ליגת שוקי ההון – הרחבה כמותית גם בישראל?

רבים זלזלו באפשרות שגם בנק ישראל יתעסק בהדפסת כסף בתצורה שונה, כמו בנקים מרכזיים אחרים בעולם. אנשים אלה כמובן מתעלמים מהעובדה שבכל פעם שבנק ישראל קונה דולרים בשוק, הוא עושה זאת באמצעות כסף מודפס. ההנחה הסמויה היתה, שהרחבה מוניטרית שמורה רק למדינות ענק כמו ארצות הברית ויפן (ללא מתמצאים, מדובר בקניית אגרות חוב ממשלתיות של ישראל, באמצעות כסף שהומצא לצורך זה, כלומר לא מכירה של נכס אחר וקניית אגרת החוב, אלא הדפסה וירטואלית של הכסף). כבר סיפרתי לכם לפני כמה חודשים שאני יודע מחברים בתעשיית קרנות הגידור שבנק ישראל בוחן את האפשרות, ובשבוע שעבר הופיעה ידיעה בגלובס.

*

למעשה הרחבה כמותית היתה מאוד הגיונית בתקופה בה השקל היה חזק בהשוואה לכמעט כל מטבע אחר בעולם. הבנק המרכזי האנגלי לדוגמה החל בהרחבות הכמותיות כדי להחליש את הפאונד, ובהצלחה רבה. זו למעשה שאיפה של כל בנק מרכזי שעוסק בכך, החלשת המטבע המקומי על מנת להגביר את התחרותיות של השוק המקומי. אפשר לראות כיום איך הדולר האמריקאי מתחזק מתוך ההנחה שהפד האמריקאי לא יחדש את תכנית ההרחבה הכמותית בקרוב.

*

כל נושא ההרחבה הכמותית החל למעשה ביפן. כזכור לקוראי בלוג זה, היפנים נכנסו ראשונים למצב בו כמעט כל העולם המפותח נמצא בו כיום. כלכלן יפני בשם ריצ'ארד קו כתב ספר בעניין, לטענתו אין בהרחבות המוניטריות שום תועלת במצב זה של מלכודת נזילות, הדרך היחידה להלחם במצב היא באמצעות הרחבות פיסקליות (קרי העמקת הגרעון על מנת להשתמש בכסף לפרויקטים של תשתית, או הגשרים לשום מקום המפורסמים ביפן). רבים חושבים שהמשבר ביפן נוצר כתוצאה ממצוקת אשראי. הטענה היא שהבנקים היפניים לא מהרו למחוק את נכסי הנדלן הרעילים במצבת הנכסים שלהם, ועל כן לא הקצו אשראי מחודש לעסקים היפניים, וכך יפן נכנסה לדפלציה ולהאטה כלכלית. ריצ'ארד קו טוען אחרת לגמרי. לטענתו, החברות היפניות נכנסו למצב בו כל תכליתן היתה להחזיר את החוב, ולא לקחת הלוואות חדשות, למרות הריבית האפסית. הסיבה היתה פשוטה, החברות היפניות לא מצאו אפיקים מעניינים להשקעה של הכסף שנלקח כהלוואה, ולכן אין טעם ביצירת אשראי על ידי הבנק המרכזי, משום שגם במצב זה החברות לא ייקחו את האשראי הזה.

*

כל ההנחה שההרחבות המוניטריות אמורות לעזור לצמיחה, מבוססת על התזה של החלחול מלמעלה (תזה שכולם מכחישים את קיומה כיום, לכן קוראים לה בשמות אחרים לחלוטין). הרעיון הוא שהדרך לייצר צמיחה היא לעודד עסקים לקחת סיכונים, ובכך לייצר מקומות עבודה. כמובן שמשכורות גבוהות מדי אמורות להוות מכשול בפני יצירת מקומות תעסוקה חדשים. כך גם אשראי יקר מדי, וחוסר וודאות. הרעיון הוא שאם רק ניתן אשראי זול, וודאות, ושוק עבודה ממותן, בטוח יקומו מקומות העבודה החדשים ביחד עם הצמיחה.

