the memorial day massacre ויום השואה, לא בבית ספרנו

האם באמת המדינה צריכה לקבוע לנו כיצד להעביר את ימי הזכרון הבאים עלינו?

היום בערב יכנס יום הזכרון לשואה ולגבורה (באמת, למה בדיוק חייבים להמשיך עם העניין הזה של הגבורה? אולי הגיע הזמן לבירור מחודש של מה אנחנו בדיוק צריכים לזכור ביום השואה?), במקביל בעיר גדולה בספרד יערך משחק כדורגל שיעניין רבים בישראל.

ברור לכולנו מתוך הרגל כנראה שספורט הוא עיסוק לא לגיטימי בערב יום השואה, אפילו חדרי הכושר סגורים בערב, גם מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע. המדינה החליטה בשבילנו שאנחנו אמורים לבלות את היום מול הטלוויזיה, להזכר בנשמות בני עמנו הזכים שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם, ולכעוס נורא על כך שתמיד שנאו יהודים ותמיד ישנאו אותנו בגלל שאנחנו יהודים. טוב, אם לא בדיוק אז בערך.

*

מנהגים אלה בדיוק נוהגים גם בערב יום הזכרון לחללי צה"ל (איפה נעלמה הגבורה?).

*

רבים מאיתנו מזלזלים במדינות אחרות בעולם, למשל ארצות הברית, מדינות בהן יום הזכרון הוא בסך הכל יום חופש נוסף בו מעודדים את בני העם האמריקאי לצאת לקניונים בהמוניהם, ולצפות בכדורסל איכותי בטלוויזיה. הכותרת של פוסט זה אמורה להיות זכורה לטובה לאנשי הסלטיקס, אך גם אוהדי הלייקרס יכולים לשמוח על כך ששרדו את הטבח ביום הזכרון האמריקאי כדי לזכות באליפות באותה שנה.

*

אז האם באמת אנחנו עם רציני הרבה יותר? האם אנחנו נותנים כבוד רב יותר לנספים בכך שכולנו עוטים על עצמנו את העצב הדרוש בימים אלה?

בעבר הייתי בטוח שהתשובה היא כן. יתרה מכך, כאשר שהינו בארצות הברית, זוגתי הביעה תמיהה כיצד זה אני מעז ללכת לשכנים לראות פלייאוף NBA כאשר יום הזכרון לחללי צה"ל כבר החל, במקום לשבת מול המחשב, להאזין לשירים עצובים, ולהזכר בדודי ובחברי שנפלו במסגרת שירותם בצה"ל.

*

היום אני מבולבל הרבה יותר. האם אנחנו מספרים סיפורים על קרבנות המרד הגדול בתשעה באב? האם אנחנו מזדהים עם המשפחות שנאלצו לאכול את ילדיהם כדי לשרוד עוד יום במצור הגדול בירושלים בתקופה שקדמה להשמדת בית המקדש? לפחות אישית אני לא שמעתי סיפורים אישיים על אנשים אלה.

אני גם לא ממש בטוח שאנו חייבים את העצב לקרבנות של יום השואה, די ברור לי שהיום הזה לא נועד עבורם. כן, לכל איש יש שם, אבל ליום הזכרון לשואה ולגבורה יש יותר משם, יש מטרה שאותה היום נועד לשרת.

*

כמי שחווה את חוויות המשפחה השכולה כבר מגיל ארבע, אני יודע שיש משהו מיוחד ביום הזכרון לחללי צה"ל. המשפחות השכולות לא זקוקות ליום הזה כדי להזכר בבניהן, אך יש ביום הזה תחושה של חיבוק מכל עם ישראל למשפחות. אך נכון גם שחללי מלחמת יום כיפור לדוגמה, קבריהם כבר די שוממים ביום הזכרון הכללי, ולמען האמת גם באזכרה לחללי מלחמת יום כיפור. גם אצל חברי רונן שנפל לפני עשרים וחמש שנים, כבר מגיעים הרבה פחות חברים כדי להשתתף עם המשפחה.

*

בסופו של יום, יתכן  שיגיע הזמן שבו המדינה תחליט שאין לה זכות להתערב בדרכנו לזכור את שנרצה לזכור. אני ביום השואה מזכיר לילדי שהשנאה שהובילה להחלטה לפיה יש להשמיד את הגזע היהודי, היתה אך כלי בידי הצוררים הנאצים כדי להשיג מטרות אחרות. יום הזכרון לחללי צה"ל כבר השיג את מטרתו בקרב בני הבכור, שכן זה החליט להיות קרבי גם בעקבות התחושות שמתעוררות בו בכל יום זכרון כזה. למען האמת, כנראה גם השירות הקרבי שלי נבע גם מהקרבה שלי לשכול. יום הזכרון זה יופי של כלי בספרטה.

אני לא יודע מה נכון ומה לא נכון, אני בעיקר מבולבל ובעיקר שואל את עצמי שאלות. אולי לכם הדברים ברורים יותר.

הספין באשקלון
ההפסד לפאלאס

302 Comments

שי אורן 23 באפריל 2017

השמדת הגזע היהודי היתה מטרה, לא אמצעי. לא הנקודה העיקרית במאמר אבל צרם לי.

גיל שלי 23 באפריל 2017

השנאה ליהודים עזרה להיטלר להשיג את מטרותיו, אבל מקבל את התיקון שלך

ערן קאלימי 23 באפריל 2017

זה תיקון סופר חשוב, האנטישמיות לא היתה כלי רטורי, היא היתה מצע ותוכנית פעולה.

גיל שלי 23 באפריל 2017

מסכים

S&M 24 באפריל 2017

השמדת העם היהודי לא הייתה מטרה. השלטון הנאצי בעולם ע"י רייך גרמני לאלף שנים היה המטרה.
השמדת העם היהודי הייתה אמצעי בלבד. לא יודע למה גיל מקבל את התיקון שלך, אבל אותי לא שכנעת.

הרטוריקה הנאצית הייתה צריכה אויב, והיה קל להדביק את זה על היהודים ששיחקו בתפקיד האויב למעלה מאלף שנים.
בזמן הזה כבר היו בחוץ הפרוטוקולים של זקני ציון, שהיו לא רק משהו שלומדים עליו בהיסטוריה, ולא רק אמצעי תעמולה, אלא הם היוו ראי לאמונה, לידיעה, של העולם הנוצרי. הם ידעו (!) שהיהודי אויב שזומם עליהם. הם ידעו (!) שהיהודי מקיים רשת מסועפת של קשרים, אשר באמצעותם הוא שולט בעולם הבנקאות והכספים, וכך שולט בעולם. הם הסיקו שבלי חיסול היהודי, אין סיכוי שהרייך ישלוט אלף שנים. לכן היה צורך בחיסול היהודים.

להגיד היום שחיסול היהודים היה המטרה, זה כמו להגיד שחיסול חולדות הוא המטרה. לא נכון, חיסול מגפת הדבר היה המטרה, חיסול החולדות היה רק האמצעי. וזה לא מקרה שהנאצים דימו ברטוריקה שלהם את היהודים לחולדות. אירופה כמעט הושמדה ע"י החולדות שהביאו את מגפת הדבר מהמזרח. דימוי החולדות היה כלי רטורי להעברת המסר.

אין בהקטנת השמדת היהודים ממטרה לאמצעי, כדי לפגוע בזכר השואה, או להגיד שזה לא היה נורא. מכונת השמדה זה נורא גם אם זה רק אמצעי. וזה מתחבר לשאלה של גיל על מקום הגבורה ביום השואה. הייתה גבורה, לא הייתה גבורה, זה לא חשוב. זה תעמולה. והייתה גם גבורה, זה ברור, אבל השאלה פחות חשובה בעיני. יותר חשוב זה שנזכור, ושזה לא יהיה רק אמצעי להלהיב חיילים, אלא דגל שחור מפני הישנות מעשים כאלה בכל מקום ובכל זמן.

שי אורן 24 באפריל 2017

השמדת הגזע היהודי היתה מטרה מפני שבעצם קיומו הוא מסכן את טוהר הגזע הארי. היהודי לא נדרש לחדול ממעשיו או להמיר את דתו או גזעו, נדרש ממנו לחדול מלהתקיים. על הרייך היה להיות יודנריין – נקי מיהודים.
גם בשלהי מלחמת העולם, כאשר היה ברור שגרמניה לא תנצח, עדיין מכונת ההשמדה פעלה במלוא עוצמתה וביתר שאת. משאבים חיוניים עבור המאמץ המלחמתי, הוסתו בגדי שהשמדת היהודים תתבצע.

S&M 24 באפריל 2017

כשחוזרים על אמירה בלי נימוקים, זה לא הופך אותה למבוססת. היא נותרת אמירה בלתי מבוססת.

הנאצים רצחו במחנות הומוסקסואלים. איך הומוסקסואלים שלא מתרבים מהווים סכנה לטוהר הגזע הנאצי?
הנאצים רצחו במחנות אינטלקטואלים, ארים ולא ארים. איך אינטלקטואלים מהווים סכנה לטוהר הגזע הנאצי?
הנאצים רצחו במחנות מתנגדים פוליטיים, ארים ולא ארים. איך מתנגדים פוליטיים מהווים סכנה לטוהר הגזע הארי?
עוד לפני שנרצח יהודי אחד באושוויץ, כבר נרצחו בו מאה אלף פולנים ורוסים. איך רצח של פולנים ורוסים משרת את "המטרה", שהיא השמדת היהודים, או אפילו טוהר הגזע הנאצי?

המחנות הוקמו כדי לרכז בהם את אויבי המשטר, ולא כדי לרכז בהם את היהודים. אחרי שכבר היו במחנות אויבי המשטר, חברי מחתרות, בני האליתה השלטת, אינטלקטואלים, משכילים, אנשים שהנאצים חששו שיפריעו להם למשול – רק אז החלו להשמיד אותם, כדי לפנות מקום לעוד ועוד אסירים. ורק אחרי שהניסיון הזה הצליח להם, עברו להשמדת היהודים.

אני מתנצל שאנחנו שוליים אפילו בעיני הנאצים, שהם לא חשבו עלינו ראשונים, ואנחנו רק סרח עודף שיאללה, אם כבר יש כבשנים, בוא ניפטר מהיהודים כך ולא בגירוש – אבל זה מה שזה. לא צריך להגדיל אותנו ל"מטרה", כי גם לרצוח יהודים כאמצעי זה "בסדר", זה מספיק נורא.

שי אורן 24 באפריל 2017

ראשית אתה מבלבל בין מושגים שונים ןבין תקופות שונות.
מחנות ההשמדה לא נועדו בכדי לרכז את היהודים, הם רוכזו כבר בגיטאות. שילוחי ההשמדה מפולין, הונגריה, צרפת יוון ועוד לא נועדו בכדי לפנות מקום לעוד אסירים, הם נועדו בכדי להשמיד קהילות שלמות ובכך,להביא לפיתרון הסופי של הבעייה היהודית, כפי שהוסכם בועידת ואנזה.
כמה השמדת היהודים חיונית מבחינת הנאצים אתה יכול לבדוק בציטוטיןם הבאים מתוך מיין קאמפף
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15763

באבא ימים 24 באפריל 2017

אני חושב שיש משהו באמצע בין הגדרת השמדת היהודים כמטרת העל של המשטר הנאצי לבין ההגדרה של להיפטר מהיהודים כעניין שולי באג׳נדה שלו.

קשקשן בקומקום 23 באפריל 2017

משהו חסר לי ואני לא בטוח שהוא בסאסטקסט או לא.
אני (גם בן למשפחה שכולה) תמיד מאוד התחברתי גם ליום הזכרון וגם ליום השואה.

בשנים האחרונות, 15-20 שנה, (לדעתי זה קשור למנהיג אחד ספציפי שמוביל אותנו רוב התקופה הזאת, אבל אולי זה קשור להתבגרות שלי), אני מרגיש שרקחו לתוך הימים האלה (וגם לשאר השנה) קורבניות, צדקנות ומעין חינוך של "למוות נולדנו". קידוש המוות.
פעם הרגשתי שמהימים האלה יצאו ערכים, תקווה לעתיד טוב יותר, ושאיפה לשלום. שיש בהם משהו אוניברסלי.
היום אני מרגיש שהימים האלה מהווים הצדקה לזה שנמשיך למות פה מצד אחד, ולזה שאנחנו לנצח טובים וטהורים מכל השאר מצד שני.

וכך – בשנים האחרונות התחושה שלי ביום השואה ויום הזכרון היא כבר לא תחושה של עצב מחד ותקווה מצד שני, אלא של כעס.

גיל שלי 23 באפריל 2017

לכך כיוונתי את הטקסט, מסכים לגמרי

ר.בקצה 23 באפריל 2017

זה לא קרה בשנים האחרונות.
אופיים של ימי הזיכרון עוצב לפני עליית נתניהו לשלטון.
כתמיד, שנאתכם למחנה הפוליטי היריב משבשת את דעתכם.

גיל שלי 23 באפריל 2017

ממש לא ייחסתי את זה לנתניהו, מסכים שזה נכון מאז שהתחילו עם ימי הזכרון

ר.בקצה 23 באפריל 2017

לא התכוונתי אליך, אלא למגיב המקורי ב- 2.

קשקשן בקומקום 23 באפריל 2017

חבל שאתה לוקח את זה למקום פוליטי. זה לא ימין ושמאל, אבל זה כן הנהגה.
מי שבחר לדבר בטקסי יום השואה שנה אחרי שנה על איראן, מי שהכניס את המופתי לעניין, מי שטרח לחבר בין הארץ לשואה ולנאצים דרך הסבא של הבעלים שלהם, זה ביבי. אף אחד אחר, לא בימין, ולא בשמאל, לא הכניס לנו את השואה ליום יום בצורה כלכך שיטתית ולמען מטרות פוליטיות. אז אותי זה מכעיס ומוציא בעייני את העוקץ מהיום הזה, וכמובן שבסוף זה לא כי זה נכון, אלא כי השנאה שלי מעבירה אותי על דעתי. אודה לך אם תמשיך בדיון ענייני בלי להשמיץ, אל תגיד לי את מי אני שונא ולמה אני אומר מה שאני אומר.

ר.בקצה 23 באפריל 2017

אתה בוודאי מתלוצץ.
הרי כתבת בפירוש שההרגשה שלך נובעת מהעובדה שאנו מונהגים ע״י דמות מסוימת, שבמקרה נמצאת בצד הפוליטי המנוגד לך. חס וחלילה שניקח את זה למקום פוליטי, מה?

כמובן שלטענתך אין שום שחר- ״לעולם לא עוד״ אינה סיסמא של נתניהו. המטס של מטוסי קרב ישראלים בשמי מחנות ההשמדה אינו המצאה של נתניהו. וגם לא נאומי הקצינים הבכירים בטקסי יום השואה.

ובעניין הוזלת השואה- כמי שמחנהו מנצל את השואה יום יום לניגוח המחנה הפוליטי היריב עד כדי פלירטוט עם הכחשת שואה (מהשוואת מסתננים לפליטי השואה, דרך השוואת תהליכים הקורים בדמוקרטיה הישראלית ל״תקופות אפלות״ ועד כינוי יריבים פוליטיים בשמות גנאי ) מוטב שתצניע לכת.

קשקשן בקומקום 23 באפריל 2017

היה לי ראש ממשלה שמיר, וגם היה לי ראש ממשלה שרון.
אף אחד מהם לא גרם לי להרגיש כמו יהודון בגטו שכל העולם רק רוצה להשמיד אותו, ושמנופף בשואה על ימין ועל שמאל.
אז עכשיו תגיד לי שהמטס באושוויץ היה בזמן שרון ואני אגיד לך שלא סבלתי גם את זה, ועדיין אני מרגיש שנתניהו משתמש בשואה בצורה חסרת תקדים.

אבל אתה הרי יודע מה אני חושב ולמה. זה הרי קשור להתנחלויות כי אני סמולן.
ובוא נסכם, ברשותך, שאתה תביע את דעתך ותפסיק להגיד לאחרים למה דעתם היא כמו שהיא

סתם אחד 23 באפריל 2017

ר. בקצה, קבל ציטוט:
" (לדעתי זה קשור למנהיג אחד ספציפי שמוביל אותנו רוב התקופה הזאת, אבל אולי זה קשור להתבגרות שלי)"

אני חושב שמה שחשבת שהוא כתב זה לא מה שהוא כתב.

קשקשן בקומקום 23 באפריל 2017

עזוב הוא תמיד ידע להגיד למה כל אחד כותב מה שהוא כותב, מה כל אחד חושב, מי בעדנו ומי בעד אויבנו. אין פה שום חדש

ר.בקצה 23 באפריל 2017

שנאת נתניהו שלכם היא אכן פתולוגית. בזמנו בטאונכם אפילו פירסם מאמר בנושא. משהו בסגנון ״מדוע אנו שונאים את נתניהו״.
מאת ארי שביט, אם איני טועה.

סתם אחד 23 באפריל 2017

ר. בקצה, מי זה שלכם?
אני לא מכיר אותו בכלל. פשוט אחרי שהוא ענה לך שאתה מייחס לו דברים שהוא לא כתב, הלכתי לקרוא את התגובה שלו וראיתי שהוא צודק.
עכשיו, איך שאני רואה את זה, או שאתה מבין שטעית בהבנת מה שהוא כתב, או שאתה עונה באוטומט בגלל שאתה מאמין שאתה מכיר את דעותיו של בעל הניק, ואם אתה עונה באוטומט זו סתם הטרלה ואני לא אוהב להאכיל טרולים

ר.בקצה 23 באפריל 2017

מה אתה אומר…
אפשר לקבל עוד אפשרויות, או שנשאר עם חוות דעתך המלומדת?
וחוץ מזה, מה אתה קופייץ?
התייחסתי למחנה של הקשקשן, לא אליך.

קשקשן בקומקום 23 באפריל 2017

תמשיך עם "שלכם", "בטאונכם", תספר לי שארי שביט שמעולם לא סבלתי מייצג אותי, וכל שאר הקשקשת הקבועה שלך.

העובדה הפשוטה היא שאני כתבתי איך אני מרגיש בימים האלה שהם מאוד חשובים לי, ואתה החלטת גם שאתה יודע למה (אפילו אני כתבתי שאני לא בטוח למה אני מרגיש ככה), וגם שכל מילה שמישהו הוציא לגבי השואה ממחנה השמאל מייצגת אותי.

כמובן שכהרגלך לא התייחסת עניינית לדברי אלא בחרת להגיד לי ברוב חוצפתך מהם דיעותי וכמובן לכרוך אותן עם דעות אחרות שלא מוצאות חן בעיינך.

שיהיה לך בהצלחה, לי אין רצון להמשיך להתדיין איתך.

