The Mets are going to the world series

פליאוף היסטורי לא רק של מרפי

המטס הם הזכרון הספורטיבי הראשון שלי, בערך. בגיל 5 וקצת אני זוכר את אבי עם חבר, לוקח אותי לשיי סטדיום לראות את המטס. בכניסה לאצטדיון אבי קנה לי את הכובע של המטס, הייתי מאושר. אמה מה, בתוך האצטדיון ראיתי שהשחקנים חובטים כאשר הם חובשים קסדה, ולא כובע. מיד דרשתי מאבי שיקנה לי את קסדת הפלסטיק, לא רק את הכובע הרגיל. באינינג השלישי זה נגמר, אבי נשבר, השאיר את החבר שלו באצטדיון, ולקח אותי הביתה.

*

בכל מקרה, כך נתקעתי עם הפועל של ניו יורק, איכשהוא לא נהייתי אוהד ינקיס. השנים הראשונות של שנות השבעים לא היו שנים מבריקות לינקיס, המטס לקחו אליפות מדהימה משום מקום ב1969, השנה בה נולדתי, והיתה להם קבוצה חזקה בילדותי.

*

הקאבס קבוצה עם עצמה חזקה במיוחד, הם שברו שיא הומרים בסיבוב מול הקרדינלס, הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר בבייסבול. הם מצויידים ברוקי השנה, מנהל השנה, ובסיי יאנג כנראה, אריירטה.

המטס עלו ל3:0 הגיעו לאינינג התשיעי, ואכן נגנב בסיס מראשון לשני עם שני פסילות. אך כאן נגמר הדמיון לסוף קללת הבמבינו.

*

המטס יוצאים מתקופה איומה למדי. בעלי הקבוצה משפחת קבלנים מניו יורק, השקיעו הרבה כסף אצל מיידוף. הם הספיקו להוציא את רוב הכסף המושקע אצלו, אך הרגישו צורך לשים הרבה כסף בצד, כסף שנשמר לתביעה נגדם, הטענה היתה שהם ידעו מה קורה. המועדון שהיה ידוע בנטייתו לשפוך כסף לריק, משהו בסגנון הניקס, נהיה מועדון שמחקה את דונלד סטרלינג. בעלים קמצנים, החוזה הגדול היחיד היה של דייוויד רייט, שחקן קונצנזוס, שבע פעמים אול סטאר, דמות לחיקוי, אך הווילפון מצאו דרך שגם הוא ירגיש נפגע מהם.

מה ששיחק לטובתם היתה הבחירה בסנדי אלדרסון לג'נרל מנג'ר. הוא בנה תכנית. הם מכרו את דיקי שהיה סיי יאנג לבלו ג'ייס, וקבלו בתמורה את טרוויס דארנו, תופס עם כח (בסגנון מייק פיאצה האגדי ששיחק עם המטס בשנת 2000 בוורלד סיריוס) וקיבל את סינדגראד בחירת סיבוב שני. המטס בנו קבוצה עם חמישה פיצ'רים עם המון כח, חמישה פיצ'רים צעירים. ווילר נזקק לטומי ג'ון בתחילת השנה, כמו הארווי, סינדגראד ומטז לפניו, אך הם נותרו עם ארבעה צעירים בעלי כח לזרוק פאסט בול ממוצע מעל 95 מייל לשעה.

*

אלדרסון בהכירו את בעלי הקבוצה, חיכה בסבלנות לפני שקפץ לקנות גם חובטים חזקים. בשנים הקודמות המטס לא התחברו, הארווי סבל פציעה שהובילה לניתוח מיד בסוף עונת הרוקי המדהימה שלו. שנה שעברה דווקא שורט סטופ שהפך לפיצ'ר ונבחר בסיבוב התשיעי, דה גרום, הפך לרוקי השנה בנשיונל ליג, והפך השנה לאייס של המטס.

סינדגראד עלה מהחווה במאי, ונראה כמו שהמטס חלמו שיראה. החשש היה שאין לסינדגראד את האישיות הדרושה, רק את הכח, אך הוא הוכיח בתחילת הקמפיין שלו השנה, שיש לו את שניהם. לאחר מכן עלה מטז, והראה שיש לו את זה.

