אפילו פופוביץ' הוא לא אלוהים

למרות גדולתו הבלתי ניתנת לערעור, היה עדיף אילו פופוביץ' היה אומר אנחנו לא האמנו, במקום הם לא האמינו, בעיקר משום שזו לא פעם ראשונה שקבוצה שלו לא מאמינה בעצמה אחרי נקודת משבר.

ראינו משהו אחד מאוד מעניין הבוקר. מסתבר שאפשר להעריך בזהירות שגולדן סטייט ווריורס, כנראה, אני באמת מבקש לסייג, כנראה מעט טובה יותר מהיוסטון רוקטס.

ראינו גם שהווריורס הצליחו להתגבר על כך שהMVP של הסדרה שלה שיחק רק שבע דקות במשחק, כנראה הוגבל בגלל פציעה.

*

אך ראינו משהו מעניין יותר, ראינו קבוצה שמאומנת על ידי אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, ועדיין לא מאמינה בשיט שיש לה סיכוי לעשות משהו. ראינו שהספרס פשוט ויתרו עוד לפני השריקה. אגב, זו לא קביעה שלי, זו קביעה של פופ.

פופוביץ' הוא באמת ענק בענקים, איש זהב שפיתח אירגון מוזהב, והוציא מים מהסלע עשרות פעמים. אך זו ממש לא הפעם הראשונה בה קבוצה שלו מגיבה רע למכה מוראלית מכאיבה.

אתם זוכרים את זה? את הone lucky shot deserves another

במשחק השישי שהגיע לאחר מכן, הספרס לא היו בתמונה בכלל, אמנם הם הפסידו רק 88:76 אבל הם לא נראו כמי שמאמינים בעצמם ולו לשניה.

הם גם לא הגיבו מאוד טוב לשלשה של ריי אלן.

הלייקרס השמידו אותם בגמר המערב של 2001 בתוצאה 4:0 שכללה תבוסות רבות.

*

יש עוד מקרים, הם אצלי בזכרון, מה שאני לא זוכר זה שהספרס הגיעו אחרי עונה רגילה בינונית והפתיעו בפלייאוף. הרבה פעמים הם הודחו מהפלייאוף למרות שגמרו ראשונים את העונה הסדירה, ובאמת לא היתה להם הזדמנות ממשית להגיע מלמטה, אבל הספרס של פופוביץ' הם אובר אצ'יברים יחסית לכשרון שממנו מורכבת הקבוצה, אך לא ביחס לציפיות שהקבוצה של מיצרת בתום העונה הרגילה. אולי כתב האשמה החמור ביותר נגדם הוא דווקא ההפסד לקליפרס במשחק 7, הקליפרס של כריס פול ובלייק גריפין, הקליפרס שלא מסוגלים להתעלות בקלאץ' מול אף אחד, אלה שהעניקו את הסדרה שבאה אחר כך ליוסטון, הספרס בשיא תפארתם הצליחו להפסיד את הסדרה דווקא להם.

*

אז שלא אובן אחרת, פופוביץ' ענק, אבל כשהוא אומר הבוקר: הם לא האמינו, הייתי מתקן במקומו, הייתי אומר, אנחנו לא האמנו, זה קורה יותר מדי לקבוצות שלו בפלייאוף.

ובינתיים בבלומפילד - ירון גרופמן
יומן חזרה לליגת העל - פרק א'

71 Comments

רועי 17 במאי 2017

מיציתי מזמן את הראיונות שלו.

אריק 17 במאי 2017

אני מסכים ולגמרי. הרבה הופעות כושלות בפלייאוף. אבל דווקא השלשה ההיא של אלן באה כשהם מאוד הפתיעו.

בורדו פאפי 17 במאי 2017

וואו גיל שלי….דרוש אומץ מסוג מיוחד מאוד כדי לכתוב משהו שמשתמעת ממנו ביקורת על פופוביץ' בדפים האלה. כל הכבוד. זה כמעט מוקצה כמו להיות אוהד לייקרס….

אריאל גרייזס 17 במאי 2017

גם אלכס פרגוסון לא לקח אליפות כל שנה, גם הקבוצה שלו מדי פעם חטפה רביעיה או חמישיה או הפסידה לאנדרדוג. אז מה? לא הבנתי את הנקודה.
אפילו מייקל ג'ורדן מדי פעם הפסיד. זה בדיוק המשמעות של ספורט.