ישי 25 באפריל 2017

הנה עוד דוגמה להכנסת השואה למטרות פוליטיות:
https://twitter.com/YaelCohenParan/status/856746759015600128

(ואם המטומטמת תמחק את הציוץ, אז תוכלו לראות כאן – http://rotter.net/forum/scoops1/397658.shtml )

קשקשן בקומקום 25 באפריל 2017

אכן מטומטמת

לוחם מדינת הזהב 23 באפריל 2017

אחרי שדאגו לפרסם ש 3000 ישראלים יהיו נוכחים בקלאסיקו הקרוב הייתה לי הרגשה מחורבנת שלא ממש הצלחתי להסביר… נראה לי התגובה שלך עושה את זה באופן מושלם… תודה

אוהד 23 באפריל 2017

בול.
לא יכולתי לנסח טוב יותר

אוהד 23 באפריל 2017

התכוונתי לקשקשן בקוםקום

אנונימוס 23 באפריל 2017

+1

Ollie Williams 24 באפריל 2017

+10

Amir A 23 באפריל 2017

הדבר שהכי חורה לי ביום השואה הוא העובדה שבמשך 364 יום בשנה ניצולי שואה שעדיין חיים בישראל מוצאים את עצמם בודדים ומנוצלים במקום שהמדינה תהפוך עולמות לעזור להם לסיים את חייהם בכבוד. מספיק לקרוא מה אומר מבקר המדינה על יחס המדינה לניצולים החיים כדי לקבל בחילה.

matipool 23 באפריל 2017

+ 365

איציק 23 באפריל 2017

כמה נכון, כמה עצוב, והכי כמה מביש.

איתמר 23 באפריל 2017

מבחינתי, הבחנה בין זקנים עניים ניצולי שואה ובין זקנים עניים שאינם ניצולי שואה היא בלתי מוסרית בעליל.
המדינה צריכה לדאוג לרווחתם של כל הזקנים העניים (יהודים ושאינם יהודים, ניצולי שואה ומי ששפר גורלם ואינם ניצולי שואה) על מנת שהם יחיו את שנותיהם האחרונות באופן סביר.
זה צריך להיות המסר לפני יום השואה ולאחריו.

Amir A 23 באפריל 2017

איתמר, בהחלט. רק שהדיון כאן היה בנוגע לשואה. במקרה של ניצולי שואה יש גם כספים ספציפים שאמורים להגיע אליהם בחוק והם לא מגיעים.

איתמר 23 באפריל 2017

זה בדיוק הענין – הדיון הזה צריך להתקיים במנותק מהשואה ובקשר ישיר למצבם של זקנים עניים בחברה הישראלית.

שמעון 23 באפריל 2017

גונבים אותם בדרך את הכספים ומנסים כמה שיותר לדפוק את הזקנים ולרמות אותם החל מקופות החולים, חברות הביטוח, כל מיני סוכנויות מכירות, איזו מדינה איזו מדינה…

זינק 23 באפריל 2017

בגדול מרמים פה את כולם, הם הטרף הכי קל.

צור שפי 23 באפריל 2017

איתמר, אני מרשה לעצמי לחלוק עליך. כמובן לא בקביעה שאחריות המדינה היא לדאוג לכל קשישיה (ולמען האמת לכל אזרחיה) אלא בכך שכאשר מדובר על ניצולי השואה יש שני מרכיבים נוספים. האחד – המדינה במידה ידועה התקדמה כלכלית ברמת המאקרו על גבם של אותם הניצולים, הסכם השילומים, בחלקו, העביר את הפיצוי הכספי מרשות היחיד לאוצר המדינה. שנית, המדינה פעילה עד היום בדרישה מאומות העולם להחזיר רכוש יהודי לבעליו. באותו זמן היא איננה בבחינת נאה דורש נאה מקיים ואיננה אוכפת על מוסדות ישראלים (בעיקר בנקים אבל לא רק) להשתמש בכספי קורבנות שואה לטובת הניצולים.

MOBY 23 באפריל 2017

לא כל כך מבין את הבעיה שלך לגבי הגבורה, יום השואה הוא לציון הנרצחים. הגבורה היא לאותם האנשים ששרדו את התקופה הבילתי ניתנת להבנה הזו. לאלו שברחו לרוסיה ועבדו במחנות העבודה שם, אלו שנסעו עד סין/דרום אפרקיה/דרום אמריקה בזמן, לאלו שהסתתרו בעליות הגג, במרתפים ביערות, ובערים. לזייפני התעודות למבריחי הלחמים.
לאלו שאיבדו את הכל כדי להתחיל מחדש במקום זר ומנוכר, לאלו שלא הצליחו לפתוח דף חדש וחיו/חיים שם במוחם, הם לעולם לא עזבו את השנים השחורות של המאה הקודמת (ולעזאזל מחלות הזיקנה האלו שדופקות את המוח ומציפות מחדש טראומות קבורות).
נכון כנראה שהמדינה חשבה/חושבת שהיום הזה מספיק כדי להזכיר אותם (ולתת להם להדליק משהו בטקס ממלכתי/עירוני/אזורי זה מספיק) ולא מסייעת להם כפי שנדרש ומצופה מגיבורים אלו אבל "הגבורה" בדיוק בשביל להזכיר לנינים ולנכדים שסבא/סבתא (או סבא/סבתא רבה) הם גיבורים אמיתיים.

ולפינת צרת התרבות (כי אחרת אין מימון).
גם הסבא/סבתא שלנו גיבורים (לא לועג או צוחק) הם גם עזבו את מולדתם וכל רכושם ועברו ופתחו דף חדש בארץ זרה ומנוכרת (רק בדרך כלל היתה להם את העזרה של המשפחה המורחבת שלהם להישען אליה).

גיא זהר 23 באפריל 2017

לי צורמים שני דברים: הקירבה המכוונת בין יום השואה ליום הזכרון ויותר מכך, הקירבה בין יום הזכרון ליום העצמאות. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעשות את הזווית בין הימים.

matipool 23 באפריל 2017

הצמידות של יום הזיכרון ליום העצמאות נידונה כבר פעמים רבים עם כל מיני טיעונים גם בעד.
מסכים שזה צורם והנגד עולה בהרבה על הבעד.

Ollie Williams 24 באפריל 2017

אני חושב שזה מאוד אישי, וגם בקרב משפחות שכולות יש דעות חלוקות בעניין.

תומר הוותיק 23 באפריל 2017

דיון מעניין.

אין לי תשובות, מצד אחד כציוני ,יהודי וישראלי, יש משהו שמרגיש לי שונה אצלנו (לא לטובה או לרעה, פשוט שונה) , לא יודע לשים את האצבע עליו, אבל השואה, מדינת ישראל, יום הזכרון/העצמאות טבועים בי, קצת כמו השבת (אני לא שומר שבת בכלל), אבל יש ימים בישראל שאני "מרגיש" אותם גם אם אני לא מסתכל בלוח השנה/יומן, פשוט מרגישים אותם באויר וזה משהו מיוחד מאוד (בעיניי).

מצד שני, התערבות המדינה היא סוגייה גם כן מאוד "מעניינת" והקביעה המוחלטת שלה לגבי אורחות חיינו בימים האלה, ההצעה שלי יש בכדי ליישב את הנושא היא, שביתו של אדם הוא מבצרו (עד גבול ההפרעה הפיזית לשכנים אחרים), אזי, אני לא רוצה שום הגיון בלמנוע ממני לראות טלוויזיה בביתי ביום הזה, כאילו, העובדים של ערוץ הספורט הם שונים מעובדים בחברות אחרות? הרי כולנו עובדים ביום השואה, זה לא הוגדר יום חופש לאומי.

מסעדות זה יותר טריקי, כי זה במרחב הציבורי, אבל משלוחים לדוגמה, אמורים להיות בסדר.

בקיצור, מורכב מה שקורה פה :-)

7even 23 באפריל 2017

לי יש שאלה, חלילה בלי לפגוע באף אחד, אבל אני מוכרח לשאול אותה.
מסיום מלחמת העולם השניה עברו 72 שנה. ניצולי השואה הכי מבוגרים נכון להיום, היו בערך בני 20-25 בסיום המלחמה.

השאלה שלי היא כזו – האם חבר'ה שנולדו, נאמר, בשנים 1935 והלאה, נחשבים ניצולי שואה 'במשרה מלאה'?
כלומר – האם המדינה אמורה לספק את מלוא צורכיהם של ניצולי שואה, למשל, שהיו בני 3 או 5 או 7 בסיום המלחמה?
הרי אני בספק אם מישהו שנולד בשנת 1943 לצורך העניין…זוכר או מדוע בכלל למה שעבר.

ושלא יובן לא נכון – אני חושב שהמדינה כן צריכה לעזור לניצולי שואה עד כמה שהיא יכולה, השאלה היא אם המדינה לא צריכה לעשות חושבים בעניין ניצולים שהיו ילדים (אבל ממש ילדים) בסוף המלחמה ובסה"כ עברו לאחר מכן חיים יחסית רגילים
(באופן יחסי כמובן, הרי המדינה לא מתייחסת למי שנולד ב 1946 כניצול שואה, גם אם אם דודיו ואחיו הושמדו ע"י הנאצים ימח שמם וזכרם).

שואל ברצינות ולא בקטע קנטרני.

שלו 23 באפריל 2017

תחשוב על אותו ילד בין 5 שהוצאה ממנזר אחרי המלחמה ע"י איזה קרוב רחוק שסיפר לו שלא נשאר אמא או אבא או אחים גדולים.
שנשלח לארץ וגודל בחברת נוער באיזה קיבוץ או פנימיה.
עכשיו תחשוב שוב.

דיזידין 23 באפריל 2017

סבתא של הבת שלי היא ניצולת שואה.
היתה בת 5 כשפרצה המלחמה, חיה שנתיים בתוך בור באדמה, איבדה את הוריה ואת מרבית משפחתה.
וכן, למרות שהיתה ילדה, היא ניצולת שואה ב" משרה מלאה", מבחינה גופנית ונפשית.
ולעצם העניין, לדעתי על המדינה לדאוג לכך שאף קשיש לא יהיה רעב ללחם ולתרופות, בין אם הוא ניצול שואה ובין אם לאו.

Amir A 23 באפריל 2017

דיזידין, יותר קל לשבת ולחכות שהקשישים הרעבים ימותו. במילא הם לא יכולים לנהוג או ללכת אז הקול שלהם ביום הבחירות לא שווה הרבה.

שמעון 23 באפריל 2017

פחחח, נראה לך המדינה תדאג להם??? רק יחפשו לגנוב אותם. אם אתה רוצה לעזור להם זה רק התנדבות מולם באופן ישיר.

Amir A 23 באפריל 2017

זו שאלה טובה. לדעתי, השואה היא דבר כל כך מכונן בתולדות העם היהודי שלא לדבר כמובן על היותה הגורם מספר 1 לקיום מדינת ישראל, שכל נסיון לכמת אותה או לקבוע סולמות ל"מידת השואה" יפגעו במעמדה. החסכון הכלכלי שתרוויח מהחלת אחוזים על סולם ניצולי שואה (בדומה לאחוזים של נכות) לא ישתווה לפגיעה האנושה שתהיה במשמעות זכר השואה כתוצאה מכך.

אמיתי 23 באפריל 2017

שתי הערות קנטרניות..
-השואה איננה הגורם להקמת מדינת ישראל. טעות נפוצה
-ההחלטה לעשות מהשואה גורם מרכזי ביהדות והישראליות היא
לדעתי טעות מרה. ונעשתה במודע. יש קשר בין זה להרבה דברים
שקורים בישראל כולל מה שגיל מציין בפוסט.

Amir A 23 באפריל 2017

זה מעניין. כמובן שהתנועה הציונית והרצון לבית לעם היהודי החלו לפני השואה, אבל ההצבעה באו"ם של מדינות רבות היתה תוצר של מה שהתחולל בארופה בזמן מלחמת העולם השניה. או שההיסטוריה שלימדו אותי בבית הספר היתה שגוייה לחלוטין.

אמיתי 23 באפריל 2017

והדיקולוניזציה..פירוק האימפריה הבריטית. אתה מתפלא שמה שסיפרו לך
לא נכון?..מתקשר להערה השנייה שלי..

Amir A 23 באפריל 2017

אז תרחיב בבקשה. לגבי ההצבעה באו"ם.

אמיתי 23 באפריל 2017

אין מה להרחיב. היו הרבה החלטות של עמי העולם על הארץ. הצהרת
בלפור לדוגמא. ההחלטה של העם היהודי להקי לו בית לאומי איננה קשורה
לשואה

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

אמיתי, אתה כותב בנחרצות כזו שאלה טעויות נפוצות ולא מסביר דעתך/ידיעתך. אשמח אם תסביר. לגבי פירוק האימפריה הבריטית, אם התכוונת שזה הגורם להקמת המדינה היהודית, אזי בוודאי בלי שהבריטים היו עוזבים לא ניתן היה להקים מדינה, אבל ניתן היה שהם יעזבו וישאירו את הצדדים לריב. מן הסתם, פרץ הסימפטיה העולמית לעם היהודי בעקבות השואה סייע לכך שיסכימו לתת מדינה ליהודים ולא באוגנדה.

אמיתי 23 באפריל 2017

אני כתבתי שהשואה איננה הגורם להקמת המדינה. הציונות והדקולוניזציה הם הגורמים לכך. יש מדינות אחרות שקמו בדומה לנו על חורבות האימפריה הבריטית. הודו למשל.
והם בהחלט עזבו והשאירו לנו לריב על המדינה. מצטער על הנחרצות. זה ההיסטוריה שאני מכיר ויודע. ושוב הנקודה השנייה שהארתי היא שבארץ וגם בחלקים אחרים של היהדות השואה תופסת מקום גדול ומכאן העיוותים הללו.
אינני היסטוריון אבל אני בטוח שבקלות תמצא מקורות שיאששו את מה שרשמתי

MOBY 24 באפריל 2017

"…השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים.
שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם.
במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ את מלוא-חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להמנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות.
ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ-ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצדם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה.
זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית."
לך תתווכח עם הצהרת העצמאות

ישי 24 באפריל 2017

"אינני היסטוריון אבל אני בטוח שבקלות תמצא מקורות שיאששו את מה שרשמתי"
ניקיתי את המסך וזה עדיין כתוב. זה טיעון אמתי?

אגב, כל מי שקצת מבין בהיסטוריה לא ידבר על "הגורם" לשום דבר.

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

למיטב זכרוני, הבריטים עזבו במהלך התקופה שבין 29 בנובמבר ל-15 במאי כך שההצבעה קדמה לעזיבתם והוכרע כבר לפחות על ידי האום שהיהודים יקבלו את המדינה בשטחי החלוקה. מסכים שהדואה לבדה לא גרמה להקמת המדינה אבל בהחלט היוותה אחד הגורמים לכך.

אביאל 23 באפריל 2017

7even – השואה היא פיזית ונפשית, הוכח מחקרית (תקן אותי amir) שגיל הילדות מעצב הרבה ממהלךה החיים, ככה שהתשובה היא ככל הנראה כן.

אריאל 23 באפריל 2017

לי צורם דווקא שמה שפעם היה קונצנזוס וברור הפך לעוד סוגייה שאפשר להתנגח בה.
רצחו את העם היהודי בשואה ואנחנו מעיזים לציין את זה. סוגרים מסעדות בערב ויש סרטים עצובים בטלויזיה. ערב אחד. בבית אף אחד לא הכריח אף אחד לכלום.
האם פעם היה שונה ? לא, אותם סרטים עצובים ואותה צפירה. התחושה של האנשים או חלקם השתנתה. נשגב מבינתי למה זה מאיים עליהם כל כך.

חיים הצהוב 23 באפריל 2017

שלא תבין לא נכון אני ממש לא נגד יום השואה אבל זה כבר מזמן לא "ערב אחד".
יש לך את יום הזיכרון, יש לך את יום כיפור, יש לך את יום השנה לרצח רבין שהחליטו לפני שנתיים לדחות מחזור בגללו, יש לך את 9 באב שצבר תאוצה בשנים האחרונות, נדמה שנהפכנו מכורים לימי אבל.
אל תתפלא גם אם איזו מירי רגב תחליט לעשות גם יום זיכרון ליהודי המזרח באיזה טבח שהתרחש או לא כדי למצוץ עוד כמה מחיאות כפיים.
אולי זו גם אחת הסיבות לכך שיום השואה כבר לא מרגיש אותו דבר כמו פעם.

אריאל 23 באפריל 2017

אתה אמיתי ? תשעה באב מלפני אלפיים שנה הוא צובר תאוצה כבר די הרבה זמן…וביום הזיכרון לרבין אין שום חוק שמגביל משהו.
מירי רגב זה חובה להכניס אני מבין.
האמת ? כדור הארץ נשאר במקום, החללית פשוט התנתקה.

חיים הצהוב 23 באפריל 2017

בתור ילד אני לא זוכר בכלל את 9 באב, זה משהו שהתחיל לקבל משמעות בחברה הישראלית (לא ביהדות) רק ב15 10 שנים האחרונות, בטח שזה לא היה כמו היום.
נכון שאין ביום רבין חוק אבל זה לא אומר שאין שיבוש בשידורים או דחיית מחזור כדורגל לדוגמא.
מירי רגב זאת דוגמא מצוינת לדחיפה של דברים למען עלק שיוויון שבעצם נועד להתחנפות לקהל בוחרים מסויים, זאת לא חייבת להיות היא אולי פוליטיקאי בינוני אחר.
העניין הוא שנדמה שאנשים רק מחפשים תירוצים כדי לציין יום אבל כזה או אחר

אביאל 23 באפריל 2017

נו חיים ואבא שלי אומר שתשעה באב איבד את זה ב15 השנים האחרונות, זה תלוי איפה חיית אני מניח.

אם יש לך בעיה עם יום השואה, הזכרון, תשעה באב, רצח רבין ויום כיפור (אגב, גם בליל הסדר וראש השנה רוב המקומות סגורים בערב החג) אז איגדת יפה את כל הקרעים בחברה הישראלית לדורותיהם, כנראה שיש לך בעיה עם התפיסה הכללית של הישראליות המודרנית.

אנשים לא מחפשים כלום, כל הימים האלה הם חלק מהזהות שלהם, אף אחד לא שמח ביום השואה, ביום הזכרון או לצום בתשעה באב ובכיפור ומחכה להם בקוצר רוח, זה חלק מהעניין הקטן הזה של היסטוריה-תרבות שנמשכים אלפי שנים, שאם לא נשכיל להבין למה אנחנו פה היום ומה הוביל אותנו לכך אז אנחנו סתם קולוניאליסטים שעבד עליהם הקלח ואין לו שום זכות להיות פה.

שלו 23 באפריל 2017

לא נורא יום אחד בלי בארסה וריאל.
ומי שבאמת רוצה מוצא.
לא חייבים בשביל זה שידור ב one.

גיל שלי 23 באפריל 2017

זאת לא הנקודה בפוסט, זה רק הטריגר.
אני מרגיש שהימים האלה הם כלי לכיוון המחשבות שלי, אני שונא שהמדינה מנסה לכוון את המחשבות שלי

יוסי מהאבטיחים 23 באפריל 2017

המגינה בסך הכל מנסה לייצר קונצנזוס סביב יום שכזה. אין באמת דרך לקלוע בול לרחשי ליבם של 8 מליון איש, ותמיד יהיו את אלה שיתמרמרו. יש את אלו שלא צריכים את היום הזה כדי לזכור,ויש כאלו שאפילו ביום הזה לא באמת מעוניינים להתעמק.
כולם נגד הקלגסים שסוגרים להם לערב אחד את הקלאסיקו/אברקסס/פלאקה, אבל כמדינה שהימים האלו הם אירועים מכוננים בהקמתה, נכון לגמרי לעצור לערב אחד.

