חיפשו טבעת מצאו מורשת – הסיפור של משחק מספר 3

במשחק שבו השופטים חזרו לשנות התשעים, כל שחקן בגולדן סטייט קיבל ולידציה

כולם דברו השנה על ההחלטה של דוראנט, היום אנשים אולי יבינו את ההחלטה של סטף. אילולא סטף הצטרף לפגישה עם דוראנט, אילולא שכנע את דוראנט שהוא רוצה לקבל אותו לקבוצה מכל הלב, דוראנט היה הולך לקבוצה אחרת. לסטף היו את כל הסיבות בעולם לרצות להוכיח את מקומו בהיסטוריה אחרי האכזבה של שנה שעברה. הוא שיחק פצוע, נתן גמר בינוני עד חלש שני ברציפות, ושחקנים שהיו חושבים על המורשת שלהם היו מבקשים רק דבר אחד, לחזור לגמר ולהיות הכוכבים הבלתי מעורערים בגמר הבא. אבל סטף בנוי מחומר אחר, החומר שמאפשר לדוראנט למצוא את מה שלא היה לו במקום הקודם, החומר שממנו עשויים המנצחים האמיתיים, אלו שמתעניינים רק בנצחון ולא מתעסקים בשאלה את מי יזכרו. גם דוראנט קורץ מהחומר הזה. זה בדיוק מה שראינו הלילה.

*

המשחק הזה נתן לגולדן סטייט את הולידציה לכל הניי סיירס. השופטים שפטו כאילו אנחנו בתחילת שנות התשעים, כדי לקבל פאול בכניסה לסל, צריך לחטוף הורדת זקיף מלווה בלום. לא היו הרבה אסיסטים בחצי השני בגלל שהשופטים נתנו לשחקנים לחבק בהגנה, וכך החסימות לא היו ממש אפקטיביות. זה בדיוק המתכון לחסל את גולדן סטייט, להכריח אותם לעבור להירו בול, רק שהשנה היו להם בדיוק את שני הגיבורים של האחד על אחד, מה שלה היה להם כלל בשנה שעברה.

*

סטף חזר למשחק דקה וחצי לפני הזמן הרגיל בפלייאוף, כאשר נותרו שמונה דקות, ובפיגור חמש. השופטים כבר לא נתנו לו את הפאולים שעשו עליו כאשר זרק לשלוש, לכן נכנס לסל. כניסה אחת נכנסה, השניה הפכה לריבאונד פולו שלו בהתקפה, מזכיר את הפולו המפורסם של לארי בירד.

סטף מצא את הדרך לתרום גם בסוג משחק בו היה אמור לשבוק חיים. הוא קלט 13 ריבאונדים, שחקן של 6 פיט 1 קלט 13 ריבאונדים מתוכם שישה בהתקפה. נכון שלברון דרס אותו פעם אחת בדרך לסל ברבע האחרון, אבל בהגנה הוא בהחלט תרם את שלו, הפריע לשלשה של קייל קורבר, לא נתן לג'יי אר סמית' לנשום, וכאשר קיבל את קיירי בחילוף, קיירי לא הצליח לעשות עליו סל ברבע הרביעי. הוא גם עדיין לא פספס קליעת עונשין בסדרה עד עכשיו.

דוראנט קיבל את ההזדמנות להראות לכל המפקפקים, אין לו שום בעיה עם מאני טיים, להיפך הוא משתוקק להתבלט בזמן הזה. בניגוד לתקופה שלו באוקלהומה, ובניגוד ללברון בקליבלנד הזאת, דוראנט נח מספיק על הספסל, וגם חלק בנטל עם האחרים, כדי להגיע לפוזשנס האחרונים עם אוויר שאפשר לו לקלוע את סלי הקלאץ'. החלוקה בינו לבין סטף בדקות הקלאץ' בפלייאוף התהפכה במשחק הזה. במשחקים הצמודים הקודמים דוראנט השתלט על הדקות ה40-46 וסטף קיבל את שתי הדקות האחרונות. במשחק הזה זה היה הפוך, בין השאר כי דוראנט קיבל את לברון התשוש כשומר.

רבים זוכרים את סדרות הגמר הבינוניות של סטף, אבל שוכחים שלקליי תומפסון היו שתי סדרות גמר זוועתיות, היום קליי היה ענק גם התקפה, וגם בהגנה למרות שקיירי היה בלתי ניתן לעצירה.

איגואדלה קיבל את ההזדמנות להחזיר ללברון טובה על הגג של שנה שעברה.

דריימונד גרין קיבל את ההחזר שלו על איבוד הראש בעונה שעברה, ושרד עם חמש עבירות עד לתום המשחק.

דייוויד ווסט יקבל את הטבעת הנכספת, וסטיב קר הראה שבדיוק למשחקים כאלה היה שווה לחכות בשבילו.

בקיצור, אלה שמחפשים את הנצחונות, קיבלו את המשחק המושלם בשביל המורשת שלהם.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

100 תגובות ל “חיפשו טבעת מצאו מורשת – הסיפור של משחק מספר 3”

  1. אסף (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:01)

    אני לא מבין את הניסיון שלך להכניס את הווריורס האלה לתבנית של אנדרדוגים, שמגיעים מלמטה ומוכיחים לכל מי שלא האמין בהם.
    הם החזקים, הם העשירים, הם אלה שמביאים את השחקנים הכי טובים, הם ניצחו הכי הרבה משחקים כבר 3 שנים.

