ליגת שוקי ההון – עידוד ההון הגיע לקצה, חוזרים לעבודה

מצטער מראש על היומרנות של הפוסט, מקווה שהצלחתי להבהיר את כוונתי. אשמח לתגובותיכם על מנת לדעת אם אני בכיוון של להיות מובן

מאוד שמחתי לקרוא את הFT ביום שבת. בכתבה שכותרתה Push for hisher wages squeezes US profits, הכתבים מתארים בפרוטרוט את התהליך שאני מבלבל לכם את המח עליו מזה שנתיים. אנצל את ההזדמנות כדי לפרט לכם את מקצת הדברים בכתבה, ועל מנת להסביר טוב יותר את התהליך שמאז 1980 ועד 2014 הקפיא בצורה ריאלית את שכר העובדים בעולם המפותח, ובמקביל הגדיל מאוד את הרווחים של מי שהחזיקו בהון (מניות, נדלן, בנקאים, מנכלים ובכירים אחרים). חשוב לי להדגיש, לא היתה כאן קונספירציה של בעלי ההון להתעשר על חשבון העובדים, היה כאן תהליך טבעי של ההיסטוריה, או נכון יותר של הכלכלה. הדרך היחידה שבה הכלכלה יכלה להוציא את עצמה מהבוץ של סוף שנות השבעים, היתה לעודד השקעות על מנת לייצר צמיחה סבירה בעולם המפותח. בדיוק באותה מידה, אין עכשיו מאבק כוחות בו העובדים מנצחים את ההון, אלא הכלכלה, או בצורה מדויקת יותר ההיסטוריה כולה, מנתבת חזרה את הכח מההון אל העבודה בעולם המפותח.

עוד חשוב לציין שחלק מהסיבות לקפאון בשכר בעולם המפותח היו נעוצות בהתקדמות האדירה בשכר בעולם המתפתח, כלומר בשלושים וחמש השנים הקודמות אמנם התרחבו הפערים בתוך הכלכלות המפותחות, אבל הצטמצמו הפערים בעולם, כלומר אמנם העובד הממוצע באירופה ובאמריקה התרחק מהאלפיון העליון, אבל העובד הממוצע בסין ובהודו התקרב לעובד הממוצע באירופה ובאמריקה.

*

ברחבי ארצות הברית יש מאבק כללי המבקש להעלות את שכר המינימום ל15$ לשעה. כמובן שדרישה זו תהווה מעמסה על רווחי החברות. כדי לבדוק את המרווחים בחברות לא פיננסיות, נהוג לבדוק את העודף התפעולי בנטו, בהשוואה להגדלת הערך, יחס זה ירד השנה בחברות בארצות הברית ל19.8% לאזור שנת 2009, משיא של 23 בשנת 2013. אין זה מקרי שהשיא היה ב2013, כזכור הטענה שלי היא שהגלגל הסתובב ב2014, זו השנה בה השכר הריאלי בעולם המפותח החל לעלות בשלושה עד ארבעה אחוז, בניגוד ל0% משנת 1980 ועד 2014. כלומר, משנת 1980, היחס הנדון הלך ועלה עד שהגיע לשיא ב2013, ומאז היחס הולך וקטן. ב2015 הגענו ליחס של 2009, כלומר בשנתיים היחס החזיר חזרה ארבע שנים שקדמו ל2013. אבל העקרון ברור, מ1980 ועד 2014 כל שנה נשארו יותר רווחים אצל בעלי המניות בעולם המפותח.

עוד הוסיפו בכתבה כי מבחינה היסטורית, החלק של העובדים בתפוקה הכלכלית עדיין נמצא בצד הנמוך (כאמור אם ניקח את 1980 כשנת השיא מבחינת העובדים, ו2014 כשנת השיא של ההון, עכשיו אנחנו חזרה ב2009, כלומר יש עוד הרבה זמן עד שנגיע חזרה ל1980). עליית השכר מגיעה בזמן בו התפוקה הריאלית של העובדים בעולם המפותח כמעט ואינה צומחת, לפי מדד מסוים, כל השכר פר יחידת תפוקה עלה בשנה שעברה בשלושה אחוז. לכאורה אמורה להגיע האינפלציה, אבל שוב כדאי לזכור שהתהליך ההפוך הוביל כמעט לדפלציה, לכן למרות העלייה בעלויות של העסקים, אין להם יכולת להעלות מחירים, בשנת 2015 המחיר של תפוקה עסקית עלה רק ב1.2%.

