ליגת שוקי ההון – הכל משתנה וכלום לא זז

כשמתעסקים בתחזיות לשנה הקרובה מפספסים לפעמים את הטרנד הארוך

שנת 2016 היתה יוצאת דופן בפרמייר ליג, בכלל היתה שנת ספורט יוצאת דופן של הפתעות גדולות. השאלה היא האם מדובר במשהו חד פעמי אשר אינו מעיד דבר על הטרנד ארוך הטווח, או שמא מדובר בטרנד חדש לגמרי, שוויונית גדולה יותר בליגה, עולם חדש שבו היתרון של הכסף הגדול הולך לאיבוד.

נדמה לי שמספיק להביט בצמרת טבלת הפרמייר ליג בתאריך ה31.12.2016 כדי לפקפק בשינוי הגדול המתחולל. צמרת טבלת הפרמייר ליג מורכבת משש הקבוצות בעלות התקציב הגדול ביותר, וקבוצות אלה מנצחות השנה באחוזים גבוהים את המפגשים מול יתר הקבוצות העשירות פחות. ההבדל המהותי מהטרנד ארוך הטווח הוא שבעצם הצטרפו שתי קבוצות חדשות לארבע הגדולות, ליברפול וטוטנהאם, מתסבר שכאשר מדובר בכסף גדול, בתקציבי ענק, פערים של 100 מליון פאונד משמעותיים פחות.

רבים מתלוננים על כך שבעצם הכסף קובע הכל בספורט. אך יש בזה גם משהו יפה. במחקר שעשו באוניברסיטת לנקסטר בבריטניה גילו באופן מפתיע כי קיים קשר זניח ביותר (למעשה לא קיים קשר בכלל) בין שכר המנכ"לים בבריטניה ובין ביצועי החברות. ב11 השנים עד לשנת 2014 המחקר עקב אחרי העלאות השכר למנכל"ים ב350 החברות הגדולות בבריטניה. בממוצע, השכר עלה בעשור האחרון בכ80% ריאלי למנכל"ים אלה, מה שכמובן לא נכון לעובדים הרגילים בחברות.

אך האם העליה בשכר אכן הובילה לתוצאות משופרות של החברות בתקופה המקבילה? התשובה כמובן שלילית.

למעשה רק בספורט כסף גדול יותר קונה הישגים גדולים יותר באופן רווח. משום מה בעולם העסקי אין אפשרות לקבוע שהעסקאות הגדולות יותר מובילות לתוצאות טובות יותר, אתם יכולים לשאול את ארז ויגודמן למשל.

רבים תוהים האם שחקן פלוני או שחקן אלמוני אכן שווה את הכסף, ובכן, אין לי מושג כמה הוא שווה, אך ביותר מ85% מהמקרים הקבוצות שמשלמות יותר אכן משיגות הישגים טובים יותר, כלומר מנהלי קבוצות הספורט באופן עקרוני משתמשים בכסף טוב יותר מאשר מנהלי עסקים רגילים. באופן רווח יותר קבוצות ספורט משיגות יותר בנג לבאק.

*

בעולם השכר אנו נמצאים בתחילתו של גלגל חדש. כזכור אני טוען שהיינו בגלגל מסוים בו העובדים נהנו מעליות שכר ריאליות בעוד ההון נהנה פחות בין השנים 1947-1980. הגלגל החדש החל ב1980 ונמשך עד לשנת 2008, שם העובדים בכלכלות המפותחות ראו את שכרם קופא באופן ריאלי, בעוד ההון נהנה מעליות גדולות. וכיום אנחנו נמצאים כבר שנה שישית בגלגל בו העובדים נהנים מעליות שכר ריאליות בעוד ההון נהנה פחות.

העניין הוא שעליות השכר הנומינליות לא ממש השתנו, מה שהשתנה בעולם המפותח הוא האינפלציה. כאשר עליות השכר גם ב2016 כמו בשנה לפניה כמו ב2014, כמו בשנים מאז 2012, הסתובבו בעולם המפותח (ארצות הברית, אירופה וישראל לצורך העניין) משני הצדדים הקרובים של שלושה אחוז, ראינו בשנים אלה עליות שכר ריאליות בסדר גודל מאוד דומה שכן האינפלציה היתה קרובה יותר לאפס באותה תקופה.

בשנים שלפני 2008, האינפלציה הסתובבה סביב שני אחוז, וכך גם עליות השכר, לכן לא היה שינוי ריאלי.

*

כלומר, מי שצופה שבדרך פלא המגמה תשתנה, צופה שב2017 נחזור לאינפלציה משמעותית, אשר תשנה את העלייה הריאלית בשכר העובדים. אם אתם חושבים שהבורסה יודעת לנבא את העתיד, הרי זה בדיוק מה שהאמריקאים חושבים שטראמפ יצליח לשנות בארצות הברית, הם מאמינים שבאמצעות מלחמת סחר, השקעות בתשתיות בזמן קיצוץ מיסים, טראמפ יצליח להוביל את ארצות הברית חזרה לתקופה אינפלציונית.

השאלה הגדולה היא האם אכן לנשיא ארצות הברית, או לכל נשיא אחר, יש באמת כח לשנות טרנדים ארוכי טווח. הרי ראינו שהגלגלים הקודמים היו קרובים יותר לארבעים שנה מאשר לשש שנים.