    להגיב
    • דורון (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:06)

      רק שכחת שהעשירים והחזקים זה הקאבס. המוכשרים זה אכן הגולדנים

      להגיב
    • ישי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:08)

      להזכירך, הוא מכביסט צהוב.
      זה הנרטיב שלנו.

      להגיב
      • בני תבורי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:58)

        מדויק! מכביזם = וורייריזם

        להגיב
      • Shadow (פורסם: 9-6-2017 בשעה 03:03)

        פעם הלייקרס היו מכבי ואם להסתכל על המצב שלהם היום הם עדיין דומים למכבי.

        עכשיו אם נסתכל בצורה אובייקטיבית על גולדן קליבלנד אז לפי כל הנתונים האנדרדוג הם בהחלט גולדן. אמנם אנדרדוג לעשירים אבל עדיין אנדרדוג.

        בכל זאת הקבוצה היקרה מבין השתים זו קליבלנד. הטוען לשחקן הטוב בעולם, בהיסטוריה, ביקום, ביקומים מקבילים וכו וכו וכו, משחק בקליבלנד ובנוסף קליבלנד היא אלופה.
        קיצר, קליבלנד האמא של הפייבוריטים אלא אם כן משקרים לגבי טיבו של לברון והוא לא מה שאומרים כי שני הדברים האחרים הם עובדות אובייקטיביות.

        נ.ב

        לגולדן אין שחקן אחד בחמישיית העונה

        להגיב
        • אלון3131 (פורסם: 9-6-2017 בשעה 08:04)

          מדהים ש95 אחוז מכתבי הכדורסל בעולם בערך אמרו בוזמנית שגולדן פייבוריטים מוחלטים אבל לברון הכי טוב בעולם ואחד הטובים בהיסטוריה. מעניין מה אתה רואה שכולם לא.

          להגיב
          • shadow (פורסם: 9-6-2017 בשעה 08:45)

            תסתכל בתגובות בדה באזר לפני תחילת הסידרה ותראה שזה הרבה פחות חד צדדי ממה שאתה מתאר. גם אחרי ה 2-0
            ותרשה לי להתעלם מהנתון המונפץ שהבאת.

            להגיב
            • אלון3131 (פורסם: 9-6-2017 בשעה 08:53)

              אתה יכול להתעלם כמה שבא לך.
              ספורטס אילוסטרייטד – 7 מתוך 9 הימורים על הוורירס
              Espn: 25 מתוך 30 על הוורירס
              אתר פורבס: גולדן ב5.
              אסף רביץ בוואלה גולדן ב6
              המודל הסטטיסטי דל espn נתן להם איזה 93 אחוז.
              בוגאס ההימורים היו לטובתם באופן מובהק.
              וזה לפני משחק 1 בשיא ההייפ סביב הפלייאוף המעולה של לברון.

              אני מסכים איתך שסוויפ זה הפתעה יחסית היו מעט מאוד הימורים על סוויפ, הרוב אמרו 5 משחקים.

            • שמעון (פורסם: 9-6-2017 בשעה 10:10)

              הרוב הוחלט של האנשים והפרשנויות נתנו נצחון לגולדן. מתוכם היה רוב לגולדן ב-5 משחקים. לך להימורי פתיחת העונה פה בדה באזר ותראה מה אנשים. אני חשבתי גולדן תיקח ב-5 ואתה מוזמן לראות בהימורי פתיחת העונה וכל מה שאמרתי שם קרה ולפני הסידרה ממש הימרתי על גולדן ב-6 , אמרתי לברון וקיירי נו יגנבו 2 משחקים, יחסי הכוחות היו די ברורים בסידרה בשום קבוצה למעט אולי לייקרס שנות ה-80 לא שיחקו 3 שחקנים כ"כ חזקים בחמישייה אחת ובטח לא 3 הקלעים הכי טובים בליגה ובשיאם. בשום קבוצה.

    • אלון3131 (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:34)

      מי היה מאמין! קבוצה שניצחה 73 משחקים עונה שעברה והייתה רחוקה סל אחד מאליפות החתימה את קווין דוראנט והולכת לקחת אליפות! כמה מרגש ואנדרדוגי!

      להגיב
      • Shadow (פורסם: 9-6-2017 בשעה 03:05)

        בוודאות קליבלנד הם לא האנדרדוג.

        להגיב
  2. funfun (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:02)

    תם ולא נשלם :)
    אם היום המוזהבים לא הפסידו אז שימו להם טבעת. מגיע להם
    משחק אדיר של הקאבס , כמעט כל הישנונים התעוררו (חוץ מהענק הרדום) אירוינג זרח, לברון כתש והרגיש הבעייתי איפס את הידית
    אם זה לא מספיק אז כמו שגיל כתב גם השופטים יישרו קו ועדיין – האחים ואן אריק (קארי וקווין) סיימו עם אחיזת היד המפורסמת :)
    עכשיו הסיפור זה 16:0

    להגיב
  3. איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:05)

    שאלה קטנונית. מזה ה-'ט' בסוף כל פסקה? ט
    בשביל השיפוט שהיה, שווה היה להביא את ביל למביר לפרשן, חבל שלא הביאו. ט
    המשחק הזה תוכנן במיוחד עבור קליבלנד והם עדיין הפסידו (או GS ניצחו). מה עוד צריך כדי שינצחו? ט
    ולמרות כל זאת, למרות שהימרתי בהתחלה שקליבלנד ינצחו בשישה משחקים, אני ריאלי ומשנה את ההימור – קליבלנד ינצחו בשבעה. ט

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:06)

      יש לי בעיה עם היישור לימין, בלי הט הנקודה יוצאת בתחילת השורה במקום בסוף, משהו השתבש לי במערכת

      להגיב
      • ישי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:09)

        למה ט?
        תעשה משהו שיצא אקרוסטיכון

        להגיב
      • שגיא (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:22)

        ניסית ללחוץ על ctrl+shift שבצד הימני של המקלדת?

