משחק מספר ארבע – התוצאה הנכונה

ממש לא הגיע לקליבלנד לעוף בסוויפ

קליבלנד היא קבוצה טובה מדי מכדי לעוף בסוויפ משפיל מול הגולדן סטייט ווריורס. בכל הדיבור על הפערים והשושלת בת עשר השנים של הווריורס בליגה, אנשים מעט שכחו עד כמה קליבלנד מורכבת משחקנים טובים באמת, שחקנים עם גאווה, כאלה שהשיגו אליפות, ומחקו את היריבות בדרך לגמר הפלייאוף.

משחק בקליבלנד אחד בשם לברון ג'יימס, כנראה השחקן השני הכי טוב שראינו, כזה שתוך כדי הפלייאוף היו רבים שהחלו לדון במה צריך לקרות כדי שהדיון יהיה האם הוא באותה מדרגה עם הראשון. משחקים בקליבלנד קיירי, שחקן שבימים ספציפיים מסוגל להיות סקורר בלתי עציר לחלוטין, וגם טריסטן תומפסון זכה שנה שעברה להשוואות לדניס רודמן, השנה בשלבים המוקדמים של הפלייאוף הסבירו לנו למה מדובר בכח בלתי עציר שעושה את ההבדל מול הקבוצות הנחותות.

אגב, יש גם אחד קווין לאב, זה שרק לפני שלוש שנים רבים חשבו שלהעביר למינסוטה את קליי תומפסון ודריימונד גרין עבורו זה הצעד הנכון. השנה קווין לאב העלה את רמת ההגנה שלו בכמה דרגות, הסתדר עם תפקיד הכינור השלישי, ולמד לתרום את הריבאונד וגם את הנוכחות ההגנתית בלי היכולת לתת בלוקים מרשימים מתחת לסל. הוא קורא מסירות בצורה מרשימה, חוטף או לפחות מפריע בצורה טובה, וגם לא נוטה לבלבולים כמו ללכת לדאבל טים על זאזא ולהשאיר את סטף פנוי (קרה לקיירי כמה פעמים במהלך הסדרה הזאת).

*

הבוקר ראינו גם איך התחרות אכן גורמת לקבוצות להשתפר. השנה קליבלנד טובה בהרבה מכפי שהיתה בשנה שעברה. המחצית הראשונה שראינו ממנה היא כנראה מחצית הכדורסל הטובה ביותר שראינו מקבוצה אי פעם בסדרות הפלייאוף של הNBA. גולדן סטייט כבר הוכיחה שהיא קבוצת הגנה טובה לפחות, ועדיין קליבלנד קלעו בלמעלה משישים אחוז ל3 ובלמעלה משבעים אחוז ל2. רק אחוזי העונשין היו חלשים, גם איבודי כדור לא היו שם. ככה זה כשאתה צריך להוציא ממך יותר כדי לנצח, זה בדיוק מה שתחרות עושה.

בכלל בסדרה הנוכחית לא בטוח כלל שאין לקליבלנד שלושה שחקנים בתוך ששת השחקנים הטובים ביותר. קווין לאב משחק לאורך כל הסדרה לא פחות טוב מדריימונד גרין.

*

בזכות התצוגה הנפלאה של קליבלנד, תצוגה שהתעלתה אפילו על התצוגה הנוראית של השופטים שהתעסקו בחשבונאות לאורך כל המשחק, יש לנו משחק חמישי, משחק אליו גם גולדן סטייט יגיעו במצב של להיות או לחדול. אנחנו כבר מכירים את לברון במשחקים של הדחה, ברור לנו שהוא יבוא לתת הצגה. השנה גם ברור שגולדן סטייט כבר נתנה את הסטינקר שלה, ומדהים שהסטינקר שלה לעומת משחק כמעט מושלם של קליבלנד, לא הוביל למשחק שנגמר כבר בדקה הראשונה של הרבע השלישי, אם היינו צריכים המחשה עד כמה הקבוצה של גולדן סטייט חזקה, נדמה לי שדווקא הבוקר קיבלנו אותה.