ההימור שלי הוא שגם אם טראמפ יצליח לשנות משהו ב2017 (ורוב הסיכויים הם שהוא לא יצליח), עדיין 2017 תהיה יותר דומה לזכייה של לסטר בפרמייר ליג, כלומר אירוע חד פעמי שאינו מעיד דבר על הטרנד ארוך הטווח.

אנחנו משוכנעים שדברים משתנים כל הזמן, שהאירועים הם דרמטיים, ובעצם מסתבר שהכל זז לאט וכלום לא משתנה באמת.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

71 תגובות ל “ליגת שוקי ההון – הכל משתנה וכלום לא זז”

  1. קשקשן בקומקום (פורסם: 1-1-2017 בשעה 13:20)

    לא הבנתי את הטענה הזאת: "כלומר מנהלי קבוצות הספורט באופן עקרוני משתמשים בכסף טוב יותר מאשר מנהלי עסקים רגילים. באופן רווח יותר קבוצות ספורט משיגות יותר בנג לבאק". ההשוואה לא נכונה. את הכסף הגדול קבוצות הספורט לא משלמות למנהלים, אלא לשחקנים – שהם המוצר. ההשוואה תהיה נכונה אם תגיד שגוגל משלמת הכי הרבה למתכנתים נניח, ולא משיגה תשואה בדמות מוצרים מתקדמים, או שנסטלה משקיעה בשיווק, אבל המותג נחלש. אבל המחקר הוא על המנכ"לים.

    ומעבר לזה – בקבוצות ספורט המדד הוא הישגים, לא תוצאות פיננסיות, עוד אלמנט שבו ההשוואה לא נכונה.
    לצורך העניין חברה יכולה להשיג נתח שוק (שזה בעייני סוג של מקבילה ללהיות מקום ראשון בליגה) אבל להפסיד כסף וזה ייחשב ביצוע רע בעולם העסקי, בעוד אליפות והפסד כספי שיגרום לרומן אברמוביץ' להכניס את היד לכיס – יחשב הישג ספורטיבי

    קיצר – לא תופס, לדעתי

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 13:29)

      אני מסכים שזו השוואה לא מושלמת.
      אם תעקוב אחרי ההסטוריה של עסקאות הענק, השכר למנכלים, תגלה שיותר כסף לא הבטיח תוצאות טובות יותר.
      מאידך, אצל השחקנים, רוב המשתכרים הגבוהים ביותר, רוב הרכישות הגדולות ביותר, מביאות תוצאות טובות יותר.
      בכל מקרה, הטור הוא לא על זה, זו סתם אנקדוטה.
      הטור הוא על כך שכמו שלסטר היתה עניין חד פעמי, גם 2017 אם תהיה שונה, היא תהיה חד פעמית שלא משנה את המגמה לפי הניחוש שלי.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 14:45)

        מצטרף לקשקשן השוואה קצת ״עקומה״ אך מסכים מאד שהמגמה לא תשתנה ובטח ובטח טראמפ לא יהיה זה שישנה את זה. מוחה על ההכללה של ליברפול בחבורת הגדולות..
        מה שמעניין אותי גיל זה איך עליית השכר צפויה להשפיע על הכלכלה האמיתית..

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:03)

          צריך לזכור שזה כבר כמה שנים כך. בינתיים זה לא גורר אינפלציה מאחר וזה רק מקזז את הקפאון בשכר של שנים רבות. העליה בשכר קורית במקביל לצורך גדול יותר לחסוך (הרבה יותר מהשכר שלנו למשל הולך לחסכון פנסיוני בין אם נרצה ובין אם לאו), פחות אשראי לרכישות, ויותר היצע באופן כללי שנוצר על האשראי שנוצר עד ל2008.
          לסיכום ניחושי ושוב, אני ממש לא כלכלן, אני חושב שהכלכלה האמיתית שאנו חווים מאז 2010, זו הכלכלה שנחיה איתה עוד הרבה מאוד שנים, וזה בכלל לא נורא.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:09)

            תודה.
            לא הבנתי את הקטע על האשראי.. אם חוסכים חלק גדול יותר מהמשכורת ועדיין צורכים הרבה זה לא אומר לקיחת אשראי? וגם הריבית האפסית תומכת בהמשך לקיחת אשראי

            להגיב
            • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:27)

              לוקחים פחות אשראי ביחס לתקופה הקודמת, לכן אין עליה גדולה בביקוש, למרות עליית שכר גדולה יותר מקודם

              להגיב
          • קשקשן בקומקום (פורסם: 2-1-2017 בשעה 12:14)

            אני לא כלכך יודע מאיפה התיאוריה הזאת, כל מה שאני יודע עליו זה שאשראי צרכני ועמו החוב של משקי הבית רק הולך וגדל – גם לצריכה (הדוגמא הכי טובה בארץ זה מכוניות) וגם לנדל"ן.
            למעשה לפי מה שאני יודע רוב הצמיחה מתודלקת על ידי הגדלת החוב של משקי הבית, לפחות בישראל

            להגיב
        • ערן (המקורי) (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:18)

          המחאה שלך ברורה, מה פתאום להכליל את ליברפול בין הגדולות?
          היא כולה במקום שני;
          ניצחה השנה את 3 האחרות שחולקות איתה את הטופ-4;
          מובילה בכיבושים ב 2016…
          מה יש לאמר, כשאתה צודק, אתה צודק!

