סיכום סדרת הגמר

לברון נאלץ לפנות את הדרך לעידן החדש, דווקא לאחר משחק כמעט מושלם שלו ושל קליבלנד

להיסטוריה של הכדורסל יש חוש הומור מקאברי משהו. כנראה ההיסטוריה רצתה להדגיש את הגעת התהליך לשיא, וחששה שמא הציבור לא יבין שמדובר בסדרה בין לברון ובין גולדן סטייט במידה וקיירי ישחק, וכך שבר קיירי את פיקת הברך וייעדר בין שלושה לארבעה חודשים, ואנו נקבל סדרת גמר דהויה משהו.

*

גם עם קיירי ראינו במשחק הראשון את העבר משחק מול העתיד. לכאורה הטקטיקה עמה הגיע בלאט וקליבלנד לסדרה היתה מושלמת. הוא ידע את שידעו כולם, גולדן סטייט לא תביא עזרה לשומר של לברון, עד שזה יגיע אל מתחת לסל ממש. על כן, משחק ההתקפה של קליבלנד היה בנוי על בידודים של לברון, בידודים של קיירי, ומדי פעם תבלו בפיק אנד רול של לברון עם קיירי.

התוצאה היתה בדיוק התוצאה המקווה. כאשר הכדור נמצא אך ורק בידיים של כוכבי העל שלך, הקבוצה לא מאבדת את הכדור פעמים רבות, ובכך נמנע משחק הריצה של גולדן סטייט, וקליבלנד שלטו במשחק. אחוזי הקליעה של לברון וקיירי היו מעולים. טריסטן ומוזגוב הלכו לבדם לריבאונד ההתקפה, אך מאחר ומדובר בשני ענקים, הם גם לקחו ריבאונדים בהתקפה (בעיקר בחצי הראשון), ובעיקר מנעו אאוטלט פאס להתקפות בזק. גולדן סטייט קלעו רק שלשה אחת יותר מקליבלנד (זו נקלעה בהארכה), בקיצור לא רק תכנית ההגנה של בלאט הצליחה בגדול, גם תכנית ההתקפה..

בהגנה קליבלנד פישטו את הטיפול בפיק אנד רול של סטף, ונתנו הוראה לשאמפרט שהוא לא עוזב את תומפסון בשום מצב, לא לעזרה ולא בהפסקה. התכנית אכן הצליחה, סטף קלע בדיוק את אותו מספר שלשות שקלעו גם קיירי ולברון, והאחוזים שלו לשלוש היו מתחת לארבעים.

*

למרות שהכל הלך כמתוכנן לקליבלנד, ולמרות שאכן הכוכבים של גולדן סטייט נעצרו על משחק ממוצע לכל היותר בשבילם, גולדן סטייט ניצחה את המשחק הראשון של הסדרה, כאשר לברון וקיירי נתנו פחות או יותר משחק מושלם בהתקפה מבחינתם.

וזו תמצית הסיפור כולו. כאשר גולדן סטייט תיקח את האליפות השנה, נראה שנה שנייה ברציפות בה קבוצה ללא שום שחקן עם חוזה מקסימום לוקחת אליפות. יתרה מכך החוזה הגבוה ביותר בספרס בעונה שעברה היה שייך לטוני פארקר, שחקן שהוגבל מאוד בגמר בעקבות פציעה בשריר הירך האחורי, ואצל גולדן סטייט השכר הגבוה ביותר הוא של דייוויד לי, שחקן אשר לא שיחק במשחק בו שיחקו עשרה שחקנים מגולדן סטייט.

אין מדובר פה אפילו בשיטת המשולש המפורסמת של שיקאגו הגדולה, ומאמינה הגדול ביותר, פיל ג'קסון. זו השנה השנייה ברציפות בה קבוצה שמשחקת עם חמישה שחקנים בכל התקפה, מנצחת קבוצה שמתבססת על משחק שכולל לכל היותר שניים. להזכירכם, הספרס ניצחו בשנה שעברה לא רק את ההיט, אלא גם את אוקלהומה של דוראנט וראסל ווסטברוק.

*

התהליך ההיסטורי של התפתחות המשחק בNBA משלים את תנועת המטוטלת שלו. בשנות השבעים הניקס לקחו אליפויות לא פרייזר ומונרו, הלייקרס לקחו אליפות, לא ווסט, צ'מברלין וביילור. וושינגטון בולטס, סיאטל, פורטלנד, כל אלו לקחו אליפויות בלי כוכבי על בכלל, והסיקסרס שבישרו את בוא העידן החדש עם הדוקטור, לא התקרבו לכך, למרות שעד היום בילי קאנינגהאם מאמן הסיקסרס באותה תקופה הוא אחד המאמנים עם אחוזי הנצחונות הגבוהים ביותר על פני קריירה בעונה הסדירה.

בשנות השמונים היו קבוצות על, הסלטיקס, הלייקרס והבאד בויז, אך שם הליגה החלה את שימת הדגש השיווקית על הפרטים, והכדורסל הלך לשם למרות שמייקל לקח אליפויות רק כאשר פיל ג'קסון הכניס אותו לתבנית קבוצתית.

העונה אנו שוב מקבלים את החדשות בפרצוף, קבוצות שיתבססו על סגנון משחק שיהיה נכון להן טקטית, אך יכלול בעיקר בידודים, לא יצליחו ללכת עד הסוף. אוקלהומה הבינו את זה ופיטרו את סקוטי ברוקס. לברון יצטרך לחיות עם זה, ולאפשר את שרצה כבר בסוף העונה שעברה, בניית סגנון התקפי חדש בו הוא יהיה בורג מעולה בהתקפה, ולא ההתקפה כולה. יש גם משמעות שמנהלי הקבוצות יאלצו להבין, אין זה הגיוני לרכז את כל המשאבים בשלושה שחקנים ולהקיף אותם בשרתים, הפיזור של תקרת התקציב יצטרך ללכת על פני יותר ויותר שחקנים.

*

זהו המסר החזק ביותר שמסרו לנו הספרס, וכיום גם הגולדן סטייט ווריורס, חבל שקיירי ייעדר ואולי יהיו מי שיפקפקו באיכות ההיסטורית של האלופה הנכנסת, אך הגולדן סטייט ווריורס, לא סטף והשרתים, יקחו אליפות, והיא אחת הקבוצות החזקות ביותר בהיסטוריה שתעשה זאת. זהו עידן חדש, ובמשחק 1 ראינו אותו דווקא בגלל שלמות הביצוע של הקאבלירס עם קיירי בצד אחד, מול משחק ממוצע של הווריורס בצד השני.