*

בעצם מה היו הכוחות שוהבילו לתהליך שהתרחש עד לשנת 2014 – אחוז העובדים המאוגדים בעולם המפותח ירד בצורה עקבית עד 2014, החברות והמדינות עברו מפנסיה מובטחת שהגיעה על חשבון המדינה והחברות, לפנסיה צוברת שהגיעה מחסכון העובדים. החסכון של העובדים הגיע כהון להשקעה בצמיחה, אבל מאחר וקרנות הפנסיה נוהלו על ידי אותם גופים אשר מנהלים את האשראי, בעצם גם בכך היה מעבר כח משכר לעבודה, להון. באותה תקופה גם קפץ שכר הבכירים בצורה פנומנלית, כלומר המנכ"ל בחברות ציבוריות כבר לא היה עובד מן המניין, אלא בשר מבשרם של בעלי המניות, עוד דרך בה הכח עבר להון. כאשר האינפלציה התיצבה על אזור נמוך ביותר, היציבות הכלכלית גדלה מאוד, ועידוד האשראי היה בשיאו, עוד דרך בה עבר הכח להון מהעבודה. כל אלה לא היו פרי תכנון מרכזי אחד על ידי כוחות הרשע, כל אלה קרו כחלק טבעי מעולם המחפש לצאת ממחנק האשראי שחווה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת.

*

לצערי לא למדתי כלכלה, לכן אין לי מושג איך מנותח התהליך בידי כלכלנים. אני כן יודע לספר לכם שאני בכנסים של החברה שלי מספר שהתהליך הזה מתהפך מזה שלוש שנים בערך. הדעה שלי היא שכחלק מההיפוך בתהליך, חברות יאלצו להפוך את העובדים לשותפים בהון, לא להשאיר את התענוג בידי המנכלים והבכירים בלבד, זו תהיה הדרך הריאלית היחידה להשאר בשוק השכר. כלומר, כדי לא להביא את המרווחים לאפס, חברות יאלצו שחלק גדול בהרבה מהשכר יהיה תלוי בביצועים, והדרך היחידה שהעובדים יקבלו את זה, היא להפוך אותם לשותפים בחברות. אחרת, החברות יאלצו להמשיך להעלות שכר קבוע בשלושה אחוז בשנה, כאשר הרווחיות הולכת ויורדת.

הסיבה שאני רואה את התהליך הזה כבר כמה שנים, ואינני קורא עליו רבות בעיתונות הכלכלית היא פשוטה. נקודת המוצא שלי לניתוח התהליך היא שיש משחק סכום אפס בכח הכלכלי אשר מהווה את נקודת המוצא של הכלכלה בעולם. מדובר במשחק סכום אפס בין בעלי החברות, לבין העובדים. מדובר כמובן במשחק סכום אפס מבחינת הכח בלבד, לטווח ארוך, הגדלת הכח של ההון הביאה גם אפשרויות אשראי והשקעה לעובדים בתהליך בין השנים 1980-2014, והתהליך ההפוך יביא לעוגה כלכלית גדולה יותר בטווח הארוך, כלומר גם בעלי ההון יהנו.

אין לי מושג אם זו הדרך המקובלת לניתוח כלכלי מאקרו. אני כן יודע דבר אחד. הכלכלה מתנהגת בדיוק כמו שהטבע מתנהג, בדיוק כמו האופי האנושי. כאשר טוב לך, תמשיך לעשות אותו דבר, כלומר ללכת רחוק יותר, עד שיהיה לך רע, ואז תלך לכיוון ההפוך. זו לא קונספירציה מתוכננת על ידי מעטים, זהו הטבע המחפש כל הזמן את האיזון תוך כדי תנועה.