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:52)

            היא ללא ספק בקבוצת הגדולות שלא לקחו תואר פריימרליג. קבוצת יחיד לדעתי..

            להגיב
            • ערן (המקורי) (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:07)

              מעניין, זכתה באליפות 18 פעם, לפי ההתאחדות האנגלית. מומלץ לך לעיין. נעקפה רק על ידי סר אלכס שקבוצתו היום מונהגת על ידו נהג אוטובוסים.
              סלמאת.

              להגיב
              • יריב (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:19)

                ניתן לליגה לדבר בשם עצמה:
                https://www.premierleague.com/history

                להגיב
              • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:20)

                ערוץ ההיסטוריה זה אורי אמיתי.. הכל בהומור ערן.
                ההצלחה היחסית לא עזרה בתחום הזה

                להגיב
            • יריב (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:44)

              זו אינה קבוצת יחיד, לא לפי "6 הגדולות" בטור, גם טוטנהאם שייכת.

              להגיב
              • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:47)

                לדעתי טוטנהאם לא שם..
                קבוצה טיבעונית

                להגיב
        • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:59)

          אמיתי – בתקווה, היא תתפזר נכון בין חסכון להוצאה, גם תניע את הכלכלה וגם תזרע את זרעי העתיד.

          להגיב
  2. ערן (המקורי) (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:36)

    מעניין מאד, גיל.
    אני חייב להגיד שהשנה האחרונה, החל בלסטר, דרך פורטוגל וכלה בטראמפ, גרמה לי לתהות באיזו מידה ניתן בכלל לחזות את העתיד. יותר מדי משתנים, במיוחד כאשר מדובר בגורם אנושי הפכפך.
    כאשר אלה העוסקים בתחזיות הם ״מומחים״ בעלי אינטרס מובהק (מאלה השומרים על מעמד ומוניטין דרך נוכחות תקשורתית; ועד כאלה בעלי פוזיציה נסתרת בשוק) יש לקחת בזהירות יתרה. אני בטוח שגם לך יצא להיכוות מכאלה…
    בקשר לטראמפ, מסכים איתך שלא יוכל לשנות הרבה בקדנציה אחת, על אחת כמה וכמה בשנה אחת, בסייג אחד:
    לקלקל ניתן במהירות. תוך ימים. ציוצים הזויים נוספים בנושאי גרעין, החלטות אבסורדיות, קטטות הזויות בטוויטר, כהתחלה, יכולים בקלות להשפיע על בורסות, שערי מטבע, ועוד, שלא לדבר על גרירה לעימותים בינלאומיים אמיתיים. אם סף הגירוי של טראמפ ימשיך לעלות במקום להתמתן, העולם יסער במהירות…

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:39)

      הרבה יותר הגיוני שטראמפ יצליח להוביל למלחמה קולוסאלית מאשר לגרום לאינפלציה להתפרץ

      להגיב
      • ערן (המקורי) (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:51)

        מסכים

        להגיב
    • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 15:59)

      כמו שלא ככ קל לעשות דברים טובים כנשיא ככה גם לא ככ קל להרוס. לא מאמין שתהיה מלחמה או קטסטרופה.. אפילו שהנשיא מקשקש על מטוסים וגרעין בטוויטר

      להגיב
    • MOBY (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:34)

      ערן, אני הרווחתי כסף על 2 מתוך שלושת הדוגמאות שהצבת (מה שמראה שאפילו תרנגול עיוור ….) , לצערי אפילו לא חשבתי לכיוון של הכסף הגדול באמת :(
      אבל אני לא חושב שאפשר לשים את בחירת טראמפ בדומה לאירוע ספורט כזה או אחר, ההימור בטראמפ בתחילת הדרך(שהוא ישאר עד סוף המירוץ) היה שווה להימור שסאן אנטוניו יגיעו לפליאוף לא כזה הימור גדול. ההבדל בין טראמפ להילרי, למי שמכיר את ארה"ב ולא רק את הערים המרכזיות, לא דומה להימור בין קליבלנד והגולדן (שמוכרע על סל בודד….),ההבדל היה הרבה יותר מהותי.
      מה שכן אפשר להמר, זה שטראמפ הוא פטריוט אמריקאי ויש גבול לכמה שהוא יסבול פגיעה במעמד של סמל אמריקני כמו נשיא נבחר. כדאי מאוד שצרת התרבות תבין שאובמה אולי היסטוריה אבל נכנס לתוך היסטוריה מפוארת של נשיאי ארצות הברית. ושכדאי שתפסיק לשקר, האמריקאים אינם חיילי צהל (שלדעתי, אפילו הם בפעם הראשונה בהיסטוריית המדינה שלנו האמינו יותר לאמירות נסראללה מהודעות התעמולה של הדוברת).
      אז כל מבקשי ה- 20 בינואר, יש כנראה צדק בדבריכם שטראמפ אוהד את ישראל, אבל אנשי עסקים אמריקאים לבנים ומבוגרים לא אוהבים את כל הסחור סחור, קאט טו דה צייס, ויש לך הזדמנות אחת לשכנע אותי, לא הצלחת? אני החלטתי, ועברתי הלאה.