גיל שלי 17 במאי 2017

זה ממש לא העניין שהם לא לוקחים כל שנה, העניין הוא שהם לעיתים קרובות מדי מתפרקים לרסיסים או לא מתפקדים במשחקים מכריעים בפלייאוף אחרי אדברסיטי.
אפילו ההפסד הביתי במשחק השביעי של הסדרה לנוביצקי, זה היה משחק ביתי, הם היו קבוצה טובה יותר, הפסידו.
הם מפסידים הרבה פעמים מעמדת הפייבוריט בפלייאוף.
נכון, הם בדרך כלל פייבוריטים, אבל פרט לנצחון שלהם על קליבלנד, הם לא הפתיעו אף פעם וזכו כשהם לא היו, כל הסדרות שיש לי בזכרון בו הם לא היו הפייבוריט המובהק, הם הפסידו.

גל ד 17 במאי 2017

ברוב הסדרות נגד הסאנס אתה זוכר אותם כפייבוריטית רק בגלל ההיסטוריה שלהם עם הסאנס.

אריאל גרייזס 17 במאי 2017

אני חושב שכשהם לא פייבוריטים זה בעיקר בגלל שהם פחות טובים..
הקבוצה הזאת בלי קוואי היא סתם קבוצה בינונית. כשאתה משחק כל שנה בפלייאוף וכל שנה אתה מגיע כמדורג 1-3 באיזור שלך, יהיו לך נפילות בפלייאוף, אין מה לעשות. אפילו בריידי הפסיד פעמיים לאיליי

ישי 17 במאי 2017

אכן
וחשוב לזכור את העובדה הסטטיסטית הפשוטה שמי שנמצא בקצה לא יכול לקבל התפלגות נורמלית.

יריב 17 במאי 2017

מכל הסדרות, זו נגד קליבלנד זכורה לך ככזו בה הם לא היו פייבוריטים? אני לא זוכר גמר שהיה כל כך צפוי שיהיה חד צדדי.

אני אוהב להשוות עם קריטריונים ברורים. בקריירה של פופוביץ' כמאמן, כשהספרס אירחו הסדרה הם ניצחו 32 מ40, כשהם התארחו הם ניצחו 5 מ11. שיעור הנצחונות בפלייאוף באופן כללי הוא כ80% נצחונות לקבוצה עם יתרון הביתיות (נצחונות בסדרה, לא במשחקים בודדים), אז נראה שהספרס מצליחים כמקובל כשהיתרון אצלם (כמעט תמיד) וטוב מהממוצע (אבל עדיין פחות מ50%) כשהיתרון אצל היריבה.

שמעון 17 במאי 2017

אני חושב שהם היו מאד אנדרדוג מול מיאמי

אמוץ כהן-פז 17 במאי 2017

הכל שאלה של מנהיגות וכשהחוט (לאנרד) נקרע, החייט בבעיה.

יואב דובינסקי 17 במאי 2017

חרפה של משחק של הספרס. רבאק, זה גמר מערב. ברור, אין קוואי, וזה מכה מוראלית להפסיד משחק שהובלת בו ב25 נק', אבל ההופעה של סן אנטוניו היתה מבישה.

ניינר / ווריור 17 במאי 2017

לפחות הוא היה ישיר והגון בדבריו ולא ניסה למרוח או למכור תירוצים.
מאד מבאס אותי מה שקורה בסדרה הזו

גל ד 17 במאי 2017

מרגיז שלקבוצה מעולה כמו הווריורס היה כ"כ הרבה מזל עם פציעות של יריבות. אני לא מנסה להדביק כוכביות, אבל הפסדנו לפחות שתי סדרות גדולות בגלל זה.

yaron 17 במאי 2017

יש משהו מאוד מבלבל בספרס כבר שנים.
הקבוצה הזאת כ"כ מאומנת, כ"כ יודעת מה היא רוצה, כ"כ יעילה וכ"כ מתייחסת ברצינות לכל משחק שזה מספיק לגמרי כדי לסיים כל עונה במקומות 1-4
רק בפלייאוף מתגלה אם זאת קבוצה באמת גדולה (לאותה עונה כמובן) או ששוב רק קבוצה סופר יעילה שלא עושה שטויות במהלך העונה.

גל ד 17 במאי 2017

הספרס של 2007 היו מקום שלישי במערב עם 58 נצחונות. עונה בינונית מינוס במונחים שלהם.

ולגבי ה"הם/אנחנו" פופוביץ' באופן עקבי חוזר על כך שהוא לא גננת. התפיסה שלו היא שצריך ליצור תלכיד שחקנים שיודע להחדיר בעצמו מוטיבציה. היסטורית זה עובד… כשיש לך את טים דאנקן. עוד משהו שהוא מודה בו באופן עיקבי.

DS 17 במאי 2017

מצד שני גם לא אכפת לו הנראות של הקבוצה ומצידו שיפסידו ב-80 הפרש. הוא ויתר על המשחק כנראה לטובת השקעה במשחקים הבאים. כשתסתיים הסדרה תצא תסכם.

