ליגת שוקי ההון- הכל קשור

גם הברקסיט הוא חלק מהתוצאות של שינוי הגלגל הכלכלי

כולם מדברים על הברקסיט, בייחוד בעקבות התוצאה ה"מפתיעה" במשאל העם. אני כותב תוצאה מפתיעה במרכאות מאחר והסקרים הראו התעצמות הדרגתית וקבועה של מחנה התומכים ביציאה מגוש האירו, עד לשבוע האחרון שלפני המשאל, עד לרצח של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס, חברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור אגב. כן, לישראלים רבים משום מה נדמה שמדובר בנצחון גדול של הימין באנגליה בגלל מפלגת ukip אך ההצבעה הראתה תמיכה גדולה של מצביעי הלייבור המסורתיים מחוץ ללונדון, ביציאה מהאיחוד.

בהחלט נרשמו פרשנויות המיחסות את ההצבעה בעד היציאה מהאיחוד כמעין אמירת פאק יו שתושבי הספר באנגליה שלחו לעבר תושבי לונדון. התופעה העולמית שאפשר לראות בהצבעה היא לאו דווקא התחזקות הלאומיות על חשבון הגלובליזציה, אלא הצבעת מחאה של מי שנדפקו על ידי הגלגל הכלכלי עד ל2008 כנגד אלה שנהנו מהגלגל, הבנקאים בלונדון למשל. אנחנו רואים תופעה דומה בארצות הברית, מצביעי טראמפ אך גם מצביעי ברני סנדרס מצביעים נגד אלו שנהנו מהגלגל הכלכלי, וההשפעה תגיע עד להילארי קלינטון, נציגת הנהנים שאולי תאלץ להכניס את אליזבת וורן כסוס טרויאני של המוחים, בגלל ברני סנדרס. כלומר, לכח הפוליטי של אלה שנדפקו מהגדלת רווחי החברות על חשבון השכר עד ל2014, יש השפעות פוליטיות ממשיות, ואנחנו מתחילים לחוות את ההשלכות המשמעותיות של המחאה החברתית, סליחה המחאה ההצבעתית.

*

ישנו עוד סקטור שמרגיש את השפעת תנועת המטוטלת מאז 2008, קוראים להם המנכלים של החברות. המנכלים בחברות הS&P 500 נהנו מהגלגל הכלכלי משל היו בעלי מניות. תקציר הפרקים הקודמים למי שפספסו את הפוסטים שלי בנושא. מ1980-2014 השכר עלה בערך כמו האינפלציה, בעוד שהעלייה הריאלית בפוריות העובדים נכנסה לכיסי בעלי המניות. למעשה המנכלים בחברות נהנו גם הם מהעלייה בפוריות ומקפיאת המשכורות הריאליות, שכן הם השכירים היחידים שעליית השכר שלהם היתה צמודה לרמת הרווחיות של החברות. מ1980 ועד 2014 ההכנסה החציונית של משק הבית האמריקאי נשארה קפואה במקומה מבחינה ריאלית, אם נתחיל ב100 ב1980, הרי נשאר ב100 בשנת 2011 לפי הגרף באקונומיסט. לעומת ההכנסה החציונית של משפחה בארצות הברית, אם נשים את שכר הנכלים של חברות הS&P 500 באותו 100 בשנת 1980 נגיע קרוב ל1400 בשנת 2011 כאשר השיא היה 2000 בשנת 2000. השכר החציוני של מנכל באחת מ500 החברות הגדולות בארצות הברית ב2015 היה 10.4 מליון דולר. באותה תקופה קפץ גם שכר הבנקאים באופן כללי, וכל מי שהיה מעורב בתעשייה הפיננסית. למעשה הדיכוטומיה לא היתה ממש בין בעלי הון לבין שכירים, הדיכוטומיה היתה בין מי שנהנו מהעברת הכח מהשכירים לבעלי החברות, מי שנהנו מהתנועה של יצירת הצמיחה מהגדלת פריון העבודה, להגדלת הצמיחה המבוססת על אשראי.

