כמה מילים על נבחרת הכדורסל

רבים מבכים את מצב הכדורסל הישראלי. האמת היא, ירינו את מחסנית הכשרונות בין 1975 ועד 1999, ומצבנו הנוכחי לא נורא.

השחקנים העיקריים בנבחרת הכדורסל הנוכחית מגיעים למעשה משני סגלים מרכזיים של נבחרות עתודה. הראשונה היתה נבחרת העתודה המצליחה שאומנה על ידי ארז אדלשטיין בגיל הנוער, ובה שיחקו יותם הלפרין אשר פצוע ואינו משתתף באליפות הנוכחית, רביב למונד וליאור אליהו. שחקנים נוספים אשר היו בסגל הנבחרת עד גיל 20 בשנת 2004 היו ארז קוחנסקי ואנטון קזרנובסקי. את אנטון קזרנובסקי אתם בטח זוכרים ככפיל של דרק נוביצקי מבחינת היכולת. במידה ולא, אתם צריכים לבוא בטענות לארז, שכן הוא זה שהתחייב שאנטון צויד בדיוק באותו כשרון, ואם לא יצא ממנו שחקן ברמה דומה, הוא נושא באחריות.

לנבחרת זו קדמו שני סגלים מעולים בשנת 1996 היה הסגל בכיכובם של עודד קטש, גור שלף והתאומים בלול, ובשנת 2000 הסגל העמוק ביותר של נבחרת צעירה, שיחקו בה טל בורשטיין, יניב גרין, אורי יצחקי, שחר גורדון ארז כץ ואפיק ניסים. אתם רואים חוקיות מסויימת, בכל ארבע שנים יצא לנו סגל מוכשר של נבחרת, חוקיות שנעצרה בסגל הבא, זה שבו כיכבו עמרי כספי, יוגב אוחיון, אלישי כדיר וגל מקל.

*

הבעיה העיקרית של נבחרת הכדורסל הנוכחית היא דלילותו של הסגל בשחקנים איכותיים. מהסגל של שנת 2000, נותר רק יניב גרין, שחקן שתרם את כל מה שיש לו לנבחרת, אך למען האמת, לא נותר לו כדורסל. מהסגל של שנת 2004, הגיעו רק שני שחקנים לנבחרת הנוכחית. מסגל הנבחרת של 2007 הגיעו לאליפות הנוכחית שלושה שחקנים משמעותיים בסגל וכן אלישי כדיר. את הבור שנוצר לאחר מכן, אפשר לראות על ספסל הנבחרת, כאשר שון דוסון מגיע מהסגל המוכשר הבא, זה שהגיע תשע שנים לאחר הסגל של כספי.

*

רבים כבר קברו את הכדורסל הישראלי, אך למען האמת, צריך להודות שבעצם הכדורסל הישראלי בורך במזל גדול מאוד מבחינת כשרונות על שפקדו אותו, מזל אשר היה אמור להגמר מתישהוא. ממיקי ברקוביץ' דרך דורון ג'מצ'י, עבור בנדב הנפלד, דורון שפר ועודד קטש (המהדרים יוסיפו גם את עדי גורדון), לישראל היו שחקנים אשר כמעט כל נבחרת באליפות אירופה היתה מרכיבה אותם בחמישייה הפותחת שלה. אגב, פרט לתנחום כהן מינץ, לפני כן לישראל לא היו כשרונות בסדר גודל דומה. כלומר, הכשרון הגדול ביותר של הכדורסל הישראלי מבחינת כוכבי העל שלו, רוכז בתקופה שהחלה במיקי ברקוביץ' ונגמרה בעודד קטש. יותם הלפרין הועמס בציפיות רבות על שום היותו אחד השחקנים הבולטים באליפות אירופה לגילאים הצעירים, אך אינו מורכב מהחומרים של אלו הקודמים. למעשה מבחינה סטטיסטית, ישראל קיבלה את שחקני העל שלה בפרק זמן מאוד קצר יחסית, ואין להתפלא שלאחר מכן יבש במקצת מאגר הכשרון.