 

עונת המלפפונים - מכבי נתניה - תומר חרוב
שישי בברלין, לפני גמר הצ'מפיונס

86 Comments

בני תבורי 6 ביוני 2015

אני ממש לא יודע איך להתווכח אתך, אני גם לא חש בנוח לקיים דיון על בסיס ניחושים ומתוך מחסור מובהק במידע. אני רק תוהה איך היה נראה פוסט שלך בצהרי ה 25 במאי 2005, כשהכול היה כל כך מובן, כל ברור, כל כך צפוי וכל כך קל לניבוי…

גיל שלי 6 ביוני 2015

זה היתרון בלכתוב בלוג ולא מאמר לעיתון, אפשר לקחת סיכונים. בכל מקרה זו סדרה של הטוב משבע, לא משחק אחד. אלא אם יבואו עוד פציעות, זה גמור

גורביץ' 6 ביוני 2015

בני אני מסכים.
גיל, don't mean to disrespect, אבל לגבי הסדרת גמר – הפסקה הראשונה של הפוסט ממצה הכל, קיירי שבר את פיקת הברך ולכבזה זה נגמר.
אני יודע שנושא הפוסט הוא שינוי מגמות בנ.ב.א., מה שנתון לוויכוח בהתחשב שלברון בפני עצמו מהווה את ה team to beat ב 5 שנים האחרונות.
אבל אני לא מסכים עם הדוגמה שלקחת בשביל להדגים את השינוי – קליבלנד האינדיבידואלית של הבידודים, טחנו את הגרסה המזרחית של סן אנטוניו בגמר מזרח, ובשינוי קארמה קל כמו פציעה של בוגוט וקיירי בריא, הסדרה הזאת הופכת להיות באנקר של קליבלנד.
גולדן סטייט כולה ניצחו בקושי משחק ראשון בבית בהארכה כשכולם בריאים (גם לא ממש, הפציעה של קיירי גם השפיעה על המגמה בהארכה), לא מייצג לדעתי שום שינוי מגמה.

איציק 6 ביוני 2015

בו ספר לי מתי קליבלנד ניצחו בסדרה את SA. עד כמה שאני מבין, אם זה אכן קרה, אמורה להיות להם טבעת. זה חדש עבורי. מיאמי לעומת זאת ניצחה את SA עם מזל ומשחק בידודים של כוכבים. זה יכול לנצח לפעמים, אבל לאורך שנים כנראה שכוכבים שמוכנים לשחק קבוצתי ינצחו כוכבים שיעדיפו לשחק על בידודים של אחד מול כל העולם.
בקשר לאירווינג, אל תשכח שיש לו עוד פיקה אחת שלמה בינתיים, כך שהכל עוד לפנייו (ציניות). זה באמת כנראה גמר את הסדרה, ועדיין אם היה בריא, זה אולי היה מקשה על התזה והמטוטלת ולא הורס אותה, כי כישרונות כמו לברון וארווינג ביחד עם הכישרון של אחד על מאה הוא שובר שיוויון רציני. השאלה מה היה קורה אם הם היו מתעלים יכולות אלו למשחק קבוצתי… זה יכל להיות די מפחיד. לא 2, לא 3, לא 4… 7.

אסף 6 ביוני 2015

איציק, ראית את מיאמי משחקת ב2013? מה שם היה לא קבוצתי? פיק׳נ׳רול זה לא קבוצתי?

איציק 6 ביוני 2015

מי דיבר על מיאמי? דיברו על האליפות של קליבלנד.
פיק אנד רול זה משחק קבוצתי חלקית. לרוב 2-3 שחקנים מעורבים, והשאר קישוט. מיאמי שיחקה את זה לרוב עם 2 שחקנים, לברון+1 או וויד+1. אלו באמת שני שחקנים שוברי שיוויון שהרבה פעמים אין צורך בכלום. עדיין, זה לא ממש קבוצתי עם שחקנים כמו בוש, אלן ומילר היה אפשר לקבל משחק הרבה יותר יעיל.

גורביץ' 6 ביוני 2015

אם לוקחים את סן אנטוניו כדוגמה להצלחת המשחק הקבוצתי – אז כן, הם הפסידו לקבוצות של כוכבים, והרבה.
שנה אחרי שנה בפלייאוף בין 2008 – 2012, בין השאר לקבוצות של אינדיבידואלים כמו אוקלוהומה (שעליהם דרך אגב הם הצליחו בסופו של דבר להתגבר בפלייאוף רק אחרי פציעה של איבקה).
ב 2013 הם הפסידו למיאמי האינדיבידואלית (כן, הם הפסידו להזכירך..), ב 2014 הם טחנו את מיאמי, וב 2015 הם התפרקו בפלייאוף נגד קבוצה של כוכבים..
אז איפה המזל פה ? זאת די מגמה.
ואם מדברים על מזל, גולדן סטייט משחקים מדהים השנה, אבל כל המזל כולו בכיוון שלהם – סדרה קשה נגד ממפיס, קונלי וטוני אלן נפצעים / מגיעים פצועים, קליבלנד בלי לאב וקיירי גומר את העונה משחק ראשון של הסדרה. ומנגד אף פצוע לקבוצה שמורכבת מאנשי זכוכית כמו בוגוט וגם קארי.

איציק 6 ביוני 2015

שוב אתה נכנס לפינה הלא נכונה. הכישרון האינדיוידואלי של SA היה תמיד נחות בהרבה, והם הגיעו לאן שהגיעו למרות הנחיתות האינדיוידואלית בזכות היכולת הקבוצתית. עם כל הכבוד לדאנקן וג'ינובילי או פארקר. תעמיד מולם את הכישרון של לברון וויד בוש או דוראנט ווסטברוק איבקה. האם יש ספק למי יש יכלולת אישית גבוה יותר? ועדיין אתה מעמיד אותם להשוואה. למה? כי המשחק הקבוצתי שלהם חיפה על מחסור ביכולת האישית. שלא יהיה ספק, הם טובים, אפילו טובים מאוד אך נחותים בכישרון האישי מול מי שהיה לומם. תאר לך את מיאמי משחקת קבוצתי, את אוקלהומה. זה יכל להיות שוואו טיים לא נורמאלי עם יכולת אישית בשני צידי המגרש.

rami 6 ביוני 2015

נכון. השנה אין לגולדן סטייט בעיית פציעות מה שהיה להם בשפע בעבר.
פציעות יש כל הזמן ולכולם. מיאמי שנה שעברה שיחקה מול שארלוט בלי ג'פרסון (לא שזה היה משנה יותר מדי ועדין הוא היחיד שהיה שווה שם משהו) ואז נגד ברוקלין בלי לופז, ומול שיקאגו שנה לפני כן הם ניצחו קבוצה של שחקן ורבע, והשנה דלבדובה חיסל את קורבר (שוב, כמו מקרה ג'פרסון זה לא היה משנה הרבה) ומול שיקאגו במשחקים הכי קריטיים גאסול היה בחוץ.

אני שוב אחזור על העובדה שהפציעה של לאב היא מתנה לקליבלנד ואיתו מצבם לא היה יותר טוב אלא גרוע יותר.

Srtest 7 ביוני 2015

הגיע הזמן להפסיק את הדוגמה הזו של סן-אנטוניו. היא לא איזה מודל למשחק סופר-קבוצתי. הרבה מאוד מהלכים אצלה הולכים לפוסט-אפ פשוט או הקרל הכי פשוט סביב חסימות. יש שם דיי הרבה שחקנים ובקליבר רציני שמוכנים לשחק קבוצתי וגם זה לא היה תמיד. הם שחררו שחקן (משהו דניאלס שכחתי את שמו) שעזר להם מאוד בסדרת הגמר מול מיאמי שהפסידו בסוף, וניצחו שנה לאחר מכן בלי אותו שחקן ועם יותר תיאום. זו החוזקה של ס"א – מה שכל הזמן אומרים שזו גם החוזקה של ג"ס, שהם רצים יחד כבר שנים. ראינו שהקליפרס לא במן טקטיקה עילאית אלא בהמון קור-רוח ומשחק משובח של שחקנים מובילים, ניצחו אותם בסדרה של הטוב מ-7. אז מה יגידו? שהכוכבים של ס"א פצויים… חשבתי שיש שם משחק קבוצתי שאמור להתעלות על כל אלה.

