ליגת שוקי ההון – על נציגים ואינטרסים

לעובדים בתעשיית ההייטק יש יתרונות שאין לשומרים למשל, האם ייתכן שהתאגדות תחת ארגון עובדים עשויה לבטל את היתרון היחסי שלהם?

אחד מהנושאים החמים כיום בסיקור העיתונאי הכלכלי, הוא נושא התאגדות העובדים באמדוקס. הטענה העולה כלפי החברה היא, שהנהלת החברה מנסה לעודד התאגדות בועד פנימי, על מנת להסיר את איום התאגדות העובדים תחת כנפי ההסתדרות.

הטענה הרווחת בקרב המאמינים בפטיש ובמגל, היא שועד פנימי הינו אך כסות להמשך שלילת התנאים מהעובדים, שכן רק לועד תחת החסות של ארגון עובדים, יש סיכוי להשיג הישגים משמעותיים עבור העובדים. המחשבה היא שלועד פנימי אין סיכוי לצבור מספיק ידע, או מספיק כח, על מנת להשיג הישגים משמעותיים עבור העובדים.

*

על מנת לדון בסוגיה, כדאי מאוד להבין תחילה, האם אכן האינטרסים של עובדים בחברת היטק הינם זהים לעובדים בחברת שמירה למשל? היעוד הקלאסי של ההסתדרות היה אמור להיות, מינוף הכח של עובדי הממשלה או עובדי החברות הממשלתיות, כדי להשיג הישגים עבור העובדים חסרי כח המיקוח העצמאי, למשל עובדי הנקיון ברחבי הארץ. לפחות במבט שטחי, נראה שמינוף זה לא מתקיים במציאות. אומנם קיימים צווי הרחבה על הישגים של ההסתדרות בדמות הרחבת הסדר שכר המינימום, הפרשת חובה לפנסיה ועוד. אך נדמה כי ההסתדרות מצליחה הרבה יותר לדאוג לאינטרסים של עובדי הועדים הגדולים, בהשוואה להישגים ש"השיגה" עבור עובדי הקבלן למשל. יתרה מכך, דומה שכל יצירת המעמד של עובד קבלן הושג בהסדרה עם ההסתדרות, על מנת לבדל את העובדים החזקים המאוגדים תחת כנפי ההסתדרות, אל מול אלה שלא שפר מזלם ולא זכו להגנה דומה.

בעיה נוספת בארגון עובדים חיצוני היא בעיית הסוכן המפורסמת. לסוכן תמיד קיים אינטרס כלכלי עצמאי משלו. למשל, ארגון עובדים יכול להיות ההסתדרות, או כח לעובד. ברגע שקיימת תחרות בין השניים, אך גם לפני כן, קיים החשש שארגון העובדים יתרכז בלהשיג הישגים מרשימים המורגשים מידית על ידי העובד, על חשבון הישגים אולי משמעותייים יותר לטווח ארוך עבור העובדים. למשל, קביעות היא הישג משמעותי שניתן להראות לעובדים מיידית, אך עצם המושג של הקביעות מעדיף את העובדים הקיימים בארגון, על פני העובדים העתידיים, וכן הקביעות עלולה לשרת עובדים אשר אין כוונתם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם במקום העבודה, על חשבון אלה שמקדישים את מלוא מרצם בעבודה (שכן קיומם של עובדים הנסמכים על הקביעות ואינם מעוניינים בתרומה גדולה ועולה למקום העבודה, יפגע בצמיחה של מקום העבודה, ובהתאמה בהעלאות השכר העתידיות או בהשתתפות ברווחים). הישגים חיצוניים נוספים בהם מתרכזים ארגוני עובדים חיצוניים עלולים להיות מתנה לחג גדולה, במקום למשל השתתפות אמיתית ברווחים של החברה.

בעבר דנתי בהבדל בין הסכמי השכר בNBA אל מול אלה בNFL, בעוד הקביעות קיימת אצל הראשונים, אצל האחרונים אין קביעות. כתוצאה מכך אצל האחרונים יהיו יותר שחקנים אשר יהנו מאותה "בריכת" כסף, בעוד אצל שחקני הכדורסל, מקומות טובים, וכסף רב מתחת לתקרה, יתפס על ידי מעט שחקנים אשר זכו בשכר גבוה, אך מאז הישגם יכולתם ירדה בצורה משמעותית. להסברים אפשר לפנות לאמרה סטודמאייר למשל. למען האמת ניתן לראות את ההשלכות בקרב שחקנים רבים.