*

הנבחרת כיום מורכבת משחקנים ברמה אחת נמוכה יותר מאשר כוכבי העל המצוינים מעלה. למעשה, מדובר בשירת הברבור כנראה של שני הדורות המוצלחים בנבחרות הגילאים עד לבור שפקד אותנו. אפשר גם לשים לב לתופעה נוספת, למעשה יש לנו מחזור מבוזבז של שנת 2000. בעוד פאו גאסול ונבארו למשל, עדיין מככבים בנבחרת ספרד הנוכחית, הדור של טל בורשטיין כבר חלף לו מעולם הכדורסל הישראלי, ויסלחו לי כמובן יניב גרין ואפיק ניסים.

*

למרות הדלילות בכשרון, הנבחרת הנוכחית מוציאה מעצמה מעל ומעבר, הרבה בזכות החיבור המעולה עם ארז אדלשטיין, מאמן אשר מכיר את רובם עוד מהגילאים הצעירים. היום במשחק מול בוסניה, הנבחרת פיספסה הזדמנות בתחילת המחצית השנייה, לגמור את המשחק, כאשר פספסה שש קליעות עונשין רצופות, ואיבדה את הכדור במתפרצת שהיתה יכולה להגמר בקרש סל של גל מקל. לאחר מכן, פשוט נגמר החמצן של השחקנים, ככה זה כשהמדרגה בכשרון היא כה עמוקה, ואין לנו מחליפים שיכולים לשמור על הסירה בציפה.

*

עדין, אני נהנה מהנבחרת הנוכחית, כפי שנהניתי בימי ליאז' בשנת 1977, אז התאכזבתי מרות מהמקום החמישי באליפות שהתרחשה באולם עם ציור השקנאי בעיגול האמצע. אנשים כמעט שוכחים, אך נבחרת 1979, היתה באמת נס ענק. הנבחרת במשחק ההכנה האחרון שלה יצאה תיקו עם אוסטריה (יום לאחר מכן נבחרת העתודה שלנו הביסה את אותה אוסטריה, ובוב גונן שהיה מאמן העתודה ועוזר מאמן הנבחרת התבייש לספר את זה לרלף קליין). באליפות ישראל כבר השלימה עם גורלה לשחק במשחקי הדירוג של 6-12 לאחר ההפסד לצרפת, אך אז קרו שני ניסים במקביל, הצרפתים הפסידו לנבחרת פולין, ואנחנו נצחנו את יוגוסלביה מצוידת בכשרונות על כמו דליבסיץ', דליפגיץ', קיצ'נוביץ' וצ'וסיץ', נבחרת שהיתה אמורה לקחת את האליפות. לאחר מכן, שוב התמזל מזלנו לנצח בדיוק את המשחקים הנכונים, כדי להגיע לגמר חסר סיכוי מול טקצ'נ'קו, בכל זאת פער עשרים וחמישה הסנטימטרים בינו ובין בועז ינאי לא הותיר לנו שום סיכוי.

אגב, אפרופו מיקי ברקוביץ', כדי להבין עד כמה הוא היה גדול כדאי לזכור שהוא היה בחמישיית הטורניר ב1977 למרות שישראל סיימה חמישית, וזכה בתואר השחקן המצטיין בטורניר ב1979, פה זה באמת מצחיק, השחקן הכי משמעותי בטורניר היה טקצ'נקו, בזכותו ברית המועצות פשוט הביסה את כל היריבות.

*

מבחינה זו, אנו יכולים להיות רגועים מההפסד לבוסניה. זה אמנם היה הפסד שהיה מתאים יותר למיתולוגיה של נבחרת הכדורגל הישראלית, אך מבחינת האליפות, אין סיבה שהפסד זה באמת ישפיע על הטבלה של הנבחרת. נצחון על פולין יבטיח כנראה את המקום השני בכל מקרה, ובמקרה של הפסדים לפולין וצרפת, עדיין טובים הסיכויים לגמור בין ארבעת הראשונות בבית, ולמעשה אין שום חשיבות אם נפגוש את ספרד או סרביה בשלב ההצלבה, הסיכויים לא גבוהים בכל מקרה.