פרילי 17 במאי 2017

זה היה כזה ברור שהם מפסידים התעוררתי בשש ועשרים ולא טרחתי לבדוק מה התוצאה וחזרתי לישון, אבל זה לא אשמתם שהשחקן הכי חשוב שלהם נפצע.

ניק 17 במאי 2017

אני התעוררתי ב6 ואמרתי נראה את הרבע האחרון. ב6 ודקה כבר הייתי חזרה במיטה.

שמעון 17 במאי 2017

כנ"ל :)

עמי ג 17 במאי 2017

בשביל מה לקום?
אני התעוררתי כרגיל וב-9 ראיתי תקציר של 4 דקות. ההפסד הכי צפוי בעולם

שמעון 17 במאי 2017

לקום לעבודה

ק. 17 במאי 2017

בגלל זה עדיף לקום ב-6 ולראות את המשחק בהרצה בדיליי ולסגור את הסיפור במחצית…

אופיר 17 במאי 2017

הקבוצה פשוט לא מספיק טובה ולא מתאימה לכדורסל של היום. הקלעים בינוניים ולא עקביים. אין קלע אמין ל-3 חוץ מפאטי מילס וגם זה בקושי. פארקר לא איום מבחוץ אבל לפחות יודע לחדור ולנהל משחק וכרגע זה מאוד חסר לספארס. גאסול התברר כטעות מול הסמול בול. אולדריג התברר כשחקן רך שלא אוהב להתלכלך בצבע ומעדיף קליעה מחצי מרחק (זריקה לא אפקטיבית בכדורסל של היום). קוואי לא יכול להוציא מים מהסלע ובמשחקים האחרונים גם אין את קוואי. העתיד נראה עגום : חוזים מופרזים ללמארקוס, לגאסול, לפארקר והאמת שגם לדני גרין שפשוט מסריח את המגרש מאז חידוש החוזה ב-2015. סימונס מסיים חוזה ואם ישאר יעלה המון. חבל שהשנים היפות של קוואי מתבזבזות על שחקנים כאלה.

dmc 17 במאי 2017

גרין באמת בירידה חדה כבר תקופה, בשיאו היה רול פלייר מושלם. ולקוואי יש עוד כמה שנים לתת, תראה את ג'ינובילי

שמעון 17 במאי 2017

לא התברר כלום, בעולם שבו דוראנט קרי וקליי לא יחד הקבוצה הזאת עם סיכוי שווה לחלוטין לקחת אליפות מכל אחת אחרת שהיא בריאה.
גם לברון הגדול יקבל מהם בראש ואז מה תאשימו אותו או את לו? גולדן ליגה בפני עצמה שכל דבר חוץ מאליפות יהיה כישלון ברמה היסטורית, זה יהיה בודאות הכישלון הכי גדול של קבוצה באןביאיי, הרבה יותר ממיאמי של 2011.

איציק 17 במאי 2017

לא מסכים, הפדיחה של מיאמי מול דאלאס ועד עם הזחיחות שליוותה אותה הייתה משהו לפנתאון של הפדיחות. אני לא חושב שאם GS תפסיד בגמר זה לגמרי מופרח. לעומת זאת, אם קליבלנד תפסיד (ובטח בסויפ) אז צריך להחזיר את בלאט, אבל לא מיד, באמצע העונה הבאה קצת אחרי האול סטאר.

שמעון 17 במאי 2017

והיה גם את הטקס של לברון שהבטיח 8 אליפויות!!! אין ספק עד כה זה הפאדיחה הגדולה ביותר אבל גולדן הנוכחית טובה ממיאמי ההיא ואם הם לא יקחו זה יהיה כישלון יותר גדול לפי דעתי ו-וואי וואי מה שיהיה לדוראנט…

Shadow 17 במאי 2017

אבל דאלאס של אז גרוע משמעותית מקלבלנד של היום.

אם אתה בוחן את ההפרש בין הקבוצות. מיאמי-דאלאס היה יותר גדול מגולדן-קליבלנד

בני תבורי 17 במאי 2017

הקבוצה של פופ הפסידה אתמול במשחק חוץ מאוד צמוד עקב סדרת זריקות היסטריות בשתי דקות אחרונות של המשחק ובלי לאונרד. הייתי מחכה עוד קצת עם ההספדים.

7even 17 במאי 2017

הספרס ארגון כ"כ יציב שכבר לא זוכרים להם כמה פעמים הם ***כן*** פישלו ברגע האמת.
אבל אולי זה סוד הקסם של ארגון יציב, לא כזה שבא לכמה שנים ומתנדף מדפי ההיסטוריה.

