ליגת שוקי ההון – המוסכמות משתנות לאיטן

העולם הרחב מתוודע לשינוי שמתחולל בשכר במדינות המפותחות

כתבה מעניינת מאוד בNYT דנה במה שאני מבלבל לכם את המח כבר ארבע שנים. סוף סוף יש גופים גדולים שמתעוררים ורואים את השינוי. השאלה היא לא למה השכר קופא, בין השאר כי הוא לא קפוא, השאלה היא למה השכר הריאלי עולה אפילו יותר מצירוף עליית האינפלציה ועליית התפוקה הממוצעת לעובד.

תקציר האירועים הקודמים, משנות השמונים ועד 2012, השכר הממוצע במדינות המפותחות עלה פחות או יותר כמו עליית האינפלציה, כך שעליית התפוקה הממוצעת לעובד נכנסה ישירות לכיסי בעלי המניות.

*

הכתבה בניו יורק טיימס סוקרת את עליית השכר הממוצעת בין יוני 2014 ליוני 2016. השכר עלה בממוצע בשנים אלה ב2.5% לשנה. האינפלציה עלתה בקצב שנתי של 1.4% לשנה, והתפוקה לעובד עלתה רק ב0.6% לשנה. כלומר, לא רק שעליית התפוקה לא נכנסה לבעלי המניות, העובדים מקבלים חלק גדול יותר מהכנסות החברה הריאליות, ומדובר בעובדים לא מנהלים.

*

הציפייה היתה שלאור אחוזי האבטלה הנמוכים שקיימים כבר שנים בכלכלות המפותחות, ולאור עליית השכר הריאלית, גם האינפלציה תפרוץ, אך זה לא קורה. כזכור אינני כלכלן, אך עקומת פיליפס על פי הכתבה אמורה לגרום בדיוק לזה. השאלה היא למה זה לא קורה.

עוד דבר שמפתיע את הכלכלנים. מהכדורגל אנחנו מכירים את האמרה על שחקנים כמו פוגבה למשל, זה שנעלה להם את השכר פי 3, לא אומר שנעלה את כמות השערים שיכבשו פי שלושה.

אך מסתבר שבשכר הנמוך, האמירה שלעיל מקבלת משמעות אחרת. כזכור, וולמארט העלתה את שכר המינימום לעובדי החנויות שלה, ומסתבר שהצעד עבד בדיוק כמו ציפיות מנהלי החברה. מסתבר שכשמעלים את שכר המינימום בצורה משמעותית לשכבות המשתכרים הנמוכות, מעלים בהתאמה את התפוקה שלהם. יש לכך מספר סיבות, מסתבר שעובדים לא גונבים מהחנויות בגלל הכיף שלהם, וברגע שהחברה העלתה את השכר לשכר מכובד יותר, היא הפחיתה מאוד את הגניבות הקטנות. כמו כן, מסתבר עוד דבר שידענו כבר. עובדים הם אנשים. הנטיה הטבעית של אדם היא לעשות את הדברים בצורה טובה, אנשים ממש רוצים להצליח במה שהם עושים. כאשר משלמים להם שכר נמוך מדי, הם מאבדים את הנטיה הטבעית, אך כשמשלמים להם שכר הוגן יותר, הנטיה הזאת חוזרת.

*

מעניין שהגישה הזאת מקובלת אינטואיטיבית על מנהלי ספורט רבים במכבי של קרויף לדוגמה, כל השחקנים מקבלים בדיוק את אותו סכום כבונוס על הצלחה, למשל כשעלו לשלב הבתים. ג'ורדי קרויף חושב הרבה מאוד על הדינמיקה בחדר ההלבשה, ולכן נושאים כמו קנאה בין שחקנים משפיעים על ההחלטות שלו. מסתבר שמה שנכון לדינמיקה בחדר הלבשה, יכול להיות נכון גם לעובדים באותה חנות, לעובדים באותה חברה.

בNFL לדוגמה, יש תמריצים מיוחדים שמחולקים בסוף השנה רק בקרב השחקנים בעלי השכר הנמוך ביותר בליגה. שחקן בעל שכר נמוך אשר שיחק בהרבה משחקים, צבר הרבה יארדים לדוגמה, מקבל חלק משמעותי יותר מהכסף שמוקצה מראש לתמריצים אלה. ידוע שתמריצים כלכליים לא עובדים בצורה טובה כאשר אנו מנסים לעודד יצירתיות. לצורך המחשה, אם נציע לשחקן יותר כסף כדי שיקלע את קליעת העונשין, לא באמת נעודד אותו לקלוע טוב יותר. אך אם נציע לו יותר כסף על מנת לתרגל יותר פעמים את קליעת העונשין, התמריץ יעבוד.

