ההנאה נמשכה אתמול, לא רק בשבילי כמתבונן, אלא שחקני הנבחרת נהנים מכל רגע באליפות. רואים את זה בדרך משחקם, רואים את זה בחיבוקים לאחר הנצחונות, יריבים בעבר כמו גל מקל ויוגב אוחיון מתחבקים כאחים אבודים, עמרי כספי מחבק כל מי שזז, ארז וליאור, חיבוקים ונשיקות.
תמונות אלה כל כך רחוקות מהלכלוכים שיצאו מהנבחרת באליפות שעברה, פרשת הנסיעה במחלקת עסקים, הרטינות כלפי כספי, רואים הפעם נבחרת מלוכדת, שמוציאה מעצמה נצחונות במשחקים הצמודים, בלי יתרון כשרון, בזכות הרצון.
*
רצון זה נובע גם מכך שהיחיד שמשחק גם בנבחרת וגם במכבי, הוא יוגב אוחיון. שחקנים כמו עמרי כספי לדוגמה, לא חווים נצחונות והישגים בכדורסל, בהיותם תקועים בקבוצות כמו סקרמנטו. גל מקל חווה אליפויות ברמה המקומית, אך טרם זכה להצלחה ברמה הבינלאומית. ליאור אליהו עדין מנסה להסיר את הקוף מגבו, הקוף של הזלזול ביכולתו לנצח. כאשר הגרעין של הנבחרת אינו שבע נצחונות ותארים, כאשר גרעין זה לא מתיחס לאליפות אירופה כאל מטלה מתישה, אנו מקבלים את הנבחרת שאנחנו רואים מול העיניים, ביחוד כאשר המאמן הוא ארז אדלשטיין.
*
כמובן עדין לא מדובר בהישג יוצא דופן, אך בהחלט מדובר בנבחרת שהוציאה מעצמה את מה שיש בה, אפשר לבקש יותר?
35 Comments
באמת מדהים מה שהנבחרת עשתה , בלי קלעי שלשות אמיתי בלי גבוה שמחשק עם הגב לסל .
באמת ניצחון של נחישות ומשמעת.
אני יודע שזו כנראה הייתה טעות, אבל מחשק כדורסל.
גאוני.
אולי מחשק זה קולע לחישוק?
אכן כיף גדול
התקשורת חוגגת כל ניצחון, בורוביץ' מזלזל בכולם, האמת איפשהו באמצע.
יש לנבחרת נצחונות יפים, אבל לא צריך לחגוג כל ניצחון על פולין או פינלנד, כמו שלא צריך להמעיט בנצחונות על נבחרות ברמה שלנו או הפסד לבוסניה.
להעפיל מבית כזה זה לא נחשב הצלחה או עמידה במטרה לדעתי. רק ניצחון בשמינית הגמר על נבחרת עדיפה, כמו שעשינו באליפויות עבר. וכמו שכבר הבנתם, גם הפסד לא יהיה כישלון או סוף העולם.
הצלחה לא אך עמידה במטרה בהחלט כן.
16 האחרונות הוא בעצם מה שהיתה אליפות אירופה לפני ששינו את הפורמט והגדילו אותה ל24 נבחרות.
מעכשיו כל ניצחון יחשב כהצלחה מסחררת.
האמת היא אכן איפה שהוא באמצע. כנראה שמשחקי ההכנה יצרו תחושה שיש נבחרת חלשה מאוד שהולכת לעשות בושות ולכן פתאום כל ניצחון היה נראה כמו נס כשלמעשה את כל הנבחרות שניצחנו היינו אמורים לנצח וההפסד לבוסניה הוא בגדר כישלון.
אם הצבת מטרה ועמדת בה זו לא הצלחה בעצם?..
לשניכם, זה עניין של הגדרות אז לדעתי הצלחה "מעבר למצופה" זה לנצח נבחרת עדיפה במשחק קריטי קובע / להגיע לרבע. הניצחון על רוסיה היה הכי קרוב לכך אבל בסוף הם מסיימים עם 4-5 הפסדים מסתבר, וההצלחה תהיה כבירה אם ננצח בשמינית ברגע האמת.