נשאר לנו להנות מאליפות שכנראה תהיה אחת האחרונות שלנו עם הרכב תחרותי, עד שהסגל הצעיר הבא בכיכובם של שון דוסון וטי ג'יי ליף יחזירו אותנו לעניינים. הכדורסל הישראלי לא הדרדר, ולא הלך לשום מקום, פשוט מבחינה סטטיסטית, גמרנו את התחמושת בין השנים 1975 ועד 1997 מבחינת כשרונות העל. צריך ואפשר להנות ממה שיש, בינתיים הם נותנים לנו סיבות טובות לכך.

 

ליגת שוקי ההון - ברזיל כתמרור אזהרה חברתי
חוזרים למימדים?

68 Comments

דורפן 7 בספטמבר 2015

הניתוח שלי הוא אחר. מי שגמר את הצלחות ישראל היו שניים בשם מיכאל ג – ג׳ורבצ׳וב וג׳ורדן. גורבצ׳וב זה קל, פירק מדינות והוסיף לנו יריבות. אבל ג׳ורדן הפך את הכדורסל ממשהו עם פופולאריות של בדמינטון למשהו עם פופולאריות אמיתית במערב אירופה. צרפתים, גרמנים ואפילו אנגלים החלו לשחק. אצל הספרדים הענף צמח בכמה סדרי גודל. אם היינו מעצמה בתוך ענף לחלוטין אזוטרי, בענף די גדול קשה לנו.

העובדה היא ששחקנים כמו ברקוביץ׳ שאנחנו חוגגים לא היו טובים מליבוביץ או ברודי. ואלו לא היו בדרג של אירופאים בכירים באן.בי.אי של היום. שחקני קולג׳ים אזוטרים – קפלן, סילבר – היו כוכבים ברמה אירופאית. זו פשוט הייתה שלולית. היום אגם.

גיל שלי 7 בספטמבר 2015

ברור שאתה צודק, אך גם עודד קטש היה בין השחקנים הטובים ביותר באירופה בתקופתו, ומאז אנחנו לא מיצרים את הרמות האלה. כלומר, אני חושב שמדובר בשילוב של הטענה שלך ושלי

דיזידין 7 בספטמבר 2015

היה פה צליל זלזול בעמרי כספי, ואני לא מבין למה.
אז ברקוביץ ווינר גדול, וקטש הוא הכישרון הכי גדול שהיה פה, אבל כספי עשה ועושה את מה שהם רק חלמו לעשות.

גיל שלי 7 בספטמבר 2015

חס וחלילה, אני ממש לא מזלזל בכספי. אבל, זה שהוא משחק בnba לא הופך אותו לטוב מנדב או קטש או ג'מצ'י. גם בודירוגה למשל לא פחות טוב ממרצולניוס לדוגמה, כמו גם גאליס

דיזידין 7 בספטמבר 2015

השוואה בין הנפלד לכספי עושה לי צמרמורת.
וזה לא רק שכספי משחק ב-NBA. הוא השחקן הישראלי היחיד בהיסטוריה שמסוגל היה לשחק ב-NBA.
לא הנפלד, לא ג'מצי, לא מיקי היו מוצאים שם את מקומם.
(וקטש, הוא בליגה אחרת – ליגת הקוסמים)

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

היחיד? גל מקל נעלב ממך
והיום ג'מצ'י היה חוגג ב-NBA. עם שגעון השלשות שם, אתה צוחק עליי?

דיזידין 7 בספטמבר 2015

גל מקל לא שרד הרבה, עד כמה שידוע לי, וזה אחרי שלא ממש שיחק.
כספי שם, נותן עבודה, שנה אחרי שנה. זה שיא שאיש לא הגיע אליו.
ולגבי ג'מצי, דעותינו חלוקות. עליו היו חוגגים שם, ולא להיפך.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

העובדה היא שמקל היה מסוגל לשחק ב-NBA ושיחק שם. ונכון שעל ג'מצ'י היו חוגגים, זה לא ממש משנה. על ג'יימס הארדן (כן, להבדיל והכל) לא חוגגים? ג'מצ'י היה ידית בגובה מצוין שבכדורסל שמשחקים בימינו היה כלי אדיר.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

אנשים שוכחים שדראז'ן פטרוביץ, השחקן האירופאי הכי גדול שהיה, היה צריך הרבה מאוד זמן כדי לקבל הזדמנות אמיתית ב-NBA. זאת היתה תקופה אחרת לגמרי, גם מהבחינה שמכבי היתה זורקת סכומים אדירים לשחקני NBA פוטנציאלים כדי שיישארו בבית – זה נכון לגבי ג'מצ'י, שפר והנפלד שחזר לפה אחרי עונת מכללות אחת כשלא היה ספק בכלל שהיה נבחר במקום גבוה בדראפט אם היה נשאר ביוקון.