        להגיב
      • BlindTree (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:50)

        אהה.. חשבתי שאתה מקבל בונוסים על "ט".
        ועשית מעשה מגי והריבאונדים )).
        (או שזה היה מישהו אחר?)

        להגיב
        • דורפן (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:23)

          תוקן

          להגיב
          • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:24)

            למה? זה דווקא היה מאד נחמד ומקורי.

            להגיב
  4. אריק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:11)

    מורשת מדהימה. שברו שיא נצחונות בליגה ואז הביאו את אחד משלושת השחקנים הטובים בליגה ולקחו אליפות. מדהים. איך הם עשו את זה?
    מורשת באיירן מינכן בריאל מדריד למיאמי היטס כלום מעבר. " צטער

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:14)

      ככה אתה זוכר את הסלטיקס? אני זוכר רק איך כולם מהללים את רד אאורבך על הגאונות שלו, לא את הבכי שלא השאיר מספיק שחקנים למתחרות שלו. החמישיה של הלייקרס כללה את מג'יק, קארים וג'יימס וורת'י, וואלה, אם היו נותנים לפחות את וורת'י לאחת מקבוצות המערב, אז הייתי מעריך את הקבוצה ההיא

      להגיב
      • עידו ג. (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:54)

        למען האמת הם ניסו. אבל גם זה לא הלך.

        להגיב
      • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:41)

        גיל, אבל רגע, זה עידן אחר לגמרי.
        למעשה, אם כבר הוזכר הכדורגל האירופאי, הכיוונים פה ההיו הפוכים עד לא מזמן.
        בכדורגל האירופאי היה שוויון יחסי וגיוון בקבוצות החזקות. עד עידן הצ'מפיונס ליג ובוסמן, בו באיירן מינכן מרוששת את המתחרות שלה וברצלונה וריאל מחזיקות טופ 5 בכל עמדה.
        בנ.ב.א הפוך, בעידן רד אאורבך הוא יכל להחזיק 8 הול-אוף פיימרים בליגה של 12 קבוצות. היום החוקים אמורים לא לאפשר את זה, ולכן גם לא סביר שנראה עוד ביל ראסל עם 11 אליפיוות. וזה דבר טוב. גם הלייקרס וגם הסלטיקס של שנות ה-80 לא נבנו בצורה של צירוף שחקן כמו דוראנט (לצורך העניין, אם מרקל פולץ יהיה אול-הוף-פיימר, הצורה שבה הגיע לסלטיקס זהה לצורה שהלייקרס השיגו את וורת'י לדוגמא). ועדיין הם ירקו דם כדי לזכות באליפות, ולא רק אחת מול השניה.

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:46)

          אבל גולדן סטייט עשו הכל במסגרת החוק, אז אני באמת לא מבין מה הבעיה.

          להגיב
          • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:58)

            כבר הסברתי את זה בערך אלף פעם.
            אין בעיה. זה סתם מבאס. גולדן סטייט היו פייבוריטים השנה גם בלעדיו. והמעבר שלו מחק קונטנדרית.

            תרשה ללוק וולטון לסכם את הלך הרוח בליגה: "אפשר להיכנס לתהליך בניה של שנים ארוכות, בתקופה שגולדן סטייט תשלוט בליגה" (תרגום חופשי)

            להגיב
            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:01)

              זה לא אותו אחד שהיה נשאר לעזור לאמן את דוראנט ב-GS אם לא היו מציעים לו ג'וב בליקרס?

            • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:02)

              לא משנה, השם של וולטון אקראי פה. כשאני אומר שכמעט כל הליגה ב MODE טאנקינג, לזה אני מתכוון.

            • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:02)

              זה לא יהיה שנים, זה יגמר לפני שכולנו חושבים שזה יגמר, ואפשר להנות מזה עד אז

            • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:05)

              למה שזה לא יימשך 4-5 שנים? רק פציעה מכריעה לאחד משחקני המפתח תמנע מהם את זה.
              האופציה האחרת היא שתקום קבוצת על-חלל בקבוצה אחרת (נניח – אנטוני דיוויס מצטרף לקליבלנד), אבל גם כאן רמת הריגוש היא של גרביים לפני כביסה. זה לבחור בין הבונדסליגה (קבוצה אחת שולטת) ללה-ליגה (שתי קבוצות).

            • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:06)

              למה? כי פתאום תצוץ קבוצה חזקה שתצליח לנצל את הדעיכה שתגיע בין אם מהזדקנות שחקנים כמו איגי, או בגלל שובע מסוים, זה טבעו של עולם. אגב, כנראה יותר מקבוצה חזקה אחת, יהיו כמה

            • אסף (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:23)

              אתה מבין שאיגי, הבחור שאנחנו אמורים לחכות להזדקנות שלו, הוא השחקן החמישי באיכותו בקבוצה? כמו להגיד שמיאמי של לברון איבדה את הדומיננטיות שלה כי שיין באטיה הזדקן.
              יש כאן 4 שחקני על, מתחת לגיל 30. הם נשחקים מעט מאוד, כי – נו, כי הם ארבעה ויכולים להרשות לעצמם לנוח הרבה.

            • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:33)

              וגם כי זו קבוצה מאומנת היטב, חסרת אגו וחכמה.
              כזו שיכלה, אגב, לקטוף לא מעט תארים בשנים הקרובות גם בלי דוראנט. אני די בטוח שהייתי נהנה מהם הרבה יותר, כמו שהייתי נהנה ממאבקי הפלייאוף שלהם מול אוקלהומה.

            • אסף (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:34)

              צודק לגמרי

        • יריב (פורסם: 8-6-2017 בשעה 15:58)

          אני די בטוח שספירת שחקני היכל התהיחלה בבוסטון של שנות ה60 מטעה, הרבה שחקנים בקבוצה הזו צורפו להיכל התהילה בגלל ששיחקו בקבוצה שזכתה בהמון אליפויות, ולא להפך. זה לא שבוסטון פירקה את הליגה או משהו, בטח לא באופן עקבי, הם פשוט הצליחו כמעט תמיד לנצח במשחקי ההכרעה. מאחת עשרה האליפויות של הקבוצה הזו, רק בשתיים (61, 64) היא לא הגיעה למשחק שביעי באחת מסדרות הפלייאוף (גם העונות הרגילות שלהם לא היו דומיננטיות במידה יוצאת דופן ברוב השנים).

          להגיב
          • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 16:19)

            זו הייתה תקופה שהיו בליגה 10-12 קבוצות. מן הסתם היו קבוצות עם ריכוז כישרון יחסית גבוה. ועדיין, אאורבך הצליח לשים את היד על השחקנים המוכשרים.

            להגיב
  5. 7even (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:14)

    מה טיירון לו חשב לעצמו כשלברון וקיירי שיחקו רצוף מאמצע השלישי עד הסיום?
    שהם יגיעו רעננים ל 2 הדקות האחרונות ?

    כל המהלכים של שניהם ב 2 הדקות האחרונות פשוט זעקו עייפות.

    הייתי אומר שלבלאט זה לא היה קורה אבל בלאט הרגע הודח בסוויפ הרבה הרבה לפני סיום העונה בטורקיה. אז לך תדע…

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:15)

      לברון נח את הדקה האחרונה של הרבע הראשון, ואת הדקה האחרונה של הרבע השלישי, קליבלנד הפסידה ב12 נקודות בשתי הדקות האלה, לגמרי מבין את טיירון לו

      להגיב
      • Lord Anthony (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:18)

        זה מדגיש את הכישלון של לו כמאמן. לא יכול להיות מצב שהקבוצה לא יכולה לתפקד בלי לברון על המגרש.

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:20)

          כשכל המשחק שלך בנוי על לברון, זו התוצאה, וזה לברון לא לו, ראינו כשהיה בלאט שאין שום אפשרות אחרת

          להגיב
          • Lord Anthony (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:30)

            רק שלבלאט לא היה את לאב, וקיירי גם לא היה בדיוק בשירות מלאה.
            ועדיין בלאט הצליח לקחת מג"ס שני משחקים, בסדרה שבה באמת יחסי הכוחות היו במובהק לטובת ג"ס ובה באמת דיברו על סוויפ כאפשרות יותר מריאלית.

            להגיב
            • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:45)

              כן, אבל לברון לא נתן לו לגבש צורת משחק קבוצתית יותר, ולו הבין

            • שמעון (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:48)

              בלאט היה מוציא יותר אפילו שלברון נלחם בו. ככ באסה לי שלו הפח הזה טעם את טעם האליפות ולא בלאט.

    • ק. (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:18)

      זה מלכוד.
      מצד אחד, קליבלנד פיתחו בו תלות מוחלטת (בעיקר במחציות הראשונות), מצד שני זה מביא לזה שהוא קולא ברבע הרביעי 11 נקודות בשלושה משחקים, בניגוד מוחלט למספרים המפלצתיים של המחציות הראשונות

      להגיב
  6. yaron (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:20)

    לגבי המורשת של לברון – רק טבעת עם הניקס תהפוך אותו למי שהוא חלם להיות :-)

    להגיב
  7. Yavor (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:22)

    תודה, מעניין.
    אם תוכל, תקן את "לשווק" ל"לשבוק"

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:23)

      וואו, פדיחות, תודה, מזל שהסדרה נגמרת אוטוטו, אני כבר לא מתפקד בלי שינה

      להגיב
      • רועי מ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 09:56)

        תוכל לחזור להתעסק במכבי וג'ורדי בראש רענן

        להגיב
      • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:35)

        אתה בכול מקרה מקליט ורואה בבוקר לזיכרוני.

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:37)

          עד עכשיו בגמר אני כבר לא מתאפק

          להגיב
  8. אוריה (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:26)

    טור מעולה!
    והקישור בסוף לא עובד :(

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:28)

      כן, אנסה לתקן, זה אמור להיות החטיפה של סטף כשלברון היה בדרך לדאנק

      להגיב
  9. הבן הממזר של ג'ון סטוקטון (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:27)

    סטף נתן גמר גאוני ב2015. לא חלש ולא בינוני.