אז נכון, מאוד רציתי לחזור לישון לילות רצופים, אך בשביל רמת הכדורסל שהסדרה הזאת נוסקת אליה, אני אשמח להקריב עוד לילה ללא שינה. בזכות המשחק הבוקר, בסוף הסדרה לא ידברו על מה יהיה בשנים הבאות, אלא יתרכזו במה זכינו לראות השנה, ואכן זכינו לראות שתי קבוצות נדירות באיכותן, לא רק אחת. כפי שכתבתי לפני הסדרה, זו פחות או יותר הקבוצה הטובה ביותר שהיה אפשר לתפור ליכולות של לברון. הדיבורים על פירוק הקבוצה לצורך תפירת חבילה אחרת שתהיה תחרותית יותר לגולדן סטייט, עשו לקליבלנד עוול גדול, אני מהמר שהמשחק הבוקר יתקן את העוול הזה.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

66 תגובות ל “משחק מספר ארבע – התוצאה הנכונה”

  1. אוֹרי אמיתי (פורסם: 10-6-2017 בשעה 16:36)

    כתבתי בפוסט אחר, ואומר גם כאן, בדיוק מה צריך לקרות: שלברון יהפוך את הסדרה ויקח אליפות.
    היה וזה יקרה – הוא וג׳ורדן על אותו מישור.

    להגיב
  2. גיל שלי (פורסם: 10-6-2017 בשעה 16:47)

    לא יקרה, זה לא מפחית כלום מלברון

    להגיב
    • אלון3131 (פורסם: 10-6-2017 בשעה 16:52)

      בדיוק.
      חבל שמתעסקים במה צריך לקרות כדי שלברון יעבור את ג'ורדן, דבר שהוא קרוב למדע בדיוני.
      במקום זה צריך להנות מזה שאנחנו רוצים שחקן שמבסס את עצמו בוודאות בטופ 5 ההיסטורי, ומתקרב לתואר השחקן השני הכי טוב בהיסטוריה(כמה כבר כאלה נזכה לראות :)).

      ממוצעי 17 משחקי הגמר שלו מול גולדן סטייט : 32 נקודות 12 ריבאונד 9 אסיסטים. על פני 17(!!) משחקים.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 10-6-2017 בשעה 17:00)

        בדיוק כמו שב-20 הגדולים בכל הזמנים יש בערך 50 שחקנים גם על שחקן מספר 2 בכל הזמנים יש כמה. אפילו מאלו שמשחקים עדיין יש לפחות עוד שלושה, ווסטברוק, הארדן ודוויט הווארד.

        להגיב
        • אלון3131 (פורסם: 10-6-2017 בשעה 17:03)

          הסוגריים היו במיוחד בשבילך, חיכיתי לתגובה הזאת.
          דוויט האוורד טופ 5 אין ספק, השאלה במה.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 10-6-2017 בשעה 17:11)

            אל תשכח, בכול זאת סופרמן :-)
            אני לא צריך סוגריים, אני מהמתלבטים לגביו לגבי מספר 2. האמת, עד לסדרת הגמר של שנה שאעברה לא התלבטתי, אמרתי שהוא היכן שהו בחמישייה השנייה. לא בגלל היכולת כי אם בגלל קבלת ההחלטות שלו. הגמר של שנה שעברה הוא הראה דברים שלא היו לדעתי קודם מבחינה זו. השנה הוא בהחלט כבר מתמודד על מספר 2.

            להגיב
  3. איציק (פורסם: 10-6-2017 בשעה 16:57)

    גיל, חייב לומר שאתה ממש לא מתואם עם רומן.
    חוץ מזה, הגיע לקליבלנד להפסיד הלילה בדיוק בגלל הסיבה שרמזת. לילה בין שני לשלישי בלי שינה לא בא בטוב.

    להגיב
  4. MOBY (פורסם: 10-6-2017 בשעה 17:57)

    אולי מספיק עם ניסיונות ההשוואה? אין לנו פרספקטיבה של זמן ושל קריירה ככה שהויכוחים מיותרים (מרחוק אני שומע קולות רחוקים המדברים על הממבה).
    בכל מקרה השאלה לגבי השחקן המשפיע והטוב ביותר בימינו גם מיותרים. הנושא סגור.
    לפחות אנחנו רואים שהמכונה אנושית ומתעייפת.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 10-6-2017 בשעה 18:05)

      תמתין קצת עם הממבה, הילד של ממבה והבית של פיסטוק… שמעתי שמהללים את הדראפט הקרוב וממנו יצא בנו של אלוהים האב. יש להמתין רק כמה חודשים ונדע.