      להגיב
  3. Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:41)

    כרגיל גיל יש לי וויכוח איתך על השאלה האם צריך להסתכל על המקרו או המיקרו. כל תהליכי המקרו שאתה מדבר עליהם (מטוטלת, אינפלציה, שיעור עליית שכר של 2% בשנה או מה שלא יהיה) לא רלוונטים ברמת המיקרו. למי שחי בארה"ב יש שלושה מרכיבים משמעותיים מבחינה פיננסית. משכנתא, ביטוח בריאות, השכלה גבוהה. בנוסף יש הוצאות כגון קניית רכב והוצאות שוטפות אבל מדובר על דברים יחסית קטנים שאפשר לשחק איתם (לקנות בחנויות זולות יותר, לנהוג בלקסוס שנת 2004 עם 160,000 מייל שעדיין מרגישה כמו רכב חדש וכדומה). לגבי שלוש ההוצאות הגדולות שציינתי, הפער בין השינויים שגיל מדבר עליהם (עליה בשכר של $1000 בשנה לשכר הממוצע) ובין מה שנדרשים לשלם (לדוגמא, $20,000-$30,000 לשנה באוניברסיטה או חשבון סופי של $21,000 על ניתוח לתיקון ACL בברך ימין כפי שהבן שלי עבר הרגע) הוא כזה שלא משנה מה הממשל יעשה או אלו שינויים גלובלים יתרחשו, לא יהיה הבדל משמעותי במצב של הפרט בין 2016, 2017 או 2025.
    שני המקרים שבהם לממשל יכולה להיות השפעה גדולה וממשית הם העסקה (אבל הרפובליקאים בעד ממשלה רזה אז במקרה של טראמפ כנשיא מדובר בעצם על הרבה אנשים שיאבדו את עבודתם) או בתוכניות כגון הצטרפות לצבא בתמורה לתשלום שכר הלימוד. רק שאז אתה הופך להיות שבוי של המדינה ואחרי הטראומות שבוש העביר אנשים כאן (מי חשב שהצטרפות למשמר הלאומי יכולה להסתיים בסבבים בעיראק ואפגניסטן) אז הרבה אנשים חושבים טוב טוב לפני שהם בוחרים באפשרות זו.
    כלכלית הנשיא לא מגיע באופן משמעותי למרבית התושבים בארה"ב. כל התוכניות והשינויים שנשיאים מציעים הם בעלי השפעה קריטית על מספר קטן יחסית של אנשים (לדוגמא, אובמהקר). הפיתרון היחידי ברמת המיקרו הוא שאנשים יתחילו לחשוב טוב טוב על הקריירה שהם בוחרים, ושיבחרו מקצועות שיכולים להבטיח הכנסה גם בעולם חסר הוודאות של היום. רפואה לסוגיה, שירות לקשישים (מגזר שרק יילך ויגדל עם הארכת תוחלת החיים) וכל מקצוע שלא דורש פעולה מונוטונית, כזו שאפשר לבנות מכונה שתעשה את זה בסופו של דבר.

    להגיב
    • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 16:52)

      ״שאנשים יחשבו טוב טוב..״ זה לא כזה פשוט וזה בטח לא פיתרון.. אתה בתחום הפסיכולוגיה לא?
      מסכים מאד על הקטע בקשר להשפעת הנשיא על הכלכלה. גם במיקרו גם במקרו

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:04)

        זה הרבה יותר פשוט ממה שאתה חושב. לדוגמא, המנטרה הדבילית שהרבה פעמים אומרים לבוגרי תיכון (או יוצאי צבא בישראל) ולפיה "תבחרו ללמוד את מה שאתם אוהבים" צריכה להעלם מהעולם. ראשית, לא בהכרח תאהב עוד 20 שנה את מה שאתה אוהב היום; שנית, סביר להניח שאין קשר בין סיפוק בקריירה ובין אהבת המקצוע. אני יכול רק לשער שמי שעובד בתחום שהוא לא אוהב מי יודע מה אבל עם אנשים שהוא מת עליהם יהיה יותר מאושר ממי שעוסק במקצוע חלומותיו אבל מוקף בחארות; ולבסוף, אם השכר במקצוע שאתה אוהב מספיק לקליפות גרעינים משומשות, תאמין לי שלא תהיה מאושר ולא משנה עד כמה המקצוע הוא מה שחלמת עליו עוד מהשליש הראשון להריון.

        גם ההורים וגם מערכת החינוך צריכים להתחיל להכין את הצעירים לחיות בעולם הכלכלי. איפה מסיימים היום 12 שנות לימוד ומכירים היטב מושגים כמו פנסיה, משכנתא, ריביות, השקעות בשוק ההון, חסכונות, שימוש באשראי ועוד? חוץ מאולי שיעורים איזוטריים והפעלות מטומטמות שעדיף אם לא היו נעשות, לא נראה לי שהצעירים היום מקבלים חינוך מינימאלי שיכין אותם לכל זה.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:15)

          ממש לא מסכים עם הפיסקה הראשונה. ואם הוא לומד מקצוע שהוא לא כל-כך אוהב ועובד עם מרוארות אז זה עוד יותר גרוע. אתה לא יודע עם מי תיפול בעבודה, אז לפחות שיהיה מקצוע שמעניין אותך. אני רואה המון הורים שמכריחים את ילדיהם ללמוד "מיקצוע" והילדים סובלים בלימודים, שונאים כל יום לקום לעבודה ואחרי 10 שנים ההורים זורים מלח על הפצעים כשאומרים "אתה יודע, חבל שלא הלכת ללמוד את מה שריצית." אני לכולם אומר ללכת ללמוד את מה שהם אוהבים, אחר-כך נקווה שתהייה עבודה מעניינת עם חברה טובים ושכר מתגמל. לפי מה שאתה אומר, לא יהיו גננות, מורים, מרצים כי השכר חרה. לא יהיו אחיות, קלינאיות תקשורת ושאר פרא רפואיים כיגם התנאים על הפנים. כן, כולם ירוצו להיות עורכי דין ומהנדסי תעשיה וניהול ונראה מה יהייה. כבר היום רבים מהם מתקשים אפילו למצוא סטאג' כי פעם כולם ידעו שאלו המקצועות ב"ה" הידיעה והיום זה הפך לרוויה שאוכלת את כל מי שמגיע לשם חוץ מיחידי סגולה.