    להגיב
  10. בילבו באגינס (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:30)

    את העונה הזאת אפשר כבר לסכם.
    השאלה מה לברון עושה עונה הבאה.
    אני חושב שבלי כוכב נוסף אין לקאבס מה למכור מול גס.
    גריפין באטלר פול ג'ורג' כריס פול( פחות כי הוא במשבצת של קיירי וקיירי יותר טוב) יהיו שחקנים חופשיים.
    אני חושב שעם באטלר/גריפין במקום ג'יי אר יש לקבס מה למכור.
    זה ידרוש הרבה אלתורים וטריידים אבל זה הדרך היחידה שלהם להיות מועמדת לאליפות

    להגיב
    • yaron (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:31)

      כמו שכתבתי למעלה.
      יש רק דבר אחד שיביא אותו למקום שהוא מחפש.
      טבעת עם הניקס :-)

      להגיב
    • עידו ג. (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:39)

      באטלר לא שחקן חופשי וכבר עכשיו הם מעל תקרת השכר של העונה הבאה ובהרבה. אז אני לא רואה איך זה קורה.

      להגיב
      • בילבו באגינס (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:04)

        נפטרים מכמה שחקנים

        להגיב
        • עידו ג. (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:08)

          איך ומי? גריפין ייקח גם חוזה מקסימום.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:36)

            נפטרים מלברון, מעבירים אותו ל-GS תמורת בחירות דראפט עתידיות.

            להגיב
            • MOBY (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:54)

              לברון לבוסטון?
              לקחת את הכשרון שלו למערב? לניו אורלינס?

  11. אמיתי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 10:45)

    חשבתי שמורשת זה לחלשים

    להגיב
  12. אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:52)

    גיל, השאלה היא מה באמת מעניין אותך בתור אוהד. זה נראה שמנקודת המבט שלך הדבר היחידי שחשוב זה מורשת/נצחונות וההווה חסר משמעות.
    כוונתי היא שאמנם הכדורסל בגמר אדיר ואלו שתי קבוצות מדהימות אבל רמת הריגוש היא אפס. היא אפס בגלל שהציפייה הכל כך ברורה הייתה שג״ס יקחו ובעצם רק סדרה צמודה הייתה מייצרת ריגוש. אבל היא לא.
    אז אולי בראי ההיסטוריה הקבוצות והשחקנים יזכרו מהטובים בהיסטוריה אבל לאוהד הפשוט שקם באמצע הלילה ורואה ניצחון צפוי אין ממה להתרגש.
    אני אישית מעדיף להתרגש היום, גם אם הרמה נמוכה בקצת, מאשר שמישהו עוד 50 שנה שאני כבר אהיה סנילי ישנא איך זכיתי לראות את שתי הקבוצות האלו.

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:03)

      בינתיים זו עונה אחת של דומיננטיות שלא היתה כמוה, מסכים שאם זה יהיה ככה עשר שנים זה יבאס את התחת, אבל חליק, זה לא יקרה. אני מתרגש לאללה מרמת השלמות שהקבוצה הזאת הגיעה אליה, זה אשכרה כדורסל מרגש שמשוחק על ידי אנשים שבאמת ובתמים לא שמים קצוץ על מה יגידו עליהם, לא מתעניינים במי יחשב הכי טוב, לא יודע מה יותר מרגש מזה.

      להגיב
      • אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:13)

        אני מתקשה להבין איך משהו כל כך צפוי יכול להיות מרגש. מהנה כן, מרגש לא. כמו לראות סרט אקשן – זה כיף אבל כשהוא נגמר אין טעם להוציא עליו מילים מיותרת וממשיכים הלאה, זה לא משהו שנשאר איתך. וזה מבאס כי למה שאני אקום לראות את אותו הדבר בשנה הבאה?
        אם דוראנט לא מגיע אז גם נשאר הסיפור והסיפור מוסיף ריגוש. אותן קבוצות במפגש שלישי, לשתיהן יש מה להוכיח ולכל אחת הסיפור שלה. ברגע ששמת באחת מהן את דוראנט הכל נזרק לפח, אין פה יותר שום סיפור עם פלפל, סתם דייסה של בית חולים.

        להגיב
        • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:01)

          אדם, אני איתך. אני חושב שצריך להיות אוהד של מכבי ת"א כדורסל כדי לפתח יכולת ליהנות מזה.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:02)

            אני סתם אוהד הצלחות ואני נהנה.

            להגיב
            • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:06)

              אני כבר לא יודע מתי אתה ציני ומתי לא. אוהד הצלחות = אוהד מכבי ת"א בכדורסל

            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:16)

              הנקודה היא שהם משחקים משחק מהנה, מלהים, שכייף לראות, אז אני נהנה לראות אותם. זה שאחרים פחות מהנים זו בעיה אחרת. הם לא להטוטנים כמו הרלם… הם משחקים כדורסל חכם ושמח. אז אני נהנה.

            • אלעד כ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:17)

              הם שיחקו ככה גם לפני דוראנט.

            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:22)

              גם אז מהנתי.

            • אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:25)

              איציק, כמו שכתבתי יש הבדל משמעותי בין הנאה לריגוש. המשחק הלילה היה מהנה אבל מרגש כמו הגרביים שמקבלים בחנוכה. אין ציפייה למשחק, אין שום עניין לחשוב מה היה בו אחריו, זה סתם. אני בטוח אזכור הרבה יותר טוב את הגמר שנה שעברה או את צמד הגמרים של ס"א מיאמי ועוד רבים אחרים. ד"א, זה כנראה היה מאוד שונה אם לברון היה מראה יכולות ג'ורדניות מבחינת האמונה שהוא הולך לנצח לפני העונה הזו, אבל הוא לא.

            • תומרג (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:22)

              ואני בטוח לגמרי שהסדרה הזו תיזכר עוד הרבה שנים אחרי שהסדרות המרגשות של הלייקרס נגד דטרויט או יוסטון נגד הניקס תישכחנה מהלב.

