרב למשוכלל קיים גם במעט מאוד תחומים בעולם (לא רק בישראל), ספציפית לגבי שוק החלב הישראלי עוד יותר קשה לראות את זה קורה בגלל אורך חיי המדף הקצרים של הרבה ממוצריו.

גיל שלי 12 באוקטובר 2014

זה דווקא מעניין, אך מתוך היכרות עמוקה עם מה שמתרחש בפועל, אני מרגיש מאוד נח עם ההגדרות שלי.

Amir A 12 באוקטובר 2014

עושה רושם שקיים פער בין הלימוד האקדמי ובין החיים בפועל, לא? :-).
הגישה של "אני מעמיד את עצמי למכירה" קצת נאיבית, לאור העובדה שיש לי משכנתה, שלושה ילדים להאכיל, לימודי אוניברסיטה לשלם, חשבונות ועוד. ומה במקרה ולא ימצא המעסיק שיתן לי את המחיר שאני דורש, אני אשב ואחכה עד שהוא יבין שהוא טועה?

b 12 באוקטובר 2014

ברור שיש פער בין האקדמיה לעולם האמיתי, כמו שיש בכל תחום אחר.
אתה מעמיד את שעות העבודה שלך למכירה על שלל תכונותיך (השכלה, יכולת, מוסר עבודה, גמישות בשעות עבודה וכו'…), כאשר חלקן ידועות למעסיק וחלקן לא. מהבחינה הזאת זה דומה לקניית רכב יד שנייה.
אם אף אחד לא מעסיק אותך אתה מוריד את התנאים שלך, כמו רכב יד שנייה או ספסרים.

גיל שלי 12 באוקטובר 2014

אני מבין מאיפה זה מגיע, המעסיק הוא זה שמשלם, לכן לכאורה הוא הקונה. אך המועסק משלםנגם הוא בשעות עבודה. אני עדין מעדיף את הדרך שאני לקחתי שכן מי שמגדיר את העלות הוא המעסיק

Amir A 12 באוקטובר 2014

ההבדל בין המעסיק והמועסק הוא שלמעסיק יש אורך נשימה שלמועסק אין. ברגע זה נגמר הסיפור.

ג'וג'וסיאן 12 באוקטובר 2014

ההנחה בלימודי הכלכלה היא שלעובדים ולמעסיקים יש כוח מיקוח דומה וזה מה שהופך את השוק למשוכלל. במציאות למעסיקים בד"כ יש הרבה יותר כוח ולכן התיאור של גיל לשוק העבודה קרוב יותר מהתיאור של b ולימודי הכלכלה.

b 12 באוקטובר 2014

אני מניח שזה ככה כי המודלים הצליחו לתאר יותר טוב ככה דברים. אבל יכול להיות שזה מגיע מהשם "שוק העבודה" שבו מוכרים עבודה, או שהשם ניתן מהסיבה שככה המודלים.
אבל בסופו של דבר העניין של מי קונה הוא לא ממש חשוב, לדעתי, כי יש בזה פשוט סחר חליפין (המעסיק קונה עבודה בכסף והמועסק קונה כסף בעבודה).
השאלה היא מה ניתן להסיק מכל אחת מהדרכים, הרי אנחנו יודעים שהמודלים הכלכליים היום לא מצליחים לתאר את הכל.

Amir החברות באופן כללי הן הצד החזק בשוק העבודה. אבל למה בזה נגמר הסיפור? אם חברה צריכה לספק מוצר(ים) עד תאריך קרוב והיא צריכה עוד עובדים ומהר, היא הופכת לצד החלש, אז צריך להחליף את השיטה?

