ליגת שוקי ההון – ככל הידוע לי עצים צומחים מהאדמה, לא מהשמים

בעוד קבוצתי האהובה הניו יורק ג'איינטס התחשבה בנסיעתי לסיציליה, השוקים העולמיים התעלמו לחלוטין מהנתק שלי מזרם המידע. בעוד קו ההתקפה של הג'איינטס נתן לי את האפשרות לוותר על צפייה באסון שהתרחש בפילדלפיה בלי נקיפות מצפון מיותרות (כמו כן ויתרתי על ההילוכים החוזרים של פציעת ויקטור קרוז אהובי), הבורסות העולמיות היו מלאות באקשן.

*

התנועה החשובה ביותר שהיתה בשבוע שעבר היתה באגרת החוב לעשר שנים של ממשלת ארצות הברית. הריבית ירדה בתוך כמה שעות מרמה של 2.3% לשנה לרמת ה1.85% לפני התאוששות קטנה. מדובר בתנועה כמעט חסרת תקדים. כאשר זוכרים שמדובר באחד השוקים הנזילים ביותר בעולם, קרי לא מדובר בתנועה שנגרמה כתוצאה מגוף אחד שהיה צריך לסגור פוזיציה, אלא בתנועות של מיליארדי דולרים, זה כמעט חסר תקדים. זו המקבילה של צניחה של למעלה מ15% בבורסה בתוך שעה. השאלה הגדולה היא למה, ושאלה נוספת היא האם מדובר בסך הכל ביריית פתיחה לתנודתיות אדירה בשוקי ההון.

לעניין השאלה הראשונה – אין לי מושג למה, אך יש לי כמה תזכורות בעניין. כזכור אלו שיודעים לספר לנו מה יקרה בעתיד בהתבסס על מודלים כלכליים שאבד עליהם הקלח, הזהירו אותנו מקפיצה אדירה בריביות על האג"ח האמריקאי כתוצאה מהפסקת ההרחבה הכמותית. הצפי היה ברור, הפד האמריקאי יחדל להדפיס כסף על מנת לקנות אגרות חוב ממשלתיות ארוכות, לא יבוא קונים אחרים במקום הפד, והריבית תקפוץ לשמים. לכן כולם הסבירו לנו שאגרות חוב ממשלתיות הן קנייה גרועה. הבעיה היא שכרגיל, הפרשנים האלו לא זוכרים את יפן. מסתבר שלא הפד גרם לצניחת הריביות, המצב הכלכלי בעולם אחראי לכך.

כיום הריבית על אגרת חוב ממשלת גרמניה לעשר שנים נמוכה מ0.8%, הריבית על אגרת חוב ממשלת יפן לעשר שנים נמוכה מ0.4% ולאחר הנתונים של הצריכה בארצות הברית החלה התנועה הגדולה של הריביות על החוב של ממשלת ארצות הברית. הדרך שבה ארצות הברית החזיקה את הצריכה בצמיחה היתה החלפת הבית ככספומט, כלומר משכון הבית לצורך צריכה, במתן הלוואות לסטודנטים בגיבוי ממשלתי. הלוואות אלה החזיקו את הצריכה, אך כיום לא ברורה מידת ההחזר של הלוואות סטודנטים אלה. הצריכה בארצות הברית לא קופצת כפי שחזו הגאונים אלא צונחת ביחד עם המשכורת החציונית. בקיצור למרות הדפסת כספים הגדולה בהיסטוריה אין סימני אינפלציה, אין עלייה במשכורת החציונית, אין שום חדשות טובות לאדם הממוצע. מה שיש זה הגדלת הפערים בין מי שחיים מההון, ומי שחיים מעבודה. כל התחזיות לצמיחה חזקה בארצות הברית נעלמו, ופתאום הגופים המשקיעים את כספם צריכים להערך מחדש. הבורסות כבר מזמן התנתקו מהכלכלה האמיתית, אבל פתאום מסתבר שהריבית על אגרת חוב ממשלת ארצות הברית הושפעה מההרחבה הכמותית הרבה פחות מרמת השערים של מדדי המניות (ממש חדשות מפתיעות, חבל שלא קוראים את הבלוגים שלי).

