לברון השחקן הטוב בעולם, הוא כנראה השני הכי טוב שיצא לי לראות משחק. הדבר המעניין הוא שאם הייתי צריך לעשות כוחות והייתי צריך לבחור, הייתי מעדיף לבנות קבוצה סביב סטף ודוראנט, או סטף וקוואי, על פני קבוצה סביב לברון וראסל ווסטברוק, או לברון וכל רכז אחר. כמה סיבות לכך, הפערים בין לברון לדוראנט ובין לברון לקוואי הם לא רחבים. לברון כופה סגנון משחק שסובב סביבו, ולמעשה כופה סגנון משחק שמשאיר אותו בשאלת סדרי עדיפויות ברבע הרביעי. סטף הוא הרכז היחידי שלא צריך שהמשחק יסוב סביבו, בעוד כל האחרים כמו ראסל, ווסטברוק, כריס פול או השד יודע מי, כן צריכים לנהל את המשחק. העובדה שיש שני שחקנים בתפקיד של לברון, שהם כל כך קרובים אליו ברמתם, היא עובדה מדהימה בהתחשב בכך שבאמת מדובר בסמול פורוורד הכי טוב בהיסטוריה ללא ספק.

*

אם הייתי בוסטון הייתי מציע שוחד ענק לפופוביץ' כדי שיעשה טרייד שיעביר את קוואי אליהם. הקבוצה שתאתגר את גולדן סטייט היא קבוצה שתדע להיות קבוצת ההגנה הטובה בליגה, וגם מספיק טובה בהתקפה. הכיוון השני שקליבלנד בחנו, לא יתן לגולדן סטייט אתגר אמיתי.

עוד דבר שאפשר ללמוד מגולדן סטייט, קבוצה שמשחקת כמו קבוצה, תנצח אוסף של חמישה יחידים, גם אם הם יותר כשרוניים, בטח כשהכשרון זהה. קליבלנד שיחקה בשיטת מרוץ השליחים, זה לא משחק קבוצתי. הקונטנדרים שיקומו ישחקו כקבוצה, סן אנטוניו תחזור לשיטת המשחק הקבוצתי שקצת נטשה השנה. בוסטון ישחקו משחק קבוצתי, ושתי הקבוצות האלה ישחקו הגנה מטורפת.

*

אילו אני קליבלנד אני לא ממהר לפרק את החבילה. קווין לאב נתן קפיצת מדרגה מטורפת בהגנה שלו השנה. הוא קורא משחק בהגנה בצורה מדהימה, והוא מוכן לתת גוף ונשמה כדי לנצח משחקים. ההתאמה של קליבלנד לא אמורה לבוא בהחלפת השחקנים המובילים, גם תומפסון הראה שהוא בהחלט כח שיש להתחשב בו. קליבלנד צריכה לבנות משחק קבוצתי בהנחה שהאסימון נפל ללברון, ולמצוא שחקני הגנה אתלטיים במקום מחליפים וטראנים. השאלה הגדולה היא כמה נשאר ללברון בטנק, אני לא בטוח אפילו שיש לו עוד עונה בטופ, לתחושתי זה היה הקרשנדו שלו.

*

עם כל המחמאות ללברון, במשחק הספציפי הזה ראינו שהוא עדיין ממוקד יותר מדי במורשת שלו. ההגנה שלו היתה חרפה ברבע השני במיוחד, וברבע הרביעי זה זעק לשמיים. אפשר להסביר זאת בכך שהוא שמר כח להתקפה, אך היה נראה שהוא ממוקד ברבע הרביעי באיסוף מספרים, ולא בניסיון אמיתי לנצח את המשחק. גולדן סטייט שמחו לתת לו דרך ישירה לסל, כי אי אפשר לחזור מפיגור עשר בלהחליף שתי נקודות בכל צד. הוא לקח את הטרייד הזה בשמחה. התחושה היתה שהוא היה הראשון בקליבלנד שהבין שאת המשחק הזה הם לא ינצחו, והחל להתרכז בדבר החשוב, במורשת, במספרים. זה המון דברים, זה בטח לא מנהיגות. זה עדיין ההבדל העיקרי בינו לבין מייקל, מייקל התעסק במשחקים רק בלנצח, לברון חושב על המורשת שלו גם תוך כדי משחק. אגב, גם בגולדן סטייט משחקים שחקנים שמרוכזים רק בנצחון ולא בשום דבר אחר.

*

אתם יודעים מי היה יכול להביא לקליבלנד שיטה שתשאיר להם יותר סיכוי? פיל ג'קסון של לפני עשר שנים. אם הצליח לתבנת את קובי למשחק קבוצתי ומסודר, גם את לברון היה יודע להכניס למסגרת אמיתית, ולא להיות ראסל ווסטברוק לעשירים.

*

בהחלט יתכן שזו לא האליפות האחרונה של גולדן סטייט במבנה הנוכחי. עדיין, אני סבור שכבר בשנה הבאה יהיו קבוצות שיאתגרו את גולדן סטייט הרבה יותר מהשנה. הליגה תאפשר קצת יותר בושידו בשירת המטוטלת, כלומר לאחר שהמטוטלת הלכה לקיצון בין הבאד בויס למצב הנוכחי, היא מתחילה את התנועה חזרה לתקופת הבאד בויס עכשיו. קבוצות יבנו בצורה שתאפשר הגנה חזקה יותר, וימצאו את נקודות התורפה, אולי זה יקח יותר משנה, אבל זה לא יקח שבע שנים.

*

איך קרן מור היתה אומרת, אני נהניתי

לקראת משחק 5 - האם הווריורס יהפכו לקצת קאבלירס
הבלוג חוגג הוט סטריק