            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:32)

              אני מתרגש מיצירה שמבוצעת נפלא ושם בכלל אין תחרות. אני מתרגש מביצוע נפלא של שער גם אם זו ריאל נגד קבוצת מרכז טבלה אבל הביצוע משהו משהו, אני מתרגש מריצה נפלאה של בולט למרות שהסיכוי שמישהו ינצח אותו נמוך מהסיכוי שקליבלנד תיקח משחק. דברים שמבןצעים נפלא מרגשים, ומה שעושה GS מרגש.
              ועוד משהו, כיוון שהיתי מאלו שבאמת האמינו שקליבלנד יכולה לעשות הרבה יותר, זה עוד יותר מרגש.

            • אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:41)

              לא בטוח שאני מסכים איתך איציק. במוסיקה למשל כל ביצוע הוא שונה, בטח בלייב. מעבר לזה שלשירים שאתה מכיר יש קישורים במח לדברים אחרים שמרגשים אותך. בנוגע לבולט זו נקודה מעניינת אבל, לפחות במקרה שלי, ההתרשות תמיד הייתה בהאם הוא הולך לשבור שיא עולם או בריו, האם הוא באמת עדיין מסוגל לעשות את זה. לא בדיוק אותו הדבר.
              ג"ס היו מרגשים שנה שעברה בגלל הביצוע המרשים שלהם אבל ברגע שהוספת לתמהיל את דוראנט הרסת את היכולת שלי להתרגש מזה.
              אשאל אותך ככה – נרכיב את קבוצת הכדורגל המושלמת שתבוא ותזכה שלוש שנים ברצף בכל התארים. זה כנראה יהיה הביצוע הכי יפה שתראה אבל האם זה יהיה מרגש?

            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 15:24)

              הרי שנינו יודעים שלברון וקוואי לא משחקים ב-GS ואין להם ביג מן רציני, כלומר מה שמרגש זה לא הואספ, אשר נפלא בפני עצמו, אלה התמהיל. איך שחקנים ברמה כזו מותרים על האגו לטובת איכות המשחק. נראה לי שאם תרכיב את שחקני הקדורגל הטובים ביותר, כמות האגו תפגע במשחק ולא תמיד זה יהיה לא רק מרגש, אפילו מהנה. GS, היא אנומליה במובן זה, ומה שמדהים שהוספת כוכב כדוראנט לא פגע באנומליה כי אם שיפר אותה.
              מעניין אם זה יחזיק עוד שנה שנתיים. מעבר לזה אני אפילו לא חולם.

            • אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 16:13)

              לא כתבתי השחקנים הטובים ביותר אלא את הקבוצה המושלמת.
              אני גם לא ממש יודע מה מרשים במה שקורה כאן. הייתה קבוצה ששברה את שיא הניצחונות עם שיטה מאוד ברורה, ישבה עם אחד הכוכבים של הליגה ואני חושב שמלכתחילה היה ברור לכל הצדדים מה מצופה מכל אחד. הם לא היו לוקחים כל סופרסטאר, הם לקחו את זה שהתאים. אני לא מוצה כאן שום דבר יוצא דופן כמו שאתה וגיל רואים (ע״ע בייל בריאל או לבנדובסקי בבאיירן)

            • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 16:28)

              זה בדיוק הדבר המדהים, הם הביאו סופר-סטאר, שמוכן לוותר על כסף, כדי לשחק בקבוצה שבה כל אחד מוכן לוותר על האגו שלו למען משחק מאד יפה, מאד נכון אבל שמצריך ויתור מצד כל אחד. לעומת זאת בקבוצה השנייה יש כוכב ענק שלא מוכן לוותר על גרוש ולכן קיבל 80 מיליון דולר ונותן סידרה לפנתאון, ייזכר לשנים רבות ככלום ושום דבר. הוויתור הזה למען האפשרות של לשחק בייחד בצורה כזו וגם להביא טבעת מאד מרשים ומאד מרגש. תראה מי שיחק בסדרה הזו ב-GS מקדו ומקאו, שחקנים שלא סופרים אותם בשום מקום אחר וכאן הם עולים לכמה דקות ומרגישים ביטחון לשחק כאילו כלום. כאשר דוראנט על המגרש ושאר הכוכבים מקאו לוקח את ג'י.אר. סמית לסל. לא מתבייש, לא מעביר כדור והולך לסל. הוא יודע שאחרים רק יתמכו בו, זה ממש לא מובן מאיליו. זה גם לא מובן שברבע הרביעי המאמן ייתן לך לשחק. השקט הזה והביטחון בכול שחקן ושל כל שחקן ללא קשר לרמתו מאד מרשים. מתי בקבוצה כלשהי בארץ נער פוסטר עלה לשחק במאני טיים? מתי במקום אחר? אני לא מדבר על אילוץ של פציעה או עברות, כי אם מבחירת מאמן.

        • אופיר מ (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:38)

          להגיד שרק מה שבלתי צפוי מרגש / רק אנדרדוג שמנצח מרגש זה קו מחשבה דוגמטי בדיוק כמו לאהוב רק את המנצחים. אפשר להתרגש מהבלתי צפוי ואפשר להתרגש מקבוצה ששיערת שתהיה גדולה מהחיים ואכן הפכה לכזו, אפשר להתרגש מעבודה קשה שתוגמלה בפירות עמלה.
          כשאתה מחכה לאהובתך ברציף ויודע בדיוק באיזה שעה הרכבת תגיע ובאיזה רציף היא תרד אתה לא מתרגש לראותה?