 

בסוף כולם חולמים
כמה מילים על פרשת ד'יזון תומפסון

49 Comments

yaron 3 ביולי 2016

הכל היה יכול להיות נכון אלמלא האינפלציה הריאלית והאינפלציה הרשמית היו שתי ישויות נפרדות. שכר העובדים לא קפא, הוא נשחק!

Amir A 3 ביולי 2016

הנה שאלה: בסוף כל שנה (או ליתר דיוק בחודש מרץ) אני מסתכל על שני נתונים:
1. השכר שלי
2. הביצועים של ה- 401K שלי (תוכנית החיסכון לפנסיה)

כמובן שאם החסכון לפנסיה היה מבוסס רק על מה שאני שם בצד ומה שהחברה שמה בצד אז המצב שלי היה לא מזהיר בלשון המעטה. נניח לרגע עובד בן 25 שמתחיל לחסוך לפנסיה. יש לו עוד 40 שנה. נניח שכר התחלתי של 50 אלף דולר (שכר התחלתי סביר למי שסיים תואר ראשון במשהו שהוא לא לופט גשפט), הקצאה לפנסיה של 5% מהשכר לשנה, הקצאה דומה של החברה, עליית שכר של 3% בשנה (כן, בטח. אבל נלך איתך) והחזר שנתי של 4% על ההשקעה של ה-401K. בגיל 65 הוא ייצא לפנסיה עם 786 אלף דולר, כשמתוכם רק 390 אלף הגיעו מהכיס שלו והחברה. הייתר זה רווחי שוק הון. אז מה אני צריך לרצות? שהשכר השנתי יעלה יותר או שרווחי החברות (ואחריהן הרווחים בשוק ההון) ישארו גבוהים? או שניתן לשלב בין השניים?

גיל שלי 3 ביולי 2016

מה שניסיתי לטעון בפוסט הוא שזה לא ממש משנה מה רוצים. הכלכלה מסדרת לעצמה את מה שצריך, כלומר במשך ארבעים שנה יהיו לך משני הזנים

yaron 3 ביולי 2016

שאני אבין גיל, אתה טוען שמצבם של עובד שהרוויח ב-1980 50 אלף דולר והיתה לו קביעות ופנסיה תקציבית ועובד שמרוויח היום 50 אלף בלי קביעות ופנסיה תקציבית זהה פחות או יותר?

גיל שלי 3 ביולי 2016

לא, בכלל לא. אני טוען שלאורך זמן הדברים המאזנים, מי שיצא לפנסיה ב1980 היה בנקודת קיצון

yaron 3 ביולי 2016

אז הטענה שלך היא ש 1980 היתה נקודת קיצון ושעכשיו הגענו לקצה השני ושבעוד 35 שנה נחזור לנקודה זהה שהיתה ב-1980. בינתיים דור שלם (לפחות) נזרק לכלבים ואף אחד לא יודע איזה פנסיה תהיה לו אם בכלל.
אתה יודע שלדעתי זה לגמרי מכוון אבל זאת לא הנקודה, הנקודה היא אם אתה מסכים שדור שלם נזרק לכלבים?

גיל שלי 3 ביולי 2016

לא יודע מה זה נזרק לכלבים, ולא יודע לנבא בדיוק כמה זמן יקח התיקון, זו המטוטלת בעיני

yaron 3 ביולי 2016

כמובן שאני מתכוון עם תיקון לאנפלציה הרשמית. מה שאני טוען זה שהשכר הריאלי נשחק קשות משנת 1980.
אפשר להתווכח אם זה היה מכוון או לא, אבל קשה להתווכח עם עצם השחיקה (לדעתי כמובן).