דיזידין 7 בספטמבר 2015

פטרוביץ' זה בהקשר של מקל?

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

בהקשר של ג'מצ'י. אבל כן, גם בהקשר של מקל. פטרוביץ' בשנים הראשונות שלו קיבל זמן כמו שעמרי כספי מקבל היום בערך. אז כן, הסטנדרטים הם שונים. כבודו של כספי במקומו מונח אבל הוא לא מדגדג ברמת הכשרון שחקנים כמו ג'מצ'י, שפר, קטש וכו'

דיזידין 8 בספטמבר 2015

נישאר חלוקים בדעותינו.
בעיני עמרי כספי הוא מפלצת כדורסל, כזאת שלא היתה פה. הוא חייב להיות בשביל לשרוד איפה שהוא נמצא.
הוא פאקינג קלע 31 נקוזות במשחק NBA.
אם היית אומר לי בגיל 10 ששחקן ישראלי יעשה את זה, הייתי אומר לך שיותר הגיוני שישראל תזכה במונדיאל (יצאנו 0:0 עם איטליה, לא?)

אני לא ממש מבין איך פטרוביץ רלוונטי.
נכון, הוא נפל לא טוב בפורטלנד, ואחרי שנתיים עבר לנטס והייקום שב למסלולו.

yaron 8 בספטמבר 2015

אנשים גם שוכחים את השינוי הכי משמעותי באן בי איי – שינוי חוקי ההגנה הנוקשים.
לפני כן היה הרבה יותר קשה לשחקנים אירופאים להשתלב.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

מצד שני נראה שבשנים האחרונות התייבש מאגר הכשרונות האירופאי. אין שמות גדולים שפרצו ב-NBA – פה ושם שחקנים טובים אבל אין כבר נוביצקי או אפילו קוקוץ' חדשים.
כלומר הפופולריות של הכדורסל באירופה לא הפכה אותו למה שדיוויד סטרן ציפה – אולי אפילו להיפך. אחרי פריצה ראשונית אנחנו רואים רגרסיה ברמת הכשרון בכל אירופה. הייתי אפילו אומר שישראל היא חלק מהמגמה הזאת

no propaganda 8 בספטמבר 2015

אחרי נוביצקי היה את פאו גאסול ופארקר וגם מארק גאסול

יריב ס. 9 בספטמבר 2015

הם פחות או יותר מאותו הדור, כולם כבר עברו את גיל 30

שי ס. 8 בספטמבר 2015

משהו חצי קשור- בשבוע האחרון היית כתבה של אסף רביץ (המעולה) בוואלה על כך שבאירופה כבר לא מייצרים כוכבים כמו פעם. בכתבה וגם כאן עושה רושם ששמים את פאו גאסול וטוני פארקר -שניהם שחקנים מעולים בפני עצמם- באותה מדרגה עם דירק פאקינג נוביצקי. עכשיו באמת יכול להיות שזה רק אני, אבל לדעתי נוביצקי זה רמה אחרת לגמרי, לדעתי מדובר על שחקן שהוא בין ה20 הגדולים בהיסטוריה. בכלל האליפות שלו ב2011 היא הופעת יחיד בפלייאוף הכי גדולה שאני זוכר.

תומאס נוימן 8 בספטמבר 2015

דוויין ווייד ב-2006. אבל נוביצקי ב-2011 כמעט שם.

שאול 8 בספטמבר 2015

וייד ב2006 הופעת היחיד הכי גדולה בגמר פלייאוף מאז ג'ורדן.

7even 8 בספטמבר 2015

וכולל את ג'ורדן. לפחות לפי nba.com:)

שי ס. 8 בספטמבר 2015

אני לא מסכים ולדעתי ההופעה של נובצקי לכל הפלייאוף כולו (כולל הגמר) יותר מרשמיה, אבל הדבר העיקרי שניסיתי לשאול -לא היה מאוד ברור כנראה- זה איך שמים את פארקר וגאסול באותה מדרגה כמו נוביצקי?