*

קיים עוד הבדל משמעותי אפילו יותר. בעוד לעובדי הנקיון אין כח מיקוח אמיתי, לעובדי ההייטק יש כח מיקוח גדול אל מול החברה שבה הם עובדים. הכח של ועד פנימי במצב כזה יהיה גדול הרבה יותר. אין אפשרות להחליף את כל העובדים ללא עלות בלתי נסבלת לחברה, בניגוד למצב בחברה המעסיקה שומרים למשל. אולי מאחר ויש לעובדים כאלה כח מיקוח עצמאי גדול, עדיף להם שנציגיהם יהיו בעלי אינטרסים זהים לאינטרסים של העובדים הרגילים. אולי במצב כזה, הנציגים לא יתרכזו בהשגת הישגים מרשימים חיצונית כמו סטייקים לעובדים ביום חמישי, ויעדיפו להתרכז בהישגים דמוי חלוקת רווחים טובה יותר בין בעלי המניות ובין העובדים, האחדת האינטרסים של המנכ"ל והדרג הבכיר, אל מול שאר עובדי החברה, וכיוצא באלה. ברגע שהועד לא צריך לחשוב על הסיכויים העתידיים שלו להבחר, אלא להתרכז בשיפור התנאים המשמעותיים עבורם כעובדי החברה, הסיכוי שישיגו הישגים משמעותיים לטווח ארוך לעובדי החברה, גדל. אני אישית לא רואה בועד פנימי במצב של עובדים בעלי כח מיקוח, כהתחמקות מאיגוד אמיתי של עובדים.

*

כדאי לציין שבמקרה זה, נפתלי בנט כן אמר דברי טעם. בהחלט עצם הרצון של עובדים להתאגד, מצביע על כישלון ניהולי בחברה. מנכ"ל חברה אשר לא מבין שהאינטרס של החברה הוא חלוקת רווחים אמיתית עם העובדים שלו, ודאגה לעתידם, מביא על עצמו את הרצון של העובדים להשיג הישגים על חשבון החברה, התאגדות מתוך הסתכלות על משחק סכום אפס. ברגע שההנהלה מסתכלת על העובדים כיריבים על נתח ברווחים, במקום להסתכל על העובדים כפוטנציאל להגדלת העוגה עבור כולם, למעשה מסיתים את העובדים להשיב מלחמה שערה, ולהסתכל גם הם על הסכמי העבודה כמשחק סכום אפס.

לאור ההתפתות במעגל הכלכלי, כדאי למנהלי החברות להבין שהמגמה של הפחתת שיעור העובדים המאוגדים מתוך כלל העובדים, היא מגמה שהסתיימה ככל הנראה. באם המנהלים לא ידאגו לשותפות אינטרסים אמיתית בין העובדים ובין החברה, העובדים ימצאו עצמם נאבקים בחברה, וכך המצב יורע עבור כולם.

אחרי עשרים שנה - יוחאי שטנצלר
יש אליפות למכבי

31 Comments

Amir A 17 במאי 2015

כל עוד המילה הארורה "צמיחה" תמשיך להתקיים בעולם העסקי ההנהלה תראה בעובדים גורם תחרותי ולא גורם משותף.

גיל שלי 17 במאי 2015

לא מסכים לגמרי. תפריד בין צמיחה של מדינה לצמיחה של חברה. המח האנושי לא יודע לתפקד בלי שתהיה מטרה, לכן לעולם ועד המטרה של מנהלי החברה תהיה להגדיל את הכנסות החברה, החכמה היא לדעת איך עושים את זה בצורה שלא תתמקד בהכנסות של עוד שבוע, אלא ההכנסות בכלל (כלומר מעכשיו ועד עשר שנים קדימה)

Amir A 17 במאי 2015

ואיך תשכנע את קרן פנסיה X, מחזיקת המניות שלך, שמה שמעניין אותך זו הצמיחה עוד 10 שנים ולהם כדאי לא להעביר את ההשקעה שלהם לחברה Y שהציגה השנה החזר של 5% אלא להישאר אצלך עם ה-2% שסביר להניח ישארו כאלו כל שנה לעשר שנים הבאות?