*

הנקודה היא שזה לא ממש עבד ביפן (למרות ששם אין ולא היתה בעיית אבטלה, הבעיה היא אחרת, ביחד עם הדפלציה גם המשכורות נשארו קפואות), וזה לא עובד בשום מקום בו ישנה הרחבה כמותית. ההכנסה החציונית של משפחה בארצות הברית לאחר שנים של הרחבה כמותית נמצאית מתחת למקום בו היתה ב2007, למרות שהכלכלה נמצאית מעל. ההרחבה הכמותית בארצות הברית הכניסה הרבה כסף לבעלי הון, אך לא יצרה עוד כסף למי שמתקיים ממשכורת. נכון, נוצרו מקומות עבודה חדשים, אך מקומות העבודה שנוצרו היו באיכות ירודה יחסית, משרות לא מלאות, וכדומה. המשכורת החציונית במשרות החדשות אף נמוכה מהמשכורת החציונית במשרות הקיימות. וזו בדיוק הבעיה, משום מה אין בחינה מהותית של הצלחת ההרחבה הכמותית ביצירת צמיחה טובה, מספיק שישנה צמיחה כלכלית, וירידה באבטלה.

הרחבה פיסקלית עדין נחשבת לקללה אצל רוב הכלכלנים בעולם. אני בהחלט יכול להבין את הלוגיקה, הממשלה באמת לא יודעת להשתמש טוב בכסף, הממשלה היא מנהל מחורבן, מספיק לראות את רכבת הפרברים כדי להיווכח בכך שוב. אך ברמת הריביות האפסית שקיימת כיום, ההגיון אמור להוביל את הממשלות ללוות כסף בריבית ריאלית שלילית, ולהשקיע בפרוייקטים של תשתית לדוגמה, ובאותה נשימה להעלות את משכורת המינימום. הכלכלנים העולמיים צריכים להחליף דיסקט, ההנחה שאשראי וודאות ייצרו מקומות עבודה, ראויה לבחינה מעמיקה. ייתכן ונוצרים מקומות עבודה, הבעיה היא שמקומות העבודה שנוצרים אינם בהכרח מקומות עבודה איכותיים, ובאופן וודאי הכסף המודפס מגיע בסופו של דבר ברובו להון, אם דרך עליית מחירי הנכסים, ואם דרך אשראי המוקצה לחברות אשר אינן זקוקות לידיים עובדות. למשל, קרן גידור במצב של ריבית אפסית, יכולה לקבל אשראי באמצעות הפריים בנק שלה, במכפילים של 100 על כל שקל שיש להן, ולשחק עם הכסף בשוק ההון, כך הכסף המודפס מגיע להון ולא לעבודה. קרנות הגידור לא יזדקקו לעוד עובדים, הם יכולות להגדיל את האשראי לכל עובד פשוט.

אולי כדאי שגם בנק ישראל יבחן את הנחותיו. אולי הבעיה היא לא הגדלת הגרעון בישראל, אולי הבעיה היא שלא מגדילים את הגרעון על מנת להשקיע בתשתיות לדוגמה, אלא מגדילים את הגרעון על מנת לזרוק את הכסף על משרד הבטחון, ועל המקורבים למינהם. הדרך להלחם במצב הכלכלי העולמי הנוכחי עוברת דרך חשיבה מחודשת, דרך עסקת חבילה עם העובדים, דרך צמיחה שמתחילה מהאדמה. מעניין מה צריך לקרות כאן ובעולם, כדי שיתחילו לחשוב בדרך הזאת.

הורד (2)

השתגעתם?
התיקו עם צ׳לסי

15 Comments

רועי 26 באוקטובר 2014

האם צמיחה מחויבת כל הזמן?
כמה אפשר להתפתח ולעלות למעלה?.
האם אי אפשר לקיים משק כלכלי יציב שבו האזרחים חיים ברווחה, למרות שהמשק לא צומח?.