גיל שלי 3 ביולי 2016

אני מסכים ירון

מאנו 3 ביולי 2016

השמטת גורם אחר חשוב בסיבות לקיפאון השכר – "תחרותיות". העולם שנהיה גלובלי יותר ויותר, חסמי ייבוא הוסרו, והכלכלה המערבית מקדשת (לפחות למראית עין) תחרותיות, מצב המשאיר את השכר של העובדים קפוא פשוט כי זו הדרך הפשוטה ביותר להגדיל רווחיות. העבודות שלא עברו לסין ולשאר אסיה באצטלה של תחרותיות, נשארו במדינות המערב, ובהן הקפיאו את שכר העובדים, כדי להתמודד עם חברות מתחרות. הדבר נכון לארה"ב כמובן, וגם לגרמניה במידה רבה, דבר המסביר חלק מההצלחה היחסית של המדינה בשנים האחרונות תחת מטבע היורו, והפיכתה מ'הילד החולה' של אירופה לכלכלה החזקה ביותר ביבשת.
חלק מהטענות באשר לתחרותיות שגורמת לקיפאון בשכר הן מוצדקות, הגיוניות ולעיתים חסרות ברירה, אבל חלקן הן הרסניות, פוגעות ברוב ציבור העובדים ומעלות טענות קשות כלפי הקפיטליזם המודרני.

yaron 3 ביולי 2016

גיל לא טען שהשכר קפא אלא שהשכר ה ר י א ל י קפא.

מאנו 3 ביולי 2016

ל ז ה ה ת כ ו ו נ ת י

מאנו 3 ביולי 2016

@גיל שלי יש לך התייחסות למה שאמרתי? אני באמת מעוניין לשמוע את דעתך.
ואגב, יש קורלציה יפה בין הקיפאון בשכר הריאלי לבין עלייתם של תאצ'ר ורייגן לשלטון. עלייה דומה ניתן לראות בארה"ב גם לגבי כמות האסירים בבתי הכלא.

גיל שלי 3 ביולי 2016

אני מסכים עם מה שכתבת, טבעי שהתהליך יגיע לקיצון שיעורר את התהליך הנגדי.

גיל שלי 3 ביולי 2016

באופן עקרוני אני כן מאמין שהתחרותיות חשובה להתפתחות, אך הרגולציה צריכה לשמור שהתחרותיות לא משמשת לצבירת כח שיעזור למנוע תחרות

אביאל 4 ביולי 2016

מאנו – אל תשכח שהאלטרנטיבה לתאצ׳ר ורייגן היתה פשיטת רגל בפועל של המדינות המפותחות, ההרחבות המבוססות על קיינס איבדו את מקומם בעולם שהפך לתחרותי וגלובלי יותר ויותר.

אביאל 4 ביולי 2016

מאנו – שים לב לעוד משהו שקרה החל מ2008 ובאמת מתעצם מ2013-14 – הרבה משרות חוזרות לארה״ב או לפחות למקסיקו, כבר לא בטוח שסחורות מסוימות שווה לייצר במזרח (בעיקר שמחירי הדלקים היו גבוהים אז) ויש גם המון הטבות מס ועידוד בחסות ממשל אובמה להחזרה של התעשייה, אני חושב שזה בדיוק מתחבר לדברים של גיל. בעתיד, עם ההתפתחות ברמת החיים של המדינות המתפחות התחרותיות תשוב לזירה הגלובלית ועדיין המדינות המפותחות יוכלו להנות מתנועת המטוטלת.

yaron 4 ביולי 2016

אביאל, הרחבות כמותיות ורבית נמוכה רק התגברו (בטירוף) מאז 2008.
משרות ייצור לא חוזרות לארה"ב כבר הרבה מאוד שנים. האבטלה היחסית נמוכה בארה"ב מתהססת על משרות חלקיות, משרות שירותים בשכר מינימום ומשרות ממשלתיות (המון שוטרים).
מקסיקו לא "ייצאה" משרות למדינות מתתפתחות (היא מדינה מתפתחת בעצמה) כך שאין למה לחזור…

אביאל 4 ביולי 2016

ירון – משרות ייצור חזרו לארה״ב, לא ברמה משמעותית אבל עדיין יש תזוזה חיובית בכיוון, אם פעם בעיקר היו עוזבים אז המצב היום שונה, יש המון כתבות על זה.