שלו רשם נכון מאד- מי שלא רוצה, יודע היטב לברוח מזה בד' אמותיו.

שלו 23 באפריל 2017

נשארו מעט מאוד ערכים במדינה שראויים להגן עליהם.
יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות.
האם צריך להתנהל שיח סביבם בטוח, על מה השיח שצריך להתנהל,
יש לי מספר רעיונות ושידור משחק כדורגל הוא לא אחד מהם.
על הבעלות של זכרון השואה,
על הקורלציה בין יהדות ומדינת ישראל (מצד הישראלים, מצד העולם, מצד יהדות התפוצות)
לפני שמדברים על מדינה יהודית (ודמוקרטית…) כדי לדבר על האחריות שיש למדינה כלפי יהדות התפוצות,
והבעלות שהמדינה לוקחת עליה.
האם צריך לדבר על ט' באב, בוודאי האם יש מקום רק לשיח דתי, לדעתי לא.
יש משהו בבנית תרבות ישראלית מודרנית, על בסיס מכנה משותף חזק.
כדאי לדבר על הדרה בחברה,
הדרת מגזרים, מגדרים.
המדינה לא מנסה לכוון לך את המחשבות,
לדעתי, אם אני יודע נכון את דעותיך היא מנסה להעלים אותם מהמרחב הציבורי.
להוציא אותם מחוץ לגדר, להפוך אותם לבלתי לגיטימיות.
זה שווה שיח.
צריך גם לפתוח, ממתי זה התחיל ואת מי הדירו לאורך השנים.
אני חושב שהנהגה אחראית הייתה דואגת לניצולי השואה, אבל גם לכל הנכשלים והחלשים בחברה.
הייתה מגלה חמלה,
אותה חמלה שלו הייתה קיימת אז העולם לא היה מדרדר לאן שהגיע.
בסוף הכל עניין של חמלה.
לא מפטרים מי שאין לו פנקס אדום מתוך חמלה
ולא בזים לדעות ציבור מתוך חמלה.
לא מסממים נערה / אישה בפאב מתוך חמלה.
ולא מסכימים לשלוט בעם אחר / לשלול זכויותיו מתוך חמלה.

גיל שלי 23 באפריל 2017

מסכים, לשם כיוונתי

באבא ימים 23 באפריל 2017

גיל,

קשה לי לטפח סימפתיה לטיעון הזה. מדובר בטרגדיה נוראית בכל קנה מידה גם ברמת הציוויליזציה שלנו וגם ברמה האנושית הכללית. יש ימים אחרים בשנה להתלונן על המאטריקס.

רק משהו קטן 24 באפריל 2017

זה מתוך נקודת מבטך בצרה אם תסלח לי על הבוטות מבחינת ההיסטוריה של הציווליזציה זהו עוד יום . חשוב גם לקחת דברים בפרופורציה הנכונה

איברה 24 באפריל 2017

ההנחה שלך היא שאפשר לקיים מדינה בלי שהיא תכוון לאיזה ערכים.
זו הנחה לא מציאותית משום שהכרעות ערכיות חייבות להיעשות בכל החלטה של חלוקת משאבים (כסף זמן, קדימויות ועוד). אתה נאמן לתפיסה ליברלית נאיבית מעט שניתן לקיים שוק חופשי בכל דבר, אבל בכל איגוד של אנשים, בכל חברה, יש היררכיה ויש מי שמתווה אותה על פי סולם ערכים. ולכן אין פה מצב שהחלטה אחת היא אמירה ערכית שלילת והחלטה אחרת היא חופש. כל החלטה יש בה אמירה ערכית.
כמובן שאפשר להביע תמיכה בהחלטה האחרת, אך הניסיון לתאר את ההחלטה לאפשר יום רגיל בכל מיני נסיבות כאילו היא ניטרלית, ולא מזיקה לאף אחד יש בה תמימות או היתממות.

אבשלום 23 באפריל 2017

קודם כל, לטעמי שני ימי הזכרון האלה לא מיועדים לקרובי הנספים או החללים, אלא לעם בכללותו, כלומר בעיקר למי שהוא לא קרוב באופן אישי. זו אמירה, גם כלפי האזרחים וגם כלפי קרובי הנספים והחללים, שלא מדובר כאן באסון אישי בלבד, אלא באסון לאומי.
לגבי תשעה באב, שהוא לטעמי נקודת התייחסות טובה, אני חושב שאנחנו לא עוסקים בו בעיקר כי בתור ציונים שלא מחוייבים לבניית בית המקדש, יש לנו תחושה (שהיו בדורות המתאימים מי שדאגו לטפח) שהכנסת ומדינת ישראל הם התחליף הראוי עבורו, ולכן להתאבל על חורבן בית המקדש במדינת ישראל הריבונית הוא צעד חסר משמעות עבורינו. עבור דתיים שמחוייבים (לפחות לכאורה) לבניית בית המקדש ויהודים שחיים בגולה (דתיים כמעט ב-100%), אני מניח שהחוויה הזו היא יותר רלוונטית, ואז הם גם מכירים את העדויות שנשמרו מאימי החורבן.

המדינה לא באמת קובעת לנו איך לזכור. היא מעצבת את המרחב הציבורי (כלומר, מה מקובל שיקרה במקום שמשותף לכולנו), ומייצרת מערכת סמלים משותפת (באמצעות מערכת החינוך, ככל שמערכת החינוך היא ממלכתית), שזה להבנתי חשוב מאוד לתחושת השותפות של האזרחים אחד עם השני (יש מתאם גבוה בין תחושת השותפות לבין מעגל בוגרי זרם החינוך שבו כל אחד התחנך).

ברמה האישית, במרחב הפרטי, המדינה לא מחייבת אותנו לכלום. אפשר להכניס בתוכן היום איזה זיכרון-ערכי שרוצים (וכשיש התארגנות חברתית, אפשר לעשות את זה גם במרחב ציבורי קהילתי – המדינה לא קובעת מה יהיה תוכן הטקסים בקיבוץ שלי, ואפילו לא בעיר שבה אנחנו גרים), ובבית כל אחד עושה מה שהוא רוצה. המדינה קובעת מה היא תשדר בשידור הציבורי, וחברות הכבלים והלוויין מחשיכות ערוצים כי הן מניחות שזה מה שרוב הלקוחות שלהן מעדיפים (שאלה טובה למה הן לא מציאות אפשרות לפעיל את הערוצים הזרים למי שרוצה). מאז שיש אינטרנט מהיר, הכל פתוח ברמה האישית. היו שנים שבחרתי לראות כדורגל, היו שנים שויתרתי.

גיל שלי 23 באפריל 2017

המדינה הולכת קצת יותר רחוק מזה. היא קובעת מה לא ישודר, מה לא יפתח, כמו שמפריע לי שהמדינה קובעת שאסור להציג חמץ בפסח, מפריע לי שהמדינה מעצבת את הימים האלה בצורה כל כך פולשנית. מסכים שיש צורך בימי זכרון, אני לא בטוח שכיום יש צורך שימי הזכרון ישארו באותה מתכונת.

אביאל 23 באפריל 2017

גיל – אין שום בעיה עם העניין שזה מפריע לך, כנראה שיש קונצזוס בעם לגבי יום השואה\הזכרון, יום כיפור ומכירת חמץ בפסח ובמדינה דמוקרטית הרוב בהחלט קובע כל עוד זה לא פוגע במיעוט בצורה קשה (וזה לא).

מדוע יום הזכרון לחללי מערכות וישראל ופעולות האיבה שונה ממה שהוא היה לפני 50, 30 או עשור ? מה בדיוק השתנה ?

אמיתי 23 באפריל 2017

בגדול יש הגיון בדבריך אבל מה שהשתנה היא החברה

אביאל 23 באפריל 2017

אמיתי – האמת שהתעייפתי מענייני החברה השתנתה, נשמע כמו משהו טרחני של אריסטורקרטים אנגליים שרוצים להחזיר את הכוח לבית הלורדים. מה זה רלוונטי ? אפשר להלין על דור כזה או אחר, כל מלחמה או מבצע מוכיחים לנו שברגעי האמת, בדברים החשובים הבסיסים ביותר, כל דור עושה את שלו, כולל דור האייפונים שנלחם בצוק איתן באותה גבורה ונחישות של פורצי הדרך לירושלים.

אמיתי 23 באפריל 2017

שתה קפה..
החברה הישראלית מה לעשות כבר איננה מאוחדת כמו פעם והטכנולוגיה
ועוד דברים שינו אותה. יש מקום להתאים את הטקסים לחברה. אגב אתה
חושב שיום הבסטילייה והממורייל דיי נחגגים כיום כפי שנחגגו לפני 100 שנה?
אני חושב שלא..כמו ההלכה שצריכה להתעדכן לפי המציאות כך גם ימים חשובים
בחיי מדינה צריכים להתעדכן כדאי להיות רלוונטיים. ההיפך מבית הלורדים

אביאל 23 באפריל 2017

אמיתי – אני לא אוהב קפה.
איפה היא היחידה מאוחדת ? שהיתה הגמוניה ברורה בכל אורחות החיים ? שהיו אנשים שסבלו מאפליה וגזענות וקולם לא נשמע ? אז היא היתה מאוחדת ? היא לא היתה, התמונה החיצונית שלה היתה.
אני לא יודע איך החגים הללו נחגגו או נחגגים, אני רק בטוח שאף אחד לא מעז לעקר מהם את המשמעות המקורית שלהם, גם בחברות הליברליות והפתוחות ביותר כמו צרפת וארה״ב. פעם גם אף מסעדה באמת לא הגישה לחם ואנשים התביישו ללכת עם שקית ברחוב ביום כיפור (ככה סיפרו לי) שלא יחשבו שהם אוכלים בזמן הצום.

אמיתי 23 באפריל 2017

אולי החברה לא הייתה מאוחדת כלפי פנים אלא כלפי חוץ..
מניסיוני וגם לפי התגובות פה ממוריאל דיי חסר משמעות לרוב
האמריקאים מבחינת התוכן המקורי שלו. היום זה קניות וספורט.
וגם לי זה היה מוזר כשגרתי שם. ברור לי שהמשמעות המקורית
עוקרה ממנו. קצת כמו מה שכתבת על כיפור. פתאום הסדקים נהיו
לשברים ואפשר לראות אותם. פעם הייתה מראית עין

אביאל 23 באפריל 2017

אמיתי – לא דיברתי על הממוריאל עצמו, אלא על מה שהוא אומר בחברה, אם היתה טרנספורמציה מיום אבל ליום של קניות אז בסדר, אבל המשמעויות של הימים האלה דיי ברורים בחברה האמריקאית, כנ״ל לגבי הסיפורים עצמם, הם תבועים עמוק עמוק בתודע האמריקאית, שמלאה בפאתוס וסממנים ששורדים כבר 250 שנה.

אמיתי 23 באפריל 2017

אתה עושה הפרדה מלאכותית. מה שעושים גם מקרין על איך שהדברים נתפסים.
אנשים לא מבינים דברים עמוקים מהסברים אלא ממעשים. התודעה האמריקאית
כמו כל תודעה היא דבר דינמי. מלחמת האזרחים או אפילו לותר קינג לא חשובים
כמו 9-11 ומלחמת עירק. things have changed

חיים הצהוב 23 באפריל 2017

גיל המכון יוגה שאני מתאמן בו בתל אביב פתוח היום בערב, אתה מוזמן

holden 23 באפריל 2017

מדינה קטנה כמו ישראל להבדיל מארצות – הברית של אמריקה חייבת אתוס,
בוא נניח שמתקבלת החלטה מחר ךא לציין יותר את יום השואה,
זה נקרא ונשמע לי לא לעניין.

מדינת ישראל קמה בזכות השואה,
אני נוטה להסכים שישראל כמדינה קצת מתייחסת לאזרחיה בפטרונות,
היא כביכול נכנסת לקרביים וקובעת שאסור לקנות בירה בערב ביום הזה, אסור סתם לשבת בפאב או לצפות בסרט בקולנוע,
אבל אני עדיין חושב שמבין כל האופציות האחרות מה שיש כרגע הוא עדיף על סתם יום -חולין.
אני אישית הייתי מחבר את יום השואה ליום הזכרון וככה היינו מרגישים את האבל, את השואה ומאידך את התקומה והגבורה ,
גם אני בן למשפחת -השכול וגם כל משפחתה של סבתי מלבדה נספתה בשואה,
שהייתי זאטוט לא הבנתי למה שסבתא שלי הדליקה נרות שבת היא התפללה ומלמלה והזכירה שמות של הוריה ואחיותיה,
עם השנים הבנתי מה היא חוותה אי שם על אדמת בסרביה.

מדינה כגוף בעצם כמו הדת "אוהבת " לקבוע למאמינים או לאזרחים זמנים מוגדרים של : עשה ואל תעשה" זה נועד למנוע אנרכיה וגם מביע קצת חוסר אמון של המדינה שמה חלילה האזרחים יעשו כאוות רצונם,
מרגע שהוחלט על יום השואה אני כן מסכים שהיו חייבים למנוע פתיחת בתי -עינוגים,
אחרת היה מביך שהערב יראו כדורגל בבתי קפה,
במדינת ישראל הצעירה יחסית יש המון ליקויים, הציון של יום השואה והחובה לסגור בתי עינוגים הוא לא הבעיה המרכזית שלנו

גיל שלי 23 באפריל 2017

אתה בטוח שאנחנו עדיין צריכים את האתוס? בדיוק בזה הפסקתי להיות בטוח, נדמה לי שאנחנו חזקים מספיק כדי לשחרר קצת את האתוס. אישית מאוד קשה לי עם המשפט מדינת ישראל קמה בזכות השואה. לשואה אין זכויות, ובטח שזה לא היה מחיר ששווה את הפרס, מדינת ישראל.

holden 23 באפריל 2017

בזה אני מסכים שהפרס כביכול לא מצדיק את המחיר הכבד ששולם.
לגבי האתוס?
אני מבין את הצורך הלאומי הזה, זה קצת אמורפי המושג אתוס ,
אני כן חושב שאולי בעתיד נוכל לוותר עליו, לדעתי האישית כעת קצת מוקדם מדי

אביאל 23 באפריל 2017

גיל – אם הצרפתים עדיין צריכים את האתוס של המהפכה הצרפתית, עם האנגלים צריכים את המגנה קרטה ואת ווטרלו ואם האמריקאים עדיין צריכים את מלחמת העצמאות ואת מלחמת האזרחים אז התשובה לגבינו, היא כנראה כן, בטח ובטח שאנחנו עדיין נלחמים, האויבים של כל המדינות המתאורות נעלמו כבר מזמן והם עדיין רואים חשיבות עליונה באתוסים האלה.

ערן קאלימי 23 באפריל 2017

על יחיד, כל משפחה, כל קבוצה, כל קהילה, כל עם, כל לאום אולי אפילו כל גזע חייבים אתוס. זה מהרמה הפרטנית עד להכי גלובלית.

צביקה 23 באפריל 2017

יש לך איזה אתוס אחד או שניים בשבילי?

איציק 23 באפריל 2017

אתה האתוס בכבודו ובעצמו.

באבא ימים 24 באפריל 2017

הנה אתוס בשבילך. משהו דליקטס:

https://m.youtube.com/watch?v=9mptwVKHKEs

צביקה 24 באפריל 2017

חשבתי שאנחנו מגלים אחדות היום לא? :-)

צביקה 24 באפריל 2017

ואת האתוס הזה תשאיר לו, אני אמצא כבר משהו אחר. בכל מקרה תודה על נדיבותך. :-)

באבא ימים 24 באפריל 2017

סליחה

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

גיל, לא היה לנו שיקול דעת לעניין המחיר

איציק 23 באפריל 2017

אני חושב שצריך לחלק את התשובה למספר מישורים:
1. ערוצים ממלכתיים אכן צריכים להיות במוד של הורדת הדגל לחצי התורן (לא הייתי רוצה שישדרו ריאליטי ביום זה – בכלל נגד, אבל בטח ביום זה).
2. ערוצי הסרטים צריכים לשדר סרטים לאו דווקא כולם על השואה אבל בטח לא קומדיות וגם לא אקשן קל (אולי להשאיר ערוץ לסרטים פחות כבדים).
3. ערוצי השידורים הישירים כמו ערוצי ספורט, נאשיונאל ג'אוגראפיק, תחנות זרות, אמורות לשדר כסדרן, רק עם פחות דחקות של שימי ריגר, או ההומור של מלר.
4. המרחב הציבורי לדעתי צריך גם הוא להוריד את הדגל לחצי התורן.
5. בביתו כל אחד שיעשה כרצונו.

תומר הוותיק 23 באפריל 2017

איציק, זה הגיוני מדיי.

איציק 23 באפריל 2017

גם אני חשבתי על כך, אבל זה כבר היה אחרי שלחצתי "שליחה."

ישי 24 באפריל 2017

בגדול מסכים. אולסטאר או אירוע פתיחה וסיום לא נראה לי סביר לשדר ביום הזה גם בערוצי הספורט, כלומר ספורט בלי החלק הבידורי יותר.
כל אחד בבית עושה מה שהוא רוצה גם היום.

Ollie Williams 24 באפריל 2017

בדיוק מה שבאתי לרשום
זה מרגיש נכון להשקיט את המרחב הציבורי אבל שכל אחד יעשה בבית מה שבא לו.

בטח ובטח בימינו שיותר ויותר אנשים גם ככה לא צורכים את התוכן שלהם בערוצים המוחשכים.

זה מרגיש כמו ערוצי חדשות שמדברים על "זמר מפורסם" בגלל צא"פ גם שבוע אחרי שכל הארץ כבר קראה באינטרנט מי זה באמת.

איתמר 23 באפריל 2017

השואה תמיד היתה כלי פוליטי ונוצלה על ידי המנהיגות הישראלית לצורך מימוש אינטרסים פוליטיים וכלכליים.
אם בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה נעשה שימוש בשואה במסגרת בניית האומה הישראלית וכדי להצדיק את הפשעים והעוולות שישראל הצעירה ביצעה במלחמות שנתפסו כמלחמות אין ברירה, בעשורים האחרונים השואה משמשת להצדקת הכיבוש, הפשעים והעוולות שישראל מבצעת במלחמות שנתפסות כמלחמות ברירה.
כאשר מרדדים את השיח וכל אויב מוצג כממשיך דרך של הנאצים (פעם נאצר היה יורשו של היטלר ואחר כך אלה היו ערפאת, סדאם חוסיין, נאסראללה, אחמדינג׳ד), באופן בלתי נמנע הופכים את השואה למאורע בנאלי (כי אם איראן = גרמניה הנאצית אז גם גרמניה הנאצית = איראן) שנוכח מדי יום בשיח הפוליטי-תקשורתי הצעקני ככלי ניגוח מימין ומשמאל.
השימוש הנפסד הזה בשואה וההתרחקות מהמשמעויות האוניברסליות שנגזרו ממנה תרמו תרומה מכרעת לירידת קרנו של יום השואה.
אם יום השואה לא יקבל עיצוב חדש עדכני ונטול קלישאות חבוטות, סופו שהוא יהיה יום חסר משמעות בלוח השנה הישראלי.