לאור האמור לעיל, אני מעריך שחזינו רק ביריית הפתיחה. בסופו של יום המשחקים הפיננסיים יגמרו, נכון, מאוד הגיוני שהפד יגיב לתנודות חזקות בבורסה בהרחבה כמותית חדשה, כי חשוב מאוד להציל את המניות, אבל מאוד ייתכן שהפעם יהיה קשה יותר להדפיס שוב כמויות אדירות של כסף בטענה של עזרה לכלכלה, במיוחד לאור הסיבה שהכלכלה לא ממש נתמכה כתוצאה מההרחבה הכמותית הגדולה בהיסטוריה, לא בארצות הברית ולא ביפן.

*

קראתי בלוג של דוקטורנט לכלכלה בשם אורי כץ שתקף את ניק הנאואר, ואת כל מי שמזלזלים בחשיבות האדירה של מקצוע הכלכלה. ניק הנאואר הוא מיליארדר שמזהיר מהמרד הקרב ובא, ותוקף את המדיניות הכלכלית הנוכחית של הגדלת הפערים. הטענות הן מרובות, אך אני רוצה להתייחס במיוחד לחשיבות המופרזת שאורי כץ מייחס לכסף של ההשקעות שיניב צמיחה, על חשבון הצריכה. זו הטענה שמקבילה למעשה לתיאוריית החלחול, תיאורייה שאורי כץ טוען שלא קיימת. התיאוריה באמת לא נקראת תיאוריית החלחול מלמעלה, אך הטענה שכסף שמופנה להשקעות יביא לצמיחה, ולכן הפערים אינם נוראיים שכן ההשקעות של העשירים יביאו לא פחות צמיחה מהצריכה של בני האנוש שמזלם לא שפר עליהם, היא אותה תזה שנקראת בפי העם תאוריית החלחול מלמעלה.

העובדות הן ברורות לדעתי. בדומה ליפן, אנו נמצאים בתקופה בה יש עודף הון אשר רודף אחר מעט מדי אפשרויות השקעה, ומצב שבו המשחק מוטה מדי לטובת ההון. לכן יש עיוותים פשוטים, ההון לא יוצר צמיחה כלכלית, הוא לא יוצר מקומות עבודה טובים חדשים (והדגש הוא על מקומות עבודה טובים, לא כאלה שמשלמים משכורות מינימום או משרות חלקיות), ההון יוצר עוד הון כתוצאה מתרגילים פיננסיים והטייה של הכספים אל עבר הסיכוי למה שקרוי באנגלית הום ראן. הריביות הנמוכות גורמות לקרנות הפנסיה בארצות הברית להמר יותר על הום ראן, כדי להגדיל את הסיכוי להגיע לתשואה של 8% לשנה, יעד בלתי ריאלי. לכן חברות סטרט אפ, חברות ביומד, כל החברות שבהן יש מעט עובדים אך הרבה סיכוי, מוערכות ביתר, שכן המון כסף מוזרם אל הסיכוי שאחת מהן תחזיר בהום ראן. בקיצור ההום ראן מוערך ביתר, וכך נוצר עיוות בכלכלה. אם תעלה הרכב שכולו יחפש הום ראן בבייסבול, כל מה שתקבל הוא הפסדים. זה בדיוק מה שקורה בכלכלה הנוכחית.

