איך אני שונא את היום הזה – אריאל בר חיים

אריאל שונא את יום הזכרון כאבא

איך אני שונא את היום הזה.

זה יום הזיכרון הראשון מאז הסדיר שהיה לי סיכוי לא רע להגיע אליו בתור עמוד בפרויקט "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.

זה גם יום הזיכרון הראשון שאני לא עומד דום בצפירה.

כי נעמדתי בדלת של החדר של הילדים שלי, למקרה שהגדול יתעורר ויחשוב שזו אזעקה של טילים.

אז אני לא בדום, אני דרוך לזנק אליו, לחבק, להרגיע.

ונזכר בחיבוק שאבא שלי נתן לי בפארק אשכול אחרי שיצאנו מעזה אחרי כמה ימים בלי תקשורת עם הבית – "עכשיו אני מבין מה סבתא שלך עברה במלחמת יום כיפור הוא מייבב לתוכי".

תמיד שובר אותי לראות אותו בוכה. בכל השבע פעמים בחיים שלי שהוא בכה.

באחד הערבים, כשהיינו בתוך עזה, בערך בעשר בלילה דפקו לאישתי על הדלת.

השכנה ביקשה סוכר.

אסור לבקש אצלנו סוכר בשעות כאלו בזמן מלחמה, שכנה מטומטמת.

איך אני שונא את היום הזה.

19:59
הדור הבא - איתי ליבוביץ'

14 Comments

ניב 22 באפריל 2015

בדיוק!
במדינה שלווה היום הזה הוא "רק" תזכורת למחיר שאנחנו שילמנו,
בישראל זה גם תזכורת למחיר שנמשיך לשלם.

אריק האדום 22 באפריל 2015

החשבון שלנו עדיין פתוח.

עופר ג. 22 באפריל 2015

יכול להיות שבעצם גם אני שונא את היום הזה.
פשוט הגדרתי את זה אחרת :
https://yomankatros.wordpress.com/

אריק האדום 22 באפריל 2015

היי עופר, הגדול שלי גם עידו, יש לו עוד זמן (13 שנים)…
קראתי, התחברתי.
מאחל לך שייגמק מהר.
(אריאל)

עופר ג. 23 באפריל 2015

תודה רבה.
לי היו עד היום שני שינויים גדולים בחיים האישיים. הראשון הוא כשהפכתי לאבא והשני עם גיוס הבן הבכור. החיים לפניהם לא דומים לחיים אחריהם…

אפריים 22 באפריל 2015

מצטרף לכותרת.

wazza 22 באפריל 2015

אריאל שאלה קצת מפגרת אבל אני חייב, אתה גם פחות אוהב זיקוקים?

אריק האדום 23 באפריל 2015

סבבה לי לגמרי זיקוקים!!!!

wazza 23 באפריל 2015

התכוונתי לרעש שהם עושים כמובן

משה 23 באפריל 2015

אני יכול להגיד שאחרי 50 יום און אנד אוף בממ"ד הילדים שלי ממש לא אוהבים זיקוקים.

אריק האדום 23 באפריל 2015

האמת שאף פעם לא חשבתי על זה, אבל לא ממש. זה זיקוקים. הכרתי את הרעש הזה לפני שהכרתי פיצוצים של פצמ"ר/מטען/פגז. ויש לי זכרונות כל הכתפיים של אבא מסתכל למעלה לשמים ורואה הרבה צבעים, כלומר זכרונות טובים. אז בתודעה רעש של זיקוקים הוא חיובי.
אבל באותו הקשר, חברים מהפלוגה אחרי 4 חודשים בכרכום (שהיה המוצב הכי מפוצמר ברצועה) לא יכלו לשמוע טריקות של דלתות בחושנייה (ישנו שם בחדרים – בסיס אימונים ברמת הגולן) – יש שריטות, אין ספק בכלל…

אדם בן דוד 23 באפריל 2015

שלושה בנים.מצטער על חוסר הציונות וכו-
לילד יהיו 2 ברורות בגיל 18- או להיות ספורטאי מצטיין (כדורגל או כדורסל – אני לא מכריח או משהו)
או שאני שובר לו את הפיקה של הברך.
אותו כנ"ל לשניים האחרים.
אני קם מזיע מדמיין את האישה ב"חמש עם "
"כן, רפי, שלושתם עכשיו בעזה\טול כרם\קהיר\צנעה\אתונה- אנחנו חוששים אבל גיבורים…"
זין.
לא יקרה.

Matipool 24 באפריל 2015

לא תמיד זה תלוי בך .
אני מניח שכרגע הם די צעירים אצלך . הדברים כל כך משתנים כשהם מתבגרים והנה פתאום הבת שלי קרבית , נמצאת באימון אחרי טירונות ו״מבלה״ את יום העצמאות והשבוע העוקב בשמירה על התנחלות של 40 אנשים שדי שמים זין עליה ועל החברות שלה ששומרות איתה .

אדם בן דוד 24 באפריל 2015

בן 2 ועוד 2 בני 4 חודשים.
קטנים ועדינים
את הפיקה אני אשבור
ואלוקים שישמור הנחמה בבת זה שצבא היא תעשה בעורף
כל הזין בפמיניזים…

Comments closed