העניין עם מקסיקו הוא כזה, ראשית לארה״ב טוב ונוח יותר לקנות ממקסיקו מאשר מסין לדוגמא, זה אומר התפתחות של הכלכלה המקסיקנית ופחות מהגרים, יש גם אזור סחר חופשי שמייטב עם שני הצדדים ובקיצור זה סממן נוסף בדרך שגיל מתאר.

גיל שלי 4 ביולי 2016

אני חושב שהאבחנה בין משרות ייצור ומשרות שירותים איבדה מאוד מחשיבותה. תוכנה זה ייצור או שירות? מדריך יוגה מרוויח פחות מפועל ייצור בפלדה?

עידוקוליס ליפשיץ 3 ביולי 2016

מעריך אותך על ההתעקשות לרשום שוב ושוב את ה"תזה" שלך בפוסטים רבים. באמת.
מודה שרק אחרי 3-4 פוסטים הבנתי למה אתה מתכוון.

כאשר אתה אומר "עכשיו אנחנו חזרה ב2009, כלומר יש עוד הרבה זמן עד שנגיע חזרה ל1980" מבחינת החלק של העובדים בתפוקה הכלכלית – האם אתה מאמין שבאמת נגיע חזרה למצב שהיה ב1980? ואם כן מתי? ואם אכן נגיע למצב הזה, איך תזוז המטוטלת משם?

גיל שלי 3 ביולי 2016

אני מאמין שאנחנו כבר בדרך, אף אחד לא יודע איפה היא תגמר. זה יקרה בצורה אחרת ממה שקרה בין 1950-1980. לדעתי עובדים יקבלו חלק בבעלות של החברות, זו כמובן רק דעתי

רוגל 3 ביולי 2016

אני תוהה אם העליה בשכר הריאלי לא תהווה זרז לתהליכי אוטומציה נוספים שייתרו מקצעות שלמים. הרי בנקודת עלות מסויימת ההשקעה ברובוטיקה, או באנטיליגנציה מלאכותית הופכת למשתלמת. דוגמה לכך רואים בהעלאת שכר המינמום שמהווה תמריץ לחברות כמו מקדונדלד להשקיע בהחלפת עובדי המטבח ברובוטים.

גיל שלי 3 ביולי 2016

אחלה אם כן, יווצרו עבודות אחרות שמשלמות יותר. דוגמה – לפני שלושים שנה לא היו חוגי יוגה למבוגרים, לא היו מאות אלפי ספורטאים מקצוענים, סליחה מליונים ברחבי העולם שמרוויחים יפה, כל הזמן נוצרות משרות במקומות שלא חלמנו, והפחד מפני משרות חרא שנעלמות מהעולם גורם לאנשים לנסות לשמר מצב שהוא רע מאוד לעובדים

רוגל 3 ביולי 2016

הבעיה בניתוח הזה הוא שאתה מצפה שמה שהיה בעבר יהיה גם בעתיד. אתה מעריך שהשינוי הוא רק בסדר גודל, וזה לחלוטין לא וודאי. אני בהחלט חושב שהשינוי בשוק התעסוקה הולך להיות מהפכני או, אם אתה צודק, בסדר גודל שיצריך שנים רבות לסט חדש של סוגי משרות.
העלייה של השכר בקצב גבוה, ואף מלאכותי, רק מאיצה את השינוי בלי שיש חלופה רלוונטית

גיל שלי 3 ביולי 2016

שום דבר לא וודאי, והסיבה שאני מניח שהמחזוריות תחזור על עצמה היא שהאופי האנושי כמו חוקי הטבע לא משתנים

אביאל 4 ביולי 2016

גיל שלי – אתה בהחלט צודק, אבל כלכלן חכם מאוד (שומפטר) הסביר בצורה יפה מאוד את הצד הלא מוסרי באותה התפתחות כלכלית, הוא קרה לתהליך הרס יצירתי, מצב בו דור הביניים שהמתמחה באותה עבודה שהלכה לאיבוד משלם את המחיר, נכון שהמחיר הכללי (והדוגמא עם מדריכי היוגה וגם הפילאטיס מצוינת) מטיב עם הפרטים באופן כללי, אבל יש פרטים שמאבדים את מקור הפרנסה שלהם עכשיו בלי מוצא. אגב, השוודים ידועים ככאלו שמצאו פתרון לכך, בשנות ה80 הם סגרו עיירות שהתבססו על מכרות פחם, העבירו את התושבים לערים אחרות והכשירו אותם לתעשיות שפרחו, אקט לא דמוקרטי בעליל שכן לא התאפשר לאותם אנשים שנולדו וגדלו באותן עיירות להישאר, אבל גם אז עולה שאלה מוסרית.