אני חושב שאם אלכס פרגוסון היה עוזב את היונייטד אחרי האליפויות בשנות ה-90 היא היתה חוזרת להיות סוג של צ'לסי עם הבלחות פה ושם וחוסר יציבות בעיקר.
אבל פרגוסון נשאר, יונייטד חטפה המון מכות מוראליות בתקופה שלו אבל היציבות, הקשיחות, והאופי זה מה שהחזיק אותם.
מותר להפסיד וזה בסדר, ומותר להפסיד הרבה וזה גם בסדר.
השאלה אם אתה מפסיד הרבה בטווח של 5 שנים או מפסיד הרבה בטווח של 20 שנה.

איך הפטס הגיבו לשתי האליפויות של איליי?
בסדרת אליפויות משלהם. זו גדולה.

עמי ג 17 במאי 2017

איזה יופי ששוב מדברים על פוטבול…
תגובה ראוייה.
אבל יש לי השגה אחת:
שתי האליפויות האחרונות של הפטס הגיעו במזל גדול, במהלכים של הרגע האחרון. לא הן התגובה לפוקסים של איליי.
מה שלא מזל זה שהם כבר 6 שנים רצוף בגמר ה-AFC עם מאזן ה-1 או 2 בעונה הרגילה וכל שנה נחשבים לקונטנדרים.

ניינר / ווריור 17 במאי 2017

עמי לכלכת, אתה הרי מבין גדול בפוטבול. מול סיאטל המזל היה של הסיהוקס עם תפישה הפוקסיונרית שהשאירה אותם במשחק. המהלך של בטלר הוא לא מזל, הוא ידע בדיוק מה צריך לעשות. גם הניצחון על אטלנטה לא הושג במזל. התפיסה של אדלמן היתה 100% ריכוז ופוקוס וכל השאר מפגן ווינריות מדהים.
אם כבר אז חוסר מזל קיצוני מנע מהם שבע משבע. פרטים אצל איליי

7even 17 במאי 2017

עמי…האליפויות לא במזל כמו שנאמר כבר לפני.
אבל בגדול מסכים. אמנם אחרי ההספסד האחרון לאיליי לקח להם 5 שנים לקחת שוב אליפות,
אך הגדולה היא בכך שהם חזרו שוב ושוב לשלבים המאוחרים ביותר של העונה.
והם ימשיכו כל עוד בריידי שם וכל עוד הארגון ימשיך להתנהל באותו אופן.

כמובן עוזרת העובדה שהג'טס ובפאלו איתך באותו בית.
ממיאמי עוד יש תקווה.

עמי ג 17 במאי 2017

תיקון קטן – אחרי ההפסד לאיליי ב-2011 לקח להם 3 שנים לאליפות הבאה.
אבל הנקודה היא לא האליפויות. בטח לא כאלו שמושגות במשחק בודד. הנקודה היא להיות קונטנדר כל הזמן. לעבוד על כל החלקים בקבוצה כך שכשנפצע שחקן מרכזי (או מושעה ל-4 משחקים) אתה לא מאבד את זה.
וסן אנטוניו, מאז שפופ שם, קונטנדרית כל הזמן.

7even 17 במאי 2017

לגמרי…

אריק י. 18 במאי 2017

טרל אואנס מתהפך בכורסת משרדו

רטקסס 17 במאי 2017

זה קורה כי הוא הפרנצ'ייז היחיד בNBA (ואולי גם בהיסטוריה) שלמשך 20 שנה רלוונטי מאוד כל שנה בטווח של פלייאוף-קונטנדרית-אלופה
אז לפעמים יש פספסוסים. פספוס גדול יותר זה לא להיכנס לפלייאוף או לבחור את אנתוני בנט בדראפט

אלעד כ 17 במאי 2017

בקריירה של 20 שנה, אפשר למצוא המון כשלונות, ומבלי לחטט יותר מדי.
שכחת את כשלון הפלייאוף הגדול ביותר שלו – הפסד לממפיס בסיבוב הראשון מהמקום הראשון (השני?) במערב.

כל זה לא מוריד כלום. אצלי הוא המאמן הגדול ביותר. ב-20 השנים האלו הקבוצות שלו תמיד היו קונטנדריות.

אבל – עם כמה שאנחנו אוהבים את המשחק הקבוצתי של הספרס, יש חיסרון אחד גדול במשחק כזה לעומת קבוצה שמבוססת על כוכבים – אתה תלוי במומנטום. ברגע שיש חריקה קטנה במכונה היא מתחילה להתפרק. זה קרה למי שזוכר לפיסטונס ששייטו להם עד שנתקלו פתאום בקליבלנד עם לברון הצעיר. המכונה התחילה לחרוק והקאבס עלו בסדרה מגעילה. קרה לאטלנטה של לפני שנתיים. לספרס זה קורה יותר, כי כאמור 20 שנה, לך תזכור.