          להגיב
          • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:26)

            זו הבעיה בישראל, עם שוק העבודה העקום ועם ממשלות לדורותיהן שלא כל כך מבינות שהתפקיד שלהן הוא לשרת את האזרחים.
            אחיות בארה"ב בדרג של Registered Nurse הוא $71,000. השכר הממוצע למורה בתיכון במגזר הציבורי הוא בסביבות $60,000. תחשוב על משפחה ששני ההורים הם מורים בתיכון. הם מביאים הביתה $120,000 ובנוסף יש להם ביטוח בריאות, פנסיה ועוד הטבות אחרות. שלא לדבר על החופשות וכדומה.
            אישתי דוקטור לתולדות האמנות. אני אשלח אותה אליך כדי שתסביר לה שאחר כך תהיה עבודה מעניינת עם שכר מתגמל.

            להגיב
            • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:35)

              נניח שאני מסכים עם הפיסקה שאיציק לא הסכים
              עכשיו לך תעביר את זה לאנשים צעירים..
              מניסיוני לא עשיר בחינוך זה התחום הקשה ביותר
              שיש. התעסקות עם אנשים צעירים..האימה האימה

              להגיב
            • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:37)

              אני אספר לך משהו (לפני שתחליט לשלוח אלי את אישתי, ותיזהר כי אתה עלול לקבל את אישתי כפעולת תגמול), אני חיי בישראל ולא בארה"ב ולכן מדבר על ישראל. אני מניח שגם בארה"ב יש מקצועות נחוצים שלא מתוגמלים כראוי אבל זה שם, ואני פה.

              להגיב
              • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:41)

                רק לי יש עכשיו תמונה בראש של טילים בין יבשתיים עם ראשי קרב לא קונבנציונאלים עפים בין קונטיקט לבאר שבע?

                להגיב
                • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:43)

                  כן, אבל לא ראשי קרב, אלה…

                  להגיב
            • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:06)

              אמיר – אם היא עובדת באוניברסיטה אמריקאית היא לא אמורה ליהנות מתנאים טובים ? והאמת שעדיף להיות ד״ר לאומנות תמיד, אתה רואה את הצדדים היפים של החיים, שלא הרבה אנשים זוכים לראות.

              להגיב
              • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:47)

                אביאל, היא מה שנקרא adjunct professor. בישראל אני חושב שזה נקרא מרצה מן החוץ. מה שאומר שמשלמים לה פר-קורס, אין לה שום תנאים סוציאלים (לדוגמא, היא מוגבלת במספר הקורסים שהיא יכולה ללמד באוניברסיטאות ציבוריות על מנת שלא תגיע לרמה שתחייב הטבות כאלו), אין לה שום ביטחון מסמסטר לסימסטר בנוגע למספר הקורסים שהיא תלמד, וכרגע היא מלמדת בשלושה מקומות פלוס עברית ביום ראשון בבית כנסת על מנת להביא שכר שנתי שהוא בדיחה פחות או יותר (וליתר דיוק בדיוק קו העוני לבן אדם יחיד, שלא לדבר אם היא היתה צריכה לפרנס משפחה).
                בערך 75% מהסגל האקדמי בארה"ב נמצא בסטטוס הזה.
                ולמשפט האחרון שלך, בתור משפחה אנחנו עושים טיול גדול פעם בכמה שנים. לקחנו את הילדים לפאריס וגם לרומא (אח, איפה יהורם גאון). במובן הזה אתה צודק. מה שאנחנו זכינו לראות ולהבין במקומות הללו לא יסולא בפז בזכות הידע שלה.

                להגיב
                • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 22:58)

                  אישתי קלינאית תקשורת בסורוקה, מסרה, קביעות, דרגה מקסימלית, וכדי לקבל יותר ממינימום צריכה להשאר לעשות בדיקות פר פיס. אז כל אחד והחרה שלו. מצד שני, אין מצב שהיתה מצליחה ללמוד מקצוע מכניס, כי זה לא ה"מבנה המוחי" שלה. 1 + 1 ממש לא חייב לצאת מספר שלם או חיובי. אז לפחות שתהנה מהמקצוע בו היא עובדת. אותו דבר כנראה תופס גם לגבי אישתך.

                  להגיב
                • אביאל (פורסם: 2-1-2017 בשעה 13:06)

                  אמיר – מפתיע מאוד ש75 אחוז מהסגל הוא מרצה מן החוץ, באמת מעלה תהיות ללאן הולך הכסף שנכנס מהסטודנטים למוסדות. באמת נשמע לא בסדר, אין מה להגיד.