      להגיב
  5. Gilad (פורסם: 10-6-2017 בשעה 18:24)

    טוב, יש לי תובנה (ביסעלה אופ טופיק) בשנקל- הסיבה שנוטרים טינה לKD ולג"ס היא לברון. הפנומן המופלא הזה עשה סוויץ בחשיבות הדברים בנבא. פעם היית בא למגרש כדי לנצח, ודרך הרבה נצחונות היית בונה מורשת כזאת או אחרת ( הכי טוב אי פעם/ ווינר גדול/קבוצה של מאני טיים/ בלה בלה), אבל הבסיס היה לבוא כל ערב ולנצח. לברון הפך את הדברים- הוא בא לבנות מורשת- הכי גדול הכי חזק הכי הכי. המורשת עוברת כמובן דרך המון נצחונות, אבל כל נצחון לא עומד בפני עצמו אלא כחלק במורשת, וכנ"ל הפסדים- הפסד הוא לא מבאס אלא נהיה "כתם" או "סימן" או השם יודע. העיתונות ניזונה מנרטיבים כאלה, ועל מול המורשת הנבנית תמידית של לברון מחפשים קונטרה בג"ס, והמעבר של דורנט שבר משהו באמצע- איפה הגבורה? הביצים? מה המורשת של קרי? איך דורנט מוותר על מורשת משך עצמו וחובר לענקי הליגה? כולם שכחו- לפני לברון (בהגזמה כן?) שחקנים פשוט רצו לנצח וקבוצות עשו מה שלוקח בשביל שזה יעבוד. בלי מורשת.

    להגיב
    • גיל שלי (פורסם: 10-6-2017 בשעה 18:26)

      בול בפוני

      להגיב
    • אלון3131 (פורסם: 10-6-2017 בשעה 18:50)

      מדויק מאוד.

      רק צריך לזכור(קצת פסיכולוגיה בשקל) שלולא ללברון היה הדרייב הזה לבנות את המורשת שלו הוא היה קורס בגיל 20 תחת הציפיות.
      מה לעשות שדושבגיות ותחרתיות הרבה פעמים באים ביחד.
      הכל בסוף היצע וביקוש, כמו הכתבה אתמול על כתבי הרכילות באולפן שישי, לא מוכרים שום דבר סתם, יש קונים. ולברון וכל מה שסביבו מוכר לנו מורשת כי זה מה שאנחנו רוצים לקנות.

      להגיב
      • Gilad (פורסם: 10-6-2017 בשעה 19:03)

        ברור, לברון הוא חד פעמי, אני אומר תודה שיוצא לי לראות אותו משחק ו, ובכן, בונה את המורשת שלו. היתי בעדו והיתי נגדו אבל זו תופעה עצומה, פשוט חבל לשפוט את כל הליגה בסטנדרטים שהוא הציב לעצמו- יותר כיף להינות ממשחק כדורסל טוב (כמו שכתב שלי בעצם).

        להגיב
    • דני (פורסם: 10-6-2017 בשעה 20:33)

      זה לא מדויק. שחקנים גדולים שנחשבים לפרנצ'ייז פליירס לא עברו בשיאם לקבוצות אחרות רק בגלל שהיה להם קצת קשה. לברון היה השחקן הטוב בעולם ועמד לפני השיא שלו כשהוא עזב, ודוראנט עזב קבוצה שהייתה על סף אליפות בשיאו. אין לשני המעברים הללו תקדים בליגה.

      להגיב
      • מתן גילור (פורסם: 10-6-2017 בשעה 20:46)

        מוזס מלון עבר בתור MVP מכה ושנה אחרי הפסד בגמר ואז זכה ב-MVP ואליפות בפילי של הד"ר.
        כרים, מי שגם ESPN וגם SI דרגו כשני ברשימת גדולי כל הזמנים, עבר אחרי 3 MVP במילווקי ואז זכה בעוד 2 בלייקרס.
        ווילט כמובן חבר לווסט וביילור, אבל זה היה אחרי השיא (ועדיין הוא היה פרנצ'ייז פלייר).
        לברון ודוראנט לא עשו שום דבר חדש. הם פשוט עשו את זה בעידן הרשתות החבריות.