גיא ד 9 בספטמבר 2015

זה לא שהם באותה מדרגה.
זה ששלושתם כישרונות על.

yaron 8 בספטמבר 2015

זה נכון וקשור לשתי סיבות.
הראשונה – שינוי חוקי ההגנה שאפשרו להרבה יותר אירופאים להשתלב.
השניה – המעבר ל-Run & Gun – ששוב הפך את ההשתלבות לקשה יותר.

זיו 8 בספטמבר 2015

יש גם השפעה גדולה להתנהלות הספורט בכלל ישראל. בימים עברו כל ילד מעל 1.80 נחשב גבוה ומבית הספר הכריחו אותו לשחק כדורסל. מדי פעם יצא מזה שחקן. היום גם בכדורגל כבר מחפשים גבוהים וחסונים.
פעם ירדת לשחק למטה כדורגל וכדורסל ואז בחוג ואז הטובים נשאבים לקבוצה וכן הלאה וכן הלאה.
היום דווקא כל נושא כדורגל ילדים הרבה יותר מסודר ומאורגן על ידי ההתאחדות ובכדורסל זה מתנהל בצורה הרבה פחות טובה מחובבנית.
מצד שני זה לא שהרמה של יתר הנבחרות באירופה חוץ מכמה הבלחות היא כל כך טובה וגם ספרד הגדולה הופכת להיות נבחרת של גיל הזהב.
התוצאות של האליפות שרובן, למעט כמה משחקים בודדים, די צמודות כך שהפערים קטנים.

קורא 7 בספטמבר 2015

ראיתי את הנבחרות שאתה ראית גיל אבל אני לא חושב שהנוכחית דלה מבחינת כישרון. קשה להגיד דל על נבחרת שיש בה את כספי, מקל וליאור אליהו, בוודאי שצירוף כזה של כישרונות בחמישייה לא היה גם אז. אם כבר, השחקנים מהדרג השני שאמורים להשלים חלשים יותר.

אריאל גרייזס 7 בספטמבר 2015

למה מי זה ליאור אליהו? היו לנו נבחרות של קטש, שפר, שטינהאור, עדי גורדון, הנפלד, שלף באותה נבחרת. נבחרת של ג'מצ'י, ברקוביץ', מרסר, דניאל, איפה זה ואיפה רמת הכשרון שיש בנבחרת הנוכחית.

קורא 8 בספטמבר 2015

אריאל, את הכסף סופרים במדרגות. שני שחקנים שהגיעו לאן בי איי ועוד שחקן מוכשר אחד. בישראל מעולם לא היו בנבחרת שחקנים שהגיעו לאןביאיי, ואפילו אם יש תזה שהליגה נחלשה, קשה להגיד ששפר טוב ממקל או מכספי. על קטש אפשר לדבר.

קשקשן בקומקום 8 בספטמבר 2015

לא מתאים לך לכתוב משהו כמו "למה מי זה ליאור אליהו"…
סתם אומר

גיל שלי 7 בספטמבר 2015

חלילה דלה, אבל, האם ליאור או גל או עמרי עולים החמישייה באחת הנבחרות בטופ 5 באירופה? לא נראה לי, כלומר זה לא הרמות הכי גבוהות אלא רמה אחת מתחת, עדין רמה גבוהה. אגב, אני עדין אופטימי שהנבחרת הזאת תוכל להגיע לשמונה האחרונות.

עדי אבני 7 בספטמבר 2015

אני חושב שאתם מתעלמים מהמובן מאליו: קבוצה אחת שתקציבה לאורך עשרות שנים גבוה מתקציב כל יתר הקבוצות במשותף, גורמת לקודקוד פרמידה צר מדי, ומייאשת הרבה פוטנציאלים מאפילו לנסות ולהגשים את הפוטנציאל שלהם, ובמקביל, כל ידי שאיבת כל הדל כשרון קיים, מונעת מהם לשחק בקבוצת שווים שתפתח את הפוטנציאלים שבכל זאת ניסו

