But when you think about it, you can't fight angry. Boxing is a thinking game

לא סתם כל מדריך אומנויות לחימה מזיין את המח על שליטה לפני כל דבר אחר

תמיד כילד חשבתי שהאנשים הזועמים הם אלה שמנצחים "מכות". גם כל סרטי הנקמה שאנחנו רואים דואגים לתדלק את המחשבה הזאת. לאחר שנים באומנויות לחימה, למדתי שאין דבר רחוק יותר מהאמת. הכותרת לקוחה ממאמר בניו יורק טיימס, על מתאגרף בשם אנטוני טיילור שלצערו הרג את יריבו בזירה. מסופר במאמר על החוויה הקשה שהמתאגרף עבר, וכן על יריבו. המשפט בכותרת הוא ציטוט של טיילור, אדם שהיה נמוך מכולם, קטן מכולם, וספג הרבה מאוד הצקות בעת שגדל. הוא חשב שאת הזעם הזה, הוא יוציא בזירה, ולמד שהפוך גוטה הפוך.

*

כדי להתאגרף טוב, הלוחם צריך להיות קר כצד השני של הכרית, כאמרתו המפורסמת של סטיוארט סקוט, זכר צדיק לברכה. אדם זועם בזירה, יזוז לאט מאחר ושריריו יהיו קפוצים. תנסו להתחמק מאגרוף כאשר אתם מכווצים, בלתי אפשרי. כדי שהאגרוף ישוחרר מהר, הגוף צריך להיות רפוי כל הדרך, וכך העצמה נכנסת באגרוף בזמן הנכון, והאגרוף יהיה מהיר וחד. אדם זועם ישדר את האגרוף מקילומטרים, וישקיע את כל הכח עוד לפני שהאגרוף יצא.

כדי לנצח קרבות, צריך להלחם הפוך מהאינסטינקט. אותו דבר לגבי מלחמות. האינסטינקט יביא אותנו לזעם, לרצון להשמיד את היריב, היריב בזירה או אויב אחר. העניין הוא שכשאנחנו רוצים לנצח, כדאי לנו לא לחשוב על להשמיד את היריב, אלא לנצח את הקרב.

Boxing is a thinking game, you really cant fight angry

כשל לוגי
תחרות המועמדים (סוף): קריאקין זוכה

39 Comments

ר.בקצה 29 במרץ 2016

מעניין-
קונאן מקרגור סיפר לאחר הקרב שלו עם זוזה אלדו (קרב שהוכרע ב- 13 שניות בערך) שהוא ידע בדיוק מה יקרה, משום שהוא שם לב שלפני הקרב, בעת שהלוחמים מקשיבים להוראות האחרונות מהשופט ( ה- stare down ) היד הימנית של אלדו לא הפסיקה לקפץ בעצבים, וזאת לאחר שמקרגור התגרה בו במשך שבועות וחודשים.

גל ד 29 במרץ 2016

נדמה לי שמקגרגור היה יכול להיות גם שחקן פוקר מוצלח.

גל ד 29 במרץ 2016

אגב, הנטיה של אלדו לאבד שיווי משקל במכה אינה נטיה חדשה, אבל הוא נפטר ממנה כמעט לחלוטין בקרבות האחרונים שלו, במיוחד נגד אדגר. השילוב של הפסד טוטאלי במלחמת המוחות וחוסר פעילות ממושך החזיר את הנטיה הזו כנראה.

פאקו 29 במרץ 2016

המסקנה – צריך להרוויח כמו פלויד מיוות'ר כדי להיות רגוע

סימנטוב 30 במרץ 2016

+1

אריק האדום 29 במרץ 2016

"העניין הוא שכשאנחנו רוצים לנצח, כדאי לנו לא לחשוב על להשמיד את היריב, אלא לנצח את הקרב." – משפט מעולה. אבל…
הבעיה היא שאלו שאמורים להוביל אותנו לנצחון לא ממש חזקים בקטע הזה של לחשוב…

גל ד 29 במרץ 2016

הבעיה היא שהמערכה בה אנחנו נמצאים איננה קרב.

אריק האדום 29 במרץ 2016

הבעיה היא שהרבה אנשים לא רואים את זה כבעיה

MOBY 29 במרץ 2016

בעיה

אנדר 29 במרץ 2016

איפה?