איציק 17 במאי 2017

כמה הערות:
1. ודאי שפופוביץ' לא האלוהים, כי ידוע שאלוהים הוא שחור: אלוהי הכדורסל הוד אוירותו, או באופן כללי: https://elhstalon.net/entertainment/2016/03/15/is-morgan-freeman-god/
2. פישר קלע כי בואן לא היה על המגרש.
3. ההתפרקות מאד מאכזבת, למרות החיסרון בקוואי (ופרקר). גם ל-GS היו חסרים איגי וזאזא רוב המשחק.
4. יש לי הרגשה שמשחק 3 יראה אחרת לחלוטין.

עומרי 17 במאי 2017

מול זה יש את מאזן ה45-0 של פיל ג'קסון כאשר הוא מוביל 1-0 בסדרה. זה מאמן שידע להתמודד יותר טוב מכל אחד אחר עם ציפיות, וגם ללמד את השחקנים שלו לעשות את זה, בדרך לתואר הגדול בהיסטוריה.

אלעד כ 17 במאי 2017

אבל גם לקבוצות שלו היו התפרקויות בסדרות, לאחר שהפסידו את המשחק הראשון.

ברור שהוא ופופוביץ הם שני קטבים מנוגדים של גדולה. קשה לדמיין את פופוביץ' מנהל את האגו של שאקיל + קובי ומצליח לשרוד ככה מעל העשור בלי שהחבילה תתפרק (ובלייקרס היא אכן התפרקה). מנגד, פיל ג'קסון לא העמיד קונטנדרית עם הדני-גרינים והפאטי-מילסים של הליגה.

עומרי 17 במאי 2017

פחות, הרבה פחות. גם מול דטרויט נניח – בדיעבד עמדה מולם קבוצה מאוד עוצמתית. בנוסף זה היה אחרי תריפיט, מהמשימות השוחקות והקשות בספורט הקבוצתי.

אלעד כ 17 במאי 2017

דטרויט לא הייתה כזו עצמתית, והלייקרס ירו לעצמם ברגל עם הכימיה הגרועה שהתפתחה שם. מותר לתת לג'קסון "קרדיט" גם על זה.
היו להם גם סוויפ מביך מול דאלאס ועוד כמה שהזיכרון שלי לא מספיק חזק להעלות אותם.
אבל מסכים עם המסקנה שלך מלמטה – אם ג'קסון בשיאו מאמן את אוקלהומה הצעירה, הם יושבים עכשיו על שושלת של כמה אליפויות

Srtest - ארטסט 19 במאי 2017

ההתפרקות שלהם 5-0 מול דטרויט היתה התקופה הכי מענגת בעיני ב-NBA ב-20 השנים האחרונות וסדרת הגמר לאחר מכן מול הספרס היתה סדרה מעולה שכמובן קבלה רייטינג נמוך כי התמודדו שתי קבוצות לעילא ולא גיבורי-על סלבס.

שמעון 17 במאי 2017

פופ עם קובי שאק היה לוקח יותר מ-3 אליפויות. גקסון חרטא של מאמן שיצא לו בכל רגע ש-2 מתוך 5 השחקנים הטובים בעולם שיחקו אצלו בקבוצה (ניתן להתווכח על פיפן). לפופ היה את טימי שהיה טופ 5 וזהו מסביב הוא לקח אליפויות עם פרקר, גינו (שאצל מאמן אחר לא חושב שהיו מגיעים בכלל לרמות האלו), ברוס בואן, אייברי גונסון, מריו אלי, פטי מילס, דני גרין, גארי ניל ונגרים שבכל קבוצה אחרת נעלמים כלא היו או יורדים ל-d ליג. פיל גקסון נכשל בכל שנייה שלא היה לו את השחקנים הטובים בעולם ויותר מזה הושפל עם שאקובי מול דטרויט כל הסידרה.
פיל גקסון הוא אוברייטד עם חתיכת מזל שחבל"ז. פופ המאמן הגדול בהיסטוריה בפער ענק.

עומרי 17 במאי 2017

נו נו, אם פיל ג'קסון היה מגיע לאוקלהומה ב-2011 כנראה שעכשיו חבר'ה כמוך היו מסבירים פה שזו לא חוכמה גדולה לקחת 2-3 אליפויות עם דוראנט וווסטברוק.

גיל שלי 17 במאי 2017

לא בטוח, כשאני רואה מה הוא עושה בניקס, השאלה היא מתי הוא איבד קשר עם המציאות, פרט לכך בול

עומרי 17 במאי 2017

גיל – פייר אינאף, הכוונה ל"פיל ג'קסון" של Sacred Hoops ולא של Eleven Rings

שמעון – על פציעות כמובן לא הייתה לו שליטה, אבל מעבר לזה שסיכוי טוב שהם מנצחים את מיאמי איתו והארדן הצעיר מבין את גודל ההזדמנות והמעמד ונשאר, גם לדוראט ווסטברוק מאז 2012 היה חלון ב2013-14 ו-2015-16.