TooBigToFail 23 באפריל 2017

הטיעון הזה הפך כמעט קלישאה ובכל זאת אני לא זוכר שמישהו הצדיק את צוק איתן או לבנון השניה (או הראשונה לצורך הענין) בשואה. כן ראיתי לא מעט השוואות של הנעשה בשטחים למעשי הנאצים, בעיקר בשמאל הקשה באירופה.

אין ספק שהשואה נוכחת הרבה יותר מדי בשיח הפוליטי והיומיומי בישראל. גם בימין וגם בשמאל, כשכל נפיחה של אדיוט מהימין ישר מזכירה לאנשים את שנות השלושים בגרמניה. לדעתי הסיבות (1) בורות, כשלאנשים פשוט אין נקודות התייחסות אחרות בהיסטוריה להשוות אליהן ו(2) תעשיית השואה, בעיקר המסעות לפולין שיצאו מכל פרופורציה, שמגלגלת הרבה כסף ומחנכת דורות שלמים שהשואה היא הארוע הכי חשוב בהסטוריה היהודית.

אביאל 23 באפריל 2017

איתמר – יפה, ללא ספק השואה היא התירוץ הטוב בהיסטוריה, ממליץ לכל עם ועם להביא להשמדת שליש ממנו במתכונת שיטתית ואכזרית ככל הניתן בתמורה ליד חופשית לפשעים נגד האנושות שהיא תרצה לבצע מתישהו בעתיד, בור כמוך באמת קשה למצוא.

דיזידין 23 באפריל 2017

ריבלין ציטט עכשיו את בגין, עם פלישת צה"ל ללבנון ביוני 1982:
"האלטרנטיבה לכניסת צה"ל ללבנון היא טרבלינקה".

ישי 24 באפריל 2017

וכידוע הכניסה ללבנון הייתה פשע נורא…

ר.בקצה 23 באפריל 2017

הבל חד"שניקי אופייני.
מתי התייחסה המנהיגות הישראלית לשואה כתירוץ לביצוע פשעים?

אביאל 24 באפריל 2017

בהתנתקות

אורי 23 באפריל 2017

לא מבין למה אני יכול לעבוד ביום השואה/זכרון ונדב יעקבי (סתם דוגמא) לא?
וגם אם לא, אז שיעבירו שידורים בשפת המקור וכל אחד יבחר אם רואה קלאסיקו, רואב רשימת שינדלר או הולך לישון
ערוצים ממלכתיים צריכים להתמקד ביום. השאר לא

דורפן 23 באפריל 2017

אני מזדהה עם הרבה ממה שאתה כואב על בלעדיות של האבל – והאמת שמכעיס אותי שבאים בטענות לחרדים שהם מנציחים את השואה בדרכם (אמירת קדיש אבל לא תמיד עמידה בצפירה). אבל אני חושב שהזמן לדיון הזה עוד לא הגיע ודי ברור מתי הוא יגיע – בעוד 15-20 כשלא יהיו יותר ניצולים.

איציק 23 באפריל 2017

אין שום בעיה עם אמירת הקדיש או אי עמידה בביתם. במרחב הציבורי הייתי מצפה שיעמדו מתוך הכבוד לכלל.
בדיוק כמו שאני נמנע מלנסוע בכיפור, או בשבת בשכונות שלהם, למרות שזה יכול לקצר את הנסיעה. סתם עניין של דרך ארץ.

צביקה 23 באפריל 2017

אבל אתה כן נוסע בשכונתך, מהם מצפים גם לעמוד בשכונתם, ואפילו שולחים צוות שידור מיוחד לחזות באי עמידתם בצפירה בשכונת מאה שערים, כנ"ל בטקס שריפת דגל ישראל ביום העצמאות.

איציק 23 באפריל 2017

אני לא צוות שידור, ובהחלט אין צורך לחטט בשביל לברות ריב ומדון (החרדים נותנים מספיק סיבות לריב גם בלי לחטטת באם עמדו או לא במחוזותיהם). מה שכן מפריע זו שרפת הדגל ביום העצמאות. הרי לא היו עושים זאת אם לא היה צוות שידור, הם עושים זאת בכוונה כדי להראות את הבוז לערכינו, את הזלזול במדינה שנותנת להם כסף על זה שהם מנסים להרוס אותה. אז נכון, אין צורך להכניס צוות שידור לשכונות, וגם אין צורך לשרוף דגל או לרקוד בזמן הצפירה בכוונה מול המצלמה.

צביקה 23 באפריל 2017

זה ברור שאלו שרוקדים או שורפים הם לא נורמלים.
אבל גם אלה ששולחים צוות שידור.

Ollie Williams 24 באפריל 2017

כשהייתי בבית ספר יסודי בלב ר"ג, לפני 25 שנה בערך – לא בבני ברק ולא במאה שערים – מעבר לרחבת חניה מאחורי ביה"ס היה בי"ס לא חוקי של ש"ס (שכמובן אף פעם לא באו לסגור).
בכל יום שואה ויום זכרון, בזמן הצפירה וכן בזמן הטקס אצלנו, היו שולחים את ילדי ש"ס לשחק בחצרות ואת נהגי ההסעות שלהם לתקוע בצופרים. עוד הרבה לפני שמישהו חשב לשלוח לשם צוות שידור.

(שזה בלי קשר לפולסא דנורא שעשו למנהלת שלנו כל שנה ולחגיגות הנצחון ביום הזכרון לרבין החל מ 95)

ספר לי עוד על הצורר החילוני הנורא והעגלה הריקה שלו שרק רוצה להכליל נגד החרדים

צביקה 24 באפריל 2017

אדרבה, אם הייתם עושים מיזה עניין ולא ממאה שערים, הייתי ממש מבין ואפילו תומך בביקורת שלכם, אבל במאה שערים זכותם לעשות מה שהם רוצים, מה גם שגם בצילומים הידועים במאה שערים רוב (שאף אחד לא שם לב אליהם) עומד בצד ולא רוקד.
ודבר נוסף אלה שרוקדים במאה שערים, לדעתי לא היו רוקדים ללא צוות השידור.
ועוד דבר, זה שראיתי פעם סרטון שמראה איך צלם בעצמו זז במהלך הצפירה כדאי לצלם מזווית יותר טובה.
אבל הנקודה העיקרית שלי היא שלא צריך להדגיש את השוליים הקיצוניים בשום חברה, לתקן אותנו אני לא חושב שתצליחו (בטח לא בדרך הזו) אז זה רק יוצר שנאת חינם (מודה, גם אנחנו לא מושלמים בנקודה הזו) וחבל.

Ollie Williams 24 באפריל 2017

אתה כל פעם אומר דברים כאלה אל הכללה ושוליים קיצוניים, ואז תמיד מחפש איזה סמן ימני קיצוני כדי להוכחי שהחילוניות כולה עקומה. כמו למשל שהצגת בעבר את אייל גולן ואבא שלו כהסבר למה הגישה החילונית למין ומיניות גרועה בהרבה מהגישה החרדית (ואני במודע לא הולך לפתוח את הדיון הזה מחדש)

צביקה 24 באפריל 2017

לא זכור לא שלקחתי סמן ימני קיצוני להראות שהחילוניות עקומה, וא"כ אז אני מצטער, כנ"ל גולן.
לגביי גישה למיניות אז זה ממש לא שוליים, מה גם שבדר"כ העליתי את זה כתגובה לתקיפת הציבור החרדי.
ובאמת לא כדאי לפתוח את הדיון הזה.
ואני אכתוב משהו שכתבתי מספר פעמים, אני אוהב את רוב רובם של הציבור החילוני הישראלי, ואני בטוח שמדובר בציבור מצויין שיש הרבה מה ללמוד ממנו. (זה לא סותר את זה שאני עדיין מעדיף את הציבור החרדי).

ישי 24 באפריל 2017

מי ששורף לא לוקח כסף מהמדינה. באופן עקרוני אני חושב שצריך לאפשר למיעוט שמתנגד למדינה להביע את דעתו גם באופן כזה כל עוד זה לא מתבטא באלימות – הלוואי שגם הערבים היו מבטאים את ההתנגדות שלהם למדינה ככה.

איציק 24 באפריל 2017

איכשהו תחילה אני מצפה מיהודים, רק אחר-כך מערבים.

ישי 24 באפריל 2017

מה אתה מצפה מיהודים? אני משער שאתה מצפה מהם לתמוך במדינה היהודית אבל זו שאלה אידאולוגית ואינטלקטואלית שלא אמורה להיות קשורה לשיוך האתני של האדם. אני יכול להבין למה יהודים אנטי ציונים זה מעצבן יותר מאחרים אנטי ציונים אבל להתעצבן זה עניין רגשי. מבחינה עקרונית הם דומים. זו דעה שזכותם להביע ואני לא חושב שהמדינה צריכה למנוע את זה מהם כל עוד זה לא בא עם אלימות.

צביקה 24 באפריל 2017

איציק, אני אנסה לעזור לך להבין אותם באמצעות דוגמא הפוכה, אם אבות אבותיך היו מגיעים לפה וגרים פה במשך תקופה ואז היו באים קבוצה גדולה של חרדים קיצוניים מקימים מדינה חרדית וקיצונית, האם היית תומך באותה מדינה? אולי כן, אבל אפשר היה להבין אם לא, כמובן אפשר לרדת מהארץ, אבל למה שתרד כשאבות אבותיך היו פה לפני המדינה.

איציק 24 באפריל 2017

אני ביקשתי עזרה?
מה שאתה כותב לא נכון, הרי מדובר על שורפי הדגלים מהמגזר החרדי. אלו לא חיו פה מאות שנים לפני. הם פשוט לא מכירים במדינה, אבל הגיעו לאר ישראל כמו כל השאר. אולי היו מיעוט שהיה קודם, אבל יש גם מיעוט חילוני ששורשיו בארץ עשרות דורות אחורה.

צביקה 24 באפריל 2017

אלה ששורפים את הדגל (אל תשכח שזה דגל, גם אתם לא מייחסים לו איזו קדושה) משתייכים למיטב הבנתי ל"נטורי קרתא", כשאר אבותיהם ואבות אבותיהם גם השתייכו ל"נטורי קרתא", ואלה היו פה עוד לפני קום המדינה ("נטורי קרתא" הוקם בשנת 1935).
לגביי המיעוט החילוני ששורשיו בארץ עשרות דורות אף פעם לא שמעתי (אם זה נכון, זו ממש בורות), אשמח אם תפנה אותי למקורות.

איציק 24 באפריל 2017

כך את משפחת בנאי, עד כמה שאני זוכר שזו משפחה ירושלמית שורשית של הרבה מאד דורות בארץ ישראל.

אמיתי 24 באפריל 2017

חילוניות קיימת בערך 200 שנה. בארץ לכל היותר חמש דורות.

אריאל 24 באפריל 2017

ספיציפית בנאי, משפחה פרסית שעלו ארצה עם שאר העליה. שלש ארבע דורות. אולי יש אחרים.

באבא ימים 23 באפריל 2017

אני אהיה במיעוט. אם עלי לבחור איזה מועד לבטל, יום השואה, יום הזכרון או יום העצמאות. יום השואה יהיה האחרון שהייתי מבטל.

איציק 23 באפריל 2017

אתה מוכן לפרט?
אני לא חושב שצריך לבטל משהו, אבל על-בסיס מה באה הצהרה זו?

באבא ימים 23 באפריל 2017

מכיוון שהשואה היא ההצדקה האולטימטיבית. ללמה יהודים צריכים מדינה. השאר, לרבות יום הזיכרון הם משניים בעיני (בהשוואה). אלו קורבנות שהוקרבו במהלך המימוש של מטרת המדינה- הגנה עצמית קולקטיבית של יהודים. מדינות בעיני זה רע הכרחי והייתי שמח לא היינו יכולים להתקיים בלעדיהן כציוויליזציה אנושית. זה לא ריאלי לצערי. השואה זה בעיני היא הריאליטי צ׳ק האולטימטיבי למחיר שאנחנו עשויים לשלם אם לא נתאגד.
אם אתה מקלף את כל השכבות וצריך להגיע לשורש. זה השורש.

אמיתי 23 באפריל 2017

היסטורית אתה לא מדייק. חורבן בית ראשון ושני היו יחסית לא פחות גרועים
לעם היהודי מבחינת אבדות בנפש וגלות. דווקא ללא מדינה העם היהודי שרד
היטב כפנומן חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. הלקח של השואה (אם בכלל
יש כזה..) חייב להיות אוניברסאלי..

באבא ימים 23 באפריל 2017

לא אמרתי שום אמירה היסטורית. אנא קרא שוב.

אמיתי 23 באפריל 2017

" השואה זה בעיני היא הריאליטי צ׳ק האולטימטיבי למחיר שאנחנו עשויים לשלם אם לא נתאגד."
"מכיוון שהשואה היא ההצדקה האולטימטיבית. ללמה יהודים צריכים מדינה."
שילמנו מחירים גבוהים גם כשהיינו מאוגדים במדינה. (בלי להכנס לימינו אנו..)

באבא ימים 23 באפריל 2017

לא ידעתי שאני צריך להסביר את זה אבל ניחא. התכוונתי מדינה ש ל א תיכבש. מדינה שתמשיך להתקיים כישות מדינית. מדינה שתוכל להגן על עצמה.

באבא לילות 24 באפריל 2017

כן, איכשהו גם כשהיתה לנו ישות מדינית עצמאית וגם כשלא זה תמיד נגמר רע, במוקדם או במאוחר.
מעניין למה…

באבא ימים 24 באפריל 2017

א. לא תמיד.

ב. בפעמים שזה נגמר רע זה קרה כי הפסדנו לכוחות חזקים מאיתנו וכי כי לא הערכנו נכון את כוחנו.

איברה 24 באפריל 2017

אם הדיוק ההיסטורי חשוב לעצם הטענה (ולדעתי הוא לא) אז הקביעה המדויקת שלך תמוהה.
א. איך בודקים מה גרוע יותר? אם מספרית, אבדות בנפש, אז בוודאי ששני החורבנות לא קרובים למספר בשואה. אחוזים? אני ממש לא משוכנע שהם פגעו בשליש. תתמוך בטענה הזו. אם מבחינה כלכלית אז האם היעלמות חיי המסחר היהודים באירופה קלה יותר מהשבר הכלכלי שהיה אחרי בית ראשון או שני? באילו מדדים ניתן להצדיק את הקביעה הזו?
ב. אין לנו נתונים מדויקים ברמה שאתה מצפה להם משני האירועים. אז איך אפשר לומר שהוא לא מדייק? או לקבוע בנחרצות את מה שאתה אומר. אני חושב שאינדיקציות מלמדות הפוך לגמרי.

אמיתי 24 באפריל 2017

הדיוק חשוב כי תשעה באב מהוגן ביהדות לפחות 80 דורות וכן בדת היהודית. לוותר עליו?
כמו כן הייתה לחורבן משמעות לאומית ודתית ספציפית לעם היהודי. לשואה אין את זה.
לחורבן בית שני יש המון מקורות ונתונים אפשר תמיד להתווכח על מהימנותם כמו על הרבה דברים היסטוריים. כרגע יש עד כמה שידוע לי קונצנזוס. הגלות השנייה היא ללא ספק הדבר הכי מכונן מבחינת העם היהודי. היא עיצבה אותו דתית ולאומית

באבא ימים 24 באפריל 2017

זה לא רלוונטי לטענה שלי. כאשר אתה שואל איזה מועדים צריכה מדינה לציין, המועד הראשון אותו היא צריכה לציין הוא זה שמייצג את ההצדקה לקיומה. כל השאר הם משניים. התשובה לשאלה למה אתם צריכים מדינה היא כדי שלא יקרה לנו מה שקרה באירופה. זה באמת לא מסובך.

אמיתי 24 באפריל 2017

שוב. השואה איננה ההצדקה לקיום המדינה. יש עמים שחוו דברים קרובים לשואה גם עם וגם ללא מדינה. מדינה איננה ערובה לכלום. השואה איננה הצדקה לכלום

באבא ימים 24 באפריל 2017

מדינה איננה ערובה. It just gives you a figting chance מה שלא היה לנן בשואה. זו ההצדקה לקיומה של המדינה שיהיה לנו סיכוי להגן על עצמנו.

אמיתי 24 באפריל 2017

זהו ויכוח תיאורטי על מה עדיף, פיזור או ריכוז. טענתך שעדיף
מדינה איננה אקסיומה. גם בהשקעות מפזרים כדאי להפחית סיכונים וגם
משפחות מתפצלות בטיסות. בנוסף לזה שהיהודים שרדו משום שלא הייתה
להם מדינה והיה קשה להשמידם דווקא כי היו מפוזרים עצ הקמת המדינה הקימה
לנו אוייבים שלא היו לנו קודם. גם עם פצצת אטום וכל הכיפות ברזל שבעולם עתידה
של מדינת ישראל לא ברור בכלל. גם של העם היהודי. אנחנו לא זקוקים ל
figting chanc אלא לsurvival chance. מדינה חזקה לא מבטיחה את זה

באבא ימים 24 באפריל 2017

דווקא הדוגמה שנתת על ביזור סיכונים שומטת את הקרקע מתחת לטענה שלך. השאלה איננה אם מדינת ישראל היא ״אפיק השקעה״ הכרחי ויחיד של העם היהודי אלא אם היא אפיק השקעה לגיטימי. השואה היא הצדקה ללגיטימיות של ההשקעה הזו על מנת לבזר את הסיכון. בין כל האפשרויות העומדות לעם היהודי על מנת להבטיח את שרידותו קיימת אפשרות נוספת- לקחת נשק ולהגן על עצמך כקולקטיב.

איברה 24 באפריל 2017

אמיתי, יפה. הדיוק ההיסטורי חשוב, ולכן מחקת מהתגובה שלך את ההתיחסות לחורבן בית ראשון שאותו ציינת בהתחלה, כי אין לגביו נתונים. בוודאי שלא קרובים למספרי השואה.
לגבי בית שני אין *המון* נתונים. מה שיוספוס מספר הוא המקור העיקרי, כל הידוע לי מקורות אחרים מאוחרים בלפחות 150 שנה לאירועים.
וגם הנתונים שיש לא מסבירים את הקביעה התמוהה שלך שהם היו לא פחות גרועים מהשואה. מדובר על מאות אלפים (אם המספרים אמינים ומדידים) במקרה הגרוע, במרד בר כוכבא (על פי דיו קסיוס), שאותו לא ציינת בכלל.
לא הצעתי לבטל את תשעה באב להיפך. אבל לטענתו של באבא ימים זה לא רלוונטי. כמו שהוא מסביר.
אין קונצנזוס על מה שלא יודעים.
ואפילו על טענה בנאלית כביכול שחורבן הבית היה מכונן אין קונצנזוס אלא ויכוח ער. אם כבר מסתמנת הסכמה שמרד בר כוכבא היה קו שבר משמעותי הרבה יותר. אבל אותו לא הזכרת. ולהשוות בינם לבין השואה זה יפה וחשוב, אבל לא מאוד פורה. יש לך רושם כזה, הוא לא יכול להיות מגובה במספרים, וזה קצת מוקדם לקבוע את ההשפעה ההיסטורית של שואת היהודים במאה ה 20 אחרי שבעים שנה.