לאחר שאלדרסון נוכח שהשנה יש סיכוי למשהו מיוחד, הוא הלך על כל הקופה לקראת תום עונת ההעברות. רייט החלים, סספדס, אוריבה וקלי ג'ונסון הגיעו, המטס מאוגוסט הפכו לאחת הקבוצות החמות בליגה.

*

בפליאוף הנוכחי, המטס נהיו קבוצה מושלמת. דה גרום ניצח את קרשו וגרינקי, שני מועמדים לסיי יאנג. למען האמת, גם דה גרום היה בתמונה, עד שבספטמבר הוא נקלע לחודש חלש יחסית, קיבל מנוחה וחזר לעצמו. בפלייאוף הוא הוכיח שהוא נמצא שם, ברמה הכי גבוהה, כבר בעונתו השנייה.

הארווי הפסיק את הרעש של בוראס, הסוכן שלו, והבהיר שהוא ישתתף בכל הפליאוף.

המטס ניצחו את הדודג'רס הקבוצה העשירה ביותר בליגה, זו שסך המשכורות שלה השנה הוא פי שלושה מהמטס.

והמטס הפכו לקבוצה מושלמת מול הקאבס. כל שחקן בליינאפ הוא סכנה לחבטה, דייוויד רייט שפגע עם האלה טיפה פחות טוב, נתן הגנה מדהימה, כמו גם גרנדרסון וסספדס. פלורס, הסיפור של עונת ההעברות, האיש שבכה על המגרש כאשר נדמה היה שיועבר למילווקי יחד עם ווילר, תמורת קרלוס גומז, החליף בצורה מושלמת את טחדה, האיש שצ'ייס אטלי שבר לו את הרגל.

ארבעת הפיצ'רים הפותחים שיחקו נפלא, דה גרום שיחק כמו הפיצ'ר הטוב בפליאוף. קרט שילינג טוען שבהחלט ייתכן שמדובר בקבוצה שממוצע ארבעת הפיצ'רים שלה, הוא הטוב בהיסטוריית הפלייאוף הארוכה.

פמיליה סוגר משחקים ברמה שכמעט נושקת לקלוזר אחר בהיסטוריה המפוארת של ניו יורק, אחד שהיה שובר אלות בייסבול עם הפיצ' שלו, ביג מו.

אפילו הבול פן מעולה, ברטולו קולון חסר הגיל, מגיש לראשונה בקריירה שלו משם, בגיל 42, ועושה עבודה מעולה, כמו גם ניס. ריד וקליפרד היו שם כשהיה צריך אותם.

*

ואז הגיע מרפי. המשחק היום היה ממוצע אצלו. 4 מ5, שני סינגלים, דאבל והום ראן. הפליאוף היחיד שהתקרב לפליאוף של אדון מרפי, היה זה של קרלוס בלטראן בשנת 2004, כאשר חבט לחמישה הומרים רצופים בחמישה משחקי פלייאוף. מרפי הלילה שבר את השיא הזה עם המשחק השישי ברציפות בפליאוף שבו חבט הום ראן. הוא גם סגר את משחק אחד בסדרה מול הקאבס עם הגנה מדהימה.

בלטראן קיבל אחרי הפליאוף המדהים שלו במדי יוסטון, חוזה מיליונים בו המטס ניצחו בביד את הינקיס. הוא לא עמד בציפיות, והתקופה שלו במטס תזכר בעיקר בזכות העובדה שהסתכל על הסטרייק השלישי שהעיף את המטס מגמר הנשיונל ליג, מול הקרדינלס במשחק 7 בגמר הנשיונל ליג.

הדיבור לאורך כל הפליאוף הוא שמרפי לא יזכה להצעה מהמטס, הוא נמצא בסוף החוזה שלו. ברור שהוא יקבל חוזה שיהיה גדול על היכולת שלו, שכן אפילו בייב רות' לא היה מסוגל לספק את המספרים שמרפי מספק בפליאוף הספציפי הזה, מדובר בסטיית תקן מטורפת, שאין שום אפשרות לעמוד בסטנדרט שלה.