והנה דווקא קליבלנד משום מקום ועם הרבה אינדיבידואלים יצרו משחק קבוצתי מסוג מסוים. הקרציות יבואו ויגידו שגם בשנה שעברה דיוויד בלו היה מיידה שלשות במן מהלכים אינדיבידואליים שאינם קשורים. נכון, גם סטף קארי… זוכרים את המהלך ההוא של מכבי ת"א כשמגיע טריילר להתקפת מעבר כאילו בצורה מזדחלת וחוסם לאחד הגארדים שמקבל באמצעות החסימה מבט פנוי מייד לאחר קבלת הכדור? אפשר לקחת כל שיטה ולפרק אותה למרכיביה והדבר ייראה כמו אוסף של אינדיבידואלים. אם המאמן אומר לשחקנים – נצלו מצב, יתרון טקטי, ותחתכו כאילו יורים עליכם, לסל, אז יש מצב שלעין הלא מנוסה הדבר ייראה כמו החלטה נמהרת אינדיבידואלית. ניוזפלאש – הקבוצות של בלאט תמיד משחקות יותר את המשחק הטקטי של מרכיביה ופחות את המשחק של חמישיית שחקנים על הפרקט.

ערן (המקורי) 6 ביוני 2015

כל מה שתצליח עכשיו קליבלנד לעשות בסדרה- לגנוב נצחון, להקשות על גולדן סטייט להשיג סוויפ- כל הישג כזה ייזקף בענק לזכות דיוויד, אשר איבד בפלייאוף את שני העמודים התומכים החשובים ביותר, ונשאר עם סופרסטאר ענק אחד פלוס סגל בינוני להפליא.

איציק 6 ביוני 2015

טעות, כל הישג כזה ירשם לזכות לברון שללא סגל הצליח במבצע הירואי אישי לקחת משחק, או שתים, או שלושה… נעצור כאן…

ערן (המקורי) 6 ביוני 2015

אין ספק. גם אם המלך ייפצע עכשיו וייעדר, כל נצחון של קליבלנד ייזקף אך ורק לגדולתו של לברון: הצליח לנצח משחק לבדו אפילו כשהיה פצוע וכלל לא השתתף!

איציק 6 ביוני 2015

:-)

Srtest 7 ביוני 2015

לא יודע, לא אהבתי את ההתבטאויות של דיוויד ולברון לקראת הסדרה (אפשר גם להבין אותם אחרי כל הלחץ התקשורתי בסוף הם חשו צורך שעכשיו הזמן שלהם להגיב בחזרה) על אנדרדוגיות ומה התקשורת אומרת. התקשורת תמיד אומרת, ועכשיו בלאט יכול לשחק כמו שהוא רצה, ולשחקנים אין שום תירוץ לבוא שאננים או עם ידיים רועדות. יש שביעייה-שמינייה בקאבס והם צריכים לתת הופעה בכל משחק.

איציק 6 ביוני 2015

גיל, אהבתי
אתה בהחלט לרשימת שנות ה-80 יכול להוסיף את הסיקסרס עם הדוק, מוזס, צ'יקס וטוני. הם היו מאד קבוצתיים וזכו בצדק.
אני חושב שהמעבר מקבוצתי לאישי התחיל עם רעיון שיווקי מבריק של סטרן, אך התעצם מאוד עם ההרחבה. לרוב אין מספיק שחקנים ליצור קבוצה ולכן 2-3 כוכבים זה כח על. הפתרון החלקי היה יבוא מעבר לים. השפעה כזו ראינו מאד חזק בדאלס כשגרמני שולט במיאמי (למרות שהיה לו צוות מסיע לא רע), אבל אם לחשוב קצת יותר לעומק אז זו SA. נכון שהכוכב הגדול הוא אמריקאי (מאיי הבטולה) אך מי מסביבו, כמה צרפתים, ארגנטיני, ברזילאי, אוסטראלי, והם משחקים אחלה כדורסל, כאשר כל אחד בפני עצמו לא היה מוצא את עצמו בקבוצה שמתבססת על כוכב על.
ארה"ב תמיד היתה מדינה ש"סוגדת" לאינדיוידואל וליכולת האישית לבצע את השינוי. לכן מה שעשה סטרן כל כך תפס. הסיסמא האולימפית זה גבוה יותר מהר יותר חזק יותר, בכדורסל צריך גם חכם יותר, אל מבחינה זו היו די הרבה שנים שחונות המתבססות על הסיסמא האולימפית (חוץ משימי ריגר שחושב שכל שחקן שקולע צעד וחצי ברורס הוא שחקן חכם). אני לא יודע כמה ל-GS זה משמעותי שארבע שחקנים הם לא אמריקאים, אבל ברור שהכיוון של השלמת פערים מבחוץ היא חשובה כי עם כל הגודל ארה"ב עדיין מוגבלת בכמות הכישרון וסוגדת לאינדיוידואל.
אני לא מאמין שלברון יוכל לעשות את מעשה ד"ר ג'י שפינה את הבמה המרכזית למלון כדי לזכות באליפות. זה לא באופי שלו לתת למישהו את הבמה המרכזית, והוא גם כבר זכה באליפויות. לכן המצב איתו זה לא לבלוע ולא להקיא. צריך להנדס את הכל סביבו, כך שלא ישים לב שבונים קבוצה סביבו ושהוא משתלב בה (לא בטוח שזה אפשרי) וזה כמובן מתוך הנחה שאף אחד לא יעז להוציא את לברון ממשוואת קליבלנד כל עוד הוא רוצה להיות במשוואה.
לסיכום החפירה, אני בטוח שבלאט רואה את GS משחקת, נהנה, מקנא, ומבין שאין לו סיכוי במתקונת הנוכחית לבנות קבוצה מהסוג הזה (את ההחלטה הזו קיבל לברון עבורו כשהחליט לחזור). לכן הוא ינסה להוציא את המקסימום מהדגם הישן של הכדורסל, כי לבצע שידרוג לא מעשי עבור.

גיל שלי 6 ביוני 2015

הסיקסרס לגמרי, דוק, מוזס, טוני, צ'יקס ועוד רבים וטובים

Srtest 7 ביוני 2015

התפיסות כאילו לברון הוא כל מה שמונע מבלאט להציב גרסה נוספת של גולדן-סטייט הן אשליות לא פחות גדולות מהמיתוסים על הכדורסל האמריקני. בלאט אף פעם לא שיחק ככה. ברוסיה ג'יי-אר הולדן החזיק את הכדור. במכבי ת"א הוא הביא שחקנים אינדיבידואליסטים כמו לנגפורד ופארגו ושחקנים כמו צ'אק אידסון וקיינר-מדלי פחות הצליחו אצלו. בשנה שעברה הרבה מהכדורסל (הקבוצתי יש לומר) הגיע ממצבים שנפתחו עבור דיוויד בלו לשלשה או לטייריס רייס לתת רייס לכיוון הסל שבתורו משחרר את אלכס טיוס להתעופף (ורואים העונה שזה פחות או יותר מה שהוא יודע לעשות). ההבדל הוא אחר ומה שנתפס כאגואיזם הוא דבר שנראה לכל העיניים הבוחנות אולם ריכוזיות היא משהו שצריך לעקוב אחריו עצמונית.