לא יודע, אולי אני חי בהישגי העבר אבל צריך לעלות מבית כזה (גם עם רוסיה מאיימת יותר) אחרת זה באמת כישלון. אולי לסיים במקום השני זו עמידה במטרה, על סף ההצלחה. כמובן שלא אשמתנו שהבית קל יחסית אבל אי אפשר להאשים את המזל הרע בהצלבה כל עוד לא נפלה לנו ספרד או סרביה למקום השלישי.
מעניין איך היה בורוביץ מתייחס לבורוביץ ורמת כתיבתו .
הגדול בדורו? ;)
אני חושב שקל ל"האשים" את הנבחרת בנסיבות מקלות (לו"ז קל כביכול, כוכבים חסרים וכו').
אבל זה מפספס את הנקודה – הנבחרת הזו כיפית לא בגלל התוצאות, אלא בגלל הדרך. דווקא המשחק היחידי שהפסידו, שבימים כתיקונם היה גורר תוויות של לוזרים, דווקא במשחק הזה היו פרקים של כדורסל שהוא חוויה לעיניים.
השחקנים ראויים להרבה קרדיט, אבל לדעתי לא מספיק ניתן למאמן. קשה לי לראת נבחרת של אריק שיבק או שרון דרוקר משחקת כדורסל כזה. אדלשטיין ממקסם את היתרונות עד הסוף ומחביא את החסרונות ככל האפשר, ומטריף את השחקנים. אי אפשר לשחק בכזו אינטנסיביות תחת חיסרון תמידי בגובה אם אתה לא מחובר למשימה עד הסוף.
ההצלחה הזו (וזו בפירוש הצלחה) רשומה לפני הכל על שמו של המאמן.
מסכים לגמרי.
בכלל – אם משווים לאליפות הקודמת זה מופע אחר לגמרי. להזכירכם בסלובניה זה הסתיים במקום 20+ עם הפסדים לבריטניה וכאלה והרגשה שמזכירה את הכדורגל ["זה באמת מה שאתם יכולים לעשות? באמת מישהו משלם לכם כסף על זה ביומיום? אתם באמת מייצגים אותי בבינוניות הפאסיבית הזאת?], כאן זה לא הכיוון ולא ההרגשה [גם אם יבואו הפסדים בלתי נמנעים לצרפת וספרד או וואטאבר].
אז מי בסוף גדול הדור?
אני ממש חלש בדברים האלה, אולי תשאל את מי שיודע, הייתי בטוח שזה הרב עובדיה יוסף
מאיר טפירו.
אני כל הזמן שוכח להוסיף את ה 'ד', לא רוצה לגרום לבלבולים.
מאיר טפירו הוא גדול הדור והדורות הבאים…
מלך משיח
:)
+ פיזור השחקנים: שחקן NBA (שבימים רגילים מתחרה על הרוטציה ובנבחרת יכול להיות אופציה ראשונה), שחקן יורוליג שמנסה לקבל חוזה NBA וצריך להוכיח את עצמו + שחקני ליגה מקבוצות שונות, מאפשר יותר הזדהות מ"מכבי בלי זרים", גם בחווית הצפיה של האוהד בנבחרת.
ללא ספק
התחושה שהנבחרת הזו מוציאה מים מן הסלע נותנת המון נחת והנאה
יש שם לב ענק וזה בהחלט מספיק לי
עוד סיבה להצלחה וללכידות היא, שבניגוד לקמפיינים קומים בהם היו דיבורים על שחקנים שלא רצו להגיע ולא הגיעו או על כאלה שאולצו להגיע (מקל, טיוס, מורן רוט), ההרגשה כעת היא שכולם ללא יוצא מן הכלל רוצים ושמחים לקחת חלק בנבחרת.
מסתבר שבלי דיבורים על קנסות ועונשים הרבה יותר קל לנצח.
ואוו…מזמן נבחרת ישראלית לא ריגשה אותי כמו הנבחרת הזו בכדורסל.
בכדורגל אין בכלל למה להתחבר. פעם במאה משחקים הם משחקים ממש טוב.
הבחרת הזו בכדורסל…השמחה שם ממש טהורה ורואים שהם נותנים את הלב.
רק חבל שהבית המקביל כ"כ חזק ונקבל את איטליה, ספרד, או רוסיה.
אל אל ישראל:)
או טורקיה*
המצב כרגע הוא כזה:
אם טורקיה מנצחת את פילנד, נקבל את איטליה.