*

הצמיחה תחודש כאשר לצרכנים יהיה כסף בכיס לא כתוצאה ממשכורות, אל כתוצאה משכר עולה. כדי להגיע למצב שהשכר יעלה, צריך לשנות את כל סדרי העדיפויות הנוכחיים בכלכלה העולמית. הטענה שהעלאת משכורת המינימום תעלה באבטלה היא טענה שלא מחזיקה מים בעת הנוכחית, לא צריך להסתכל לסיאטל, גם בישראל יש נתונים כאלה. אם העולם מבקש צריכה, הוא לא צריך לצמצם משכורות כדי להגדיל את הכדאיות ביצירת מקומות עבודה, העולם צריך לשלם במשכורות גבוהות יותר תמורת גמישות מצד העובדים. הדרך בה הכלכלה המודרנית תצמח עוברת דרך משכורות חציוניות גבוהות יותר, וזה בדיוק הפוך למה שדוקטורים לכלכלה משיקאגו חושבים.

c287a558-2b01-11e4-a759-12313b024af0-medium

 

כאן ההזדמנות להודות לאחד מהקוראים הקבועים של הבלוג שהרים את הערב לכבוד אריק אינשטיין, היה פשוט נפלא, תודה שגרמת לי ללכת

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הדת הצהובה
יומן אליפות של הניינרס (7). תבוסה בלתי נמנעת בדנבר

14 Comments

עומרי 19 באוקטובר 2014

סנטימנט הצרכנים של אוניברסיטת מישיגן דווקא בשיא של עשור, זה אחד המדדים המוערכים למדידת צריכה בהווה ובעתיד.

המצב בארה"ב במגמה חיובית, בשווקים ובכלל, פרט לאי השוויון שהוא בעיה חברתית קשה אבל לא בהכרח רע לחברות.
אם תבוא קריסה רועשת היא תבוא כנראה מכוון סין – משק יותר מהונדס, עם נתונים מאוד מוטלים בספק ומה שנראית כנו בועת הנדלן הגדולה בהיסטוריה.
סין אמורה להמשיך לצמוח 9‰ בשנה? זה יהיה מאוד קשה.
קריסה בזעיר אנפין כבר קרתה ויש לא מעט חברות איכותיות וסקטורים שלמים זולים. גם בארץ, אגב, לדוגמא רמי לוי, באחוזון העליון של איכות של חברות מסוגה בעולם על פי כל פרמטר, ירדה 20‰ משיאה. קשה לבוא ולטעון שהבורסה מנותקת במקרה שלה, יותר סביר שהיא לא מבינה את החברה כפי שהיה ברוב שנותיה.

גיל שלי 19 באוקטובר 2014

דיברתי על תנודתיות, לדעתי אנחנו נראה אוקטובר 87 בקרוב (בלק מונדיי). אתה צודק לגמרי לגבי סין, הבלוף שם לא נראה טוב בכלל. אני לא רואה מגמה חיובית בשום מקום בכלכלה העולמית כרגע, ואף אחד לא באמת מבין מה קורה בשוקים

עומרי 19 באוקטובר 2014

לא עוקב אחרי נתונים אמפיריים אבל אני מנחש שהתנודתיות המוגברת פה ובגדול. בשבוע שעבר דיווחו רוב הבנקים הגדולים בארה"ב, רובם נתנו דוחו"ת מצוינים, חלק ממגמות שיפור ארוכות טווח, ולמרות זאת נפלו משמעותית יותר מהשוק. תנודתיות היא מתנה לחברה כמו וולס פארגו שיש לה תכנית רב-שנתית של רכישת מניות עצמית ממקורות עצמיים – אותו כסף קונה יותר מניות ומשאיר חלק גדול יותר בעוגה למשקיעים הקיימים.

עומרי 19 באוקטובר 2014

אגב אורי כץ, אני לא אוהב לקרוא אותו, לא בגלל דעותיו אלא בגלל סגנון הכתיבה ונחרצות היתר.
במקרה הזה הוא צודק חלקית, ניק הנאואר מציג דעות אפויות חלקית ולא פלא דחו אותו בטד. כץ מציע אבחנה יפה בינו לבין מישהו כמו פול קרוגמן, שנמצא רחוק מהכלכלנים מהם כץ שאב את תפישת עולמו אבל נשאר נאמן כל העת לנתונים ולמחקר.

Zak 20 באוקטובר 2014

אני אישית דווקא די אוהב לקרוא אותו, הוא אמנם נחרץ אבל לא מתלהם או יורד לפסים אישיים. לדעתי אין עוד מישהו בארץ שמסביר את הצד הימני של המפה הכלכלית הפוליטית טוב כמוהו.