                  להגיב
                  • Amir A (פורסם: 2-1-2017 בשעה 13:34)

                    אל תשכח שבארה"ב האופרציה של אוניברסיטה הרבה יותר מורכבת מישראל. אתה חייב לספק מיטות, מזון, בריאות ואת כל השירותים הללו לכל הסטודנטים, לא רק לחלק קטן מהם. בנוסף, מרבית המורים מן החוץ, אני מניח, נמצאים בקולג'ים מקומיים ואוניברסיטאות מדרג שני ושלישי. שם גם שכר הלימוד הרבה יותר נמוך, מה שמתאפשר בחלקו בזכות העובדה שההוצאה על סגל קטנה יותר.

                    להגיב
        • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:04)

          אמיר – ראשית זו מחשבה אמריקאית לחלוטין, באירופה (ובישראל שדומה יותר לאירופה מבחינה סוציאלית) זה שונה, כי המדינה מוכנה להכניס את היד עמוק לכיס כדי לדאוג לאנשים (יש שיגידו שזה רע ויש שיגידו שזה טוב, אבל זה דיון אחר).

          בקשר ללעשות מה שאתה אוהב, אני דווקא חושב שמקצועות המחשבה למינהם יכולים להיות בטווח הבינוני-ארוך חשובים מאוד, כי בעולם בו רובוטים יעשו את המלאכות הפשוטות וגם הקצת יותר מתוחכמות (ראיית חשבון לדוגמא), תמיד יהיה צורך באנשים עם מחשבה לא שגרתית, יצירתיות וכו׳.

          להגיב
          • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:57)

            אביאל, מספרים. תן לי מספרים. בארה"ב הביטוח הלאומי מהווה 24% מתקציב המדינה. בישראל רק 8% לערך. כדאי שתעשה הערכה מחדש של דעותיך לגבי הרשת הסוציאלית במדינות שונות.

            להגיב
            • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 22:39)

              אמיר – תשלומי ההעברות בתקציב 2015-16 היו 26 אחוז. סוציליאזם זה לא רק השורה התחתונה, זאת התפיסה, הרי כמו שכתבתי ההוצאה מהתל״ג לבריאות בארה״ב היא ענקית אך לא יעילה, תשווה מול סינגפור, הטובה בעולם וחצי מההוצאה בהשוואה לארה״ב. התפיסה שאין ביטוח לאומי והצעירים לא צריכים לשלם בשביל הדורות הקודמים, כנ״ל לגבי הלימודים הגבוהים, אין השתתפות קולקטיבית.

              להגיב
              • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 22:44)

                לא הבנתי. איפה אין ביטוח לאומי והצעירים לא צריכים לשלם בשביל הדורות הקודמים?

                להגיב
                • אביאל (פורסם: 2-1-2017 בשעה 13:08)

                  אמיר – השאלה איך הכסף עובר, בארה״ב, בגלל השיטה, יש אכן יותר עניים, אלה כן זוכים לקבל כספים מהמדינה, אבל בדיוק בדרך השגויה של קבלת כספים מהמדינה, לא ביצירת הזדמנות אלא למנוע מצב של עוני קיצוני והראייה לכך היא תלושי המזון הנפוצים בארה״ב, לזה היתה הכוונה שלי. ככה שהאמריקאים נדפקים משני הצדדים.

                  להגיב
                  • Amir A (פורסם: 2-1-2017 בשעה 13:36)

                    אם אני לא טועה, בכל העולם כבר נערכו מחקרים שמראים שמי שנולד לתוך עוני גדולים סיכוייו להישאר בעוני. מה שמראה לך שלא משנה איך המערכת הסוציאלית עובדת, מדובר כנראה במצב שקשה מאוד לשנותו. רק אסייג שלא בדקתי את המספרים בארצות השונות.

                    להגיב
                    • אביאל (פורסם: 2-1-2017 בשעה 19:06)

                      אמיר – כן, אבל הנקודה היא המוביליות החברתית, עם הזמן היא אכן נשחקה בעולם המערבי. אבל עדיין עדיף להיות עני במערב מאשר בכל מקום אחר.

      • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:06)

        מסכים, קודם שיחשבו טוב. יחשבו טוב טוב זה מותרות.

        להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:37)

      כרגיל אמיר, לי אין ויכוח איתך. מסכים עם מה שאתה כותב. העניין הוא פשוט, בהשוואה לקודם, המצב משתפר במהירות של חילזון שיכור

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:45)

        אז עולה השאלה, האם יש אפשרות כלשהי להכניס לחילזון שלנו קצת פילפל בישבן? המצביעים בארה"ב האמינו שטראמפ הוא התשובה. בבריטניה הם האמינו שהיציאה מהאיחוד היא התשובה. כל מי שמבין קצת איך העניינים מתנהלים יודע שאלו לא הפתרונות. היכן הפתרון נמצא בעצם? האם בכלל יש פתרון לדור הנוכחי? או שפשוט נגזר עליו להבין שהשגשוג הכלכלי שחווה הדור הקודם היה משהו נקודתי שאנחנו וילדינו כבר לא נזכה לו?

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:25)

          אז זהו שאין דרך אמיתית להכניס לחלזון פלפל

          להגיב
          • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:40)

            אפשר, אחר כך לתגן וכבר ימצא מי שיוכל אותו.
            השאלה היא, האם הוא חילזון וברור שהמצב משתפר, רק לאט, או שזה רעש במערכת ובעצם יש סוגנציה.