        להגיב
        • דני (פורסם: 10-6-2017 בשעה 21:30)

          המקרים הללו שונים. למאלון פילדלפיה הייתה הקבוצה החמישית שהוא שיחק בה כך שזה לא היה משהו חריג עבורו. לקארים כבר הייתה אליפות והוא רצה עוד בשלב שבו הקריירה שלו התחילה להיות בירידה. ווילט אני לא מכיר, זה עתיק מדי בשבילי אבל מקבל מה שאתה אומר. גם באותן שנים לא היתה תקרה אז אולי המעברים היו יותר לגיטימים.

          אני חושב שהמעבר של לברון יותר לגיטימי (עם מורידים את השטויות של ההחלטה) כי באמת לא הייתה לו קבוצה לאליפות. אבל המעבר של דוראנט הוא פחדני מהמעלה הראשונה. זה לא קשור לרשתות חברתיות אלא לזה שהיתה לו קבוצה לאליפות, ואם אולי לא היה נחנק בסדרה נגד הווריורס שנה שעברה היתה לו כבר אליפות אחת. התוספת שלו לקבוצה היסטורית היא חסרת חשיבות. גם אני ואתה לוקחים איתם אליפות השנה.

          להגיב
          • עמית הלבבי (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:08)

            כמעט רציתי לתקן אותך ולהזכיר את שאקיל כשחבר לממבה, אבל אז בדקתי את עצמי והופתעתי לגלות ששנתו הראשונה של שאקיל בלייקרס היתה השנה הראשונה של קובי, ולקח לו שנתיים עד שהפך לMVP. כנראה שהוא באמת עבר ללייקרס יותר בגלל הקרבה להוליווד מאשר לבנות "מורשת".

            להגיב
            • יריב (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:27)

              שלא לדבר על זה שבשנים הראשונות של ברייאנט הוא לא נחשב לכוכב, אפילו לא לכזה שצפוי להפוך לכוכב, אולי לפוטנציאל. האיש נבחר במקום ה13 בדראפט ולקח לו שנתיים להיכנס לחמישיה.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:30)

              גם לג'ורדן לקח לפחות שנתיים להכנס לחמישיה (של כל הזמנים).

            • מתן גילור (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:56)

              הבחירה ה-13 של קובי היא פיקציה. הוא פשוט הצהרי שהוא מתכוון לשחק רק בלייקרס גם אם זה יעלה לו בשנת הקפאה (לשחק באירופה למעשה). אז שרלוט(?) סגרו דיל עם הלייקרס לפני הבחירה. למעשה, הם ידעו שהם בוחרים בדיבאץ' במקום ה-13. די סביר להניח שקובי היה נבחר לפני אם היה באמת זמין לכל קבוצה.

            • יריב (פורסם: 11-6-2017 בשעה 14:09)

              לא זכרתי את הסיפור הזה, ועדיין לקח לו שנתיים להיכנס לחמישיה.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 14:42)

              שאק הצטרף לקבוצה מפורקת. לקח לו 4 שנים להביא אליפות.

            • מתן גילור (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:49)

              שאק הצטרף לקבוצה עם 53 ניצחונות בעונה. מצש לא מפורקת ואפילו לא קרוב לכך.
              לצורך השוואה, מיאמי לפני לברון היתה על 47.

            • בלייק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 16:00)

              מתן – אם קובי היה נשאר שנה באירופה, הוא עדיין היה מחוייב מבחינת ה- NBA לכל קבוצה שהיא שבחרה אותו בדראפט, לא?
              יכול להיות שהוא הודיע לקבוצות אחרות שהוא מעוניין לשחק בלייקרס, אבל נדמה לי שכבר היו מקרים כאלה בעבר, וקבוצות התעלמו מהעדפות של פרוספקט כזה או אחר.
              קובי הגיע ישר מהתיכון (עונה אחרי גארנט, שהוא בעצמו שבר בצורת של 20 שנים של בחירות דראפט של בוגרי תיכון), לא היה מוכן עדיין, בטח לא לתפקיד הכוכב, ולא כל קבוצה רצתה לקחת סיכון כזה של לבנות על שחקן ש"מדברים עליו" אבל אף אחד לא ראה אפילו ברמת הקולג'ים.