ניינר 6 ביוני 2015

תגובה מצויינת לפוסט מעולה

edgecator 6 ביוני 2015

אנשים שוכחים שקליבלנד התפתחה לאורך העונה ל*קבוצת* כדורסל מצוינת. זכור לי אפילו פוסט של דורפן על הפיכתה למכונה. הפציעה של לאב הייתה קריטית בהקשר הזה, אם היה בחמישיה במקום תומפסון היו לקאבס אופציות מגוונות הרבה יותר בהתקפה, הצבע היה פתוח יחסית, האיום מבחוץ היה גדול יותר, יותר מקום לנוע והשטף הקבוצתי היה בהתאם. רוצה לומר, הנרטיב שנוצר פה הוא לחלוטין מכורח נסיבות חיצוניות.

גל ד 6 ביוני 2015

החוזה של סטף הוא אנומלי. סטף הMVP של העונה הסדירה, ובלעדיו אני מקווה שברור לכולם שהכל מתפרק. זה כדורסל קבוצתי יותר, כן, אבל זה עדיין כדורסל שבלי סופרסטאר חסר לו לפחות גרוש ללירה. ע"ע אטלנטה הוקס.

גיל שלי 6 ביוני 2015

ברור לגמרי, אבל זה כדורסל בו הסופרסטאר הוא חלק מהקבוצה ולא הקבוצה עצמה

גל ד 6 ביוני 2015

אתה יכול להגדיר איפה מפסיק הכדורסל שבו הסופרסטאר הוא חלק מהקבוצה ואיפה מתחיל הכדורסל שבו הסופרסטאר הוא הקבוצה עצמה.

גל ד 6 ביוני 2015

זה היה מריך להסתיים בסימן שאלה.

על הגדר 6 ביוני 2015

קובי

גיל שלי 6 ביוני 2015

קשה לשים את האצבע, אבל בקליבלנד השנה אין ספק שזו לברון ועוזריו לעומת גולדן סטייט השנה, ספרס, הפייסרס עם פול ג'ורג' שאיתגרו את ההיט.

איציק 6 ביוני 2015

אם תסתכל על קבוצות שנות ה-80 ששיחקו משחק קבוצתי נהדר, האם תוכל לאתר בקבוצות אלו סופר סטאר אחד או שתים?

גל ד 6 ביוני 2015

רק מחזק את הטענה שלי שהתהליכים שגיל מצביע עליהם לא באמת קיימים.

איציק 6 ביוני 2015

נהפוך הוא. מה שגיל אור שצריך לתעל את יכולת הכוכבי למשחק קבוצתי במקום לבידודים ופיק אנד רולים בלבד.

גל ד 6 ביוני 2015

צריך להפיק את המירב מחומר השחקנים שלך, והשיטה צריכה להתאים את עצמה לסגנון המשחק שלהם. בסופו של דבר הקבוצות עם חומר השחקנים הטוב יותר יזכו להצלחה. הפיק אנד רול שלט (ועדיין שולט) בליגה בגלל שזה יעיל, ומתאים לרוב הכוכבים. סוגי ההתאנות (reads) שניתן לבצע תלוי בשחקני המשנה.

הבאתם פרשנות מהבית לתופעה שלא באמת קיימת.

איציק 6 ביוני 2015

לא אמרת כלום בתגובה זו כי זה תמיד נכון. השאלה היא למה זה המצב. למה מקדשים את הכוכבות האינדיבידואלית כאשר כוכבות בתוך שיטה קבוצתית יכולה להיות יעילה ומהנה בהרבה. ראה שנות ה-80, ראה את SA, ראה מה GS עושה העונה ויש קבוצות עם כוכבים גדולים יותר. הטענה שפיק אנד רול יעיל היא נכונה. זה חייב להיות עוד כלי בארסנל ולא הכלי הכמעט יחיד.

אלון 6 ביוני 2015

תמיד מעניין אותי לדעת זה מתי ראיתם כדורסל בשנות ה80? שהייתם בני 10 והיו בקיץ תקצירים מסדרת הגמר?
יש פה המון קביעות על ידי אנשים שהאנפורמציה שלהם, במקרה הטוב, היא סדרות 30 על 30 שח אי אס פי אן.

גיל שלי 6 ביוני 2015

לא רק תקצירים, בערוץ הראשון ואחר כך במידל איסט

אלון 6 ביוני 2015

ראית פחות מ 10 אחוז ממה שאתה רואה היום. מה עוד שהיינו ילדים, בלי דאטה ואם הרבה פחות הבנה.

גיל שלי 6 ביוני 2015

נכון, אבל ראיתי מספיק כדי לדעת ולהבין מה שראיתי

איציק 6 ביוני 2015

אתה אולי היתה ילד, אני כנראה קצת יותר מבוגר ממך. ראיתי אז יותר ממה שאני רואה היום, כי אז חיפשתי אחרי כל מה שיכולתי והיום המשחק הרבה יותר משעמם, ולכן אני לרוב לא קם בלילות לראות (ומעוד כמה סיבות אחרות). אז לא כולם בגילך, וזה אולי לטובתך…

אלון 6 ביוני 2015

עדיין לא ראית הרבה בשנות ה80, פחות עכשיו וזה לא מפריע לך לצאת בהמון מסקנות.

איציק 6 ביוני 2015

אלון, אני רואה פחות עכשיו וזה ממש לא מעט. אני רדפתי אחרי כל דבר שזז אז, וזה היה הרבה. היה הרבה יותר קשה להשיג אז, אך אפשרי. ואת סדרות הגמר בטח שהיה ניתן לראות כבר אז, לא תקצירים, מלא. אז לפני שאתה קופץ למסקנות כמה ראינו וכמה לא, תיכנס ליו טיוב, תעשה חיפוש (באמת שלא קשה), תשקיע זמן בראיית משחקים מלאים מאז, כמה שתוכל, אני בטוח שתתמכר אליהם כי הם הרבה יותר מעניינים, ואחר-כך תחזור עם תובנות חדשות.

גל ד 8 ביוני 2015

ההפרדה שלך בין "סוגי הכדורסל" מלאכותית לחלוטין. אתה נותן את SA כדוגמה לקבוצה עם כדורסל קבוצתי, אבל הכדורסל שלהם מבוסס לחלוטין על פיק אנד רול. בעיקר תרגילי קרניים שמשחקים בליגה כבר שנים. הראפטורס של טריאנו שיחקו ככה כל הזמן.

ובשנות השמונים לא היו בידודים? קווין מקהייל לא קיבל כדורים בלואו פוסט כדי לייצר סלים?

Srtest 7 ביוני 2015

מעניין ההקבלה שלי היא אנדרס אינייסטה רק שבכדורסל אין מצב ששחקן כל-כך חשוב יוכל לא לתת תוצרת סטייל בוגוט.