אמיתי 24 באפריל 2017

באבא. לא טענתי שהוא אינו לגיטימי. מדינת ישראל. רק שזו לא מסקנה מהשואה. היהדות עדיין מפוזרת בעולם אך הרבה פחות משום שישראל קיימת. וזה גם לגטימי שיהודים יגנו על עצמם. שוב זה היה גם לפני השואה.
איברה. עד כמה שאני יודע יש מקורות רומיים ויהודיים אחרים חוץ מיוספוס. העניין הוא שהאתוס וההשפעה של חורבן הבית עולה היסטורית על השואה.
לא מכיר הרבה וויכוחים על מרכזיות החורבן. אשמח שתאיר את עיני. השואה חוץ מלקבוע שהעם היהודי יהיה קטן בלפחות חצי ממה שהוא יכול היה יכול להיות לא השפיעה עלינו. אולי בהתקרבנות ובכך שהמוות היהודי נעשה מרכז חיינו במקום החיים היהודיים.

צביקה 23 באפריל 2017

+צביקה בגימטריא.

מיכאל 23 באפריל 2017

אני עם באבא ימים.

שמעון 23 באפריל 2017

מה אתם בוכים על זוטות אז נראה את מסי רונלדו ראסל והארדן במחשב באיכות פחות טובה יום אחד או יומיים בשנה, מה קרה?
המטרה של יום זה היא לא לשכוח!! הדור של היום והדורות הבאים כנראה ישכחו את השואה ואת השלכותיה וכן בשביל לא לשכוח הם צריכים לראות סרטי שואה וסרטים דוקומנטרים, הרי הם לא יראו אותם בבהי"ס במקרה.
יום הזיכרון אנשים יותר מחוברים כי אנו חיים אזה וזה עכשיו ולא משהו לפני יותר מ-70 שנה.
מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית יהודית ואני לא אדם דתי אבל כן צריך לשמור על המסורת שלנו ועל היהדות אחרת המדינה תהיה כמו כל מדינה נוצרית בעולם והיהדות בסוף תיעלם אם על כל דבר נגיד שלא צריך.
קצת מסורת מעולם לא הרג אף אחד.

TooBigToFail 23 באפריל 2017

יום השואה יעלה לדיון, אני מקווה, כשאחרון הניצולים ילך לעולמו. לצערי אני רואה אנשים בישראל מגדירים עצמם כ"דור שלישי לשואה", אז יכול להיות שלעולם לא נשתחרר מזה.

כמי שהצטרף למשפחת השכול יחסית לאחרונה (לבנון 2) אני חושב שאנחנו מציינים אותו כחברה בצורה הולמת. זה שונה מארה"ב, ובצדק. אנחנו במקום אחר. קראתי פעם יזם היטק ישראלי מתפעל איך בבי"ס של בתו בניו יורק לא עושים ענין מ memorial day – בלי להתייחס לעובדה שכנראה אף ילד בבי"ס הזה לא יכיר בחייו מישהו שהלך לצבא, כי העוצמה האמריקאית מתופעלת ע"י ילדים של אנשים שלא עשו אקזיט.

יניר 23 באפריל 2017

חייתי מספר שנים באירלנד ויום אחד חשבתי מה בעצם מחבר את האנשים שחיים שם ואיזה סממן חיצוני יש לחיבור בינהם מלבד לכך שהם חיים במקרה באותו אי.
כל עם צריך אתוס, מנהגים, סממנים חיצונים ועוד דברים שירגישו שמדובר בעם ולא סתם אוסף אנשים.
וכן, יום כיפור, יום השואה , יום הזכרון ,יום העצמאות הם הדברים האלה

אלכס דוקורסקי 23 באפריל 2017

חושב שדווקא לאירים יש אתוס חזק מאוד, שלא פסח גם על בני עמם הרבים, יחסית, שחיים מחוץ לאי, בעיקר בארה"ב.
היותם עם שחי על אי מבודד יחסית, הזיקה החזקה לדת, התמודדות ארוכת שנים עם האויב הבריטי החזק מהם, הגזרות של קרומוול, הרעב הכבד במאה ה-19, תקופת "הצרות" ומלחמת העצמאות, הגאווה על סופרים גדולים וספורטאים ידועים מבני עמם – כל אלה ואחרים הותירו, לדעתי, חותם מאוד עמוק על האירים.
אתוס שמאחד אותם, אם כך, לא חסר להם, כנראה.

אלכס דוקורסקי 23 באפריל 2017

אגב, לא חייתי שם אבל פשוט מעריך את זה מקריאה מעטה עליהם.
ייתכן שאני גם טועה.

Amir A 24 באפריל 2017

לאירים יש אתוס חזק מאוד. אחרת לא ברור לי מדוע מעל כל פאב שני כאן יש שלט IRISH PUB

אמיתי 23 באפריל 2017

אלון עידן כתב יפה על העניין הזה
http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen/.premium-1.4036889

כשאין בחירה אז גם אין באמת ערך ועומק לפעולה. היא איננה ערכית

איציק 23 באפריל 2017

אפשר העתק הדבק?

אמיתי 23 באפריל 2017

אתה לא…(-:

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

קראתי את המאמר הזה ביום שישי האחרון. אשתי כבר זרקה את הכותרת כך שאשתמש בזיכרון…..נדמה לי שהוא כתב שהוא היה מעדיף שההימנעות מלצפות בקלסיקו תבוא מבחירה. ואכן, זה באמת יותר ערכי, דחיית הסיפוק הזה, אבל נדמה לי שבין כל כך הרבה שירותים שהמדינה מפשלת בנתינתם לאזרחיה, השירות של קלסיקו (כדוגמא בלבד) ביום השואה הוא מהפחות חשובים שנגרע מהאזרחים.

אמיתי 23 באפריל 2017

זה לא עניין של שירותים. בטח לא מהמדינה. זה רק העניין שבחירה
נותנת אפשרות לעשות משהו ערכי. כשאין בחירה אז אין את הערך של
זיכרון וכיבוד השואה.זה נכון לעוד דברים

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

המילה שירותים הייתה הקצנה מכוונת, ברור שלא שירות וברור שמבחירה זה יותר ערכי, אבל נראה שהעסרה של המדינה להחליט מה לעשות באותו יום עדיין נחוצה, לי לפחות כך נראה.

ישי 24 באפריל 2017

אני ממש לא רואה בעיה בצפייה בקלאסיקו ביום הזה. זה לא שיש איזו חובה מוסרית לעסוק היום בשואה. יום השואה הוא במישור הציבורי ולא הפרטי.

אמיתי 24 באפריל 2017

לגיטימי. הקטע הוא שהחליטו בשבילך.

ישי 24 באפריל 2017

הגבתי למאיר שהביא מישהו שאמר שעדיף שזה יהיה מבחירה.
בכל אופן לא החליטו בשביל. אם הייתי רוצה הייתי צופה (ראיתי אנביאיי). החליטו משהו במישור הציבורי.

רותם 23 באפריל 2017

אקיצ׳ר איפה רואים את המשחק?

באבא ימים 23 באפריל 2017

אני מודה שאחד מן דברים שחידדו את תחושת הזרות שלי בארה״ב היה היחס האגבי שלהם ליום הזיכרון.

צביקה 23 באפריל 2017

לדעתי זה די פשוט, כמות האבדות שלהם ביחס לגודל האוכלוסייה הוא הרבה יותר קטן מאשר אצלנו, כאשר אצלנו הרבה יותר אנשים חוו שכול.

Amir A 24 באפריל 2017

צביקה, זו טעות נפוצה. הנה המספרים של שלושת המלחמות העיקריות של כל אומה במאה ה-20:

ארה"ב:
מלחמת העולם השניה – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.29. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.48
מלחמת קוריאה – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.02. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.06
מלחמת ויאטנם – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.03. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.10
ישראל:
מלחמת העצמאות – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.79. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 1.86
מלחמת ששת הימים – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.03. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.16
מלחמת יום כיפור – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.08. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.27

כמו שאתה רואה, ההבדלים לא כל כך משמעותיים מבחינת אחוז ביחס לגודל האוכלוסיה. זה עוד מיתוס שנהוג לנפח כדי לחזק את התחושה ש"אצלנו זה משהו אחר".

ב"פ 24 באפריל 2017

אני לא יודע מה אתה מנסה להוכיח אבל פי שלוש זה לא "זניח", לא צריך שאחד מחמש ימותו כדי שסדר הגודל יהיה שונה. אתה מתעלם גם ממלחמות לבנון (יותר חללים מששת הימים) וזו התעלמות תמוהה לחלוטין. נראה לי שציירת מטרה לפני שירית את החץ

Amir A 24 באפריל 2017

ב"פ, אני לא מנסה להוכיח כלום. כל מה שאני מנסה לומר זה שכדאי קצת צניעות. לא לחשוב ששלנו זה הכי נורא והכי קשה והכי גרוע ואף אחד אחר לא מסוגל להבין את זה ובגלל זה לאף אחד אחר אסור לבקר אותנו. ולנו, מצד שני, מותר לזלזל באמריקאים ובאופן שהם בחרו לציין את יום הזכרון (כי להם מתו רק קצת, לא ככה? עזבו את זה שהמספרים מראים אחרת).
לגבי מלחמת לבנון:
מלחמת לבנון – אחוז ההרוגים מכלל האוכלוסיה 0.02. אחוז הפצועים מכלל האוכלוסיה 0.16. מספרים דומים ואף נמוכים מאלו של מלחמת ששת הימים.

צביקה 24 באפריל 2017

עשיר שהפסיד אחוז מסויים מכספו לא יתאבל כמו עני שהפסיד את אותו האחוז מכספו.
מסכים שמה שכתבתי יחס האוכלוסייה זה לא מדויק.

Amir A 24 באפריל 2017

לא הבנתי. הסבר א. שנתת לטענה שהאבל האמריקאי פחות מהאבל הישראלי הסתבר כשגוי אז עכשיו אתה מגיע עם הסבר ב ? אולי במקום זה פשוט נפסיק לנסות ולדרג למי יש יותר בעלות על האבל?

ב"פ 24 באפריל 2017

אף אחד לא חושב שאצלנו הכי גרוע והכי נורא והכי קשה. מה שחושבים הוא שהשכול בישראל נוכח יותר מאשר בארה"ב והדבר הזה נכון לחלוטין. בסוריה יותר גרוע מאיתנו, בוייטנאם יותר גרוע מאיתנו, יש מלא מקומות יותר גרועים מאיתנו, אבל לא בארה"ב. ויש כאן השערה שאולי זה קשור לנוכחות של השכול, שזה השערה סבירה לחלוטין. העובדה שהשכול נוכח, העובדה שהוא לא רק הסטוריה, אלא יותר הווה , וכמובן זה שלמדוד לפי אחוז אוכלוסיה כאן בארץ זה לא לגמרי מדוייק בגלל החלוקה של השכול בציבור. האם זה ודאי הסיבה, לא. אבל אם מדברים על יחס אגבי, זה בהחלט אפשרות סבירה

brt 24 באפריל 2017

כמו שב"פ אמר
ואני רק רוצה לחדד כשמנטרלים את האוכלוסייה הערבית (המוסלמית והנוצרית בעיקרה) והחרדית
האחוז/ההפרש גדל בצורה משמעותית

צביקה 24 באפריל 2017

בעלות על האבל אין לאף אחד.
אני לא ביקרתי בארה"ב גם לא ביום הזיכרון, אבל לפי מה שהבנתי הם לא עושים ממנו עניין גדול, ולי זה קשה להבין, ואולי זה ההסבר.
אני לא מכיר אוכלוסייה אמריקאית לא יהודית כך שכל הסבר יתבסס על השערה.

אחד העם 24 באפריל 2017

למעט ששת הימים, אני רואה כאן יחס של 1:3, אצלנו פי שלוש יותר.
לא משמעותי?

ישי 24 באפריל 2017

זו בדיחה?
א. מלחמת ויטנאם נגמרה לפני 40 שנה, כך שהיא כבר לא מאוד משמעותית לדור הזה. תשווה כמה אחוזים מכלל האוכלוסיה נפגעו ב-40 השנה האחרונות.
ב. לקחת 3 מול 3, אבל בישראל היו עוד מלחמות משמעותיות ויש לה גם נפגעים באופן יומיומי.
ג. הבדל של פי 3 הוא "לא כל כך משמעותי"?! אתה מבין שזה אומר שכמות האנשים שזה נוגע להם גדולה פי 3? השאלה כמובן איך ממירים את אחוז הנפגעים לאחוז שזה נוגע להם, אבל אם נגיד זה 30% מול 90% איך אפשר להגיד שזה לא משמעותי? ואם זה 10% מול 30% זה גם מאוד משמעותי.

ישי 24 באפריל 2017

מאז וייטנאם נפגעו כ-60 אלף אמריקאים במלחמות ופעולות טרור שזה הרבה פחות מ-0.1 אחוז…

באבא לילות 24 באפריל 2017

מעניין איך המספרים הללו נראים ביחס לרוסיה, בעיקר בהקשר של מלחמת העולם השניה. מצד שני פולחן הזיכרון שם הרבה יותר משמעותי ומושרש.

באבא ימים 24 באפריל 2017

אולי הסיבה היא אחרת. למעט מלחמת העולם השניה (וגם כאן ניתן להתווכח) אף אחת מן המלחמות הללו לא נכפתה עליה. כל אחת המלחמות הללו לא התנהלה בתחושה שאם אם יפסידו אין להם לאן לחזור.

באבא לילות 24 באפריל 2017

לא סגור על זה שאתה צודק לגבי מלחה"ע השניה, בוודאי כשלוקחים בחשבון את האיום היפני בפסיפי ואת האיום הגרמני באטלנטי. בכ"ז מדינה מוקפת אוקיינוסים שקיומה תלוי בנתיבי סחר פתוחים. שלא לדבר על האיום האידיאולוגי.

באבא ימים 24 באפריל 2017

זה עדיין לא מצב של סכנת חיסול פיזי. זו היתה הגנה על ערכים ואינטרסים (לא בהכרח בסדר הזה).

ישי 24 באפריל 2017

ולא התרחשה בשטחה או בשטח הסמוך – העורף רחוק מאוד מאוד מהחזית, וכמאמר המשורר רחוק מהעין רחוק מהלב.
אני לא חושב שזו סיבה אחרת משל צביקה אלא תוספת. זה עדיין הטיעון שאמיר לא אוהב בגלל "בעלות על האבל". הוא משום מה מתקשה להודות בעובדה המאוד ברורה שהמלחמות פגעו במדינת ישראל יותר מבארה"ב.

Amir A 24 באפריל 2017

ישי, אני מניח שכל אחד ואחת במשפחות השכולות בארה"ב יתקשה להסכים עם המשפט האחרון שלך. אבל אני מניח שהם לא מבינים דבר בעובדות מאוד ברורות.
בוא נאמר את זה ככה: כשמישהו במשפחה שלך נהרג במלחמה זה כבר לא משנה אם מדובר במלחמה צודקת או לא. אם מדובר במלחמה בבית או מעבר לים. לא משנה אם השכן מסתכל עליך ביום הזכרון במבט נוגה או שאתה רואה אותו עושה מנגל וחוזר מהקניון עם מלא שקיות. הכאב והצער הוא אין סופי וזה לא משנה אם מדובר במשפחת כהן מאופקים או משפחת ג'ונס מבילוקסי, מיסיסיפי. לנסות ולהגדיר איך "נכון וראוי" לכבד את זכרם זו אווילות לדעתי. הוויכוח כאן ביננו שקול לויכוח בין נמלים על השאלה האם צריך להצדיע לפיל כשהוא עובר או שצריך למחוא כפיים ולשרוק. קשה לי להאמין שלפיל זה משנה כהוא זה וכדאי שנבין שהוויכוח שלנו, יותר מאשר אידיוטי, מבזה את הנופלים.

ישי 24 באפריל 2017

אני דווקא מניח שכולם יסכימו אתי. הם יגידו שהאבל האישי שלהם לא שונה בשום דבר מהאבל האישי של מישהו במדינת ישראל. הם יאמרו שהמלחמה פגעה אישית בהם מאוד. אבל אתה באמת חושב שהם יטענו שהמלחמות פגעו בארה"ב באותה מידה שהם פגעו בישראל?! רילי? אני מתקשה להאמין שאתה חושב כך.
אגב, מה המשפחות השכולות בארה"ב עושות בממוריאל? האם אופי היום היה משתנה אם פי 3 מהמשפחות היו עושות את זה? (זה רק בהיבט הכמותי אבל באבא צודק שיש גם היבט איכותי)

Amir A 24 באפריל 2017

ההנחה שלך שגויה, לדעתי. ישראל השכילה להעביר את כל המלחמות לשטח האויב. חוץ מאשר בתחילת מלחמת יום כיפור, לא היה מעשית איום ממשי על השלמות הגיאוגרפית. בארה"ב, למעט פרל הרבור, הסיפור אותו הדבר. אני בכוונה לא מתייחס כאן לאינתיפדה שהתחוללה בתוך ישראל כמו שאני לא מתייחס לפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק, אלא רק למלחמות "רשמיות".
המלחמות של ישראל היו לרוב קצרות לעומת המלחמות של ארה"ב שנמשכו שנים. גם הצורך לשלוח עשרות ומאות אלפי חיילים אל מעבר לים לתקופות ארוכות נבצר מישראל.
לעומת זאת, בארה"ב אף פעם לא היתה התחושה באוויר של מלחמת אין ברירה. המלחמות של ארה"ב היו לרוב מתוך בחירה של הממשלה עצמה, על מנת לשמור על ההגמוניה העולמית. אין לי מושג איך זה משפיע על האבל, אני רק יכול להניח ששכול ממלחמת יש ברירה הרבה יותר מטריד.
אין לי מושג מה משפחות שכולות עושות בממוריאל. אני יודע שיש טקסים בכל בית קברות צבאי. אחרי הטקס אין לי מושג.

Amir A 24 באפריל 2017

כמובן שהטענה לשלמות גיאוגרפית לא כוללת את מלחמת העצמאות, אלא רק מלחמות שהתחוללו אחרי ביסוס המדינה.

ישי 24 באפריל 2017

עדיין יש אנשים כאן שלחמו במלחמת העצמאות.
כתבתי שבטחה או בשטח הסמוך כי העובדה שהמלחמה התרחשה כאן ליד כאשר הפירוש של הפסד בקרב הוא כניסת האויב לשטח שלך בהחלט רלוונטית. בששת הימים של מלחמת ששת הימים לא היה איום על שטח המדינה אבל בהקשר הכולל של המלחמה כידוע לך היא איום על עצם קיומה (או לפחות כך זה נתפס). גם במלחמות אחרות חלק מהלחימה התרחש בשטח ישראל – בכל המלחמות למעט אולי 56 היו פצצות/רקטות/ווטאבר שנפלו בשטח ישראל (זה גם מה שקרה בפרל הרבור שהזכרת, זה לא שהיפנים פלשו לשם).
אני חושב שגם האנתיפאדה צריכה לבוא בחשבון (ולקחתי בחשבון גם את התאומים כשכתבתי למעלה את המספר, אם כי זה לא ממש משנה למספר). ייתכן שבארה"ב זה נתפס כלא קשור, אבל בישראל הקשר הדוק – הרי כשמדברים על ההרוגים במלחמת העצמאות לוקחים בחשבון גם את מי שנהרג לפני הכרזת העצמאות שלא במלחמה רשמית, ובכלל כל מלחמות ישראל היו קשורות במידה כלשהי (הרבה פעמים במידה רבה) גם לפעולות טרור כך שקשה להפריד בין הדברים.