אמיתי 3 ביולי 2016

חושב שזיהית משהו מאד נכון ולא פשוט לזיהוי והלוואי שהמגמה
הזו תמשך ותקטין את חוסר השיויון ששורר בעולם המפותח והמתפתח.
אבל
קודם כל חסרה לי בתיאוריה סיבתיות. גם אם זו מטוטלת היא זקוקה לזרזים
שישנו את כיוונה. אפשר להסכים שמהפכת המידע – אינטרנט היא לא הזרז
לזה? שהגלובאליות קיימת כבר מספיק זמן וגם היא לא הסיבה? אז למה דווקא
עכשיו? ולמה שזה לא יעצר עכשיו?
מה שמביא אותי לדבר השני. אני כמוך לא מאמין שיש יד שמכוונת את הדברים.
יש להם אינרציה משלהם. אך האנשים החברות והממשלות שנהנות מהמצב לא
יוותרו עליו ככ מהר. ככל שהם יותר עשירים יש להם יותר מה להפסיד וגם יש
להם יותר עם מה להילחם.
שורה תחתונה אני די סקפטי..

גיל שלי 3 ביולי 2016

הסיבתיות בעיני, כשנוצר יותר מדי הון השימוש בו נהיה לא יעיל, ואז אין צמיחה. כשהכח עובר יותר מדי לעבודה, נוצרת אינפלציה, ואז אין צמיחה, ואנחנו נעים בעצם בין שתי הקצוות, בין דפלציה להיפר אינפלציה

רינוס מיכלס 3 ביולי 2016

או כמו שזהבי אומר בפשטות

אין יין בלי יאנג , ואין יאנג בלי יין

אמיתי 3 ביולי 2016

אתה מניח, בטעות לדעתי, שיש איזה חוק דיפוזיה בכלכלה והיא
שואפת לאיזשהו איזון. שנית גם אם יש עצירה בצמיחה כרגע (?)
עדיין הייתי חושב שיהיו עוד קטליזטורים לשינוי הזה. מה הם?
נ.ב. מעריך שאתה עונה לנו פה בדיונים. לא מובן מאליו

גיל שלי 4 ביולי 2016

אני מניח שהכלכלה כמו ההיסטוריה היא אך עוד מראה של ההתנהגות האנושית. מאבק כוחות רנדומלי שפועלים בו כוחות כה רבים עם אינטרסים מנוגדים עד שחוקי הטבע והאופי האנושי מכריעים את הכיוון. שנים של צמיחה אפס לא מאיימים כל כך במצב היום בניגוד לשנות השלושים בעיני, אז ההתמודדות עם סוף העידן של ההון היתה מאיימת יותר

אביאל 4 ביולי 2016

גיל שלי – החלק באמת מצחיק הוא שכל פעם שאני מעלה את הנושא הזה לדיון ליד כלכלנים שונים הם תמיד מגחכים, הנתונים שאתה מביא בכל פעם פשוט לא נמצאים עדיין בתודעה הזאת וזה באמת מפתיע, משום מה לא מדברים על זה.