אסף 6 ביוני 2015

אני כל כך לא מסכים, לא יודע מאיפה להתחיל….
1. כשסן אנטוניו הפסידה לקבוצה שמתבססת על 2 סופרסטארים, זו היתה הוכחה לסוף עידן הכדורסל הקבוצתי? כשקליבלנד פצועה מחקה את ההוקס זה היה חיזוק לתזה? או שסופרים רק נתונים שמסתדרים עם המסקנה?
2. לגולדן סטרייט יש כוכב על, mvp, וכישרון שנשפך מהאוזניים. השחקן השישי שלה היה לפני 3 שנים השחקן המוביל בקבוצת סיבוב שני. בספארס של שנה שעברו היו 3 פיוצ׳ר הול אוף פיימרס, ואף אחד מהם אפילו לא היה השחקן הטוב בקבוצה.
כשנראה קבוצה מוגבלת כישרון מצליחה רק בזכות קבוצתיות נדבר.
3. קליבלנד משחקת בלי 2 אולסטארים. מנסה להיזכר מקונטנדרית שנפצעה כל כך במהלך הפלייאוף ולא מצליח. גולדן סטייט בריאה לגמרי. אם קליי תומפסון ודריימונד גרין יפצעו והווריורס ינצחו, יהיה אולי תוקף לטענות שבפוסט. עכשיו לסידרה אין ערך ספורטיבי, ואין לזה שום קשר לשיטת משחק.
4. לפורטלנד לא היה כוכב על? צ'מברליין בלייקרס היה חלק מסכמה קבוצתית מסוימת? תבדוק שוב.

גיל שלי 6 ביוני 2015

אתה לא מסכים עם הטענות שאתה חושב שאני טוען, לא עם הטענות עצמן, ראה התגובה של איציק

איציק 6 ביוני 2015

אני, אני, אני… ;)

איציק 6 ביוני 2015

אתה מתבלבל, ואני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל, לכן אסב את תשומת לבך לדבר אחד בלבד.
אף אחד לא טען שכדי לשחק קבוצתי לא צריך סופרסטארים!!! היכן קראת שטות זו. חבורת נגרים לא תעשה כלום, כמה קבוצתי שלא תשחק. הסופרסטארים יכולים לשחק קבוצתי ויכולים לשחק בידודים. בידודים יכולים לעבוד לפעמים אם העישרון הרבה מעל הממוצע הקיים כך שמשחק קבוצתי לא יכול לחפות עליו. כאשר כמות הכישרון שקולה, למשחק הקבוצתי יש יתרון לאורך זמן.

אסף 6 ביוני 2015

כל התיאוריה הזו מתבססת על סידרה אחת, בה הפרש הכישרון בין הקבוצות דרמטי. משהו ברמה של ספארס-ניקס 99 או ספארס-קאבס 07. החמישייה של הווריורס טובה מזו של הקאבס ב4 עמדות, אבל על הספסל נמצא ההבדל האמיתי. הם יכולים לשחק קבוצתי, בידודים, משולש, מעוין, או 4-4-2. הם ינצחו בכל מקרה כי יש שם שחקנים יותר טובים. זה לא ניצחון השיטה, זה ניצחון הכישרון.
מצד שני ראינו קבוצות שנחשבות קבוצתיות (אינדיאנה בשנים הקודמות, אטלנטה, הספארס בכל שנה למעט שנה שעברה) נכנעות לקבוצות שנוטות לכדורסל מבוסס כוכבים.

אגב, הטיעון לגבי ״קבוצה ללא חוזה מקסימום״ – שכמובן לא אומר כלום חוץ מדברים רעים על הסוכן של קארי – אפשר להרחיב גם כמה שנים אחורה לשנות האליפות של ההיט, שם כל הכוכבים הסכימו לקיצוץ בשכר.

איציק 6 ביוני 2015

הינה הטעות, כשיש המון כישרון, הוא ינצח כמעט כל שיטה. העיניין הוא שאם מיאמי היתה משחקת קבוצתי כנראה היתה לה לפחות עוד טבעת אחת, ולא היתה צריכה זריקה של אלן בשנייה האחרונה של משחק שישי כדי לקבל את השנייה. אם אתה טוען שקרי טוב יותר מלברון, אתה כנראה במיעוט, ועל לברון מדברים כשובר שיוויון הרבה יותר מקרי (לא בטוח שזה נכון במשחק קבוצתי, מבחינת יכולת אישית ודאי שכן).
כשאתה מדבר שההרכב של GS טוב ב-4 עמדות על מה זה מבוסס? איזה גבוה יוטר טוב ממוזגוב? איזה מגן גבוה טוב מתומפסון שאפילו שמר על קרי לא רע? אז בתחילת העונה זה היה נכון, אבל עכשיו זה ממש לא ככה. מי משמעותית יותר טוב משמפארט אם לוקחים גם את הצד ההגנתי? איזה שחקן קלאץ' יש להם בספסל שמסוגל ליצר יותר טוב מג'י. אר. סמית (ונכון הוא לא מאוזן אז לפעמים הוא עדיף ולפעמים הפוך אך אצל בלאט הוא יחסית מאוזן). אז כן, GS יותר מאוזנת וגם עם יותר כישרון (ללא ארווינג ולאב), אך לא משמעותית. היא הרבה יותר טובה קבוצתית. אם קליבלנד תנצח, אז בלאט יודע משהו שלאף אחד אין מוסג לגביו, או לברון באמת יתחיל לתת הצגות של 50-15-15, ואז…

אסף 6 ביוני 2015

גרין, שחקן ההגנה של השנה טוב בהרבה מתומפסון ( שלא שמר על קרי חוץ מהתקפה מזדמנת, וגם שם עשה עבירה רחוק מהסל).
בוגוט, בחמישיית ההגנה השניה של השנה ומוסר מעולה טוב ממוזגוב. גם אם תחליף עמדות זה עדיין עובד.
קליי תומפסון טוב בהרבה משאמפ בהתקפה, וטוב ממנו במעט בהגנה.
קרי ודלבדובה די שקולים ברמה, אבל אני מעדיף את סטף, בגלל העיניים היפות שלו.

מהספסל עולה בג.ס. איגודאלה, שהיה השחקן הטוב ביותר בקבוצת סיבוב שני עד לפני 3 שנים. הוא עדיף, משני צידי המגרש מסמית, שכבר 4 שנים עולה מהספסל בניקס(!). גם ספייטס טוב מכל מקבילה שיש לקליבלנד ( מריון? ג׳ונס? ). דיוויד לי, שחקן של 18-9 בשנה שעברה, לא מספיק טוב כדי להיכנס לרוטציה שם.

אז זה הבדל כישרון ״לא משמעותי״? נו באמת.