בתיאוריה אתה צודק. רק שבכל הדיונים האלו שאתה מציג אתה שוכח משתנה אחד והוא קוצר החשיבה האנושית.

גיל שלי 17 במאי 2015

ברור שיש בעיה עם קוצר הראייה האנושי, אך יש תכונה נוספת שמצחיק לראות איך היא עובדת, מי שחושב לטווח ארוך, בדרך כלל מרוויח הרבה יותר (או נכון יותר בתוחלת גבוהה יותר) מאלה שעובדים לטווח קצר, כך שאולי בשנים הראשונות יהיה קשה לשכנע את קרן הפנסיה להשקיע אצלך (למרות שהיום במילא כמעט כולם עובדים באמצעות השקעה במדדים), אבל אחרי כמה שנים כולם ירוצו אחריך

אביאל 17 במאי 2015

אמיר – כל העולם שלנו בנוי על מושג הצמיחה, המהות של הכלכלה המודרנית, זו שמגדילה את העוגה (ולא מחלקת אותה) היא צמיחה, אם יש לך תחליף אחר זה יכול להיות מצוין, רק שאני לא חושב שמישהו מצא עד עכשיו.

Amir A 17 במאי 2015

אביאל, יש גבול לכמה העוגה יכולה לגדול, אבל הבעיה היא שמשקיעים לא מוכנים לקבל את זה. כתוצאה מכך חברות חייבות להראות צמיחה ולכן לגיטימי בעיניהן לפטר עובדים או להמנע מהעלאת שכר במידה והמכירות לא מביאות אותן לעמוד ביעדי הצמיחה. כתוצאה מכך ממשלות מעודדות אשראי על מנת להראות צמיחה בכלכלה, גם אם אין מאחוריה הון אמיתי אלא רק בועה שבסופו של דבר תקרוס על מישהו (לרוב המישהו הזה יהיה איזה זוכמיר אומלל שייזרק מביתו בגלל איחור בתשלומי המשכנתא ולא איזה אייל הון שיקבל הנחות).

אף אחד לא מצא תחליף לזה מפני שמקבלי ההחלטות לרוב נמנים על המיעוט שנהנה מהתהליכים שדוחפים לצמיחה. רובינו פשוט עסוקים מדי בהישרדות מתלוש אחד לשני מכדי שנבין את האיוולות שבדבר.

רוצה פתרון אחר? בבקשה, שאנשים יבינו שזה לגיטימי לנהוג באותו רכב 15 שנה מבלי צורך להחליף רכב כל 3-4 שנים. שאנשים ימנעו מלרוץ אחרי כל דאמבפון חדש שיוצא לשוק רק בגלל שסטיב ג'ובס אמר שצריך. שממשלות יתחילו להשקיע את המיסים שהן גובות היכן שצריך ולא היכן שהמקורבים רוצים, שבחוק יוגדר שכל חברה חייבת להחזיר אחוז מסויים מהרווחים לטובת פרוייקטים חברתיים ושההשקעה הזו תבוצע ישירות על ידי החברות ולא על ידי חברות ממשלתיות, ועוד ועוד. אני חושב שהרעיון ברור. אתה חושב שזה יכול לעבוד? אני לא.

אביאל 17 במאי 2015

אמיר – כל המערכת הכלכלית המודרנית-קפיטליסטית בנויה על חוב, הבנק הרי לוקח כסף ומחלק פי כמה וכמה, זאת המהות-העתיד ובלי צמיחה אין עתיד, הרי בשורה התחתונה אנחנו חיים בחוב וללא עתיד בהיר מבחינת הצמיחה ההווה הנוכחי לא יכול להתקיים.

כל מה שכתבת על ״איך לחיות נכון וטוב יותר״ הם באמת עצות טובות לחיים ולחברה, אבל אני לא רואה את הקשר בין זה לבין צמיחה. חסכנות לא אומר צמיחה נכונה, יש גבול להוצאה הפרטית (ארה״ב) ויש גם גבול לחסכנות (גרמניה) – שתיהן הן הדוגמאות בעולם המפותח לשתי הדרכים אך עדיין שתיהן תלויות בצמיחה, אם זה בארה״ב כדי להמשיך להוציא ואם זה גרמניה שצריכה לגרום לכסף לא להישחק (אינפלציה) ולייצר ערך לחוסך על ידי השקעה.

