שנת 2016 היתה יוצאת דופן בפרמייר ליג, בכלל היתה שנת ספורט יוצאת דופן של הפתעות גדולות. השאלה היא האם מדובר במשהו חד פעמי אשר אינו מעיד דבר על הטרנד ארוך הטווח, או שמא מדובר בטרנד חדש לגמרי, שוויונית גדולה יותר בליגה, עולם חדש שבו היתרון של הכסף הגדול הולך לאיבוד.

נדמה לי שמספיק להביט בצמרת טבלת הפרמייר ליג בתאריך ה31.12.2016 כדי לפקפק בשינוי הגדול המתחולל. צמרת טבלת הפרמייר ליג מורכבת משש הקבוצות בעלות התקציב הגדול ביותר, וקבוצות אלה מנצחות השנה באחוזים גבוהים את המפגשים מול יתר הקבוצות העשירות פחות. ההבדל המהותי מהטרנד ארוך הטווח הוא שבעצם הצטרפו שתי קבוצות חדשות לארבע הגדולות, ליברפול וטוטנהאם, מתסבר שכאשר מדובר בכסף גדול, בתקציבי ענק, פערים של 100 מליון פאונד משמעותיים פחות.

רבים מתלוננים על כך שבעצם הכסף קובע הכל בספורט. אך יש בזה גם משהו יפה. במחקר שעשו באוניברסיטת לנקסטר בבריטניה גילו באופן מפתיע כי קיים קשר זניח ביותר (למעשה לא קיים קשר בכלל) בין שכר המנכ"לים בבריטניה ובין ביצועי החברות. ב11 השנים עד לשנת 2014 המחקר עקב אחרי העלאות השכר למנכל"ים ב350 החברות הגדולות בבריטניה. בממוצע, השכר עלה בעשור האחרון בכ80% ריאלי למנכל"ים אלה, מה שכמובן לא נכון לעובדים הרגילים בחברות.

אך האם העליה בשכר אכן הובילה לתוצאות משופרות של החברות בתקופה המקבילה? התשובה כמובן שלילית.

למעשה רק בספורט כסף גדול יותר קונה הישגים גדולים יותר באופן רווח. משום מה בעולם העסקי אין אפשרות לקבוע שהעסקאות הגדולות יותר מובילות לתוצאות טובות יותר, אתם יכולים לשאול את ארז ויגודמן למשל.

רבים תוהים האם שחקן פלוני או שחקן אלמוני אכן שווה את הכסף, ובכן, אין לי מושג כמה הוא שווה, אך ביותר מ85% מהמקרים הקבוצות שמשלמות יותר אכן משיגות הישגים טובים יותר, כלומר מנהלי קבוצות הספורט באופן עקרוני משתמשים בכסף טוב יותר מאשר מנהלי עסקים רגילים. באופן רווח יותר קבוצות ספורט משיגות יותר בנג לבאק.

*

בעולם השכר אנו נמצאים בתחילתו של גלגל חדש. כזכור אני טוען שהיינו בגלגל מסוים בו העובדים נהנו מעליות שכר ריאליות בעוד ההון נהנה פחות בין השנים 1947-1980. הגלגל החדש החל ב1980 ונמשך עד לשנת 2008, שם העובדים בכלכלות המפותחות ראו את שכרם קופא באופן ריאלי, בעוד ההון נהנה מעליות גדולות. וכיום אנחנו נמצאים כבר שנה שישית בגלגל בו העובדים נהנים מעליות שכר ריאליות בעוד ההון נהנה פחות.

העניין הוא שעליות השכר הנומינליות לא ממש השתנו, מה שהשתנה בעולם המפותח הוא האינפלציה. כאשר עליות השכר גם ב2016 כמו בשנה לפניה כמו ב2014, כמו בשנים מאז 2012, הסתובבו בעולם המפותח (ארצות הברית, אירופה וישראל לצורך העניין) משני הצדדים הקרובים של שלושה אחוז, ראינו בשנים אלה עליות שכר ריאליות בסדר גודל מאוד דומה שכן האינפלציה היתה קרובה יותר לאפס באותה תקופה.

בשנים שלפני 2008, האינפלציה הסתובבה סביב שני אחוז, וכך גם עליות השכר, לכן לא היה שינוי ריאלי.

*

כלומר, מי שצופה שבדרך פלא המגמה תשתנה, צופה שב2017 נחזור לאינפלציה משמעותית, אשר תשנה את העלייה הריאלית בשכר העובדים. אם אתם חושבים שהבורסה יודעת לנבא את העתיד, הרי זה בדיוק מה שהאמריקאים חושבים שטראמפ יצליח לשנות בארצות הברית, הם מאמינים שבאמצעות מלחמת סחר, השקעות בתשתיות בזמן קיצוץ מיסים, טראמפ יצליח להוביל את ארצות הברית חזרה לתקופה אינפלציונית.

השאלה הגדולה היא האם אכן לנשיא ארצות הברית, או לכל נשיא אחר, יש באמת כח לשנות טרנדים ארוכי טווח. הרי ראינו שהגלגלים הקודמים היו קרובים יותר לארבעים שנה מאשר לשש שנים.

ההימור שלי הוא שגם אם טראמפ יצליח לשנות משהו ב2017 (ורוב הסיכויים הם שהוא לא יצליח), עדיין 2017 תהיה יותר דומה לזכייה של לסטר בפרמייר ליג, כלומר אירוע חד פעמי שאינו מעיד דבר על הטרנד ארוך הטווח.

אנחנו משוכנעים שדברים משתנים כל הזמן, שהאירועים הם דרמטיים, ובעצם מסתבר שהכל זז לאט וכלום לא משתנה באמת.

 

יומן האליפות של הג'איינטס - הפסד ופלייאוף
יומן האליפות של הג'איינטס (16) - ההגנה בשיא ויש רץ