כך גם בעבודה. כאשר נציע פרס כספי על פתרון חידה מסובכת, נגדיל רק את הלחץ לפתור את החידה, למרות שהרצון הטבעי של כולם הוא להצליח בפתרון החידה. אך אם נציע תמריצים כספיים למי שנמצא יותר זמן ליד קן הייצור, למי שצריך לעשות עבודה שאין בה יצירתיות אלא מונוטוניות, אנחנו נצליח יותר להשפיע על התנהגותו.

מסתבר שתובנות אלה עובדות גם בעולם כלכלת המאקרו, וצריך למצוא דרך לשלב אותן בעולם זה.

חוסר החלטה זו ההחלטה הגרועה ביותר
כדורגל מקצועני בדרום מזרח ארה"ב

23 Comments

S&M 29 במאי 2017

זה מעניין מה שאתה אומר, שתמריץ על "בינוניות" (או מונוטוניות) יעיל יותר מתמריץ על "מצוינות".
למה הוא מצליח יותר אני מבין (כי קל לעובד להמשיך לעשות את אותו דבר בלי להתאמץ מעבר לזה), אבל לה הוא מועיל יותר לארגון אני לא מבין. אם הארגון מחפש התמדה והשקעה ("קו ייצור"), זה בסדר ומובן. אבל אם הארגון מחפש יצירתיות? והאם בספורט לא מחפשים יצירתיות בנוסף להתמדה?

גיל שלי 29 במאי 2017

אני ערבבתי קצת. הכוונה היא בספורט מבינים שאסור שיהיו שחקנים שמשתכרים מעט מדי לעומת אחד שניים שמשתכרים המון, כי הקנאה תפרק את חדר ההלבשה. לגבי התמריצים, הם עובדים טוב יותר כשצריך לעודד מאמץ על פני לעודד יצירתיות.

תומר שור 29 במאי 2017

מחקרים הראו שתגמול כספי אינו מוליד יצירתיות ותחת לחץ זמן אפילו מוריד אותה.
הוא בהחלט מקדם מאמץ. לגבי ההערה של אריאל – הם למעשה תגמלו אנשים על הזמן/מאמץ החשיבה שהם השקיעו – לכן אנשים התפנו לעשות כן….לפחות זה מה שניתן לטעון על סמך התאבכות המחקרים בשנים האחרונות

עילאי 29 במאי 2017

התשובה היא של מלקולם גלדוול.
תתמרץ אנשים לחזרתיות והם ישתפרו.
כל כך פשוט

אריאל 29 במאי 2017

פוסט מעניין. לגבי היצירתיות, במקום העבודה שלי הציעו פרס כספי על כל הצעת ייעול שתתקבל וזה דווקא עובד יפה.

אביאל 29 במאי 2017

גיל – כל הטרחה כאן והניו יורק טיימס לוקח את הפרס, אבל אנחנו תמיד זוכרים מי אמר את זה ראשון :)

בקשר לאין אינפלציה מאז 2008, אני חושב שכתבתי את זה פעם, אבל אני לא בטוח, אז אני אכתוב שוב, אלכס צוקרמן (ת״א\בינתחומי) טוען כבסיס הכסף הורחב ולכאורה (מילטון פרידמן) האינפלציה צריכה לעלות, אבל הנקודה כאן היא פוליטית, מה עושים עם הכסף, בניגוע לדוגמאות אחרות בהיסטוריה בה הורחב בסיס הכסף (גרמניה בין מלחמות העולם, יגוסלביה לפני התפרקותה, זימבבואה וכו׳), כאן הכסף לא הגיע לידיים של האנשים, אלא לבנקים, אלה ויסתו את חלקו להגדלת המאזן (דוד-פרנק ובאזל 3) והעדיפו להלוות אותם ללווים גדולים ומסודרים (לראיה, הראלי במדדי המניות מאז 2008), ככה שהכסף לא בדיוק הגיע לכיסו של האדם הממוצע ולכן האינפלציה לא דוהרת. זה כנראה היה הטריק (עם סיכון) שברננקי לקח (ותודה היסטורית מגיעה לזה שהדוקטורט שלו עסק במשבר של 29), עם הבנה שאפשר לשקם את המשק על ידי הרחבה כמותית וריבית אפסית מבלי לגרום לאינפלציה.

אני אישית חושב שזה גם מתחבר לנקודה שלך על עליית השכר, שכן על פניו הפערים הכלכליים היו צריכים להצטמצם עם עליית השכר, אבל קרה להפך, העשירים נעשו יותר עשירים (מאז 2008), אני חושב שזה נבע למעשה מהחלוקה הזאת בין שערי ריבית נמוכים ותעסוקה מלאה לבין זה שהמוסדות הגדולים (והעשירים בהתאם) נהנו מהראלי במדדי המניות ומקניית האגחי״ם שמומן למעשה מההרחבה הכמותית, העוגה גדלה וכולם נהנו, כאלה שיותר וכאלה שפחות וזה בהחלט מצב עדיף מאשר התנועה הקודמת של המטוטלת, אני רק מקווה שלא נצטרך לשלם על זה יותר מדי בעתיד, כי בכלכלה אין קיצורי דרך.

yaron 29 במאי 2017

נקודה מצויינת שלמרות שהשכר הריאלי עולה הפערים מתרחבים.