*

העניין הוא פשוט. הפוליטיקה היא חלק אינטגרלי מהכלכלה, הפוליטיקה היא חלק מהשפעת כוחות השוק במדינות דמוקרטיות. בסופו של יום, כאשר המטוטלת נעה בצורה קיצונית מדי לטובת צמיחה מאשראי, מרווחים, על חשבון השכירים, כך נוצר הכח הפוליטי הנגדי, זה שישפיע על שינוי התנועה. מאז שהתנועה הגיעה לשיא, אנחנו רואים שהפוליטיקה מתערבת באמצעות הגדלת שכר המינימום, הגבלות על שכר הבכירים, וקמפיין הבה נדפוק את הבנקאים, באנגליה באמצעות הברקסיט, בארצות הברית באמצעות אליזבת וורן או דונאלד טראמפ (כמובן שטראמפ רק אומר שצריך לדפוק אותם בעוד אליזבת וורן ממש מתכננת לעשות זאת, לכן בכירי הבנקאות שתרמו עשרות מליוני דולרים לקמפיין של הילארי קלינטון כבר איימו עליה שיסגרו את הצינור באם תבחר אליזבת וורן לתפקיד סגנית הנשיא).

כולם מחפשים סיבות מקומיות לתופעות עולמיות. בישראל משוכנעים שהשכר הממוצע במשק נשאר קפוא מבחינה ריאלית מאז 1980 בגלל שנכנסו למעגל העבודה יותר חרדים וערבים, מה שהביא להקטנת הפריון הריאלי, ובהתאמה לקפאון הריאלי. בארצות הברית מסבירים את ההאטה בצמיחת הפריון בפרישה של הבייבי בומרס שמקבלים יחסית משכורות גבוהות, ובכניסה של צעירים רבים לעולם העבודה במשכורות נמוכות. ביפן יש הסברים אחרים. בסוף הכל בעיני קשור אחד לשני. הכלכלה העולמית היתה צריכה ליצר צמיחה אחרי שהגלגל הקודם שהתחיל אחרי מלחמת העולם השניה הגיע לשיאו באינפלציה החונקת של תחילת שנות השמונים.

כדי לייצר צמיחה, היו חייבים להעביר את הכח ליצרני מקומות העבודה, על חשבון השכירים. כדי לעשות זאת, העלו ריבית כדי לחנוק את האינפלציה, שברו ועדים בכל רחבי העולם (אחוז העובדים המאוגדים קטן בכל העולם המפותח באותה תקופה), והביאו לכך שהאשראי שוב תפקד כדי לעודד לקיחת סיכונים, מה שעודד יצירת מקומות עבודה. התהליך הזה הגיע לקיצון, התפוצץ ב2008 ומאז אנחנו בתהליך ההפוך. הכח של ההמונים הוא בבחירות, בפוליטיקה, ואנחנו מרגישים את המנוף הזה.

מאסטריכט מול ברקסיט - ירון גרופמן
כוונו שעונים - רובי גלודאן

41 Comments

עומרי 26 ביוני 2016

הפרשנות של הפריפריה מול לונדון היא לא רק עניין כלכלי, היא גם עניין תכנוני ותרבותי. זו הצבעת התרסה נגד "מדינת לונדון" כמו שהצבעה לביבי זו מעין התרסה נגד מדינת תל אביב. זו תופעה כלל עולמית – הפערים שערים מגוונות, אינטנסיביות, בעלות כוח משיכה ליזמים ומשקיעים פותחות מול הפריפריה שמאבדת להן את מיטב אנשיה. האורבניזציה היא מחולל עושר, חדשנות ושגשוג עצום לצד הבעיה עם מי שלא לוקח בה חלק.

Lord Anthony 26 ביוני 2016

זה בעיקר עניין אתני. לונדון מרכזת אוכלוסיית מהגרים גדולה מאוד שיש לה אינטרס לשמור על קשר עם היבשת ועל גבולות פתוחים, לעומת הפריפריה שהיא ברובה אנגלית לבנה.
זה לא פוליטקלי קורקט אבל ההצבעה היא בעיקר על הצביון של בריטניה כאנגלית ונגד הפיכתה לאירופית רב לאומית.

גיל שלי 26 ביוני 2016

הטענה שלי היא בדיוק זה, שהכל מעורבב, אין כלכלי נטו, אתני נטו, פוליטי נטו

yaron 26 ביוני 2016

עוד לא ראינו כלום :-)

שלו 26 ביוני 2016

אני לא מבין למה זה רע לאנגליה היציאה מהיורו,
בסה"כ הם מפסיקים למממן מדינות אחרות.
ומפסיקים להתחשב בהן במדיניות הפנים והחוץ.
בטווח הזמן המיידי הם קצת יפגעו, בטווח זמן הארוך אירופה תצטרך לעשות בדק בית.
איך מדינות כמו איטליה, ספרד ופורטוגל פשטו רגל (גם אם לא מעשית).
איך מקבלים את מזרח אירופה לאיחוד ובאותו רגע משנים את מדיניות ההגירה בתוך האיחוד,
רק כדי להרוויח את המקסימום מהצטרפותן מבלי לשלם את המחיר.
אז כדי לעבוד באיחוד, הבריטים בהתחלה יצטרכו ויזות עבודה,
רק שאחרי זמן מסויים זה יהיה הליך בירוקרטי (ממש כמו לישראים למשל).
מצד שני הבריטים יגמלו לאיחוד בזה שיתנו ויזות עבודה לצרפתים ולגרמנים ולא לרומנים למשל.