            • בלייק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 16:09)

              ולגבי הקבוצה המפורקת – שאקיל (וקובי) לא הגיע לקבוצה מפורקת, אלא לקבוצה בפירוק.
              אין שחקן אחד בסגל, כולל "הכוכבים" ון אקסל, סבאלוס ואדי ג'ונס, שזכה עם הקבוצה באליפות 4 עונות אחר כך. כולם עזבו, הועזבו או פרשו, כולם.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 16:37)

              העובדה שקובי הגיע ישירות מהתיכונים אולי גם גרמה לו לא לממש את הפוטנציאל ולגרד אולי את הטופ 20. אם היה מגיע למאמן שגם יסדר לו את הראש מבחינת משחק קבוצתי אז אולי שאק לא היה מת לברוח מ-LA והיו יכולים להיות באמת מפלצת רבת שנים הרבה יותר מטריפייט.

            • בלייק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 17:15)

              יכול להיות.
              אם כי במקרה של שאקובי, זה לא היה רק סגנון המשחק האנוכי של קובי.
              גם האישיות שלו קצת הפריעה שם. אולי אם היה מגיע פסיכולוג ומסדר לו את הראש….

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 17:52)

              אתה צודק לחלוטין, ולזה הכוונה של מאמן שיסדר. קובי אובססיבי ולכן אם היה מקבל את המשחק הקבוצתי גם האגואיזם אולי היה מופנה לשם. אבל לא בטוח.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 18:13)

              מתן, אתה צודק. הם לא היו מפורקים, אבל רחוקים מלאיים על האליפות בלעדיו.

        • יריב (פורסם: 10-6-2017 בשעה 22:26)

          ווילט עבר פעם אחת נוספת, ממש בשיאו, מהווריורס לסיקסרס, והיה במרכז קבוצת האליפות של 67. כמובן, רוב המעברים האלו היו בטריידים.

          להגיב
          • מתן גילור (פורסם: 11-6-2017 בשעה 05:52)

            עניין טכני. השחקנים דרשו את הטריידים. זה לא שהקבוצות רצו להעביר אותן. לא היו אז שחקנים חופשיים.
            מבחינה טכנית, אאל"ט, גם לברון עבר למיאמי בטרייד.

            להגיב
            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 10:17)

              העניין הוא לא באמת הטריידים, זה לא חשוב. את לברון עוד אפשר להבין אחרי מה שהיה לו בקליבלנד, אבל מצב שבו MVP לשעבר יצטרף לMVP נוכחי הוא חסר תקדים. שניהם מתחת לגיל 30 ובשיאם ושניהם התחרו ראש בראש בקבוצות מעולות רק שנה קודם. לדעתי האליפות של דוראנט היא הכי חסרת חשיבות בהיסטוריה של הליגה. טרמפיסט פחדן שלא מסוגל להתאמץ קצת כדי שתהיה לו אליפות רק שלו.

            • יריב (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:01)

              מוזס מאלון היה MVP מכהן שהצטרף לMVP שקדם לו (ד"ר ג'יי), עבר לקבוצה שבשנה הקודמת הפסידה בגמר הליגה ובעקבות הגעתו הקבוצה סיימה פלייאוף עם הפסד יחיד. לא בדיוק אותו דבר, אבל לא ממש רחוק.

            • גיל שלי (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:10)

              אני די בטוח שכמו שהיום אף אחד לא זוכר את זה למוזס מאלון ולדוקטור, אף אחד לא יזכור את זה לדוראנט אחרי הקריירה שלו, יזכרו לו רק את כמות הטבעות שיהיו לו

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:16)

              אם יהיו לו

            • גיל שלי (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:21)

              יהיו לו

            • Gilad (פורסם: 11-6-2017 בשעה 14:20)