אגב, זה לא שאני בא בביקורת כלפי האמריקאים. אני פשוט חושב שאופי היום נגזר מהמציאות. לפי ויקיפדיה העברית יום החופש בממוריאל התחיל כדי שכל מי שרוצה יוכל להגיע לטקסים ואז יום החופש הפך לחגיגה. אם זה נכון, זה מראה שהאמריקאים לא באמת חושבים שחגיגת קניות היא הדרך לזכור את הנופלים, אלא שטקסים הם הדרך והחגיגות הם במקרה.

Amir A 24 באפריל 2017

הפיסקה האחרונה שלך היא נכונה כפי הנראה. זה, והעובדה שהאמריקאים מאוד רגישים להתערבות של הממשלה בחיים הפרטיים כך שהלאמת כל ערוצי התקשורת לטובת מסר מסויים ביום כלשהו זו פעולה כמעט בלתי נתפסת מבחינתם.

ישי 24 באפריל 2017

אני חושב שהעניין כאן מתחיל לא ביום השואה, אלא בשיטת הזיכיונות בתקשורת. זה התחיל מערוץ ממלכתי בלבד ועד היום קשה להתנתק מהקונספט שהתקשורת היא חלק מהשלטון.

צביקה 23 באפריל 2017

פעם בשנה תכשו את מה שאני עושה בערך כל שבוע, תיצפו בשידור חוזר במוצאי יום השואה.

דאג קולינס 23 באפריל 2017

יום השואה. גורלו של העם היהודי לאורך 2000 שנים ששיאו בנאציזם. אין מקום להשוות לעם אחר. אנחנו רוצים להיות ״ נורמליים״ אבל …ראה דן מרגלית ישראל היום. אחיזת עיניים ושמה ברלין

בפינה הבינלאומית של "קול ישראל" סיפר שלשום דניאל דגן כי בבית ספר בברלין רדפו תלמיד יהודי במשך תקופה ארוכה וחבריו לכיתה היכוהו עד זוב דם. הם הסתערו לעברו בצרחות "חזיר יהודי", וכשעזב למוסד חינוכי אחר התמרמרו ההנהלה וההורים הגרמניים מדוע מכפישים את בית הספר. "חזיר יהודי" הוא מונח כללי, טענו, לא אנטישמי.
לאיטה החלה העיתונות הגרמנית להתעניין ברדיפת היהודים ברייך הרביעי. התופעה נפוצה בבתי ספר שונים מאז 2014, מצא ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". ראש מועצת התלמידים התפטר בהסבירו שכיהודי נבצר ממנו לתפקד. היהודים שוב הולכים על בהונות הרגליים בפינות הרחוב, ומשתפים פעולה עם קשר השתיקה, העיקר לא להרגיז את השכנים – גרמנים כמוסלמים.
הם העבירו את הילדים לבתי ספר יהודיים, אבל יש עשרה כאלה במדינה, חמישה ברמת תיכון. לפיכך שולחים אותם ללמוד בחו"ל. אבל בארץ וב"הארץ" נמשך המסע כמה טוב בברלין, וגם כדאי לקנות דירה בשקלים המיובאים מישראל.

באבא לילות 24 באפריל 2017

לא מייצג בשיט, אני יודע, אבל יש לי כמה חברים יהודים שגרים בגרמניה מזה כמה וכמה שנים, ולא שמעתי מהם שום דבר כזה… מעניין…

דאג קולינס 24 באפריל 2017

ממעריב היום.
דוח בפרלמנט הגרמני: "היהודים חווים אנטישמיות יומיומית"
לפי הדוח שמפרסם הבונדסטג, המוסלמים בגרמניה הם הגורם הראשון לתקיפות מילוליות ופיזיות כלפי יהודים במדינה. מקור נוסף לדאגה: "הרוב הלא יהודי אינו רואה את הביטויים הנוכחיים של אנטישמיות כבעיה"

דיזידין 23 באפריל 2017

"איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי, גם לאותו חלק שלא עבר את השואה, וכן לדור הבנים שנולדו וגדלו כאן. בפעם הראשונה אני מבין את חומרת מעשינו, כאשר במשך עשרות שנים שלחנו כל ילד וילד בישראל לבקר שוב ושוב ב"יד ושם". מה רצינו שילדים רכים יעשו בחוויה הזאת? דיקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב, ומבלי לפרש – "זכור"! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה? בעבור רבים מאוד תמונות הזוועה עשויות להתפרש כקריאה לשנאה. "זכור" יכול להתפרש כקריאה לשנאה מתמשכת ועיוורת.
ייתכן שחשוב שהעולם הגדול יזכור. גם בזה איני בטוח, אבל בכל מקרה זו אינה דאגתנו. כל עם ועם, לרבות הגרמנים, יחליט בדרכו הוא ומתוך שיקוליו אם רצונו לזכור. עלינו, לעומת זאת, לשכוח. איני רואה היום תפקיד פוליטי וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת מאשר להתייצב לצד החיים, להתמסר לבניית עתידנו, ולא לעסוק, השכם והערב, בסמלים, בטקסים ובלקחי השואה. עליהם לשרש את שליטתו של ה"זכור" ההיסטורי על חיינו" (ניצול השואה פרופ' יהודה אלקנה ז"ל).
המאמר המלא: http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1841380

צביקה 23 באפריל 2017

בזמן האחרון בהארץ מחפשים הרבה סכנות.

אריאל 23 באפריל 2017

העם היהודי התקדם בנה מדינה עצמאית וקם מהאפר ללא הרבה עזרה ועדיין ביום בשנה בו מציין את השואה אומרים לו שכח. תתקדם.
בו בעת שוכן לצידנו עם שלא ממש התקדם מנסיון כושל לשואה שניה ושכל קיומו נסמך על הנכבה שלו. להם אומרים תזכרו. ומזכירים כל יום.
המעניין הוא שאותם אנשים אומרים את שני הדברים.

תומר הוותיק 23 באפריל 2017

אריאל, זאת פשוט תעשייה של שנאה עצמית

אריאל 23 באפריל 2017

לגמרי. והקשר בין רמת ההשכלה לרמת הטמטום הוא הזוי. שווה מחקר. אממה אם החוקר מטומטם מה יניב המחקר.

brt 23 באפריל 2017

מסכים ++++

אופיר מ 24 באפריל 2017

תגובה עוצמתית

דיזידין 24 באפריל 2017

הנה עוד ציטוט, הפעם של פרופ' חנה יבלונקה:
"התמצית של הציונות הייתה שאנחנו ככל העמים, אבל הדגש היה על היוזמה שלנו. גם לפני השואה וגם אחריה. אנחנו לא חיכינו לאמנסיפציה אלא הדגש הוא על אוטואמנסיפציה. גם אחרי השואה הרגשנו שיש בכוחנו לשנות את גורלנו.
הפמפום הזה של השואה כדבר הכי חשוב, הרס את יסודות הציונות, מדינת ישראל הפכה להיות אלטרנטיבה לאסון, זה כל מה שאנחנו היום. זה בעיני אסון לאומי. אנחנו כבר לא מאמינים בעצמנו, אנחנו מוכי גורל, אנחנו לא יוזמים, כלום לא מוציא אותנו לרחובות. השיח הדומיננטי הוא פוסט ציוני".

אלכס(אחר) 26 באפריל 2017

+100 אריאל

אלכס(אחר) 26 באפריל 2017

וכמה לא מפתיעה שמאמר שקורא להתנערות מזכר השואה כאידיום, מפורסם בה"ארץ"…

אלכס(אחר) 26 באפריל 2017

מפתיעה העובדה, התכוונתי

אחד העם 23 באפריל 2017

אנו בנים לעם עתיק, ששימר את שפתו ותרבותו 1947 שנה בגלות (ועוד 70 בגלות שקדמה לה), בתור מיעוט ,בדרך כלל גם מיעוט נרדף.
יותר משמונים דורות שהפגינו עקביות ונאמנות למורשת שהונחלה להם. אם ננטרל לרגע את המימד הדתי, סבורני שיש כאן מימד של ענווה וכבוד לדורות שקדמו לך. הקמנו מדינה לפני פחות מ70 שנה, וכבר רוצים לשנות מנהגים שקבעו האבות המייסדים?
הריטואל והפולחן הם הטפל. העיקר הוא הערכים שאתה בוחר להעצים באמצעותם. לדוגמא: אתה יכול להדגיש כי בשבועיים שבין פסח לעצמאות, אנו למדים על חשיבות החתירה לחירות, על מה שעלול לקראת לאלו שלא זכו או איבדו את החירות. ועל שמירת העצמאות, שמלווה אותה מחיר כבד.
הערב, מתוך חירות בחירה, אעדיף לוותר על כדרוריו של ליאונל ופוזותי של כריסטיאנו, אני בטוח שהם יסתדרו בלעדי.

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

+++++

אביאל 23 באפריל 2017

כל מילה, יש כאן גם מסורת נוספת בתוך היהדות, של אלה שלאורך הדורות ניסו לחבל באותה היסטוריה או ייחודיות שנמצאת מטבעה בכל עם לטובת משנה קוסמופוליטית שהתאימה לתקופתם, זה היה עם היוונים, הרומאים, האירופאים והיום עם הכשלון הגדול של האנושות לייצר אוניברסליזם תרבותי שהוא עקר מהשורש. היו גם גרועים יותר, לא כאלה שרק רצו להתמזג אלא פעלו ושיתפו פעולה עם מיטב המרצחים שלנו לאורך הדורות הכל כדי להיפטר מיהדותם ועוד על כך אצל סארטר או תיאודור לסינג.

באבא לילות 24 באפריל 2017

אחלה גישה. מנציחה את האנחנו/אחר ומוודאת שתמיד תהיינה קבוצות ותת-קבוצות התייחסות וחיכוכים בלתי פוסקים ביניהן, במקום שנתמקד במה שמשותף לכולנו כבני אדם. לא אסטרטגיה ארוכת טווח שאני מוכן לקנות, צר לי.

אביאל 24 באפריל 2017

באבא החדש – אני לא מבין למה זה סותר ? יש ערכים משותפים לבני אדם והדוגמא המצוינת היא השותפות התרבותית במערב (צפון אמריקה-מרכז ומערב אירופה-אוסטרליה-ישראל וקצת יפן וקוריאה) שהובילה אותו לשגשוג כלל עולמי בפרט ותרצה לשלום העולמי (להזכירך אנחנו חיים בעידן השקט ביותר בדברי הימים של בני האדם). זה לא אומר שצריך לוותר על ערכים מקומיים והייחוד שלנו, האוניברסליזם רוצה למחוק את הזהות המקומית, ההיסטוריה הוכיחה שזה לא מצליח ואם נלך לדוגמא הקיצונית, אז השואה הראתה שגם כאלה שלא ידעו שסבא שלהם יהודי נשרפו באוושויץ.

אלכס(אחר) 26 באפריל 2017

צודק בכל מילה, אביאל

שי אורן 24 באפריל 2017

ניסחת את מחשבותי

ערן (המקורי) 23 באפריל 2017

נקודה אחת שבשנים האחרונות מפריעה לי במיוחד: החיבור המלאכותי (ומכוון) שנעשה בשנים האחרונות בין השואה; צה״ל/ישראל; ואלוהים/דתיים. היה מאמר לפני כמה שנים, בעידן שלפני המצאת הפייק ניוז, שתיאר היטב את המישמש הנורא הזה.
כמו כן צורמת לי מאד חגיגת הנסיעה לפולין של תיכוניסטים. יש עוד 3-4 שנים עד שהבן שלי יהיה בגיל נסיעה, אני מקווה שהטרנד הזה ייעלם עד אז לטובת יוזמות ראויות בהרבה (כמו של מנהל גימנסיה הרצליה, אם אני זוכר נכון).

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

כבוגר התקופה שבה היה ערוץ טלוויזיה אחד, זוכר גם זוכר שימי הזכרון לשואה בעצם "כבשו אותך", לא היה לאן לברוח מזה. כילד, זה די קשה, אבל לאור החינוך שקיבלת אתה מבין שזה המינימום שאתה צריך להקריב ולאחר שנים מסוף פסח, משהו באוויר מזכיר לך שהנה הנה מגיעים ימי העצב, ההזדהות, הלאומיות (להבדיל מהלאומנות, כן…) ששיאם בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות. אז נכון, התקופה השתנתה, אבל אמר מי שאמר באין עבר אין עתיד. בסך הכל, לא אוסרים עלינו בביתנו לעשות דבר, פשוט לא מסייעים לנו להתבדר באותו יום. מי שממש רוצה ומרגיש שהוא כבר התקדם הלאה והסמלים האלה לא נראים לו, בדרך כלל הוא יחסית צעיר, שהטכנולוגיות נהירות לו ויוכל לצרוך את אותם סיפוקים שהמדינה לא נותנת לו באותו יום.

איציק 23 באפריל 2017

מסכים חלקית. גם אני בוגר הערוץ היחיד ועוד בשחור לבן, וקידמת האנטי מחיקון לאחריו. אני מאד מזדה עם יום השואה והגבורה וגם עם יום הזיכרון, אך לא מסוגל כל היום להיות במצב דיפרסיבי. אני לא מצפה שישימו לי תוכיות בידור, וגם אם היו עושים זאת לא הייתי צופה בהן, אך אני צריך מפלט. זה יכול להיות מוזיקה, ספר או סתם לצאת מהבית. אני לא רואה סיבה למה לא ניתן לעשות שידור ספורט מכובד בצנעה בלי כל הנפוח הרגיל. אם אני צריך ללמד ביום זה, אני מלמד, ודואג להיות פחות שמח בדרך-כלל, בלי הפסקות הומוריסטיות, אבל מלמד. למה אי אפשר לשדר משחק באותו אופן (ד.א. הקלאסיקו לא כל כך מלהיב אותי וכנראה לא הייתי צופה בכל מקרה, ולכן אני כותב זאת באופן עקרוני ולא כמישהו מעוניין במקרה זה)?

מאיר (חדש בשכונה) 23 באפריל 2017

בסוף יצא ה"קומוניסט" שבי…..נראה לי שהעם עדיין זקוק לחינוך. אתה תנהג בשקט וצנעה, אחרים יקחו את זה לקיצון. קל נורא להתיר את החגורה, קשה לדעת לאן זה יוביל.

איציק 23 באפריל 2017

באמת יצאת קומיסר.

רטקסס 23 באפריל 2017

יש בדיון המון תגובות מעניינות, השכלתי.
נקודה שראיתי שדובר בה מעט היא בניית העם הישראלי. בניית עם לא לוקחת דקה ולא 2. והמדינה קיימת הקושי שבעים שנה, והציונות התחילה להתגבש רק בסוף המאה התשע עשרה.
אז יקח עוד קצת זמן למדינתי ישראל להבין איך לרקוח את כל המרכיבים האלו לנוסחא הטובה ביותר, כולל, כמובן ,ההיסטוריה של העם היהודי וארץ ישראל .
יהיו עוד הרבה שנים של פולמוסים על ימי זכרון ועיצוב המרחב וזה בסדר.
העניין הוא שלרוב העולם המפותח יש יתרון של כמה שנים עלינו .גם מדינות שקמו מחדש במאה העשרים מתבססות על משהו – לעיתים אימפריה או ממלכה קדומה, לאומיות , מנהגים, היסטוריה ועוד.
האתוס הישראלי מתבסס על ההיסטוריה היהודית ובפרט השואה: לא רצחו אף אחד בגלל שהוא ישראלי אאו ציוני אלא בגלל שהוא יהודי.
אני מעריך שעם הזמן והתפתחות המדינה ייתכן וציון השואה יהיה יחד עם ט באב (הצעה שעלתה בעבר ,כמובן) כיום זכרון לחורבנות שעברו על העם היהודי.
צריך לזכור שכשנקבע המועד של יום השואה המדינה הייתה חדשה, ואני גם מעריך שניצולי השואה היוו חלק נכבדמהאוכלוסיה (לא יודע אם יש נתונים, אבל ודאי יותר מחלקם באוכלוסיה בשנות השישים ואילך, אחרי העליות הגדולות), לכן המועד קיבל מעמד כמעט-קדוש.

בקשר למרחבים- ככל שהמדינה עדיין נמצאת בשלב קיבוע האתוס כך גוברת מידת ההשפעה שלה על השיח הציבורי , ובצדק. כינון עם חייב להיות גורף בדברים מסוימים בשיח הציבורי : שפה, מנהגים, טקסים, דתיות, לאומיות וכן הלאה,
לכן השבת היא ערך ויום השואה הוא ערך וחגי ישראל הם ערך.
לא ניתן לבסס אתוס לאומי על עקרון של "כל אחד יעשה מה שבא לו", זה עקרון שכל אחד כמובן זכאי לו ברמה האישית ,אך ברמה הלאומית הוא מבלבל.
אחת הסיבות לדעתי הרגשה שכולם חווים בשנים האחרונות ש"איבדנו" את זה היא כי נכנסנו לתהליך אישי מואץ מדי על חשבון הקולקטיב. העקרונות הפרטניים הפכו לבולטים יותר עח העקרונות הציבוריים , כל אחד מושך לכיוון שלו , כשהאתוס הלאומי עוד לא סיים להיבנות..
לפי הסדר: קודם כל נחליט על החיים במרחב הציבורי בישראל, על שלום בין המגזרים והעדות השונות, על קבלת האחר ,על שיתוף פעולה איזורי, על עבודה ותורה ותעשיה וכלכלה וחגים ואוכל ותרבות,
לאחר מכן.. כשהכל יהיה יציב – יהיה הרבה יותר קל.
בינתיים הספינה עדיין לא יציבה, העם עוד לא התגבש וצעדים נמהרים יכולים רק להרוס.

אמלק:
חכו עוד קצת. בינתיים במרחב האישי שלכם תעשו כרצונכם. המרחב הציבורי עוד רגיש לשינויים.

איציק 23 באפריל 2017

בתאוריה אתה צודק, באופן מעשי: כמה זמן זה מספיק כדי להתגבש? מה הסימנים שהתגבשנו (אחרת איך נדע מתי להפריט את השבת, יום השועה וכו')? מה שאתה כותב הוא מאוד עמום ולא מוגדר. יש דברים אליהם אנחנו בשלים יותר ואחרים הרבה פחות ואולי יש דברים שלא יבשילו. אני מעדיף שהממשלה תיקח הרבה פחות אחריות על יום השואה והרבה יותר על החינוך, טיפול בקשישים, בריאות, רווחה. משום מה, על כל זה היא לא לוקחת אחריות ומפריטה הכל. נראה לי לא הכי הגיוני.