יואב 8 בספטמבר 2015

ללא מכבי, הסל היה נראה כמו הכדוריד מבחינת תהודה. הזכייה ב77 היא החיים לפני ואחרי. וללא החזון והשאיפה של מזרחי, גם זה לא היה קורה.
למה? כי אין פלטפורמת מצויינות אחרת בענף הזה. וגם לא היתה נוצרת. עובדה היא שבשנות השבעים לא היתה בכלל אספירציה לטפס גבוה יותר. מלבד מועדון אחד שאז, היה בודד לגמרי בשאיפות שלו. ועשה מהלכים עסקיים ומקצועיים מנצחים.
בטח לא במועדון שאתה אוהב שבמשך ארבעים שנה נאנס על ידי בעלים/סוכנים/מושחתים רגילים ולא רגילים. והכי מרגש? כולם היו אוהדי הפועל שרופים. זה דברים.

yaron 8 בספטמבר 2015

נכון, אבל אז החזון הפך לדיקטטורה…

יואב 8 בספטמבר 2015

דורות של שחקנים גדלו וצמחו על המיתוס של מ.י.ק.י
הוא ומכבי התניעו כל כך הרבה דברים בכדורסל הישראלי. הזכייה ב-77 משולה להקמת המדינה מבחינת החשיבות לענף. לא היינו מתדיינים היום על מצבו לולא זה. בדיוק כמו שלא ממש עולים פה פוסטים על כדוריד או עף. זאת המציאות. כל השאר, זאת הכחשה שלה.

גל ד 8 בספטמבר 2015

אתה באמת מאמין בקשקוש הזה?

ירושלמי 8 בספטמבר 2015

וגם ביבי אשם!

דיזידין 7 בספטמבר 2015

אולי המונחים לא נכונים.
אולי אין דבר כזה "ייצור שחקנים" ביישראל.
השחקנים הממש טובים שהיו לנו – והם בודדים – צמחו בעצמם, בזכות כשרונם ונחישותם, לפעמים למרות המערכת, למרות שהיו כמובן בתוכה.
והעיקר – זה אקראי (אם לא לוקחים בחשבון תהליכי עומק חברתיים וגיאופוליטיים שרק דורפן מסוגל להגות – ולקלוע בול)
אקראי. יהיה עשור עם שחקן אחד כזה, ויהיה עשור שיהיו שלושה.

אופיר (החדש) 8 בספטמבר 2015

לדעתי העתיד לא מבשר טוב. ההנחה שפעם אתה למעלה ופעם למטה מבחינת כישרון שגוייה בעיניי.

היום עם ילדים שגדלים מול מסכים ומעדיפים לשחק כדורסל עם שלט ולא עם כדור הסיכוי שיגדלו שחקנים לרמה בינלאומית הולך לפוחת.

הדרך היחידה לשנות את זה היא מסגרות מקיפות ואיכותיות שיחשפו ילדים להרבה כדורסל מעשי (וספורט בכלל). אחרת אין טעם.

ומה זה בעצם כישרון אם לא המון שעות משחק בגיל צעיר שמשפרים את הבסיס?

פזמני"ק 8 בספטמבר 2015

הנפלד נחשב כאחד הישראלים הטובים אי פעם? על מה ולמה?

yaron 8 בספטמבר 2015

נחשב על ידי מי?

מיכאל 8 בספטמבר 2015

אתה רציני?

thomas 8 בספטמבר 2015

ראית אותו משחק? ז"א משחק שלם, לא תקצירים.
אם לא, אז אין מקום לדיון ותהייתך תישאר פתוחה לעד.
אם כן, אז כנראה שאתה ואני(ועוד רבים וטובים) רואים את הכדורסל בצורה שונה, וזה בסדר גמור.

Shadow 8 בספטמבר 2015

צריך היה לראות אותו משחק לפני שפולטים שטויות

yaron 8 בספטמבר 2015

ראיתי אותו משחק, שחקן מעולה.
אחד הטובים אי פעם? אני בספק, תגדיר אחד הטובים.

דיזידין 8 בספטמבר 2015

יש גבול לכמה מעולה יכול להיות שחקן שלא מאיים על הסל.
עדיין מהדהדות לי בראש הצרחות "תזרוק, תזרוק" , כל יום חמישי, כשפעם אחר פעם הנפלד היה מקבל את הכדור לבד בצבע, ומוסר החוצה במקום לשים את הכדור בסל.

shadow 8 בספטמבר 2015

כמה מעולה היה רודמן?