              זה חוזר לענין עצמו – דורנט היה בארגון אותו [כנראה] העריך כארגון שיהיה לו קשה לנצח איתו. דורנט רצה לנצח, יותר מכל. לא רצה להיות האל של אוקלהומה/הנביא של סקרמנטו/הגואל של ויצ'יטה. רצה לעלות על הפרקט ולנצח ולקחת אליפויות NBA. כנראה שפחות חשוב לו שעיתונאים בניו יורק או אוהדים בישראל יכניסו לרשימת X הגדולים ביותר בY, או שפשוט חשב שממילא אין לו סיכוי להכינס לרשימה.
              ו"להתאמץ קצת"? נו באמת… אני מבין מאוד את מי שחש פגוע מהמהלך כאוהד, קצת דפקו לנו תחרות וסדרה או שתיים, אבל הטיעון בעייתי – אם הוא חבר ל"קבוצה היסטורית" קשה לטעון באותה נשימה שאם היה "מתאמץ קצת" היה מנצח אותה. צריך שהוא יתאמץ קצת, הפסיכי שלידו, הבעלים, הGM וכולם כדי לגרום לו להיות במקום של צ'לנג'. כנראה שהוא לא האמין בכך.
              לדעתי ההפסד בשנה שעברה לג"ס פצועה עשה לדוראנט מה שההפסד מ-3:1 עשה לקרי – חשבון נפש והסתכלות אמיתית על היכולת שלהם לנצח את הקבוצה ההיטורית [לראשון] או את הפנומן החד פעמי מהמזרח.בשתי הסדרות הללו היתה תחושה שיש פער מנטאלי עמוק בין הגדולים לבין הענקים באמת.
              אז בשנקל שלי – דוראנט וקרי החליטו מה שהחליטו [האחד ל"זהם" את המורשת שלו בהצטרפות לקבוצה ההיסטורית, השני "לזהם" את ההמורשת ולהתחרות עם עוד מפלצת כדורסל לידו שתוריד מתהילתו האישית]. אולי אין בהיסטוריה של הליגה הרבה החלטות כאלו, אבל הי, אין גם הרבה לברון ג'ימס בהיסטוריה של הליגה, וחלק מהספורט זה לעשות כל מה שאתה יכול כדי לנצחולזכות באליפות. אם שופטים את לאור המורשת של לברון אולי זה לא מספיק, אבל יש עוד כמה דרכים לשפוט את זה.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:04)

              לא זוכרים את זה למאלון ולד"ר ג'יי כי הם זכו רק באליפות אחת ומאלון הצטרף לקבוצה עם פוטנציאל לא ממומש והיה החוליה החסרה. באותה תקופה גם היו קבוצות מלאות באולסטארים בליגה בלי תקרת שכר. דוראנט מקרה קיצוני כי הקבוצה שהצטרף אליה היתה אלופה והקבוצה שלו מועמדת חזקה לאליפות. מקרה כזה לא היה ויזכרו את זה שנים. גם המורשת של קרי נפגעת פה בזה שהוא הופך לעוד שחקן.

              לא מובנת לי הטענה שדוראנט היה בארגון שיהיה לו קשה לנצח איתו. ראית את הפלייאוף שנה שעברה? הוא כמעט ניצח ולמעשה, הוא האשם העיקרי שהם לא היו בגמר עם סיכוי מצוין לאליפות. אולי היה חסר עוד חתיכה לפאזל אבל הפער לא היה כזה גדול מגולדן סטייט. זה לא מקרה לברון שעזב את קליבלנד שבאמת לא יכלו לנצח ככה.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:13)

              גם GS לא זכו שנה שעברה, וגם להם היתה חסרה חתיכה לפאזל. כמו שהיית מצפה לאוקלהומה לנסות להשלים את החתיכה החסרה כך צפוי שגם GS תנסה להשלים אותה. מה הנהיי.
              אתה גם כנראה מתבלבל בין לברון לדוראנט או קרי. לברון מתחזק מורשת. הם כולה רוצים טבעת. נראה לי שזה ממש יספק אותם. מציע גם לך לא לדאוג למורשת שלהם.