צור שפי 29 במרץ 2016

אני יודע שזה לא לגמרי קשור אבל כל פעם שאני שומע על מתאגרף שמת בזירה או על אחד שנכנס לקומה (נדמה לי שיש קורבן חדש מהימים האחרונים) מתעוררת אצלי מחדש התהייה עד כמה הדבר הזה יכול בכלל להחשב כספורט לגיטימי. ואנא, אל תשוו למקרים של שחקני כדורגל שמתו מדום לב או תאונות מרוצים, זה ממש לא אותו הדבר.

גיל שלי 29 במרץ 2016

תקרא את הכתבה, זה מתאגרף שמת בשביל קרב שבו קיבל 500$, בקרבות האלה זה מסוכן יותר.

צור שפי 29 במרץ 2016

מן הסתם. אבל לצורך העניין גם אם מישהו מת בקרב של 5 מיליון דולר זה לא משנה מהותית.

שי 29 במרץ 2016

אבל הקרבות של 500$ דולר בטח נפוצים יותר מקרבות של 5,000,000$, לא? זה דווקא בעיה מה שאתה אומר.

גל ד 29 במרץ 2016

המקרים הללו יחסית נדירים, ולא שונים מהותית מהמקרה שבו בחור מת מהתייבשות במרתון תל אביב. הבעיה האמיתית היא לא במקרי הקצה אלא במקרים הנפוצים יותר של הידרדרות קוגניטיבית. ואני בכלל לא בטוח שאיגרוף הוא גרוע יותר מהבחינה הזו מפוטבול.

צור שפי 29 במרץ 2016

קל לדחות את ההשוואה למוות במרתון, כל כך קל שנראה לי שאין צורך לנמק.
בפוטבול מן הסתם יש לא מעט מקרים של הדרדרות קוגניטיבית אבל עדיין אין סיטואציה שאינדיבידואל אחד הורג אינדיבידואל אחר במכות.

גל ד 30 במרץ 2016

אם אין צורך לנמק אז ברור שזה קל.

צור שפי 30 במרץ 2016

נו באמת, מישהו מרביץ לך למוות כשאתה רץ?

גל ד 31 במרץ 2016

גם באיגרוף לא "מרביצים לך למוות." האמירה הזו מדוייקת ומועילה בדיוק כמו הטענה שאנשים שמתו מהתייבשות או שבץ במהלך ריצה "הריצו את עצמם למוות." סיבות המוות של מתאגרפים שמתו בעקבות קרב הן מגוונות, אבל נובעות מגורמים שונים שהספורט בו הם עסקו הוא אחד מהם, אבל לא היחיד ואפילו לא העיקרי. בדיור כמו מקרי מוות בענפי ספורט אחרים.

אלון3131 29 במרץ 2016

מי שמכיר את המשחק של אנדר אפשר להשתמש בציטוט שלו "אני לומד את האויב ומכיר אותו כל כך טוב עד שאני אוהב אותו, ואז אני מביס אותו".

מצטער אם טעיתי בציטוט מזמן לא קראתי אותו.

דמוסתנס 29 במרץ 2016

"ואז אני משמיד אותו" אם אני זוכר נכון

אוי איזה ספר נפלא עם תובנות מרתקות על החיים.

אביאל 29 במרץ 2016

גיל שלי – סוני ליסטון ותאריו מפילים לך קצת את התיאוריה על זעם בזירה והצלחה.

אריק האדום 29 במרץ 2016

ואחד… טייסון…

ניינר / ווריור 29 במרץ 2016

וגם השור הזועם ג'ייק לה מוטה

פאקו 29 במרץ 2016

טוב, כנראה שזה לא הקריטריון היחיד.

אמיתי 29 במרץ 2016

נייס. אהבתי

סימנטוב 30 במרץ 2016

מצטרף

עופר כהן 29 במרץ 2016

זעם אינו דבר רע אם אתה ממיר אותו לאנרגיה, זעם הוא תגובה לא רצונית, מה שאתה עושה איתו זה כן.
הציפייה ממתארף לא להתעצבן זה בדיוק הסיבה שענפי ספורט כמו אגרוף, טקוואנדו, ג'ודו וסייף הם ספורט ואף אחד לא צריך
לקחת אותם כאמנות לחימה.