הנפלד היה שומר מעולה. אולי הכי טוב שהיה לנו שזה כבר שם אותו כטוב אי פעם בתחום הזה.
היתה לו ראית משחק מועלה והיה מוסר בחסד.

אגב בתחילת הקריירה היה קולע יותר, גם במיכללות. במכבי הוא היה מופקד יותר על משימות הגנתיות ועם הזמן מאבדים את הביטחון בזריקה ועדיין היה שחקן מצויין.

דיזידין 8 בספטמבר 2015

כשכתבתי את התגובה ציפיתי שיזכירו לי את רודמן.
אבל אחרי שהישוון פה בין פטרוביץ לגל מקל, השוואה בין הנפלד לרודמן קטנה עלי.
ובסך הכל אנחנו מסכימים, הנפלד שחקן הגנה מצוין עם חוסר ביטחון מוחלט בהתקפה.

the man 9 בספטמבר 2015

מופקד על משימות הגנתיות זה תירוץ לשחקן התקפה נוראי. מעריך הגנה אבל הנפלד פשוט נכבה במכבי כי רצה להגיע לאן בי איי והגיע לכאן בלית ברירה בגלל הטריק ששמעון עשה לקונטיקט….

פזמני"ק 8 בספטמבר 2015

בקשר להשוואות מוטות הווה, ראיתי באתר אן.בי.אי ישראלי עשרות אוהדי כדורסל שטוענים שאנטוני דייויס גדול יותר מדאנקן וגארנט (חלק טענו – בלי ספק בכלל!).

נתי 8 בספטמבר 2015

אם אתה מדבר על הופס אז תדייק-הם טענו ששלושת השנים הראשונות שלו בליגה טובות משלהם

רן הנרגן 8 בספטמבר 2015

זה לא הם זה לס. וכן, סטאטיסטית לפחות המספרים מראים שהוא צודק. לעצם הטענה גראנט לא עשה שום קסמים בשלוש שנותיו הראשונות במיניאפוליס ואם דיויס יצליח לזכות באליפות אחת לפחות סביר שיחשב כטוב ממנו. לגבי דאנקן הצעיר? הוא שיחק עם האדמירל. תזכיר לי עם דיויס משחק בניו אורלינס?

רועי 8 בספטמבר 2015

האם לשחק 5 דקות 40 משחקים זה נחשב להצלחה אז שיהיה
את מיקי רצו בNBA. מכבי סרבו לשחרר.
הכדורסל היה אחר, אני מאמין.שהיה מצליח במידה כזאת או אחרת.
אני חושב שיש סיבה נוספת, האימונים בשלב הצעירים.
כמות זריקות העונשין שלא קולעים מזעזעת.
בכלל פעולות בסיסיות לא יודעים לעשות.
אין גם שחקנים שמובילים קבוצה. בניגוד לשנים המוקדמות יותר, כולם שחקנים משלימים. זה שלא הצליחו לעשות עבודה מראה גם על חוכמת משחק פחותה יותר.

כסיפוביץ 8 בספטמבר 2015

העובדה ששאראס לא נכנס כאן לרשמות של ישראלים ששיחקו בנ.ב.א היא כבר מעודדת ומראה על התקדמות

7even 8 בספטמבר 2015

גם פארקר:)

כסיפוביץ 8 בספטמבר 2015

בכלל התקדמות!! :-)

ירושלמי 8 בספטמבר 2015

גם נייט האפמן ומייסאו באסטון.
וכדי שאוהדי הפועל לא ירגישו מקופחים, גם אנתוני מייסון ג'וניור ופו ג'טר.
ואם כבר אז גם פי ג'יי טאקר בשביל החולוניה נחשב לישראלי למהדרין.

Yavor 8 בספטמבר 2015

רוג'ר, לא אנתוני.

Gil - Zimbabwe 8 בספטמבר 2015

הכל צריך להתחיל בביה"ס. הילדים של היום הם ילדים חכמים במיוחד, הם בגיל מאד צעיר כבר חושבים איך אפשר להרויח כסף. מכיוון שבבית הספר הספורט לא מפותח הם לא נישאבים לזה כי אין להם מה להרוויח מזה.
הכל אצלם סביב הכסף, או חמור יותר יותר למי יש ג'ינס עם יותר חורים ואז הוא יותר COOL מכל שחקן כדורסל בשיכבה.
למה שר החינוך חושב רק על מצוינות במתטמתיקה ולא גם על מצוינות בספורט?