            להגיב
        • yaron (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:14)

          נכון אמיר ובאמת היום אנחנו רואים דור שמרוויח (או מקבל פנסיה) יותר ממה שהרוויחו הוריו ויותר ממה שמרוויחים ילדיו.
          רואים את זה בארה"ב, באירופה וגם בארץ.
          זאת בעיה קשה שלדעתי רק תלך ותחמיר עד שייעלם הדור בר המזל הזה :-)

          להגיב
        • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:17)

          אמיר – לגבי שלושת הגורמים הפיננסיים שציינת, משכנתאות הן משכנתאות, הן ימשיכו פחות או יותר להתנהג באותה צורה.
          לגבי שכר הלימוד, זו בעיה אמריקאית (יש כאלה שאבחנו אותה כבר לפני כמה שנים כבועה הגדולה הבאה), שהפתרון צריך להיות אמריקאי אבל לא נראה שהוא הולך להשתנות בקרוב, בדיוק כמו מערכת הבריאות האמריקאית שהיא הגדולה (כהוצאה מהתל״ג) והפחות יעילה, שיום אחד האמריקאים יעדיפו להיכנס בחברות התרופות ובחברי הקונגרס שלהם תראה שינוי. ביום שארה״ב תחליט להיות יותר סוציאליסטית יהיה שינוי גם במתכונת של הלימודים, עם זאת, יש את מה שנקרא דרך הימין החברתית, בעיקר דרך מיזמי פילנתרופיה של אנשים פרטיים ותאגידים. אני יכול להעיד על עצמי שחשבתי ללמוד תואר שני בארה״ב קיבלתי מלגות דיי יפות, הן מתוך האוניברסיטה ודרך כל מיני ארגונים (יהודים לרוב).
          בקשר לפנסיה, זו בעיה גלובלית, הפנסיה הצוברת לא באמת יכולה להשאיר את רמת החיים של הפרט הממוצע כיום באותה רמה, האופציה האחרת (פנסיה תקציבית) היתה גורמת למדינה לפשיטת רגל, פתרונות ? קשה מאוד לאבחן, אני מניח שמודלים סקנדניביים של ניהול של ותיקי השוק בהתנדבות קרנות בחסות המדינה עם עמלות נמוכות מאוד יכולות להקל מאוד, אבל סך הכל הרגולציה (בארץ) מתקנת לאט לאט את עיוותי ועדת בכר.

          להגיב
          • no propaganda (פורסם: 2-1-2017 בשעה 18:16)

            אני לא בטוח שפנסיה תקציבית תגרום לפשיטת רגל. אני מסכים שזה יקרה במתכונת שזה היה בארץ כלומר שהפנסיה שלך תלויה במשכורת שלך. לדעתי הפתרון צריך להיות פנסיה תקציבית שווה לכולם ואז לא נראה לי שתהיה בעיה.
            אפשר לאמר שזה מס נוסף וזה נכון אבל לטעמי זה מס עדיף והגיוני יותר ממסים אחרים שלוקחים לנו שאת חלקם הייתי מבטל.

            להגיב
            • אביאל (פורסם: 2-1-2017 בשעה 19:07)

              פרופגנדה – אף פעם לא שמעתי על הצעה של פנסיה תקציבית אחידה, למרות שאם נחשוב על זה קצת זקנה היא סוג של עניין כזה, קשה לי לראות בכל מקרה הסכמה חברתית ופוליטית, יש שיגידו שמדובר במדרון חלקלק וזו הדרך למשכורת אחידה לכל מה שלא יתקבל בשום מקום.

              להגיב
              • no propaganda (פורסם: 2-1-2017 בשעה 19:13)

                משכורת אחידה לא הייתה אפילו בברית המועצות :)
                כמו שאמרת יש את זה בקצבת זקנה, עניין של טרמינולוגיה.
                בכללי, אני לא בטוח שאנשים יהיו נגד. מי שלא מרווחל הרבה אמור להיות בעד כי זה ישפר את תנאי הפרישה שלו ומי שנמצא במעמד הביניים אמנם מפסיד בפנסיה אבל מקבל יותר בטווח המיידי(כסף שניתן להשקיע) ועבור רבים זה עדיף(מאבדים את הפתור ממס, שזה מבאס).

                להגיב
  4. איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:04)

    גיל, כיוון שהכנסת את ישראל לתוך המדינת שבהן העליה בשכר גבוהה מהאינפלציה, אז אני אשאל, על אילו מגזרים אתה מדבר? אני לא רואה עליה בשכר שלי או של אישתי, אני לא רואה שלסובבים אותי בחוג החברתי קל יותר. אם אתה מדבר על אוכלוסיות מאד נקודתיות אז זה לא מעניין. אם אתה מדבר על כלל האוכלוסיה, נראה לי שהיא לא מרגישה בזה ומאד היתה שמחה להרגיש זאת. עליה ריאלית של 5% (על פני מספר שנים, נניח מ-2012) בשכר היא לא דבר ענק אדל היא כן דבר משמעותי. אני לא חושב שהוא קיים במציאות. נראה לי שהסל שלפיו מחשבים את האינפלציה אינו תואם את מה שמרגישים בכיס, ולכן החישוב מוטה לטובת הממשלות שמתגאות בשיפור מצב האוכלוסיה אך בפועל זה לא נכון. אני לא בטוח שבמדינות אחרות המצב שונה.