Amir A 12 באוקטובר 2014

כי הנזק לחברה יהיה הכי הרבה שורת רווח קטנה יותר. הנזק לי כעובד יהיה שיזרקו אותי ואת המשפחה מהבית כי לא עמדתי בתשלומי המשכנתא. לא לחינם גיל מציין כאן שוב ושוב שבעשורים האחרונים המשכורות לא מצליחות לעמוד בקצב האינפלציה. זה קורה כי המעסיקים מגלים שהם בעצם לא חייבים להעלות שכר. אותו הדבר בנוגע לקיצוץ בהטבות כמו תשלומי ביטוח בריאות. המעסיקים מגלים שהם יכולים לעשות את זה בלי לסבול. הדרך היחידה שבה הגישה שאתה מתאר תעבוד תהיה אם אף אחד לא יסכים לאייש משרה מסויימת, וזה אף פעם לא יקרה. תמיד יהיה מישהו שיהיה מוכן לאייש משרה, בכל שכר, אם החלופה היא להיזרק מהבית.

b 12 באוקטובר 2014

כתבתי קודם שאין ספק שהמעסיקים (באופן כללי) חזקים יותר. אני לא יודע, אבל אני לא אתפלא אם יש מקצועות שבהם דווקא המשכורות כן עלו (ביחס לשיעור האינפלציה) כמו מתכנתים. שאגב אני בספק אם מישהו מהם יעבוד תמורת שכר מינימום (בשוק של היום).
ג'וג'וסיאן- זה נכון למודל הקלאסי של הכלכלה, לדוגמה המודל של קיינס מתייחס לזה שיש הבדלי כוח ולכן הוא לא חוזה את המשכורות אלא נותן איזשהו טווח של מחירים שבהם המחיר יקבע לפי יחסי הכוחות.
המודל של גיל וגם של לימודי הכלכלה ייתן את זה שהמחיר שייקבע הוא בשילוב של שני הצדדים, כאשר המעסיקים הם בעלי הכוח הרב יותר.

אוהד 13 באוקטובר 2014

1. אם אני לא טועה אז בלימודי הכלכלה לומדים שעובד צריך להעריך את עלות ה"פנאי" שלו בקביעת השכר שהוא רוצה לקבל.
לכל אחד יש 24 שעות פנאי ביממה והוא צריך להחליט האם שווה לו לתת X שעות פנאי ביום בתמורה לשכר.
הערך של העבודה עצמה חשוב למעסיק ולא כל כך למועסק.

2. ההנחה שהמעסיקים חזקים יותר היא כללית מידי ולא נכונה.
ישנם שווקים שבהם המעסיקים חזקים יותר וישנם כאלה שלא.
הכל שאלה של היצע וביקוש.
לדוגמא, בסוף שנות ה 90 כל מתכנת מתחיל היה מקבל משכורת אסטרונומית ואף מעסיק לא היה יכול להתמקח.

b 13 באוקטובר 2014

אוהד,
1. ברמה הבסיסית מלמדים שמה שאכפת לעובד זה שני דברים- פנאי ותצרוכת. כלומר כמה שעות יעבוד וכמה ירוויח. אנחנו יודעים שיש עוד דברים שחשובים לעובד (כמו סביבת העבודה). בהתחלה באמת משתמשים במודל שבו עובד בוחר את מספר שעות העבודה, אבל אנחנו מאפשרים דברים שלא ממש קיימים לרוב השכירים. אחר כך גם יש התייחסות להאם לקבל עבודה הוא לא.
2.צודק.