אבל, אם הווילפונס יצליחו לא לתת למרפי חוזה שישאיר אותו במטס, הם מסתכנים, והם בבעיה שכן גם סספדס צריך לקבל הצעה. סספדס לפחות נותן פליאוף של אדם מן הישוב, אולי אפשר יהיה להשאיר אותו במחיר נורמלי, אני לא הייתי רוצה להתחלף איתם כאשר מדובר במרפי. נראה לי שהם היחידים שלא נהנים מההיסטוריה שהאיש מספק.

פלייאוף הבייסבול הוא הפלייאוף הותיק ביותר בכל ענפי הספורט. דניאל מרפי מצליח לעשות משהו שלא עשו בפלייאוף בייסבול בכל התקופה בה שוחק.

*

המטס מועדון עם היסטוריה של כשלונות, אך כאשר הכל מתחבר, כמו בשנת 1969 כמו ב1986 ובהחלט כמו השנה, מדובר בעונות קסם אמיתיות.

הבעיה היחידה שיש עד לוורלד סיריוס היא שהמטס ינוחו יותר מדי. ספורטס אילוסטרייטד המרו על הדודג'רס שיקחו השנה בתחילת הפלייאוף, עכשיו נראה אם הקבוצה שהדיחה אותם תעשה את זה.

 

אשדוד עולה - יוחאי שטנצלר
קללת מייקל ג׳יי פוקס

28 Comments

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

סיפור אגדות אמיתי. חבל לי על הקאבס אבל עם טיפה מאמץ הם יחזרו לשם בקרוב ואולי אפילו תיווצר יריבות יפה בינם לבין המטס.
שני תיקונים קטנים – דיקי לא היה כמעט סיי יאנג, הוא היה סיי יאנג. וסינדרגרד היה חלק ישיר מהטרייד, לא נבחר על ידי המטס

גיל שלי 22 באוקטובר 2015

כן, תיקנתי, לא יודע איך השתרבב לי הכמעט, תודה

תומאס נוימן 22 באוקטובר 2015

חתיכת סטיית תקן של מרפי.
הוא חבט ל-14 הומראנס סה"כ בכל העונה הסדירה, ובפלייאוף הוא כבר על 7, עם ממוצע 0.529.
לא חושב שראיתי אי-פעם שחקן בזון כזה בפלייאוף כלשהו – בשום ענף ספורט.

גיל שלי 22 באוקטובר 2015

גם אני לא. לא מצליח לדמיין משהו דומה לזה

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

דיוויד אורטיז היה בזון מאוד דומה לפני שלוש שנים והביא כמעט לבד לרד סוקס אליפות. כמובן, אצלו זאת לא כזאת חריגה מהממוצע

austaldo 22 באוקטובר 2015

אם אני זוכר נכון קודי רוס לפני כמה שנים נתן פלייאוף בלי פרופורציה לעונה הרגילה

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

אין פלייאוף בלי תופעה כזאת. זה פלייאוף, דגימה מאוד נמוכה. ג'ף וויבר, סופאן וג'ייסון מר-קיא הביאו אליפות לקארדינלס ב-2006. מארק בלהורן השתולל באליפות של הסוקס ב-2004

גיל שלי 22 באוקטובר 2015

אבל לא כזאת, שבעה הומרים רצופים

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

שישה. וכל חריגה יש לה את האופי שלה, תמיד אפשר למצוא למה היא היתה הכי גדולה. אורטיז בוורלד סירייס של 2013 חבט ב-.688 ועלה לבסיס ב-.760. זה אומר שהוא היה על הבסיס 3 מכל ארבעה הופעות בצלחת. גם זה מטורף. דגימה קטנה, לא כזה משמעותי

גיל שלי 22 באוקטובר 2015

שישה רצופים ועוד אחד. הוא חבט אותם מול קרשו, גרינקי, ארייטה ולסטר, לפחות השדרים ריפקין ודארלינג, שעשו עבודה מצוינת בסדרה הזאת, התיחסו לזה כאל משהו באמת חד פעמי. ריפקין אמר שהוא ראה כאלה שחקנים שמפוקסים כל כך ומצליחים לחבוט לסינגלים ודאבלים, הוא לא ראה אותם חובטים כך להומרים

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

אין שום ספק שזה חד פעמי. אבל זה העניין בפלייאוף, שקורים בו מלא דברים חד פעמיים. ההופעה של באמגרנר שנה שעברה היתה חד פעמית. ההופעה של אורטיז לפני שלוש שנים היתה חד פעמית. הרי יש לא מעט שחקנים שחבטו שישה הומראנס רצופים בהיסטוריה. במקרה הזה זה קרה בפלייאוף, וזה באמת חד פעמי. אבל זה קורה.