שמעון 17 במאי 2017

היחיד שמנע מראסל ודוראנט לקחת 3 אליפויות זה דוראנט שברח לגולדן סטייט!!.
בשנים 2013-2015 היו פציעות לאוק שלדעתי מנעו ממנה לקחת אליפות, פיל גקסון היה לוקח אליפות רק עם ראסל או רק עם דוראנט?
מי אמר שאוק השנה לא היו לוקחים אליפות אם דוראנט היה נשאר שם? בהחלט היה להם קייס וסיכוי מאד שווה לגולדן ולקאבס.
דוראנט הרס את הליגה בכך שברח מקונטנדרית מובילה ולקונטנדרית אחרת שהוא בקלות בשנים הבאות יכל להדיח אותה.
אז כן, הוא יקח כמה אליפויות אבל זה בקבוצת כוכבים שהוא לא האלפאדוג הראשי שם ודי מתחלק 50-50.

שמעון 17 במאי 2017

זה באמת לא חכמה גדולה להביא אליפות עם ראסל ודוראנט, מאמן טוב היה מביא איתם אליפות וייתכן שדונובן כן כזה. שנה אחת כמו עונה שעברה זה קורה לכולם. חוץ משנה שעברה הם אף פעם לא היו בריאים וב-2012 כולם שם היו ילדים, ראסל ודוראנט לא היו טובים כמו שהם היום. אוק הייתה באמצע תהליך הבשלה להפוך לאלופה לפי דעתי אבל דוראנט העלים את זה או כל ספק שהוא, לעולם לא נדע.

יודע מה חכמה? לקחת אליפות עם הספרס, לקחת אליפות עם דטרויט, לקחת אליפות עם דאלאס, לקחת אליפות עם קרי וקליי זה חכמה ענקית.
לקחת אליפויות עם בירד מקהייל פריש או מגיק קארים וורתי או עם מייקל ופיפן , שאקובי, לברון וויד ובוש, ראסל דוראנט, קרי דוראנט וקליי זה לא חכמה גדולה אבל בליגה הזאת יש מספיק מאמנים חלשים שיצליחו לעשות לא לעשות את זה.

איציק 17 במאי 2017

אתה מבלבל תקופות. לקחת אליפות עם בירד, מקהייל פריש, זו חוכמה ענקית כשבצד השני מג'יק, קארים, וורתי, ולהפך. אז היו פחות קבוצות, ולא היו חוקי תקרה כפי שיש עכשיו אז היה יותר מגלקטיקוב אחת, ולכן זו חוכמה גדולה כי אתה לא הדג הגדול היחיד.

שמעון 18 במאי 2017

התכוונתי בכללי לכן רשמתי גם את הלייקרס וגם את הסלטיקס כי זה התחלק ביניהן ברור שבסוף אחת מהן רק תיקח ולכן מי שלא תקח זה לא חכמה גדולה זו הייתה הכוונה שלי. אני לא אומר שזה קל ולא הישג אבל זה לא איזה משהו מדהים או גאוני של המאמן

שמעון 17 במאי 2017

ממש אבל ממש לא. 36-50 הפרש זה בדיוק הפער בין קבוצת היורוליג של הספרס לגולדן סטייט. פופ יכול להאמין כמה שבא לו. במבחן המציאות אין שום סיכוי לספרס לנצח את גולדן סטייט בלי קאווי וטוני, שום סיכוי שבעולם או ביקום.
אגב אין שום סיכוי שבעולם לקאבס לנצח את גולדן סטייט בלי לברון וקיירי שום משחק וגם שם זה היה נגמר 30-50 הפרש תלוי במאמץ של גולדן. אגב הקאבס לא מנצחים את גולדן משחק 1 גם בלי לברון לבד ומובסים כל משחק. כל קבוצה בליגה ללא הכוכב שלה חוטפת 30-50 הפרש מגולדן בפלייאוף אם הם טיפה מאמצים. אתה רוצה שקייל אנדרסון, דדמון, איזה לבן לטבי עלום שם דני גרין, פטי מילס גינובילי זקן יביאו תחרות לקרי דוראנט וקליי?? באמת אבל? ועוד מאשים בזה את המאמן?

שמעון 17 במאי 2017

אב ראיתם איך אוהלהומה נראים בלי ראסל? תחשבו על בוסטון אם איזייה נפצע מישהו שם יכול לכדרר? לקלוע? ככ זה כל קבוצות האןביאיי, 1-2 כוכבים והשאר נגרי על. הספרס בין הנגרים עוד מאומנים הכי טוב. ואם עושים אןביאיי בכך שכל קבוצה ללא 2 הכוכבים שלה אז הספרס לוקחים אליפות בהליכה כי הנגרים שלהם יביסו כל נגרים אחרים בליגה בגלל האימון שלהם.
אפשר לחשוב מישהו פה היה מאמן את הספרס הערב או מאמן אחר והיה משחק תחרותי עם הווריירס, בחייאת תהיו במציאות, זה לא כוחות ואם קאווי לא משחק בגיים 3 זה יגמר סביבות אותו ההפרש כל עוד גולדן ירצו ללחוץ על הדוושה.