איציק 6 ביוני 2015

שים לב שבכוונה לא רשמתי את דלבדובה למרות שעשה קפיצת מדרגה. לכן לא אתייחס לציניות בתגובתך, למרות שאהבתי אותה ומסכים איתה (הינה התייחסתי).
לגבי בוגט מול מוזגוב, לא מסכים. אני חושב שהשנה מוזגוב השתפר והוא לא פחות טוב מבוגאט בהתקפה ובריבאונד אך חלש ממנו בהגנה. גרין טוב מתומפסון בהגנה אך לא מאוד בהרבה, אך חלש ממנו בריבאונד וביכולת לתת לקבוצה שלו התקפה שנייה או לפחות לעקב את היציאה להתקפה מתפרצת/מעבר של היריב. תומפסון כמכלול ודאי שטוב משמפארט אך לא בהגנה, ואיגודלה ודאי שטוב מג'י. אר. סמית, אך השני לא עד כדי כך על הפנים. מה שהוא עשה בניקס לא מעניין כי זה בית קברות לשחקנים. בקליבלנד הוא בהחלט מועיל.
מעניין שגם לא ביצעת השואה בין לברון לבין מישהו לבחירתך לצורך האיזון, אולי עם לי.
אז נכון, יש ל-GS יתרון בכישרון בהרכבים הנוכחיים, אך זה לא המון מול כלום. לקליבלנד יש כלים להאבק, וכנראה להפסיד בסוף, אך כך את שחקני GS ותפזר בין קבוצות אחרות בליגה ותראה שכנראה הם פחות טובים ממה שהם נראים, ושחקני קליבלנד פחות או יותר אותו דבר (בתנאי שלא תשלח לניקס). מה שאני אומר, שהמשחק הקבוצתי מוסיף הרבה לערכם. שים את מוזגוב או שמפארט ב-GS ונראה לי שתקבל מהם הרבה יותר ממה שמקבלים מהם ליד לברון.

גיא ד 6 ביוני 2015

כמו שצ'אלמרס ושותפיו פרחו אחרי שהשתחררו בלפיטת לברון. כמו גם שמוזגוב היה שחקן של 20 ו10 עד שבא לשחק עם לברון.
אם לאב וארווינג בריאים וקליי או גרין נפצעים כל התאוריה לפח.
הספלאש לא שיחקו מול צוות גארדים בריא כל הפלייאוף..

איציק 6 ביוני 2015

מוזגוב הוא לא צ'אלמרס, הוא שחקן קבוצתי טוב מאד שבלאט רצה כי הכיר מנבחרת רוסיה. ולא שלחתי אותו לכל מקום כי אם ל-GS, קבוצה בה שחקנים קבוצתיים טובים יכולים לפרוח.
אם תקרא את כל התגובות שלי, תראה שכתבתי שכאשר כמות הכישרון גדול מאוד אז לא משנה כמה הקבוצה השנייה קבוצתית, הכישרון לבסוף ינצח. מה שאמרתי, קח את לברון ארווינג ולאב ושכנע אותם לשחק קבוצתי (בידודים ופיק אנד רול הם רק חלק מהארסנל), ותקבל קבוצה שהלברון, ארווינג לאב הנוכחיים יובסו. הבעיה היא עודף אגו, וכשקבוצות כמו SA או GS מאחדות את הכישרון לטובת משחק קבוצתי זה נראה כמו משהו ששכחנו שאפשר.

Srtest 7 ביוני 2015

מישהו פה אמר לי שמוזגוב יותר טוב מבוגוט. לא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות כי אני מחבב מאוד את בוגוט ועדיין ההשפעה שלו על הקבוצה וההנעה מאוד גדולה ועם זאת, אכן מוזגוב יותר טוב. המהירות שלו היא משהו שבוגוט לא יכול להתמודד איתה. מעטים הסנטרים בליגה שמסוגלים.

Srtest 7 ביוני 2015

גרין ותומפסון נורא דומים: נבנים על נשכנות, באים עם האנרגיות לכדורים ומשחקים משחק של הפתעת היריב. בכך העניין נגמר – תומפסון גבוה ומאסיבי יותר מגרין, גרין יותר בארקלי של עמדת הסמול. גרין יותר שומר של פורוורדים, תומפסון טוב בהחלפה בין גבוה לנמוך. גרין קולע מבחוץ לפעמים, תומפסון לוקח ריבאונד התקפה שמאפשר עוד פוזשן. גרין מביא איתו מומנטום, הגישה של תומפסון מייאשת הרבה פעמים את היריב. לנתח הכל רק בגלל שהמומחים קובעים שהם שחקני עמדה 4 לא רק שחורה להשוואה ביניהם, אלא בכלל זה לא המשחק שלהם – גרין יקלע מהשלוש לפני השתיים ולתומפסון אין בכלל משחק קליעה קרוב לסל. ההשוואה ביניהם אולי נגזרת מעמדה מס' 4.

אסף רביץ 6 ביוני 2015

אני מקווה שאנשים לא יגיעו למסקנה שקבוצות רק צריכות לבצע סוויץ' מחשבתי והן יהיו דומות לגולדן סטייט.

בשביל התופעה שאנחנו רואים השנה צריך אוסף שחקנים עם סט רחב מאוד של כישורים ברמה הגבוהה ביותר: קליעה מבחוץ, יכולת מסירה, יכולת לנוע ללא כדור ולסיים ליד הטבעת, משחק פוסט כדי להתמודד עם חילופים אוטומטיים, הגנה אישית ברמה גבוהה. לגולדן סטייט יש 6 שחקנים שעושים ברמה הגבוהה ביותר לפחות ארבעה מחמשת הדברים האלה וחוץ מהם את סטף קרי שהוא תופעת טבע חד פעמית, ואוסף של שחקני פנים מחליפים מסוגים שונים. וכדי שכל זה יתחבר הם היו צריכים גם לרוץ 3-4 שנים ביחד ולהרכיב צוות אימון מבריק.
אי אפשר לבנות יותר מ-6-7 קבוצות NBA שיתאימו לסגנון התקפי מורכב שמערב את כל חמשת השחקנים ויבצעו זאת ברמה גבוהה. אין מספיק שחקנים שיכולים לעשות הכל. מבין הקבוצות האלה, אולי ל-2-3 תהיה הגנה מספיק טובה כדי להתמודד על אליפות. דריימונד גרינים ובוגוטים לא גדלים על עצים, נדיר מאוד שצמד שחקני הפנים ההגנתי הטוב בליגה הוא גם צמד של מוסרים אדירים שאחד מהם גם קולע שלשות וחודר. אגב, כרגע לשיקגו יש הכי הרבה כלים לבנות התקפה יצירתית במיוחד, מעניין איך פרד הויברג ישתמש בכשרון שיש שם. .

יש שינוי בליגה, רוב הקבוצות הצעירות החליטו להמר על מאמן דומיננטי עם שיטה התקפית ייחודית, לתת לו כמה שנים, להביא שחקנים מתאימים ולבדוק לאן זה מוביל. בבוסטון ויוטה כבר מתחילים לראות כיוון, מעניין איך ייראו הפרוייקטים האלה בעוד 4 שנים. קליבלנד החתימה את בלאט עם מחשבה דומה, אבל הסיטואציה השתנתה ולמזלם הם קיבלו מאמן שיודע לנצח עם הקלפים שיש לו ולאו דווקא גאון התקפי עם שיטה ייחודית מוצלחת. קליבלנד בנתה התקפה אדירה בחצי השני של העונה שמבוססת על וריאציות שונות של פיק נ' רול, לדאלאס הייתה התקפה עם מספרים היסטוריים שמבוססת לחלוטין על פיק נ' רול לפני שרונדו הגיע והרס. החוכמה היא לדעת להשתמש בכלים שיש באופן שהכי נכון להשתמש בהם, ואם נוצר אוסף ייחודי של שחקנים כמו בגולדן סטייט החוכמה הכי גדולה היא לשחרר את המפלצת שהתחבאה שם. אני לא בטוח אם מתחבאות יותר מ-2-3 מפלצות מהסוג הזה בקבוצות אחרות.