דור 30 במרץ 2016

קאט דה בולשיט. כל הסיטואציה הזו מבטאת מצב של עם שרובו איבד את האמון בצדקת דרכו. הפגיעה במוטיביציה שמתחוללת בעם בעקבות ההבלים שיצאו מפיהם של שר הביטחון, הרמטכ״ל, וראש הממשלה, חמורה בהרבה מה״כשל המוסרי״ שהיה מתחולל אם היו מטפלים בחייל הסורר בידיים יוצר רכות ו״פנימיות״. מוסר, ממש ערך עליון במזרח התיכון, יקח אותנו רחוק. מחבל צריך למות, וחייל שהרג מחבל כשהוא ״מנוטרל״ צריך לקבל טיפול אישי חמור מהצבא, אבל מקהלה תקשורתית עם חשד לרצח? בושה למדינתנו.

גל ד 30 במרץ 2016

יש חשד לרצח כי זה נראה כמו רצח, מה לא ברור?

דור 30 במרץ 2016

היריעה קצרה מלהכיל את מספר המקרים הדומים שקרו במדינתנו בהיסטוריה הקצרה שלה, ההבדל היחיד הוא סרטון של ארגון זכויות האויב שקלט את האירוע במצלמה. אם בעבר צה״ל ידע לטפל באירועים כגון זה באופן פנימי ללא משפט מתוקשר, אין סיבה שהארגון הקיקיוני הזה יביא לתוצאה אחרת. המשמעות של להעמיד לוחם בצה״ל לדין באשמת רצח או הריגה תהא הרסנית, תשרת אך ורק את האויב שמגחך עלינו, ותגרום לניכור משמעותי בין הציבור לצה״ל. הניסיונות ״לחנך״ את ההמון הם במקרה הטוב פתטיים ובמקרה הרע תעמולה בשירות האויב.

גל ד 30 במרץ 2016

זה שטייחו בהצלחה מקרים קודמים לא הופך את הטיוח לרצוי.

the bird 31 במרץ 2016

נראה שכבר אין חשד לרצח
וגם כנראה שהריגה תיפול על ידי השופט,
אז כנראה שעדיין קיים פה צדק בעולם
ההפוך ממכם .

shadow 30 במרץ 2016

על איזה צדק מדובר? חשבתי שמדברים על שלום.

גיל שלי 30 במרץ 2016

צדק זה מושג חסר משמעות וחסר חשיבות

נולי 30 במרץ 2016

ללא קשר לימין או שמאל ולשאלות של מוסר וצדק –
איך אפשר להציג חייל שיורה בראש באדם/מחבל/טרוריסט/פלשתינאי ששוכב על הארץ כשהוא כבר פצוע קשה כ"גיבור"? היכן מסתתרת פה הגבורה?
המעשה של החייל נובע כנראה משילוב של טיפשות, פחד, עצבים מעורערים ושטיפת מוח של הימין. גבורה אין פה.
הבעיה של הצבא היא שהוא לא אבחן את כל אלה אצל החייל קודם לאירוע. והוא כנראה לא היחיד.
וזה מפחיד.

the bird 31 במרץ 2016

אמאל'ה איזה פחד…..
החיילים מפחידים ולא המחבלים
הבנתי
עולם הפוך

MOBY 30 במרץ 2016

לא רק לא גיבור, אפילו לא לוחם….
ההשוואות המאולצות עם אנשי 101 של "פעם" מראים על הבורות שהפכה להיות נחלת כולנו.
יש הבדל בין נקמה על רצח אחות אהובה, בהליכה מעבר לקווים לבד, שלא מובן לך שתחזור, לבין לירות באזור מאובטח עם שמירה היקפית ורוב מוחלט של לוחמים מהצבא שלך בראש של מחבל שבוי/פצוע. גם חיסול של רב מרצחים בניכר אינה דומה למקרה.
אם אתם לא מבינים שההבדל בין רוצח צמא דם ללוחם צה"ל ערכי הוא גם בסיטואציה עצמה שבא הוא שרוי (אין דין אנטבה, לדין לבנון, לדין חברון, לדין ג'נין- כל מקרה לגופו).
אין הבדל בין עריפת הראשים של ג'ון המטורלל (שלדעתו ולאמונתו כל מי שהוא רצח הוא בן מוות שבא לחסל אותו או את נביאו….) לבין ירי לראשו של מחבל מטורלל שמסתער בחירוף נפש על חיילי צהל עם סכין…..(ומנוטרל באופן מקצועי)..
השתגענו.
סכין מול רובה, לוחם צה"ל (כמו למשל ינאי ויסמן זצ"ל שהוא גיבור אמיתי) מנסה להציל חיים, לא משתמש בכוח קטלני שלא לצורך.

the bird 31 במרץ 2016

כן בהחלט השתגענו לגמריי
אפילו הייתי אומר….
עוד עולם הפוך

Comments closed