בכל מקרה, הנה הלינק לפוסט על הנאואר, כל אחד יכול לשפוט לעצמו

http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/410/

ניינר 19 באוקטובר 2014

תודה גיל. שמח שיכולתי להחזיר במשהו על הפוסטים שלך שאני כל כך אוהב :)

איש הפח 20 באוקטובר 2014

בבריטניה ערכו לפני כמה שנים מחקר על ההשפעה של עליית שכר המינימום על האבטלה ואיכות המשרות, והגיעו לשתי מסקנות עיקריות: הראשונה היא שהעלאת שכר המינימום מעלה את אחוז האבטלה בקרב פלח האוכלוסייה שהרוויח שכר מינימום ושבאמת כמו שמפחידים אותנו העלאת שכר המינימום גורמת לאובדן משרות. המסקנה השנייה היתה שבקרב שכבת העובדים שהרוויחה מעל שכר המינימום, העלתו גררה העלאה בשכר שלהם.
כלומר העלאת שכר המינימום היא רק חצי הדרך להעלאת המשכורות בשוק וזה כלי שצריך להשתמש בו מאוד בזהירות כדי לא לגרום יותר נזק מתועלת

nivos 20 באוקטובר 2014

גיל אני קורא את הטורים שלך כבר מעבר לשנה בהנאה רבה. בתחילה לא הבנתי על מה אתה מדבר, כלכלה היא לא הצד החזק שלי, אני ביולוג במקצועי (זה לא באמת מקצוע אבל נו מילא), אבל ניסיתי להבין כי זה כתוב מעניין וגם בצורה שהדיוט כמוני יוכל מדי פעם להחכים.
לאחרונה נתקלתי ביותר ויותר אנשים שמאמינים ש-sustainability הוא תחום שלא צריך להישאר בפרינג' האקולוגיה בלבד כי אם לגלוש למימד הכלכלי-חברתי.
אם נשאיל את מטאפורת הכותרת שלך, נראה כי גם ניק הנאואר וגם אתה מנסים להזהיר מפני ניתוק בין הנוטריינטים שבקרקע לבין צמרת העץ, בעצם אומרים שהגזע הולך ומצר ולא יוכל לתמוך בקיום העץ לאורך זמן.
בטבע תהליכים כאלו קורים באופן טבעי- או על ידי שריפה ותחילת סוקסציה מחדש או התאמה של העץ לתנאים הסביבתיים החדשים (פחות גבוה, יותר רחב וצפוף, אך בשביל כך כמה עצים גבוהים צריכים ליפול ולחשוף את אור השמש).
בהנחה שבאמת מתחילים להיווצר תנאים סביבתיים אחרים, איך לדעתך הכלכלה צריכה להגיב על מנת למנוע את תהליך השריפה, שבטח יהיה לא נעים לכל תושבי היער, ואם בכלל יש דרך להגיב ולשנות באופן מלאכותי או שנבצר עלינו לחכות שהטבע יעשה את שלו?
לפי כל מה שראיתי דווקא הקפיטליזם היא הדרך הטבעית ביותר לתיקונים אמיתיים, אך כיצד העצים הגבוהים צריכים להגיב אם יבינו שהשלב הבא מבחינתם הוא נפילה? האם יפנו משאבים לחזק את השורשים או כמו במקרה של המנגרוב, יקריבו כמה עלים?