כסיפוביץ 8 בספטמבר 2015

חחח
בדיוק אני עומד ונואם לאשתי איך יש לילד רק שעה וחצי ספורט בשבוע לעומת שלוש שעות גימטריה ואח"כ לא מבינים איך הדברים לא עובדים

Yavor 8 בספטמבר 2015

3 שעות גימטריה?! כמה אפשר לטחון ר=200, נ=50 וכו'?
אלא אם כן זו גיאומטריה ואז זה יותר הגיוני.

כסיפוביץ 8 בספטמבר 2015

גימטריה
I SHIT YOU NOT

פנדלוביץ 9 בספטמבר 2015

באיזה בית ספר וכיתה מלמדים גימטריה?

יריב ס. 9 בספטמבר 2015

בחומר הלימוד של כיתה ג'. זאת חוברת הלימוד הראשונה והדקה בחשבון ותסתיים די מהר. לא ממש לומדים את זה כל השנה

מאיר (חדש בשכונה) 8 בספטמבר 2015

למרות שלא ניתן להשוות בין תקופות, כמי שראה את מיקי גדל החל מנבחרת הנוער של 1972 כשהיה בן 18, ועד שפרש אני יכול בשקט לומר כי השפעתו על הכדורסל הישראלי היתה המכרעת ביותר מבין כולם, המהירות, התחכום בפאסט ברייק, שיפור הקליעה באופן מדהים בין השנים 76 ל77 ואחר כך שיפור אחוז העונשין. ובתקופתו היו עוד שניים שהיו אשפי כדור כמו לייבוביץ וזלוטיקמן. כל אחד מהנל היה שווה קניית כרטיס בפני עצמו.

the man 9 בספטמבר 2015

מסכים עם כל מילה. עדי גורדון הכי אוברייטד בהסטוריה. לא זכור לי שהוא היה במכבי וזה די גומר עליו את הדיון. השחקן היחיד שלא היה במכבי ואני מוכן להוסיף לרשימה זה בארי ליבוביץ אבל הוא לא גדל פה ולכן אינו יכול להיכלל. אני חושב שג'מצ'י הקלעי הכי גדול באירופה למרות שאני אישית מתעב אותו. לוזר נצחי….

דיזידין 9 בספטמבר 2015

תגיד, שנייה לסיום, הקבוצה שלך חייבת סל, מי היית רוצה שיקבל את הכדור, הקלעי הכי גדול באירופה או עדי גורדון?

פנדלוביץ 9 בספטמבר 2015

את מי היית מעדיף שיביא אותך למצב של ניצחון בשניה האחרונה?

ב 39:59 הדקות עד השניה האחרונה מי עדיף?

אגב, לג'מצ'י היו כמה וכמה סלי ניצחון בקריירה…

דיזידין 9 בספטמבר 2015

אני מודה, כמו the man, ממש ממש לא סבלתי את ג'מצ'י.
קלע גדול ככל שיהיה, הוא תמיד הרגיש לי כנטל על הקבוצה. עיין ערך כרמלו אנטוני.

אבל שלא כמו האיש, אני חושב שעדי גורדון שחקן היסטורי.
מתברר שגדולה של שחקן לא תמיד נמדדת בסטטיסטיקה, ואפילו לא ביכולת.
אני לא רוצה להתפייט, אבל גורדון היה מעבר לשחקן, מעבר למנהיג קבוצה.
חוץ מזה הוא היה שחקן הקלאצ' הכי גדול שהיה פה.
הזיכרון שלי מתפוגג, אבל את הסל על ציימברס בשנייה האחרונה של גמר הגביע, ואת השלושים ומשהו נקודות בגמר שנה אחרי, לא אשכח.
הפדיחה היא שלדעתי הייתי אז בעד מכבי.

יואב 9 בספטמבר 2015

לא שחקן קלאץ גדול ממיקי. שני לו. בכמות המשחקים שניצח ובאיכות המסגרות.

Comments closed