האם במשק מפותח לא קשה יותר להביא לצמיחה מאשר משק מתפתח?.
אם נשווה את זה למכונית נוסעת, הרי כמה מהר שהמכונית נוסעת כל הגברה של המהירות מצריכה צריכת אנרגיה גדולה יותר ובזבוז גדול יותר.

מתן גילור 26 באוקטובר 2014

כן.
לא נגיע לגבול העליון בעתיד הנראה לעין וכנראה לא בתקופת חיינו. אולי כשמכבי חיפה תהיה רלוונטית במאבק על האליפות.
לא.
כן.
מעבר לסיבות המובנות מאליהן שניתן למצוא בכל מיני קורסים לכלכלה, כדאי פשוט להסתכל על ההיסטוריה. האדם תמיד מחפש להגדיל את רווחתו. ואז יש 2 אפשרויות:
1. העוגה גדלה וכולם (או רובם) מגדילים את רווחתם.
2. העוגה קבועה וכדי להגדילה צריך לקחת מהאחר.
השאלה היא האם אתה מעדיף לחיות בעולם כמו העט החדשה בה אנשים רבים מי יקנה ראשון אייפון 6 או את הספר החדש של הארי פוטר או שאתה מעדיך לחיות בימי הביניים, בהם ללא צמיחה אנשים אכלו את גופות משפחתם ושכניהם.

איציק 26 באוקטובר 2014

אני הבנתי שכל מדינה רוצה מטבע חלש. האם יש גבול תחתון עד כמה חלש המדינה רוצה את המטבע שלה?
אם כל המדינות רוצות מטבע חלש, האם זה לא יוצר תהו ווהו בשוק הבין לאומי, ובעצם המדינות החזקות כלכלית ישיגו את מבוקשן על חשבון החשלשות (אני מניח שכאן לא רק הכלכלה כי אם גם גודל המדינה קובע)?

מתן גילור 26 באוקטובר 2014

איציק, מדינות מפותחות (קל וחמר כשמדובר על שוק גדול) לא רוצות מטבע חלש. מטבע חלש יכול לרסק כלכלה. מדינות עם מטבע חזק רוצות להחליש אותו. זה הבדל עצום ולדעתי זה מה שגיל מתכוון בכל פעם כשהוא כותב שמדינה או פדרציה מסוימת מנסות להחליש את המטבע.
גיל מוזמן לתקן אותי אם אני טועה.

גיל שלי 26 באוקטובר 2014

אתה לא טועה. הכוונה היא להחליש את המטבע מול מטבעות אחרים, לא למוטט את המטבע כמובן. הבעיה היא כשאין אינפלציה כולם רוצים להחליש את המטבע מול כולם, מישהו חייב להפסיד

איציק 26 באוקטובר 2014

OK, המטרה החלשת המטבע. נניח שעכשיו ארה"ב, אנגליה, אירופה ויפן רוצות להחליש את המטבע. אם גם ישראל רוצה להחליש את המטבע שלה, איזה סיכוי יש לה אם היא מתמודדת מול שווקים כאלו גדולים? האם לגודל המדינה יש משמעות בכלל או רק לחוזק הכלכלי שלה?

פורד פרפקט 26 באוקטובר 2014

החלשת ריאל וברצלונה כדי להגביר את התחרותיות בליגת האלופות ובליגה בפרט.

שי 27 באוקטובר 2014

"הכלכלנים השמרנים מקרן המטבע הבינלאומית… קבעו כי הרחבה ניכרת של השקעות ממשלה היא ממש תרופת פלא… לא רצוי לממן השקעות ממשלתיות באמצעות העלאת מיסים (במקרה כזה, ההשפעה החיובית על הצמיחה מתבטלת), אלא ידי הנפקה של אגרות חוב". מתוך "טור שישי" האחרון של סבר פלוצקר. עוד כתוב שם, שההשקעות צריוכת להיות מופרדות מתקציב המדינה הרגיל, תחת הגדרה הולמת של מה נחשב להשקעה.
א- גיל אתה וריצ'ארד קו בהחלט לא לבד…
ב- מסתמן שגם אל השקעה ממשלתית צריך להתייחס כהשקעה "ממש" – פרויקט שיניב תשואה מסוימת, ולכן יכול לקבל מימון בשוק.