עופר 17 במאי 2017

הניתוח ההיסטורי מעניין, למרות שאני לא חושב שיש לספרס איזושהי בעיה מנטלית באופן היסטורי. הם פשוט מאוד טובים בעונה הרגילה כי הם מאוד מאומנים, אבל בפלייאוף מנצחים על כמה גבוה הפיק שלך ולא תמיד הפיק שלהם תואם את היכולת בעונה הסדירה.

האמת שאני לא מבין את הביקורת על הספרס הנוכחיים. אני הייתי מופתע מזה שכל מיני קייל אנדרסונים עשו סלים במשחק הקודם וזה נגמר 2 הפרש ולא 15 לגולדן סטייט.

אלעד כ 17 במאי 2017

נקודה לגבי המירמור הנראה לעין של פופוביץ'.
מאז שהוא איתנו, ס"א די חריגה בשוק הבשר של ה-נ.ב.א. זו קבוצה שהצמיחה מתוכה את הכוכבים שלה, שחוץ מדאנקן לא הגיעו ממקומות גבוהים בדראפט, והביאה שחקנים לא מוכחים שצמחו עם המערכת. החריגה היחידה שאני חושב עליה, שבה ס"א יישרו קו עם הליגה, הייתה ההחתמה של אולדריג' בשנה שעברה.
מול מה הם התמודדו בתקופה הזו? הלייקרס שהצניחו בחינם את פאו גאסול באמצע העונה (העברה שזכתה תגובה עוקצנית ומרירה מצד פופוביץ'. וכן, אני יודע שבדיעבד צמח משהו לממפיס מהעסקה כי מארק גאסול), קבוצת הגלקטיקוס שהתהוותה במיאמי, ועכשיו קבוצת הגלאקטיקוס שהתהוותה בג"ס, עם הצירוף של דוראנט.
זה כמו רץ מרתון, שמגלה קילומטר לסוף שהמתחרה שלו מרכיב סקייטים.

Shadow 17 במאי 2017

אף פעם לא הבנתי את הטענה על הטרייד של גאסול.
מי שהפסיד אותו היתה ממפיס ומי שהרוויחה אותו היתה ממפיס.
אלא אם כן למישהו מהמגיבים יש מידע פנימי, אני לא ממש מצליח להבין למה המגיב הממוצע חושב שהוא יודע יותר ממערך הסקאוט.

אולי ממפיס צפו את הפונציאל של גסול?
הרי רוב המגיבים פה לא צפה את האיכות של קאווי או של דריימוד גרין.

זה נובע בעיקר מבורות ומחוסר הבנה של איך הליגה וחוקי השכר בה עובדים. וגם קצת(הרבה) שנאת לייקרס.

מישהו יכול לספר לי איפה היו ממפיס לפני הטרייד ואיפה הם היום?

קורא אדוק 17 במאי 2017

מי אתה ומה עשית לגיל שלי שאני מכיר? :-)

מסכים מאוד עם מה שרשמת,לי זכור במיוחד המהלך כשהם הפסידו להיט בגמר כשהוא אשכרה הוציא מהמשחק את טים דאנקן במהלך שיכל להבטיח להם אליפות.
יחד עם זאת הוא עדיין לדעתי בהר ראשמור של מאמני הכדורסל הגדולים ביחד עם פיל ג'קסון (לדעתי הגדול מכולם),רד אאורבך ופט ריילי.

רן הנרגן 17 במאי 2017

לכל מי שמרגיש הפציעה של קוואי היא היא שמונעת מהספארס לנצח את ג"ס בסדרה הנוכחית מספר הארות:

יוסטון, כן יוסטון, ניצחה את הספארס בשני משחקים מתוך השישה. במשחק הרביעי נפצע הסנטר החשוב של יוסטון ולא שב לשחק.

במפגש האחרון בעונה הסדירה, כג"ס מגיעה לאחר משחק מול ממפיס בערב הקודם ועל השולחן מונחיתרון הביתיות בפליאוף הצליחו הספרס לפתוח פער של 20 נק במחצית הראשונה ולהפסיד את המשחק.

הספארס היו בהרכב מלא מלא. בג"ס לא שיחק דוראנט.

ג"ס מרבה לגמגם במחצית הראשונה של המשחק הראשון בסדרות. בכל זאת מרבית המשחקים הנ"ל הסתימו בניצחונה.