רטקסס 24 באפריל 2017

70 שנה זה לא מספיק.
הסימנים הם שניצור מכנה משותף רחב כלשהו.
טיפול בקשישים, בריאות ורווחה הן גם דוגמאות טובות – האם אנחנו רוצים להיות חברה שבה כל קהילה (נניח, 500 משפחות) חיה בנפרד, או שתהיה ערבות הדדית?
האם העשירים צריכים לסבסד את העניים רק בתוך המגזר שלהם (אשכנזים בנפרד, מתנחלים בנפרד, עורכי דין בנפרד) או שגם יהודים עשירים יסבסדו ערבים עניים?
אלו שאלות שרחוקות מליהענות.

לתחושתי, הממשלה מנסה לקחת אחריות על החינוך, סבסוד מעונות יום ונקודות זיכוי וכו' – זה הדרך שלה. כנראה שהיא מעדיפה לתת לאנשים כסף (=נקודת זיכוי) ושהם יבחרו איך לחנך את הילד שלהם מאשר להשקיע עוד כסף בבתי הספר ובגנים.

שמעון 23 באפריל 2017

אני מקווה שגם ההיטרים נהנים מראסל ווסטברוק איזו שליטה במחצית, הוא כבר עם טריפל דאבל של 17 נק 10 אס 10 ריב במחצית!!!
יוסטון עדיין צמודה. 58-54 לאוק. הארדן בינתיים חושך עם 1 מ8 מהשדה ו4 נק. אבל הוא עוד יתעורר

שמעון 23 באפריל 2017

מדהים היה 75-68 לאוק 2 דק לסיום רבע3 ואז ראסל ירד לנוח. עכשיו זה 82-79 ליוסטון שנשאר 9 וחצי דק לסיום רבע 4 וראסל חזר עכשיו.

הבנתם חבר'ה כל אלו שמאשימים את ראסל, הדקות האלו בלעדיו אולי יפסידו להם את המשחק. באותו הזמן יוסטון בלי הארדן. הידד לצוות המסייע שעוד מישהו מעז להשוות ביניהם.

שמעון 23 באפריל 2017

דאנטוני גאון!! משחיל חזק את רוברסון החתיכת 0 הזה עם 2 מ16 מהקו בסידרה!! הארדן מקבל שריקה חרפה ל3 זריקות מהשופט שהוא הכניס לגיבסון את היד ליד שלו

הלך הסידרה לאוק איזה פח הרוברסון הזה נגר על

שמעון 24 באפריל 2017

אני לא מאמין שראסל מסר את הכדור לאפסים האלו שאיבדו אותו רוברסון הזה מדהים שהוא באןביאיי בכלל אין לו התקפה בכלל אולי שחקן ההתקפה הכי גרוע באןביאיי. דאנטוני עשה את מהלך הסידרה עם האק א רוברסון החלטה נהדרת שלו

רומן 23 באפריל 2017

לא מצליח להבין למה הייתי צריך לראות את המשחק המדהים הזה באינטרנט.

איציק 23 באפריל 2017

לא היית צריך. יכולת לא לראות. חשבתי שהליגה הספרדית זה לא משהו שמעניין אותך, או שאולי דיברת על ארסנל-סיטי?

שמעון 23 באפריל 2017

הוא נהנה לראות את מסי מפסיד גם להייטרים יש מה לראות, זה מה שיפה בספורט. מסי הגיע לא שזה יעזור לבארסה לקחת אליפות אבל עדיין..

רומן 24 באפריל 2017

ארסנל סיטי ראיתי עוד בטלוויזיה.. הקלאסיקו זה משחק ענק, כששומעים אותו עם שדר באנגלית ומוציאים מהמשוואה את כל הטרמפיסטים המעצבים.
זידאן יצא קצת ילד בסוף ב 2-2 היה צריך להרוג את המשחק, במקום ללכת על כל הקופה..

איתן 23 באפריל 2017

כדי להבין שבמדינת ישראל אתה רק מרגיש שאתה חופשי, אבל בתכלס יש לא מעט אנשים שבוחרים בשבילך,ובטוחים שהם יודעים מה טוב בשבילך, בקרוב תרגיש זאת גם בל'ג בעומר.

לא יודע אם יש על מה לבכות שראית במחשב, תוריד אייס סטרים, חבר טלויזיה למחשב ותראה בHD שידור באנגלית(למשל אני ראיתי שידור של סקיי שתיירי הנרי פירשן במחצית ובסוף המשחק)-בובה של שידור .
שידורים בשפה הרוסית יש גם בUHD שזה איכות פסיכית ללא לאג-אם יש לך חיבור אינטרנט טוב

ק. 23 באפריל 2017

היה משחק מעולה, גם הצגה של שני השוערים וגם של חבר שלך הגמד שפירפר כל מה שעמד בדרכו וקינח בצמד שערים כירורגי.

איתן 23 באפריל 2017

חחח הלוואי שהיה חבר שלי הייתי יכול לבקש הלוואה בסכום של 6 אפסים ולא היה מזיז לו…או בכלל לסגוד לאומן שספק אם עוד 100 שנה נראה מישהו שמתקרב ליכולות שלו.

עיצבנו את מסי נתנו לא מרפק שהוריד לו דם מהפה,והוא הגיב במגרש.

מאוד מוזר שזידאן לא שיתף את איסקו שהיה בכושר מאוד טוב לאחרונה,או שיכניס את מוראטה במקום בנזמה.

המפגשים של ריאל באלופות יכולים לעלות לריאל בתואר האליפות, מה גם שפפה ווראן פצועים, ראמוס מושעה, ויש רק את נאצ'ו שהוא שחקן סביר פלוס בתור בלם אמיתי,אפילו אם שמים את קאסימירו בתור בלם,אין להם שחקן שיימלא את העמדה של קאסימירו,לא מודריץ לא איסקו ולא קרוס,בו בזמן שלבארסה יש גם יתרון בהפרש שערים וגם במפגשים מול ריאל- אם יהיה שיוויון במס' הנקודות!

ללא ספק צריך להיות מעניין,וצריך להשאיר קצת שאריות ציפורניים למשחקים האחרונים.

צביקה 24 באפריל 2017

6 אפסים גם אני יכול לתת לך. :-)

ק. 24 באפריל 2017

קאסימרו מסתמן יותר ויותר כפפה2. 7 עבירות של צהוב בשני משחקים ונשאר על המגרש. לדעתי זידאן הוציא אותו כי ראה שכל פעם שמסי עובר אותו הוא מכשיל מאחור וקרוב להרחקה.
ריאל מספיק עמוקים לגמור את הסיפור בליגה

רומן 24 באפריל 2017

את מסי ראיתי מול בונוצ'י וחאליד בולהארוז.
ברור שבמשחק שנותנים שטחים ושהבלם האחורי זה סרחיו ראמוס, מסי יכול לכשף, אין פה ספק, זו הגדולה שלו. הבעיה, מה שגורם לו להיות שחקן מוגבל, זה שאין לו שום יכולת לשחק נגד הגנה קשוחה. כי אין לו בעיטה ואין לו נגיחה.

איזי 24 באפריל 2017

אין לו בעיטה?

רומן 24 באפריל 2017

הוא מסוגל להכניס מלאה מ25? הוא תמיד בועט חצי עם הפנימי יעני בסיבוב. בחיים לא ראיתי אותו מכניס את הרגל עם המלא מתחת לכדור כמו בספר.

ק. 24 באפריל 2017

תכתוב ביוטיוב "lionel messi all 500 goals in barca" ותווכח.
וראמוס הוא זה שהכי פחות אכל ממנו קש – קאסימרו מודריץ' וקרוס ראו את הגב שלו פעם אחר פעם גם שיצא מהמקום (בלי לבוא במהירות)

איזי 24 באפריל 2017

אתה הזוי. יש לו טכניקת בעיטה נדירה. יכולת לבעוט בעוצמה ודיוק ללא תנופה שלא ראיתי.

אמיתי 24 באפריל 2017

אף אחד לא מדבר על ההחמצות של רונאלדו? מעבר לטעות של זידאן עם בייל כשגם כשהוא בריא לא תורם,אז למה הוא עולה כשהוא פצוע,רונלדו במשחק גרוע. אבל איכשהו תיקו היה משקף. משחק באמת גדול

ק. 24 באפריל 2017

החמצה אחת גדולה, מנבדל. עוד 2 בעיטות טובות שטר שטגן לקח.
טר שטגן השלים יותר מסירות ממנו…

אמיתי 24 באפריל 2017

זכורות לי לפחות שלוש אבל היה מאתגר עם הסטרימינג. כל הזמן צעקתי לאסנסיו הזה ״לך לבד״..

אופיר מ 24 באפריל 2017

למה. לעזאזל. אתם. ממשיכים. להאכיל. טרול

אם הוא היה הייטר אבל לפחות לא דמגוג, ניחא… אבל זה אותו המסי שפרפר את קייליני ובואטנג והגנות אנגליות וכו' לפני שנתיים בדרך לעוד גביע אלופות. אז הטרול הופך את מסי לצ'וקר מול בלמים גדולים בגלל צמד משחקים (כאילו ששחקנים גדולים לא מפסידים משחק לעולם) ועכשיו מסי גם לא יודע לבעוט

איתן 23 באפריל 2017

לדעתי צריך להתייחס ליום השואה כיום חשוב מאוד בתולדות מדינת ישראל ולציינו.
אך אני לא מסכים עם אי שידור משחקי ספורט בערוצים,בטענה שצריך להיות באבל או תענית…אם כבר זה עניין של לא ליצור מפגש משמח בעל רוח שטות כמו שעושים בערוץ הספורט עם הבדיחות של מלר אז נכון, אך ניתן לשדר את המשחק ישירות מהלויין ללא שדר, או שידור בשפת המקור,גם עבור כאלה שאינם יהודים\חיו עם סיפורים מהשואה מהבית יום יום ורוצים קצת להשתחרר.

מספיק סבלנו בשואה,עכשיו גם לסבול שלא נותנים לראות סופרקלאסיקו בלייב?

בכל מקרה היה קלאסיקו אחד הנהדרים שהיו בשנים האחרונות.

עמי ג 23 באפריל 2017

לגמרי.
יופי של משחק.

צביקה 23 באפריל 2017

לכל אלו שסובלים, סבלו, וייסבלו במהלך היממה הקרובה, אולי כדאי לכם לשקול לקראת שנה הבאה טיסה לחו"ל במהלך התקופה הזאת, יש הרבה שעושים זאת ביום כיפור? תחשבו על זה.

אופיר 24 באפריל 2017

מצחיק שכתבת את זה: בדיוק חשבתי כמה כיף להיות רחוק מכל זה בזמן הזה בשנה – ואז נזכרתי שחודשי הקיץ שמגיעים מיד אחרי גרועים עוד יותר…

דוני דארקו 23 באפריל 2017

מאמר מצויין. וגם הדיון שעורר, חשוב לציין שלא הייתה התלהמות, כנראה בגלל האופי של היום. לגבי המשחק, ראיתי מחצית שניה באינטרנט והיה שווה לראות את הנרקסיסט כועס על החברים, על האוויר, על הציונים ובקיצור על כולם חווץ מאשר על עצמו וכל זה באיכות קופצנית ביותר. לגבי הדיון. לא מצליח להבין את מי שבולשיבזם, תכנון שלטוני ותוציאו את המדינה מהכיס שלי מטרידים אותו ביום יום, ולפתע שמדובר ברוח האומה, אתוס לאומי או תבחרו שם אחר כרצונכם, הכניסה לתוך הנשמה של הפרט נעשית לא רק הכרחית אלה גם סוג של חובה לאומית, מוסרית, יהודית, ואוניברסלית שהמתכחש לה ראוי להישלח מיד לגולאג.
ולסיום חידה קלילה – איזו קבוצה מצליחה לחבר בערב יום השואה את אזרחי המדינה שמתעסקת באויב האיסלאמי הרדיקאלי ביום יום, עם הארגון המאוד לא סימפטי, שכרגע היא משתמשת בו לצורכי הפחדה פנימית, וכל זאת דרך מדינה שלישית, אשר מככבת על חולצות אותו קבוצה ומשתמשת בכספים, חסות והסכמה שבשתיקה אותם היא מקבלת ממדינה רביעית שהיא במקרה האימפריה העכשווית שתומכת לכאורה במדינה הראשונה, על מנת לממן שלל ארגונים מוסלמים רדיקליים שבינהם נמצא אותו ארגון שמככב כרגע בכותרות ?
עם הפותרים נכונה תוגרל חולצה של ברצלונה.
לינק מצורף למי שחושב שבאמת ירדתי מהפסים. זה לא אני, זה העולם :)
http://www.independent.co.uk/voices/hillary-clinton-wikileaks-email-isis-saudi-arabia-qatar-us-allies-funding-barack-obama-knew-all-a7362071.html

דוני דארקו 24 באפריל 2017

חשוב גם לציין, שמנקודת מבט בין לאומית, מדינת ישראל היא לא הסיפור כאן, אלא חצי האי ערב, איראן ועירק ועורקי הזהב השחור עליהם הן יושבות שמניע את כלכלת ארה"ב והעולם משנות ה-40 ואילך.
ובצורה מאוד סרקסטית המוסלמים שחיים בישראל זכו לגורל טוב יותר משכניהם, והפלסטינאים זכו לגורל דומה או גרוע יותר, אבל בהחלט יכולים להאשים בעיקר את שכניהם במדינות ערב ואת עצמם בתוצאה.
אבל העובדות הללו יחד עם העיסוק האובססבי בעבר, בשואה ולמה אנחנו צודקים, לא מנקה את האחריות של ישראל כמדינה שרוצה לשגשג ולשרוד לאורך זמן, למעשיה ולחוסר מעשיה כמדובר במציאת פתרון לבעיה דמוגרפית אמיתית שעומדת להתפוצץ לאזרחיה בפרצוף עוד 1,2,3 בום.

רן הנרגן 24 באפריל 2017

נכון

brt 24 באפריל 2017

ממש קשה להקדיש כמה ימים בשנה לאחדות בעם
לזכרון או למסורת,
אפשר לפעמים קצת לדחות סיפוקים (בהתאם לרוח הפוסט של אלפסי)
או לחילופין
לא לחפש כמה אתם "צודקים" פוליטית (ואתם לא)
ופשוט סתם ככה להיות יחד (:

יצחק שום דבר 24 באפריל 2017

וואלה זה מעניין, פעם הבאה אני אזכר בזה שאני אראה תגובה של מישהו שרושם ,חבל שהגרמנים לא סיימו את העבודה,וכמה חבל שלא עשו מכם סבון.

שמתי לב שאחדות בעם ישנה כאשר נרצח ראש ממשלה, אז נחכה עד הרצח הבא או שעד אז כבר נהייה נאיבים.
כמו שנהיינו נאיבים מאנשים שיורקים על האנדרטה שלו.

זכרון ומסורת לכל בנאדם יש באופן אישי כמו שאצל כל עדה זה שונה…אז לא באמת אצפה מאחד שהוריו יוצאי צפון אפריקה לדוגמא להבין מה עדות אשכנז עברו בשואה,או שבני הנוער עסוקים בהפיכת הטיולים לפולין לטיולי סדום ועמורה,כמו שלא מעט ילדים חושבים על איזה אופנים הם ייקנו ביום כיפור

הנה רעיון מעניין כדי להפחית את מועדי הבאסה- למה לא לאחד את יום השואה והזכרון גם יחד,גם ככה הם קשורים זה בזה במכנה המשותף :חללים.

יוסי מהאבטיחים 24 באפריל 2017

מעולה.
בהמשך ישיר, נחבר את ט' באב ויום כיפור (צום) ואת סוכות, שבועות וטו בשבט (עולם הצומח).

Ollie Williams 24 באפריל 2017

אתה בטוח שיש אחדות בעם כשנרצח ראש ממשלה?

אופיר מ 24 באפריל 2017

תודה על השיתוף, אני רק רוצה להוסיף ולספר שאמנם לא יצא לך לשמוע סיפורי חורבן מתקופת בית המקדש, אולם לקהלים רבים (הציבור הדתי בעיקר, וגם משתתפי פרויקט 'הלילה לא לומדים תורה' – פרויקט ישראלי דתי-חילוני לקירוב לבבות בערב תשעה באב) יוצא לשמוע את הסיפור במגילת איכה ובעשרות המדרשים המפורטים הנקראים בלילה הזה.
אכן, לצערי החורבן הפך להיות מזוהה עם הסקטור הדתי בלבד (וחבל מפני זה חורבן לאומי הרבה יותר מדתי, וכניראה לכן מוגדש עניין הסיבה כשנאת חינם)
אכן, כניראה שאבל והלגיטימיות הרחבה שלו הוא עניין של פרספקטיבה ודוהה עם הוזמן

אופיר מ 24 באפריל 2017

*הזמן

צביקה 24 באפריל 2017

לגביי המשפט האחרון שלך, אני לא חושב שהאבלות על חורבן בית המקדש כיום בציבור הדתי קטנה מאשר לפני מאות שנה, כנראה שעניין האבלות דוהה אם לא מנציחים אותו בצורה נכונה.
יש איזו קינה שחיבר אחד מהאדמו"רים שעבר את השואה, ונוהגים להגיד אותה בתשעה באב עם שאר הקינות.

אופיר מ 24 באפריל 2017

אני מניח שלא הובנתי נכון. תשעה באב היה אמור להיות יום אבל לאומי ולא דתי, ואני מניח שהוא גם היה כזה לפני אלפיים שנה ולאורך תקופות ארוכות בפזורות בגולה (כאשר עם ישראל הציג רמות משתנות של שמירה מעשית על המצוות הן בתקופות שונות והן בפזורות השונות). וכפי שלאורך השנים התמוססה הסולידריות הכלל ישראלית כלפי האבל ההוא והפכה להיות נחלתו של הציבור הדתי (ובין היתר כניראה מפני שהאבל הושם בקונטקסט דתי של חורבן בית מקדש.. שלעצמו הושם בקונטקסט דתי צר במקום במישור לאומי רחב) גם אבל השואה הופך להיות נחלתם של פחות אנשים, לפחות במישור המעשי.

Duncan 24 באפריל 2017

ארצות הברית לא דוחפת אנשים לקניונים.
זה היום חופש שגורם לאנשים לבלות היכן שרוצים ואחת מהאופציות זה קניות.

Ollie Williams 24 באפריל 2017

יש טונות של מבצעים מיוחדים כדי לשכנע יותצר ויותר אנשים לבחור באופציה הזאת, בטוח שיש פה חבר'ה שגרים שם שיוכלו להרחיב

בני תבורי 24 באפריל 2017

ממשלות ישראל לדורותיהן קידשו את זכר השואה בצדק. משקמה והתבססה המדינה, המשיכו ממשלות ישראל מכל הגוונים להשתמש בזכר השואה לצרכים פוליטיים והצדקת פעולותיהן. כבן לעם היהודי אני חושב שיום זיכרון לאומי לשואה נכון ובמקום, לגבי התכנים והמותר ואסור בו, אני מציע שנתווכח בעוד עשרים שנה או משהו כזה, כשלא יישארו בנינו אנשים שהיו שם. בינתיים תודה על האינטרנט ועל האפשרות שיש לי לקבל החלטות בעצמי.