גיל שלי 29 במאי 2017

תודה רבה אביאל, התגובות שלך הרבה יותר טובות מהפוסטים שלי

אבשלום 29 במאי 2017

הכל נחמד, רק שאני לא בטוח שהמשק השתקם, והעובדה שהקזינו הפיננסי שוב פורח לא אומרת טוב לכלכלה, כי המשמעויות העיקריות שלה הן:
א. הגורמים הפיננסיים שמרוויחים מהפעלת הקזינו שוב גורפים רווחים גדולים על תרומה אפסית לכלכלה.
ב. הכלכלה הריאלית לא מספקת מספיק הזדמנויות להשקעה טובה, ולכן ההון מצטבר ומעלה את המחירים בקזינו הפיננסי.
ג. הקזינו הפיננסי שוב מנפח בועה שתתפוצץ במועד כזה או אחר.

אביאל 30 במאי 2017

אבשלום – השאלה מה זה השתקם, אם נשווה לירידה בתל״ג של המשבר האחרון בסדר גודל כזה (1929) אז בהחלט המשק משוקם והזעזוע יכל להיות גדול בהרבה, תמיד צריך לחשוב מהן האלטרנטיבות האחרות, להותיר חורבן שיקח כמה עשורים לתקן ? לא חושב שהיינו בוחרים בזה.
כמו שכתבתי, אכן הפערים הכלכליים גדלו, אבל לפחות קיימת מודעות, גם של כלל הציבור וגם של העשירים ביותר. כמו כן, יש לנו את תעשיית ההיי-טק שמהווה את הזירה המרכזית לפיתוחים בני קיימא ולכלכלה הריאלית, מה שלא היה לנו קודם. בקשר לסעיף ג׳, כמו שכתבתי בשורה האחרונה, היה פה קיצור דרך מסוים ואנחנו עלולים לשלם את המחיר.

אבשלום 30 במאי 2017

השתקם זה כשמחשבים תל"ג, זה מצב טוב בתחום היקפי התעסוקה ואיכותה, ורמת הפריון לעובד, ורמת השירותים הציבוריים לאזרח וכל המדדים האלה בניקוי הספקולציה הפיננסית. השאלה היא גם איפה מסתכלים. ביוון המצב גרוע יותר ממה שהיה, ואני חושב שבעוד כמה מקומות בעולם לא ניכר שיפור ממשי. החלופה היא לא להותיר חורבן, אלא שיקום מהיר יותר וריאלי יותר. השאלה היא, בהתחשב בכמויות העצומות (בקנה מידה מסובב שכל ומטשטש תודעה) של כסף שהוזרם מהבנקים המרכזיים, האם השיקום היה אפקטיבי, או שהיה אפשר לעשות הרבה יותר עם אותה השקעה או אפילו פחות.

אביאל 31 במאי 2017

אבשלום – קשה לדעת האם השיקום היה אפקטיבי, כמו שכתבתי האלטרנטיבות האחרות היו יכולות לגרום לחורבן כלכלי. אנחנו דיברנו על ארה״ב, המצב באירופה שונה לגמרי, בלי האיחוד המוניטרי, יוון היתה מפחיתה את המטבע סובלת לתקופה קצרה יחסית ומנצלת את היתרון התחרותי שנוצר לה יחד עם קרבה למדינות היעד שלה, כרגע היא בהחלט סובלת בלי עתיד בהיר באופק, אבל זה דיון אחר לגמרי.

yaron 30 במאי 2017

אבשלום,
אני בטוח שהמשק לא השתפר.
מה שאנחנו רואים זה כלכלה על סטרואידים.