הארכיון 22 באוקטובר 2015

דייויד פריז

גיל 22 באוקטובר 2015

חשוב להזכיר גם את גניבת הבסיס שהכריע את המשחק החמישי נגד הדוג'רס.

בני תבורי 22 באוקטובר 2015

הקאבס נראו אתמול כאילו יש עליהם קללה…

Yavor 22 באוקטובר 2015

שאלה קצרה, למרות שמדובר במקרה קצה ובטח לא קורה במקצוענים (למרות שהחוק צריך להתייחס לזה):
מה קורה אם לא מצליחים לפסול אף חובט? מתי המשחק נגמר? תאורטית, אם אני חובט בתחילת התשיעי, תמיד ליריב תהיה הזדמנות להשוות. אז אחרי כמה ריצות מפסיקים עם זה, כשאני מוביל 0:20, אולי 30? אולי למאמן היריב יש אפשרות להיכנע כמו בשח?

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

לא מפסיקים עד שיש שלושה אאוטס באינינג. יש ליגות לא מקצועניות, כמו בנוער וכו' (לא יודע לגבי קולג') שיש בהן מרסי-רול, שביתרון מסוים המשחק נגמר.

ערן 23 באוקטובר 2015

אם המשחק מתארך בצורה מוגזמת יש שני חוקים שנכנסים לתוקף. הראשון זה לשחקנים- נוטלים עוד סטרואידים. השני זה לקהל- אוכלים עוד נקניקייה ושותים שתי כוסות בירה כדי שהלחמניה תרד חלק בגרון.

ערן 23 באוקטובר 2015

נ.ב.
אחר כך מדברים על זה.
בכל זאת, ספורט אמריקאי. עושים פעולה של 10 שניות ומדברים על זה חצי שעה

רפאל 25 באוקטובר 2015

כמובן שגם אפשר ללכת הביתה וזהו..
אנשים באים למשחק כי כיף להם, אף אחד לא מכריח אותם.
לא משועבדים לסמלים ואידולוגיות מפוברקות, לאומניות וגזעניות כמו בכדורגל.
נכון, מדברים הרבה… חולצות של יאנקיז ורד סוקס ביציע אחד ליד השני, רוצים שניהם לקחת את המשחק אבל לא באים עם אלות ומרביצים אחד לשני כי לא מסכימים עם הצבע או הדעות שלהם.
בטח שיש המון חסרונות במציאות של הפרנצ'ייזים שלפעמים עוברים. זה גרוע מאוד לאוהדים ומי שנשבר לו הלב פעם אחת כנראה לא יבחר קבוצה חדשה. אבל בתכל'ס, זה סוג של עבודת אלילים, להיות מחוייב לסמל של קבוצה ולנכס לעצמך את ההישגים/ההסטוריה שלה כאילו זה נותן לך משהו.
אנשים מתבגרים בסופו של דבר ויותר מהכל רוצים לראות ליגה רצינית, עם מגוון תחרותי והכרעה ישירה בשלבים האחרונים של השנה בין הקבוצות הטובות בעונה.
את זה הספורט האמריקאי נותן בשפע. אם שווה לדבר על זה כל כך הרבה או לשמוע… כל אחד יעשה מה שבא לו.
לפחות מי שכן אוהב לדבר יש לו תוכן איכותי ומתעסק עם תחרות בין קבוצות שמתמודדות אחת מול השניה ומעודדת קבוצות נוספות להתעלות ולהיות תלויות בעצמן ולא מול קושרות שרוכים למיניהם.
כל קבוצה שגו'רדן ניצח בפלייאוף התמודדה נגדו על אותן מטרות בדיוק.
הוא לקח את האליפויות אחרי שניצח מועמדות מטעם עצמם.