yaron 26 ביוני 2016

אם תסתכל על השווקים תראה שזה הרבה יותר רע לאירופה…
התקשורת עוסקת במה ש"בא לה" לעסוק ולאו דווקא במה שבאמת קורה.

עומרי 26 ביוני 2016

אתה צודק, פרט לפשיטת הרגל של איטליה. יש אצלכם טרנאראונד חיובי.

yaron 26 ביוני 2016

שלו, איטליה, יוון, פורטוגל וספרד פשטו רגל באופן מעשי (גם אם לא רשמי)…

שלו 26 ביוני 2016

בערים הגדולות באיטליה, לגמרי נכון.
רוב איטליה זה כפרים, שם האיחוד לא מעניין.
יש תיירות, חקלאות וחיים בקצב אחר.
הם נפגעו כלכלית, מצד אחד, אבל קצת כמו משק אוטרקי, מסתדרים.
אני מניח שבשאר זה גם כך, אבל לא ממש יודע.

בערים הגדולות יש את הבעיה, הרומאים, המילאנזים הטורינזים.
רבים איבדו את מקומות העבודה, או את ההכנסה, כלומר עובדים בשביל הרבה פחות.
בעלי חנויות ברומא לא מסוגלים להחזיק אותן,
הבתים נקנו ע"י בעלי הון אז שכר הדירה קפץ במאות אחוזים.

מאנו 27 ביוני 2016

פשטו רגל באופן מעשי?
האם ארה"ב פשטה רגל באופן מעשי? או יפן?

אלי 26 ביוני 2016

אכן תושבי הממלכה יוכלו לקבל רישיון עבודה אבל הם יצטרכו לעמוד בתור עם שאר העולם, ובתור אחד שעשה את זה מספר פעמים זה לא הכי נעים.
הם יפסידו הרבה יותר מזה שהם לא יהיו באיחוד, למשל בהסכמי סחר פחות טובים, הפסד של השקעות מתוך האיחוד שיעדיפו כמובן להשקיע בבית וכו'.

no propaganda 26 ביוני 2016

מעניין אותי לדעת על מה אתה מבסס את זה שאליזבט וורן לא משקרת במה שהיא אומרת. למעט הרצון לרדת על טראמפ, הרי ברור ששניהם משקרים. זה מה שפוליטיקאים עושים

yaron 26 ביוני 2016

ברגע שההמונים יבינו שזה מה שפוליטיקאים עושים ולא משנה מאיזה צד של המפה הם יתחיל שינוי חברתי מבורך

no propaganda 26 ביוני 2016

מסכים, אני פשוט מופתע מהטענה של גיל

גיל שלי 26 ביוני 2016

כי אליזבת וורן בנתה את כל הקריירה הפוליטית שלה על האג'נדה הזאת, בלעדיה אין לה קיום פוליטי

no propaganda 26 ביוני 2016

איזו קיום פוליטי יש ללפיד או לכחלון בלי הורדת מחירי הדיור? ועדיין הם שם.
פוליטיקאים הם שקרנים מקצועיים, לא משנה מאיזה מה הדעות שהם כביכול מקדמים

גיל שלי 26 ביוני 2016

הבדל הוא שלפיד וכחלון מצאו אג'נדה פופולרית, היא היתה שם לפני שזה נהיה פופולרי, היא עשתה את האג'נדה

yaron 26 ביוני 2016

אם היא לא שקרנית אין לה מה לחפש עם קלינטון

גיל שלי 26 ביוני 2016

אלא אם היא חושבת שבזכות סאנדרס היא חזקה מספיק כדי להשפיע על קלינטון, לא סתם הבנקאים משקשקים

אביאל 26 ביוני 2016

גיל – אחרי משבר הנפט והאינפלציה הימרו על עסקי האוויר, זה עבד פחות או יותר עד 2008. השאלה היא מה הלאה ? מלבד העליה הריאלית בשכר, האם יש נטייה חזרה לכיוון היצרני ? אני לא ראיתי שום נתון משמעותי כזה, יש פה ושם דברים אבל לא משהו רציני.