אריק האדום 12 באוקטובר 2014

בכל פעם שאני קורא את הפוסטים שלך בנושאים כלכליים אני מקבל דכאון. הדור שלנו, בניגוד לזה של ההורים שלנו נניח, מכיר את חוקי המשחק יותר טוב (אמנם לא לגמרי), מכיר את השחקנים. מכיר את השיטות לנצח במשחק. מודע להרבה יותר דברים.
לדור שלנו יש גם רשתות חברתיות, והגשמה עצמית, ומכשירים סלולריים.
על פניו אנחנו, המשכילים יותר, המצויידים יותר, המודעים יותר, הסיכוי שלנו אמור להיות יותר טוב לשנות דברים.
בפועל אנחנו הרבה יותר גרועים, אין לנו את התשוקה האמיתית לנצח במשחק הזה.
גם המחאה של 2011 הייתה כזו, חסרת דרייב של ניצחון. אני תמדי אזכור את התמונה הבאה:
בדיוק בשיא של המאבק, כשעורק הראשי של האויב היה חשוף, והשיניים היו חצי נעוצות בבשר, רק ללחוץ עוד קצת. ככה זה הרגיש לפחות. מה עשו אז? עלו לשיר עם שלמה ארצי שירי אהבה… אין לי מילה רעה לומר עליו אבל שלמה ארצי שבע. החיים שלו "דבש". כמו מר יאיר לפיד שהיה המרוויח הגדול מהחגיגה ההיא.
לדור של ההורים שלנו היה דרייב, היו לא פנתרים שחורים, הם אשכרה יצאו לשרוף את הרחוב. בזכותם היום הרבה יותר קל להיות מזרחי, אבל בואו לא נערב חלב עם בשר.
צריך להבין שכל דיבורי הכלכלה האלו, טובים למי שהמציא ומנהל אותם. כדי שנוכל להנות מהם אנחנו צריכים לשנות את פרמידת הכוח הזו. וזה חייב להיות ב"דם ואש". אף אחד לא מוותר על הכוח בקלות.
נותנים לנו גנים חינם, נותנים לנו כמה שקלים למשכורת. מעלין את המחיר של המילקי, מייצרים איום וחלילה אף מלחמה חדשה, גונבים לנו את הפנסיה. עושים סיבוב שלם ונשארתי שוב עם אותה שורה תחתונה שנקראת "לא לגמור את החודש".
הלוואי והיה לי את הדרייב הזה, לצאת לשם עם שלט (וקרש??) ולא לחזור עד שהצד השני לא יוכנע. יוכנע! לא ייכנע!!
בינתיים אני חוזר לעבוד ולקרוא דברים אחרים שיותר מעודדים אותי…
אולי יום אחד אני אקום מהשינה בלי להתעורר מהחלום…

אריק האדום 12 באוקטובר 2014

בכל פעם שאני קורא את הפוסטים שלך בנושאים כלכליים אני מקבל דכאון. הדור שלנו, בניגוד לזה של ההורים שלנו נניח, מכיר את חוקי המשחק יותר טוב (אמנם לא לגמרי), מכיר את השחקנים. מכיר את השיטות לנצח במשחק. מודע להרבה יותר דברים.
לדור שלנו יש גם רשתות חברתיות, והגשמה עצמית, ומכשירים סלולריים.
על פניו אנחנו, המשכילים יותר, המצוידים יותר, המודעים יותר, הסיכוי שלנו אמור להיות יותר טוב לשנות דברים.
בפועל אנחנו הרבה יותר גרועים, אין לנו את התשוקה האמתית לנצח במשחק הזה.
גם המחאה של 2011 הייתה כזו, חסרת דרייב של ניצחון. אני תמיד אזכור את התמונה הבאה:
בדיוק בשיא של המאבק, כשעורק הראשי של האויב היה חשוף, והשיניים היו חצי נעוצות בבשר, רק ללחוץ עוד קצת. ככה זה הרגיש לפחות. מה עשו אז? עלו לשיר עם שלמה ארצי שירי אהבה… אין לי מילה רעה לומר עליו אבל שלמה ארצי שבע. החיים שלו "דבש". כמו מר יאיר לפיד שהיה המרוויח הגדול מהחגיגה ההיא.
לדור של ההורים שלנו היה דרייב, היו לא פנתרים שחורים, הם אשכרה יצאו לשרוף את הרחוב. בזכותם היום הרבה יותר קל להיות מזרחי, אבל בואו לא נערב חלב עם בשר.
צריך להבין שכל דיבורי הכלכלה האלו, טובים למי שהמציא ומנהל אותם. כדי שנוכל ליהנות מהם אנחנו צריכים לשנות את פירמידת הכוח הזו. וזה חייב להיות ב"דם ואש". אף אחד לא מוותר על הכוח בקלות.
נותנים לנו גנים חינם, נותנים לנו כמה שקלים למשכורת. מעלין את המחיר של המילקי, מייצרים איום וחלילה אף מלחמה חדשה, גונבים לנו את הפנסיה. עושים סיבוב שלם ונשארתי שוב עם אותה שורה תחתונה שנקראת "לא לגמור את החודש".
הלוואי והיה לי את הדרייב הזה, לצאת לשם עם שלט (וקרש??) ולא לחזור עד שהצד השני לא יוכנע. יוכנע! לא ייכנע!!
בינתיים אני חוזר לעבוד ולקרוא דברים אחרים שיותר מעודדים אותי…
אולי יום אחד אני אקום מהשינה בלי להתעורר מהחלום…

מיכאל 13 באוקטובר 2014

איתך לגמרי

יותם 12 באוקטובר 2014

גיל, אפשר לקבל את המייל שלך? או כמובן, אם תוכל לשלוח לי מייל (אתה רואה את שלי).