איציק 6 ביוני 2015

תקרא שוב את המשפט הראשון שלך בתחילת הפסקה השלישית "אי אפשר לבנות יותר מ-6-7 קבוצות NBA שיתאימו לסגנון התקפי מורכב שמערב את כל חמשת השחקנים ויבצעו זאת ברמה גבוהה." בזה הפסדת בדיון. הלוואי ויהיו 6-7 קבוצות כאלו. כמה כבוצות אפשר לבנות שיתבססו על 1-2 סופרסטארים שישחקו נגד שאר העולם? מתי היו לך יותר מ-6-7 קבוצות כאלו? אז אם כבר, אני מעדיף את הקבוצתי. זה עיניין של גישה והפנמה מצד הסופרסטארים ששווה להם להיות כאלו במשחק קבוצתי ולא של בידודים. צוות מסייע סביר פלוס אפשר למצוא גם באפריקהף אירופה, אוסטראליה, דרום אמריקה, ואולי אפילו באנטרקריקה (על הקוטב הצפוני לא היתי מהמר, מסוכן מידי).

אלון 6 ביוני 2015

+מיליון.
כיף לראות תגובות מאוזנות ובאמת מקצועיות לפעמים.

גיל 6 ביוני 2015

ברור שקשה מאוד לבנות קבוצה בלי שחקנים מתאימים, אבל כמו שכתבת, רואים שינוי מגמה וגם אם גולדן סטייט והספרס ייחודיים, עדיין אפשר לבנות קבוצה כמו אטלנטה בלי כוכב גדול אחד. לדעתי הבעייה המרכזית היא שקשה ליצור קבוצה שתהיה טובה גם בהגנה וגם בהתקפה שוב, כמו הספרס וגולדן סטייט. אצל קליבלנד זה הכי בולט. הייתה להם התקפה מעולה בחצי השני של העונה אבל הגנה לא משהו. ההגנה השתפרה עם כל הפציעות והשחקנים המחליפים אבל ההתקפה אז נחלשה. ליצור איזונים כאלו מאוד קשה.

סימנטוב 7 ביוני 2015

+1

דוני דארקו 6 ביוני 2015

בעיה . אני באופן עקבי בעד האנדר דוג ,ועכשיו מה עושים ? קליבלנד עם שאריות של שישה שחקנים מול המוזהבת עם סוללה של שנים עשר שחקנים במצב כמעט חדש .
ומה הקטע עם המטוטלת ? חייב לשאול ,אתה מקבל כסף כל פעם שהמילה מוזכרת בפוסט ? :)
וכולם קטע רגשי עם הגמר הזה שזה מבהיל ומפעים באותה המידה .בעיקר התגובות ,וואו התגובות .כאילו לרגע דה-באזר הפך לסניף של וואלה ספורט (או בשמו המלא וואלה ציצים ושאר ירקות ) .
ואף מילה על דברים חשובים ,כמו מטוסי נוסעים שבדייקנות כירורגית מונחים אל תוך בניינים על ידי אנשים בלי סט מינימלי של כישורים לכך .
על כך שהאמת לפעמים כמו בהתמוטטות של הבנקים עדיף שתשאר בארון ,כי הסדר חייב להשמר .כי כשאתה גדול מדי ,יותר מדי דברים עלולים ליפול יחד איתך ,וצריך שיקרו יותר מדי דברים על מנת שמישהו יפתח באמת את הפה ויזמר .
ועל זה שאין פה שחור ולבן .אנחנו בצד של האמריקאים וטוב שכך (דעתי האישית) ,אבל האמריקאים רחוקים מלהיות אותה דמות שהם מוכרים בסרטים .יש ביניהם ניקסונים ,לינדון ג'ונסונים ובושים ,והרבה מלחמות על כלום (טוב חוזי בטחון בטריליונים זה לא ממש כלום ) ,אבל לאדם המצוי שחושב שיש פה איזה עניין מוסרי ,אז זהו שאין .
וחזרה לנבא ,לשם שינוי אין פה טובים ורעים ,וקשה לתפוס צד וטוב שכך .כי ככה זה בחיים ,אין שחור ולבן .וזה אולי קשה ,כי כולנו רוצים לצייר איזו תמונה שקל לנו איתה .שמסתנן הוא שחור ,ושחור הוא מסתנן ואז פתאום יש אתיופים. וגם ערבים שמשרתים ומתים לצידנו .ויהודים שאונסים ,רוצחים ופושעים ,מסתבר שלא פחות ואולי אף יותר מהאחרים .
ואם נלך אחורה ,אז הסיכוי ל"נס הכלכלי" של גרמניה בשנות ה -30 של המאה הקודמת הוא בדיוק אפס ,אם לא הייתה עזרה מבחוץ (בלי שמות ,תמצאו לבד) .וזה כואב ,כי זה מאיים על מה שלמדנו ,שיש שחור ולבן ,טוב ורע .והם מופרדים ולעולם לא נפגשים ,אפילו לא לדקה .אפילו לא עבור מימון מפעלים ,עבור טכנולוגיה לבניית כלים צבאיים ועבור דלק מטוסים .
ועיראק ,אפגניסטאן ,דאעש ,סוריה והאיום המוסלמי .כל הפחדים כולם והם אמיתיים ,אבל אין בהם דבר אחד אמיתי – והמבין יבין .
אני אעצור ,כי אין לי את הכשרון של דורפן לתמצות וכתיבה ועל כך סליחה מראש .
ותודה על הפלטפורמה הזו שנקראת דה-באזר .

איציק 6 ביוני 2015

מהתגובה אני מבין שאתה ממש לחץ על לגליזציה של סמים קשים.

אריק י. 6 ביוני 2015

WTF בן אדם

גיל 6 ביוני 2015

אני בספק אם אפשר יהיה להכריז על גולדן סטייט כאחת הקבוצות הכי חזקות אי פעם כשהיא עדיין לא ניצחה יריבה חזקה בשיא כוחה.

אלון 6 ביוני 2015

אחת הפעמים הראשונות שאני מסכים איתך.
גולדן קבוצה מאומנת כיפית לצפייה עם שחקנים מדהים והגנה מעולה.
אבל בשורה התחתונה חוץ מממפיס שגם שם היו פציעות היה להם אחלה דרך לאליפות.
מצחיק שקשה להרבה אנשים להחמיא ללברון כי המזרח חלש מאוד אבל שגולדן עוברת בלי להפגש עם הקליפרס והספרס ורק דרך ממפיס ויוסטון הסבירות + זה לא קורה.

אל תבינו לא נכון אני לא שם כוכבית כי אליפות זה אליפות וזה מרשים מאוד. אבל בוא נחכה לפני שמשווים אותם ללייקרס או לסלטיקס

גיל 6 ביוני 2015

בכל סדרה הפוינט גארד של היריב היה פצוע או מוגבל (בברלי, קונלי, אירווינג). אם יעשו ריפיט הסיפור כבר יהיה אחר.

גיל שלי 6 ביוני 2015

והעובדה שהם גמרו במאזן 67-15 באזור שהוא חזק היסטורית בו מרוכזים 14 מתוך 15 אול פרו, ובהפרש נצחון ממוצע דו סיפרתי, ניצחו בפליאוף, כל זה לא מעורר את האפשרות שמדובר בעונה יוצאת דופן?