            • יריב (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:26)

              פוטנציאל לא ממומש – לעבור את הסלטיקס ולהפסיד ללייקרס בגמר, כמו הבד בויס ב88.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 18:09)

              אי אפשר לדעת אם היו מנצחים בלעדיו. בכל מקרה, זה לא כמו המקרה של דוראנט שהלך לקבוצה אלופה שפספסה עוד אליפות על קוצו של יוד בגלל הרחקה ופציעה של הכוכבים שלה.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 18:23)

              דני, בסופו של דבר זה הכל סיפורים שאתה מספר לעצמך כדי להצדיק את מה שאתה אוהב ולהרשיע את מי שלא. בפועל כל קבוצה רוצה להתחזק וכל שחקן רוצה להצליח. כשהרצונות נפגשים יש עסקה. קל ופשוט.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 19:13)

              איציק, ברור שמבחינתם הם עשו את המהלך הנכון. השאלה מה אנחנו כאוהדים מרגישים ואיך זה משפיע על השחקנים. דוראנטא כל הזמן מתעסק במה אנשים חושבים עליו ואומר שזה לא מעניין אותו (מה שאומר שזה כן). גולדן סטייט הפכה תוך שנה מקבוצה אהובה לקבוצה שנואה וזה רק ילך ויחמיר עם כל אליפות שלהם.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 19:31)

              כפי שכתבתי, זה הסיפורים שאתה מספר לעצמך. כפי שאתה רואה מהתגובות פה הרבה חושבים אחרת ממך, וכנראה זה ככה גם בהרבה מקומות אחרים.

            • דני (פורסם: 11-6-2017 בשעה 19:43)

              אם תקרא פה, יש הרבה שחושבים כמוני. ואם אתה גולש ברשת באתרים ישראלים ואמריקאים תראה שהוא מקבל הרבה ביקורת. ברור שלא כולם חושבים ככה, אבל הרבה זעם מופנה אליו ואני חושב שזה מטריד אותו.

          • Gilad (פורסם: 11-6-2017 בשעה 19:11)

            איציק חתיכת סיכום דורפני נתת כאן. בחצי משפט הסברת מצוין פוסט שלם (מצוין בפני עצמו…)

            להגיב
            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 19:32)

              פעם ב… גם לי מצליח :-)

  6. פרקש (פורסם: 10-6-2017 בשעה 19:39)

    כתבה יפה אבל אי אפשר שלא להעיר להפסקה הספציפית שקפצה לי מול העיניים.
    איך לעזאזל אפשר לומר שבקליבלנד משחקים שלושה מהשישה הכי טובים בעולם???????
    קווין לאב בספק בתוך השישה הטובים בסדרה ויש עוד איזה שחקן או שתיים שלא בסדרה הזאת( כן כן יש ליגה שהיא לא ג"ס או קליבלנד)

    להגיב
    • פרקש (פורסם: 10-6-2017 בשעה 19:43)

      סליחה כתבת הטובים ביותר חשבתי בעולם טעות שלי

      להגיב
  7. dmc (פורסם: 10-6-2017 בשעה 20:26)

    מי דיבר על "שושלת עשר שנים"? למה הכוונה "משחק בקליבלנד אחד בשם לברון ג'יימס"? יש אנשים שחושבים ככה באמת? ולא כתבים של וואן שצריכים טראפיק או ילדים בני 12 בתגובות. "אמרו לנו", "סיפרו לנו", על מי אתה מדבר?

    להגיב
    • דני (פורסם: 10-6-2017 בשעה 20:36)

      גיל מגזים פה ולא בפעם הראשונה כדי להגחיך טיעוני נגד.

      להגיב
    • dmc (פורסם: 10-6-2017 בשעה 20:36)

      אוקיי יצא לי קצת הטרלה. אני באמת נהנה לקרוא את האבחנות שלך בפלייאוף הזה אבל למה זה חייב להיות כקונטרה לאיזו שגיאה נפוצה (שספק אם קיימת) או התחשבנות שלך עם דעה מסוימת? הגישה הזו רק מפחיתה מערך הפוסט לדעתי

      להגיב
      • S&M (פורסם: 10-6-2017 בשעה 22:56)

        הוא כותב כגרופי של סטף קרי. לזכותו ייאמר שהוא לא מסתיר את זה.

        להגיב
        • NoOne (פורסם: 11-6-2017 בשעה 03:54)

          סטף קרי משחק כמו גרופי של קיירי אירוינג

          להגיב
          • גיל שלי (פורסם: 11-6-2017 בשעה 13:23)

            נתן שלושה משחקים מעולים, ואחד שבו קליבלנד הצליחו לגרום לו למסור במקום לקלוע, המסירות שלו תורגמו ב71% לסלים כי קליבלנד החליטו להשאיר עליו דאבל טים בכל מחיר, אבל וואי איזה אפס הוא.