Zofo 13 באוקטובר 2014

כל כך פשוט לא לקנות מה שלא צריך ויקר מדי.

מאוד מסכים לגבי המחאה החברתית.
אחד הארועים הצבועים וההזויים שנראו במדינה הזו.

בסוף הבחברה מגדירה את עצמה מחדש וכל עוד היא מחכה שממשלות או חברות יעשו זאת אז שיהיה בהצלחה.

אנונימוס 13 באוקטובר 2014

אני לא מבין למה לא צריכות להיות לנו ציפיות מחברות עסקיות. זה מצחיק בעיניי ההסתכלות עליהן, כאילו זה מובן מאליו שחברה עסקית צריכה להית רובוט חסר נשמה שרק מנסה למקסם רווחים, כאילו לא מדובר עדיין בדוף שמורכב מאנשים שגם הם מהווים חלק מהחברה (society), שקונים בסופר עם כולם, שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר עם כולם, משרתים בצבא וכו'.
כל הרגולציה שבעולם לא תעזור אם אין לאנשים תחושה מינימלית של שייכות לחברה, ואם התרבות החברתית מקבלת בהבנה התנהלות פסיכופטית ואוטיסטית כמו זו שמובילות החברות הישראליות שלאט לאט הופכות (יחד עם הממשלה) את החיים לבלתי אפשריים.

Zofo 13 באוקטובר 2014

כי את האנשים האלו בסוף מעניין כסף יותר מהכל.
הם רוצים משכורת היטק בשביל שיראו אותם עם העגלה המלאה בסופר, עם החוזה לדירה חדשה באזור מצוין וגם עגלת תינוק ששוקלת 2.5 קילו בשביל שיהיה קל לרוץ בפארק עם חליפת נייקי חדשה.

ומעל כל הגוזלים יושב לו אבא מנכ"ל ונקרע מצחוק.
גוזלים בני 40 שבוכים לביבי ויאיר על הכסף בזמן שהם שופכים אותו החוצה על מילקי ואידאות לחיים טובים.

וסיפור קצר לסיום וסיכום.
חיפשתי עובד לצוות לא מזמן ובסוף מצאתי מישהי שעבדה בחברת טכנולוגיה ענקית וידועה.

השכר כהתחלה עמד על 10.000 שח + שקיפות הכנסות כל 3 חודשים להעלאת שכר.
אותה בחורה שמעה את השכר ונבהלה מהירידה המשמעותית שתהיה לה בשכר [היא מובטלת כרגע] וזעקה בלחץ שהרגע נולד לה ילד וזה פשוט לא בר ביצוע.
צחקתי ואמרתי תודה בזמן שאני מגדל כבר יותר מילד אחד בשכר נמוך מכך [ואשתי גננת אז בטח שאין שם 5 ספרות].

אישה זו היא דוגמא לכל החברה הזו שמחזיקה בזעת המילקי על המצח שלה [היא לא היחידה כמובן]
אין שייכות חברתית. יש רק התנהלות אגואיסטית וילדותית.

אהד 13 באוקטובר 2014

צודק. למה לאכול מילקי כשאפשר לאכול לחם וחמאה כל החיים.