גיל שלי 20 באוקטובר 2014

לדעתי הכלכלה לא מגיבה, מי שמגיב הם גורמי הכח. גם קפיטליזם וסוציאליזם הם בסך הכל כלים של משחקי כח. קפיטליזם בגרסתו הלא טהורה, מושפע גם מצבירת הכח, לא רק מצבירת הכסף. אלו שכבר צברו את ההון משתמשים בכח שהתזות הכלכליות נתנו בידי הבנקים כדי לשמר את הכסף שצברו, באמצעות הכח הנובע משליטתם בכסף. הסוציאליזם הוא כח נגדי במטוטלת.
אני לא בטוח שתהיה שריפה, אני בטוח שינסו להקריב עלים, אני חושב שהמהפיכה באמצעי המידע, קרי הרשתות החברתיות, מבזרת קצת את הכח. אי אפשר עוד לשלוט בצינורות המרכזיים של המידע. לכן אני מאמין שיהיה מי שידע למנף את הכח הפוליטי של הצד השני, הצד החלש כיום. יש לכך סימנים כבר היום, משכורת מינימום לראשונה בהיסטוריה בגרמניה, דיבורים על פערים בארצות הברית, מחאות חברתיות, המטוטלת כן בתנועה

nivos 20 באוקטובר 2014

אני חושב שהסוציאליזם דומה לניסיון יצירת הומיאוסטזיס מדומה כמו שאנחנו יוצרים בשמורות טבע קטנות.זה נחמד ואפילו עובד בשטחים קטנים שבהם יכולת הפיקוח והאכיפה הן מקסימליות אבל קשה עד בלתי אפשרי לשמר אותו בקנה מידה גדול ולאורך זמן.
לי נדמה שהסוד הוא לשכנע את השחקנים, שעדיף להם- מתוך יצר הישרדות בלבד- להשקיע בשורשים, דהיינו בפיתוח עבודות יצרניות. אני חושב שיש לנו דוגמאות טובות כמו באפט ו-וורטהיימר שהצליחו מאוד בגישה הזו. עידוד של משקיעים כאלו לדוגמא פחות נורא בעיני גם כשהם חלק מה-1% מאשר כל עסקי האוויר וההשקעות בכלום.
השאלה אם יש צורך בחוקים נוקשים בהקשר של ניצול העובדים וניצול משאבי הטבע או ששכנוע ע"י הבנה ששמירה על הסביבה או העובד בתנאים טובים תגרום לעלייה בערך ההשקעה בטווח הארוך.

ג'וש 20 באוקטובר 2014

כל הסיפור בירידת התשואות החדה היה מכמה סיבות:
– אגח בארה"ב , בניגוד לישראל , מהווה מוצר תחליפי למניות.
וכשמכרו מניות- עברו לקנות אגח.
-הנתונים הראו כי האינפלציה בארה"ב (יעד הפד הוא 2%)נמוכה משחשבו (נכון להרגע בלבד!)ולכן הייתה ירידת תשואות משמעותית ובעקבותיה כמובן ירידה בדולר (מול הסל העולמי).

שי 20 באוקטובר 2014

אני לא הבנתי את הטיעון שלך נגד השקעות כמנוע צמיחה.
הרי גם אם יש עודף של הון שמחפש השקעות בעולם, ואני מסכים איתך כאן, זה לא אומר שאין אפשרות להפוך את אפשרויות ההשקעה הקיימה לאטרקטיביות יותר בעזרת הקלות מיסוי ובירוקרטיה, כך שיווצרו מקומות עבודה חדשים ואיכותיים שמשלמים משכורות גבוהות יותר.
לא קראתי את הפוסט המדובר של אורי כץ, אבל קשה לי להאמין שהוא חולק על היכולות של שיפור בהכנסות לתרום לצמיחה. השאלה היא מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לשם.

שי 20 באוקטובר 2014

נ.ב. זה נכון בעיקר לזווית הישראלית…

גיל שלי 20 באוקטובר 2014

אהלן שי, הטיעון שלי בנוגע להשקעות הוא פשוט. מאז 2008 מוכח שההשקעות מנוהלות בחוסר יעילות משווע, ולמעשה הכמויות האדירות של הכסף המודפס שהלכו להשקעות (ולא לצריכה כדי לא לייצר אינפלציה), לא יצרו צמיחה כמעט בכלל. מכאן שהתזה השלטת שהשקעות מנצחות צריכה ביצירת צמיחה בת קיימא שווה בדיקה מעמיקה

Comments closed