נקודה נוספת, לאחרונה נחשפתי להרבה ספרות אקדמית משנות ה50-60-70 שהגיעה מהצד השמאלי של האקדמיה, זו טענה (בראייה לאחור בצורה קיצונית מאוד) שיש להפסיק עם הצמיחה של התעשייה, שכן היא הורסת את כדור הארץ, מכלה את המשאבים (לא תאמין איזה תחזיות התפרסמו באותם כתבי עת מכובדים מאוד, שעד שנת 2000 יגמר האלומיניום בכדור הארץ לדוגמא) ופוגעת בנפש (נושא הצרכנות), לדעתי התולדה של ההתנגדויות האלה במערב, יחד עם העלייה של המדינות המתפתחות והפיכתן למפעל של העולם הביאו את המערב לתת דגש לפיננסים ולשירותים, ככה שאני לא באמת רואה כאן איזה אשם גדול, זה כנראה היה המצב הטבעי וככזה יש כאלה שנהנים ממנו יותר.

גיל שלי 26 ביוני 2016

לאו דווקא יצרני, יש ערבוב מוחלט היום, תכנה זה יצרני או שירותים? נולדים לנו מקצועות חדשים שלא היו קודם, למשל ספורטאים מקצוענים, מאמני כושר פרטיים, ועוד ועוד ועוד. העובדה היא שהאבטלה נמוכה מאוד, למרות כל האיומים שכולנו נהיה מיותרים

אריק 26 ביוני 2016

וגם השכר אם היה מחלחל היה טוב הרבה יותר.

קשקשן בקומקום 26 ביוני 2016

יש בעיה אחת עם התיאוריה על אלה שנדפקו בשנים האחרונות – אני חושב שיש קונצנזוס שאלה קודם כל הצעירים – הם אלה שהניעו את כל המחאות מישראל ועד occupy wall street, והם הצביעו באחוזים אדירים בעד ההשארות. הם בבסיסם הרבה יותר סוציאליסטים ובסוף האיחוד הוא רעיון סוציאלסטי במידה מסוימת, הרי מדינות תומכות אחת בשניה.
גם סקוטלנד וצפון אירלנד שהם בטח לא "מדינת לונדון" הצביעו בעד השארות.

אני בטוח שגם למשבר, לשכר, וכו' יש קשר, אבל לדעתי מדובר בעיקר על לאומיות, פחד מהגירה ובאופן כללי אובדן אמון במערכת (הדבר היחידי שבאמת מתקשר בצורה ישירה למשבר) וזכרון קצר ששוכח כמה דם נשפך ביבשת והשיא של שתי מלחמות עולם – שהולידו את האיחוד

Zak 26 ביוני 2016

רק איך יכול להיות זכרון קצר אם הדור המבוגר יותר הוא זה שהצביע בעד היציאה? הרי הם אלו ששמעו ישירות מהוריהם על המלחמות והדם שנשפך. נראה לי שמדובר בדיוק להיפך – הרי לדור המבוגר יש את הזכרון של החיים בבריטניה לפני האיחוד, בנוסף לכך הם יותר מיושבים ופחות חדואי אידיאלים מהצעירים.

קשקשן בקומקום 26 ביוני 2016

זה הדור הכי בר מזל בהיסטוריה. שמעו סיפורים, נכון, אבל חוו את התקופה השקטה ביותר, ועם פריחה הכלכלית.
אני לא חושב שזה מקרה ש 70 שנה אחרי, פתאום יש פריחה שך תנועות לאומיות, הטראומה נחלשה

קשקשן בקומקום 26 ביוני 2016

ואולי לא זכרון קצר, לא יודע. בכל מקרה הצעירים – הנפגעים הגדולים מהמשבר של 2008, ואלה שמניעים את כל זרמי העומק עליהם גיל מדבר, דווקא תמכו בהשארות

גיל שלי 26 ביוני 2016

זרמי העומק מונעים על ידי אלה שנדפקו, הצעירים עוד לא נדפקו

אריק 26 ביוני 2016

המיתון העולמי גורם לתופעות כמו הברייקסיט וסנדרס וטראמפ.
מי שנפגע זה בעיקר בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות. הדרך ליציאה מהמיתון לדעתי קשורה ישחרות למצמצןם מדדי אי השוויון. הציבור חכם משנדמה ומבין שהממסד משמר את אי השוויון. יהיה מעניין, לא בטוח שלא יהיה הרבה יותר רע לפני שישתפר וזה עוד לפני שהמחסור העולמי במזון יורגש עוד יותר.