אלעד אחר 14 באוקטובר 2014

למה להגיב בצורה כזו? אתה זורק את כל הדיון לעזאזל עם תשובה כזו.
סיסמאות כמו זו היא בדיוק כמו אותן הסיסמאות שנשמעו בזמן המחאה.
– "הטלפון הסלולרי יקר"
– "אז תשתמש פחות? סקייפ? בזק (רחמנא ליצלן)?"
– "בוא פשוט לא נדבר ונחזור לתקופת האבן"
~~~ מקרה אמיתי ~~~
איך אפשר לקיים דיון כשצד אחד אפילו לא טורח להגיב לצד השני, ומנסה להגחיך כל טענה שהוא מעלה?
וחזרה לנושא הוצאות על מזון הן לא דיכוטומיה. זה לא "אנטריקוט כל ערב" או "נשאר אוכל בפח?"
יש דברים מוצלחים וטעימים הרבה יותר ממילקי שאתה יכול להכין בעצמך בפחות כסף, מוצרים שאם תקנה כמוצר מוגמר תשלם *הרבה* יותר מאשר מחירו של מילקי. ברגע שאתה רוצה שמישהו אחר יכין לך את זה, אין לך ברירה אלא לשלם את הסכום שהוא דורש ולשתוק.
אחרת, אתה מוזמן לפנות *אליו* בכל הכלים שיש לך ולפעול לשינוי. אחרת… מה אתה בדיוק רוצה? וממי?
המחאה חשפה דור שלם של אנשים שחוץ מאשר לשכב על הרצפה, להרים רגליים, לבכות, ולחכות שמישהו יבוא להחליף להם חיתול – לא יודעים לעשות שום דבר בכוחות עצמם. בטח שלא לשנות את ההרגלים שלהם.

wazza 14 באוקטובר 2014

אני כנראה בין הבודדים שנותרו בלי סמרטפון אז אולי אני מתקשה להבין את התופעה, לפני כמה ימים היתה כתבה בטלוויזיה על מישהי עם איזה 6 ילדים שגרה בדירה מתפוררת וכמובן מתלוננת על מר גורלה, לאורך כל הכתבה היה לה סמרטפון ביד

כסיפוביץ 14 באוקטובר 2014

wazza
אלו האנשים הכי צבועים שיש.
בדיוק כמו זוג ממעמד הביניים שבוכה על מר גורלו אבל הוא בדרך למכז על הדירה, יש להם סט אולד נייבי לילדים מהחופשה באמריקה וכמובן עגלה ב-6000 ש"ח.

איכס

אהד 14 באוקטובר 2014

אין לי כח לדיון כזה. מכאן התשובה שלי. אם בפני אנשים מציבים עובדות בסיסיות והם עדיין מסרבים לקבל אותן, מה אני כבר יכול להגיד?
אז רק כדי להבהיר – הישראלים המפונקים עובדים הכי הרבה שעות, מרוויחים הכי מעט (ביחס לעולם המערבי כמובן) ומשלמים על מוצרים ושירותים נלווים כמו מעונות הכי הרבה.

אוהד 14 באוקטובר 2014

אהד:
"הישראלים המפונקים עובדים הכי הרבה שעות" – לא נכון. תביא הוכחות.
"מרוויחים הכי מעט (ביחס לעולם המערבי כמובן)" – לא נכון. תביא הוכחות.
"ומשלמים על מוצרים ושירותים נלווים כמו מעונות הכי הרבה." – לא נכון. תביא הוכחות.

מאוד קל לזרוק עובדות אבל הרבה יותר קשה להביא הוכחות.

אהד 15 באוקטובר 2014

לגבי המשכורות: http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3607414,00.html – אני מרווחים בממוצע משהו כמו 15 אלף דולר פחות לשנה.
לגבי שעות העבודה הארוכות יותר:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3608392,00.html
עובדים בממוצע 10% יותר משאר מדינות ה-OCED.
או:
http://www.themarker.com/career/1.1608681
או:
http://www.themarker.com/career/1.1934726
ולגבי המחירים:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000652418

שמע, או שאתה משקר לאחרים או שאתה משקר לעצמך.
וכמובן, אפשר להגיד שטעית.

אהד 16 באוקטובר 2014

לגבי המשכורות: http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3607414,00.html – אני מרווחים בממוצע משהו כמו 15 אלף דולר פחות לשנה.
לגבי שעות העבודה הארוכות יותר:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3608392,00.html