צור שפי 29 במאי 2017

גיל, כמוך גם אני לא כלכלן ובניגוד אליך אני גם לא מבין בכלכלה ובכספים. הדברים שאכתוב הם רק מהמקום ומזווית ההסתכלות שלי ומשם דיון המאקרו בשכר במנותק ממרכיבים אחרים נראה לי כמו תרגיל מעבדה תיאורטי שאיננו קשור בהכרח לתמונת המציאות. נניח לרגע שהשכר שלי אכן עולה בקצב מהיר מהאינפלציה אבל במקביל איכות השירותים שאני מקבל מהמדינה יורדת – אני מוציא יותר כסף מהעבר על שירותי בריאות (כי זמני ההמתנה במערכת הציבורית ארוכים מדי – אני גם מזדקן ונזקק יותר לשרותים אלה), אני משלם יותר מבעבר על מים כי הממשלה הפריטה את השרות לטובת תאגידים, הילדים שלי זקוקים לעזרתי יותר מאשר אני נזקקתי לעזרת הורי בגלל עלויות החיים המטורפות כאן (בעיקר בנושא הדיור אבל ממש לא רק).
ואם כבר מדברים מאקרו – הרי ידוע שההתמקדות בשכר הממוצע מטעה שכן רמות השכר השערורייתיות במאיון העליון מעוותות את התמונה הכללית ולכן עדיף לדבר על השכר החציוני ולא הממוצע (בישראל הפער ביניהם הוא כארבעים אחוז וזה המון).

גיל שלי 29 במאי 2017

אתה צודק, והנתונים באמת מתיחסים לשכר החציוני.
לגבי עלויות, היתה תקופה שבה אכן היתה אינפלציה בדברים שאנחנו צריכים לעומת דפלציה בדברים שאנחנו רוצים (כלומר נחמד שיהיה, טלוויזיה, מחשב, וכל השאר)
הנקודה החשובה היא שיש חלוקה קצת שונה של עוגת השכר, והמגמה היא חיובית מבחינת תיקון חלוקת העוגה (חיובית כלומר לכיוון תיקון העיוות לטובת בעלי המניות שנגרם במשך שנים)
העיוות הקודם הגיע לקיצון ויקח המון שנים עד שבאמת אנשים ירגישו את התיקון, בינתיים הם יצביעו לטראמפ וכאלה בתור מחאה על זה שדפקו אותם

yaron 29 במאי 2017

גיל, אל תשכח שהם גם בחרו פעמיים בקלינטון ואובמה.

מיקו G 29 במאי 2017

אתה משלם פחות על מים, אבל פשוט רואה את זה בצורה ברורה יותר.

זינק 29 במאי 2017

הנקודה של צור היא מאוד חשובה.
לאדם הסביר שינוי במדד אינו מייצג כמעט כלום מחבינת איכות חייו בטווח המיידי.
אם לדוגמא אנחנו מסתכלים על הקיטון שחל בנטו כתוצאה מהקיטון בהפרשות לפנסיה (גם אם זה חסכון לעתיד, לאדם באותו הרגע זה קיטון לנטו ובטח לבעלי השכר הנמוך שאינם נהנים מהטבות המס) ולא מקבל ביטוי במדד המחירים לצרכן.

הבעיה בהסתכלות לטווח ארוך כדי להרגיש תוצאה של תהליך, שפעולות עם השפעה בטווח הקצר יכולות למחוק את השינוי ברגע ואז לכל התהליך שאתה מדבר עליו אין משמעות.

זינק 29 במאי 2017

* מהגידול בהפרשות לפנסיה

רן מפעם 29 במאי 2017

אולי 5 גרוש מהזווית הכלכלית כפי שאני רואה אותה. מוצר, כל מוצר, מורכב מהון ועבודה. אלו הן לא רק תשומות משלימות אלא גם תחליפיות, כלומר יותר הון יכול להחליף עבודה וכנ"ל ההיפך.ברגע שהריבית מדשדשת סביב האפס תקופה כ"כ ארוכה לפירמות משתלם לרכוש יותר ציוד שמעלה את התפוקה או להשקיע בR&D שמעלה גם את האיכות. בהינתן שכמות העובדים נתונה ואינה עולה (וברוב העולם המפותח אף יורדת) כל עובד משתמש ביותר הון כדי לייצר יותר. לפיכך השכר הריאלי פשוט עוקב אחר הפרודקטיביות של העובד הממוצע וכל הטוב הזה אפילו אינו מלווה באינפלציה.

yaron 30 במאי 2017

איך לא חשבו על זה קודם…
עולם בריבית אפס, הרחבות כמותיות, חברות קונות מניות של עצמן כדי להעלות את מחירן והרווח פר מניה.
מושלם ;-)

אבשלום 29 במאי 2017

אז איזה סוג של תמריץ יגרום לדור מיכה לבעוט לשער, ולמגן הישראלי הממוצע להרים כדור שינחת בתוך רחבת ה-16, ולא ביציע שמעל דגל הקרן?

אמנון 30 במאי 2017

גיל, מה דעתך על המאמר בקישור הבא. האדם המרואיין הוא כלכלן רציני ונחשב, מריו בלכר.
עד כמה שאני מבין אז הטענה שלו היא שאין הוקוס פוקוס ושעקרונות הכלכלה אמורים לעבוד.
הכוונה שלי היא למשתנים של הכלכלה: אינפלציה, כמות כסף, צמיחה, טכנולוגיה ופריון.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001190152

Comments closed