אלי 26 ביוני 2016

הבעיה היא שלקחו את האיחוד כשעיר לעזאזל, ברור שהוא לא הסיבה לכל הבעיות ויותר ברור שיציאה מהאיחוד לא תפתור את אותן הבעיות לאוכלוסייה שבחרה לצאת.

yaron 26 ביוני 2016

בכלל לא ברור שהיציאה תעשה רע לבריטניה. מה שבטוח זה שהיא תזיק מאוד לאירופה

אלי 26 ביוני 2016

לך לא אבל לי כן.
הנציגים של האיחוד במשא ומתן יהיו חייבים להראות לשאר המדינות שהתנאים להפרדות יהיו לא כדאיים אחרת עוד מדינות ירצו לעזוב.
ובלי קשר אני מקווה שאתה אינטלגנטי מספיק על מנת להבין שרוב הטיעונים בעד העזיבה היו שקרים ורק נועדו לצרכים פוליטיים של ג'ונסון וחבריו.

גיל שלי 26 ביוני 2016

מסכים לגמרי עם אלי

אלי 26 ביוני 2016

ובנוסף הממלכה מגיעה למו"מ בעמדת נחיתות כי ה"עם" אמר את דברו, ולנציגי הממלכה אין שום נשק שיוכלו להשתמש. מה הם יגידו, שאם הם לא יקבלו את התנאים שלהם אז הם לא יעזבו? נראה את ג'ונסון אומר עכשיו שלא כדאי לעזוב כי האיחוד לא מסכים לתנאים של הממלכה.

גיל שלי 26 ביוני 2016

התוצאה הכי הגיונית היא שהם יצאו עם הסכם דומה לזה של נורבגיה, כמעט כל החובות מבחינת תשלומים המהגרים, אבל בלי שום השפעה

אלי 26 ביוני 2016

כל ההחלטה הזאת נראית לי לא הגיונית אז קשה לי להגיד מה התוצאה ההגיונית.
אני לא בקיא לגבי ההסכם עם נורווגיה אבל להם לפחות יש נפט שעזר להם מאוד בשנים האחרונות והאיחוד היה צריך אותם יותר מאשר הם את האיחוד.

גיל שלי 26 ביוני 2016

מבחינה כלכלית נורבגיה למעשה חברה באיחוד כמעט, על כל החובות וכמעט כל הזכויות

דוד 26 ביוני 2016

לדעתי, אתם מסתכלים על העניין בקטן מדי. השאלה אינה מה העזיבה תעשה לכלכלות, אלא עד כמה היא מהווה סנונית ראשונה המבשרת על פירוק האיחוד. בגדול, האנושות הולכת ומתאחדת בטווח הארוך, והאיחוד הוא ניסיון להעניק לתהליך הבלתי הפיך הזה מסגרת מדינית, ובכך לשלוט על התהליך ולהפיק ממנו רווחים. לכן האיחוד משרת בסופו של יום את האליטות. זה שהמדינות העשירות מממנות את העניות עדיין לא אומר שהאליטות באותן מדינות מפסידות מכך. אפילו להיפך. מי שמפסידים הם האזרחים הפשוטים ולכן העזיבה היא בהחלט רציונלית, לא כי האזרח הבריטי שיקלל עשרות שיקולים לכאן ולכאן בטרם החליט, אלא כי הקומון סנס הבריא שלו אומר שלפקידים בבריסל לא אכפת ממנו. אפשר פשוט לעשות תרגיל מחשבתי פשוט ולדמיין את ישראל באיחוד. אז ברור שהדבר היה טומן בחובו יתרונות, אבל בטווח הארוך- מה עדיף למגיב דה באזר הממוצע, שההחלטות לגביו יתקבלו בבריסל או בירושלים (ועזבו את ביבי לרגע)?

שלמה 26 ביוני 2016

על פי הסקרים שנעשו באירופה התשובה היא שהאירופאים מעדיפים שההחלטות לגביהם יתקבלו בבריסל.
הם סומכים יותר על הפקידים בבריסל מאשר על הממשלות שלהם…

cookie-monster 26 ביוני 2016

התמונה של הפוסט היא גאונות לשמה

מאנו 27 ביוני 2016

גיל, רק תיקון קטן – הכניסה של הערבים והחרדים לשוק העבודה החל הרבה אחרי 1980 (יותר לכיוון תחילת שנות 2000 וצפונה), והשכר הריאלי כאמור, בראייה של 30 שנה, נשאר קפוא פחות או יותר.

גיל שלי 27 ביוני 2016

אני יודע, בטח שמת לב שזה לא הסבר שלי

Comments closed