אהד 16 באוקטובר 2014

עובדים בממוצע 10% יותר משאר מדינות ה-OCED.
או:
http://www.themarker.com/career/1.1608681
או:
http://www.themarker.com/career/1.1934726

כסיפוביץ 14 באוקטובר 2014

איזה שטויות.
לא יודע אם יש לך משפחה לפרנס, ואם כן אז כנראה שלא אכפת לך כמה אתם צורכים מול כמה מכניסים.

אם משפחה של 4-5 נפשות צריכה להוריד סל הוצאות מ- 15 אלףשח בחודש ל10 שח בחודש אז או שתכניס יותר או שתתחיל לאכול לחם במקום מילקי כמה חודשים.

זו מתמטיקה פשוטה והיא לכל החיים.

אהד 14 באוקטובר 2014

השאלה היא פשוטה. למה בגרמניה אתה לא צריך לעשות את החישוב הזה ובארץ כן? למה מוצר שעולה שם שקל עולה פה ארבעה?

אוהד 14 באוקטובר 2014

גם בגרמניה עושים את החישוב הזה, אבל מתחילים את זה בגיל הרבה יותר צעיר ועם חינוך מהבית.
ובלי קשר, למה ההשוואה היא לגרמניה?
חסר מדינות אחרות שגם שם עושים את החישוב הזה?

איברה 14 באוקטובר 2014

אהד, אני לא נוקט עמדה ביחס לכל הדיון, רק לעובדה שאתה מציין:
שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופך לאמת, לא יודע אם קנית בגרמניה וכמה, יש מוצרים זולים יותר ויש יקרים יותר. זה גם תלוי מקומות.
אבל להגיד שבהכללה בישראל המוצרים עולים יותר (ועוד פי ארבע) זה פשוט לא נכון.
דוגמאות? נסיעה ברכבת, בגדים, פירות (לא מקומיים) ועוד שירותים עולים יותר בגרמניה. ביצים וחלב, חלק מהירקות (מקומיים), שוקולד, לגו ועוד עולים בזול יותר. ביטוח בריאות? תלוי איזה, אבל מהניסיון שלי הרבה יותר יקר. לימודים? זולים יותר, מכוניות זולות יותר, דלק עולה אותו הדבר בערך.

אהד 15 באוקטובר 2014

מצטער, אבל לא זה נכון. אמנם לא טיילתי בברלין, אבל הייתי בשטוקהולם והרגשתי כאילו אני שודד אותם. השוקולד, מוצרי החלב וההיגיינה היו זולים יותר. הדבר היחיד אולי שהיה בערך אותו מחיר היו הפירות והירקות. מודה שלא קניתי שם לגו..

אוהד 15 באוקטובר 2014

העיקר ההרגשה…
שטוקהולם יקרה יותר מתל אביב:
http://www.expatistan.com/cost-of-living/comparison/tel-aviv/stockholm?

אבל הם בטח שכחו לשקלל את מחיר המילקי.

יפה שעל סמך כמה ימים בעיר אחת אתה מסיק מסקנות על כל העולם.
ממש חוקר עולמי.

אהד 16 באוקטובר 2014

דוד שלי חי שם כבר 25 שנה. האם זה בסדר כמדד או לא?
כעובדה, הוא משלם שם פחות שכירות על הבית שלו מאשר שחברים שלי משלמים על שכירות בפ"ת. והוא גר מרחק שלוש דקות הליכה ממרכז העיר.

http://cityncountrybranding.com/2014/07/10/%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%92-%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-2014-%D7%AA%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%9E/#more-14686

זו בדיוק הנקודה. אפשר להמשיך להתווכח עם טיפשים כמוך על עובדות, אבל אין כח.
ואגב, האתר שהבאת מאוד מעניין. תנסה להשוות את ת"א שם ללוס אנגלס, ברלין, וינה או מדריד. נראה מה תקבל.

אהד 16 באוקטובר 2014

אוהד- לגבי מה שכתבת: מאוד קל לזרוק עובדות אבל הרבה יותר קשה להביא הוכחות.
אז הבאתי עם קישורים, רק הפוסט לא קיבל אותם עדיין. אתה מוזמן לבדוק את זה בעצמך, מאוד פשוט למצוא. אתה כמובן יכול להמשיך לשקר לאחרים ולעצמך. מה שבא לך.

Comments closed