אם טורקיה מפסידה וספרד מנצחת או מפסידה בהפרש סביר (עד 20), נקבל את ספרד.
אם טורקיה מפסידה וגרמניה מביסה את ספרד בהפרש 21+, נקבל את גרמניה.
את טורקיה אי אפשר לקבל.
כמובן, כל זה בהנחה שנפסיד לצרפת. אם ננצח את צרפת אז:
אם ספרד מנצחת את גרמניה, נקבל את טורקיה.
אם גרמניה מנצחת את ספרד וטורקיה מנצחת את פינלנד, נקבל את גרמניה.
אם גרמניה מנצחת את ספרד וטורקיה מפסידה לפינלנד, נקבל את גרמניה אם ניצחה בהפרש של עד 20, את ספרד אם בהפרש של 21-69 ואת טורקיה אם גרמניה מנצחת בהפרש של 70+ (זה לא נראה סביר).
איסלנד ולא פינלנד
הרצון להיות שם זו תוצאה ולא סיבה.
אם היו מפסידים, כל אחד היה מסתגר בפינה שלו, השחקנים לא היו מתחבקים ומעלים סלפי לרשתות כל רגע ולא מופרך להניח שהיינו שומעים על מחלוקות וריבים.
הפסידו בהכנה ועדיין שידרו והראו שמחה, לדעתי הלכידות של הנבחרת היא בזכות השחקנים ולא בזכות התוצאה.
שליליות זה בפוסט של בורוביץ
באמת עונג גדול מזמן לא צעקתי ככה על טלויזיה
הכי כיף לראות שהם נהנים מהמשחק ולהיות ביחד. זה מאפשר להם לעבור רגעים קשים והפסדים , לקחת אחריות בלי לפחד מביקורת ולחיות את הרגע. נצחון בנבחרת מבחינתם הוא תענוג צרוף ולא שווה ניצחון בקבוצה תהא אשר תהא.
היכולת שלהם כקבוצה היא הרבה יותר גדולה מסכום החלקים לחוד
אני בעיקר מופתע מההתקדמות האדירה של כספי, הוא לגמרי נראה כמו שחקן אן בי איי. לא כמעט ולא ליד, פיזיות ברמה שלא ראיתי גארד ישראלי.
הוא מיישם המון תנועות שהוא פיתח שם.
הוא אחראי במשחק שלו הרבה יותר, כמו שחקן NBA זה כן (אלא אם קוראים לך כרמלו אנתוני)
השאלה מה הכוונה "נראה כמו שחקן NBA"
בורוביץ׳ אמר ״קצת יותר שחור״!
פשוט הפיזיות והאתלטיות שלו השתפרה פלאים, הוא התחזק והוא נראה קצת כמו ענק בגן ילדים.
אם אני לא טועה מכבי לא לקחו אליפות השנה וליאור אליהו כן..נראה לי שזה סוגר את הפינה הזו מבחינתו (ומכל בחינה)
כל משחקיה של הנבחרת למעט מול צרפת כמובן יכולים היו להיגמר לרעתנו, ובכל זאת נגמרו לטובתנו למעט בוסניה. מן הסתם, זה אומר משהו. אבל, מה שאומר יותר, ולחיוב, שהמשחקים היו שקולים והנבחרת נמצאת שם מבחינת הרמה כי הכדורסל האירופי אינו מפסיק להתקדם ומתמלא בשחקני אנ בי איי. אני תמיד אהבתי את נבחרת הכדורסל, וראיתי בה מעין יחידה מובחרת עם הגאווה והפעם היא הצדיקה זאת יותר מהפעמים האחרונות. עם זאת, אסור לשקר לעצמנו, מדובר גם בניצול מומנטום של הנצחון על רוסיה וגם העובדה שבכל משחק היריבה שלנו באה אחרי שקרעה עצמה מול צרפת וסה די סייע לנו. כל מקום בין התשיעי לשש עשרה הוא סביר משום שיש מדינות כדורסל שהפוטנציאל שלהם תמיד היה וגם כעת טוב משלנו כמו סרביה, קרואטיה, סלובניה, ספרד, יוון, צרפת, טורקיה, רוסיה, ליטא, איטליה ואולי שכחתי עוד נבחרת או שתיים.
כל עוד ימשיכו להילחם כך, אי אפשר לא להיות גאים בהם והתוצאה, תהא אשר תהא.