            להגיב
            • אלון3131 (פורסם: 11-6-2017 בשעה 14:46)

              סטף השחקן השלישי הכי טוב בסדרה הזאת ואת מחמאה עצומה, כמות התשומת לב שהוא מצריך נההגנה של קליבלנד היא הסיבה העיקרית לבערך 50 אחוז מהדאנקים והליי אפס של גולדן ולרוב הנקודות הקלות של דוראנט באחד על אחד.
              הוא נותן סדרה מדהימה ואם קליבלנד יחליטו פתאום לתת את אותה תשומת לב שקרי מקבל לדוראנט הוא כנראה יקלע 40.

            • גיל שלי (פורסם: 11-6-2017 בשעה 14:49)

              בול

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:09)

              תוסיף לכך שהוא אחד מריבאונדרי ההתקפה הטובים בקבוצתו ברמה של גרין ופאצוליה. לא טריביאלי לשחקן בגובה שלו.

            • אלון3131 (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:19)

              לסטף בסוף יש את אלמנט ההרג, קליבלנד יודעים שאולי דוראנט לאורך משחק שלם(כמובן יחד עם שאר הקבוצה) יכל לחסל את קליבלנד, אבל איתו הם יעמדו בקצב לפחות שניים שלושה רבעים ויום טוב מאוד שלהם מאפשר להם משחק צמוד.

              קרי(וגם תומפסון לעיתים רחוקות יותר) יכול להשמיד את המשחק ב5-6 דקות של חוסר תשומת לב אליו.
              בגלל זה אם כל האהבה לדוראנט ולהערכה של הפוטנציאל ההתקפי המשוגע שלו, אני לא מתלהב מהסדרה שלו עד כדי כך כי בסופו של דבר המון מזה נובע מהתשומת לב שקרי דורש מההגנה.

            • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 15:43)

              האמת שכבר הרבה פעמי חשבתי שסטף הוא לא שדרוג אלה מוטציה של המיקרוגל הזכור לטוב. הוא לא צריך משחק לקלוע 30 נקודות. מספיק לו 3 דקות להמטיר מבול של נקודות ואז לתת לאחרים להמשיך לקלוע, ובהמשך להמטיר 3 דקות נוספות ויש לו 30 נקודות. הבעיה שאתה לא יודע מתי יבוא המבול אצלו.

  8. ישי (פורסם: 10-6-2017 בשעה 21:30)

    לא משנה מה יקרה, נקבל טור שבו תסביר איך התוצאה הזו מסתדרת עם התיאוריות שלך, ואיך כל הרשעים שרודפים אחריך בעצם לא מבינים.

    להגיב
    • S&M (פורסם: 10-6-2017 בשעה 22:55)

      1+

      להגיב
  9. גל ד (פורסם: 11-6-2017 בשעה 08:24)

    ליהנות? איך אפשר ליהנות מזה?

    להגיב
  10. DS (פורסם: 11-6-2017 בשעה 17:04)

    כל הסיפור הזה של לילה ללא שינה הוא די פיקציה. אם הלכת לישון ב-22:00 (שעה סבירה) וקצת ב-4:00 זה נון-פקטור

    להגיב
    • איציק (פורסם: 11-6-2017 בשעה 17:14)

      לא כולם כמוך שמסוגלים להרדם כאשר רק מתחיל הערב.

      להגיב
  11. Dr.van nostrand (פורסם: 12-6-2017 בשעה 18:43)

    גיל,
    הסיבה שאנחנו רואים את המשחקים היא בבחינת מה שבא ברוך הבא ולא יותר מכך.
    דוראנט עשה צעד מבזה ופחדני מבחינה ספורטיבית ולברון דאג יפה לבנות סביבו קבוצת כוכבים ובעצם להבטיח את מקומו בגמר עוד לפני תחילת העונה.
    מי בכלל עוד רואה את העונה או מתעניין במה שקורה?
    אז יש שבוע וחצי-שתיים של כדורסל ביוני.
    זה מה שנשאר, אז לוקחים.
    אבל לא נשאר רגש בלב.
    לא מבין על מי אתה מנסה לעבוד.

    להגיב

מה דעתך?