בקשר לתיאוריה שלך אני חושב שהבעיה מעט קשה יותר כלפי העתיד, פיקטי הראה שההון צמח בצורה משמעותית לעומת העבודה מאז שנות ה70 ועליית הניאו-ליברליזם, אבל הסטודנט ההוא (מMIT אני חושב) שתמיד בורח לי השם, הראה שלהון הפיננסי שלעצמו אין צמיחה יוצאת דופן אלא שבגלל שהנדל״ן כלול בתוך ההון הוא מעוות את הסיפור כולו, כלומר שהרכישה של העשירים (לרוב) של קרקע ומבנים היא שיצרה למעשה את הפער הרחב בין ההון לעבודה. כך שבשורה תחתונה ההון מוצג כבחור הרע בעיקר בגלל עניין חשבונאי, בו מצמידים נדל״ן להון (שאגב בישראל רואים את זה היטב בכך שהאינפלציה אינה כוללת עליה במחיר המגורים, כי אז היא היתה מזנקת לשמיים), בכל מקרה היות שמדובר על משאב מוגבל מאוד (בטח עם האקלים ההולך ומדרדר) אז יש כאן בעיה עמוקה יותר, זה גם מסביר במידה כזו או אחרת את עליית הפופוליזם – זו שבסופו של דבר תנסה לחלק את הדבר הבסיסי ביותר, הקרקע, מחדש (ללא הצלחה אגב, אף פעם לא הצליחו לחלק טוב). אני חושב שאתה צריך להכניס את העניין הזה למודל, כי במקום מסוים הוא עלול ״לתקוע״ אותו.

אגב, איך מתחבר עניין המחלה היפנית שקישרת למערב בזמנו עם החשיבה על מעגליות וחזרה לתקופת הזהב של המערב בין מלחמת העולם השנייה למשבר הנפט ?

אלעד כץ 4 ביולי 2016

בקשר לפיסקה הראשונה שלך, לפני כמה שבועות ראיינו בתוכנית הכלכלית של רשת ב' את המנכל של מודלים כלכליים , בעקבות תחזית הצמיחה המעודכנת של 0.8% ובאופן מפתיע לא נשאלה שם שאלה ולא התקיים שום דיון על ה הפרשים בין תחזיות הצמיחה לבין הצמיחה בפועל, כבר כמה שנים ובכל העולם. זה נושא שלא מדברים עליו בכלל. אין שום חשיבה על הפרדיגמות הקיימות. הייתי מופתע מאוד דווקא כי זאת בדר"כ תוכנית די רצינית.

אביאל 4 ביולי 2016

אלעד – זה בדיוק הנושא שלי לתזה, תחזיות כלכליות, במיוחד שמאז 2008 הן מפספסות בצורה מובהקת, ממה שהגעתי אליו עד עכשיו, לי לפחות זה נראה כמו אפקט פסיכולוגי בנוסף לשיקולי מוניטין של המוסדות, בעיקר של הפד האמריקאי, שלא עומד לא ביחסי הצמיחה ולא בציפיה לאינפלציה.

אלעד כץ 4 ביולי 2016

מה הכוונה "אפקט פסיכולוגי"? מעלים את התחזית בשביל ליצור ציפייה גבוהה שתגביר את רף הצמיחה מעבר למה שהנתונים מראים? לא הבנתי…
ואם הם לא יחקרו את הסיבה לתחזיות השגויות, הם ימשיכו להחטיא ובכך לאבד את המוניטין שלהם.

גיל שלי 4 ביולי 2016

לדעתי הסיבה היא פשוטה יותר. כלכלני המאקרו עדיין תקועים במודלים שהיו נכונים לפני השינוי הגדול שקרה בעקבות 2008, ומחכים כל הזמן שהעסק יחזור למה שהכירו מ1980 ועד היום

אלעד כץ 4 ביולי 2016

יש לך הבנה במודלים כלכליים?
אם כן, איזה שינוי לדעתך צריך להתבצע בחישוב?