גיל 6 ביוני 2015

העונה יוצאת דופן אבל זה לא הופך אותם לקבוצה גדולה היסטורית. הסלטיקס כשזכו באליפות לפני כמה שנים ניצחו 66 משחקים בעונה הרגילה. זה אומר שהם בין הקבוצות הכי גדולות אי פעם?

גיל שלי 6 ביוני 2015

נח לך להתעלם משאר המרכיבים שציינתי?

גיל 6 ביוני 2015

לא התעלמתי אלא התייחסתי לטענה כאילו הם קבוצה היסטורית. ואגב, אם יש משהו שאפשר ללמוד מהמשחק הראשון הוא שהם רחוקים מאוד מהמשחק הקבוצתי של הספרס שנה שעברה. זה היה המשחק הכי פחות קבוצתי שלהם בפלייאוף ולכן אני אומר שצריך לחכות עד שהם ישחקו סדרה אחת לפחות מול קבוצה חזקה שתאגר אותם לפני שמכריזים שהם היסטוריים.

יוסי מהאבטיחים 6 ביוני 2015

12 מ 15, אם להתקטנן.
וזה מעיד על עונה טובה, אבל לא היסטורית.
רוצה לומר, אם לקבוצה היו קוראים לייקרס,ספרס או אפילו מאבס לא היית קןרא לזה "הסטורית".
בלי שום קשר, זו קבוצה מדהימה וכיף לראות אותה גם שמה את זה בבנק בסוף היום

Amir A 6 ביוני 2015

כדי שקבוצות כמו גולדן סטייט יהפכו להיות הנורמה צריך שני דברים מרכזיים:
1. שחקני על בלי בעיית אגו.
2. שהמגמה לא תפגע בשיווק של הליגה.

איחלתי לחייל בהצלחה.

גיל שלי 6 ביוני 2015

בינתיים הרייטינג שלהם הוא הכי גבוה בשנים האחרונות, בעיה 2 נפתרה

אסף 6 ביוני 2015

מעניין איך היה הרייטינג אם היו משחקים מול אטלנטה, הקבוצה לדוגמה מהמזרח.

Amir A 6 ביוני 2015

בעיה 2 נפתרה כי בפלייאוף ובסדרת הגמר מסתכלים על המשחקים אנשים כמוני, שהסיכוי שהם יקנו מוצרים של הליגה נמוך יותר מהסיכוי שהוועדה הבאה לתכנון סוס תצא עם משהו שהוא יותר מגמל. ביום יום של הליגה הסדירה, כשאתה מסתמך על האוהדים ההארדקור של המשחק, אם אין לך את הלברון ג'יימסים, הקובי בריינטים, אלן אייברסונים ומייקל ג'ורדנים אתה בבעיה שיווקית.

איציק 6 ביוני 2015

אני מסכים, אך למה בשנות ה-80 בעייה 1 לא היתה קיימת?

Amir A 6 ביוני 2015

כי האגו מתודלק מהיחס של הסביבה, וגילויי ההערצה שהיו אז לשחקנים לא מתקרבים לקרסוליים של מה שקורה היום. תרבות הידוענים, שספורטאים מסוגם של לברון ורונאלדו נכללים בה, לא היתה קיימת אז באותם מאפיינים כמו היום.

איציק 6 ביוני 2015

אני מסכים. השאלה האם זה אופנה וניתן להחזיר את הגלגל אחורה, או שזו עובדה קיימת וצריך להתרגל שזה ככה ולחות עם זה.

Amir A 6 ביוני 2015

ככה זה. לך תנסה להחזיר אחורה את העולם של הקארדשיאן ושות', שבו מפורסמים הם מפורסמים בגלל שהם מפורסמים. לא בגלל שהם עשו משהו (ולא, אני לא מדבר על להמציא תרופה לסרטן. סתם משהו.

איציק 6 ביוני 2015

:-(

אריק י. 7 ביוני 2015

חחח הקארדשיאן ושות' זה ענק.
+1

אלון 6 ביוני 2015

בשנות ה80 לא תמיד היו שידורים ישרים. גם האמריקאים ראו נבא באיחור

טל 12 6 ביוני 2015

נראה את הנקניקים מהמערב עוצרים את דלבדובה במשחק מספר 2 :-)

Srtest 7 ביוני 2015

עוד לא ראינו מה דלבדובה יכול לעשות בבין-שניים כשכדור אצלו וגם הביטחון אצלו והוא קורא אליו שחקנים. בפעם היחידה במשחק הראשון זה נגמר בזריקות עונשין של תומפסון.

shohat 6 ביוני 2015

הרעיון יפה, והמגמה אולי קיימת, אבל…

הקביעה כי הנה ניתן לסכם את סדרת הגמר, עקב פציעת הכוכב השני (החיוני לתוקף הניסוי) שוללת כל יכולת להסיק את המבוקש (הקבוצתיות העדיפה על שיטת 2-3 כוכבים כגורם הסיבתי לנצחון).

המשחק הראשון לא סיפק הוכחה לעדיפות מובהקת.

הדעה שלי היא שלא נכון לדבר על דיכוטומיה, ובוודאי שלא על חוקיות ברורה. קבוצות מנצחות יכולות להתבסס על סוגים שונים של תמהיל ועל סוגים שונים של "קבוצתיות". התפקידים של תומפסון, מוזגוב ושאמפרט הם לחלוטין במסגרת ההגדרה שלי ל"קבוצתיות". הדיון הוא בין אסכולת ה – no position basketball וסגנון התקפה משתף לאסכולה הקלאסית של חלוקת תפקידים (כולל בין שחקנים המייצרים מצבים לבין role players). וגם בדיון הזה קשה לי להאמין שתתכן הכרעה ברורה.

גיל שלי 6 ביוני 2015

אני לא טוען שהסדרה הזאת היא ההוכחה, התהליך החל מזמן וכמו שאסף רביץ אומר ובצדק, המאמנים החדשים בליגה באים בעיקר מהאסכולה החדשה. התחלתי לדבר על התהליך כבר בסדרה הראשונה שבה הפייסרס לקחו את ההיט לשבעה משחקים (כשמגיע למחשב אשים את הלינק לפוסט).
ברור שאין פה שום דבר דיכוטומי, אין שחור ולבן בחיים. אני אפילו טוען זאת הפוסט, זו כנראה הדרך הכי נכונה לקאבס הנוכחיים.

shohat 6 ביוני 2015

זה שהתהליך קיים ויותר קבוצות שואפות להתפתח כך זה נכון.

איציק 6 ביוני 2015

האמירה שלך נכונה חלקית, רק אם GS ינצחו (כנראה שזו המגמה). לעומת זאת, אם קליבלנד ינצחו, זו תהייה "הוכחה אימפירית" (כי אין דבר כזה הוכחה אימפירית) שהטענה שגוייה, או לפחות חיזוק משמעותי להפרחת הטענה. זאת בהנחה שקליבלנד לא תתחיל לשחק קבוצתי מאוד כדי לחפות על חסרונו של אירווינג ומחסור בכישרון אישי, מה שגם יכול להיות.

אריק 8 ביוני 2015

איך אתה מסכם את השלושה חודשים הראשונים של בוזי כראש ממשלה?

Comments closed