נולי 27 באוקטובר 2014

טור מעניין כתמיד. תודה!
ושאלת תם ממי שאינה מבינה בכלכלה – האם מלחמה אפקטיבית בעוני, הכנסת כמה שיותר מגזרים לשוק העבודה, צמצום אי השוויון בהכנסות והשקעה בחינוך לא מהווים כשלעצמם מנוע צמיחה לחברה כמו שלנו?

אייל הצפון 27 באוקטובר 2014

כדי שתהיה צמיחה (לפחות לפי הכלכלה הקלאסית), צריך יתרון מול מדינות אחרות, לשם כך צריך להחליש את המטבע המקומי בהשוואה למטבעות של המדינות החזקות (כלומר הדולר – עד כה כולם רוצים דולרים, אין מטבע אחר שכולם רוצים, היורו היה נסיון מעניין, אבל ההצלחה שלו מוגבלת). התעשיינים בארץ רוצים ששער הדולר יהיה בסביבות 5 ש"ח לדולר.
וחוצמזה כדי שתהיה צמיחה חברתית צריך חלוקה קצת יותר שיוויונית של ההכנסות בחברה, וכדי להשיג את זה צריך להפסיק להתבסס על עבודה זולה, בין אם זה עובדי קבלן או עובדים זרים.
מעבר לכך, אין הוכחה אמפירית לכך שצמיחה זה דבר רצוי, כלומר האקסיומה של הכלכלה הקפיטליסטית היא שיותר זה יותר טוב, אף אחד לא באמת בדק עד כמה האקסיומה הזו נכונה ומתי יותר כבר יהיה יותר מדי (עקרון התפוקה השולית הפוחתת). וליפא העגלון אומר שקצת פחות זה קצת יותר. צריך למתוח ת'מושכה וקצת לקחת חזרה. מצד שני יש היסטוריונים שטוענים שדווקא המאה העשרים היא יוצא הדופן מבחינת חלוקת ההון וההכנסות ושבכל ההיטוריה חלוקת ההון הייתה פחות שיוויונית ואנחנו רק חוזרים למצב הטבעי של הפיאודליזם (גם אם את תפקידם של האצולה והדת מחליפים הממשלות וחברות בינלאומיות).
אני חושב שכדי להגיע לצמיחה צריך שלא תהיה חלוקה דיכוטומית בין בעלים עסק, מנהלים ועובדים, אלא שגם לעובדים יהיה חלק בבעלות, אם ע"י החלפת רשתות בקואופרטיבים ואם ע"י מתן בונוסים לכל העובדים (ולא רק למחזיקי המניות ולמנהלים) בהתאם לתוצאות העסקיות. חוץ מזה, להבטיח בחקיקה שדירקטורים מטעם הציבור אכן יפעלו לטובת הציבור.

גיל שלי 27 באוקטובר 2014

אין יותר בול מזה

דרור כהן 27 באוקטובר 2014

הי גיל.
מה כבר אפשר לצפות כשתמצית הדיון הכלכלי (ובעיקר הצד הפיסקאלי) מסתכם בעובדה ששר האוצר מגדל זקן, למה הוא עושה את זה? מה הוא מנסה להוכיח?

בנק ישראל עושה לפחות אבל גם טועה בדרך.
QE בארץ יהיה ניסוי מסוכן מאוד לדעתי ולא מאוד יעיל.
וממשלתינו תמשיך להתעסק בכלום כרגיל.

ריצארד קו צדק…:)

ג'וש 27 באוקטובר 2014

תיקון קל לפוסט: הכלכלה האמריקאית איננה מעל 2007.
לא בכח.

Comments closed