דרך אגב, בהשקעות ערך – שזו לדעתי הדרך הנכונה להשקיע, הטווח הוא ארוך יותר, בריא יותר ותנודתי הרבה פחות, הרי בסופו של דבר לפיטורים של עובד יש חסרון בטווח הארוך, תמיד עדיף להשאיר את העובד ולתת לו עוד עבודה מאשר לפטר אותו ולחסוך זמנית. כך שאם אכן יהיו הגבלות מסוימות על השחקנים שמערערים את המערכת כמו קרנות גידור או משקיעים אגרסיביים אפשר ליצור כלכלה טובה יותר, אני אצטרף אליך ואומר שאני לא מאמין שזה יקרה, אחרי הכל אנחנו מתעסקים בהחלטות שתלויות בבני אדם.

עדי אבני 17 במאי 2015

לא מסכים איתך לגבי דבריו של בנט. לדעתי הרצון להתאגד יכול להיות מנותק לחלוטין מכשלונות ניהוליים כאלה או אחרים. יש שיטענו אף שרק מקום בעל ועד חזק יוכל לקיים את האוטופיה הקפיטליסטית המילטון-פרידמנית, וזאת משום הקירוב בחופשיות של שני הצדדים לקבל החלטה.

עדי אבני 17 במאי 2015

ואוסיף- הדברים משולים לכך שיאמרו שברודנות נאורה אין דרישה של גורמים לעצמאות בהתעלם מכך שהדרישה הזאת היא זכות אנושית בסיסית, ושלפעמים הדרישה אליה ניא דווקא כשהרודן משחרר אחיזה

גיל שלי 17 במאי 2015

חולק עליך. הרי בעקרון המנכ"ל הוא עובד החברה, בדיוק כמו אחרון העובדים, כלומר לא בהגדרה יש כאן יחסים של מישהו שהוא הרודן, ומישהו שהוא הנשלט. אם יצליחו לגרום למנכ"לים להבין שהם בצד אחד עם העובדים ולא בהכרח עם בעלי המניות, ואם יצליחו לשכנע את בעלי המניות שזה טוב להם, שכן כאשר העובדים הם שותפים בחברה כמו בעלי המניות, הסיכויים של החברה לשגשג גבוהים יותר, אין כאן את התנאים של ניגודיות אינטרסים כפי שאתה מתאר

עדי אבני 17 במאי 2015

אנחנו חלוקים על הנקודה הזאת, אבל זאת לא היתה הנקודה העיקרית של דבריי.
הזכות להתאגד היא, בעיניי, מנותקת לחלוטין מהשאלה מי נגד מי ועד כמה האינטרסים הם משותפים או מנוגדים בין גורמים בחברה, בין אם תהיה זאת חברה עסקית או חברה במובן הסוציולוגי של המילה

גיל שלי 17 במאי 2015

בזה אנחנו לא חלוקים

דיזידין 17 במאי 2015

אני חושש שבעולם האמיתי, הרבה מהוועדים הפנימיים הם תרמית.
בדרך כלל הם מוקמים לאחר שעובדים מנסים להתארגן דרך ארגוני העובדים,
ובדרך כלל ההנהלה מעורבת בהקמתם והם סוג של משת"פים עם ההנהלה.
(והתנסחתי בעדינות רבה פה).

גיל שלי 17 במאי 2015

מסכים שיש כאן בעיה כללית יותר, לא מספיק מנהלים מרגישים שהם בצד של העובדים (כלומר שהם חלק אינטגרלי מהעובדים), אין לי מושג אם זה נכון או לא נכון התיאור שלך, עדין אפשר לשאוף לשנות

דיזידין 17 במאי 2015

כן, לשאוף לשנות זה טוב, אבל אולי יותר כדאי לשאוף לשנות את ההסתדרות.

יצא לי לעבוד בעבר בכמה מקומות שבהם היו סכסוכי עבודה והתאגדויות עובדים.
בכל המקומות ההנהלה נלחמה בברוטליות, וגייסה משת"פים מקרב העובדים, חלקם מתמימות וחלקם מציניות.

