המגיב עמרי מכיר את זה מזמן. יש לי פטיש רציני לאמזון ומוצריה, והערצה לסייבורג העונה לשם ג'ף בזוס. המצחיק הוא שג'ף בזוס הוא לא ממש כוס התה שלי כאשר זה נוגע לצורת הניהול. אנשים אצלו זה לא ממש פונקציה. כדי להבין עד כמה, אז במשרדים של חברת אמזון בסיאטל למשל, לא נתנו השתתפות בתחבורה ציבורית, אך כן לרכב פרטי, מאחר והאוטובוס האחרון יצא מאזור המשרד בסביבות השעה 2300 ואדון בזוס לא חשב שזה יהיה נכון שהעובדים יהיו מוגבלים בשעה שאפשר ללכת הביתה.

*

אז אוקיי, בזוס הוא סייבורג, אבל תכנתו אצלו את מכונת הזמן בלי שאיש מבין איך. אם יש משהו בעולם שהבין בדיוק מה זה האינטרנט כבר בשנת 1995, הרי זה אדון בזוס. לחשוב שבאותן שנים אנשים חשבו שאמזון זה בסך הכל חנות ספרים באינטרנט. בזוס הבין כבר אז את המהות באינטרנט. קניות זה תוכן, מדיה זה תוכן, וכל החכמה שחברה צריכה היא אחת, שהלקוח שלה יאהב אותה. ברגע שהלקוח שלך, אתה תוכל לנצל את האינטרנט כדי לספק לו כל דבר שירצה. רק תשאיר אותו מרוצה.

לבזוס יש פטיש ללהשאיר לקוחות מרוצים, כל תלונה של לקוח מכל העולם, מגיעה ישירות אל בזוס, והוא גם בודק אישית את צורת הטיפול בתלונות, ואת שביעות רצון הלקוחות מהטיפול בהן.

*

קחו למשל את מנוי הפריים של אמזון. בשביל חברות כמו טיים וורנר, רשת, קשת, סרטים, תכניות טלוויזיה ושאר התוכן הטלוויזיוני הם אמצעי לעשיית כסף. בזוס נותן את התוכן הזה מתנה למי שעושה מנוי פריים ב99 דולר לשנה, ומרוויח מכך כתוצאה מהגברת הקניות של הלקוח מאמזון.

בזוס גם הבין הרבה לפני כל האחרים את המעבר לענן, הAWS, עולם התעבורה האינטרנטי של אמזון, הוא הגדול ביותר בשוק שרתי הענן, ללא תחרות אמיתית, גם כאשר מיקרוסופט סימנו זאת כמטרה העיקרית שלהם מזה זמן. כמו בחנויות אמזון, כך גם ברשת, אמזון לא צריכה למכור לך בעצמה, מספיק לה לספק את הלקוחות שלה, את הפלטפורמה שלה למתחרים, וכך היא יכולה להרוויח גם מלמכור בעצמה, וגם מלספק שירות למתחריה. זה נכון בלמכור ספרים, זה נכון בעולם המדיה. אמזון מתחרה בנטפליקס, והשרתים של נטפליקס באמצעותם נטפליקס מעבירה את התוכן ללקוחותיה יושבים אצל אמזון.

*

בזוס לא מפחד מהתחרות, הוא מחבק אותה. בזוס משתמש בתחרות כדי להרוויח ולהשתפר. ככה זה אצל הגדולים, הם נהנים להתחרות, לא מפחדים להתחרות. הנכונות להתחרות, האהבה להתחרות כוללת בחובה את הנכונות לטעות, את האהבה לטעות. מי שבאמת אוהב לנצח לא פוחד להפסיד.

*

מייקל ג'ורדן עשה פעם סרטון פרסומת בו הסביר שכל הסלים המכריעים שלו לא היו מגיעים אילו פחד להחטיא את הזריקות המכריעות. בסרט הובאו ההחטאות שלו שסגרו משחקים.

זה מה שמאפיין גם את בזוס, האיש לא מפחד לנסות ולטעות. הוא השקיע מליארדים בטלפון של אמזון באמצעותו חשב להתחרות באפל, והטלפון קרס מהר מאוד, אך לא היה בכך כדי להניא אותו מלנסות דברים אחרים. הקינדל פייר לדוגמה היה כשלון קולוסאלי נוסף, אך לא היה בכך כדי להניא את בזוס לדבוק בעולם הטאבלט, ולהוציא לאחר מכן את הקינדל HD המוצלח.

*

וזה בעצם השיעור החשוב ביותר. הגדולים ביותר טועים, ההבדל הוא שהם לא מפחדים לטעות. רבים מאיתנו רואים בטעויות כתב אשמה. לדוגמה, לאחר המשחק האחרון של מכבי בבאר שבע, רבים נתחו את הטעויות של ג'ורדי שמנעו ממכבי לזכות באליפות השנה.

התרבות הישראלית לא סלחנית כלפי טעויות באופן כללי.

מבזוס וממייקל אפשר ללמוד אחרת. אנחנו צריכים להבין שכל טעות היא הזדמנות. זה לא שמי שלא עושה לא טועה, זה גדול יותר. הנכונות לטעות היא הבסיס להצלחה. ככל שהמטרה קשה יותר להשגה, כך אנו צריכים להיות נכונים לעשות יותר טעויות, כי בלעדיהן לא נגיע לשום מקום.

ליגת שוקי ההון - על הקשר (בראש שלי) בין שיעור האבטלה והשלשות
כשהתקשורת יוצרת את הסיפור במקום לסקר אותו