גיל שלי 4 ביולי 2016

מצטער, אבל אין לי.
הדבר היחיד שאני יודע בוודאות, ואני עוקב אחריו באדיקות, עד 2008 תחזיות הצמיחה היו לפעמים גבוהות מהצמיחה בפועל, ולפעמים נמוכות מהצמיחה בפועל. מאז 2008 הפד האמריקאי באופן קונסיסטנטי טועה כלפי מעלה, ולא במעט

yaron 4 ביולי 2016

אהבתי את "טועה" :-)

yaron 4 ביולי 2016

הם גם באמת תכננו להעלות ריבית ארבע פעמים השנה…

גיל שלי 4 ביולי 2016

המחלה היפנית בעיני היא תוצאה של עודף ההון, כלומר הדפלציה נוצרת כאשר כל כך הרבה הון נוצר עד שאין דרך יעילה להשקיע אותו. הדרך של ריצ'ארד קו בספרו ההולי גרייל של המאקרו אקונומיקס לכן מקובלת עלי. אם את האג"ח הממשלתי המגויס באפס היית הופך לעבודה, היית יוצא מהר יותר מהספירלה. הטענה שלו שגם גשרים לשום מקום תומכים יותר בכלכלה ההרחבה כמותית ואני מסכים לגמרי

אביאל 4 ביולי 2016

גיל – אבל מה עם יפן ? תשתיות ענפות ומשוכללות, כסף ציבורי רב ועדיין כמעט הכל תקוע.

גיל שלי 4 ביולי 2016

לא מכיר מספיק את יפן ממש, מכיר באופן שטחי את הנעשה בכלכלה שלהם. באופן כללי, היפנים ניסו להאבק בדפלציה באמצעות מיטב העצות שנוסו לאחר מכן בארצות הברית, כלומר להגדיל את כמות ההון שנשפכת למשק באמצעות הרחבות כמותיות למינהן. רק עכשיו האייבונומיקס כולל גם העלאות שכר, כמו בגרמניה למען האמת שם הבנק המרכזי מעודד ועדים לדרוש העלאות שכר, כמו מה שכתוב בכלכלה לגבי מה שקורה בארצות הברית. באופן עקרוני, תמיד אמרו שהבעיה ביפן היתה משכורות גבוהות מדי וקביעות, אבל כנראה שהרופא אבחן נכונה את הסימפטומים, אך לא את המחלה, ורשם תרופות לא מתאימות

yaron 4 ביולי 2016

גיל,
לא קשור לפוסט אבל אני ממליץ לך לקרא את הראיון של זהבי לווינט. אני הרבה זמן טוען "שהבעיה" היא גולדהר ולא קרויף. זהבי מאושש את הטענה הזאת.

קשקשן בקומקום 4 ביולי 2016

הדבר היחידי שלא ממש ברור לי זה שאם אני קורא נכון את מה שכתבת, צריכה להיות עליה בכח הקניה של העובד, אני לא ממש רואה את זה בשטח, נהפוך הוא. האם זה בגלל ש:
1. הרוב הולך על נדל"ן, והוא איכשהוא לא מחושב נכון באינפלציה
2. כל חישובי האינפלציה הם קשקוש ובעצם השכר עדיין נשחק?

גיל שלי 4 ביולי 2016

כנראה הרבה 1 וגם הולך קצת לחסכון, וגם פחות אשראי לצריכה

yaron 4 ביולי 2016

1.אולי זה בגלל שלמעט שכירות הנדל"ן לא כלול במדד…
2. חישובי האינפלציה הם אכן קשקוש.

זינק 4 ביולי 2016

אני רוצה להתייחס למשפט מתחילת הפוסט שנראה זניח, אבל בעיני בו נעוצה הבעיה – "חשוב לי להדגיש, לא היתה כאן קונספירציה של בעלי ההון להתעשר על חשבון העובדים, היה כאן תהליך טבעי של ההיסטוריה, או נכון יותר של הכלכלה.".

אני לא יודע אם קונספירציה היא המילה הנכונה, אבל לבטח יחסי הון שלטון בשיטות הפוליטיות הנפוצות מחזקות תמיד את בעלי ההון. וכשבעלי ההון מתחזקים – העובדים נחלשים.
הקשרים הללו מתחזקים מאוד בעולם המערבי, כשבעלי ההון מניעים את גלגלי המכונות הפוליטיות ויוצרים תלות שלפחות כרגע נראית בלתי שבירה.
לצערי, אני לא רואה איך הכלכלה מנתקת עצמה מהפוליטיקה ולכן אני מתקשה לראות איך הפערים מצטמצמים.

Comments closed