בארה"ב אין דבר כזה שאיכפת לך אך ורק מקבוצה אחת ואין לך שום קשר לליגה ולא משנה לך מי התחרות ועל מה משחקים. קודם כל אנשים מתחברים לאווירה התחרותית ומה שהליגה מייצגת.
בכדורגל אתה בא למשחק בשביל ליהנות כביכול ויוצא משם עם מטר קללות, 2 מצבים כל המשחק, אפס שערים – משחק שנגמר בתיקו כי משחקים תשעים דקות וטבלה שאומרת לך שגם ככה לא משנה לך או לקבוצה נגדה שיחקת אם ניצחת או הפסדת וכל עוד לא היו הרוגים ביציעים… הכל מוכן לציונים בעיתון ואפשר לסמן עוד V בדברי הימים של הכנסייה על שם דייגו. והחטיפים ביציעים לא יותר טובים או זולים אז פאק איט : ).

עידן. 22 באוקטובר 2015

זה פלייאוף. אם מחר מתחילה סדרה חדשה מאפס יש סיכוי טוב שהקאבס עולים, בסך הכל גם לפי העונה האחרונה וגם לפי הפוטנציאל, הם קבוצה יותר טובה מהמטס.

הבעייה שלהם היא שהם משחקים בבית הכי חזק בביסבול ובמצב שאתה לא לוקח את הבית תמיד תהיה חייב לשחק משחק אחד על כל הקופה לפני שהפלייאוף בכלל מתחיל.

מה שכן, וורלד סיריס של מטס- קנזס סיטי (כמו שמסתמן), הולך להיות אחת מהגמרים הכי חסרי סקס אפיל שהיו שנים (שתי קבוצות "אפורות, בלי שמות גדולים).

אריאל גרייזס 22 באוקטובר 2015

לגמרי, איזה וורלד סירייס מדכא. נקווה שאולי טורונטו תצליח לבצע מהפך

דיזידין 22 באוקטובר 2015

מה מדכא מה?
אנחנו, אוהדי קנזס סיטי השרופים (אני אוהד אותה כבר שישה ימים), בעננים – ונאכל את המטס בלי מלח.

אורן השני 22 באוקטובר 2015

לא בגלל שאני קופץ על העגלה, גם לפני הפלייאוף טענתי שכל קבוצה מהNL כולל פיטסבורג תאכל כל קבוצה מהAL בלי מלח, כולל טורונטו וקנזס סיטי.

מצד שני זה הפלייאוף וכל דבר אפשרי, אבל אם יש קבוצה שמתקרבת לאיכות של הNL זו אכן קנזס סיטי, יש להם איזון מצוין בכל העמדות. אמנם אני יכול לצאת טונה אם יהיה מהפך אבל אפשר היה לראות את ההתפרקות של טורונטו – קבוצת חבטה והגנה מטורפת – מקילומטרים רק בשל הפיצ'ינג שלה.

ירח אדום 22 באוקטובר 2015

בשתי מילים:דניאל מרפי!

udi 22 באוקטובר 2015

שרן ייני עבר לבייסבול? (בתמונה)

אורן השני 22 באוקטובר 2015

חסרים למרפי רק עוד שני HR להיות השיאן בפלייאוף יחיד, והקטע המשוגע שהוא דפק 7 ב39 AB בלבד! כל שאר הרשימה של 7+ עשו את זה ב56-74 AB (כאשר לבלטראן האחוז הכי טוב חוץ ממרפי, 8 מ56).

אגב כל שאר השישה עם 7+ עשו את זה מאז 2002 כך שזה אמנם נדיר אבל לא לגמרי חד-פעמי.

גיל 22 באוקטובר 2015

אין עוד ספורט שבו שחקנים יחסית אלמוניים הופכים לכוכבים בפלייאוף בעוד הכוכבים נעלמים.

ניינר / ווריור 22 באוקטובר 2015

נראה שזו השנה של המטס והג'טס בתפוח הגדול

Comments closed