המשחק אתמול התפתח בצורה הצפויה ביותר לכל מי שעיניים בראשו. עמב"ה איננו מגן שמאלי מהמשובחים, אבל ההרכב של לוזון גורם לו להראות אף גרוע יותר מכפי שהוא, כאשר הוא מפקיר אותו לבד באגף מול אצילי. כל מה שצריך לעשות כדי לשתק את משחק המעבר של חיפה זה להצמיד שחקן לאלברמן כאשר הם יוצאים להתקפה, באטוקיו ליווה אותו, ומשחק ההתקפה של חיפה הפך להיות בלמים המעיפים כדורים למעלה. תגידו שלומי אזולאי נפצע, אבל אילו היה נשאר, היה זוכה לליווי של שרן, וכאשר אנו נזכרים שמדובר בשחקן איטי ורך, הוא היה גורם להגנה החיפאית להראות רע עוד יותר, ומאבד כדורים בחצי החיפאי.

מה כן ראינו אתמול? ראינו שבאטוקיו הוא דינאמו אמיתי, תזזיתי, ובעל יכולות טכניות לא רעות בכלל. אין לו את המסירות של מיכה, שכן אילו היה לו גם את זה, לא היה במכבי היום. אבל הוא יודע לשחרר לחץ בדריבל, מניע כדור במהירות, וכל הזמן נע כדי לחלץ כדורים. ראינו ששרן של היום עולה על גל אלברמן של היום בכמה דרגות, וגם כבלם שרן העניק לנו שקט נפשי אדיר ומנהיגות. רודריגז לא מחלץ כדורים, מסתכן לעיתים קרובות מדי ליד הרחבה שלנו, אבל איתו קשה מאוד להפעיל עלינו לחץ. ראינו תנועות יפות בהתקפה, ראינו את הפער האדיר בין מה שהיה לנו שלוש שנים כמגן שמאלי ובין אופיר דווידזאדה. עוד דבר קטן, בגלל טל בן חיים ראינו שוב שהדיבורים על אופי אינם דיבורי סרק.

*

יואב אומר שזה היה משחק מעצב. כמובן אילו אלירן היה מתרגם את אחת ההזדמנויות הקלות שהיו לו לגול, זה היה סימן קריאה מהדהד, אבל אתמול ראינו קבוצה, ולא רק בגלל שהמתנגד היה המתנגד הכי צפוי והכי רך שנתקלנו בו עד היום. אז טל בן חיים טעה, והורחק. ג'ורדי לא עושה את החילוף ההגנתי שכולם ציפו לו, הוא לא מוציא את אלירן ומכניס את ריקן, אלא אומר לבאטוקיו ורודריגז שהם יכולים להשתלט על מרכז המגרש גם בחסרון מספרי, והם עשו זאת. מכבי הראו עמוד שדרה שלא נכנע ללחץ, לא כורע תחת ההחמצות וההרחקה, אלא נשאר יציב וחזק בראשו גם כשהנסיבות נראות מאיימות.

עד היום שמענו בעיקר שיש תוצאות, אבל אין דרך. קראנו חששות של אוהדים רבים שעם מרכז שדה כזה, עם הגנה כזאת, לא נגיע רחוק. היתה ביקורת עצומה על שחקני הרכש ותזמון הגעתם. לראשונה זה עונות מספר, אנחנו משתפים את כל חמישת הזרים שלנו, וכולם תורמים. באבין נראה כמו הבלם שאנחנו היינו צריכים עם השקט הנפשי שלו והעצמה הפיסית. אולי לידו גם איתן טיבי יחזור לעצמו כשיסיר את המסיכה והריכוז אולי יגיע. רודריגז נראה בדיוק כמו השחקן שאנחנו צריכים כדי לייצר התקפות טובות שמתחילות בקו ההגנה שלנו, אז נכון גם הוא וגם באבין הגיעו בשניה האחרונה והאחרי אחרונה, אבל אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שעדיף היה את קונט של ביתר על באבין, ויודעים מה, אני גם לא רואה איזה זר שמשחק בישראל אני מעדיף על רודריגז.

*

אתמול גם ראינו סוף סוף קבוצה שמגיעה מהשניה הראשונה, ויודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות. ראינו את הגמישות שמקנים שחקנים שמסוגלים לשחק בכמה עמדות. בצורה מאוד מעניינת, שרן התחיל מאחור בקישור עם רודריגז ובאטוקיו לפניו, וב"התקפות" רבות של חיפה, שרן לחץ את הבלמים החיפאים גבוה כמעט בקו החלוצים, כשבאטוקיו ורודריגז נמוכים מאחוריו. ראינו אולי התמקדות גדולה מדי באגף שמאל שלנו, אבל ככה זה כשדווידזאדה הוא יתרון פיסי ענק על הקו החיפאי, ובצד השני אין לנו את דסה אלא את שפונגין. היו שילובים נהדרים בין אצילי, אלירן באטוקיו ווידאר בהתקפה. חסר לנו שקט נפשי של אלירן מול השער, וידאר החמיץ מצב שהוא כובש בדרך כלל, ושרן שוב פגע במשקוף אחרי קרן, בדיוק כמו מול סכנין. אז היה יכול להיות ממש נחמד אם פרט לדומיננטיות האדירה היינו רואים את הגולים, אבל ראינו שיש לנו קבוצה עם כל המרכיבים הדרושים, בליגה כמו שהיא נראית כיום, אין לי ספק שאנחנו המועמדים העיקריים לאליפות.

ראיון מומצא עם מיטש
השלשה של קודלין