מי שסתכל טוב בנחיתה של קוואי שהסתימה במפגש עם כף רגלו של זאזא מבחין שקוואי יורד מהניתור לנחיתה על רגל אחת. את הרגל השניה הוא נקע מספר דקות קודם כשנחת על רגלו של חברו לקבוצה דיויד לי. 4 ימים קודם הוא נקע את אחת מרגליו במשחק מול יוסטון. ההשבתה של קוואי ממשחק/ים היתה רק ענין של זמן.

אלעד כ 17 במאי 2017

אני לא חושב שהפציעה של קוואי מונעת מהספרס לנצח. גולדן סטייט הייתה לוקחת את הסדרה בכל מקרה.
אבל הפציעה כנראה מנעה מאיתנו סדרה יותר מעניינת וכיפית לצפייה.

אני לא חושב שהתוספת של דוראנט לג"ס היא זו שהפכה אותם לפייבוריטים. הם היו פייבוריטים השנה גם בלעדיו.
אבל התוספת שלו מחקה לגמרי קונטנדרית אחת (אוקלהומה) והפכה את כל הליגה לשיעמומון אחד גדול עם סוף ידוע מראש.

Shadow 17 במאי 2017

אתה מתעלם משני דברים.

1. קאווי יצא מהמגרש בעיצומו של ניסיון קאמבק כושל ברבע השלישי.

2. ההשפעה של הפציעה על הקבוצה במהלך משחק.
זה לא אותו הדבר להתחיל משחק עם תוכנית משחק אחת ולאבד את הכוכב שלך.

ועוד משהו אז בעצם שלושה דברים. משחק עונה רגילה אינו דומה למשחק פליאוף ובטח שלא לגמר קונפרנס, גם אם יתרון הבייתיות על הכף. לשאלות נא לפנות לקליבלנד

רן הנרגן 17 במאי 2017

יש מי שמבכה את גורלם של הספארס בהעדר בחירות דראפט גבוהות אבל זו היתה הבחירה שלהם. גם פופוביץ יכול היה, כמעשה דני אינג, להחליף את כוכביו המזדקנים בעבור חופן בחירות. ברוקלין נטס אינה הקבוצה היחידה שמוכנה לקנות כוכבים מזדקנים. הנאמנות של פופוביץ לכוכבים שלו ראויה לציון מחד אבל לא ממש עוזרת להבטחת העתיד. 14 מיליון דולרים שהוא שילם השנה וישלם בשנה הבאה לפארקר יכלו לתרום יותר לקבוצה.

אלעד כ 17 במאי 2017

למה למשכן את ההווה עבור העתיד כשאתה מנצח 60+ בשנה ושני רק לקבוצת הכוכבים של ג"ס?

Srtest - ארטסט 19 במאי 2017

כדי לקחת את אליפות ה-NBA לוקחים סיכונים ואם אתה לא במשחק בשביל לקחת אליפות אז תפרוש. יכול לעבוד לשני הכיוונים כמו לא לשחרר את דיוויד ווסט.

נדבושקה 17 במאי 2017

רק לפני שבוע הם הביסו את יוסטון ללא קוואי ופארקר במשחק חשוב ביותר…

נראה לי שמיהרת קצת לדסקס את הנושא הזה, גיל.

גיל שלי 17 במאי 2017

לא הבנת, דווקא בגלל שהוכיחו יכולת לנצח גם בלי קוואי, הייתי מצפה מקבוצה של פופ שתאמין ביכולת שלה, ולא שתעלה למגרש כשהיא מחכה רק לדבר אחד, לצפירת סיום המשחק.

שמעון 17 במאי 2017

הם לא הוכיחו כלום ניצחו משחק 1 בפוקס כי טאמפוני נרדם משחק 1 זה לא הוכחה לכלום ויוסטון זה לא גולדן סטייט ולא אותה רמה

זינק 17 במאי 2017

כבר ראינו השנה בכמה סדרות, קבוצות שנרמסות במשחק אחד ובמשחק שאחריו הופכות את כל התמונה.
קורה גם לטובים ביותר.
נראה לי שהציטוט של הסר יושב כאן בול – עוד יום בהיסטוריה הארוכה.

אולף 17 במאי 2017

מה שאתה רואה נקרא רגרסיה לממוצע. כשלקבוצה יש כל כך הרבה הצלחות, הממוצע שלה הוא ליפול מדי פעם בסדרות/משחקי פליאוף

עופר 18 במאי 2017

נקודה נוספת – גם אצל פיל לפעמים קרסו ברגע האמת (לייקרס מול דטרויט לדוגמא). ההבדל מפופ הוא שאצלו בדרך כלל לא נשאר מה לתקן כי הקבוצה מתפרקת בסוף השושלת. אצל פופ זה לא קורה.

Comments closed