Gil - Zimbabwe 17 במאי 2015

הבעיה של רוב מקימי "ועדי העובדים" למיניהם בתוך חברות ההי טק, זה יהיה הדבר האחרון שהם עושים בחברה עצמה וכניראה הם לא יועסקו בשום חברת היי טק בעתיד.

איציק 17 במאי 2015

שתי שאלות:
1. בהנחה שהמנקים והטבחים עובדי החברה (זה בדרך-כלל לא נכון, אך נניח שקיים) הם אלו שבתחתית הסולם, כמעט תמיד ברור שה ידפקו מהסכם בועד פנימי. בועד עובדים כמו ההיסתדרות הם יכולים להיות כח עם שאר הטבחים או המנקים. אז נראה לי שלהיות בועד פנימי או ארצי זה גם תלוי מה התפקיד של בחברה.
2. מה קורה עם מקומות כמו מוסדות אקדמיים, שם אי אפשר לחלק דיוידנדים. עדיין יש תנאים שעובד יכול לקבל. האם במקרה זה עדיף כל מוסד לעצמו או התארגנות של כל העובדים באקדמיה?

גיל שלי 17 במאי 2015

בהחלט יתכן שעדיף היה לאגד את בעלי המקצועות באיגודים ולא את עובדי החברות, אך זה לא המצב. כמובן שועד חכם דורש העלאות לפי סטנדרטים אחידים לכולם, וכך גם השאר

איציק 17 במאי 2015

ולשאלה 2???

גיל שלי 17 במאי 2015

בשאלה 2 ברור שעדיף איגוד של כולם מבחינת האקדמאים

איציק 17 במאי 2015

אצלי תשובה כזו היתה מקבלת נכשל… אין נימוק.
הרי יש ניגוד אינטרסים בין עובדי האוניברסיטאות בעלי התנאים הטובים לבין עובדי המכללות בעלי התנאים הרבה פחות טובים. הסל סופי. אם רוצים איגוד של כולם, כדי להטיב עם המכללות, עובדי האוניברסיטאות כנראה יצטרכו לותר על משהו. למה שיעשו משהו כזה? כלומר, מצד אחד, כולם בייחד זה כח גדול, אך מצד שני אחד ישים מקלות לשני.

עופר 17 במאי 2015

לאורך זמן עדיף לכל העובדים לשתף פעולה.

איציק 17 במאי 2015

איך גורמים להם לעשות זאת וחלקית לותר על ההווה?

עופר 18 במאי 2015

בגדול זה עניין של כמה אתה חושב שתצליח לשפר את מצבך. הצלחות במאבקים ממש עוזרות כי הן מראות שיש סיכוי לשיפור ממשי. הבעיה בארץ לדעתי היא שאנשים התייאשו. לכן צריך גם חינוך והרבה עבודה של אחד מול אחד ושל ארגוני עובדים מול עובדים בחברות. אבל צריך גם לזכור שרוב העובדים מאוגדים. הבעיה של חוסר התאגדות היא בעיקר במקצועות קצה מסויימים (הייטק) ובקרב עובדים חלשים או עובדים ששוק העבודה בנוי כך שלא יצליחו להתאגד (עובדי חברות קבלן שכל כמה שנים מחליפים מעסיק ונשארים באותו מקום עבודה). הבעיה המרכזית היא או בכך שהאיגודים לא מספיק טובים (איגוד הרופאים למשל) ובכך שהוועדים החזקים לא מספיק סולידרים עם החלשים.

ud 17 במאי 2015

מה זה לאורך זמן? כמה זמן?
חמש שנים? עשר ? עשרים?
אני שואל כי אף אחד לא חי עד אינסוף ולא נשאר בעבודה שלו עד אינסוף. עובד שחושב שיש סיכוי גדול שיעזוב, או ייצא לפנסיה בקרוב, ירצה למקסם את התנאים שלו עכשיו.
הנקודה היא שאף עובד לא חושב על "העובדים". כל אחד חושב על על טובתו האישית (ובצדק)