          להגיב
          • אדם (פורסם: 8-6-2017 בשעה 13:50)

            לא מבין איך הדוגמה שלך רלוונטית.
            אני חושש שלא הבנת אותי – בשביל שיהיה ריגוש צריך שתהיה אפשרות למשהו אחר. שתי הסדרות הקודמות היו מרגשות, למרות שבראשונה הפייבוריט ניצח. הסדרה של מיאמי ס״א הראשונה הייתה מרגשת למרות שמיאמי ניצחו.
            כאן נוצרו שתי אנומליות שאחת משמעותית טובה מהשנייה ועקב כך חיסלו את יתר התחרות, אין לזה כל קשר לאנדרדוג. ההתרגשות היא לא מהתוצאה הסופית, היא מהתהליך והסיפור. כאן אין לא תהליך ולא סיפור, זה תפל.

            להגיב
            • Shadow (פורסם: 9-6-2017 בשעה 03:17)

              אני חושב שאתה סתם מפונק וחסר פרופורציות.
              ממש היה מעניין בשנות התישעים.
              הגמרים של הלייקרס בזמנו היו צמודים צמודים.

              וכל רואי השחורות הם בעלי זיכרון קצר קצר. הליגה זו הרבה יותר חזקה מכל פרספקטיבה של אוהד מזדמן.

              לי דווקא נראה שרוב האנשים שלא נהנים הם אוהדי לברון שאוכלים את הלב. השאר בעיקר שבויים בתעתועי הנוסטלגיה.

              שיהיה בתאבון.

  13. Amir A (פורסם: 8-6-2017 בשעה 11:54)

    אם אני לא טועה, נאמר כבר מספר פעמים בתגובות שבבחירה בין ראסל ווסטברוק וסטף קארי אנשים היו לוקחים את ווסטברוק בלי למצמץ. אז הנה, דוראנט בחר בקארי על פני ווסטברוק והוא בדרך לטבעת ראשונה, מה שסביר להניח לא היה קורה עם ווסטברוק. אז מה ההבדל בין אוקלהומה לווריירס? האם הצוות המסייע של הווריירס באמת גדול על הצוות המסייע של אוקלהומה בצורה שמחפה על העדיפות של ווסטברוק על קארי פלוס מס ערך מוסף ששווה אליפות?

    להגיב
    • ישי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:09)

      קלי וגרין הם חלק מהצוות המסייע לדעתך?!

      להגיב
    • פרקש (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:10)

      "צוות מסייע"???? מה קשור? אתה חושב שיש שחקן באוקיסי שיכול לתת במשחק עונה רגילה לא בגמר, חצי מההופעה שקליי תומפסון נתן היום?
      תוסיף לזה את גרין ואיגודלה פלוס ספסל איכותי ומאמן מעולה.
      איך אפשר להשוות?

      להגיב
    • איציק (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:14)

      מי אמר לדוראנט עבר בלי למצמץ? אולי הוא מצמץ בדרך? אולי הוא עבר למרות סטף ולא בגללו?

      להגיב
  14. דן ברקאי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:08)

    יש הבדל גדול בין יכולת הגנה אישית (קאווי לאנרד, פול ג'ורג' או דניס רודמן בשביל הוותיקים), לבין קבוצתית. זה לא שליווינגסטון, או קרי או כל מי שלא עולה מהספסל, ואפילו קליי ודוראנט – חיות הגנתיות. השיטה הקבוצתית הזו (בהתקפה ו…) גם בהגנה גורמת להיותם הקבוצה הטובה ביותר בהגנה מקשת השלוש.

    קליבלנד לקחה את השלשות צעד אחד יותר מדי (זורקת וקולעת כמעט ברמת טירוף של יוסטון), אך כשזה הגיע מול הטובה ביותר בהגנה משלשות האחוזים נפלו וקליבלנד לא ידעה איפה יש בור מים אחר לשתות.

    כאילו התהפכו להם היוצרות. אותה קבוצה (GS) ששמה את מבטחה בקשת השלוש לפני כשנתיים הבינה שצריך לשכלל עוד אספקטים של המשחק אך לא עשתה את זה במקום. לעומת השניה (C) ששיפרה את היד מהשלוש על חשבון סט היכולות הקודם.

    להגיב
    • פרקש (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:12)

      מסכים השיטה ההגנתית שלהם מעולה אבל לא מסכים שקליי ודוראנט לא חיות הגנתיות.
      מה שקליי תומפסון עושה בהגנת אחד על אחד בסדרה הזאת מזכיר לי את ברוס בואן. הוא פאקינג מדהים כל פוזשן מחדש

      להגיב
      • דן ברקאי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 12:36)

        כן, אבל עד שלא אררה רצף שלהם – זו התעלות חד פעמית. כלומר, ייתכן שהסדרה הזו תציב אותם כשחקני הגנה לא פחות יעילים ממה שהם עושים בהתקפה, אך טרם הסדרה -אני אישית – לא חלמתי שאגיד הגנה אתכוון לקללי ודוראנט ולא לגרין ואיגודאלה.

        להגיב
  15. רועי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:31)

    בינתיים אתה עם 1 מ 3 (בזכות קליי), כנראה שתסיים את העונה עם 2 מ 4 (בזכות גס).

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:34)

      תעזור לי, יש כל כך הרבה פספוסים, לאלו מהם אתה מכוון?