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:36)

      אני לא מדבר על אוכלוסיות מאוד נקודתיות, גם לפי נתוני הלמס זו התמונה, ואני רואה את התמונה גם במגזרים של התעשייה הכוללת, תעשיית מוצרי הצריכה ועוד.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 17:39)

        נדמה לי שמה שאיציק מתכוון וגם אני בניסוח גרוע למעלה
        הוא שהעליית שכר לא מתבטאת באיכות חיים, סגירת פערים
        וכוח קנייה. אין תחושה של שיפור..

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:26)

          אני לא כל כך יודע איך מודדים תחושות

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:36)

            אבל פערים בין עשירונים אולי כן. כוח קנייה זה מדיד ואם אתה מתעקש גם תחושות של קבוצות גדולות ניתן למדוד ברמה זו או אחרת.
            תחושות נובעות בסופו של דבר מדברים שקורים במציאות

            להגיב
            • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 18:42)

              אמיתי, לפעמים אתה יכול לכתוב תגובה ורק לרשום שזה איציק. זה יקל עלי מאד.
              רק תעשה זאת בתגובות ראויות בלבד.

              להגיב
              • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:03)

                מבטיח לנסות

                להגיב
            • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:20)

              אמיתי – מדד הג׳יני יורד בהתמדה בישראל בעשור האחרון.

              איציק – תוספות השכר של המגזר הציבורי (הסכמי החבילה של האוצר וההסתדרות), עליית שכר המינימום, מקצועות מבוקשים ובעיקר מה שדוחף את זה היא רמת האבטלה הנמוכה.

              להגיב
              • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:28)

                אביאל
                יש מדדים אחרים שמראים עלייה בעוני ובפערים. תלוי את מי שואל מה ומתי

                להגיב
                • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:40)

                  אמיתי – כתבת פערים בין עשירונים, אני לא מכיר מדד מקובל ומהימן יותר בנוגע לפערים חברתיים מאשר מדד ג׳יני. לגבי עוני, זו בהחלט כבר מזמן שאלה שהיא יותר פוליטית מאשר אובייקטיבית.

                  להגיב
                  • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:01)

                    ואגב אתה יושב שהירידה בגיני מקורה בעליית שכר,?
                    לדעתי רין ממש קשר..

                    להגיב
                    • אביאל (פורסם: 2-1-2017 בשעה 13:09)

                      אמיתי – האמת שאין לי מושג, זה לא כל כך חשוב לדיון על כך שאכן יש צמצום מסוים ובהשוואה למדינות אחרות, שם המצב מאז 2008 רק הגדיל את הפערים, ככה שחשוב להסתכל על זה גם במבט השוואתי.

                  • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:11)

                    ועוד שתי קטנות
                    הירידה במדד בישראל היא מאד קטנה ולא ככ עיקבית. אנו עדיין רחוקים מהצטיינות..
                    ובנוסף המדד הזה הוא כלי בעייתי במדידת האי שיויון בישראל מכמה סיבות כמו מיסוי והטבות שאינן מגולמות ישירות בשכר

                    להגיב
        • Lord Anthony (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:08)

          מה זה תחושה? רמת החיים עולה. יש פרמטרים מדידים שמראים את זה.
          ההוצאה הפרטית לנפש עולה, וגם באופן ממוצע המשכורות עולות.
          בוודאי שלא כל אחד באופן אישי מרגיש את זה אבל במקרו זה המצב.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:12)

            אם לפני 5 שנים קניתי קילו אגבניות ב 4 שקל והיום ב 5 שקל, אז ההוצאה לנפש גדלה. נכון, גם ההשתכרות עלתה. מה זה עוזר לי.

            להגיב
          • אמיתי (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:27)

            לורד. זה מה שרשמתי לגיל. זה מדיד

            להגיב
    • yaron (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:16)

      איציק,
      הבעיה היא שחישוב האינפלציה מוטה במקרה הטוב ומעוות בכוונה במקרה הרע.
      מחירי דירות למשל לא נכנסים למשוואה וזה הרבה יותר משמעותי מעליית מחירי העגבניות.
      כמו שאמיר כתב למעלה, עלייה במחירי ההשכלה הגבוהה והביטוחים הרפואיים מבטלת לחלוטין את האינפלציה והעלייה בשכר ביחד…

      להגיב
      • אביאל (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:21)

        ירון – היתה עלייה משמעותיתי במחירי ההשכלה הגבוה ? (של האוניבריסטאות הכוונה), אם הכוונה לזליגה למכללות הפרטיות אז בהחלט יש.

        להגיב
        • yaron (פורסם: 1-1-2017 בשעה 20:02)

          לדעתי היתה ויש עלייה מאוד משמעותית גם בפרטיות וגם בציבוריות.
          נקודה נוספת היא שהיום השכלה גבוהה היא הכרח ולפני 30 שנה היא לא היתה. אז עם 12 שנות לימוד יכולת למצא עבודה סבירה עם ביטוח בריאות ופנסיה נורמאלית גם אם זה אמר לעבוד בפס ייצור של שברולט. אולי לא היית עשיר אבל יכלת לחיות בכבוד ולישון בשקט בלילה.
          היום אתה יכול למצא עבודה בוולמארט ולרדוף אחרי הזנב שלך עד יומך האחרון.

          להגיב

מה דעתך?