עופר 18 במאי 2015

באמת? אף עובד לא חושב על ה"עובדים"? כל האנשים הם רק אנוכיים, חושבים רק על עצמם, ולא מסוגלים להסתכל סנטימטר מעבר לטובתם המיידית ואפילו לא לנתח את טובתם האישית בטווח רחב יותר. אז איך קם "כח לעובדים"? אז איך יש אנשים שמנהיגים ועדי עובדים?
אפילו בכנסת, שאי אפשר לחשוד בהטיה שמאלה בקרב הנמצאים בה, יש לא מעט אנשים שחושבים על ה"עובדים".
לעובד עדיף שבכל המקומות יהיו ועדי עובדים, כך שהוא יעזוב את מקום עבודתו הוא יעבור למקום אחר עם ועד. נכון שיש לו תמריץ בטווח הקצר למקסם רווחים אבל בטווח הארוך, אם הוא ממשיך לעבוד, משתלם לו לא לפגוע בעובדים האחרים, פשוט כי במאקרו עדיף לו שוק שיש בו התאגדות משוק לא מאוגד.
נכון שהמצב שונה כשהוא יוצא לפנסיה.

עופר ג. 17 במאי 2015

משך העבודה של מנכל בארגון גדול יהיה תמיד קצר יותר ממשך העבודה של עובד ממוצע, בכל ארגון. לכן החשיבה שלהם היא מיקסום רווחים בטווח הקצר והרבה פעמים הדרך הקלה היא צמצום כח אדם ופגיעה בשכר. כאן נכנס הועד לתמונה. התפקיד שלו הוא גם לדאוג לזכויות עתידיות ושותפות הוגנת ברווחים וגם מניעת פגיעה בעובדים.
לדעתי בכל מקרה לועד עם "אבא" חיצוני יש יתרון על ועד פנימי שהוא בבחינת "עם לבדד ישכון".

עופר 17 במאי 2015

גיל לדעתי יש בעיה בניתוח:
בפועל ההסתדרות לא עושה את תפקידה ולא נלחמת בשביל כל העובדים, אבל הבעיה הזו נובעת מבעיה מבנית בהסתדרות. ההסתדרות בנויה כמו כנסת ולא כמו ארגון עובדים. בפועל ברגע שנכנס ארגון מתחרה ההסתדרות הרימה את עצמה והחלה לדאוג יותר לעובדים החלשים, ואפילו ניהלה מאבקים לטובת קופישופים למיניהם.
בנוסף הניתוח של עובדי היי טק מול עובדים חלשים מתעלם מכך שיש עובדים חלשים גם בחברת ההיי טק.

אנונימוס 17 במאי 2015

לאמר שלעובדי הייטק יש יותר כח מעובדי ניקיון, זה לא מדויק, ואני עדין. עובדי הייטק מרוויחים הרבה באופן אישי, קשה מאד לשכנע אותם להקריב בשביל לקדם איזשהו אינטרס ארוך טווח עלום שלהם, ולקדם אחרים בחברה.
מעבר לכך זה עולם תעסוקתי שמקדש את החיים מתחת לגיל 40. זה אומר שאנשים הרבה פעמים באים לעשות מכה כמה שיותר מהר, ובכלל לא מעניין אותם לחשוב לטווח ארוך כי בטווח הארוך הם ממילא לא יהיו שם. וזה גם אומר שלהחליף מישהו עם 10 שנות ניסיון בילד שלא מזמן סיים אוניברסיטה זה מאד מקובל, ויקרה הרבה פעמים ממילא. אז אם מישהו יחליט להתאגד פשוט יחליפו אותו. ממילא היו עושים את זה עוד מעט.

דוני דארקו 18 במאי 2015

אם כולם מתאגדים ,קצת בעיה למצוא 3000 עובדים במכה .אפילו באוניברסיטה .בשביל זה ,אף אחד לא רוצה ועד חזק ,או ארגונים אזרחיים חזקים ,או אזרחים חושבים ומאוגדים .מאז ומעולם ,כלל חשוב : הפרד ומשול – זה לא שהתפתחנו הרבה מאז .רק קצת .
לכל כוח יש כוח נגדי . ואם אין ,נוצר ואקום שמתמלא עד מהרה כי אופי האדם הוא כזה .פעם במשכורות ענק ,בונוסים ומצנחי זהב למנהלים ,ופעם בתנאים מדהימים שאינם תלויי כשרון או ביצועים ,המלווים בחוסר יעילות משווא בצד של הוועדים החזקים .

דוני דארקו 18 במאי 2015

— משווע

Comments closed