ישנם מאמני כדורגל מוכרים, המשוכנעים כי בכוחם לעצב את המציאות באמצעות דיבורים. אתם מכירים אותם, גוטמן, רן בן שמעון, כאלה.

*

שמתי לב שבספורט כוחם של אמני הדיבור נמצא דווקא בירידה, איכשהוא הציבור שם לב שאין קשר הדוק בין היכולת לתאר מציאות רצויה, ובין המציאות עצמה. למשל, גם כאשר המאמנים קבעו שהקבוצה שיחקה מצוין ומלאה את ההוראות, האוהדים לא ממש שמחו לאור תוצאות התיקו או ההפסדים המאכזבים, ובסוף המצב בטבלה הכריע, לא התיאור של המשחק.

*

אין לי מושג למה אני כותב את זה, אולי בגלל שיש המון התרגשות מדיבורים פה לאחרונה.

אז שחר רוצה לשחק עם הצעצוע שלו, מה תעשו לו?
האיש שרוצה יותר מהאחרים