אריק 24 באפריל 2017

בזכות אי השידור. רומן יוכל לומר שטרם ראה את מסי מופיע למשחק גדול.

היסטוריה לעניים 24 באפריל 2017

אפילו מסי מתבאס. איך יוכל להגיד שהיה לו יום גדול ביום השואה?

רומן 24 באפריל 2017

ראיתי ראיתי, אחלה משחק מסי נתן..
אבל למישהו היה ספק שמול ראמוס הוא יכול לחגוג?
שיחגוג מול בונוצ'י נראה אותו…

רומן 24 באפריל 2017

חשוב לציין שאנחנו לא היחידים שסבלנו במלחמה הגדולה, אבל אנחנו די מנכסים לעצמנו את כל הסבל, שזה קצת מטריד.

איציק 24 באפריל 2017

ממש לא נכון. אנחנו בדיוק יודעים שגם האחרים סבלו, אך רק את היהודים השמידו בצורה שיטתית כאידאולוגיה. נכון, גם את הצוענים ואת ההומואים רצו להרוג, אבל סיסטמטית, היהודים קיבלו טיפול מיוחד, ואת זה חשוב מאד לציין.

ק. 24 באפריל 2017

גיל, פוסט חשוב – העלית נקודות מעניינות, מוצא את עצמי בשנים האחרונות מתחבר להרבה מאוד שאלות שאתה שואל את עצמך וכתבת עליהן.
תודה
מצד שלישי, לדעתי חשוב שיהיה יום לאומי לזכר השואה (בלי להכנס לאיך), אחרת לילדים שיגדלו פה זאת תהיה עוד אנקדוטה בבגרות בתע"י ולא מאורע היסטורי עם משמעות ערכית עצומה שאפשר ללמוד ממנו, כעם וכבודדים

אריק האדום 24 באפריל 2017

השואה. וגם יום הזכרון לחללי צהל (אם כי שם יותר קשה לי עם זה) עם שני דברים שהחברה שלנו לא מגיבה טוב לשינוי ביחס אליהם.
זה או שתעשה כמו כולם או שנוקיע אותך.
כמעט כמו היחס של לא מעט ישראלים לשנאה התהומית של אוהדי הפועל למכבי באירופה. כן כן יודע שזה לא אותו דבר. יום השואה ויום הזיכרון זה חשוב. בדיוק הנקודה.
תנסה לא לעמוד בצפירה? יש תקבל מבטים זועמים. גם מאנשים שבכל נושא אחר חותרים תחת הממסד והמוסכמות.
אני לא משפיל מבט בצפירות. בעיקר בזו של של יום הזכרון. מעדיף לזכור את מי שצריך בחיובי. לא בהשפלת מבטץ מגיע להם יותר.
וכן… בשואה לא הייתה גבורה. ובמצדה היו פחדנים ורוב חללי צהל מתו על שטויות ולא בקרב. וגם אלו שמתו בקרב חלקם המכובד מתו בגלל שטויות.
אבל אתה חייב ליישר קו עם האתוס המחורבן הזה.
אני גם לא עומד בצפירה. שונא את זה.
אז תודה לך גיל על פוסט שהוא קצת נגד הזרם.
ואגב היה משחק סוף אתמול…

אריק האדום 24 באפריל 2017

עם=הם
אני=עילג

אמיתי 24 באפריל 2017

מי שטוען שלא הייתה גבורה בשואה אינו יודע מהי גבורה…
וברוח התגובה שלך זה סבבה לגמרי שאתה חושב ככה.
לא נוקיע אותך (כרגע…)

דיזידין 24 באפריל 2017

לגמרי, ולא צריך להיות פרטיזן בשביל להיות גיבור.
אני מכיר אישה שניצלה כי רגע לפני העלייה לרכבת אמא שלה זרקה אותה לרציף – ואז נעלמה לעד.
היא הייתה בת שלוש, לבד בעולם.
אני כותב את זה, חושב על בתי, ובוכה.
לא יודע מה זה אם לא גבורה, של האם ושל הבת.

גיל שלי 24 באפריל 2017

אני יכול רק לנסח מה מפריע לי בכך ששם היום הוא יום השואה והגבורה. הגבורה היתה, אין ספק שהיתה, במקרים אותם אתה מתאר, במקרים בה אנשים עשו הכל כדי לשרוד ולהציל את מה שאפשר, בלחיות בתנאים שאי אפשר לחשוב בכלל על לחיות בהם. אבל השואה זה אחד האירועים הכי גדולים בהסטוריה האנושית, מה הקשר לגבורה עכשיו? אני מבין למה בשנות החמישים הכניסו את הגבורה, אולי הגיע הזמן להוציא אותה ולהשאיר את השם כפי שהוא אמור להיות, יום השואה. יום שבו אין שום דבר אנושי, יום בו מציינים איך עם שלם הגיע לרשע טהור, לרוע המוחלט, והחליט למחות את העם היהודי מעל פני האדמה

אמיתי 24 באפריל 2017

לא הבנתי איך ולמה המושג גבורה מפריע לך ולמה עצם זה שהשואה
היא אירוע גדול בהיסטוריה סותרת את הגבורה….?
גבורה היא מושג רחב. ביום הזה ניתן כבוד גם לגבורת הניצולים שעדיין
נאבקים יומיום עם דברים שלעולם לא נוכל להבין.

גיל שלי 24 באפריל 2017

אבל כתבתי שהיו הרבה גיבורים באותה תקופה, למה זה קשור למה שיום השואה אמור להיות? למשל היו הרבה גיבורים במערכות ישראל, אף אחד לא טרח לקרוא ליום הזכרון לחללי צה"ל, יום הזכרון לנופלים ולגבורה, יום העצמאות והגבורה, וכך הלאה

יוסי מהאבטיחים 24 באפריל 2017

הסיבה שמצמידים את הגבורה היא דווקא בגלל האשמות ה"כצאן לטבח" שהרבה ניצולים התמודדו עמן (גם פנימית).
במקרה השואה עלה צורך ספציפי לציין מעשי גבורה שנראים "טריוויאלים" בכל מערכה אחרת (הם אף פעם לא טריוויאלים, למען הסר ספק).

גיל שלי 24 באפריל 2017

מסכים, לכן אני מבין למה הוספה הגבורה, וחושב שהגיע הזמן להסיר אותה מהיום

יוסי מהאבטיחים 24 באפריל 2017

למה? מה השתנה עכשיו?

גיל שלי 24 באפריל 2017

שאנחנו כבר לא מתיחסים בביטול לניצולי השואה, לא תופסים מהם צאן לטבח, ומצד שני אנחנו מתמקדים בסיפורים של הרדיפה אחרי היהודים, בעוד שאנחנו פחות מתמקדים במה הוביל את הנאצים להפוך לנאצים

יוסי מהאבטיחים 24 באפריל 2017

למה ביום השואה אתה צריך להתמקד בלמה הנאצים הפכו לכאלה, במקום לזכור ולכבד את בני עמנו שנרצחו?
ולמה כל כך דחוף לך להעביר את היום הזה רוויזיה ולקפד את שמו? זה נראה כאילו החלטת שצריך לעדכן, אז בואו נעדכן משהו.

צביקה 24 באפריל 2017

גם לי נראה גיל שאתה מתעקש בכוונה לשנות את שמו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
לדעתי עניין הגבורה יש לו מימד נוסף, והוא בא לציין את ההתגברות שלנו כעם על השואה.

brt 25 באפריל 2017

צודק יוסי
(כנראה שיש אצלך אחלה אבטיחים (: )

רן הנרגן 24 באפריל 2017

מי שעדין אוהד את ביתר ירושלים ולא התנתק ממנה לא הפנים דבר מלקחי השואה.

ישי 24 באפריל 2017

אין ספק!

brt 24 באפריל 2017

אני רק אניח את זה פה.

"
אני כנראה יהודיה לא הכי מפותחת, ולכן עוד לא ספגתי את הכיוון של "השואה היא תוצר של חוסר סובלנות, גזענות, ומחסור בשיעורי קבלת האחר בבתי הספר בגרמניה וכולנו – בעיקר היהודים, צריכים להיזהר לא להיות נאצים בעצמנו". לא מזהה תהליכים, חושבת שאלה שכן – התחלקו על השכל. התהליך היחיד שאני מזהה הוא שמעבר לגבול יש ישות שחתומה על מסמך שמחויב ל"שחרור פלסטין מהנהר עד הים", וכמו כן נדחקת לשדה הראייה הפרימיטיבי שלי מדינה, אפילו חברה באו"ם, שמכריזה בגלוי שצריך להשמיד את ישראל. זה התהליך היחיד שמדאיג אותי.
אז אני דבקה בלקח הקבוע שלי: הפעם, כשמישהו רוצה להתעסק איתנו – יש לנו את הכלים להתעסק איתו בחזרה."
עירית לינור

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

אכן לא מפותחת

אביאל 24 באפריל 2017

למה לא ? מה לא נכון במה שהיא כתבה ?

באבא ימים 24 באפריל 2017

אכן מנומק.

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

בעייני מי שמתמצת את לקח השואה ל"צריך שיהיה לנו נשק כדי שנוכל להגן על עצמנו", הוא לא מפותח.
אף אחד לא הכריח אותה להסתכל רק על זה, הי בוחרת, וגאה בזה. היא בוחרת להתעלם מלקחים אחרים אפשריים. לדוגמא – ביבי דיבר היום על רצח עם ברואנדה וסודן ועל זה שגם היום העולם שותק. ישראל מוכרת או מכרה (כל הממשלות), ישירות או לא ישירות, אבל בידיעה נשק למדינות האלה ולאחרות שמבצעות פשעים. האם לא ראוי שכלקח מהשואה לפחות נדבר על אם זה ראוי? יש לי עוד דוגמאות ואני בכוונה לא נכנס לעניין הימין / שמאל כיבוש לא כיבוש, כי זה לא העניין. העניין הוא שלשואה יש לקחים אוניברסליים והיא בוחרת להתעלם מהם.
בעייני – מי שזאת הפריזמה היחידה שבה הוא בוחר בה – "איך לי זה לא יקרה יותר", הוא לא מפותח. ומי שבוחר עוד להדגיש שהוא מתעלם מהאחרים האיזה גאווה ילדותית, הוא איש רע. כמו מי שדחוף לו ביום שיורים גז על ילדים, להסביר כמה זה לא מעציב אותו ו"בהצלחה לשני הצדדים"

אביאל 24 באפריל 2017

קשקשן – לא הבנתי מה פסול במסקנה אחת כאשר אפשר להסיק מסקנות אחרות, אני בטוח שאני אמצא עוד מסקנות שלא ציינת, זה פוסל את מה שכתבת ? לא.

ובתור יהודים המסקנה שלה מבוססת מאוד, מאז שהיהודים לקחו נשק ובמיוחד מאז שליהודים יש נשק להשמדה המונית אני לא בטוח שנראה עוד מחנות השמדה ליהודים, מסקנה ברורה מאוד, כוחם ובטחונם של היהודים מעולם לא היה חזק כמו בימנו.

עמית סגל פירסם בטוויטר אתמול שיר של צור ארליך שנקראה ׳בהפרש של שבוע׳ וזה בהחלט מתקשר לנושא,

שני ימי זכרון סמוכים כל שנה,
לטובת החישוב הכללי
כמה עולה לנו עם מדינה
וכמה עולה לנו בלי.

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

הנקודה היא לא שזה הלקח שלה. זה כמובן לקח לגיטימי ואני גם מסכים.
הנקודה היא שהיא מדגישה את זה שזה הלקח היחיד שלה.
גאה בזה שהיא מתעלמת מלקחים אחרים ובוחרת רק בזה…ככה לפחות אני קראתי את זה

Ollie Williams 24 באפריל 2017

קשקשן אני מסכים איתך לגמרי.
לא מבין למה העובדה שהעם היהודי יכול להגן על עצמו היום כדי שלו זה לא יקרה שוב, עומדת בסתירה ללקחים אוניברסליים כאלו ואחרים כמו שקשקשן ציין. בטח שאני לא מבין למה זה צריך להיות מקור לגאווה כזו גדולה. מצד שני כיום זו גם נחשבת גאווה שיו"ר הקואליציה לא קרא ספר כבר לפחות עשור אז…

brt 25 באפריל 2017

רבים מהעם כאלו "לא מפותחים" השאלה מה זה אומר עליך,
שמתנשא מעל כולם כך?

קשקשן בקומקום 25 באפריל 2017

אני לא טענתי שרבים לא מפותחים. זה אתה טענת. גברת לינור טרחה לכתוב בתחילת הפוסט הגאוני שלה "אני כנראה יהודיה לא הכי מפותחת", כי היה חשוב לה מאוד להתריס גם בנושא הזה. אז הסכמתי איתה. מבין שגם זו התנשאות אצלך…

brt 25 באפריל 2017

נו שוין…
או בלשון הילדים של היום
בבבסססדדדדררר

מאשקה 24 באפריל 2017

כמי שחווה את חוויות המשפחה השכולה כבר מגיל ארבע, אני יודע שיש משהו מיוחד ביום הזכרון לחללי צה"ל. המשפחות השכולות לא זקוקות ליום הזה כדי להזכר בבניהן, אך יש ביום הזה תחושה של חיבוק מכל עם ישראל למשפחות. אך נכון גם שחללי מלחמת יום כיפור לדוגמה, קבריהם כבר די שוממים ביום הזכרון הכללי, ולמען האמת גם באזכרה לחללי מלחמת יום כיפור. גם אצל חברי רונן שנפל לפני עשרים וחמש שנים, כבר מגיעים הרבה פחות חברים כדי להשתתף עם המשפחה.
לקחתי את הפיסקה הזאת, כי אני משפחה שכולה כפול 2 ממערכות ישראל, ( אבא שלי נהרג במלחמת השחרור ואני נושאת את שמו, ואחי הגדול במלחמת ההתשה ).
אני באמת לא זקוקה ליום הזיכרון, את אבא שלי לא הכרתי, אבל את אחי כן, והוא השאיר אחריו 2 ילדים קטנים יתומים כמונו, ויש גם נכדים שהם נינים של אבא שלי, כך שאי אפשר לשכוח.
גילוי נאות, בעלי הוא ניצול שואה, ואתמול וגם היום הייתי לצידו כשסיפר עדותו בבית ספר ברמת גן, באריאל " זיכרון בסלון" , והיום בבית ספר של המשטרה בבית שמש. אני יודעת היטב כמה פניות יש לו לחודשיים לפני יום הזיכרון לשואה, רק בגלל שהוא עדות חיה, ועדות חיה של ילד בן 7-9.במלחמה הזאת- עוד מעט קט גם לא יישארו עדים חיים שיספרו על מה שהיה שם, ועליו לשמר מדור לדור את זכר היהודים שנרצחו בשואה.
מעבר לכל זה, גם בי יש ספקות למה בערב יום השואה סוגרים את בתי הקפה, מקומות הבילוי והספורט, מספיק שהתקשורת הכתובה והאלקטרונית מציינת בעוצמה רבה את היום הזה, וגם הצפירה בת שתי דקות בשעה 10:00 כמו היום, זה אירוע מכונן מאז שאתה ילד עד היום.
בספורט למדנו לכבד אובדן ואסונות במחיאות כפיים בעת עמידת דום, וזה יפה ומכובד.
לגבי יום הזיכרון לחללי מערות ישראל, לי אישית קשה מאוד המעבר מיום כזה לחגיגות יום העצמאות, וזו בעיה פרטית שלי ושל משפחתי, שאנחנו לא חוגגים יום עצמאות מאז שאחי ארנון נהרג. לעומת זאת, הרוגי מערכות ישראל נוגעים כמעט בכל אזרח במדינת שלנו בין אם זה בן משפחה או חבר וידיד, לכן בערב יום הזיכרון אולי כן צריך להמשיך את סגירת מקומות הבילוי, ואירועי ספורט.
תודה גיל שהעלית נושא זה לדיון כאן דווקא עכשיו.

רטקסס 25 באפריל 2017

תודה על ההודעה,
הסברת בצורה קצת אחרת את היחס למושג זכרון.
בנוגע לימי זכרון – צה"ל מנסה לעשות את זה, אבל אני חושב שצריך לעשות את זה בצורה מסודרת יותר – שאף קבר של אף חלל צה"ל לא ישאר ריק – לא ביום הזכרון, ולא ביום האזכרה הפרטי. יש מספיק חיילים בסדיר שצריך לשלוח אותם לכבד את המעמד ולסייע למשפחה, אם צריך.

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

אני רוצה להוסיף משהו על התגובה הראשונה שלי שדיברה על התחושות שלי על ימי הזכרון (כעס במקום חגיגיות, תחושה שפעם ימי הזכרון היו בסימן הערכה למתים ושאיפה לשלום בעוד היום ימי הזכרון כמעט מקדשים את המוות ומכינים אותנו למוות שעוד יבוא), ועל התחושה שלי שבשנים האחרונות השואה נוכחת בחיים שלנו יותר מפעם, גם בגלל המנהיג שלנו (או שזה אני השתניתי):

אני דווקא בעד יצירת אווירה "כפויה" במרחב הציבורי בימים האלה, ודווקא בהקשר לדוגמא של גיל על תשעה באב: אני (חילוני מובהק) חושב שתשעה באב מייצג טרגדיה גדולה עם לקחים רבים שרלוונטים עד היום וחשוב לציין אותו, כולל סממננים מסוימים במרחב הציבורי. אני די חרד מהיום שבוא יום השואה יהפוך להיות כמו תשעה באב – יום שבוא יש מסעדנים ש"על העקרון" פותחים את העסק שלהם.

מצד שני באמת לא ברור לי למה פיצוציות צריכות להיות סגורות, או למה אי אפשר לשדר כדורגל בערוץ ייעודי, כמו שלא ברורו לי למה ה VOD וערוצים זרים לא עובדים ביום כיפור. למה נכנסים לי הביתה.

אביאל 24 באפריל 2017

קשקשן – ערוצים זרים לא עובדים בכיפור ? הייתי בטוח שכן. אגב, אני בקשר לVOD, אני חושב שזה קשור לחברות ופחות רגולציה של המדינה, כנ״ל בשידורי ספורט (יורוספורט עובד). אם אני צודק ואין חקיקה בנושא אז אין פה יותר מדי דיון ציבורי, אלה דיון שלך כלקוח, את נטפליקס אף אחד לא סוגר.

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

פעם החשיכו שידורי ספורט מערוצים זרים לדעתי. היום לא בטוח…אולי לא.
לא יודע אם מדובר בחקיקה אבל אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לערוץ שיחליט לשדר – איזה סיבוב יעשו עליו הפוליטיקאים.

אביאל 24 באפריל 2017

דמוקרטיה.

קשקשן בקומקום 24 באפריל 2017

זה נכון

Matipool 24 באפריל 2017

ערוצים זרים עובדים ביום כיפור.
VOD לא עובד אבל התרגיל הידוע הוא להזמין סרט או שניים לפני כניסת החג ואז זה נשמר לך למשך כל החג.

Comments closed