      להגיב
      • רועי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:40)

        אליפות וגביע של מכבי.
        אמרת שקליי יופיע, פגעת.
        ונראה איך תגמר הסדרה, אלא אם סוויפ לא נחשב לך כי הימרת על 1-4…

        להגיב
        • גיל שלי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:46)

          כן, אני קצת מתבייש בזה שהתנקנקתי ולא הלכתי על סוויפ

          להגיב
          • רועי (פורסם: 8-6-2017 בשעה 14:50)

            סוויפ זה הימור קשה,
            צפיתי שיהיה לפחות משחק אחד עם התפוצצות של לברון+קיירי שיביא להם ניצחון, לא חשבתי שזה גם לא יספיק.

            להגיב
          • חיים שרגא (פורסם: 8-6-2017 בשעה 17:03)

            צ'וקר

            להגיב
  16. עירן (פורסם: 8-6-2017 בשעה 15:37)

    לא חושב במונחים של מורשת. להבנתי זה כך: קרי, תומפסון וגרין לא שחקנים שאמורים להוות מורשת. זו השיטה שבה הם משחקים שמבליטה את האיכויות הלו. ולשיטה הזו הצטרף דוראנט, שנראה, האמת, קצת מנותק ברוב המחצית השניה עד שהתעורר בסוף אחרי אותו סל מהצד. אז במקום לחפש מורשת, אפשר להנות מהשיטה הזו וממה שהיא מפיקה. רק השיטה הזו היא זו שנותנת להם את העליונות והדומיננטיות. דורפן כתב נכון שקאבס השקיעו הכי כסף אי פעם כדי להגיד שלברון עושה הכל לבד. אז כאן זו פשוט שיטה שנהדר לצפות בה.

    להגיב
  17. רן הנרגן (פורסם: 8-6-2017 בשעה 17:08)

    סטפ קרי הוא נקודת ציון בהיסטוריה של הכדורסל. הוא שחקן נמוך ולא פיזי שמחייב שינוי בתפיסת ההגנה של הקבוצה היריבה. מאז איזיאה תומס לא היה שחקן במימדים הפיזים שלו שהוביל קבוצה לאליפות, כן גם השנה קרי הוא זה שמוביל את הקבוצה.

    במונחים פיזיקליים כח המשיכה היחסי שלו גדול מכל שחקן אחר פר קג משקל גוף. ההשפעה שלו כל כך גדולה שלפעמים אפשר לראות את התופעה בעין בלתי מזוינת כמו במהלך במשחק הראשון שהו סמית שהיה במרכז נמשך לצד לכיון קרי ופינה את הרחבה לדנק של דורנט שבה ממרכז המגרש.

    קרי הוא מאותם אנשים שיכנסו להיכל התהילה בהזדמנות הראשונה ובתמיכת כל המצביעים.

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 8-6-2017 בשעה 17:36)

      בדיוק, הוא מאלו ששינו את המשחק

      להגיב
  18. דוני דארקו (פורסם: 8-6-2017 בשעה 23:22)

    מעניין מה היה קורה אם בחור בשם מסי היה נשאר בארגנטינה, בבוקה, ריבר או אינדי ובחור בשם רונאלדו היה נשאר על אי יפה אחד באטלנטי או מקסימום היה לוקח איזה גביע אלופות אחד עם פורטו. השורה התחתונה היא שהכלבים נובחים והשיירה עוברת. מסי גאון ורונאלדו ענק. דוראנט היה יכול לסיים בלי טבעת כמו איזה בארקלי לעניים ובסוף יסיים עם כמה טבעות. בסוף בוש הבן היה נשיא. פעמיים. להבדיל, גם נתניהו הולך להיות ראש ממשלה יותר זמן מבן גוריון, וכל זה בלי לעשות דבר חוץ מלא לעשות דבר. שכמובן זה לעשות הרבה. טראמפ עוד הולך להיות נשיא, פעמיים, אולי אפילו שלוש אם יעשה מעשה פוטין או ארדואן, אלא אם כן יקרה משהו חריג, מצד שני כל דבר שקשור לטראמפ הוא חריג.
    לברון מישהו זוכר, עשה הכל בשביל עוד תואר עוד תואר ועוד תואר. קליבלנד שברה את כל השיאים מבחינת תקציב, אבל לדוראנט אסור לעבור כי זה לא תחרותי. מה זה משנה, עוד כמה שנים יזכרו את מי שזכה ולא שום דבר אחר. עשרות שנים שלטו אותן קבוצות, ממזרח ומערב ואנחנו זוכרים אותם ולא ממש את האחרות. זוכרים את מי שמנצח ולא את מי שנתן קרב יפה וסיים שני. ככה זה בחיים, תשאלו את אל גור ואת ציפורה לבני.
    ואין פואנטה, למה צריך פואנטה, מקסימום סידני פואטייה.

    להגיב
    • שמעון (פורסם: 9-6-2017 בשעה 10:14)

      דוראנט יכל להביא אליפות באוק, הם היו הבשלה ועשו טרייד טוב עם איבאקה אולדיפו שהגנתית ראסל אולדיפו דוראנט ואדמס ורוברסון היו חמישיית הגנה רצחנית שהייתה מאד מקשה על קרי וקליי. הוא פשוט ברח בשיא תהליך ההבשלה.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 9-6-2017 בשעה 10:39)

        תפסיק עם גנבת הדעת. אוקלהומה הייתה יכולה להיות מקסימום כבוצה מפוצלת לשני מחנות, מחנה של ווסטברוק ומחנה של דוראנט, כאשר מחנה דוראנט נמצא בדיכאון תמידי. ככה לא לוקחים אליפות.

        להגיב

מה דעתך?